|
[220a]
[...] « Voici143 les parties du Tabernable, tabernacle du témoignage que Moïse commanda, etc. » Rabbi Hiyâ commença à parler ainsi144: « Tous les fleuves entrent dans la mer, et la mer n'en regorge point. » Ce verset a été déjà expliqué. Les fleuves désignent les sources sacrées qui mènent la lumière vers le grand Océan; et, quand le grand Océan reçoit la lumière que lui amènent les fleuves et les sources d'en haut, il abreuve tous les animaux des champs, ainsi qu'il est écrit145 : « Il abreuve tous les animaux des champs. » Rabbi Yossé s'exprima ainsi: « Combien146 est grande, Seigneur, ta bonté que tu as cachée et réservée pour ceux qui te craignent. » Les hommes doivent savoir que, chaque jour, [...]
- (שמות לח) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וגוֹ'. רִבִּי חִיָיא פָּתַח, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל כָּל הַנְּחָלִים אִלֵּין רָזִין דִּנְחָלִין וּמַבּוּעִין קַדִּישִׁין, דְּאִתְמַלְּיָין, וְנָפְקִין (מבועין קדישין) לְאַנְהָרָא וּלְמַלְּיָיא לְהַאי יַמָּא רַבָּא, וְכֵיוָן דְּהַאי יַמָא רַבָּא אִתְמְלֵי מִסִּטְרָא דְּאִינּוּן נַחֲלִין כְּדֵין הוּא אַפִּיק מַיָּא, וְאַשְׁקֵי לְכָל חֵיוָון בָּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קד) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי.
מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים וְגוֹ', וּלְבָתַר, יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׂבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. אִלֵּין אִינּוּן רְתִיכִין דִּלְתַתָּא, דְּכַד יַמָּא נָקִיט לוֹן, כֻּלְּהוּ נָקִיט לוֹן, וְשָׁאִיב לוֹן בְּגַוִיהּ, וּלְבָתַר אַפִּיק מַיִין לְסִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִינּוּן רְתִיכִין קַדִּישִׁין דִּלְתַתָּא, וְאַשְׁקֵי לוֹן. וְכֻלְּהוּ אִתְמְנוּן ואִתְפָּקְדוּן בִּשְׁמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו מ׳:כ״ו) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּבְגִין כַּךְ, (שמות לה) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנִי אָדָם. מָה רַב טוּבְךָ. כַּמָה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע בְּאוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[220b]
[...] une voix retentit et dit: Gardez-vous, humains, des pièges qui vous sont tendus; malheur à ceux qui tombent dans ces pièges, car ils ne se relèveront plus et ne jouiront pas de la lumière réservée aux justes dans le monde futur. Heureux les justes qui jouiront des lumières cachées dans le monde futur, ainsi qu'il est écrit: « Combien est grande ta bonté, Seigneur, que tu as cachée pour ceux qui te vénèrent. » La « bonté » désigne la lumière primitive qui a été réservée aux justes, ainsi que l'Écriture dit147: « Et Dieu vit que la lumière était bonne. » Et ailleurs: « Ta lumière est semée devant le juste et la joie à ceux qui ont le cœur droit... » Lorsque Dieu prévit le nombre des pécheurs en ce monde, il cacha les lumières pour les justes dans le monde futur.
D'abord, l'Écriture emploie le terme de « caché » et ensuite celui de « faire », parce que c'est de cette lumière que Dieu s'est servi pour créer le monde, ainsi qu'il est écrit: Voici-la genèse du ciel et de la terre lorsque furent créés... » (Be-hibaram, « à cause d'Abraham ») C'est cette lumière primitive que Dieu avait réservée à Abraham. L'Écriture continue: « Tu l'as faite pour ceux qui se réfugient en toi », pour ceux qui s’assoient à l'ombre du Saint, béni soit-il. « ...Devant les fils de l'homme », car c'est grâce à cette lumière que les hommes subsistent dans ce monde, bien qu'elle soit cachée. Le temple a été créé de la même façon que le monde. A propos du temple, l'Ecriture emploie le même terme « Eleh » (voici) que pour la création. Tout ce que le ciel et la terre ont produit, c'est grâce à cette lumière, et c'est aussi par elle que le temple fut élevé. Beseléel était au côté droit, Oholiab du côté gauche; ils édifièrent le temple avec l'aide de Moïse qui formait l'union entre les deux côtés.
Rabbi Eléazar parla ainsi148: « Le trône fut raffermi dans la miséricorde et il s'y est assis selon la vérité, dans la tente de David, jugeant et cherchant l'équité. » Quand la Pensée suprême éprouve la joie cachée et insaisissable, un palais suprême reçoit en dépôt cette joie d'où sortent tous les fleuves du côté droit qui raffermissent le trône d'ici-bas. Vérité est le mot gravé sur le sceau de Dieu, et Dieu ne s'assoit sur son trône que quand tout porte cette marque. « La tente de David » désigne le trône d’ici-bas. « Il juge » du côté de la rigueur, « et cherche l'équité » du côté de la clémence. Le temple aussi ne pouvait être construit que par ces deux côtés réunis. « Voici les parties du Tabernacle, tabernacle du témoignage que Moïse commanda, etc. » Rabbi Siméon parla ainsi: « Au commencement Elohim créa le ciel et la terre.» Ce verset [...]
- קָלָא נָפִיק, וְאַכְרִיז וְאָמַר, אִסְתַּמְרוּ בְּנֵי עָלְמָא, טְרוּקוּ גַּלֵּי חוֹבִין, אִסְתָּלָּקוּ מֵרְשָׁתָא דְּתָפִיס, עַד לָא יִתָּפְסוּן רַגְלַיְיכוּ בְּהַאי רְשָׁתָא. (רל''ה ע''ב) גַּלְגָּלָּא סָחֲרָא תָּדִיר, סָלִיק וְנָחִית. וַוי לְאִינּוּן דְּדַחְיָין רַגְלַיְיהוּ מִגּוֹ גַּלְגָּלָּא, דְּהָא נַפְלֵי לְגוֹ עוּמְקָא, דְּטָמִיר לְאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא.
וַוי לְאִינּוּן דְּנַפְלִין וְלָא יְקוּמוּן, וְלָא יִנְהֲרוּ בִּנְהוֹרָא דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּכַמָּה נְהוֹרִין גְּנִיזִין לוֹן, כַּמָה עִדּוּנִין בְּהַהוּא עָלְמָא טְמִירִין לוֹן, דִּכְתִּיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. מָה רַב טוּבְךָ, הָא אוּקְמוּהָ, דָּא הוּא אוֹר דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וּכְתִיב (תהילים צ״ז:י״א) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַל דָּא מָה רַב טוּבְךָ.
כְּתִיב הָכָא מָה רַב טוּבְךָ, וּכְתִיב הָתָם וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, בְּגִין דְּאִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא נְהוֹרָא, וְאִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּזְמִינִין לְמֶחטֵי בְּעָלְמָא, וְגָנִיז לֵיהּ לְהַהוּא נְהוֹרָא, לְמִזְכֵּי בֵּיהּ צַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
פָּעַלְתָּ, בְּקַדְמִיתָא צָפַנְתָּ, וּלְבָתַר פָּעַלְתָּ. אֶלָּא צָפַנְתָּ כְּמָה דְּאִתְּמַר. פָּעַלְתָּ בְּגִין דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז, בֵּיהּ עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב, וְהַהוּא נְהוֹרָא דְּאַבְרָהָם, גָּנִיז לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבֵיהּ עָבִיד אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, לְאִינּוּן דְּיַתְבֵי תְּחוֹת צִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, דְּהָא בְּהַאי אוּמָנוּתָא דְּאִתְעָבִיד בְּהַאי נְהוֹרָא, קַיְימִין בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא, וְקִיּוּמָא דִּילְהוֹן הֲוִי. אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ גָּנִיז, בֵּיהּ קַיְימִין בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא דֵּין. פָּעַלְתָּ, אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא דָּא, דְּבֵיהּ אִתְעָבִיד כֹּלָּא בְּחוּשְׁבָּנָא, אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא, כְּגַוְונָא דָּא אוּמָנוּתָא דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִיהוּ אוּמָנוּתָא כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא.
כְּתִיב הָכָא אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, וּכְתִיב הָתָם אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. בְּגִין דְּכָל אִינּוּן תּוֹלָדִין דְּעַבְדוּ וְאַפִּיקוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא, כֻּלְּהוּ בְּחֵילָא דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז אִתְעָבִידוּ וְנַפְקוּ. פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן בְּהַהוּא חֵילָא נַפְקוּ. מְנָלָן. דִּכְתִּיב וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, דָּא אִיהוּ מִסִּטְרָא (רכ''ב ע''א רל''ו ע''א) דִּימִינָא. וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב דָּא (ר''כ ע''ב) אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וּמַשְׁכְּנָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא אִתְּקַם וְאִתְעָבִיד. וּמֹשֶׁה דְּהֲוָה בֵּינַיְיהוּ, אוֹקִים לֵיהּ.
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו ט״ז:ה׳) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָּשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת וְגוֹ'. וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, הָא אוֹקִימְנָא, כַּד מַחֲשָׁבָה סָלִיק, בִּרְעוּ דְּחֶדְוָה מִטְּמִירָא דְּכָל טְמִירִין דְּלָא אִתְיְידַע וְלָא אִתְדְּבַק, מָטֵי הַהוּא חֶדְוָה, וּבָטַשׁ גּוֹ מַחֲשָׁבָה, וּכְדֵין עָאל בַּאֲתָר דְּעָאל.
עַד דְּאִתְגְּנִיז בְּחַד הֵיכָלָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ טָמִיר לְעֵיל. וּמִתַּמָּן נַגְדִּין וְאִתְמַשְּׁכָן כָּל נְהוֹרִין, דִּימִינָא דְּנָטִיל בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר נָטִיל כֻּלְּהוּ. וּמֵהַהוּא סְטָר יְמִינָא, אִתְקַן כּוּרְסְיָּיא לְתַתָּא. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַתְקִין לְהַהוּא כּוּרְסְיָּיא בְּחֶסֶד, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְּחוֹתָמָא דְּכֹלָּא. וְלָא יָתִיב עַל הַהוּא כּוּרְסְיָּיא, אֶלָּא בְּחוֹתָמָא דָּא דְּאִיהוּ אֱמֶת. בְּאֹהֶל דָּוִד, דְּאִיהוּ בֵּי כּוּרְסְיָּיא לְתַתָּא.
שׁוֹפֵט וְדוֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִיר צֶדֶק. שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּדִינָא. וְדוֹרֵשׁ מִשְׁפָּט, מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי. וּמְהִיר צֶדֶק, אִיהוּ כּוּרְסְיָּיא דְּדִינָא, דְּאִיהוּ בֵּי דִּינָא לְתַתָּא. תָּא חֲזֵי, כְּגַוְונָא דָּא, מַשְׁכְּנָא לָא אִתְתָּקַּן אֶלָּא בְּסִטְרָא דָּא כְּגַוְונָא דָּא, דְּחֶסֶד כִּדְקָאָמְרָן לְעֵיל, וְעַל דָּא אִתְמְנוּן תּוֹלָדִין וְאִתָּתְקָנוּ כֻּלְּהוּ לְתַתָּא. (שמות ל״ח:כ״א) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, הַאי קְרָא (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[221a]
[...] a été déjà expliqué de diverses façons. Dieu créa le monde d'ici-bas sur le modèle de celui d'en haut, afin que le monde d'ici-bas fût attaché à celui d'en haut. Lorsque Dieu voulut créer le monde, il regarda la Loi et il contempla le Nom sacré qui renferme toute la Loi et qui est le fondement du monde. Le monde est appuyé sur trois choses: Sagesse, Intelligence et Science, ainsi qu'il est écrit149: « Dieu a fondé la terre par la sagesse; il a affermi les cieux par l'intelligence; et c'est par sa science que les abîmes se sont ouverts. » Le monde est appuyé sur ces trois degrés sur lesquels est également basé le « Tabernacle », ainsi qu'il est écrit: « Et j'ai rempli Beseléel de l'esprit de Dieu, de la sagesse, de l’intelligence et de la science. » Le « commencement » désigne la Sagesse. Le terme: « Elohim créa... » désigne l'intelligence. Le ciel désigne la Science. « Voici les parties du Tabernacle, tabernacle du témoignage que Moïse commanda. » Les mots: « Voici les parties du Tabernacle » désignent la Sagesse. Le « tabernacle du témoignage » désigne l’Intelligence. Les mots: « ... Que Moïse commanda » désignent la Science. Moïse ne pouvait pas se représenter la forme du Tabernacle; Dieu lui montra alors celui d'en haut, ainsi qu'il est écrit: « Regarde et tu feras d'après le modèle de ce que tu as vu sur la montagne. » Comme Moïse ne jouissait en ce moment que d'une lumière sans réverbération, Dieu dut lui donner un plus haut degré de lumière pour qu'il put voir le Tabernacle comme à travers une vitre. Après que le Tabernacle fut achevé, Moïse dut compter à nouveau l'or qui restait, afin que les Israélites ne le soupçonnassent pas d'en avoir gardé-pour lui.- [...]
- אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר בְּכַמָּה סִטְרִין. אֲבָל כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, בָּרָא לֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוֵי עָלְמָא דָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא. וְכָל אִינּוּן גַּוְונִין דִּלְעֵילָּא, אַתְקִין לוֹן לְתַתָּא, לְאִתְדַּבְּקָא וּלְאִתְקַשְּׁרָא עָלְמָא בְּעָלְמָא.
וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא, אַשְׁגַּח בְּאוֹרַיְיתָא וּבָרָא לֵיהּ. וְאִסְתָּכַּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, (ויקרא י''ט ע''א כ''א ע''א) כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְקִיֵּים עָלְמָא. בִּתְלַת סִטְרִין אִתְקָיָּים עָלְמָא, וְאִינּוּן חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת. בְּחָכְמָה, דִּכְתִּיב, (משלי ג׳:י״ט-כ׳) יְיָ' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. בִּתְבוּנָה, דִּכְתִּיב כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעַת, דִּכְתִּיב בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. הָא כֻּלְּהוּ בְּקִיּוּמָא דְּעָלְמָא. וּבְאִלֵּין תְּלָתָא אִתְבְּנֵי מַשְׁכְּנָא, דִּכְתִּיב וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת.
וְכֻלְּהוּ תְּלָתָא רְמִיזִין בִּקְרָא דָּא, בְּרֵאשִׁית, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בְּחָכְמָה. בָּרָא אֱלֹהִים, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בִּתְבוּנָה. אֵת הַשָּׁמַיִם, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בְּדַעַת. וְכֻלְּהוּ כְּתִיבֵי בַּעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא. וּבְרָזָא דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, דָּא רָזָא דְּחָכְמָה. מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, דָּא רָזָא דִּתְבוּנָה, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, דָּא רָזָא דְּדַעַת. וְכֹלָּא דָּא לָקֳבֵל דָּא, בְּגִין דְּכָל מַה דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא דֵּין, בָּרָא לֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְכֹלָּא אִתְרְשִׁים בַּעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲבִיד מַשְׁכְּנָא, הֲוָה קָאִים מֹשֶׁה תּוֹהֵא, דְּלָא יָדַע מַה לְמֶעְבַּד, עַד דְּאַחְזֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעֵינָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמות כ״ה:מ׳) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. מַאי בְּתַבְנִיתָם. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּאַחְמֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, דִּיּוּקְנָא דְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, כְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּאִיהוּ לְעֵילָּא, וְכָל חַד וְחַד הֲוָה עָבִיד דִּיּוּקְנָא דִּילֵיהּ כְּדִּיוּקְנָא (דאיהו לעילא וכל חד הוי עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא) דְּאִיהוּ אִתְעַבִיד בְּאַרְעָא.
אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא, הֲוָה אַחְמֵי לֵיהּ בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן גַּוְונִין וְדִיּוּקְנִין דְּאִתְעָבֵידוּ לְתַתָּא, כְּהַאי חֵיזוּ דְּאַחְזֵי בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין.
מַשְׁמַע דִּכְתִּיב אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה, (קל''ח ע''ב) אַתָּה, רָזָא דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא, דְּאַחְזֵי לֵיהּ בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין. וַהֲוָה חָמֵי לוֹן מֹשֶׁה כָּל מִלָּה וּמִלָּה עַל תִּקּוּנֵיהּ, כְּמָה דְּחָמֵי גּוֹ עֲשָׁשִׁיתָא, וְגוֹ חֵיזוּ דְּאַחְזֵי כָּל דִּיוּקְנִין. וְכַד אִסְתָּכַּל בְּהוּ מֹשֶׁה, אִתְקָשֵׁי קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, אַתְּ בְּסִימָנִיךְ, וַאֲנִי בְּסִימָנִי כְּדֵין אִתְיָישַׁב מֹשֶׁה בְּכָל עֲבִידְתָּא.
כַּד אִתְעָבִיד כָּל עֲבִידְתָּא, אִצְטְרִיךְ מֹשֶׁה לְמִמְנֵי כֹּלָּא, בְּגִין דְּלָא יִיִמְרוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִשְׁתְּאַר כַּסְפָּא וְדַהֲבָא, וְאִסְתְּלִיק לְנַטְלָא לֵיהּ. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמִמְנִי חוּשְׁבָּנָא קַמַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דִּכְתִּיב, (במדבר לכ) וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ' וּמִיִּשְׂרָאֵל.
וּבְגִין דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, דְּהָא רוּחָא דְּקוּדְשָׁא, הֲוָה אַחְזֵי לְכֹלָּא, חוּשְׁבָּנָא דְּכָל דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּנְדִיבוּ יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ קוּדְשָׁא הֲוָה אָמַר וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ', כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וְגוֹ'. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, בְּאִינּוּן אוּמָנִין, וּבָעָא לְאַפָּקָא מְהֵימְנוּתָא דִּילְהוֹן קַמֵּי כֹּלָּא.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּעֲבִידְתָּא דְּמַשְׁכְּנָא אִתְעָבִיד, הֲוָה סִטְרָא אַחֲרָא אָזִיל וְשָׁאט לְאַסְטָאָה, וְלָא אַשְׁכָּחַת עִילָה עַל מְהֵימְנוּתָא דְּאוּמָנִין, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּפִיף לֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, וְאִיהוּ עָבִיד חוּשְׁבָּנָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּעַל כָּרְחֵיהּ, וְסָלִיק מְהֵימְנוּתָא דִּילְהוֹן לְגַבֵּי כֹּלָּא. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. וְהָא אוֹקִימְנָא, אֵלֶּה: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו מ״ט:ט״ו) גַּם אֵלֶּה (מ''ו ע''ב) תִשְׁכַּחְנָה. וּכְתִיב, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, דְּתַמָּן אִתְמְנֵי וְאִתְפְּקִיד, עַד דְּאִתְעָבִיד חוּשְׁבָּנָא דְּבֵי מַשְׁכְּנָא, קַמֵּי מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ. (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[221b]
[...] « Voici150 les parties du Tabernacle, tabernacle du témoignages. » Que signifie « du témoignage »? De même que les tribus étaient un témoignage d'Israël, ainsi qu'il est écrit: « Les tribus de Dieu sont un témoignage d'Israël », le Tabernacle était un témoignage du Nom sacré; et ce témoignage c'est Moïse qui le donna. Après la mort des patriarches et des fils de Jacob, Israël dans l'exil a oublié le mystère du Nom sacré; et c'est Moïse qui en témoigna le premier en le rappelant au inonde, ainsi qu’il est écrit: « Ils me demanderont quel est son nom; que faut-il que je leur réponde ? » Ce témoignage du Nom sacré a été réservé aux Lévites. Rabbi Abba commença à parler ainsi: « En151 ce jour-là, le rejeton de Jessé sera exposé comme un étendard; les nations viendront lui offrir leurs prières, etc. » Lorsque Dieu fera régner la paix dans le monde, les racines de l'Arbre de vie seront raffermies et donneront naissance à d’autres racines inférieures. « Il sera exposé comme un étendard devant tous les peuples », car il fera des miracles et des merveilles; et c'est pourquoi les nations viendront à lui. Enfin l’Écriture dit que son repos sera glorieux. « Son repos », c’est le temple. Toute chose comptée ne peut pas être bénie; car les bénédictions ne se posent que sur des choses qui n'ont été ni pesées ni comptées. Comme les matériaux du Tabernacle avaient été comptés, Moïse a dû bénir expressément l'œuvre du Tabernacle. Il continua à parler ainsi152: « Et le Seigneur dit à Elie...: J’ai commandé à une veuve dc te nourrir. » Quand Dieu avait-il commandé cela à la veuve? Avant qu'ils fussent nés encore, Dieu commanda aux corbeaux et à la veuve d’apporter la nourriture à Elie. L'Écriture153 ajoute: [...]
- (שמות ל״ח:כ״א) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. מַאן עֵדוּת. אֶלָּא תְּרֵי זִמְנֵי כְּתִיב הָכָא מִשְׁכָּן, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. וּמִשְׁכָּן אִקְרֵי מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. וּמַאן עֵדוּת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קכ״ב:ד׳) שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. שְׁמָא דָּא, אִיהוּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל.
כְּגַוְונָא דָּא (תהלים פא) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, עֵדוּת שֵׁם יָהּ בִּיהוֹסֵף, אִיהוּ עֵדוּת וַדַּאי, אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון סָהֲדִין סַהֲדוּתָא בְּכָל אֲתָר, וְהָכָא אִיהוּ עֵדוּת. וּבְגִין כַּךְ, מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, מַשְׁכְּנָא דְּהַאי עֵדוּת. וְעַל דָּא מַשְׁכְּנָא אִקְרֵי, עַל רָזָא דִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (תהילים קל״ב:י״ב) וְעֵדוֹתִי זוֹ אַלַמְּדֵם, בְּגִין דְּהַאי אֲתָר, אִיהוּ סְתִימוּ וּגְנִיזוּ דְּכֹלָּא.
אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, עַד הָכָא לָא יְדַעְנָא, אִי הַאי מַשְׁכְּנָא פֻּקַּד, אוֹ הַאי עֵדוּת. אֶלָּא פֻּקַּד וַדַּאי הַאי עֵדוּת. בְּגִין דְּמִן יוֹמָא דְּאִסְתְּלִיקוּ אֲבָהָן מֵעָלְמָא, וְכָל אִינּוּן שְׁבָטִין בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב, וְאִשְׁתָּאָרוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, בְּאִינּוּן עָאקָן, אִתְנְשֵׁי מִנַּיְיהוּ יְדִיעָא דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דָּא, דְּאִיהוּ (רכ''ט ע''ב) שְׁמָא דְּעֵדוּת, קִיוּמָא דִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּאִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון, אוֹקִימוּ עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְכֻלְּהוּ סִטְרִין דְּעָלְמָא.
כֵּיוָן דְּאָתָא מֹשֶׁה, אִתְפְּקָד וְאִדְכַּר שְׁמָא דָּא בְּעָלְמָא. דְּכַד הֲוָה בַּסְּנֶה מִיַּד שָׁאִיל עַל שְׁמָא דָּא, דִּכְתִּיב, (שמות ג׳:י״ג-י״ד) וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אוֹמַר אֲלֵיהֶם. וְתַמָּן אִתְפְּקַד שְׁמָא דָּא עַל פִּי מֹשֶׁה.
עֲבֹדַת הַלְוִיִּם, מַאי עֲבֹדַת הַלְוִיִּם. אֶלָּא רָזָא דָּא דִּכְתִּיב, (במדבר י״ח:כ״ג) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. הוּא: דָּא רָזָא דִּשְׁמָא (ויצא קנ''ד ע''ב) קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי הוּא, וְלָא אִקְרֵי אַתָּה. וּבְגִין דָּא עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם וַדַּאי. דָּבָר אַחֵר עֲבֹדַת הַלְוִיִּם, דְּאִינּוּן נַטְלִין מַשְׁכְּנָא עַל כִּתְפַיְיהוּ מֵאֲתָר לְאֲתָר, דִּכְתִּיב, (במדבר ז׳:ט׳) וְלִבְנַי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. (שמות ל״ח:כ״א) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (ישעיהו י״א:י׳) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי וְגוֹ'. וְהָיָה בַּיוֹם הַהוּא, בְּזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַסְגֵּי שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, יִתְקַיֵּים שָׁרְשָׁא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, וְהַהוּא שָׁרְשָׁא, מִנֵּיהּ יִתְקָיָימוּ שְׁאַר שָׁרָשִׁין לְתַתָּא, דְּכֻלְּהוּ אִשְׁתָּרְשָׁן וְאִתְקַיְימָן מִנֵּיהּ.
אֲשֶׁר עוֹמֵד לְנֵס עַמִּים, דְּהַאי אִיהוּ קַיְּימָא לְנִסָא וּלְאָת לְרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ, דְּתַמָּן רָזָא דְּקִיּוּמָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין כַּךְ אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ב׳:ג׳) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְיָ' וְגוֹ', וְעַל דָּא, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ. וְהָיְתָה מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד, מְנוּחָתוֹ, דָּא בֵּי מַקְדְּשָׁא. דִּכְתִּיב, (תהילים קל״ב:י״ד) זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. כָּבוֹד, דְּהָכִי אִקְרֵי כְּבוֹד יְיָ' בְּהַהוּא זִמְנָא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם.
וּמְנוּחָתוֹ דְּהַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי, דְּאִתְקְרֵי כְּבוֹד יְיָ', לָא יִתְמְנֵי, וְלָא יְקוּם בְּחוּשְׁבָּנָא לְעָלְמָא. מַאי טַעֲמָא. (ד''א בגין דהא קיימא בחושבנא השתא וההוא זמנא לא יתקיים בחושבנא. מאי טעמא) בְּגִין דְּכָל מַה דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, לָא שַׁרְיָין תַּמָּן בִּרְכָאן בִּשְׁלִימוּ. וּבִרְכָּאן שַׁרְיָין בְּמַּה דְּלָא קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא. בְּזִמְנָא קַדְמָאָה קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, דִּכְתִּיב אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.
תָּא חֲזֵי, מַשְׁכְּנָא דָּא קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, וּבְגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ לִצְלוֹתָא דְּמֹשֶׁה, דְּיִשְׁרֵי עָלֵיהּ בִּרְכָאן, דִּכְתִּיב וַיְבָרֶךְ אוֹתָם מֹשֶׁה, וּמַה בְּרָכָה בָּרִיךְ לוֹן, יְהֵא רַעֲוָא דְּתִשְׁרֵי בְּרָכָה עַל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן. וּבִרְכָּאן לָא שָׁרָאן עַל הַאי חוּשְׁבָּנָא עַד דְּאִקְשָׁר לֵיהּ מֹשֶׁה בְּמַשְׁכְּנָא דִּלְעֵילָּא, דִּכְתִּיב אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. דְּאִי לָאו דְּאִתְעֲבָד חוּשְׁבָּנָא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, לָא יַכְלִין אִינּוּן לְמֶעְבַּד חוּשְׁבָּנָא, דִּכְתִּיב אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה.
פָּתַח וְאָמַר, (מלכים א י״ז:ח׳-ט׳) וַיְהִי דְּבַר יְיָ' אֶל אֵלִיָהוּ לֵאמֹר קוּם לֵךְ צָרְפָתָה וְגוֹ' הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ. וְכִי אָן פָּקִיד לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא עַד לָא יֵיתֵי לְעָלְמָא, פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּגְזֵירָה דִּילֵיהּ לְעֵילָּא עַל הָעוֹרְבִים, לְמֵיתֵי מְזוֹנָא לְאֵלִיָּהוּ, וּלְהַהִיא אִתְּתָא לְמֵיהַב לֵיהּ מְזוֹנָא.
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[222a]
[...] « Et elle dit: Je jure par le Seigneur ton Dieu, si j'ai quelque chose dc plus qu'un peu de farine et un peu d'huile dans la cruche... » Comment la bénédiction pouvait-elle se poser sur ces denrées qui étaient mesurées ? Et cependant le prophète lui dit: « Voici ce que dit le .Seigneur, le Dieu d’Israël: La farine et l'huile ne cesseront jusqu'au jour où Dieu donnera 1a pluie. »—Parce qu’elle était la plus digne de sa génération. Aussi la bénédiction se posa-t-elle sur ces objets, bien qu ils fussent comptés. « Voici les parties du Tabernacle, tabernacle du témoignage. » Rabbi Hizqiya dit: L'Ecriture dit154 : « Ne t'approche pas de cet endroit; ôte tes sandales de tes pieds; car cet endroit est saint. » Moïse s'est :séparé de sa femme pour s’attacher à la Terre Sainte, c’est-à-dire à la Schekhina; c’est pourquoi le Saint, béni soit-il, se l’attacha et le nomma le chef de sa maison. Tout ce que Moïse désirait, Dieu le faisait. La terre s’est entr’ouverte lorsqu’il le désira. C'est aussi Moïse qui fit édifier le Tabernacle et attira la sainteté d’en haut ici-bas. « Beseléel, fils d’Uri, fils de Hur de la tribu de Juda… »
Rabbi Yehouda dit: Beseléel était le descendant de la tribu qui émanait du côté droit. Aussi était-il appelé à bâtir le Tabernacle. Le jour que le Tabernacle unît le côté gauche au côté droit, Beseléel associa à son œuvre Oholiab de la tribu de Dan qui émanait du côté gauche. Il continua à parler de cette façon155: « Le mont de Sion est fondé avec la joie de toute la terre; la ville du roi est du côté d'où vient l'aquilon. » Lors de la création du monde, Dieu jeta une pierre précieuse de son Trône glorieux dans l’abime. Un bout de cette pierre s'enfonça dans l’abime, et l’autre bout émergea au-dessus du chaos. Ce bout qui formait un point dans l'immensité commença à s'étendre à droite et à gauche et dans toutes les directions, et le monde fut établi dessus. Cette pierre porte le nom de « Schethiyâ ». Séparé, ce mot donne « Schat Jah », ce qui signifie que Dieu destina cette pierre à servir de base au monde. [...]
- מַה כְּתִיב, (מלכים א י״ז:י״ב) וַתֹּאמֶר חַי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ אִם יֵשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְגוֹ'. וְהָא הָכָא מְדִידוּ הֲוָה בְּהַהוּא קִמְחָא, דְּהָא הֲוָה בֵּיהּ מְלא כַּף קֶמַח בַּכַּד, כַּף הוּא מְדִידוּ דִּילֵיהּ, וְאִתְחַזֵּי דְּלָא שַׁרְיָין בֵּיהּ בִּרְכָן, הוֹאִיל וְקָאִים בְּמִּדָּה. מַה כְּתִיב, (מלכים א י״ז:י״ד) כִּי כֹה אָמַר יְיָ' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת יְיָ' גֶּשֶׁם.
תֵּת, תִּתֵּן כְּתִיב, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּבְכָל דָּרָא לָא אִשְׁתְּכַח מַאן דְּיִזְכֵּי לִזְכוּ כְּהַאי אִתְּתָא, וְעַל דָּא כְּתִיב תִּתֵּן, אַנְתְּ תִּתֵּן מִטְרָא עַל עָלְמָא, בְּגִין דִּזְכוּתָךְ סַגִּי.
וּכְתִיב (מלכים א י״ז:ט״ז) כַּד הַקֶּמַח לא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לא חָסֵר כִּדְבַר יְיָ' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ. וְכִי אִם הַהוּא קִמְחָא דְּקַיְּימָא בִּמְדִּידוּ, דְּהֲוָה מְלֹא כַף קֶמַח, לָא פַּסְקוּ מִנֵּיהּ בִּרְכָאן בְּגִין מִלָּה דְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִּיב כַּד הַקֶּמַח לא תִכְלָה, וּכְתִיב כַּד הַקֶּמַח לא כָלָתָה. מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אַף עַל גַּב דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, הוֹאִיל וְאִתְפְּקַד עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן דְּשַׁרְיָין בֵּיהּ בִּרְכָאן. וְעַל דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. (שמות ל״ח:כ״א) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (שמות ג׳:ה׳) אַל תִּקְרַב הֲלוֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, דְּפָרִישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְאִתְּתֵיהּ, בְּגִין לְאִתְדַּבְּקָא בִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִּיב, (שמות ג׳:ה׳) כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. אַדְמַת קֹדֶשׁ, דָּא שְׁכִינְתָּא, אִתְדַּבְּקוּתָא קַדִּישָׁא אִתְדַּבָּק מֹשֶׁה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא לְעֵילָּא.
דִּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָשִׁיר לֵיהּ בַּחֲבִיבוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְאִתְפְּקַד רַב מְמָנָא עַל בֵּיתָא, וְאִיהוּ גָּזִיר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד, דִּכְתִּיב, (במדבר ט״ז:ל׳) וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְגוֹ', וּכְתִיב (במדבר ט״ז:ל״א) וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר וְגוֹ', וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה. וּכְתִיב, (במדבר י) קוּמָה יְיָ'. שׁוּבָה יְיָ'. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. עַל פִּי מֹשֶׁה אִתְתָּקַּן, וְאִתְפְּקַד בְּכֹלָּא. (ויצא קנ''ט ע''ב) פְּקִידָה דְּמִשְׁכָּן הֲוָה עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב (שמות ג׳:ט״ז) פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, דְּאִיהוּ הֲוָה קוֹל, דְּאַפִּיק לְהַהוּא דִּבּוּר, וְעָבִיד לֵיהּ פְּקִידָה לְנָפְקָא מִן גָּלוּתָא. וְהַשְׁתָּא אִתְפָּקְדָא לְאַמְשָׁכָא קְדוּשָּׁה מֵעֵילָּא לְתַתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. (שמות ל״ח:כ״ב) וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הָא אִתְּמַר, דְּהָא בְּצַלְאֵל מִסִּטְרָא דִּימִינָא הֲוָה, וְאִיהוּ אַתְקִין תִּקּוּנָא דְּכֹלָּא. וְתוּ, דְּהָא יְהוּדָה אִיהוּ שַׁלִּיטָא וּמַלְכָּא עַל כָּל שְׁאַר שְׁבָטִין, וּמִנֵּיהּ נָפַק מַאן דְּאַתְקִין כָּל מַשְׁכְּנָא. בְּצַלְאֵל, הָא אוּקְמוּהָ, בְּצֵל אֵל, וּמַאן אִיהוּ בְּצֵל אֵל. דָּא יְמִינָא. וְתוּ, מִסִּטְרָא דָּא אַתְקִין כֹּלָּא, וְיָרִית חָכְמְתָא לְמֶעְבַּד כָּל עֲבִידָא.
וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָּן, דָּא אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, דָּא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, (נ''א קדישא) וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּהָא מִתְּרֵין סִטְרִין אִלֵּין, אִתְעָבִיד מַשְׁכְּנָא, וְאִתְתָּקַּן בְּהוּ, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּהוּ, לְמֶהֱוֵי בֵּין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וְהָא אִתְּמַר וְאוּקְמוּהָ.
פָּתַח וְאָמַר, (תהילים מ״ח:ג׳) יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, אַשְׁדֵּי חַד אַבְנָא יַקִּירָא מִתְּחוֹת כֻּרְסֵי יְקָרֵיהּ, וְשָׁקַע עַד תְּהוֹמָא, וְרֵישָׁא חֲדָא דְּהַהוּא אַבְנָא נָעִיץ גּוֹ תְּהוֹמֵי, וְרֵישָׁא אַחֲרָא לְעֵילָּא, וְהַהוּא רֵישָׁא אַחֲרָא עִלָּאָה, אִיהוּ חַד נְקוּדָה (עילאה) דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָלְמָא, וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַׁט עָלְמָא לִימִינָא וּשְׂמָאלָא וּלְכָל סִטְרִין, וְאִתְקָיָּים בְּהַהִיא נְקוּדָה אֶמְצָעִיתָא, וְהַהִיא אַבְנָא אִתְקְרֵי שְׁתִיָּה, דְּמִנָהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא לְכָל סִטְרִין. תּוּ (ויחי רל''א ע''א) שְׁתִיָּ''ה, שָׁת יָ''הּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁוֵּי לָהּ לְמֶהֱוֵי יְסוֹדָא דְּעָלְמָא וּשְׁתִילוּ דְּכֹלָּא. (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[222b]
[...] La formation de la terre autour de ce point passa par trois phases différentes: Le premier cercle autour du point est formé d'une matière diaphane et limpide. Le deuxième cercle qui entoure le premier est formé d'une matière moins limpide que la première, mais plus délicate que la terre. Le troisième cercle est formé de la terre opaque laquelle, à son tour, est entourée de l'océan qui entoure le monde. Ces trois matières dont est constitué le monde correspondent au sanctuaire de Jérusalem. Le premier cercle autour du Point Suprême, c'est le temple ainsi que la ville de Jérusalem intramuros. Le deuxième cercle, c'est la Terre Sainte; et le troisième cercle, c'est le reste du monde, résidence des peuples païens. Quant à l'océan qui entoure le tout, c'est l'empire du démon qui entoure le monde. Jamais le monde n'a vu des choses plus belles que le Tabernacle et l'Arche d'alliance. Au moment d'introduire l'arche dans le sanctuaire, elle s'écria156: « C'est mon repos en toute éternité, c'est ici que je demeurerai. » Rabbi Yessa dit: Ce verset a été dit par la «Communauté d'Israël » lorsque le Tabernacle fut bâti. Rabbi Hizqiya dit: C'est Dieu même qui prononce les paroles de ce verset quand Israël fait sa volonté.
Remarquez en outre que les ouvriers travaillant au Tabernacle n'avaient qu'à commencer leurs travaux qui s'achevèrent d'eux-mêmes. L'Écriture se sert ici du mot « kaloh » (finir), comme pour la création. [...]
- בִּתְלַת גַּוְונִין אִתְפַּשְּׁטַת אַרְעָא סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא נְקוּדָה, אִתְפַּשְּׁטוּתָא קַדְמָאָה, סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא נְקוּדָה, כָּל צָחוּתָא וּזְכוּתָא דְּאַרְעָא קַיְּימָא תַּמָּן, וְתַמָּן אִיהוּ. וְהַאי קַיְּימָא לְעֵילָּא עַל כָּל אַרְעָא סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא נְקוּדָה. אִתְפַּשְּׁטוּתָא תִּנְיָינָא, סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא אִתְפַּשְּׁטוּתָא קַדְמָאָה, לָאו אִיהוּ צָחוּתָא וְזָכּוּתָא כְּהַהוּא קַדְמָאָה, אֲבָל אִיהוּ דָּקִיק וְצַח בְּצָחוּתָא דְּעַפְרָא, יַתִּיר מִכָּל שְׁאַר עָפָר אַחֲרָא. אִתְפַּשְּׁטוּתָא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ חָשׁוּךְ וְגָסוּ דְּעַפְרָא יַתִּיר מְכֻּלְּהוּ, וְסַחֲרָנֵיהּ דְּהַאי, קַיְימִין מַיִין דְּיַמָּא דְּאוֹקְיָּינוֹס, דְּאַסְחַר כָּל עָלְמָא. אִשְׁתְּכַח דְּהַהוּא נְקוּדָה קַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְכֻלְּהוּ גַּוְונִין דְּאִתְפְּשָׁטוּתָא דְּעָלְמָא סַחֲרָנֵיהּ.
אִתְפַּשְּׁטוּתָא קַדְמָאָה אִיהוּ בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְכָל אִינּוּן הֵיכָלִין וַעֲזָרוֹת, וְכָל הַהוּא תִּקּוּנָא דִּילֵיהּ, וִיְרוּשָׁלַ ם, וְכָל מָתָא מִשּׁוּרָא וּלְגוֹ. אִתְפַּשְּׁטוּתָא תִּנְיָינָא, כָּל אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְקַדְּשַׁת בִּקְדוּשָּׁה. אִתְפַּשְּׁטוּתָא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ כָּל שְׁאַר אַרְעָא, אֲתָר בֵּי מוֹתְבָא דִּשְׁאַר עַמִּין. וְיַמָּא דְּאוֹקְיָּינוֹס דְּסָחֲרָא כֹּלָּא.
וְהָא (רכ''ו ע''א) אוּקְמוּהָ, דְּרָזָא דָּא גַּוְונִין דְּעֵינָא, דְּסַחֲרָן לְהַהוּא נְקוּדָה דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעֵינָא, דְּאִיהוּ חֵיזוּ דְּכָל עֵינָא, כְּגַוְונָא דְּהַהִיא נְקוּדָה אֶמְצָעִיתָא דְּקָאָמְרָן, דְּאִיהוּ חֵיזוּ דְּכֹלָּא, וְתַמָּן קָאִים בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְאָרוֹן וְכַפֹּרֶת, דְּאִינּוּן חֵיזוּ דְּכֹלָּא. אִשְׁתְּכַח, הַהוּא נְקוּדָה חֵיזוּ דְּכָל עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן וְגוֹ'. יְפֵה: שַׁפִּיר הַהוּא חֵיזוּ וְחֶדְוָה דְּכֹלָּא. נוֹף: נוֹפָא דְּאִילָנָא דְּאִיהוּ שְׁפִירוּ דְּכֹלָּא.
תָּא חֲזֵי, שְׁפִירוּ דְּעָלְמָא, וְחֵיזוּ דְּעָלְמָא, לָא אִתְחָזֵי בְּעָלְמָא, עַד דְּאִתְבְּנֵי וְאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא, וְעָאל אֲרוֹנָא לְגוֹ קוּדְשָׁא. מֵהַהִיא שַׁעֲתָא, אִתְחָזֵי חֵיזוּ דְּכֹלָּא בְּעָלְמָא, וְאִתְתָּקַּן עָלְמָא, וְאַזְלֵי בְּהַהוּא מַשְׁכְּנָא וּבְהַהוּא אֲרוֹנָא, עַד דְּמָטֵי לְהַהִיא נְקוּדָה דְּאִיהִי יְפֵה נוֹף חֶדְוָה דְּכֹלָּא. כֵּיוָן דְּמָטוּ לְהָתָם כְּדֵין פָּתַח אֲרוֹנָא וְאָמַר, (תהלים קלב) זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ.
רִבִּי יֵיסָא אָמַר, הַאי קְרָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמְרָה לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְעָאל אֲרוֹנָא לְאַתְרֵיהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ, עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כַּד יִשְׂרָאֵל עַבְדִּין רְעוּתֵיהּ, דְּהָא כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב עַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ, וְחָיִּיס עַל עָלְמָא, וּבְרָכָה וְשָׁלוֹם וַחֲבִיבוּתָא דְּכֹלָּא אִשְׁתְּכַח. וּכְדֵין אָמַר זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד.
וְתָא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּכֻלְּהוּ אוֹמָנִין שָׁארוּ לְמֶעְבַּד אוּמָנוּתָא, הַהוּא עוֹבָדָא מַמָּשׁ דְּשָׁרָאן, אִיהִי אִשְׁתְּלִימַת מִגַּרְמָהּ. אִינּוּן שָׁרָאן, וְאִיהִי אַשְׁלִימַת עֲבִידְתָּא, אִיהִי מַמָּשׁ, מְנָלָן, דִּכְתִּיב וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד.
כְּגַוְונָא דָּא (בראשית ב) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וְאִי תֵּימָא, וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּכָל עָלְמָא, אַף עַל גַּב דְּכָל עֲבִידָן אִשְׁתְּלִימוּ כָּל חַד וְחַד, עָלְמָא כֹּלָּא לָא הֲוָה שְׁלִים בְּקִיּוּמֵיהּ, עַד דְּאָתָא יוֹמָא שְׁבִיעָאָה, דְּכַד אָתָא יוֹמָא שְׁבִיעָאָה, כְּדֵין אִשְׁתְּלִימוּ כָּל עֲבִידָן, וְאַשְׁלִים בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. בְּהַאי, אִשְׁתְּלִים בְּקִיּוּמָא כָּל עֲבִידְתָּא דְּעָבַד, וְעַל דָּא וַיְכַל אֱלהִים בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי.
וְכַד אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, כָּל עֲבִידְתָּא דְּאִתְעָבִיד, אִיהִי מִגַּרְמָהּ אִתְעָבִידַת אוּמָנִין שָׁרָאן, וְעַבִידְתָּא אִתְחֲזִיאַת לוֹן לְמֶעְבַּד, וְאִתְרְשִׁימַת קָמַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּלִימַת הִיא מִגַּרְמָהּ. וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (מלכים א ו) וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ. וְהַבַּיִת כַּאֲשֶׁר בָּנֻהוּ לָא כְּתִיב. אֶלָּא בְּהִבָּנוֹתוֹ. דְּאִיהִי אִשְׁתְּלִימַת מִגַּרְמָהּ. וּכְתִיב אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה. בָּנוּהוּ לָא כְּתִיב. אֶלָּא נִבְנָה הוּא מִגַּרְמֵיהּ נִבְנָה, וְכֵן בְּכָל עֲבִידְתָּא דְּאִיהִי קַדִּישָׁא, אִיהִי אִשְׁתְּלִימַת מִגַּרְמָהּ.
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[223a]
[...] « Et Beseléel, fils d'Uri, fils de Hur... » C'est l'Esprit Saint qui proclama ces paroles en présence d'Israël, afin de lui apprendre que le Tabernacle réunissait le côté gauche au côté droit. Rabbi Yessé dit: Les sages qui travaillaient au Tabernacle étaient tenus de rendre compte, aussitôt leur œuvre achevée. C'est par des offrandes pour faire le veau d'or qu'Israël avait péché, et c'est par des offrandes au Tabernacle qu'lsraël obtenait le pardon de ses péchés. Il continua en outre à parler ainsi157: « La foi régnera dans ton temps; la sagesse et la science seront les richesses du salut, et la crainte du Seigneur en sera le trésor. » L'étude de la Loi doit être faite avec foi et avec recueillement; c'est alors seulement qu'elle procure le salut, et qu'on y trouve des trésors Le mot « foi » (émouna) désigne également la fidélité. Les sages qui ont travaillé au Tabernacle rendaient compte de leur gestion pour montrer leur fidélité. A plus forte raison les autres hommes sont-ils tenus d'en faire autant. Rabbi Yossé et Rabbi Isaac se trouvèrent ensemble en voyage, Rabbi Yossé demanda: Pourquoi Dieu choisit-il Beseléel plutôt qu'un autre Israélite pour l'œuvre du Tabernacle? L'autre répondit: Son nom l'y a prédestiné; car Beseléel émanait du côté droit, côté du Tabernacle. [...]
- (שמות ל״ח:כ״ב) וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר. הַאי קְרָא אוֹלִיפְנָא, דְּרוּחַ קוּדְשָׁא אַכְרִיז עָלֵיהּ לְעֵינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ' אֶת מֹשֶׁה. וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ. מַאי וְאִתּוֹ. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְאָהֳלִיאָב לָא עָבִיד עֲבִידְתָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא עִם בְּצַלְאֵל, וְעִמֵּיהּ עָבֵד כָּל מַה דְּעָבַד. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאִתּוֹ, וְאִתּוֹ וְלָא בִּלְחוֹדוֹי. מִכָּאן דִּשְׂמָאלָא אִיהִי בִּכְלַל יְמִינָא תָּדִיר. וְעַל דָּא כְּתִיב וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב, דָּא יְמִינָא וְדָא (ר''כ ע''ב) שְׂמָאלָא. (שמות ל״ח:כ״א) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וְגוֹ'. רִבִּי יֵיסָא אָמַר, כֵּיוָן דְּעָבְדוּ כָּל חַכִּימַיָּיא יַת מַשְׁכְּנָא, אִצְטְרִיךְ לְמֶהֲדָר חוּשְׁבָּנָא, מִכָּל אִינּוּן עֲבִידָן דְּאִתְעָבֵידוּ בֵּיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּכָל חוּשְׁבָּן וְחוּשְׁבָּן, כַּד הֲוָה אִתְעַבִיד חוּשְׁבָּנָא, הָכִי אִתְקָיָּים הַהוּא עֲבִידָא, וְאִתְקָיָּים בְּאַתְרֵיהּ.
וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ כְּמָה דְּאִתְרְעוּ בְּמָה דִּנְדִיבוּ בְּקַדְמִיתָא, הָכִי נָמֵי אִתְרְעוּ בְּהַהוּא חוּשְׁבָּנָא, וּכְדֵין אִתְקָיָּים כָּל עֲבִידָא, בְּהַהוּא רְעוּתָא. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ הָכָא חוּשְׁבָּנָא, בְּגִין דִּבְהַאי אִתְקָיָּים עֲבִידָא. אֵלֶּה כְּתִיב, וְלָא כְּתִיב וְאֵלֶּה. אֶלָּא דָּא אִיהוּ חוּשְׁבָּנָא דְּפָסִיל כָּל חוּשְׁבָּנִין דְּעָלְמָא, וְדָא אִתְקָיָּים יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, דִּבְהַאי אִתְקָיָּים מַשְׁכְּנָא, וְלָא בְּאַחֲרָא.
פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו ל״ג:ו׳) וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּךָ חֹסֶן יְשׁוּעוֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְיָ' הִיא אוֹצָרוֹ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, אֲבָל הָא תָּנֵינָן, כָּל בַּר נָשׁ דְּאִתְעַסָּק בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְזָכֵי לְמִקְבַּע עִתִּין לָהּ, אִצְטְרִיךְ בֶּאֱמוּנָה, דִּרְעוּתָא דִּילֵיהּ יִתְכַּוֵּין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִתְכַּוֵּין לְשֵׁם שָׁמַיִם, בְּגִין דְּאֱמוּנָה לְהָכִי אִתְכְּוָון. חֹסֶן יְשׁוּעוֹת, לְאַכְלְלָא רַחֲמֵי בְּדִינָא. חָכְמַת וָדָעַת, דִּתְרֵין אִלֵּין שָׁרָאן דָּא עַל דָּא. דָּא טָמִיר וְגָנִיז, לְאַשְׁרָאָה דָּא עַל דָּא.
יִרְאַת יְיָ' הִיא אוֹצָרוֹ. אוֹצָרוֹ דְּכָל אִלֵּין, בְּגִין דְּהַאי יִרְאַת יְיָ', נָקִיט כָּל אִינּוּן נַחֲלִין, וְאִיהִי אִתְעָבִידַת אוֹצָר לְכֻלְּהוּ. וְכַד נָפְקִין מִנָּהּ כָּל אִינּוּן גְּנִיזִין כֻּלְּהוּ, אַפִּיק לוֹן בְּחוּשְׁבָּנָא. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (שיר השירים ז׳:ה׳) עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשׁבּוֹן. בְּחֶשׁבּוֹן וַדַּאי עָבִיד, וְאַפִּיק אִינּוּן בְּרֵכוֹת מַיִם, וְאַשְׁגַּח לְאַפָּקָא כֹּלָּא בְּחוּשְׁבָּנָא. (נ''א ואשקו לכלא).
וְעַל דָּא אִקְרֵי אֱמוּנָה. וּבְכֹלָּא אִקְרֵי אֱמוּנָה, וְהָא אוֹקִימְנָא. וּמַה אִי הָכָא אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה מְהֵימְנוּתָא, לִשְׁאַר מִלֵּי דְּעָלְמָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְעַל דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אוֹדַע לְהוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל, רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דִּילְהוּ, בְּכָל מַה דְּעָבְדוּ, וְכֹלָּא אִתְּמַר.
רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יִצְחָק הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ בִּבְצַלְאֵל לַעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא, יַתִּיר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, אֲמַאי. אָמַר לֵיהּ, שְׁמָא גָּרִים, וְהָא אוֹקְמוּהָ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁוֵּי שְׁמָהָן בְּאַרְעָא, לְאִתְעַטְּרָא (ס''א לאתערא) בְּהוּ, וּלְמֶעְבַּד בְּהוּ עֲבִידְתָּא בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים מ״ו:ט׳) אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ.
אָמַר לֵיהּ, רָזָא אִיהוּ הָכָא, יְהוּדָה מִסְּטָר שְׂמָאלָא הֲוָה, וְאַהְדָּר וְאִתְדַּבָּק בִּימִינָא. וְעַל דָּא, בְּסִטְרָא דָּא אִתְעָבִיד מַשְׁכְּנָא, שָׁארֵי מִסְּטָר שְׂמָאלָא, וְאִתְדַּבָּק בִּסְטָר יְמִינָא, וּלְבָתַר אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְאִתְעַבִיד כֹּלָּא יְמִינָא. כְּגַוְונָא דָּא אוֹרַיְיתָא, שָׁארֵי מִשְּׂמָאלָא, וְאִתְדַּבָּק בִּימִינָא, וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְאִתְעָבִיד כֹּלָּא יְמִינָא. רְאוּבֵן שָׁרָא מִימִינָא, וְסָטָא לִשְׂמָאלָא, וְנַטְלוּ עִמֵּיהּ אִינּוּן שְׁאַר שְׁבָטִין, דְּאִינּוּן שְׂמָאלָא, בְּגִין דְּשָׁארִי מִימִינָא וְסָטָא לִשְׂמָאלָא.
יְהוּדָה שָׁרָא מִשְּׂמָאלָא, וְסָטָא לִימִינָא, שָׁרָא מִשְּׂמָאלָא, בְּגִין דְּאָתֵי מִסְּטָר שְׂמָאלָא, וְאִתְדַּבָּק בִּימִינָא, וּמַשְׁכְּנָא בְּסִטְרָא דָּא אִתְעָבִיד. שָׁארֵי מִסְטַר שְׂמָאלָא, וְאִתְדַּבָּק בִּסְטָר יְמִינָא, וְעַל דָּא, בְּצַלְאֵל אִיהוּ דְּאָתֵי מִסִּטְרֵיהּ, עָבֵד מַשְׁכְּנָא וְאִתְתָּקַּן לְגַבֵּיהּ. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וּבָרִיר לֵיהּ מִכֹּלָּא (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[223b]
[...] Il lui accorda la sagesse, l'intelligence et le savoir, parce qu'il possédait déjà ces qualités auparavant; car Dieu ne donne la sagesse qu'à celui qui en est déjà doué. Rabbi Siméon dit: Son nom l'a prédestiné à la sagesse, parce que Beseléel signifie « dans l'ombre de Dieu ». Dans toutes les œuvres du Tabernacle, entrait de l'or pour atténuer la Rigueur dont l'or est l'image. Rabbi Abba, Rabbi Yossé et Rabbi Hizqiya étudiaient ensemble. Rabbi Hizqiya dit à Rabbi Abba: Nous voyons que Dieu mitige la rigueur par la clémence, sans quoi le châtiment des coupables ne serait pas différé pendant si longtemps. Il y a encore une autre raison pour laquelle Dieu se montre magnanime envers les coupables en ce monde. Le monde est la part du démon, tandis que le monde futur est la part du côté saint; c'est la part des justes qui porte la couronne de leur Maître. [...]
- לַעֲבִידְתָּא דָּא.
וְיָהַב לֵיהּ חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. בְּגִין דְּעִמֵּיהּ הֲוָה בְּקַדְמִיתָא סָכְלְתָנוּ דְּלִבָּא, דִּכְתִּיב וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא יָהִיב חָכְמְתָא, אֶלָּא לְמַאן דְּאִית בֵּיהּ חָכְמְתָא, וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא וְאִתְּמַר. וְכֵן כְּגַוְונָא דָּא בְּצַלְאֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בְּצַלְאֵל שְׁמֵיהּ גָּרִים לֵיהּ, וְעַל חָכְמָתֵיהּ אִקְרֵי הָכִי, וְרָזָא דְּמִלָּה בְּצַלְאֵל, בְּצֵל אֵל.
פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי וְגוֹ'. בְּצִלּוֹ: הַיְינוּ בְּצַלְאֵל, דְּאִיהוּ אַתְקִין מַשְׁכְּנָא, וְעָבִיד לֵיהּ. דִּכְתִּיב חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי. דְּמַשְׁכְּנָא חֲמִידָא אִיהוּ לְמֵיתַב בֵּיהּ, דְּאִיהוּ עָבִיד חִמּוּדָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל יָתְבָא בְּצִלָּא דְּאֵל. וְדָא אִיהוּ בְּצַלְאֵל.
וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי, דְּדָא (רי''ד ע''ב) אִיהוּ דְּעָבִיד פֵּירִין טָבִין בְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב, (הושע י״ד:ט׳) מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. מַאן הוּא פְּרִי. אִלֵּין אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּאִינּוּן אִיבָּא דְּעוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהַהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, אִיהוּ אַפִּיק וְזָרִיק נִשְׁמָתִין לְעָלְמָא, וְאִינּוּן פֵּירִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְּגִין כָּךְ פִּרְיוֹ. דָּא אִיהוּ כִּדְקָאָמְרָן.
בְּצִלּוֹ: דָּא הוּא בְּצַלְאֵל. וְעַל דָּא תִּקּוּנָא דְּמַשְׁכְּנָא עַל יְדָא דִּבְצַלְאֵל הֲוָה. וּבְּגִין כָּךְ וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר. בֶּן אוּרִי, דָּא נְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא דְּנָפִיק. בֶּן אוּרִי, דָּא יְמִינָא. בֶּן חוּר, דָּא אִיהוּ שְׂמָאלָא. בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר, (ס''א בן חור בן חורי) וְעַל דָּא אִשְׁתְּלִים בֵּיהּ דִּינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דְּעֶגְלָא. (שמות ל״ח:כ״ד) כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי. מֵהַהִיא שַׁעֲתָא דְּיָהֲבוּ לֵיהּ יִשְׂרָאֵל, הֲוָה עָשׂוּי וְאִתְתָּקַּן מִקַּדְמַת דְּנָא, בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, כָּל הַהוּא דַּהֲבָא, אִתְעָבִיד וְאִתְתָּקַּן בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּבְכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, הֲוָה אִתְתָּקַּן בֵּיהּ דַּהֲבָא. דְּלֵית שְׁלִימוּ אֶלָּא רַחֲמֵי וְדִינָא, וְעַל דָּא דַּהֲבָא הֲוָה אָזִיל בְּכָל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, בְּכָל הַהִיא עֲבִידְתָּא דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ, הֲוָה אָזִיל בָּה דַּהֲבָא, דַּהֲבָא בְּכֹלָּא.
רִבִּי אַבָּא רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִזְקִיָּה הֲווֹ יַתְבִין וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִזְקִיָּה לְרִבִּי אַבָּא, הָא חֲמֵינָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּדִינָא בְּכֹלָּא, לְאִתְעָרְבָא דָּא בְּדָא, וְאִיהוּ אָרִיךְ דִּינָא בְּחַיָּיבֵי עָלְמָא, אִי אִיהוּ אִתְעְרֵי בְּדִינָא, אֲמַאי סָלִיק לֵיהּ מֵחַיָּיבַיָּא. אָמַר לֵיהּ, כַּמָה טוּרִין אִתְעַקְּרוּ בְּמִלָּה דָּא, אֲבָל כַּמָה מִלִּין גַּלֵּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא בְּהַאי.
וְתָּא חֲזֵי, דִּינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, אִיהוּ דִּינָא בָּרִיר, אִיהוּ דִּינָא (נח ס''ד ע''א) דְּאִתְּעַר רְחִימוּ וְחֶדְוָה. אֲבָל חַיָּיבַיָּא כַּד אִינּוּן בְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ דִּינָא דְּזוּהֲמָא. כֻּלְּהוּ דִּינָא דְּלָא אִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלָל. וְעַל דָּא, לָא בָּעֵי לְאִתְעָרְבָא דִּינָא קַדִּישָׁא בְּדִינָא מִסְאֲבָא דְּזוּהֲמָא, עַד דְּאִיהוּ אִשְׁתְּצֵי מִגַּרְמֵיהּ, וּלְאוֹבָדָא לֵיהּ מִן עָלְמָא דְּאָתֵי, וְהַהוּא דִּינָא דְּזוּהֲמָא דְּבֵיהּ אִיהוּ אוֹבִיד לֵיהּ מֵעָלְמָא.
פָּתַח וְאָמַר (תהילים צ״ב:ח׳) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל תָּא חֲזֵי, בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב. כְּהַאי עִשְׂבָּא דְּאִיהוּ בִּיבִישׁוּ דְּאַרְעָא, וְאִיהוּ יְבֵישָׁא, כַּד שָׁרָאן בֵּיהּ מַיָּא אַפְרִיחַ, וְהַהוּא יְבִישׁוּ אִתְפְּרַח. וּכְהַאי אִילָנָא קְצִיצָא דְּנָצִיץ, וְלָא סָלִיק אֶלָּא אִינּוּן פְּאֵרוֹת, לִסְטַר דָּא וְלִסְטַר דָּא, דְּאִינּוּן עַנְפִין דְּסַלְּקִין, וּלְעָלְמִין לָא סָלִיק אִילָנָא, כַּד הֲוָה בְּקַדְמִיתָא לְמֶהֱוֵי אִילָנָא. וְכָל דָּא, לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד, לְאַעְקְרָא לוֹן מִשָּׁרָשִׁין וּמִכֹּלָּא.
תּוּ רָזָא אַחֲרָא אִית בְּהַאי, עַל דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָרִיךְ רוּגְזֵיהּ בְּחַיָּיבַיָּא בְּהַאי עָלְמָא, בְּגִין דְּהַאי עָלְמָא, אִיהוּ חוּלָקָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא. וְעָלְמָא דְּאָתֵי אִיהוּ סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה. וְאִיהוּ חוּלָקָא דְּצַדִּיקַיָּיא, לְמֶהֱוֵי צַדִּיקַיָּיא אִינּוּן בַּעַטָרָא דִּיְקָרָא דְּמָארֵיהוֹן בֵּיהּ. וּתְרֵין סִטְרִין אִלֵּין, קַיְימִין דָּא לָקֳבֵל דָּא. דָּא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[224a]
[...] Le monde futur est réservé aux justes, et les coupables jouissent du monde d'ici-bas. Heureux les justes qui n'ont point de part en ce monde, mais dans le monde futur! Remarquez que Dieu récompense tout, même les œuvres qui n'ont pas été accomplies à sa gloire. Aussi Balac et Balaam ont-ils reçu leur récompense. Rabbi Siméon dit: Les quarante-deux offrandes apportées par Balaam et Balac ont été arrachées au démon pour le Saint, béni soit-il. Ainsi Dieu récompense et châtie tous les actes des hommes. Lorsque David prit la fuite devant Saül, ce qui a été la cause du meurtre de tous les prêtres de Nob (bien que David n’ait eu aucune mauvaise intention en fuyant Saül), il fut châtié, parce que son action a eu de fâcheuses conséquences.
Rabbi Yossé commença à parler ainsi158: “Et lorsqu'il marchait sur le chemin qui conduit à Bethel, de petits enfants sortirent de la ville et se raillèrent de lui en disant: Monte, chauve, monte, chauve; Élisée jeta les yeux sur eux et les maudit au nom du Seigneur.” L'Écriture désigne ces pécheurs sous le nom de “petits enfants”; car ils étaient dépourvus de loi et de bonnes œuvres; [...]
- סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה. וְדָא סִטְרָא אַחֲרָא דִּמְסָאֲבָא. דָּא קַיְּימָא לְצַדִּיקַיָּיא, וְדָא קַיְּימָא לְרַשִׁיעַיָּיא, וְכֹלָּא דָּא לָקֳבֵל דָּא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּלֵית לוֹן חוּלָקָא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
תָּא חֲזֵי כֹּלָּא אִתְתָּקַּן וְאִתְגְּלֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאַף עַל גַּב דְּבָלָק וּבִלְעָם לָא אִתְכַּוְונוּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֹּלָּא אִיהוּ מִתְתַּקָּן קַמֵּיהּ, וְלָא גָּרַע מֵאֲגַר דִּלְהוֹן כְּלוּם בְּהַאי עָלְמָא. בְּהַהוּא זִמְנָא שְׁלִיטוּ עַל יִשְׂרָאֵל, דְּגָרַם הַהוּא קוּרְבָּנָא, לְאִסְתַּלְּקָא מִיִשְׂרָאֵל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִין אַלְפִין, בַּר כָּל אִינּוּן דְּאִתְקְטָלוּ, דִּכְתִּיב, (במדבר כ״ה:ה׳) הָרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר, וּכְתִיב קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיְיָ'. וְעַד כְּעַן הַהוּא קָרְבָּנָא הֲוָה תָּלֵי לְאִתְפָּרְעָא מִנְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. שִׁבְעָה מַדְבְּחָן כְּחוּשְׁבָן אַרְבְּעִין וּתְרֵין.
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, תָּא חֲזֵי, אִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין קָרְבָּנִין עָבְדוּ בִּלְעָם וּבָלָק, וְנַטְלוּ לוֹן מֵהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא הֲוָה תָּלֵי הַהוּא קָרְבְּנָא, לְנַטְלָא לֵיהּ הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא דְּאִקְרֵי קְלָלָה מִיִשְׂרָאֵל, וְעַד הַשְׁתָּא לָא גָּבָה מִנַּיְיהוּ. וְדָא אִיהוּ רָזָא (מלכים ב ב׳:כ״ד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם. וַיִּפֶן אַחֲרָיו, אֲחוֹרֵי שְׁכִינְתָּא, דְּקַיְּימָא סִטְרָא אַחֲרָא לַאֲחוֹרָא. וַיִּרְאֵם. אִסְתָּכַּל בְּהוּ הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, וְחָמָא לוֹן דְּאִתְחָזוּן לְאִתְעַנְּשָׁא, וְעַל דָּא וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְיָ'. בְּשֵׁם יְיָ' לְאַפָּקָא הַהוּא שֵׁם יְיָ' מֵחִיּוּבָא דָּא. מֵהַהוּא חִיוּבָא דְּהַהוּא קָרְבָּן דְּאַקְרִיב הַהוּא סִטְרָא לְגַבֵּיהּ. וְכֹלָּא אִיהוּ מִתְתַּקָּן קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִתְאֲבִיד מִלָּה. כְּגַוְונָא דָּא, כֹּלָּא אִתְתָּקַּן קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֵן לְטָב הֵן לְבִישׁ.
תָּא חֲזֵי, דָּוִד אִיהוּ הֲוָה דְּעָרַק קָמֵיהּ דְּשָׁאוּל. וְעַל דָּא גָּרִים, דְּאִתְאֲבִידוּ כָּל אִינּוּן כַּהֲנֵי דְּנוֹב, וְלָא אִשְׁתְּאַר מְכֻּלְּהוּ בַּר אֶבְיָתָר בִּלְחוֹדוֹי דְּעָרַק. וְדָא גָּרִים כַּמָה בִּישִׁין בְּיִשְׂרָאֵל, וּמִית שָׁאוּל וּבְנוֹי, וְנָפְלוּ מִיִשְׂרָאֵל כַּמָה אַלְפִין וְרִבְּבָן. וְעִם כָּל דָּא, הַהוּא חוֹבָה הֲוָה תָּלֵי עַל דָּוִד לִגְבוֹת מִנֵּיהּ, עַד דְּכָל בְּנוֹי דְּדָוִד אִתְאֲבִידוּ בְּיוֹמָא חַד, וְלָא אִשְׁתְּאַר מִנַּיְיהוּ אֶלָּא יוֹאָשׁ בִּלְחוֹדוֹי, דְּאִתְגְּנִיב. כְּגַוְונָא דְּלָא אִשְׁתְּאַר מֵאֲחִימֶלֶךְ בַּר אֶבְיָתָר בִּלְחוֹדוֹי. וְעַד כְּעַן הַהוּא חוֹבָא הֲוָה תָּלֵי, לְמֶעְבַּד דִּינָא עַל נוֹב, עַל הַהוּא חוֹבָה דְּנוֹב, דִּכְתִּיב, (ישעיהו י׳:ל״ב) עוֹד הַיּוֹם בְּנוֹב לַעֲמוֹד וְאוּקְמוּהָ.
כְּגַוְונָא דָּא, כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה. מַאי הֶעָשׂוּי. הָכָא אִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד יָהֲבוּ יִשְׂרָאֵל דַּהֲבָא לְעֶגְלָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּים (קצ''ה ע''א) לוֹן דַּהֲבָא דָּא לְאַסְוָותָא, דְּהַאי דַּהֲבָא דְּמַשְׁכְּנָא אַקְדִּים לוֹן, לְהַהוּא דַּהֲבָא דְּיָהֲבוּ לְעֶגְלָא, דְּכָל דַּהֲבָא דְּהֲוָה עִמְּהוֹן, וְאִשְׁתְּכַח עִמְּהוֹן, יָהֲבוּ לְאָרָמַת מַשְׁכְּנָא. סַלְּקָא דַּעְתָּךְ, דְּכַד עָבְדוּ יַת עֶגְלָא אִשְׁתְּכַח עִמְּהוֹן דַּהֲבָא, וְאִינּוּן פְּרִיקוּ אוּדְנַיְיהוּ לְנַטְלָא הַהוּא דַּהֲבָא, דִּכְתִּיב, (שמות ל״ב:ג׳) וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם. וְעַל דָּא אַקְדִּים דַּהֲבָא דְּאָרָמוּתָא. לְכַפְּרָא עַל עוֹבָדָא דָּא. (חסר) (ובגין כך)
וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּתָא עָשָׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ' אֶת מֹשֶׁה. דְּהָא כָּל אוּמָנוּתָא דְּמַשְׁכְּנָא אִתְתַּקְּנַת בְּהוּ, וְעַל יְדַיְיהוּ. בְּצַלְאֵל אִיהוּ עָבִיד אוּמָנוּתָא, וּמֹשֶׁה אִיהוּ אַתְקִין כֹּלָּא לְבָתַר. מֹשֶׁה וּבְצַלְאֵל כַּחֲדָא הֲווֹ, מֹשֶׁה לְעֵילָּא, בְּצַלְאֵל תְּחוֹתֵיהּ, סִיּוּמָא (רנ''ט ע''א, רי''ד ע''ב) דְּגוּפָא כְּגוּפָא. בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב, הָא אוּקְמוּהָ, דָּא יְמִינָא, וְדָא שְׂמָאלָא, וְכֹלָּא חַד. וּבְּגִין כָּךְ, וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וְגוֹ', וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָּן וְגוֹ'. (שמות ל״ח:כ״ד) כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא בְּאֱלִישָׁע, דִּכְתִּיב, (מלכים ב ב׳:כ״ג) וַיַּעַל מִשָׁם בֵּית אֵל וְהוּא עוֹלֶה בַּדֶּרֶךְ וְגוֹמֵר. וּנְעָרִים קְטַנִּים. הָא אוּקְמוּהָ, מְנוּעָרִים הֲווֹ מִכָּל מִלֵּי אוֹרַיְיתָא וּמִכָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. קְטַנִּים
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[224b]
[...] ils étaient petits en foi. “Ils étaient sortis de la ville”, c'est-à-dire hors de la foi. “Élisée se retourna”, c'est-à-dire qu'il regarda si ces pécheurs n'étaient pas destinés à avoir des enfants dignes. Cet événement eut lieu dans la nuit du jour du Grand Pardon. Et quand le prophète vit que la Schekhina s'était détournée de ces pécheurs, il les maudit au nom du Seigneur. Les deux ours qui déchirèrent quarante-deux enfants étaient des femelles, et le nombre des enfants déchirés correspondait au nombre des offrandes de Balac Pour l'or et l'airain, l'Écriture dit qu'ils étaient pesés (thenouphâ), mais elle n'en dit pas autant de l'argent, parce que les deux degrés dont l'or et l'airain sont l'image ont besoin d'étre relevés, tandis que la lumière primitive dont l'argent est le symbole n'a pas besoin d'étre relevée.
Remarquez que c'est le côté droit qui raffermit le monde, qui l'éclaire [...]
- זְעִירֵי מְהֵימְנוּתָא, וְאִתְחַיְּיבוּ בְּחִיוּבָא דְּהַאי עָלְמָא, וּבְחִיּוּבָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. יָצְאוּ מִן הָעִיר, נַפְקוּ מֵרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. כְּתִיב הָכָא יָצְאוּ מִן הָעִיר, וּכְתִיב הָתָם (הושע י״א:ט׳) וְלֹא אָבֹא בְּעִיר. (ס''א מרזא דמהימנותא אקרי עיר (תהילים מ״ח:ט׳) עיר יי צבאות עיר אלהינו).
וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיִּפֶן אַחֲרָיו, דְּאִסְתָּכַּל לַאֲחוֹרָא, אִי יְהַדְרוּן בְּתִיוּבְתָּא, וְאִם לָאו. וַיִּרְאֵם, מַאי וַיִּרְאֵם. אִסְתָּכַּל בְּהוּ, דְּהָא לֵית זַרְעָא מְתַּתְקְנָא זַמִּין לְנָפְקָא מִנַּיְיהוּ, וְאוּקְמוּהָ. וַיִּרְאֵם, הָא אוּקְמוּהָ, דְּאִתְעָבֵידוּ בְּלֵילְיָא דְּכִפּוּרֵי. מִיַּד וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְיָ'.
וְרָזָא אִיהוּ בְּהַאי קְרָא, וַיִּפֶן אַחֲרָיו, אִסְתָּכַּל בְּהוּ, אִי יִתְעֲנֵשׁ עָלַיְיהוּ, וְאִתְפְּנֵי מֵהַאי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר י״ב:י׳) וַיִּפֶן אַהֲרֹן, דְּאִתְפְּנֵי מִצָּרַעְתֵּיהּ. אוּף הָכָא אִתְפְּנִי מֵעוֹנְשָׁא דִּלְהוֹן. וַיִּרְאֵם, דַּהֲווֹ קַיְימִין לְבָתַר לְמֶעְבַּד כַּמָה בִּישִׁין בְּיִשְׂרָאֵל.
וַיִּפֶן אַחֲרָיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית י״ט:כ״ו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו. מַאי מֵאַחֲרָיו. מֵאֲחוֹרֵי שְׁכִינְתָּא. אוּף הָכָא וַיִּפֶן אַחֲרָיו, אִסְתָּכַּל מֵאֲחוֹרֵי שְׁכִינְתָּא. וְחָמָא לְכֻלְּהוּ, דְּהָא בְּהַהוּא לֵילְיָא דְּשַׁלְטָא עַל כַּפָּרָה דְּחוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, אִתְעֲבָּרוּ אִמְּהוֹן מִנַּיְיהוּ, מִיַּד וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְיָ'. וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דוּבִּים מִן הַיַּעַר. שְׁתַּיִם דוּבִּים, שְׁנַיִם דוּבִּים מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי שְׁתַּיִם דוּבִּים. נוּקְבִין הֲווֹ, וּבְנַיְיהוּ. וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם יְלָדִים, הָא אוּקְמוּהָ לָקֳבֵל קָרְבָּנִין דְּבָלָק. (שמות ל״ח:כ״ד) וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה, אֲמַאי אִקְרֵי זְהַב הַתְּנוּפָה, וְלָא אִקְרֵי הָכִי כֶּסֶף הַתְּנוּפָה. אֶלָּא, תְּרֵין אִינּוּן דְּאִקְרוּן הָכִי. זְהַב הַתְּנוּפָה, וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה. וְלָא אִקְרֵי הָכִי כֶּסֶף הַתְּנוּפָה, אֶלָּא אִלֵּין אִקְרוּן הָכִי, בְּגִין דְּאִיהוּ אִסְתַּלְקוּתָא לְעֵילָּא, דְּהָא אִית הָכִי לְתַתָּא. וְלָאו אִיהוּ זָהָב (כגוונא) דְּאָרָמוּתָא. וּבְכָל אֲתָר תְּנוּפָה אִיהוּ אַרָמוּתָא לְעֵילָּא וְלָא לְנַחְתָּא לְתַתָּא.
וְאִיהוּ רָזָא דְּחוּשְׁבָּנָא דָּא, דְּכָל אִלֵּין דַּרְגִּין וּרְתִיכִין כֻּלְּהוּ, קַיְימֵי בְּאָרָמוּתָא (דא), וְאִיהוּ דְּהַב אַרָמוּתָא, וְדָא אִיהוּ דַּהֲבָא. דְּכָל מַה דְּמִתְפַּשְּׁטָא לְתַתָּא, אַסְתִּים חֵיזוּ וְטִיבוּ וּנְהִירוּ דִּילֵיהּ, וְכַד אִיהוּ בְּאָרָמוּתָא, כְּדֵין אִיהוּ דְּהַב טָב בְּרָזָא דִּנְהִירוּ דִּילֵיהּ. וְכָל הַהוּא דִּלְתַתָּא, סוּסְפִיתָא דְּדַהֲבָא, וְאִיהוּ הִתּוּכָא דִּילֵיהּ. (שמות ל״ח:כ״ה) וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה, בְּגִין דְּהַאי, אִיהוּ כָּל מַה דְּאִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא הָכִי הוּא טָב, וְאַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהוּ בְּהַאי אַרָמוּתָא, כֹּלָּא הוּא לְטָב. אֲבָל דַּהֲבָא, כָּל מַה דְּאִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא, כֹּלָּא הוּא לְבִישׁ. דָּא, אִתְפָּשַׁט לְטָב. וְדָא אִתְפָּשַׁט לְבִישׁ. וּבְגִין כַּךְ, דָּא אִצְטְרִיךְ לְאָרָמָא אַרָמוּתָא, וּלְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא. וְדָא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְפָּשְׁטָא לְתַתָּא, וּלְכָל סִטְרִין, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ קָאִים לְטָב.
פָּתַח וְאָמַר (תהלים פד) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ' וְגוֹ'. כִּי שֶׁמֶשׁ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמָגֵן, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שֶׁמֶשׁ: דָּא הוּא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יְדוָֹ''ד, דְּהָכָא קַיְימִין כָּל דַּרְגִּין לְנַיְיחָא. וּמָגֵן; דָּא אִיהוּ רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִקְרֵי אֱלֹהִים. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב, (בראשית ט״ו:א׳) אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. וְשֶׁמֶּשׁ וּמָגֵן דָּא אִיהוּ רָזָא דִּשְׁמָא שְׁלִים. חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְיָ', לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא רָזָא חֲדָא.
לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים, רָזָא דָּא (ההוא) דִּכְתִּיב, (איוב ל״ח:ט״ו) וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְדָא אִיהוּ נְהוֹרָא קַדְמָאָה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, דְּגָנִיז וְסָתִים לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמַה דְּאוּקְמוּהָ, וּמִן חַיָּיבַיָּא גָּנִיז לֵיהּ, וּמָנַע לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. אֲבָל לְצַדִּיקַיָּיא מַה כְּתִיב, לא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים. דָּא אוֹר קַדְמָאָה דִּכְתִּיב בֵּיהּ וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב.
וְעַל דָּא, לָא אִצְטְרִיךְ דָּא לְאִסְתַּלְּקָא וּלְאָרָמָא לֵיהּ, אֶלָּא לְאִתְפָּשְׁטָא וּלְאִתְגַלָּאָה, וְלָא לְאִסְתַּלְּקָא כְּהַהוּא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא, וְעַל דָּא אִקְרֵי הַהוּא תְּנוּפָה, וְלָאו הַאי. וּבְּגִין כָּךְ וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ'.
תָּא חֲזֵי, סִטְרָא דִּימִינָא, אִיהוּ תָּדִיר קַיְּימָא לְקַיְּימָא בְּכָל עָלְמָא, וּלְאַנְהָרָא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[225a]
[...] et qui le bénit. C'est pour cela que le prêtre qui émane du côté droit doit toujours bénir le peuple.
Remarquez qu'au moment où le prêtre lève ses mains pour bénir le peuple, la Schekhina vient et se pose dessus. Il doit avoir la main droite plus élevée que la main gauche pour faire prédominer le côté droit où se trouve le « Puits du Juste » auquel vont puiser toutes les créatures du monde. Moïse commanda et Beseléel exécuta; et partout où le côté droit domine, le « mauvais œil » n'a aucune prise sur l’œuvre Rabbi Isaac demanda à Rabbi Siméon: On a dit que la bénédiction ne se répand pas sur des choses mesurées, pesées ou comptées; pourquoi donc a-t-on mesuré ou compté les matériaux employés au Tabernacle ? Rabbi Siméon lui répondit: Les choses sacrées ne craignent pas le « mauvais œil »; et le prélèvement de la dîme en est la preuve. Rabbi Abba, Rabbi Aha et Rabbi Yossé, se rendant de Tibériade à Zipori, rencontrèrent Rabbi Éléazar accompagné de Rabbi Hiyâ.
Rabbi Abba dit: Il est certain que la Schekhina va s'associer à nous; attendons donc et ne parlons pas des choses de la Loi avant d'être près de ces deux voyageurs. Arrivés près d'eux, Rabbi E1éazar dit159 : « Les yeux du Seigneur sont tournés vers les justes, et ses oreilles sont attentives à leurs cris. » Dieu comble-t-il de tant de biens les justes en ce monde ? Nous voyons cependant tant de justes en ce monde qui n`ont pas même de nourriture et qui sont par conséquent plus malheureux que les oiseaux ! [...]
- וּלְבָרְכָא לֵיהּ. וּבְּגִין כָּךְ, כַּהֲנָא דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אִזְדְּמַן תָּדִיר לְבָרְכָא עַמָּא, דְּהָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אַתְיָין כָּל בִּרְכָאן דְּעָלְמָא, וְכַהֲנָא נָטִיל בְּרֵישָׁא, וְעַל דָּא אִתְמָנָא אִיהוּ לְבָרְכָא לְעֵילָּא וּלְתַתָּא.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא פָּרִישׂ יְדוֹי לְבָרְכָא עַמָּא, כְּדֵין שְׁכִינְתָּא אַתְיָא וְשַׁרְיָא עָלוֹהִי, וְאַמְלֵי יְדוֹי, יְדָא דִּימִינָא זַקְפָא לְעֵילָּא עַל יְדָא דִּשְׂמָאלָא, בְּגִין לְסַלְּקָא יְמִינָא, וּלְאִתְגַּבְּרָא עַל שְׂמָאלָא. וּכְדֵין כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין דְּקָא פָּרִישׂ בְּהוּ יְדוֹי, כֻּלְּהוּ אִתְבָּרְכָאן מִמְּקוֹרָא דְּכֹלָּא. מְקוֹרָא דְּבֵירָא מַאן אִיהוּ. דָּא צַדִּיק. (רס''א ע''א) מְקוֹרָא דְּכֹלָּא, דָּא אִיהוּ עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִיהוּ מְקוֹרָא עִלָּאָה דְּכָל אַנְפִּין נְהִירִין מִתַּמָּן, דְּהָא אִיהוּ מַבּוּעָא וּמְקוֹרָא דְּכֹלָּא. וְכָל בּוּצִינִין וּנְהוֹרִין, מִתַּמָּן אִתְדְלִיקוּ.
כְּגַוְונָא דָּא, מְקוֹרָא וּמַבּוּעָא דְּבֵירָא, כָּל אִינּוּן בּוּצִינִין דִּלְתַתָּא, כֻּלְּהוּ אִתְנָהֲרִין וְאִתְמַלְיָין נְהוֹרִין מִנֵּיהּ. וְדָא קַיְּימָא לָקֳבֵל דָּא. וּבְּגִין כָּךְ, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא פָּרִישׂ יְדוֹי, וְשָׁארִי לְבָרְכָא עַמָּא. כְּדֵין שָׁרָאן בִּרְכָאן עִלָּאִין, מִמְּקוֹרָא עִלָּאָה, לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין, וְנָהֲרִין כָּל אַנְפִּין. וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְעַטְּרָת בְּעִטְרִין עִלָּאִין. וְכָל אִינּוּן בִּרְכָאן נַגְדִּין וְאִתְמַשְּׁכָן מֵעֵילָּא לְתַתָּא.
תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה פָּקִיד, וּבְצַלְאֵל עָבִיד, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בְּרָזָא דְּגוּפָא, (רכ''ד ע''א) וְסִיּוּמָא דְּגוּפָא דְּאִיהוּ אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא, לְאַסְגָּאָה רְחִימוּ וְקִשּׁוּרָא דְּיִחוּדָא בְּמַשְׁכְּנָא. וְכֹלָּא בְּרָזָא דִּימִינָא קָא אִתְעָבִיד. וְעַל דָּא, בְּכָל אֲתָר דְּסִטְרָא דִּימִינָא אִשְׁתְּכַח, עֵינָא בִּישָׁא לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ. וּבְּגִין כָּךְ, וָכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה. בְּגִין דְּהַהוּא כֶּסֶף מִסִּטְרָא דִּימִינָא קָא אַתְיָא. וְעַל דָּא אִתְמָנָּא כֹּלָּא בְּמִנְיָינָא.
רִבִּי יִצְחָק שָׁאִיל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲמַר לֵיהּ, הָא אוּקְמוּהָ דְּבִרְכְתָא לָא שַׁרְיָא בְּמִלָּה דְּקָאִים בִּמְדִּידוּ, וּבְמִלָּה דְּקָאִים בְּחוּשְׁבָּנָא, הָכָא בְּמַשְׁכְּנָא אֲמַאי הֲוָה כֹּלָּא בְּחוּשְׁבָּנָא. אָמַר לֵיהּ הָא אִתְּמַר, אֲבָל בְּכָל אֲתָר דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה שַׁרְיָא עָלֵיהּ, אִי הַהוּא חוּשְׁבָּנָא אַתְיָא מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, בִּרְכָתָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ תָּדִיר, וְלָא אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ. מְנָלָן. מִמַּעֲשֵׂר. בְּגִין דְּאַתְיָא חוּשְׁבָּנָא לְקַדְּשָׁא. בִּרְכָתָא אִשְׁתְּכַחַת בֵּיהּ. כָּל שֶׁכֵּן מַשְׁכְּנָא דְּאִיהוּ קֹדֶשׁ, וְאַתְיָא מִסִּטְרָא דְּקֹדֶשׁ.
אֲבָל כָּל שְׁאָר מִלֵּי דְּעָלְמָא, דְּלָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, בִּרְכָתָא לָא שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ, כַּד אִינּוּן בְּחוּשְׁבָּנָא. בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ רַע עַיִן, יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. וְכֵיוָן דְּיָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ, בִּרְכָתָא לָא אִשְׁתְּכַחַת בֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא יִמְטוּ בִּרְכָאן לְהַהוּא רַע עַיִן. (ולא הוי מסטרא דקדושה).
וּמְדִידוּ דִּקְדוּשָּׁה, וְחוּשְׁבָּנָא דִּקְדוּשָּׁה, תָּדִיר בִּרְכָאן אִתּוֹסְפָאן בֵּיהּ. וְעַל דָּא, וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה. פְּקוּדֵי הָעֵדָה בְּקוּשְׁטָא וַדַּאי, וְלָא דְּחִילוּ מֵעֵינָא בִּישָׁא, וְלָא דְּחִילוּ מִכָּל חוּשְׁבָּנָא דָּא, דְּהָא בְּכֹלָּא שָׁרָאן בִּרְכָאן מִלְּעֵילָּא.
וְתָא חֲזֵי, בְזַרְעָא דְּיוֹסֵף לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְעַל דָּא אִתְעָבִיד מַשְׁכְּנָא עַל יְדָא דִּבְצַלְאֵל, דְּהָא אִיהוּ בְּרָזָא דְּיוֹסֵף קָא שַׁרְיָא, דְּאִיהוּ רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא, מֹשֶׁה פָּקִיד, וּבְצַלְאֵל עָבִיד, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בְּרָזָא דְּגוּפָא, וְסִיּוּמָא דְּגוּפָא, דְּאִיהוּ אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא, לְאַסְגָּאָה רְחִימוּ וְקִשּׁוּרָא דְּיִחוּדָא בְּמַשְׁכְּנָא, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִּימִינָא קָא אִתְעָבִיד, וּבְגִין כַּךְ וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה, וְהַהוּא חוּשְׁבָּנָא, אִיהוּ חוּשְׁבַּן דַּרְגִּין רַבְרְבִין מְמָנָן, דְּאִתְאַחֲדָן מִסִּטְרָא דִּימִינָא. וְעַל דָּא כְּתִיב מְאַת כִּכָּר וְגוֹ'.
רִבִּי אַבָּא, וְרִבִּי אֲחָא, וְרִבִּי יוֹסֵי, הֲווֹ אַזְלֵי מִטְּבֶרְיָה לְצִפּוֹרִי, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, חָמוּ לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּהֲוָה אָתֵי, וְרִבִּי חִיָיא עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי נִשְׁתַּתֵּף בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא. אוֹרִיכוּ לְהוּ, עַד דְּמָטוּ לְגַבַּיְיהוּ. כֵּיוָן דְּמָטוּ גַּבַּיְיהוּ, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּתִיב (תהלים לה) עֵינִי יְיָ' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, מַאי עֵינִי יְיָ' אֶל צַדִּיקִים. אִי בְּגִין דְּאַשְׁגָּחוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ לְאוֹטָבָא לוֹן בְּהַאי עָלְמָא, הָא חֲמֵינָן, כַּמָה זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, וַאֲפִילּוּ מְזוֹנָא כְּעוֹרְבֵי בָּרָא לא יַכְלִין
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[225b]
[...] Mais voici le sens mystérieux de ce verset: Toutes les créatures du monde appartiennent, soit à un côté, soit à l'autre. Celles qui appartiennent au côté saint sont constamment veillées par ce côté, et celles qui appartiennent au côté impur sont constamment veillées par ce côté. L'Ecriture nous apprend donc que les yeux de Dieu sont tournés vers les justes, de sorte que le côté impur n'a plus le pouvoir de veiller sur eux. Rabbi Abba demanda: Si les choses saintes ne craignent pas le « mauvais œil », pourquoi tant d'Israélites sont-ils morts lorsque David en fit le dénombrement? Rabbi Eléazar lui répondit: —Parce que David a omis de prendre de chaque individu le sicle de rachat.
Rabbi Éléazar commença à parler ainsi160: « Et le nombre des enfants d`Israël sera comme le sable de la mer qui ne peut être mesuré ni compté. » Ces mots ont une double signification: Lorsque la mer est déchaînée et que les vagues s'élèvent avec furie et semblent vouloir inonder le monde, les eaux se retirent aussitôt arrivées au sable près de la mer. Israël est le sable; et, quand les peuples païens entrent en colère et semblent vouloir l'engloutir, leur force se brise au sable. L'autre signification est qu'Israël sera aussi nombreux que les grains de sable de la mer qu'on ne peut pas compter.
Remarquez qu'il y a des choses saintes et supérieures que l'homme ne doit jamais approfondir, ni mesurer, ni compter. Israël non plus ne devait pas être compté. [...]
- לְאַדְבְּקָא, אִי הָכִי מַאי עֵינֵי יְיָ' אֶל צַדִּיקִים.
אֶלָּא רָזָא הָכָא, תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן בִּרְיָין דְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן לְעֵילָּא, בֵּין לְסִטְרָא דָּא, וּבֵין לְסִטְרָא דָּא. אִינּוּן דִּלְסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, אִשְׁתְּמוֹדְעָאן לְעֵילָּא לְגַבֵּיהּ, וְאַשְׁגָחוּתָא דִּילֵיהּ תָּדִיר עָלַיְיהוּ. וְאִינּוּן דִּלְסִטְרָא מִסְאֲבָא, אִשְׁתְּמוֹדְעָאן לְגַבֵּיהּ, וְאַשְׁגָחוּתָא דִּילֵיהּ תָּדִיר עָלַיְיהוּ. וּבַאֲתָר דְּשַׁלְטָא הַהִיא אַשְׁגָּחוּתָא דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, לָא אַשְׁגַּח עָלֵיהּ סִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא יִקְרַב לְגַבֵּיהּ לְעָלְמִין, וְלָא יָכִיל לְדַחְיָיא לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ, בְּכֹלָּא, בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד. וְעַל דָּא, עֵינֵי יְיָ' אֶל צַדִּיקִים וְגוֹ', בְּגִין דָּא סִטְרָא אַחֲרָא לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. וְהַשְׁתָּא סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הָכָא, וְכָל אַשְׁגָּחוּתָא טָבָא דִּלְעֵילָּא הָכָא, וְכָל סִטְרָא אַחֲרָא, וְכָל מִלָּה בִּישָׁא, לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיכוּ.
אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אוֹלִיפְנָא דִּבְכָל אֲתָר דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה שַׁרְיָא עֲלוֹי, אַף עַל גַּב דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, בִּרְכָתָא לָא אִתְמְנַּע מִתַּמָּן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָכִי הוּא. אֲמַר לֵיהּ, הָא יִשְׂרָאֵל אִינּוּן קֹדֶשׁ, וְאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּקֹדֶשׁ, דִּכְתִּיב (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ', וּכְתִיב (ויקרא כ׳:כ״ו) וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, אֲמַאי כַּד עָבֵד דָּוִד חוּשְׁבָּנָא לְיִשְׂרָאֵל, הֲוָה בְּהוֹן מוֹתָנָא, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ד:ט״ו) וַיִתֵּן יְיָ' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מִן הַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד.
אֲמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּלָא נָטַל מִנַּיְיהוּ שְׁקָלִים, דְּאִיהוּ פּוּרְקָנָא. דִּכְתִּיב, (שמות ל׳:י״ב) וְנָתְנוּ אִישׁ כֹפֶר נַפְשׁוֹ לַיְיָ' בִּפְקוֹד אוֹתָם וְלא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אוֹתָם. בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ קֹדֶשׁ, (דאיהו באתגלייא) לְמֵיהַב פּוּרְקָנָא דְּקֹדֶשׁ, וְהַהִיא פּוּרְקָנָא דְּקֹדֶשׁ לָא אִתְנְטִיל מִנַּיְיהוּ. תָּא חֲזֵי, יִשְׂרָאֵל אִיהוּ קֹדֶשׁ, דְּקַיְּימָא בְּלָא חוּשְׁבָּנָא, (דגרמייהו) וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ פּוּרְקָנָא דְיִתְנְטִיל מִנַּיְיהוּ, וְהַהוּא פּוּרְקָנָא קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, וְאִינּוּן לָא קַיְימוּ בְּחוּשְׁבָּנָא.
מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּקֹדֶשׁ אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה דְּכָל דַּרְגִּין, מַה הַהוּא קֹדֶשׁ אִיהוּ סָלִיק עַל כֹּלָּא, וְאִית לֵיהּ לְבַר קֹדֶשׁ אַחֲרָא לְתַתָּא דְּקַיְּימָא תְּחוֹתֵיהּ, וְקָאִים בְּחוּשְׁבָּנָא וּבְמִנְיָין. אוּף הָכִי יִשְׂרָאֵל אִינּוּן קֹדֶשׁ, דִּכְתִּיב קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ', וְאִינּוּן יַהֲבֵי קֹדֶשׁ אַחֲרָא, פּוּרְקָן דִּלְהוֹן, דְּקַיְימֵי בְּחוּשְׁבָּנָא, וְרָזָא דָּא, יִשְׂרָאֵל אִינּוּן אִילָנָא דְּקַיְּימָא לְגוֹ, פּוּרְקָנָא (נ''א קדש) אַחֲרָא קַיְּימָא לְבַר, וְסָלִיק לְחוּשְׁבָּנָא, וְאָגִין דָּא עַל דָּא. אָזְלוּ.
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (הושע ב׳:א׳) וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לא יִמַּד וְלא יִסָּפֵר וְגוֹ'. מַהוּ כְּחוֹל הַיָּם. תְּרֵין גַּוְונִין אִינּוּן הָכָא. חֲדָא כְּחוֹל הַיָּם, בְּגִין דְּיַמָּא כַּד סַלְּקִין גַּלוֹי בְּזַעְפָּא וְרוּגְזָא, וְאִינּוּן גַּלִּין סַלְּקָאן לְשַׁטְּפָא עָלְמָא, כַּד מָטָאן וְחָמָאן חוֹלָא דְּיַמָּא, מִיַּד אִתְבָּרוּ וְתָבִין לַאֲחוֹרָא, וְאִשְׁתְּכָכֵי, וְלָא יַכְלִין לְשַׁלְטָאָה וּלְשַׁטְפָא עָלְמָא.
כְּגַוְונָא דָּא, יִשְׂרָאֵל אִינּוּן חוֹלָא דְּיַמָּא, וְכַד שְׁאַר עַמִּין דְּאִינּוּן גַּלֵּי יַמָּא, מָארֵי דְּרוּגְזָא, מָארֵי דְּדִינִין קָשִׁין, בָּעָאן לְשַׁלְטָאָה וּלְשַׁטְפָא עָלְמָא, חָמָאן לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן מִתְקַשְּׁרָאן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבִין וְאִתְבָּרוּ קַמַּיְיהוּ, וְלָא יַכְלִין לְשַׁלְטָאָה בְּעָלְמָא. גַּוְונָא אַחֲרָא, בְּגִין דְּחוֹלָא דְּיַמָּא לֵית לֵיהּ חוּשְׁבָּנָא, וְלָא קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, וְלָא בִּמְדִּידוּ, דִּכְתִּיב אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר, אוּף הָכִי יִשְׂרָאֵל לֵית לְהוּ חוּשְׁבָּנָא, וְלָא קַיְּימִין בְּחוּשְׁבָּנָא.
תָּא חֲזֵי, אִית מְדִידוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְאִית חוּשְׁבָּן דְּקַיְּימָא בִּגְנִיזוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְהַאי קַיְּימָא בִּמְדִּידוּ, וְהַאי קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּן. וְדָא אִיהוּ רָזָא וְקִיּוּמָא דְּכֹלָּא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין דְּהַהוּא מְדִידוּ לָא אִתְיְידַע לְעָלְמִין, עַל מַה קַיְּימָא רָזָא דְּהַהוּא מְדִידוּ. וְעַל מַה קַיְּימָא רָזָא דְּהַהוּא חוּשְׁבָּנָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא.
וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא לָא קַיְימִין בְּחוּשְׁבָּנָא, אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּמִלָּה אַחֲרָא, וּפוּרְקָנָא אִיהוּ דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא. וּבְגִין כַּךְ יִשְׂרָאֵל כַּד עָאלִין (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[226a]
[...] C'est pourquoi tant d'israélites sont morts lorsque David les compta sans prendre de chacun l'argent de rachat. Il dit en outre161 : « Cantique des degrés de Salomon. Si le Seigneur ne bâtit une maison, c'est en vain que travaillent ceux qui la bâtissent. Si le Seigneur ne garde une ville, c'est en vain que veille celui qui la garde. » Ce verset a été dit par le roi Salomon lorsqu’il commença à bâtir le temple et qu'il vit que les travaux commencés s'achevaient d'eux-mêmes, à l'exemple de la création du monde. Le monde se développa de lui-même, mais Dieu commença l'œuvre, ainsi qu’il est écrit: « Au commencement, Dieu créa... » C'est pourquoi ~Salomon dit: « Si le Seigneur ne bâtit une maison, c'est en vain que travaillent ceux qui bâtissent. » Si Dieu n'avait commencé la création, le monde ne se serait jamais développé. Et il ajoute: « Si le Seigneur ne garde une ville… » C'est une allusion à la ville de Jérusalem dont l'Écriture162 dit: « Les yeux du Seigneur ton Dieu sont tournés vers elle dès le commencement de l’année jusqu’à la fin. » Bien que l’Ecriture dise également que le lit du roi Salomon était gardé par soixante géants, ce n’était que par la peur de l’enfer que Salomon croyait toujours voir devant son lit, et c’est pour repousser cette pensée qu'il se fit garder par soixante géants. [...]
- בְּחוּשְׁבָּנָא נַטְלֵי מִנַּיְיהוּ פּוּרְקָנָא כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְעַל דָּא בְּיוֹמוֹי דְּדָוִד, כַּד עָבֵד חוּשְׁבָּנָא בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא נָטִיל מִנְּהוֹן פּוּרְקָנָא, הֲוָה רוּגְזָא, וְאִתְאֲבִידוּ מִיִשְׂרָאֵל כַּמָה חֵילִין וְכַמָּה מַשִׁרְיָין.
וּבְּגִין כָּךְ כְּתִיב בְּעוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא, וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה וְגוֹ', וְכֹל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים. וְכֹלָּא אִתְקַדָּשׁ לַעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא, וְהָא אוּקְמוּהָ כִּכָּרִין חוּשְׁבָּנָא חֲדָא. שְׁקָלִים חוּשְׁבָּנָא חֲדָא. בְּגִין דְּאִית עִלָּאִין דְּסַלְקָן לְחוּשְׁבָּנָא עִלָּאָה, וְאִית אַחֲרָנִין דְּסַלְקָן לְחוּשְׁבְּנָא אַחֲרָא. דָּא עִלָּאָה וְדָא תַּתָּאָה. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב וַיְהִי מְאַת כִּכָּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. אִלֵּין אֲדָנִים הָא אוּקְמוּהָ.
תּוּ פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קכ״ז:א׳) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְיָ' לֹא יִבְנֶה בַיִת וְגוֹ', הַאי קְרָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא אֲמַר לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה בָּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא וְשָׁארִי לְמִבְנֵי, וַהֲוָה חָמֵי דְּעוֹבָדָא אִתְתַּקְנַת בִּידַיְיהוּ, וַהֲוָה מִתְבְּנֵי מִגַּרְמֵיהּ, כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר אִם יְיָ' לֹא יִבְנְה בַיִת וְגוֹ', הַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּרָא וְאַתְקִין לְהַאי עָלְמָא, בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, דְּאִיהוּ בַּיִת.
שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, אִלֵּין רָזָא דְּאִינּוּן נַהֲרִין, (נ''א נחלין) דְּנָפְקִין וְעָאלִין כֻּלְּהוּ בְּגוֹ הַאי בַּיִת, לְאַתְקְנָא לֵיהּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ קָא אַתְיָין לְאַתְקְנָא לְמֶעְבַּד תִּקּוּנֵיהּ, וַדַּאי אִם יְיָ', דְּאִיהוּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, דְּאַתְקִין (ס''א ביתיה לא אתקין) וְעָבִיד בֵּיתָא כְּדְקָא יֵאוֹת, אִינּוּן בּוֹנִין לְמַגָּנָא אִינּוּן, אֶלָּא מַה דְּאִיהוּ עָבִיד וְאַתְקִין. אִם יְיָ' לא יִשְׁמָר עִיר, כְּמָה דִּכְתִּיב (דברים י״א:י״ב) תָּמִיד עֵינֵי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ בָּה מֵרִשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה וְאוֹקְמוּהָ. וּבְאַשְׁגָּחוּתָא דָּא, אִיהִי נְטִירָא בְּכָל סִטְרִין.
וְאַף עַל גַּב דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳) הִנִּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֻלְּהוּ נַטְרֵי לָהּ. מַאי טַעְמָא נַטְרֵי לָהּ. בְּגִין דִּכְתִּיב מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, דָּא פַּחְדָּא דְּגֵיהִנָּם, דְּקָאִים לָקֳבְלָה, בְּגִין לְדַחְיָיא לָהּ, וּבְגִין דָּא כֻּלְּהוּ סַחֲרִין לָהּ. (נדפס רס''ח ע''ב)
וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ קַיְימֵי בִּנְהִירוּ דְּמַחֲשָׁבָה דְּלָא אִתְיְידַע. וּכְדֵין, הַאי נְהִירוּ דְּמַחֲשָׁבָה דְּלָא אִתְיְידַע, בָּטַשׁ בִּנְהִירוּ דִּפְרִיסָא וְנַהֲרִין כַּחֲדָא וְאִתְעָבִידוּ (רס''ט ע''א) תֵּשַׁע הֵיכָלִין.
וְהֵיכָלִין לָאו אִינּוּן נְהוֹרִין, וְלָאו אִינּוּן רוּחִין, וְלָאו אִינּוּן נִשְׁמָתִין, וְלָא אִית מַאן דְּקַיְּימָא בְּהוּ. רְעוּתָא דְּכָל תֵּשַׁע נְהוֹרִין דְּקַיְימֵי כֻּלְּהוּ בְּמַחֲשָׁבָה, דְּאִיהִי חַד מִנַּיְיהוּ בְּחוּשְׁבָּנָא, דְּכֻלְּהוּ לְמִרְדַּף אֲבַתְרַיְיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְימֵי בְּמַחֲשָׁבָה. וְלָא מִתְדַּבְּקָן, וְלָא אִתְיְידִיעוּ, אִלֵּין לָא קַיְימֵי, לָא בִּרְעוּתָא, וְלָא בְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה. תָּפְסִין בָּהּ וְלָא תַּפְסִין. בְּאִלֵּין קַיְימִין כָּל רָזֵי מְהֵימְנוּתָא, וְכָל אִינּוּן נְהוֹרִין מֵרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה. דִּלְתַתָּא כֻּלְּהוּ אִקְרוּן אֵין סוֹף. עַד הָכָא מָטוּן נְהוֹרִין וְלָא מָטוּן, וְלָא אִתְיְידִיעוּ. לָאו הָכָא מַחֲשָׁבָה וְלָאו רְעוּתָא.
כַּד נָהִיר מַחֲשָׁבָה, וְלָאו אִתְיְידַע מִמַּה נָהִיר כְּדֵין אִתְלָבָּשׁ וְאַסְתִּים גּוֹ בִּינָה, וְנָהִיר (מאן) לְמַּה דְּנָהִיר, וְעָאִיל דָּא בְּדָא, עַד דְּאִתְכְּלִילוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְרָזָא דְּקָרְבְּנָא, כַּד סָלִיק כֹּלָּא, אִתְקָשָּׁר דָּא בְּדָא, וְנָהִיר דָּא בְּדָא, כְּדֵין קַיְימִין כֻּלְּהוּ בִּסְלִיקוּ, וּמַחֲשָׁבָה אִתְעֲטָּר בְּאֵין סוֹף, הַהוּא נְהִירוּ דְּנָהִיר מִנֵּיהּ מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, אִקְרֵי אֵין סוֹף. (ע''כ)
כֵּיוָן דְּאַנְהִיר וְאִתְפָּשָּׁטוּ מִנֵּיהּ חֵילִין, הַהִיא מַחֲשָׁבָה אַסְתִּים וְאַגְנִיז וְלָא יְדִיעַ, וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַּׁט פְּשִׁיטוּתָא לְכָל סִטְרִין, וְאִתְפָּשַּׁט מִנֵּיהּ חַד פְּשִׁיטוּ, דְּאִיהוּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה.
וְדָא קַיְּימָא (ל''א ע''א) בִּשְּׁאֶלְתָּא, וְאִיהוּ מַאֲמָר עִלָּאָה, וְאוּקְמוּהָ דְּאִקְרֵי מִ''י. דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. שְׁאֶלְתָּא הַהוּא דְּבָרָא אֵלֶּה. לְבָתַר אִתְפָּשַׁט וְאִתְעָבִיד יָם, (נ''ו ע''א) סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּאִיהוּ לְתַתָּא. וּמִתַּמָּן שָׁארֵי לְמִבְנֵי לְתַתָּא. וְכֹלָּא עָבִיד בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[226b]
[...] « Les163 mille sept cent soixante et quinze sicles d'argent serviront à faire des chapiteaux, des colonnes, et à revêtir ces mêmes colonnes d'argent. » Une tradition nous apprend que Moïse avait oublié le poids de ces sicles et qu’il ne se rappelait plus à quoi ils devaient servir. Une voix retentit du ciel et fit entendre les paroles du verset précité, ce qui rappela à Moïse l'usage qu’il devait faire de l'argent.
Rabbi Hizqiya commença à parler ainsi164: « Pendant que le roi se reposait, le nard dont j'étais parfumée a répandu sa bonne odeur. » Lorsque Dieu vint au mont Sinaï, accompagné de nombreux chars célestes et de nombreux anges sacrés pour donner la loi à Israël, l'Ecriture des tables paraissait comme un feu noir sur un feu blanc; les lettres volaient dans l'espace. La première lettre de l'Ecriture se divisa en sept cent soixante-quinze parties qui, toutes, planaient dans l'espace ayant chacune la forme d'un « Vav »; Vav d'un côté et Vav de l'autrc côté. Chaque Vav se tenait sur une colonne miraculeusement suspendue en l'air. Les Vav sont les mystères de la Foi. Ce sont les colonnes sur lesquelles la Loi est établie. Le Vav supérieur est le mystère de la voix appelée « la Grande Voix », la Voix de la Loi. C'est cette Voix qui est la base de tout ce qui est le mystère du monde sacré. C'est pour cette raison que la Loi défend de saluer son prochain avant d'avoir fait la prière, parce que le premier son de la « Voix » doit être adressé au « Roi ». Les mots: « ... Pendant que le roi se reposait » désignent la révélation du mont Sinaï. Le « nard » [...]
- דִּלְעֵילָּא דָּא, לָקֳבֵל דָּא. וְדָא כְּגַוְונָא דְּדָא. וּבְגִין כָּךְ, נְטִירוּ דְּכֹלָּא מֵעֵילָּא וְתַתָּא.
וְהַאי פְּשִׁיטוּ, דְּמַחֲשָׁבָה אִיהוּ, דְּאִיהוּ עָלְמָא עִלָּאָה. וְדָא אִיהוּ אִם יְיָ' לא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר, דְּאִיהוּ שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. (נ''א שקד שומר ההוא דכתיב ביה (משלי כ״ז:י״ח) ושומר אדוניו יכובד) דְּלָאו בֵּיהּ קַיְּימָא נְטִירוּ, אֶלָּא בְּעָלְמָא עִלָּאָה.
תָּא חֲזֵי, תִּכְלָא דְּמַשְׁכְּנָא, כֹּלָּא קַיְּימָא בְּרָזָא עִלָּאָה, וְאוּקְמוּהָ. תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן חַד, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּחַד. וְהָא אִתְּמַר בְּרָזָא דִּכְתִּיב, (דברים ד׳:כ״ד) כִּי יְיָ' אֱלהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא. וְהָא אִתְּמַר דְּאִית אֶשָּׁא אֹכְלָא אֶשָּׁא, וְאָכִיל לֵיהּ וְשָׁצֵי לֵיהּ. בְּגִין דְּאִית אֶשָּׁא תַּקִּיפָא מֵאֶשָּׁא. (מאן דבעי למנדע חכמתא ביחודא קדישא וכו'. מכאן עד דקיימא עליה בפרשת בראשית דף נ''א ע''ש. ואלו החילופים מצאנו בין הכתוב כאן לבין הכתוב שם. שורה א' במקום גסה מצאנו אחרא. בשורה ב' דאתאחיד ביה. בשורה י''א לאדלקא ולאתאחדא ביה. בשורה י''ב שיצי ליה ואכיל ליה. בשורה כ''ג ועל נהורא חוורא שרייא לעילא נהורא סתימא דאקיף ליה רזא עילאה הכא וכלא תשכח. בשורה ל''ג כלא אתחבר. בשורה ל''ד ביה לתתא. בשורה ל''ה דסליק. בשורה ד' ואיהו. בשורה ה' דאיהו דליק. שורה ו' וכלא אתקשר. שורה י' על תרבין. שורה י''ד וכלהו קיימי ת''ח. שורה ט''ו מלה אחרא לתתא. שורה י''ו ולית לך. (וכבר נתקן הכל בנוסחא אמיתית. הרש''ב)). (שמות ל״ח:כ״ח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, אוֹלִיפְנָא דְּאִינּוּן תְּקָלִין אַנְשֵׁי לוֹן מֹשֶׁה, וְלָא יָדַע מַה דְּאִתְעָבִיד מִנַּיְיהוּ, עַד דְּנָפַק קָלָא וְאָמַר, וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים.
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים א׳:י״ב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. הַאי קְרָא אִתְּמַר, אֲבָל עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד יָהַב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְאָתָא לְסִינַי. וְכַמָּה רְתִיכִין הֲווֹ עִמֵּיהּ, כֻּלְּהוּ רְתִיכִין קַדִישִׁין, וְכָל קִדּוּשִׁין עִלָּאִין, דִּקְדוּשָּׁה דְּאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ הֲווֹ תַּמָּן, וְאוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת בְּלַהֲטֵי אֶשָּׁא, וְכֹלָּא בְּסִטְרָא דְּאֶשָּׁא, וּכְתִיבָא בְּאֶשָּׁא חִוָּורָא, עַל גַּבֵּי אֶשָּׁא אוּכָמָא. וְאַתְוָון הֲווֹ פַּרְחִין וְסַלְּקִין בַּאֲוִירָא.
וְאָת קַדְמָאָה דְּאוֹרַיְיתָא, אִתְפְּלִיג לִשְׁבַע מֵאָה וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה לְכָל סְטָר, וְכֻלְּהוּ אִתְחָזוּן בַּאֲוִירָא דִּרְקִיעָא בְּאָת ו', ו' לְסִטְרָא דָּא, ו' לְסִטְרָא דָּא. וְכֵן לְכָל סִטְרִין.
וְאִלֵּין וָוִין הֲווֹ קַיְימִין עַל עַמּוּדִין, וְאִינּוּן עַמּוּדִין הֲווֹ קַיְימִין עַל נִיסָא, וְכֻלְּהוּ וָוִין עָלַיְיהוּ. בְּגִין דְּרָזָא דְּאוֹרַיְיתָא עַל וָ''ו קַיְּימָא. וְאִינּוּן וָוִין דְּאִינּוּן רָזָא (בראשית נ''ב) דִּמְהֵימְנוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ עַל אִינּוּן עַמּוּדִים קַיְימִין, דְּאִינּוּן רָזִין דְּנָפְקִין בְּהוּ נְבִיאִים, רָזָא דִּלְהוֹן בְּכָל סְטָר. וְעַל אִינּוּן קַיְימִין, קַיְימָן אִינּוּן וָוִין.
ו' עִלָּאָה, אִיהוּ רָזָא דְּקוֹל דְּאִשְׁתְּמַע, וְאִיהוּ רָזָא דְּקַיְּימָא בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא נָפְקָא מֵהַהוּא קָלָא פְּנִימָאָה, דְּאִקְרֵי קוֹל גָּדוֹל. וְדָא קוֹל גָּדוֹל אִיהוּ רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב (דברים ה׳:י״ט) קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף.
תָּא חֲזֵי, הַאי קוֹל גָּדוֹל, אִיהוּ עִקָּרָא דְּכֹלָּא, וְרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְעַל דָּא אוּקְמוּהָ, דְּאָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַקְדְּמָא שְׁלָמָא לְחַבְרֵיהּ, עַד לָא יִצְלֵי צְלוֹתֵיהּ. וְרָזָא דָּא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (משלי כ״ז:י״ד) מְבָרֵךְ (קפ''ב ע''א) רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ. וְלָאו אִיהוּ אָסוּר, עַד דִּמְבָרֵךְ לֵיהּ בְּרָזָא דְּקוֹל גָּדוֹל, דְּאִיהוּ עִקָרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.
וְעַל דָּא, רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא נָפְקָא מֵהַהוּא קוֹל גָּדוֹל, וְדָא אִיהוּ מֶלֶךְ. בִּמְסִבּוֹ: דָּא מַעֲמַד הַר סִינַי, וְאוּקְמוּהָ נִרְדִּי נָתַן
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[227a]
[...] désigne la « Communauté d’Israël » qui a répondu: « Tout ce que Dieu a dit, nous le ferons. » Lorsque Dieu envoya le déluge dans le monde pour exterminer les hommes, il dit à Noé: Cache-toi et ne te laisse pas voir de l'ange exterminateur. Le sacrifice offert par Noé parfuma un peu le monde, mais pas autant qu'à l'époque où Israël se plaça au pied du mont Sinaï. Alors, tout l'univers fut parfumé et l'ange destructeur disparut. Dieu voulait à cette époque faire disparaître du monde l'ange exterminateur. Mais comme Israël pécha peu de jours après et fit le veau d'or, il fut privé de la parure qu'il reçut au mont Horeb, du mystère du Nom sacré, et l'ange exterminateur parut de nouveau dans le monde.
Rabbi Yossé dit: Bien que ce fût l'eau qui extermina les hommes lors du déluge, c'était l'ange exterminateur qui causa la mort des hommes; car, quel que soit le fléau qui fait périr les hommes, leur mort est toujours l'œuvre de l'ange exterminateur. Rabbi Éléazar dit: Les chapiteaux sont désignés dans l'Ecriture par le mot « vavim »; car le Vav émane du côté de la miséricorde; et comme les chapiteaux avaient pour but de répandre la clémence en ce monde, ils reçurent le nom de « vavim ». Le nombre des chapiteaux correspondait à celui des sentiers de la miséricorde. Dans un endroit, l'Ecriture parle de mille siècles, et, dans un autre endroit, de mille sept cent soixante-quinze! Le mille désigne les choses profanes; car ce nombre émane [...]
- רֵיחוֹ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דְּאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, (שמות כ״ד:ז׳) כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. שֶׁהַמֶּלֶךְ: דָּא אִיהוּ מֶלֶךְ עִלָּאָה, וְאוּקְמוּהָ.
תָּא חֲזֵי, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַיְיתֵי טוֹפָנָא עַל עָלְמָא, בְּגִין לְחַבְּלָא כֹּלָּא, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנֹחַ, בָּעֵי לָךְ (ס''א לאסתתרא) לְאִסְתַּמְּרָא, וְלָא תַּחָזִיִ גַּרְמָךְ קַמֵּיהּ דִּמְחַבְּלָא, דְּלָא יִשְׁלוֹט עֲלָךְ, בְּגִין דְּלָא הֲוָה מַאן דְּיָגִין עָלוֹי. כֵּיוָן דְּאִתְקְרִיב קָרְבְּנָא, דְּקָרִיב נֹחַ, כְּדֵין אִתְבְּסָם עָלְמָא, וְלָא אִתְבְּסָם כּוּלֵי הַאי עַד דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי. כֵּיוָן דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּדֵין אִתְבְּסָם עָלְמָא, וּמְחַבְּלָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא.
וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא זִמְנָא, לְאַעְבְּרָא הַהוּא מְחַבְּלָא מֵעָלְמָא, (וכד) בַּר דְּיִשְׂרָאֵל סָרְחוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, לְיוֹמִין זְעִירִין, וְעַבְדּוּ יַת עֶגְלָא. וּכְדֵין מַה כְּתִיב, (שמות לג) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנִי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב. וְעֶדְיָם הֲוָה רָזִין דִּשְׁמָא (בראשית נ''ב ע''ב) קַדִּישָׁא, דְּאַעְטָר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְנְטַל מִנַּיְיהוּ, כְּדֵין שַׁלְטָא מְחַבְּלָא עַל עָלְמָא, וְאַהְדָּר כְּמִלְּקַדְּמִין, כְּהַהוּא זִמְנָא דְּשַׁלְטָא בְּעָלְמָא, וְעָבִיד דִּינָא.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּיוֹמוֹי דְּטוֹפָנָא, מַאן יָהִיב תַּמָּן מְחַבְּלָא, דְּהָא מַיָּא הֲווֹ דְּאִתְגַבָּרוּ, תָּא חֲזֵי, לֵית לָךָ דִּינָא בְּעָלְמָא, אוֹ כַּד אִתְמְחֵי עָלְמָא בְּדִינָא, דְּלָא אִשְׁתְּכַח (קצ''ו ע''א) הַהוּא מְחַבְּלָא בֵּינַיְיהוּ, דְּאָזִיל בְּגוֹ אִינּוּן דִּינִין דְּאִתְעָבֵידוּ בְּעָלְמָא. אוּף הָכָא, טוֹפָנָא הֲוָה, וּמְחַבְּלָא אָזִיל בְּגוֹ טוֹפָנָא, וְאִיהוּ אִקְרֵי הָכִי. וְעַל דָּא אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנֹחַ, לְטַמְּרָא גַּרְמֵיהּ, וְלָא יִתְחָזֵי בְּעָלְמָא. וְהָא אוּקְמוּהָ.
תָּא חֲזֵי, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לָא אִתְיָישָׁב עָלְמָא וְלָא נָפְקַת אַרְעָא מִזּוֹהֲמָא וְכוּ'. אֲמָר רַבִּי יוֹסֵי לָא אִתְיַישָׁב עַלְמָא וְלָא נַפְקַת אַרְעָא וּמִזוֹהֲמָא וכו'. עַד כַּךְ יִשְׂרָאֵל עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּפָרָשַׁת נח דַּף ס''ג ב' וס''ד א' וּב' ואלו החילופים מצאנו בין הכתוב כאן לְבֵין הכתוב שם. דַּף ס''ג ב' שׁוּרָה כ''ד. לְתַתָּא וְאִיהוּ אֲמְשִׁיךְ לֵיהּ לְעַלְמָא לְבָתָר דִּכְתִיב וַיֵּשְׁתּ מִן הַיָּיִן וַיִשְׁכָּר וַיִתְגָּל וְהָא אִתְמָר. שׁוּרָה כ''ח עַלְמָא צ''ל עַל מַיָא. שׁוּרָה ל''א אֲמָר לָן. שׁוּרָה ל''ז צ''ל בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שׁוּרָה ח' וְרָזָא חֲדָא. שׁוּרָה י''ג בְּדִיּוּקְנָא דְשַׁיְיפֵי. שׁוּרָה י''ד נָמֵי אִיהוּ. שׁוּרָה כ''ו דִּלְתַתָּא. שׁוּרָה ה' דְעַלְמָא וּבְעוֹד דְאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי עִם מַלְכָּא שָׁאִיל לֵיהּ כָּל צָרְכוֹי וְיָהִיב לֵיהּ. (וכבר נתקן הכל בנוסחא אמיתית - הרש''ב)
תָּא חֲזֵי, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים. אֲמַאי וָוִים. אֶלָּא כְּמִין וָ''ו הֲווֹ, וְרֵישֵׁיהוֹן חָפָא בְּדַהֲבָא. אִינּוּן דְּכֶסֶף, וְרֵישֵׁיהוֹן מְחָפָן בְּדַהֲבָא, בְּגִין דְּכָל וָ''ו בְּסִטְרָא דְּרַחֲמֵי קָא אַתְיָא, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ אִשְׁתְּמוֹדְעָן לְעֵילָּא בְּחוּשְׁבָּנָא. וּבְגִין דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, הֲווֹ אִקְרוּן וָוִים. וְכָל שְׁאַר תַּלְיָין בְּהוּ. וְלֵית וָ''ו אֶלָּא דַּהֲבָא וְכַסְפָא כַּחֲדָא. וּבְגִין כַּךְ, כָּל אִינּוּן אִקְרוּן, וָוִי דְּאִינּוּן עַמּוּדִים. מַאן עַמּוּדִים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְהָעַמּוּדִים שְׁנַיִם וְגוֹ'. בְּגִין דְּהָא אִלֵּין לְבַר מִגוּפָא, לְתַתָא הֲווֹ קַיְימִין.
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא יְדַעְנָא אִי דָּא עֲבִידְתָּא דְּקֹדֶשׁ, אוֹ חוֹל. בְּגִין דִּכְתִיב וְאֶת הָאֶלֶף, דְּהָא כְּתִיב הָכָא הָאֶלֶף, וּכְתִיב הָתָם (שיר השירים ח׳:י״ב) הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, מַה לְהַלָּן הָאֶלֶף חוֹל, אוּף הָכָא הָאֶלֶף חוֹל.
אָמַר לֵיהּ, לָאו הָכִי, דְּאִי הוּא הֲוָה חוֹל, לָא יִתְעֲבִיד מִנַּיְיהוּ וָוִים. וְתוּ, דְּהָא תַּמָּן כְּתִיב הָאֶלֶף וְלָא יַתִיר, וְהָכָא כְּתִיב הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים. הָאֶלֶף דְּהָתָם אִינּוּן חוֹל, דִּכְתִיב הָאֶלֶף לְךָ שְׁלמֹה. וְדָא אִיהוּ חוֹל, בְּגִין דְּכָל חוֹל לָאו אִיהוּ בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה כְּלָל. חוֹל אִיהוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא. וְעַל דָּא הַבְדָּלָה בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בְּגִין דְּבָעֵינָן לְאַפְרְשָׁא בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. וְרָזָא דִּקְרָא הָכִי הוּא, (ויקרא י׳:י׳) וּלֲהַבְדִיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחוֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר.
וְעִם כָּל דָּא אַף עַל גַּב דִּפְרִישׁוּ אִית לַקֹדֶשׁ מִן הַחוֹל, חוּלָקָא חֲדָא אִית לֵיהּ בִּקְדוּשָּׁה
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[227b]
[...] du côté gauche.
C’est pourquoi l’Écriture dit165: « Les mille sont à toi, Salomon. » Ce sont les mille jours profanes, les jours de l'exil. De même que le côté saint a mille jours, l’ « autre côté » a aussi ses mille jours. C'est ce qui fit dire aux collègues que l'exil actuel d'Israël durera mille ans. Certes, l’exil d'Israël sera d'une plus longue durée ; il ne sera opprimé cependant par les peuples païens que durant mille ans. C'est pourquoi on a dit que tous les mots « Salomon », dans les Cantiques, sont saints (et désignent Dieu, Roi de la paix), excepté dans le verset précité où ce mot est profane. Le Vav désigne partout la Clémence. Ainsi, pour Sodome, l’écriture dit: « Et le Seigneur (ve- Jéhovah) fit pleuvoir sur Sodome », parce que la clémence était mêlée à la rigueur. Pourquoi ne trouve-t-on dans la narration du déluge que le nom Elohim ? Partout où l'Écriture dit « ve-Jéhovah », il s'agit de Dieu et de son tribunal, tandis qu'Élohim désigne la Rigueur seule. Or, à Sodome, il s'agissait d'un châtiment où tout le monde n'était pas en jeu, tandis que le déluge a eu pour conséquence l'extermination du genre humain tout entier, sauf Noé qui était caché; c'est pourquoi l'Écriture n'y emploie que le nom d'Élohim. Pour ce jugement, Dieu était seul sans son tribunal, ainsi qu'il est écrit166: « Dieu était assis sur le déluge. » Lorsque le nard répand son odeur en haut, tous les chars sacrés montent ces odeurs pour en faire des couronnes. Ce sont ces chars que l’Ecriture désigne sous le nom de « jeunes filles », ainsi qu'il est écrit167: « Psaume sur les jeunes filles… » Et ailleurs168: «... Et les jeunes filles sont sans nombre. » Qui sont ces jeunes filles sans nombre ? Ce sont celles dont l'Ecriture dit169: « Y a-t-il un nombre à ses troupes ? » Le Vav n'est ici que l'image du Principe mâle. Tout ce qui est en haut est mâle; tout ce qui est en bas est du Principe femelle. C'est pourquoi tout ce qui provient du côté gauche est du Principe femelle. Ce sont les jeunes filles dont parle le Psaume et qui sont préposées au chant; et toutes sortent du Hé, grâce à la puissance du Vav. Et c'est pourquoi Beseléel a tout fait par le Vav, afin de faire dominer le Principe mâle sur le Principe femelle. « L'airain170 élevé (offert) montait à soixante et dix talents. » Rabbi Yehouda dit: Ce poids répond à la forme céleste. Pour faire son idole, Nabuchodonosor l'impie s'efforça d'imiter l'œuvre du Tabernacle.
Rabbi Yossé dit: Nabuchodonosor n'a jamais fait d'idole; il l'a seulement vue en songe; aussi voyait-il d'abord une tête d'or, ensuite d'argent et ensuite d'airain; s'il n'en a pas vu de fer et d'argile, c'est parce que ces matières n'entraient pas dans l'œuvre sainte du Tabernacle. Rabbi Yehouda dit: Dans l'œuvre du Tabernacle, on trouve plusieurs nombres, par exemple trois genres de métaux, quatre habits sacerdotaux, deux chapiteaux, un chandelier. Cependant le nombre le plus important est celui de trois. Il y a trois rayons dont la lumière se répand dans les quatre directions du monde. Chaque rayon est subdivisé en trois autres, et chaque subdivision est divisée à son tour en de nombreux millions de rayons inférieurs. Le premier rayon vient de l'Est. Ce sont les lettres du Nom sacré suspendues dans l'espace qui donnent naissance à ce rayon. Ces lettres sont le Yod, le Hé et le Vav. Deux de ces lettres représentent le Principe mâle, et une le Principe femelle. C'est l'union du Principe mâle et du Principe femelle qui engendra le monde. Le deuxième rayon vient du Sud; il est également subdivisé en trois autres rayons. Ces rayons correspondent aux rayons précités [...]
- מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב הָאֶלֶף לְךָ שְׁלמֹה, דְּאִינּוּן אֶלֶף יוֹמֵי הַחוֹל. וְאִינּוּן יוֹמֵי דְּגָלוּתָא. כְּמָה דְּאִית אֶלֶף יוֹמִין דִּקְדוּשָּׁה, הָכִי נָמֵי אֶלֶף יוֹמִין לְסִטְרָא אַחֲרָא.
וְעַל דָּא אִתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא, אִינּוּן יוֹמִין דְּגָלוּתָא, אֶלֶף שְׁנִין הֲווֹ. וְעַל דָּא, אִית אֶלֶף וְאִית אֶלֶף, וְאִינּוּן אֶלֶף שְׁנִין דְּגָלוּתָא, אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל יֵהוֹן בְּגָלוּתָא, וְיִתְמַשְּׁכוּן יַתִיר, בְּהָנֵי אֶלֶף שְׁנִין יִתְמַשְּׁכוּן, דְּאִינּוּן אֶלֶף יוֹמִין דְּקָאָמַרָן. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ, כָּל שְׁלֹמֹה דְּאִית בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, בַּר מֵהַאי דְּאִיהוּ חוֹל. הָאֶלֶף דְּהָכָא, קֹדֶשׁ אִיהוּ, וְכָל עוֹבָדוֹי קֹדֶשׁ, וְעַל דָּא עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים.
תָּא חֲזֵי, הָא אַמָרָן כָּל ו' בְּרָזָא דְּרַחֲמֵי אִיהוּ, וְכָל אֲתָר דְּאָתֵי ו' בִּשְׁמָא קַדִישָׁא, רַחֲמֵי אִיהוּ. (נדפס נח ס''ד ע''ב) כְּגוֹן (בראשית י״ט:כ״ד) וַיְיָ' הִמְטִיר עַל סְדוֹם. (בראשית יג) וַיְיָ' אָמַר אֶל אַבְרָם. רַחֲמֵי וְדִינָא כַּחֲדָא. דְּמָאי שְׁנָא בְּטוֹפְנָא, דִּכְתִיב אֱלהִים בְּכָל אֲתָר, אֲמַאי לָא כְּתִיב וַיְיָ'. אֶלָּא תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתָר דִּכְתִיב וַיְיָ', הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אֱלהִים סְתָם, דִּינָא בִּלְחוֹדוֹי.
אֶלָּא בִּסְדוֹם, אִתְעָבִיד דִּינָא, וְלָא לְשֵׁיצָאָה עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ אִתְעֲרָב אִיהוּ בַּהֲדֵי דִּינָא. אֲבָל בְּטוֹפְנָא, כָּל עָלְמָא שֵׁצֵי, וְכָל אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּעָלְמָא. וְאִי תֵּימָא, דְּהָא נֹחַ וּדְעִמֵּיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ. הָא סָתִים מֵעֵינָא הֲוָה, דְּלָא אִתְחָזֵי. וְעַל דָּא כָּל מַה דְּאִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא שֵׁצֵי לֵיהּ.
וְעַל דָּא וַיְיָ' בְּאִתְגַּלְיָיא, וְלָא שֵׁצֵי כֹּלָּא. אֱלהִים סָתִים, וּבָעֵי לְאִסְתַּמְּרָא, דְּהָא כֹּלָּא שֵׁצֵי. וְעַל דָּא אֱלֹהִים בִּלְחוֹדוֹי הֲוָה, וְרָזָא דָּא (תהילים כ״ט:י׳) יְיָ' לַמַּבּוּל יָשָׁב. מַהוּ יָשָׁב. אִלְמָלֵא קְרָא כְּתִיב, לָא יַכְלֵינָן לְמֵימַר. יָשָׁב יָשַׁב בִּלְחוֹדוֹי, דְּלָא אָתָא עִם דִּינָא. כְּתִיב הָכָא יָשָׁב, וּכְתִיב הָתָם (ויקרא י״ג:מ״ו) בָּדָד יֵשֵׁב בִּלְחוֹדוֹי.
וְרָזָא אוֹלִיפְנָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָתִים וְגַלְיָא. גַּלְיָא הוּא בֵּי דִּינָא לְתַתָא. סָתִים הוּא אֲתָר דְּכָל בִּרְכָאן נַפְקֵי מִתַמָּן, בְּגִין כַּךְ, כָּל מִלּוֹי דְּבַר נָשׁ דְּאִינּוּן בִּסְתִימוּ, בִּרְכָאן שַׁרְיָין עָלֵיהּ וְכָל דְּאִינּוּן בְּאִתְגַּלְיָיא, הַהוּא אֲתָר דְּבֵי דִּינָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתָר בְּאִתְגַּלְיָיא. וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. (ע''כ) (שיר א) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבוֹ, בְּהַהוּא חַבְרוּתָא וְתַפְנוּקָא דְּעֵדֶן עִלָּאָה, (הא אוקמוה דהא) בְּהַהוּא שְׁבִיל דְּסָתִים וְגָנִיז וְלָא אִתְיְידַע, וְאִתְמַלְּיָא מִנֵּיהּ, וְנָפְקִין בְּנַחֲלִין יְדִיעָאן. (ויקרא ס''א ע''א) נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ, דָּא יָם בַּתְרָאָה, דְּבָרָא עָלְמָא תַּתָּאָה, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְסָלִיק רֵיחָא טָבָא עִלָּאָה, לְשַׁלְּטָאָה וּלְמֶעְבַּד, וְיָכִיל וְשָׁלִיט וְנָהִיר בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי נִרְדָּא סַלְּקָא רֵיחָא לְעֵילָּא, כְּדֵין חְבִיבוּתָא אִתְקַשְּׁרַת, וְסַלְּקָא הַאי נִרְדָּא לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָּא. וְכֻלְּהוּ רְתִיכִין קַדִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין רֵיחִין לְאִתְעַטְּרָא לְגַבֵּי דִּלְעֵילָּא. אִינּוּן רְתִיכִין כֻּלְּהוּ אִקְרוּן עֲלָמוֹת שִׁיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים מ״ו:א׳) עַל עֲלָמוֹת שִׁיר, וְהָא אוּקְמוּהָ. מַאי עֲלָמוֹת שִׁיר. אֶלָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ו׳:ח׳) וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. מַאי וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. וּבְגִין דְּלֵית לְהוּ חוּשְׁבָּנָא כְּתִיב וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. (שמות ל״ח:כ״ח) וָוִים לָעַמּוּדִים, כֻּלְּהוּ דְּכוּרִין. כָּל אִינּוּן דְּסַלְּקִין בִּרְבוּ מְשַׁח לְעֵילָּא, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרָזָא דִּדְכוּרִין, וְלָא אִקְרֵי דְּכַר אֶלָּא ו', רָזָא דִּשְׁמַיָא, דְּאִינּוּן דְּכוּרִין. וְכָל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, אִקְרוּן נוּקְבֵי. וּבְגִין כָּךְ כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, אִתְמָנָן עַל הַשִּׁיר, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא תָּדִיר. וְעַל דָּא כְּתִיב, עַל עֲלָמוֹת שִׁיר. וְכֻלְּהוּ נַפְקוּ בְּרָזָא דְּה'. ה' אַפִּיקַת כַּמָה חֵילִין לְזִנַּיְיהוּ בְּרָזָא דְּו'. ו', דָּא רָזָא דִּדְכוּרָא דְּקַיְּימָא לְמֵיהַב מְזוֹנָא לְנוּקְבָּא.
וּבְגִין כָּךְ, כָּל אִינּוּן וָוִין עָבֵד בְּצַלְאֵל, לְמֵיהַב לוֹן לְאַשְׁרָאָה עַל נוּקְבֵי. וְנַפְקֵי מֵרָזָא דְּאֶלֶף, דְּאִיהוּ חוּשְׁבָּן שְׁלִים. וּשְׁבַע מֵאוֹת, דְּאִיהוּ רָזָא שְׁלִים. וַחֲמִשָּׁה הָכִי נָמֵי. וְשִׁבְעִים כֹּלָּא רָזָא חֲדָא. וְעַל דָּא, מֵרָזָא דְּנָא, וְחוּשְׁבָּן דָּא, עָשָׂה וָוִים. וְכֻלְּהוּ בְּרָזָא דְּו', וּבְדִיוּקְנָא דְּו' אִתְעָבִידוּ, וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה, וּבְחוּשְׁבְּנָא נַטְלֵי. (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[228b]
[...] sortant des lettres composant le Nom sacré Yod, Hé et Vav. Le troisième rayon vient du Nord, et il se subdivise également en trois rayons inférieurs dont chacun est de nouveau divisé en trois. Il résulte de ce qui précède que les rayons des subdivisions sont au nombre de vingt-sept, dont dix-huit appartiennent au Principe mâle et neuf au Principe femelle.
Remarquez que, comme le monde d'en haut, le monde d'en bas possède également des lettres; celles d'en haut sont grandes, et celles d'en bas sont petites171. Parmi nos lettres ici-bas, il y en a de mâles et de femelles. [...]
- דְּאִתְתַּקְנַן אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יד''ו, כְּמָה דְּאִתְּמַר. הָנֵי סִדְרִין כֻּלְּהוּ, מִתְנַהֲגֵי בְּאִלֵּין אַתְוָון יְדִיעָן, וְנַטְלֵי בְּהוּ. וְכַמָּה חֵילִין וְרַבְרְבָן, כֻּלְּהוּ לְתַתָּא, דְּנַטְלֵי וְאִתְנַהֲגֵי בְּסִדְרָא דָּא.
סִדְרָא תְּלִיתָאָה דְּלִסְטַר צָפוֹן, בִּתְלַת סִדְרִין אִינּוּן לְהַהוּא סִטְרָא, וְאִינּוּן תִּשְׁעָה. וּבִתְלַת סִטְרִין תְּלַת תְּלַת לְכָל סְטָר, וְאִינּוּן תִּשְׁעָה. וְאִינּוּן סִדְרִין מִתְּלַת סִטְרִין כְּמָה דְּאִתְּמַר.
שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִין בְּרָזָא דְּאַתְוָון, דְּאִינּוּן שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִין. וְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן תְּרֵין וְעֶשְׂרִים, שְׁלִימוּ דְּאַתְוָון שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִין אִינּוּן. וְאִשְׁתְּכָחוּ, כְּמָה דְּאַתְוָון כ''ז, הָכִי סִדּוּרָא דְּסִדְרִין אִלֵּין, שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִין, לִתְלַת תְּלַת סִדְרִין לְכָל סְטָר. וְאִשְׁתְּכָחוּ אִלֵּין תְּלַת דְּהַאי סִטְרָא דְּאִינּוּן ט'. וְאִלֵּין תְּלַת דְּהַאי סִטְרָא דְּאִינּוּן ט'. וְאִלֵּין תְּלַת דְּהַאי סִטְרָא דְּאִינּוּן תִּשְׁעָה. אִשְׁתְּכָחוּ כֻּלְּהוּ לְשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִין.
וְרָזָא דְּאִלֵּין שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִין, אִינּוּן ט' אַתְוָון דְּאִינּוּן בְּרָזָא דְּנוּקְבָּא, לְאִתְחַבְּרָא עִם אִינּוּן תַּמְנֵיסַר אַחֲרָנִין בְּרָזָא דִּדְכַר, וְכֹלָּא אִיהוּ כַּדְקָא חֲזֵי.
תָּא חֲזֵי, כְּגַוְונָא דְּאַתְוָון עִלָּאִין דְּעָלְמָא עִלָּאָה, הָכִי נָמֵי אַתְוָון אַחֲרָנִין לְתַתָּא. אַתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבִין, (הקדמה ג' ע''ב) וְאַתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין. וְכֹלָּא דָּא כְּגַוְונָא דָּא. וְכָל הָנִי רָזִין בְּרָזָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא כֹּלָּא חַד בִּשְׁלִימוּ. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה. (ע''כ) (נדפס בראשית כ''א ע''ב) בְּאַרְבְּעִין וְחָמֵשׁ זִינֵי גְּוָונִי נְהוֹרִין אִתְפְּלִיג עָלְמָא. שִׁבְעָה מִתְפַּלְגִין לְשִׁבְעָה תְּהוֹמִין. כָּל חַד בָּטַשׁ בִּתְהוֹמָא דִּילֵיהּ, וְאַבְנִין מִתְגַּלְגְּלָן בְּגוֹ תְּהוֹמָא, וְעָיִיל הַהוּא נְהוֹרָא, בְּאִינּוּן אֲבָנִין, וְנָקִיב לוֹן, וּמַיִין נָפְקִין בְּהוּ. וְשַׁקְעִין כָּל חַד וְחַד עַל תְּהוֹמָא, וְחַפְיָא לִתְרֵין סִטְרִין.
נַפְקֵי מַיָּא בְּאִינּוּן נוּקְבִין, וְעָאל נְהוֹרָא, וּבָטַשׁ לְאַרְבַּע סִטְרֵי תְּהוֹמָא, מִתְגַּלְגְּלָא נְהוֹרָא בַּחֲבֶרְתֵּיהּ, וְאִעֲרָעוּ בְּחָד, וּפַלְגִּין מַיָּא.
וְאֲחִידָן כָּל אִינּוּן שִׁבְעָה, בְּשִׁבְעָה תְּהוֹמֵי, וְכַרְאַן בַּחֲשׁוֹכֵי תְּהוֹמֵי, וַחֲשׁוֹכֵי אִינּוּן מִתְעָרְבֵי בְּהוּ. סַלְּקִין מַיִין, וְנַחְתִּין מִתְגַּלְגְּלָן בְּאִינּוּן נְהוֹרִין, וְאִתְעָרְבָן כַּחֲדָא, נְהוֹרִין וַחֲשׁוֹכִין וּמַיִין, וְאִתְעָבִידוּ מִנַּיְיהוּ נְהוֹרִין דְּלָא אִתְחַזְיָין חֲשׁוֹכָאן. בָּטַשׁ כָּל חַד בְּחַבְרֵיהּ, וּמִתְפַּלְגִין לְשִׁבְעִין וְחָמֵשׁ צִנּוֹרֵי תְּהוֹמִין וּבְהוּ נַגְדִּין מַיָּא.
כָּל צִנּוֹרָא וְצִנּוֹרָא סָלִיק בְּקָלֵיהּ, וְאִזְדַּעְזְעָן תְּהוֹמִין. וְכַד הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּמַע, כָּל תְּהוֹמָא קָארֵי לְחַבְרֵיהּ, וְאָמַר פָּלִיג מֵימָךְ, וְאֵיעוּל בָּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים מ״ב:ח׳) תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ.
תְּחוֹת אִלֵּין, תְּלַת מֵאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ גִּידִין, מִנְּהוֹן חִוָּורִין, מִנְּהוֹן אוּכָמִין, מִנְּהוֹן סוּמָקִין, אִתְכְּלִילָן דָּא בְּדָא, וְאִתְעָבִידוּ גּוָֹון חַד. אִינּוּן גִּידִין אִתְרְקִימוּ בְּשֶׁבַע עֶשְׂרֵה רְשָׁתוֹת, וְכָל חַד רֶשֶׁת גִּידִין אִקְרֵי. אִתְרְקִימוּ דָּא בְּדָא, וְנַחְתִּין בְּשִׁפּוּלֵי תְּהוֹמָא. תְּחוֹת אִלֵּין, תְּרֵין רְשָׁתִין קַיְימִין בְּחֵיזוּ דְּפַרְזְלָא, וּתְרֵין רְשָׁתִין אַחֲרָנִין בְּחֵיזוּ דִּנְחָשָׁא.
תְּרֵין כּוּרְסְוָון קַיְימֵי עָלַיְיהוּ, חַד מִימִינָא, וְחַד מִשְּׂמָאלָא. כָּל אִינּוּן רְשָׁתִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וּמַיִין נַחְתִּין מֵאִינּוּן צִנּוֹרִין, וְעָאלִין בְּאִלֵּין רְשָׁתִין. אִינּוּן תְּרֵין כּוּרְסְוָון, חַד כּוּרְסַיָּיא דִּרְקִיעָא אוּכָמָא, וְחַד כּוּרְסַיָיא דִּרְקִיעָא סַסְגוֹנָא.
אִלֵּין תְּרֵין כּוּרְסְוָון, כַּד אִינּוּן סַלְּקִין, סַלְּקִין בְּהַהוּא כּוּרְסְיָיא (רמ''ג ע''ב) דִּרְקִיעָא אוּכָמָא. וְכַד נַחְתִּין, נַחְתִּין בְּהַהוּא כּוּרְסְיָיא דִּרְקִיעָא סַסְגוֹנָא. אִלֵּין תְּרֵין כּוּרְסְוָון, חַד מִימִינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא. הַהוּא כּוּרְסְיָיא דִּרְקִיעָא אוּכָמָא מִימִינָא. וְהַהוּא כּוּרְסְיָיא דִּרְקִיעָא סַסְגוֹנָא מִשְּׂמָאלָא. כַּד סַלְקִין בְּכוּרְסְיָיא דִּרְקִיעָא אוּכָמָא. מָאִיךְ כּוּרְסְיָיא דִּרְקִיעָא שְׂמָאלָא וְנַחְתִּין בֵּיהּ. מִתְגַּלְגְּלָן כּוּרְסְוָון חַד בְּחַד. נַקְטִין כָּל אִינּוּן רְשָׁתִין בְּגַוַויְיהוּ, וְעָאלִין לוֹן בְּשִׁפּוּלֵי דִּתְהוֹמָא תַּתָּאָה.
קָאִים חַד כּוּרְסְיָיא, וְסָלִיק לְעֵילָּא מִכָּל אִינּוּן תְּהוֹמֵי, וְקָאִים כּוּרְסְיָיא אַחֲרָא, לְתַתָּא דְּכָל תְּהוֹמֵי.
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[229a]
[...] Remarquez que l'airain dont parle l'Écriture désigne les âmes qui se présentent en haut pour pénétrer auprès du Roi. Il y a des âmes d'or, d'argent et d'airain, selon leur mérite; elles servent d'ustensiles à l'autel céleste où les âmes sont offertes en holocauste. Les habits sacerdotaux aux couleurs variées correspondent à la lumière céleste composée de plusieurs couleurs. « Jéhovah Élohim » est la lumière entière; mais chacune des lettres composant ce Nom sacré a une couleur différente. [...]
- בֵּין תְּרֵין כֻּרְסְוָון אִלֵּין מִתְגַּלְגְּלָן כָּל אִינּוּן תְּהוֹמֵי, וְכָל אִינּוּן צִנּוֹרִין, אִתְנְעִיצוּ בֵּין תְּרֵין כֻּרְסְוָון אִלֵּין.
שִׁבְעִין וְחָמֵשׁ צִנּוֹרִין אִינּוּן, שִׁבְעָה אִינּוּן עִלָּאֵי דְּכֹלָּא. וְכָל אִינּוּן אַחֲרָנִין אֲחִידָן בְּהוּ, וְכֻלְּהוּ נְעִיצִין בְּגַלְגְלוֹי דְּהַאי כּוּרְסְיָיא בְּסִטְרָא דָּא, וּנְעִיצִין בְּגַלְגְלוֹי דְּהַאי כּוּרְסְיָיא בְּסִטְרָא דָּא.
בְּהוּ, מַיִין (בתהומא) סַלְּקִין וְנַחְתִּין, אִינּוּן דְּנַחְתֵּי כָּרָאן בַּתְּהוֹמֵי, וּבַקְעֵי לוֹן. אִינּוּן דְּסַלְּקִין עָאלִין בְּאִינּוּן נוּקְבֵי אֲבָנִין, וְסַלְּקִין וּמַלְיָין לְשִׁבְעָה יָמִים. עַד כָּאן שִׁבְעָה גְּוָונֵי נְהוֹרִין בְּרָזָא עִלָּאָה. (ע''כ).
תָּא חֲזֵי, נְחוֹשֶׁת הַתְּנוּפָה דְּקָא אַמָרָן, אִלֵּין אִינּוּן (רל''ג ע''א) טוּרֵי נְחֹשֶׁת, דְּאִקְרוּן הָרֵי נְחֹשֶׁת. וְאִינּוּן דְּאִקְרוּן אַדְנֵי נְחֹשֶׁת. (ואלין) קַיְימִין תַּרְעִין, בְּכָל אִינּוּן פִּתְחִין, וְסַחֲרִין לְהוּ, לְכָל אִינּוּן דְּקַיְימִן לְגוֹ, בְּגִין דְּאִלֵּין אִינּוּן תַּרְעִין דְּקַיְימִין לְפִתְחִין לְבַר, וְאִלֵּין עָאלִין וְנַפְקֵי בְּבֵי מַלְכָּא.
וּמִן נְחֹשֶׁת דָּא, כָּל אִינּוּן מָאנִין דְּמַדְבְּחָא לְשַׁמְּשָׁא בָּהּ. וְאִלֵּין אִינּוּן מָאנִין לְמַדְבְּחָא, דְּכַד נִשְׁמָתִין מִתְקָרְבִין לְסַלְּקָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, אִלֵּין אִינּוּן פַּלְחִין הַהוּא פּוּלְחָנָא דְּמַדְבְּחָא, וְכֻלְּהוּ מְסַיְּיעֵי לְשַׁמְּשָׁא הַהוּא שִׁמּוּשָׁא, וְאִקְרוּן כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ. וְכָל אִלֵּין מָאנִין, וְכָל אִינּוּן יְתֵדוֹת הַמִּשְׁכָּן, כֻּלְּהוּ בִּשְׁמָהָן אִקְרוּן, מָאנִי דְּשִׁמּוּשָׁא לְשַׁמְּשָׁא בְּקוּדְשָׁא. וְעַל דָּא קַיְימִין כֻּלְּהוּ מְמָנָן יְדִיעָאן, וּרְתִיכִין יְדִיעָאן, וְרוּחִין יְדִיעָאן, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וּבְהֵיכָלִין דְּקוּדְשָׁא דְּאִינּוּן הֵיכָלִין יְדִיעָאן, כֻּלְּהוּ בְּחוּשְׁבָּנָא.
קִשּׁוּרָא דְּדַהֲבָא בְּדַהֲבָא. כַּסְפָּא בְּכַסְפָּא. נְחָשָׁא בִּנְחָשָׁא. אִלֵּין דִּנְחֹשֶׁת דִּלְתַתָּא, נַטְלֵי חֵילָא מִנְּחֹשֶׁת דִּלְעֵילָּא, וְכֵן כֹּלָּא. כָּל אִינּוּן גַּוְונִין מִתְעָרְבֵי אִלֵּין בְּאִלֵּין, לְאַחֲדָא לְאִתְקַשְּׁרָא אִלֵּין בְּאִלֵּין.
קַרְסֵי זָהָב אִינּוּן קַיְימִין לְקַשְּׁרָא אִינּוּן יְרִיעָן חַד בְּחַד. קַרְסֵי נְחֹשֶׁת אִינּוּן קַיְּימָאן לְקַשְּׁרָא מַשְׁכְּנָא. וְאִלֵּין לָקֳבֵל אִלֵּין. וְכֻלְּהוּ קַיְימִין כְּכֹכָבַיָּא (רל''ב ע''ב) אִלֵּין בִּרְקִיעָא, כְּמָה דִּנְהִירִין כֹּכָבַיָא בִּרְקִיעָא וְאִתְחָזוּן, הָכִי נָמֵי נְהִירִין אִינּוּן קְרָסִים בְּמַשְׁכְּנָא. וְהָא אוֹקִימְנָא. וּנְהִרִין אִינּוּן קְרָסִים וְאִתְחָזוּן, כְּכֹכָבַיָּא דְּקַיְימֵי וּבַלְטֵי וְנַצְצֵי. (נ''א ולהטי) וְאִינּוּן חַמְשִׁין דְּדַהֲבָא, וְחַמְשִׁין דִּנְחָשָׁא, וְנַהֲרִין אִלֵּין לָקֳבֵל אִלֵּין.
מִגּוֹ נְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, נָפַק חַד נְצִיצוּ דְּנָצִיץ, וְאַנְהִיר בְּגוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא, וְהַהוּא נְצִיצוּ כָּלִיל מִכָּל גַּוְונִין דִּנְהִירִין, וְאִקְרֵי אַרְגָּמָן. וְכַד בָּטַשׁ הַאי אַרְגָּמָן בְּהַהוּא נְהוֹרָא חֲשׁוֹכָא (ס''א תכלא), כְּדֵין נָפַק חַד נְצִיצוּ אַחֲרָא דְּלָא לָהִיט, וְאִתְעָרְבוּ דָּא בְּדָא. וְאִינּוּן הֲווֹ לְבוּשִׁין דְּקוּדְשָׁא, דְּאִתְלָבַּשׁ בְּהוּ מִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא.
וְכַד אִתְלְבַּשׁ בְּהוּ בְּאִינּוּן לְבוּשֵׁי יְקָר, כְּדֵין עָאל לְשַׁמְּשָׁא בְּקוּדְשָׁא, וְעַד לָא לְבִישׁ בְּמַלְבּוּשִׁין אִלֵּין, לא עָאל לְקוּדְשָׁא. כְּגַוְונָא דָּא, (שמות כד) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר, (צ''ט ע''א) וְאוֹלִיפְנָא דְּהֲוָה מִתְלָבַּשׁ בַּעֲנָנָא. וְכַד הֲוָה מִתְלָבַּשׁ בַּעֲנָנָא, כְּדֵין וַיַּעַל אֶל הָהָר. וְעַד לָא אִתְלָבַּשׁ בֵּיהּ, לָא יָכִיל לְמֵיעַל לְגוֹ. כְּגַוְונָא דָּא כַּהֲנָא רַבָּא, לָא עָאל לְקוּדְשָׁא, עַד דְּאִתְלָבַּשׁ בְּאִלֵּין לְבוּשִׁין, בְּגִין לְאַעֲלָא לְקוּדְשָׁא.
וּבְגִין דְּנַפְקוּ מֵרָזִין עִלָּאִין, וְאִינּוּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, אִקְרוּן בִּגְדֵי שְׂרָד. בְּגִין דְּאִשְׁתְּאָרוּ מֵאִינּוּן לְבוּשִׁין עִלָּאִין, בְּגִין דַּהֲווֹ מִמַּה דְּאִשְׁתְּאַר מִנְהוֹרִין דְּזִיוִין עִלָּאִין. תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, גַּוְונִין דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי שְׁמָא (בראשית מ''ח ע''ב) שְׁלִים, יְדוָֹ''ד אֱלהִים. וְדָא אִיהוּ רָזָא, לְאִתְלַבְּשָׁא כַּהֲנָא רַבָּא, לְמֵיעַל לְקוּדְשָׁא. תּוֹלַעַת שָׁנִי אִינּוּן גַּוְונִין סוּמָקָא, וְתִכְלָא וְאַרְגְּוָונָא, דְּאִיהוּ כָּלִיל בְּכָל אִינּוּן גַּוְונִין. וּמִגּוֹ דְּאִיהוּ אִתְלָבַּשׁ בְּהוּ בִּלְבוּשִׁין דִּגְוָונִין אִלֵּין, הֲוָה עָאל לְגוֹ וְלָא דַּחְיָין לֵיהּ לְבַר.
תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא אִתְעָבִיד בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְמֶהוֵי כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקּ1ֹדְשׁ. וְאִקְרוּן בִּגְדֵי (ק1דש) שְּׂרָד בְּגִין דְּלָא אִקְרוּן קֹדֶשׁ, אֶלָּא כַּד שָׁרָאן בֵּיהּ אִינּוּן גַּוְונִין. דִּכְתִּיב, (ויקרא טז) בִּגְדֵי
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[229b]
[...] Remarquez que l'âme ne peut se présenter devant le Roi sacré sans être revêtue de l'habit céleste. De même ici-bas, l'âme est obligée de prendre un corps pour habit. Les anges non plus ne peuvent descendre en ce monde sans se revêtir au préalable d'un corps. C'est pourquoi le prêtre doit avoir des habits spéciaux pour se présenter devant Dieu. Tant qu'Adam séjourna dans le paradis, il fut revêtu d'un habit céleste et lumineux. Mais quand il en fut chassé, Dieu lui fit un vêtement de peau. Ainsi, le vêtement de lumière fut changé contre un vêtement de peau. « Et172 il fit l'Ephod d'or. »
Rabbi Yossé dit: L'Ephod et le Rational avaient un même but, c'est de réunir les noms des douze tribus, ainsi que cela arriva à Jacob, lorsqu'il se rendait à Haran où les douze pierres qu'il avait sous la tête se fondirent en une seule. [...]
- קֹדֶשׁ הֵם. וּכְתִיב (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ' רִאשִׁית תְּבוּאָתֹה. קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל: בְּגִין דִּבְיִשְׂרָאֵל אִתְחָזוּן כָּל גַּוְונִין. כֹּהֲנִים וּלְוִּיִם וְיִשְׂרָאֵל. וְאִלֵּין אִינּוּן גַּוְונִין לְאִתְחֲזָאָה לְגוֹ.
תָּא חֲזֵי, (נח ב', רל''א ע''א) נִשְׁמְתָא לָא סַלְּקָא לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּזָכָאת לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשָׁא דִּלְעֵילָּא לְאִתְחֲזָאָה תַּמָּן. וְכֵן כְּגַוְונָא דָּא לָא נַחְתָּא לְתַתָּא, עַד דְּאִתְלַבְּשַׁת בִּלְבוּשָׁא דְּהַאי (ק''נ ע''א) עָלְמָא.
כְּגַוְונָא דָּא מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין דִּלְעֵילָּא, דִּכְתִּיב בְּהוּ (תהילים ק״ד:ד׳) עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט. כַּד עַבְדִּין (רל''א ע''א) שְׁלִיחוּתָא בְּהַאי עָלְמָא, לָא נַחְתִּין לְתַתָּא, עַד דְּמִתְלַבְּשִׁין בִּלְבוּשָׁא דְּהַאי עָלְמָא. וְכֹלָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא אֲתָר דְּאָזִיל תַּמָּן. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּנִשְׁמְתָא לָא סַלְּקָא, אֶלָּא בִּלְבוּשָׁא דְּנָהִיר.
וְתָא חֲזֵי, אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּד הֲוָה בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, הֲוָה מִתְלָבַּשׁ בִּלְבוּשָׁא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְאִיהוּ לְבוּשָׁא דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה. כֵּיוָן דְּאִתְתָּרַךְ מִגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְאִצְטְרִיךְ לִגְוָונִין דְּהַאי עָלְמָא, מַה כְּתִיב (בראשית ג) וַיַּעַשׂ יְיָ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם. בְּקַדְמִיתָא הֲווֹ כָּתְנוֹת אוֹר, אוֹר, דְּהַהוּא נְהוֹרָא עִלָּאָה, דְּשִׁמֵּשׁ בֵּיהּ בְּגַן עֵדֶן.
בְּגִין דְּהָא גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, נְהוֹרָא עִלָּאָה דְּנָהִיר מְשַׁמֵּשׁ בֵּיהּ. וְעַל דָּא, אָדָם קַדְמָאָה כַּד עָאל לְגוֹ גִּנְתָּא, אַלְבִּישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְבוּשָׁא דְּהַהוּא נְהוֹרָא, וְאָעִיל לֵיהּ תַּמָּן. וְאִי לָא אִתְלָבַּשׁ בְּקַדְמִיתָא בְּהַהוּא נְהוֹרָא, לָא יֵיעוּל לְתַמָן. כֵּיוָן דְּאִתְתָּרַךְ מִתַּמָּן, אִצְטְרִיךְ לְמַלְבּוּשָׁא אַחֲרָא, כְּדֵין, וַיַּעַשׂ יְיָ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכֹלָּא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. וְהָכָא כְּגַוְונָא דָּא, עָשׂוּ בִּגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, לְאַעֲלָא בְּקוּדְשָׁא.
וְהָא (ב' ע''א) אוּקְמוּהָ, דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּבַר נָשׁ דְּעָבִיד בְּהַאי עָלְמָא, אִינּוּן עוֹבָדִין מַשְׁכֵי מִנְּהוֹרָא דְּזִיוָא עִלָּאָה, לְבוּשָׁא, לְאִתְתַּקְנָא בֵּיהּ לְהַהוּא עָלְמָא, לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְהַהוּא לְבוּשָׁא דְּלָבִישׁ, אִתְהֲנֵי וְחָמֵי גּוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (תהילים כ״ז:ד׳) לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
וְעַל דָּא, נִשְׁמְתָא אִתְלַבְּשַׁת בִּתְרֵין עָלְמִין, לְמֶהֱוֵי לָהּ שְׁלִימוּ בְּכֹלָּא, בְּהַאי עָלְמָא דִּלְתַתָּא, וּבְעָלְמָא דִּלְעֵילָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים קמ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ. אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ בְּהַאי עָלְמָא, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ בְּהַהוּא עָלְמָא. (שמות לט) וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפוֹד זָהָב, הָא אוּקְמוּהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אֵפוֹד וְחֹשֶׁן כַּחֲדָא הֲווֹ, וְאוּקְמוּהָ דְּהָא בַּאֲתָר דְּהוּא קִיוּמָא, קַיְימָן כָּל אִינּוּן תְּרֵיסָר אֲבָנִין, כֻּלְּהוּ נַטְלֵי שְׁמָהָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֻלְּהוּ תְּרֵיסָר תְּחוּמִין עִלָּאִין, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִינּוּן.
וְרָזָא דָּא כְּתִיב, (תהלים קכב) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ'. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, אִלֵּין אִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין עִלָּאִין לְעֵילָּא, דְּאִינּוּן שִׁבְטֵי יָהּ, דְּהָא שְׁמָא דָּא עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל.
אָמַר רִבִּי חִיָיא, תְּרֵי זִמְנֵי כְּתִיב שְׁבָטִים. אֶלָּא, שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, אִלֵּין שְׁבָטִין דִּלְתַתָּא. שִׁבְטֵי יָהּ, אִלֵּין שְׁבָטִין דִּלְעֵילָּא. עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, דָּא רָזָא (רכ''א ע''ב) דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דָּא, דְּאִקְרֵי עֵדוּת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (תהילים קל״ב:י״ב) וְעֵדוֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם. וְאִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, אִינּוּן תְּרֵיסָר אֲבָנִין קַדִּישִׁין. וְעַל דָּא אִינּוּן קַיְימִין לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְכָל אִינּוּן שְׁמָהָן דִּתְרֵיסָר שְׁבָטִין, כֻּלְּהוּ גְּלִיפָאן בְּאִינּוּן אֲבָנִין, וְכַהֲנָא רַבָּא נָטִיל לוֹן.
תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב כַּד הֲוָה אָזִיל לְחָרָן, מַה כְּתִיב (בראשית כ״ח:י״א) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו. אִלֵּין תְּרֵיסָר אֲבָנִין קַדִּישִׁין, וְכֻלְּהוּ אִתְעָבִידוּ חַד אַבְנָא, דִּכְתִּיב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. וְקָרֵי לְהוּ אֶבֶן, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ תְּרֵיסָר אֲבָנִין, אִתְכְּלִילוּ בְּאַבְנָא חַד קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּאִיהִי לְעֵילָּא מִנְּהוֹן, דִּכְתִּיב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[230a]
[...] Le grand-prêtre portait les noms des tribus constamment sur son cœur, afin de les avoir constamment présentes dans son esprit, ainsi qu'il est écrit173: « Et Aaron portera toujours sur son cœur les noms des enfants d'Israël » Les diverses voix de la Loi ont pour origine la Voix douce et ineffable de Dieu; et les douze pierres des tribus ont pour origine la « Pierre de l’angle » qui est la Schekhina. Les douzes pierres étaient disposées par trois, à chacune des quatre directions du monde. Il y avait également quatre étendards. Dès que le grand-prêtre mit ses habits sacerdotaux pourvus des douze pierres, la Schekhina se posa sur lui. On cherchera en vain, dans les lettres composant les noms des douze tribus, les lettres Het et Teth. Que la lettre Het ne figurât pas dans les noms des tribus, on le conçoit, parce que l'appellation de cette lettre signifie « péché ». Mais pourquoi la lettre Teth en fut-elle exclue ? Parce que cette lettre, unie à la précédente, forme le mot « heth » (péché). Quand les lettres de l' « Ourim » et « Thoumin » projetaient de la lumière, c'était une preuve que le prêtre qui les portait était digne. Il commença en outre à parler ainsi174: « Tu me verras de derrière, mais tu ne verras pas ma face. »' Dieu montra à Moïse le nœud des phylactères. [...]
- אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים.
וְעַל דָּא הָכָא, כַּהֲנָא רַבָּא שַׁוֵּי לוֹן עַל לִבֵּיהּ, לְדַכְרָא לְהוֹן תָּדִיר, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ח:ל׳) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְיָ' תָּמִיד. וּבְגִין כַּךְ, כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּתְרֵיסָר, (מקץ קצ''ט ע''א) תְּרֵיסָר עִלָּאִין טְמִירִין לְעֵילָּא, דְאִתְגְּנִיזוּ בְּרָזָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְנַפְקֵי מִקּוֹל חַד דָּקִיק וְהָא אוּקְמוּהָ. תְּרֵיסָר אַחֲרָנִין טְמִירִין לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְהוֹן, וְנַפְקֵי גּוֹ קָלָא אַחֲרָא, דְּאִיהִי אֶבֶן דִּכְתִּיב, (בראשית מ״ט:כ״ד) מִשָׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.
וְעַל דָּא אוּקְמוּהָ בְּרָזָא דִּקְרָא דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ט:ג׳) וְנֶאֱסָפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן. דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּאִקְרֵי אֶבֶן בֹּחַן, אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. דִּמְגַּנְדְּרִין לָהּ, וְעָאלִין לָהּ בְּגָלוּתָא, וּכְתִיב וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקוֹמָהּ, וְעַל שְׁמָהּ אִקְרוּן כֻּלְּהוּ אֲבָנִין.
וְכַמָּה אֲבָנִין לַאֲבָנִין. אִית אֲבָנִין וְאִית אֲבָנִין, אִית אֲבָנִין יְסוֹדֵי בֵּיתָא, דִּכְתִּיב, (מלכים א ה׳:ל״א) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַסִּיעוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנִי גָּזִית. וְאִית אֲבָנִין עִלָּאִין יַקִּירִין, וְאִינּוּן (אלין) תְּרֵיסָר. וְאִינּוּן אַרְבַּע סִדְרִין, תְּלָתָא תְּלָתָא לְכָל סִדְרָא, לְאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא אִינּוּן אַרְבַּע דְּגָלִים, דַּהֲווֹ אָזְלֵי בְּמַדְבְּרָא, וְאִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין, תְּלָתָא תְּלָתָא לְכָל סִטְרָא, לְאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא. וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא וְהָא אוּקְמוּהָ.
וְתָא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא רַבָּא הֲוָה שַׁוֵּי אִלֵּין תְּרֵיסָר אֲבָנִין, וְלָבִישׁ לוֹן בְּחוֹשְׁנָא וֶאֱפוֹדָא, כְּדֵין שַׁרְיָא עָלֵיהּ שְׁכִינְתָּא. וְאִינּוּן תְּרֵיסָר אֲבָנִין, גְּלִיפִין בִּשְׁמָהָן דְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין. וְכָל שִׁבְטָא וְשִׁבְטָא אִתְגְּלִיף עַל אַבְנָא חַד. מְשַׁקְּעָן הֲווֹ אַתְוָון עַל אֲבָנִין. וְכַד נְהִירִין אֲבָנִין, אַתְוָון הֲווֹ בַּלְטִין לְבַר, וְנָהֲרִין עַל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ. (ובאתוון דשבטין) וּבִשְׁבָטִין כֻּלְּהוּ, לָא הֲווֹ תְּרֵין (קנ''ב ע''א) אַתְוָון ח' ט', בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חוֹבָה בְּכֻלְּהוּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, אִי הָכִי ח' דִּשְׁמָא גָּרִים יֵאוֹת. אֲבָל ט', דְּאִיהִי אָת טַב, וְתָנֵינָן מַאן דְּחָמֵי אָת ט' בְּחֶלְמֵיהּ, טַב לֵיהּ, בְּגִין דְּבֵיהּ פַּתְחָא אוֹרַיְיתָא כִּי טוֹב. דִּכְתִּיב, (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְהוֹאִיל וְהִיא אָת טָב, אֲמַאי לָא אִכְתּוּב בְּאִינּוּן שְׁבָטִין.
אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּסַמְיכִין תְּרֵין אַתְוָון אַהֲדָדֵי. וְתוּ, דְּהָא אָת ט' גָּנִיז וְטָמִיר. וְאִיהוּ נָהִיר נְהִירוּ דְּכֻלְּהוּ, דְּהָא אָת דָּא נְהִירוּ דְּכֻלְּהוּ הֲוֵי. וְלָאו נְהִירוּ אִשְׁתְּכַח בַּר מֵאָת דָּא, דִּכְתִּיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. וְהוּא נְהִירוּ דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז וְטָמִיר. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים פד) לא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים. וְדָא אִיהוּ נְהוֹרָא דְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין. וּבְגִין כַּךְ לָא אִתְגְּלָף בְּהוּ. וְתוּ, דְּכֻלְּהוּ תְּרֵיסָר נַפְקֵי מִגּוֹ אַכְסַדְרָא דָּא טְמִירָא, דְּאִיהִי בְּרָזָא דְּאָת ט', וּבְגִין כָּךְ אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְלָא אִתְחָזֵי בְּהוּ.
תָּא חֲזֵי, כָּל הָנִי אֲבָנִין, קַיְימֵי בְּאוֹרַח אָת וְנִיסָא. וְכֻלְּהוּ כַּד הֲווֹ נָהֲרִין, כְּדֵין כַּהֲנָא רַבָּא הֲווֹ נְהִירִין אַנְפּוֹי, וְאַתְוָון נְהִרִין וּבַלְטִין לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְבַר. וְכַד הֲווֹ נָהֲרִין אַנְפּוֹי דְּכַהֲנָא כְּדֵין הֲווֹ אִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּלִיטוּ דְּאַתְוָון, דְּאִיהוּ לְטָב. וּבְדָא אִשְׁתְּמוֹדַע כַּהֲנָא, אִי זַכָּאָה הוּא אִי לָאו. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּאָת וְנִיסָא, וְהָא אוּקְמוּהָ.
רִבִּי אַבָּא הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, הָא דִּכְתִּיב, (שמות כ״ח:ל׳) וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתּוּמִּים, וְתָנֵינָן, אוּרִים: דְּנָהֲרִין בְּמִלָּה דְּאִצְטְרִיכוּ. תּוּמִים: דְּאַשְׁלִימוּ בְּמִלַּיְיהוּ. תּוּ אֲנָן צְרִיכִין לְמִנְדַּע. (האי רזא)
אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי, וְהָכִי אִיהוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד לָקֳבֵל אוּרִים וְתוּמִים. וְדָא רָזָא, דִּתְפִלִּין, וְקִשְׁרָא דִּתְפִלִּין, לָקֳבֵל תְּרֵין אִלֵּין. פָּתַח וְאָמַר (שמות ל״ג:כ״ג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ. וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי, הָא תָּנֵינָן, דְּאַחְזֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. וּפָנַי: אִלֵּין תְּפִלִּין מַמָּשׁ. וּפָנַי אִינּוּן תְּפִלִּין, דְּאִינּוּן רָזָא עִלָּאָה שְׁמָא קַדִּישָׁא.
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[230b]
[...] Voir Dieu par derrière, c'est contempler le reflet d'une lumière; en voir la face, c'est voir la lumière même. Une façon est aussi différente de l'autre qu'un mot articulé l'est du son. « Et175 ils lui dirent: Apprends-nous qui est la cause du mal qui nous accable. » Ils demandèrent à Jonas s'il descendait de Joseph, à la vue du cercueil devant lequel les eaux prirent la fuite, permettant ainsi le passage à guè, ainsi qu'il est écrit176: « La mer vit et prit la fuite. » Ils demandèrent en outre à Jonas quelle était son occupation quotidienne, qui étaient ses parents et à quel peuple il appartenait; car ils appréhendaient qu'il ne descendît d'Amalec. Il leur répondit: Je suis un Hébreu, fils d'Abraham l'Hébreu, qui sanctifia le nom de son Maître dans le monde. Et il ajouta: Je crains le Seigneur Dieu du ciel Quand les marins entendirent prononcer le Nom sacré de Dieu, ils eurent grande peur et reprochèrent à Jonas d'avoir pris la fuite devant le Seigneur. Tous les marins témoins des miracles que Dieu fit en faveur de Jonas [...]
- אֲחוֹרָי, אִיהוּ רָזָא דְּקִשְׁרָא דִּתְפִלִין. וְהָא יְדִיעָא לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא. בְּגִין דְּדָא אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא. וְדָא אִיהִי אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא.
לָקֳבֵל דָּא, אוּרִים: דְּנָהֲרִין בְּמִלַּיְיהוּ. תּוּמִים: דְּאַשְׁלִימוּ בְּמִלַּיְיהוּ. דָּא פָּנִים. וְדָא אָחוֹר. וְרָזָא דָּא קוֹל וְדִבּוּר. קוֹל אַנְהִיר לְדִּבּוּר, לְמַלְּלָא. דִּבּוּר אַשְׁלִים מִלָּה. וְתָדִיר דָּא בְּדָא סַלְקָן, וְלָא (הקדמה ז' ע''ב) אִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא לְעָלְמִין, וּבְגִין כָּךְ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד, דָּא פָּנִים וְדָא אָחוֹר וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא בְּלָא פְּרִישׁוּ כְּלַל.
אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, וּמַאן דְּאַפְרִישׁ לוֹן, הָא תָּנֵינָן, דִּכְתִּיב, (משלי ט״ז:כ״ח) מַפְרִיד אַלּוּף, מַהוּ דִּכְתִּיב, (שמואל א כ״ג:ו׳) וַיְהִי בִּבְרוֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ, וְאִלּוּ חֹשֶׁן לָא קָאָמַר.
אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, כָּל מַה דְּהוּא חָשִׁיב, אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְלָא אִדְכַּר כָּל כַּךְ. כְּגַוְונָא דָּא נוֹשְׂאֵי אֵפוֹד בַּד, מַה דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא יַתִּיר, אִיהוּ אַדְכַּר, בְּגִין דְּיִתְכַּסֵּי מַה דְּאִיהוּ בִּגְנִיזוּ וּטְמִירוּ. וְעַל דָּא אַדְכַּר מַה דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא יַתִּיר.
וּבְגִין כָּךְ, שְׁמָא עִלָּאָה אִיהוּ רָזָא בִּטְמִירוּ וּגְנִיזוּ, וְלָא אַדְכַּר אֶלָּא בִּשְׁמָא דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא. דָּא אַדְכַּר, וְדָא אַגְנִיז. דָּא בְּאִתְגַּלְיָיא, וְדָא בִּסְתִּירוּ, וְכָל מַה דְּאִתְגַּלְיָיא אִיהוּ אַדְכַּר לְעָלְמִין. שְׁמָא דְּגָנִיז אִיהוּ יְדוָֹ''ד, שְׁמָא דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא אִיהוּ אֲדֹנָ''י, וְעַל דָּא אִכְתּוּב בְּאַתְוָון טְמִירִין, וְאִקְרֵי בְּאַתְוָון אִלֵּין, וְאִתְכַּסֵּי דָּא בְּדָא, לְמֶהוֵי יְקָרָא עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז לְעָלְמִין. דְּכָל (צ''ט ע''א) אוֹרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא הָכִי הוּא, אִתְגַּלְיָיא וּסְתִימָא. וְכָל מִלִּין דְּעָלְמָא בֵּין דְּעָלְמָא דֵּין, וּבֵין דְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא, כֻּלְּהוּ אִיהוּ טָמִיר וְגַלְיָא.
פָּתַח וְאָמַר, (יונה א׳:ח׳) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וְגוֹ'. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא שָׁאִילוּ. דִּכְתִּיב הַגִּידָה נָא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי, בַּאֲשֶׁר, רָזָא דְּחָכְמְתָא שָׁאִילוּ. הָכָא שָׁאִילוּ רָזָא דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא, לְמִנְדַּע אִי מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָאֲתֵי, דְּיַמָּא כֵּיוָן דְּחָמָא אֲרוֹנָא דִּילֵיהּ, מִיַּד אִתְבְּקַע, וַהֲוָה יַבֶּשְׁתָּא, דִּכְתִּיב (תהילים קי״ד:ג׳) הַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס, הַיָּם רָאָה, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית ל״ט:י״ב) וַיָנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. מִיַּד הַיַּרְדֵּן יִסּוֹב לְאָחוֹר.
וְעַל דָּא שָׁאִילוּ לֵיהּ בַּאֲשֶׁר, דִּכְתִּיב בֵּיהּ בְּיוֹסֵף, (בראשית ל״ט:ט׳) בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ. אִי מֵהַהוּא זַרְעָא קָא אָתִית, צַלֵּי דְּיִשְׁתּוֹק יַמָּא מִינָן. לְמִי, וְאִי מִזַּרְעָא דְּיַעֲקֹב קָא אָתִית, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (בראשית ל״ב:י״ח) לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וְאִינּוּן הֲווֹ מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין, דְּשָׁדַר בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ, וְאִשְׁתְּזִיב מֵהַהוּא עָאקוּ. צַלֵּי לְמָרָךְ, וִישַׁדֵר מַלְאֲכֵיהּ, וְנִשְׁתְּזִיב מֵהַהוּא עָאקוּ.
וְאִי לָאו, מַה מְּלַאכְתְּךָ, בְּמָה אִשְׁתַּדְלוּתָךְ בְּכָל יוֹמָא. וּמֵאַיִן תָּבֹא, מַאן אִינּוּן אֲבָהֲתָךְ. מָה אַרְצֶךָ, אִי הִיא אַרְעָא דְּאִתְחַזְיָיא לְאִתְעַנְּשָׁא. וְאִי מִזֶּה עַם אָתָּה, אִי הוּא עֲמָלֵק, אוֹ חַד מִשִּׁבְעָה עַמְמִין, דְּאִתְחָזוּן לְאִתְעַנְּשָׁא. כֹּלָּא שָׁאִילוּ לֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת.
מַה אָתִיב לוֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי, מֵהַהוּא זַרְעָא דְּאַבְרָהָם הָעִבְרִי, דְּאַקְדִּישׁ שְׁמָא דְּמָארֵיהּ בְּכָל יוֹמָא בְּעָלְמָא. וְאֶת יְיָ' אֱלהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא וְגוֹ', אִינּוּן לָא שָׁאִילוּ לֵיהּ אֶלָּא מִלָּה בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא לְמִנְדַּע בֵּיהּ. וְאִיהוּ אָתִיב לוֹן כֹּלָּא בְּאִתְגַּלְיָא.
מַה כְּתִיב וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְּדוֹלָה, כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִיַּד דָּחִילוּ, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ הֲווֹ יַדְעִין נִסִּין וּגְבוּרָאן דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיַמָּא, וְכֵיוָן דְּאָמַר לוֹן שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִיַּד דָּחִילוּ קַמֵּיהּ דְּחִילוּ סַגִיא.
תּוּ אָמַר לוֹן, דְּאִיהוּ עָרַק מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא אָמְרוּ לֵיהּ, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ, דְּאַנְתְּ עַרְקַת מִקַּמֵּיהּ, וְלָא עַבְדַת פִּקּוֹדוֹי. וּבְגִין כַּךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ דְּאַנְתְּ עָבַרְתָּ עַל פִּקּוּדֵי דְּמָארָךְ.
וְתָא חֲזֵי, כָּל אִלֵּין אִתְגַּיָּירוּ לְבָתַר, כַּד חָמוּ נִסִּין וּגְבוּרָן דְּעָבַד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיוֹנָה בְּיַמָּא. וְכֻלְּהוּ חָמוּ לֵיהּ כַּד נָפַל בְּיַמָּא,
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[231a]
[...] se sont convertis. Quand Dieu se manifeste publiquement, son nom est également sanctifié publiquement, ainsi qu'il est écrit177: « Et je suis sanctifié au milieu des enfants d'Israël. » Nous avons déjà dit que le Rational et l'Ephod avaient une même signification. Michel est le grand prêtre qui émane du côté droit; et pourtant c'est Gabriel qui porte les habits sacerdotaux, bien qu'il émane du côté gauche. Ceci nous prouve que le côté gauche est uni au côté droit. En outre, comme Gabriel est souvent chargé de missions en ce bas monde, c’est lui qui porte les habits sacerdotaux; car tous les messagers célestes prennent un habit avant de descendre ici-bas.
Remarquez que Dieu créa Adam mâle et femelle attachés l'un à l'autre dos à dos. Dieu les sépara ensuite et amena la femme à Adam et les plaça face à face. C'est à partir de ce moment que l'amour se répandit dans le monde, et qu'ils commencèrent à engendrer des enfants, ce qui n'était pas le cas auparavant. Après le péché d'Adam et de sa femme, le serpent eut des relations avec Eve et lui injecta la souillure. Eve conçut et enfanta Caïn qui était un composé de l'image d'en haut et de la souillure du démon. Voilà pourquoi il avait l'instinct du serpent qui guette sur la route pour tuer le passant, ainsi qu'il est écrit178: « Et lorsqu'ils étaient dans le champ, Caïn se précipita sur son frère Abel et le tua. » J'ai lu dans des livres anciens179 que Caïn mordit son frère, à l'exemple [...]
- וְהַהוּא נוּנָא דְּסָלִיק וּבָלַע לֵיהּ קָמַּיְיהוּ. וְכַד אָתָא הַהוּא נוּנָא רַבָּא לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וּפָלַט לֵיהּ לְיַבֶּשְׁתָּא, אָתוּ לְגַבֵּיהּ וְאִתְגַיְּירוּ כֻּלְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יונה ב׳:ט׳) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזוֹבוּ.
וְתָא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ אִלֵּין הֲווֹ גֵּרֵי צֶדֶק, וְאִתְחַכָּמוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וַהֲווּ חַכִּימִין עִלָּאִין, בְּגִין דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבְכָל אִינּוּן דְּמִקְרְבֵי לְגַבֵּיהּ, וּמְקַדְּשִׁין שְׁמֵיהּ בְּאִתְגַּלְיָא דְּכַד אִתְקַדָּשׁ שְׁמֵיהּ בְּאִתְגַּלְיָא, שְׁמֵיהּ דְּאִתְכַּסְּיָא, אִסְתְּלִיק עַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ, דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ב:ל״ב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (תא חזי מה כתיב) (שמות ל״ט:כ״א) וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעוֹתָיו אֶל טַבְּעוֹת הָאֵפוֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת. אֲמַאי בִּפְתִיל תְּכֵלֶת. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה בְּהַאי (רל''ה ע''ב) תְּכֵלָא אִתְקָשַׁר בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה.
מַה כְּתִיב, פַּעֲמוֹן זָהָב וְרִמּוֹן, וְאוֹקִימְנָא, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה כִּדְקָאָמְרָן. מַה כְּתִיב, וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְיָ'. בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ (בראשית נ' ע''ב) קָלָא דְּאִשְׁתְּמַע, וּבִרְכָּאן יִשְׁרוּן עַל עָלְמָא בְּגִינֵיהּ דְּכַהֲנָא, דְּאִיהוּ מְבָרֵךְ כֹּלָּא, וּפָלַח כֹּלָּא. פַּעֲמוֹן זָהָב, הָא אוֹקִימְנָא. רִמּוֹן, דְּאִתְמַלְּיָיא כְּרִמוֹנָא דָּא, דְּאִיהוּ אִתְמַלְיָיא מִכֹּלָּא, וְכֹלָּא אוֹקִימְנָא. (שמות ל״ט:כ״ב) וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד מַעֲשֵׂה אוֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת. הָא אִתְּמַר בְּרָזָא דְּחֹשֶׁן וְאֵפוֹד, וְכֹלָּא חַד. כְּלִיל תְּכֵלֶת, דְּהָכִי אִתְחָזֵי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּתִכְלָא אִיהוּ רָזָא דִּנְהוֹרָא דְּכוּרְסְיָיא תִּכְלָא. דְּאִיהוּ בְּקִשּׁוּרָא דִּנְהִירוּ (בראשית נ''א ע''א) חִוָּורָא, כֹּלָּא כַּחֲדָא. וְעַל דָּא תִּכְלָא לְאֵפוֹדָא אִיהוּ.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָנֵי מָאנִי דִּלְבוּשִׁין דְּכַהֲנָא, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, לְמֶהוֵי לְבוּשִׁין דִּלְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּמִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא אִיהוּ, וְאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אֲמַאי כְּתִיב בְּגַּבְרִיאֵל, (דניאל י״ב:ז׳) הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, דְּהָא לְבוּשִׁין לְכַהֲנָא רַבָּא אִיהוּ, וּמִיכָאֵל אִיהוּ כַּהֲנָא, וְאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא. אֶלָּא מֵהָכָא, דִּשְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא תָּדִיר, וְאִתְלָבָּשׁ גַּבְרִיאֵל (רל''ג ע''א) בִּלְבוּשִׁין אִלֵּין.
תּוּ, דְּהָא גַּבְרִיאֵל אִיהוּ אִתְמַנָּא שְׁלִיחָא בְּהַאי עָלְמָא, וְכָל שְׁלִיחָא דְּאִתְמַנָּא בְּהַאי עָלְמָא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשִׁין דְּהַאי עָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא בְּרָזָא דְּנִשְׁמְתָא, כַּד סַלְקַת לְעֵילָּא אִתְלַבְּשַׁת בִּלְבוּשָׁא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בְּגִין לְמֶהֱוֵי תַּמָּן. וְכֵן כַּד נַחְתַּת לְתַתָּא מִלְּעֵילָּא, כֹּלָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא אֲתָר דְּאַזְלַת תַּמָּן. כְּגַוְונָא דָּא כָּל אִינּוּן שְׁלִיחָן דְּאִתְמְנָן בִּשְׁלִיחוּתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְהָא (רכ''ט ע''ב) אוֹקִימְנָא.
וְתָּא חֲזֵי, הַאי מְעִילָא דְּאֵפוֹדָא, לְחַפְיָא עָלֵיהּ, כַּד לָבִישׁ לֵיהּ. כְּתִיב (תהילים קל״ט:ה׳) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. הַאי קְרָא הָא אוּקְמוּהָ.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן. דְּכַר וְנוּקְבָּא אִתְבְּרִיאוּ, וַהֲווּ תַּרְוַויְיהוּ דָּא עִם דָּא קִשׁוּרָא, נוּקְבָּא לַאֲחוֹרָא, וּדְכוּרָא לְקָמָא, עַד דְּנָסַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַתְקִין לָהּ, וְאָעִיל לָהּ לְקַמֵּיהּ דְּאָדָם, לְאִסְתַּכְּלָא אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וְכֵיוָן דְּאִסְתַּכְּלוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, כְּדֵין אִתְסָגֵּי רְחִימוּתָא בְּעָלְמָא, וְאוֹלִידוּ תּוֹלָדִין בְּעָלְמָא, מַה דְּלָא הֲוַות מִקַּדְמַת דְּנָא, וְהָא אוֹקִימְנָא.
וּלְבָתַר דְּחָב אָדָם וְאִתְּתָא, וְאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה, וְאָטִיל בָּהּ זוּהֲמָא, אוֹלִידַת חַוָּה לְקַיִן, וַהֲוָה דִּיּוּקְנֵיהּ, דִּיּוּקְנָא דִּלְעֵילָּא (קס''ז ע''א) וְתַתָּא, מֵרָזָא דְּזוּהֲמָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּמִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא. וְעַל דָּא אִיהוּ הֲוָה קַדְמָאָה, דְּעֲבַד מוֹתָא בְּעָלְמָא, בְּגִין דְּסִטְרָא דִּילֵיהּ גָּרִים. חִוְיָא אוֹרְחֵיהּ הוּא לְמֶהֱוֵי כַּמִין לְקַטוּלָא, הַהוּא דְּאָתֵי מִנֵּיהּ אוֹרְחֵיהּ נָקִיט וְאָזִיל, וְעַל דָּא כְּתִיב (בראשית ד׳:ח׳) וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. (בראשית נ''א ע''ב).
אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרִין קַדְמָאִין, דְּכַד קָטַל לֵיהּ קַיִן לְהֶבֶל, הֲוָה נָשִׁיךְ לֵיהּ נְשִׁיכִין, (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[231b]
[...] d'un serpent, jusqu'à ce qu'Abel rendit l'âme. Si Caïn n'eût été engendré par l’ « autre côté », il n'aurait pas pu agir ainsi à l'égard de son frère. Quand Adam vit qu'Abel était tué et que Caïn prit la faite, il renonça à engendrer d'autres enfants et se sépara de sa femme pendant cent trente ans. Il cohabita avec des femelles démoniaques et engendra de mauvais esprits et des démons appelés « fléaux des hommes ». Enfin, il s'attacha de nouveau à sa femme et engendra Seth qui fut le premier des fils ayant la figure d'Adam. Quand le prêtre se fut revêtu de l'Ephod et du Rational dont l'un était suspendu sur le cœur et l'autre sur le dos, il ressemblait a l'image d'en haut. L'Écriture180 dit: « Levez vos yeux en haut et voyez qui (Mi) a créé cela. » Nous avons déjà expliqué ce verset. Est-ce qu'en levant les yeux en haut l'homme peut pénétrer les mystères cachés à tout le monde ? L'Écriture veut dire qu'en levant les yeux en haut et en contemplant les millions d'astres qui se meuvent sans cesse dans l'espace, il arrivera à comprendre. S'il ne peut pas parvenir à saisir le mécanisme de l'univers qui n'est qu'une des œuvres de Dieu, il arrivera encore moins à saisir l'essence de Dieu lui-même. [...]
- כְּחִוְיָא, עַד דְּאַפִּיק נִשְׁמָתֵיהּ, וְקָטַל לֵיהּ.
וְכָל מִלִּין אָהַדְרוּ לִיסוֹדָא קַדְמָאָה, וְאִי לָאו דְּהֲוָה קַיִן מֵהַהוּא סִטְרָא, לָא אִשְׁתְּכַח הָכִי לְגַבֵּי אָחוּהּ. וְעַל דָּא, כֵּיוָן דְּחָזָא אָדָם דְּאִתְקְטִיל הֶבֶל, וְאִתְתְּרִיךְ קַיִן, אָמַר, מַה אֲנָא אוֹלִיד מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אִתְפְּרַשׁ מְאִתְּתֵיהּ מֵאָה וּתְלָתִין שְׁנִין, וְרוּחִין נוּקְבֵי מִסְאֲבֵי, הֲווֹ אַתְיָין וּמִתְחַמְּמָן מִנֵּיהּ, וַהֲוָה אוֹלִיד רוּחִין וְשֵׁדִין, וְאִקְרוּן נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, וְאוֹקִימְנָא.
לְבָתַר קָנֵי וְאִתְלָבָּשׁ בְּקִנְאָה, וְאִתְחַבָּר בְּאִתְּתֵיהּ, וְאוֹלִיד לְשֵׁת. דִּכְתִּיב, (בראשית ה׳:ג׳) וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת. דָּא אִיהוּ בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ, מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי בְּקַדְמִיתָא, בְּאִינּוּן בְּנִין קַדְמָאֵי, דַּהֲווֹ מִקַּדְמַת דְּנָא.
בְּגִין, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא, אִתְחַבְּרוּתָא אַחֲרָא הֲוַות לְגַבֵּיהּ, וְאוּקְמוּהָ, עַד דְּאָתַת חַוָּה, וְאַתְקִין לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּיהּ דְּאָדָם, וְאִתְחַבָּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית ב׳:כ״ג) לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, דָּא אִיהִי אִתְּתָא, אֲבָל אַחֲרָא לָא אִקְרֵי הָכִי. וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְגִין כַּךְ, דְּאָדָם וְחַוָּה כַּחֲדָא אִתְבְּרִיאוּ, כְּתִיב (בראשית ה׳:ב׳) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם, תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא הֲווֹ. וְעַל דָּא כְּתִיב, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי.
תָּא חֲזֵי, אֵפוֹד וְחֹשֶׁן, אָחוֹר וָקֶדֶם הֲווֹ, וְכַד כַּהֲנָא אִתְלְבַּשׁ בְּהוּ, הֲוָה דָּמֵי בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה. וְהָא אִתְּמַר, דִּכְדֵין אַנְפּוֹי נְהִירִין, וְאַתְוָון בַּלְטִין, וְסַלְּקִין לְעֵילָּא מְנַהֲרָן, וּכְדֵין הֲוָה יָדַע מִלָּה.
וּבְגִין כַּךְ, תִּקּוּנָא דְּחוֹשְׁנָא, וְתִקּוּנָא דְּאֵפוֹדָא, כַּחֲדָא מִתְקַשְּׁרָן. וְאַף עַל גַּב דְּתִקּוּנָא דְּדָא לָאו אִיהוּ כְּתִקּוּנָא דְּדָא, וְכֹלָּא בְּרָזָא חֲדָא. קִשּׁוּרָא דְּדָא בְּדָא, לְאִתְאַחֲדָא חוֹשְׁנָא בְּאֵפוֹדָא, בְּאַרְבַּע עִזְקָן, דְּאִתְקְשָׁרוּ בְּהַאי אֲתָר, וּבְהַאי אֲתָר. וְאִינּוּן רָזָא דְּאִינּוּן רְתִיכִין, דְּמִתְקַשְּׁרָן בְּהַאי סִטְרָא דִּלְתַתָּא, לְאִינּוּן דִּלְעֵילָּא, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאוֹפַנִין וְחַיּוֹת.
כְּתִיב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְאוּקְמוּהָ, דְּהָא כֹּלָּא כְּגַוְונָא דָּא אִתְעָבִיד מַשְׁכְּנָא, כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, עֲבַד כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וְכָל עוֹבָדוֹי דְּעָבַד כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. הָכִי נָמֵי מַשְׁכְּנָא, כָּל עוֹבָדוֹי אִינּוּן כְּעוֹבָדָא וּכְגַוְונָא דְּעָלְמָא (עלאה). (ס''א ואוקמוה כגוונא דא אתעביד משכנא וכל עובדוי דעבד בהאי עלמא כגוונא דלעילא עבד. והכי נמי משכנא כל עובדוי אינון כגוונא דלעילא כגוונא דעלמא תתאה וכגוונא דעלמא עילאה)
וְרָזָא דָּא כָּל עוֹבָדִין דְּמַשְׁכְּנָא, כֻּלְּהוּ עוֹבָדִין וְתִקּוּנִין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתָּא בְּעָלְמָא, בְּדִיוּרִין עִלָּאִין, וּבְדִיוּרִין תַּתָּאִין. כְּגַוְונָא דָּא, גַּן עֵדֶן לְתַתָּא, אִיהוּ כְּגַוְונָא עִלָּאָה. וּכְגַוְונָא תַּתָּאָה, כָּל צִיּוּרִין, וְכָל דִּיוּקְנִין דְּעָלְמָא כֻּלְּהוּ תַּמָּן. וְעַל דָּא, עֲבִידַת מַשְׁכְּנָא, וַעֲבִידַת (ר''כ ע''א) שָׁמַיִם וְאֶרֶץ, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא חֲדָא.
כְּתִיב (ישעיהו מ׳:כ״ו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל תָּא חֲזֵי, וְכִי בְּגִין דְּיִסְתָּכַּל בַּר נָשׁ עֵינוֹי לְעֵילָּא, וְזָקִיף לוֹן לְעֵילָּא, יָכִיל לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּמָה דְּלָא אִתְּרָשׁוּ לְמִנְדַּע וּלְמֶחמֵי.
אֶלָּא שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע בְּעוֹבָדוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִזְקוֹף עֵינוֹי לְעֵילָּא, וְיֶחְמֵי כַּמָה חַיָּילִין, וְכַמָּה מַשִׁרְיָין, עוֹבָדִין מְשַׁנְיָין דָּא מִן דָּא, רַבְרְבִין אִלֵּין מֵאִלֵּין. וּכְדֵין תֶּחמוּן וְתִשְׁאֲלוּן וְתֵימְרוּן, מַאן בָרָא אִלֵּין. מִי בָּרָא אֵלֶּה, הָא אוֹקִימְנָא רָזָא דְּמִי, בָרָא אֵלֶּה. דְּהוּא אֲתָר דְּקַיְּימָא מָרוֹם וְגָנִיז וְסָתִים וְלָא יְדִיעַ, (צ''ב ע''א, קס''ח ע''ב) וְקַיְּימָא תָּדִיר לִשְׁאֵלָה, בְּגִין דְּלָא אִתְגַּלְיָיא לְהַהוּא אֲתָר. (בראשית ב' ע''א)
הַמּוֹצִיא בְּמִסְפָּר צְבָאָם, מַאי הַמּוֹצִיא. אֶלָּא בְּגִין דְּהַהוּא אֲתָר דְּאִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, אִיהוּ אַפִּיק כֹּלָּא, בְּרָזָא דְּקוֹל דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר. וְהַהוּא קוֹל, אִיהוּ מִסְפָּר דְּכָל חֵילִין עִלָּאִין, וְחוּשְׁבָּנָא דְּכֹלָּא. וּמִתַּמָּן אִשְׁתְּכַח רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, בְּכָל אִינּוּן סִטְרִין עִלָּאִין, עַד דְּנַגְדִּין דַּרְגִּין, וְאִתְמַשְּׁכָאן לְתַתָּא, וְאִתְפָּרְשָׁאן כַּמָה (ק''מ) חֵילִין לְזִנַּיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ קַיְימָן בְּחוּשְׁבָּנָא, וְאִקְרוּן בִּשְׁמָא. מֵרוֹב אוֹנִים, דָּא סִטְרָא דִּימִינָא. וְאַמִּיץ כֹּחַ, דָּא סִטְרָא דִּשְׂמָאלָא. אִישׁ לא נֶעְדָּר, סִטְרִין דְּנַגְדִּין מִתְּרֵין עֲבָרִין.
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[232a]
[...] Le Tabernacle était une reproduction du monde d'en haut et d'en bas. On y voyait des firmaments, des astres et des Cheroubim.
Rabbi Yossé commença à parler ainsi181: « Et à la fin des temps, la montagne sur laquelle se bâtira la maison du Seigneur sera fondée sur le haut des monts. » Lorsque le Saint, béni soit-il, visitera la fille de Jacob, la lèvera de la terre et liera la lumière de la lune à celle du soleil, la montagne sera fondée sur le haut des monts, ce qui signifie que la Jérusalem d'ici-bas sera basée sur la Jérusalem d'en haut dont elle recevra la lumière En ce temps, la lumière sera multipliée sept fois autant qu'elle l'était dans les temps primitifs, ainsi qu'il est écrit182: « Et la lumière de la lune égalera celle du soleil, et celle du soleil sera sept fois aussi grande. » [...]
- דָּבָר אַחֵר שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַאי קְרָא כַּד אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא. וַהֲוָה אִתְתָּקַּן, כָּל מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמַשְׁכְּנָא, אִסְתָּכַּל בֵּיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְכֹלָּא חָמֵי בֵּיהּ בְּמַשְׁכְּנָא. בְּגִין דְּכָל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, כֻּלְּהוּ אִתְתָּקָנוּ בֵּיהּ בְּמַשְׁכְּנָא, וְהָא אוֹקִימְנָא, כָּל מַאן דְּחָמֵי אִינּוּן קְרָסִים בְּמַשְׁכְּנָא, וְאִסְתָּכַּל בְּהוּ, הֲוָה מִסְתָּכַּל בִּנְהִירוּ דִּלְהוֹן, בִּנְהִירוּ (רכ''ט ע''א) דְּכֹּכָבַיָּא, בְּגִין דְּהָכִי קַיְימָן כֹּכָבַיָא בִּרְקִיעָא.
פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קמח) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְיָ' מִן הַשָּׁמַיִם וְגוֹ', תָּא חֲזֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא דָּא אָמַר דָּוִד, לָקֳבֵל רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא דְּכֹלָּא. תְּרֵין תּוּשְׁבְּחָן אִינּוּן, כְּגַוְונָא דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא דְּכֹלָּא. וְאִינּוּן: דָּא, וְתוּשְׁבַּחְתָּא בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא דְּכֹלָּא, דִּכְתִּיב, (תהלים קנ) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ וְגוֹ'. אֲבָל דָּא הֲוָה, עַל עֶשֶׂר מִינִים. וְדָא הוּא עַל שֶׁבַע, וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְיָ' מִן הַשָּׁמַיִם, אִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּשִׁית סִטְרִין לְאִתְפַּשְׁטָא לְתַתָּא, דְּדָא אִיהוּ רָזָא דְּקַיְּימָא לִשְׁאֵלָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ וְגוֹ', עַד הָכָא אִית רְשׁוּ לִשְׁאֵלָה, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא וְגוֹ', וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לָאו קַיְּימָא לִשְׁאֵלָא, בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתָר טָמִיר וְגָנִיז.
וְעַל דָּא הַלְלוּ אֶת יְיָ' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְרוֹמִים, אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין, (דאינון רומא דשירותא) יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וּמֵהָכָא אִתְפַּשְּׁטָאן כֻּלְּהוּ אַחֲרָנִין לְתַתָּא, בְּרָזָא דְּדַרְגִּין לְאִתְתַּקְנָא כְּדְקָא יֵאוֹת. הַלְלוּהוּ (קס''ו ע''א) כָל מַלְאָכָיו, אִלֵּין תְּרֵין קַיָימִין דְּקַיְימֵי תְּחוֹת גּוּפָא, לְמִשְׁעָן גּוּפָא עָלַיְיהוּ.
תָּא חֲזֵי, אִינּוּן קַיָימִין דְּגוּפָא אִשְׁתְּעָן עָלַיְיהוּ, קַיְימֵי הָכָא בְּרָזָא דְּמַלְאָכִין, בְּגִין דְּיַרְכִין אִינּוּן שְׁלִיחָן, לְמֵיזָל מֵאֲתָר לְאֲתָר, וּמֵרָזָא דָּא, נָפְקִין אִינּוּן דְּאִקְרוּן מַלְאֲכִין, דְּאִינּוּן שְׁלִיחָן לְמֵהַךְ בִּשְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, מֵאֲתָר לַאֲתָר.
הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו, דָּא אִיהוּ אֲתָר דְּנַפְקֵי מִנֵּיהּ כָּל חֵילִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, רָזָא דְּאָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא, וְאִיהוּ רָשִׁים בְּכָל שְׁאַר רִבְּוָון, כַּדְקָא אַמָרָן, דִּכְתִּיב, (ישעיה מח) יְיָ' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, אוֹת אִיהוּ בְּכָל שְׁאַר חֵילִין וְרִבְוָון. הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, בֵּיהּ קַיְּימָא רָזָא דָּא, וְאִיהוּ שִׁמְשָׁא לְאַנְהָרָא, וּבֵיהּ קַיְימִין כֹּכָבַיָיא עִלָּאִין דְּנַהֲרִין, וּמַזָּלֵי, וְהָא אוֹקִימְנָא. לְבָתַר אַהְדָּר לְעֵילָּא, לְהַהוּא אֲתָר דְּקָאִים בְּרוּמָא דִּמְּרוֹמִים, וְתַמָּן תְּקִיעוּ דְּכֹלָּא, הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָׁמָיִם. לְבָתַר הַלְלוּ אֶת יְיָ' מִן הָאָרֶץ, לָקֳבֵל אִלֵּין אֵשׁ וּבָרָד וְגוֹ'.
תָּא חֲזֵי, אִינּוּן כֹּכָבִים לְתַתָּא, קַיְימִין בִּמְשִׁיכוּ דְּאִתְמַשְּׁכָאן מֵרָזָא עִלָּאָה, בְּגִין דְּכֹלָּא קַיְּימָא בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה, וְהָא (בראשית ל''ד ע''א) אוֹקִימְנָא. וּבְגִין כַּךְ כָּל אִינּוּן כֹּכָבַיָיא וּמַזָּלֵי, מֵרוּם רְקִיעָא, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי לְאַנְהָגָא בֵּיהּ עָלְמָא דִּלְתַתָּא מִנֵּיהּ, וּמִתַּמָּן אִתְפַּשְּׁטָאן דַּרְגִּין, עַד דְּקַיְימִין דַּרְגִּין לְאִינּוּן כֹּכָבַיָיא דִּלְתַתָּא, דְּכֻלְּהוּ לָא קַיְימֵי בִּרְשׁוּתַיְיהוּ כְּלוּם, וְהָא אוֹקִימְנָא, וְכֻלְּהוּ קַיְּימָאן בִּרְשׁוּתָא דִּלְעֵילָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה מז) יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךָ הוֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים, וְכֹלָּא אִיהוּ בִּרְשׁוּתָא וְאִתְּמַר. (שמות לט) וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנוֹת שֵׁשׁ וְגוֹ' וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְגוֹ'. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְגוֹ'. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כַּד יִפְקוֹד לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִבְרָתָא דְּיַעֲקֹב, וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, וְיִתְחַבָּר שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, כְּדֵין נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ', דָּא יְרוּשָׁלַ ם לְעֵילָּא, דִּתְּהֵא מִתְתַּקְּנָא בְּתִקּוּנָהָא לְאִתְנַהֲרָא בִּנְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, דְּכָל נְהוֹרָהָא לָאו אִיהוּ מִתְתַּקְּנָא, אֶלָּא בִּנְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא. וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְנְהִיר עָלָה נְהוֹרָא עִלָּאָה, עַל חַד שִׁבְעָה מִמַּה דַּהֲוָת מִקַּדְמַת דְּנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיה ל) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם וְגוֹ'.
בְּרֹאשׁ הֶהָרִים. בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי בְּרֹאשׁ אֶלָּא נְהוֹרָא דָּא דִּיְהֵא לָהּ (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[232b]
[...] Que signifie « le haut des monts » ? C'est le grand-prêtre qui est à la tête du côté droit, qui procure à la maison ce dont elle a besoin et qui la bénit.
Remarquez qu'au moment où le prêtre ici-bas lève ses mains pour bénir, l'Esprit d'en haut et toutes les lumières célestes sont attirés ici-bas et éclairent le visage de la «Communauté d'Israël ». Maintenant, chaque peuple païen a un chef au ciel qui le protège. Mais, dans les temps futurs, Dieu dépouillera ces chefs de leurs pouvoirs et régnera seul sur le monde. Rabbi Éléazar, Rabbi Isaac et Rabbi Yehouda voyageaient ensemble. Rabbi Eléazar dit: C'est le temps de nous associer la Schekhina; or, celle-ci ne s'associera à nous que si nous nous entretenons de choses relatives à la Loi.
Rabbi Yehouda lui dit: Puisque tu as pris le premier la parole, fais entendre des choses concernant la Loi. Rabbi Eléazar commença à parler ainsi183: « Je suis petit et méprisé; mais je n'ai point oublié tes ordonnances pleines de justice. » David a coutume tantôt de se louer, et tantôt de s’humilier; tantôt il dit184: « Dieu fait grâce à son oint David et à ses enfants en toute éternité... », et ailleurs185: « Ainsi parle David fils de Jessé, l'homme choisi pour être l'oint du Dieu de Jacob. » Et tantôt il se fait humble et petit, ainsi qu'il est écrit186: « ... Car je suis pauvre et indigent », et ailleurs: « Je suis petit et méprisé », et ailleurs187: « La pierre que ceux qui bâtissaient avaient rejetée a été placée à la tête de l'angle. » Lorsque David asservit ses ennemis, il se loua; mais quand il fut opprimé par ses ennemis, il s'humilia. Pourquoi ? La vérité est que David s'humiliait toujours devant Dieu; car Dieu élève ceux qui s’humilient. Mais David est le roi de ce monde et du monde futur. Quand David parle de lui-même avec mépris, il désigne sa royauté d'ici-bas; et quand il parle de lui-même avec éloge, il parle de la royauté d'en haut. C'est de la royauté future que David a dit188: « La pierre que ceux qui bâtissaient avaient rejetée a été placée à la tête de l'angle. » [...]
- בְּרֹאשׁ הֶהָרִים אִיהוּ. וּמַאן אִיהוּ רֹאשׁ הֶהָרִים. דָּא כַּהֲנָא רַבָּא. דְּאִיהוּ רֹאשׁ הֶהָרִים. רֵישָׁא דְּכֹלָּא סְטָר יְמִינָא. וְדָא אִיהוּ דִּמְתַקֵּן לְבֵיתָא תָּדִיר, וּמְבָרֵךְ לָהּ לְאַנְהָרָא אַנְפָּהָא. וְעַל דָּא, יִהְיֶה נָכוֹן.
וּבְמָּה יְתַקֵּן לָהּ. בְּאִינּוּן לְבוּשִׁין דְּאִינּוּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְאִינּוּן לְבוּשִׁין כֻּלְּהוּ קַיְימָן בְּרָזָא דְּשִׁית. וְהַאי בֵּיתָא כַּד יְהֵא מִתְתַּקָּן בְּהַאי רֹאשׁ הֶהָרִים, דְּאִיהוּ כַּהֲנָא רַבָּא, כְּדֵין אִתְקָשַּׁר וְאִסְתַּלָּק לְעֵילָּא בְּקִיּוּמָא עִלָּאָה, וְיִתְנְהִיר עָלְמָא מֵהַהוּא נְהִירוּ עִלָּאָה, (כדין) וְדָא הוּא וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, מִכָּל שְׁאַר חֵילִין וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין, וּכְדֵין וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא דִּלְתַתָּא פָּרִישׂ יְדוֹי, כְּדֵין רוּחָא עִלָּאָה אַנְהִיר, וְנָפִיק, וְכָל בּוּצִינִין נָהֲרִין, וּנְהוֹרִין אִתְמַשְּׁכָאן וְאִתְנַהֲרָן וְאִתְקַשְּׁרָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, עַד דְּיִתְנְהִירוּ אַנְפָּהָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֹלָּא עַל יְדָא דִּנְהוֹרָא קַדְמָאָה דְּאִיהוּ כַּהֲנָא. וְכַד כַּהֲנָא אַתְעַר לְתַתָּא, כַּהֲנָא אִתְּעַר לְעֵילָּא. וּבְעוֹבָדִין דִּלְתַתָּא, אַתְעַר אִתְּעָרוּתָא דִּלְעֵילָּא.
וְעַל דָּא נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְגוֹ', וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. בְּגִין דְּהַשְׁתָּא, כָּל שְׁאַר עַמִּין, אִית לוֹן מְמָנָן בִּרְקִיעָא עָלַיְיהוּ. וּבְהַהוּא זִמְנָא, יְבָעֵר לוֹן, וְיַפִּיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשּׁוּלְטָנִיהוֹן, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ד:כ״א) יִפְקוֹד יְיָ' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, וְכֵיוָן דְּכֻלְּהוּ יִתְעַבְּרוּן מִשּׁוּלְטָנֵיהוֹן, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְתָּקַף בִּלְחוֹדֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ב׳:ב׳) וְנִשְׂגַּב יְיָ' לְבַדּוֹ בַּיוֹם הַהוּא, וּכְדֵין וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְיָ' אֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקֹב וְגוֹ'.
וְכֹלָּא אִיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא, דְּאִיהוּ רֹאשׁ הֶהָרִים יַנְהִיר לָהּ, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּשֵׁשׁ, שִׁית אִינּוּן בְּכָל סִטְרִין דְּיַנְהִיר לָהּ, דְּהָא בְּרָזָא דְּשִׁית יַנְהִיר לָהּ.
רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, עִידָּן אִיהוּ לְמֵהַךְ בִּשְׁכִינְתָּא, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא לָא תִּשְׁרֵי עֲלָן, אֶלָּא מִגּוֹ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאן דְּאִיהוּ רִישָׁא, לִיפְתַּח בְּרֵישָׁא.
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (תהילים קי״ט:קמ״א) צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקּוּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה, דָּוִד מַלְכָּא, לְזִמְנִין אִיהוּ קָא מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ, דִּכְתִּיב, (תהילים י״ח:נ״א) וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. וּכְתִיב, (שמואל ב כ״ג:א׳) נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלהֵי יַעֲקֹב. וּלְזִמְנִין עָבֵד גַּרְמֵיהּ מִסְכְּנָא, דִּכְתִּיב, (תהלים פו) כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. וּכְתִיב צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה. וְאִיהוּ אָמַר (תהילים קי״ח:כ״ב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
אֶלָּא, בְּזִמְנָא דְּהֲוָה סָלִיק בְּדַרְגָּא דִּשְׁלָמָא, וְאִסְתַּלָּק בְּדִינָא דִּקְשׁוֹט, וַהֲוָה שַׁלִּיט עַל שָׂנְאוֹי, הֲוָה קָא מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ. וּבְזִמְנָא דְּחָמָא גַּרְמֵיהּ בְּעָקוּ, וְשָׁנְאוֹי קָא דַּחֲקִין לֵיהּ, כְּדֵין מָאִיךְ גַּרְמֵיהּ, וַהֲוָה קָרֵי גַּרְמֵיהּ מִסְכְּנָא, זְעִירָא לְכֹלָּא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין, דְּהָא לְזִמְנִין הֲוָה שַׁלִּיט, וּלְזִמְנִין הֲוָה בְּעָקוּ דְּשָׂנְאוֹי.
וְעִם כָּל דָּא אִיהוּ שַׁלִּיט עָלַיְיהוּ תָּדִיר, וְלָא יָכִילוּ לֵיהּ. וְדָוִד מַלְכָּא, תָּדִיר אִיהוּ הֲוָה שָׁפִיל גַּרְמֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּמָאִיךְ גַּרְמֵיהּ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ זָקִיף לֵיהּ עַל כֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ, אִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּעָלְמָא דֵּין, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל״ז:ל״ה) וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (הושע ג׳:ה׳) וּבִקְשׁוּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. דָּוִד אִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא בְּהַאי עָלְמָא, וְדָוִד יְהֵא מַלְכָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא אָמַר, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָה.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּשִׁמְשָׁא מְהַדֵּר אַנְפּוֹי, וְלָא נָהִיר לְסִיהֲרָא, אִתְעַבָּר נְהוֹרָהָא (לסיהרא) וְלָא נְהִירַת, כְּדֵין אִיהִי בְּמִסְכְּנוּתָא בְּכָל סִטְרִין, וְאִתְקַדְּרָת. וְלֵית לָהּ נְהוֹרָא כְּלַל. וְכַד שִׁמְשָׁא אַהְדָּר לָקֳבְלָהּ, וְאַנְהִיר לָהּ, כְּדֵין אִתְנְהִירַת אַנְפָּהָא, וְאִתְקַשְּׁטָת לְגַבֵּיהּ, כְּנוּקְבָּא דְּאִתְקַשְּׁטַת לְגַבֵּי דְּכוּרָא, וּכְדֵין אִיהִי שַׁלְטָא (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[233a]
[...] David était comparable à la lune qui est radieuse lorsqu'elle reçoit la lumière du soleil et qui est obscure lorsque le soleil se détourne d’elle. Si le roi David était humble, à plus forte raison nous devons tous l'être; car Dieu demeure parmi ceux qui sont humbles, ainsi qu'il est écrit189: « ....Avec celui qui est humble et abattu. » Il continua à parler ainsi190: « Il me fit entrer dans ce bâtiment et je rencontrai un homme qui ressemblait à l'airain. Il tenait d'une main un cordeau de fin lin; il portait dans l'autre main une canne pour mesurer, et il se tenait devant la porte. » L'homme qu'Ezéchiel aperçut dans sa vision était Gabriel. L'Écriture ne le désigne pas comme d'habitude sous le nom d' « homme habillé d'habits guerriers », mais simplement sous le nom d' « homme », parce que Gabriel ne se revêt d’habits guerriers que pour apporter la rigueur dans le monde. La « canne pour mesurer » désigne les nombres des divers noms sacrés, auxquels correspondent les diverses mesures indiquées pour l'œuvre du Tabernacle. Le nombre vingt-huit, celui de trente-deux, celui de sept, celui de trente-quatre [...]
- בְּשׁוּלְטָנוּ בְּעָלְמָא.
וְעַל דָּא, דָּוִד הֲוָה מְעַטֵּר גַּרְמֵיהּ, בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ. לְזִמְנִין אִיהוּ מִסְכְּנָא, וּלְזִמְנִין אִיהוּ בְּעוּתְרָא בְּעַתִּירוּ דְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ הֲוָה אָמַר, צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה. וְעִם כָּל דָּא, פִּקּוּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. כְּגַוְונָא דָּא, אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶהֱוֵי נִבְזֶה בְּעֵינָיו, (ס''א ונבזה ומה אי דוד מלכא כך כל שכן בר נש אחרא דאית ליה) לְאַשְׁפְּלָא גַּרְמָהּ בְּכֹלָּא, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ מָאנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ז:ט״ו) וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. הַשְׁתָּא אֲנָא אֶפְתַּח בְּרֵישָׁא.
פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל מ׳:ג׳) וַיָּבֵא אוֹתִי שָׁמָּה וְהִנֵּה אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה וְהוּא עוֹמֵד בַּשָׁעַר. הַאי חָמָא לֵיהּ יְחֶזְקֵאל, בְּהַהוּא חֵיזוּ דִּנְבוּאָה, וְהַאי אִיהוּ אִישׁ, דְּאִיהוּ שְׁלִיחָא בְּאִינּוּן לְבוּשִׁין.
וְהָכָא לָא אָמַר אֶלָּא אִישׁ, וְלָא אָמַר אִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים. אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָבִיד שְׁלִיחוּתָא לְמֶעְבַּד דִּינָא, אוֹ לְאַחֲזָאָה דִּינָא, אִקְרֵי לְבוּשׁ הַבַּדִּים. וּבְשַׁעֲתָא דְּלָא אָתֵי לְהָכִי, אִשְׁתַּנֵּי לְגַוְונָא אַחֲרָא, כְּפוּם שְׁלִיחוּתָא, הָכִי שָׁנֵי חֵיזוּ דִּילֵיהּ בְּאִינּוּן לְבוּשִׁין, וְאִשְׁתָּנֵי מִלְבוּשִׁין לִלְבוּשִׁין, בְּגִין דְּאִיהוּ תָּדִיר בִּסְטָר שְׂמָאלָא, וְכַמָּה גַּוְונִין אִינּוּן דְּאִתְלָבַשׁ בְּהוּ, וְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרֵיהּ.
מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, הָכָא אִתְלָבַּשׁ בְּהַהוּא לְבוּשָׁא דְּאִינּוּן (ר''ס ע''א, קל''ט ע''א, רכ''ט ע''א) טוּרֵי נְחֹשֶׁת, דְּאִקְרוּן (זכריה ו׳:א׳) הָרֵי נְחֹשֶׁת. וְדָא אַיְיתֵי מְדִידוּ, לְמֶעְבַּד מִשְׁחָתָא. הַאי (קנה המדה) לָאו אִיהוּ בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא דְּטָמִיר וְגָנִיז, אֶלָּא מִתַּמָּן נַפְקַת הַאי קָנֶה לְתַתָּא, דְּאִתְגְּלִיד מִגּוֹ נְהִירוּ דְּאִשְׁתְּבִיק מִבּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא, כַּד אִסְתָּלָקַת לְעֵילָּא, וְאִתְגְלָפַת גּוֹ (רמ''ה ע''ב) סְפִירוּ דְּנָצִיץ וְלָא אִתְיְידַע. וְעַל דָּא, הַהוּא קְנֵה הַמִּדָּה אִיהוּ קַיְּימָא בִּמְדִּידוּ דְּמִשְׁחָתָא, דְּקַיְּימָא לְתַתָּא.
וּלְזִמְנִין קְנֵה הַמִּדָּה, וּלְזִמְנִין (רנ''ח ע''א) קַו הַמִדָּה, וְעַל דָּא פְּתִיל וְקָנֶה, וְכֹלָּא מִשְׁחָתָא לְמֶעְבַּד מְדִידוּ, (התם) כָּל מְדִידוּ דִּיְחֶזְקֵאל, אִיהוּ הֲוָה בְּהַהוּא קְנֵה הַמִּדָּה, וּבְעוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא כֹּלָּא הֲוָה בְּקַו הַמִדָּה.
בְּמַשְׁכְּנָא, בְּהַהוּא מְדִידוּ דִּלְתַתָּא, דְּאִיהוּ קַו הַמִדָּה, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא פְּתִיל, דְּכַד שָׁרֵי לְאִתְפַּשְּׁטָא, בְּכָל אַמָּה חַד קִשְׁרָא, וּבְהַהוּא מִשְׁחָתָא מְדִיד, וְאִקְרֵי אַמָּה. וּבְגִין כָּךְ, שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה, דְּדָא הוּא אַרְכָּא וְפוּתְיָא אַרְבַּע בָּאַמָּה, וְלָא כְּתִיב אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּגִין דְּאָמָה מְדִיד לְכָל סְטָר.
וְהַאי נָפְקָא, מֵרָזָא דְּבוּצִינָא דִּלְעֵילָּא, דִּמְדִידוּ דְּהַאי לְתַתָּא מֵהַאי מְדִידוּ דִּלְעֵילָּא אִשְׁתְּכַח. מְדִידוּ דִּלְתַתָּא, אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאָה סִטְרִין, וְכָל סִטְרָא וְסִטְרָא תְּרֵיסָר אַלְפֵי אַמִּין, וְעַל דָּא אַמָּה חַד אָזִיל בְּכֻלְּהוּ, וְהַהוּא אַמָּה דִּמְדִיד דָּא, אִתְפְּשַׁט קַו מִשְׁחָתָא וְאִתְגַּלְיָיא אַמָּה וּמְדִיד, וְכֵן בְּכָל אִינּוּן מִשְׁחָתֵי. (ס''א תריסר אלפי אמין אתפשט קו משחתא ואתגלייא אמה ומדיד וכן בכל אינון משחתי ועל אמה חד אזיל בכלהו וההוא אמה דמדיד דא מדיד דא).
שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה, אִיהוּ אַרְכָּא, דְּחַד אַמָּה, וּפוּתְיֵהּ אַרְבַּע בְּהַהוּא אַמָּה. אִשְׁתְּכַח, אַמָּה חַד דְּאִיהוּ תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁלִישִׁים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו מ׳:י״ב) וְכָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ, וְאִינּוּן ל''ב, לָקֳבֵל ל''ב שְׁבִילִין דְּנָפְקִין מִלְעֵילָּא.
וְכַד אִתְעָבִיד מִשְׁחָתָא דְּאַרְכָּא בְּהַאי מְדִידוּ, אִיהוּ אַרְבַּע סִטְרִין הַהוּא אַרְכָּא. וְכָל סִטְרָא ז' אַמִּין, דִּלְהָכִי סַלְקָן אִינּוּן שִׁבְעָה אַמִּין, לְאַרְבַּע סִטְרִין, בְּרָזָא דְּשֶׁבַע, (ס''א ומתחומין) דְּאִינּוּן תְּמַנְיָא וְעֶשְׂרִים דְּאִינּוּן בְּאַרְכָּא, בְּגִין דְּשֶׁבַע אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה בְּכֹלָּא. וְכָל אִינּוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין כְּלִילָן בְּשֶׁבַע, בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.
וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעוֹת. וַדַּאי מִדָּה אַחַת אִיהוּ, אַף עַל גַּב דְּאִתְפָּשַּׁט אַמָּה בָּתַר אַמָּה, וְדָא בָּתַר דָּא, וְכֹלָּא בְּרָזָא (ס''א מרזא) דְּבוּצִינָא דִּלְעֵילָּא קָא אַתְיָא, לְמֶהֱוֵי עֵילָּא וְתַתָּא מִשְׁחָתָא חֲדָא.
וְדָא אִיהוּ מִשְׁחָתָא דְּאִיהוּ בִּקְדוּשָּׁה יַתִּיר, בְּגִין דְּאִית מִשְׁחָתָא אַחֲרָא, דְּאִיהִי לְחַפְיָא עַל דָּא דְּאִיהִי לְגוֹ. דְּהָא בְּמִשְׁחָתָא אַחֲרָא דְּחַפְיָּא עַל דָּא, סָלְּקָא בְּחוּשְׁבָּנָא בְּחוּשְׁבָּן ד''ל, וּלְגָאו בְּחוּשְׁבָּן ל''ב (ס''א דאיהי דחפיא על דא דאיהי לגו וסלקא בחושבנא, בחושבן ד''ל ולגאו בחושבן ל''ב) וְדָא אִיהוּ רָזָא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[233b]
[...] et celui de six, qu'on trouve au Tabernacle, désignent les différentes lumières du monde d'en haut. L'Ecriture compare le monde d'en haut à un verger de noyers. De même que la noix a le noyau au milieu et l'écorce à l'extérieur de la coquille, de même les nombres pour l'œuvre du Tabernacle avaient une signification extérieure et une signification intérieure. Tous les degrés en haut sont mesurés. Les anges ont été symbolisés par les ais, les Seraphim par les chapiteaux; car les anges sont classés par hiérarchies. La mesure de chaque planche, qui était de dix coudées, ainsi que la mesure des rideaux, correspondaient aux formes célestes [...]
- דְּחַפְיָא דָּא עַל דָּא, ל''ב לְגוֹ, ד''ל (ל''ב איהו קיימא לגו, ד''ל איהו קיימא) לְבַר.
בְּגִין דְּהָא מִשְׁחָתָא קַדְמָאָה, דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא בִּגְוָונִין קַדִּישִׁין, דְּאִינּוּן שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, אִלֵּין גַּוְונִין קַדִּישִׁין, וְכָל חוּשְׁבָּן דִּילֵיהּ סַלְּקָא לְחוּשְׁבָּן ל''ב. וּמִשְׁחָתָא תִּנְיָינָא דְּאִיהוּ לְבַר לְחַפְיָיא עַל דָּא, אִיהִי סַלְּקָא לְחוּשְׁבָּן ד''ל. וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (תהילים מ״א:ב׳) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ'. בְּיוֹם רָעָה מַמָּשׁ, יְמַלְּטֵהוּ יְיָ'.
רָזָא דְּחוּשְׁבָּנָא לְגוֹ, דְּאִיהוּ רָזָא ל''ב. וּבְהַהוּא חוּשְׁבָּנָא דִּלְבַר, מַה כְּתִיב, וְעָשִׂיתָ יְרִיעוֹת עִזִּים. יְרִיעוֹת עִזִּים, אֲמַאי עִזִּים. אֶלָּא רָזָא דְּגַוְונָא דִּילֵיהּ, לְמֵיהַב דּוּכְתָּא בְּרָזָא דְּקוּדְשָׁא, וּבְגִין כָּךְ יְרִיעוֹת עִזִּים וַדַּאי. כְּתִיב (שיר השירים ו׳:י״א) אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי וְגוֹ', הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל מַה אֱגוֹז אִית לֵיהּ קְלִיפָה, דְּסָחֲרָא וְחַפְיָיא עַל מוֹחָא, וּמוֹחָא לְגוֹ, אוּף הָכִי בְּכָל מִלָּה דְּקוּדְשָׁא, קְדוּשָּׁה לְגוֹ, וְסִטְרָא אַחֲרָא לְבַר. וְרָזָא דָּא, (חבקוק א׳:ד׳) רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִיק. וְעַל דָּא אִקְרֵי אֱגוֹז, וְהָא אוּקְמוּהָ.
תָּא חֲזֵי, בְּהַהוּא דִּלְבַר, כָּל מַה דְּאוֹסִיף גָּרַע, וְסִימָנִיךְ פָּרֵי הֶחָג, דְּמִתְמָעֲטִין וְאָזְלִין. אוּף הָכָא נָמֵי, בְּמָה דִּלְגָּאו (קס''ד ע''ב) כְּתִיב, וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת. בְּמָה דִּלְבַר כְּתִיב, עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעוֹת. אוֹסִיף אַתְוָון וְגָרַע מֵחוּשְׁבָּנָא. אוֹסִיף חוּשְׁבָּנָא וְגָרַע (אתוון), אוֹסִיף חוּשְׁבָּנָא, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ו:ח׳) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה. וְכַד סָלִיק לְחוּשְׁבְּנָא, סָלִיק לְחוּשְׁבָּן דַּ''ל. דְּלֵית בְּכָל אִינּוּן זִינֵי מִסְכְּנוּתָא, כְּהַהוּא דְּאִקְרֵי דַּ''ל, וּבְגִין כָּךְ כַּד סָלִיק לְחוּשְׁבְּנָא יַתִּיר, סָלִיק בִּגְרִיעוּ.
וְכַד אִיהוּ גָּרַע בְּחוּשְׁבָּנָא (גרע), סָלִיק בִּסְלִיקוּ, דְּסָלִיק לְרָזָא דְּל''ב, דְּאִיהוּ רָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא, וְאִיהוּ רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא, דָּא סָלִיק, וְדָא גָּרַע. דָּא סָלִיק וְגָרַע. וְדָא גָּרַע וְסָלִיק. דָּא לְגוֹ. וְדָא לְבַר.
הַאי קַו הַמִדָּה, שָׁרֵי לְאִתְפַּשְׁטָא, וּמְדִיד מִשְׁחָתָא לַקְּרָשִׁים, דִּכְתִּיב (שמות ל״ו:כ׳) וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, וְאִלֵּין אִינּוּן רָזָא דִּשְׂרָפִים, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, וּכְתִיב (ישעיה ו) שְׂרָפִים עוֹמְדִים.
מְדִידוּ דְּמִשְׁחָתָא דָּא, עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. הָכָא כְּתִיב עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְלָא כְּתִיב עֶשֶׂר בָּאַמָּה. אִלֵּין תְּלַת תְּלַת תְּלַת, דְּאִינּוּן תֵּשַׁע, וְחַד דְּשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ, וְדָא אִיהוּ רוּחָא חֲדָא דְּשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ.
וְהָא אַמָרָן, כַּמָה אִיהוּ שִׁיעוּרָא דְּאַמָּה. וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּשִׁיעוּרָא חַד סְרֵי וּפַלְגָּא, דְּסַלְּקִין, וְלָא סַלְּקִין, בְּגִין דְּגַרְעִין מֵאִינּוּן אוֹפַנִּים. וְאוּקְמוּהָ בְּרָזָא דִּרְתִיכָא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן עֶשְׂרִין, לְהַאי סִטְרָא עֶשֶׂר, וּלְהַאי סִטְרָא עֶשֶׂר, עַד דְּסַלְּקִין לְרָזָא דִּשְׂרָפִים עִלָּאִין. וּלְבָתַר סָלִיק רָזָא דְּקוּדְשָׁא, עַד דְּאַתְּעֲרוּ (ס''א דאתעדו) כֻּלְּהוּ, בְּרָזָא דְּהַהוּא בָּרִיחַ הַתִּיכוֹן, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, וְעַל דָּא פְּלַג אִית בֵּיהּ בְּלָא שְׁלִימוּ.
רָזָא דְּהַאי מִשְׁחָתָא, לְעֶשְׂרִין דַּפִּין אִינּוּן מָאתָן וּתְלָתִין. וְכָל הַאי קַיְּימָא בִּמְדִּידוּ בְּחוּשְׁבָּנָא, וְהָכִי סָלִיק כָּל חוּשְׁבָּן דְּנָפְקָא מֵהַאי מְדִידוּ בְּרָזָא דְּאִינּוּן שְׂרָפִים.
יְרִיעוֹת דְּמַשְׁכְּנָא דְּאַמָרָן דְּאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין. רָזָא דִּשְׁמַיָּא וְהָא אוּקְמוּהָא (תהילים ק״ד:ב׳) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. וְרָזָא דְּהַאי בְּהַהוּא חוּשְׁבָּן דְּקָאָמַרָן. וְאִית יְרִיעָן דְּקָאָמַרָן בְּרָזָא חֲדָא וְאִית יְרִיעָן בְּרָזָא אַחֲרָא, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִיהוּ לְמִנְדַּע חָכְמְתָא, דְּכָל סִטְרָא וְסִטְרָא, וְכָל מִלָּה וּמִלָּה. וְעַל דָּא אַבְחִין בַּר נָשׁ בֵּין טַב לְבִישׁ, בֵּין רָזָא דְּחָכְמְתָא, וּבֵין מִלָּה דְּלָא קַיְּימָא בְּחָכְמְתָא. וּבְרָזָא דִּמְדִידוּ קַדְמָאָה, הָא אִתְּמַר בְּכַמָּה סִטְרִין אִיהוּ.
רָזָא דָּא רָזָא דַּאֲרוֹנָא דְּקָאִים בְּחוּשְׁבָּנָא, מִמָּה דְּאִיהוּ נָטִיל, וּמִמָּה דְּאִיהוּ קַבִּיל, וּמִמָּה דְּאִית בֵּיהּ, וּמִמָּה אִיהוּ מְקַבֵּל: דְּאִיהוּ תְּרֵין סִטְרִין, וְנָטִיל מֵאִינּוּן
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[234a]
[...] connues des grands Maîtres de la doctrine mystérieuse.
Remarquez que cette correspondance matérielle des formes du Tabernacle d'ici-bas aux formes célestes du Tabernacle d'en haut avait pour but de nouer ce monde à celui d'en haut. Au temps futur, Dieu renouvellera le monde, et tous les mondes seront semblables, ainsi qu'il est écrit191: « En ce jour, le Seigneur sera un et son nom sera un. » Rabbi Yehouda parla ensuite de cette façon192: « Le mystère du Seigneur est connu de ceux qui le craignent; et le Seigneur leur fait connaître son alliance. » Dieu ne révèle les mystères suprêmes qu'à ceux qui le craignent.
Remarquez que c'est par quarante-deux lettres gravées que le monde subsiste. Toutes ces lettres forment les couronnes du Nom sacré. Combinées, ces lettres montent et descendent, se répandent dans les quatre directions du monde et soutiennent ainsi le monde d'ici-bas en l'appuyant contre celui d'en haut. [...]
- תְּרֵין סִטְרִין. וְעַל דָּא אַמָּה אִיהוּ בְּסִטְרָא דָּא, וְאַמָה בְּסִטְרָא דָּא, וּפַלְגָּא דִּילֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ אַמָתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, אַמָתַיִם מִתְּרֵין סִטְרִין, וּפַלְגָּא דִּילֵיהּ, הַאי בְּאַרְכָּא. בְּפוּתְיָא וְרוּמָא, אַמָּה וָחֵצִי, חַד מֵהַהוּא סִטְרָא יַתִּיר, דְּקָא נָטִיל כְּגַוְונָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא. וּפַלְגָּא דִּילֵיהּ. דְּהָא לָא שַׁרְיָא מִלָּה, אֶלָּא עַל מִלָּה וּבְגִין כָּךְ, פַּלְגָּא בְּכָל חוּשְׁבָּן וְחוּשְׁבָּן, וּבְגִין כַּךְ, אֲרוֹנָא מְקַבְּלָא מִכֹּלָּא, וְקַיְּימָא בְּרָזָא דְּחוּשְׁבָּנָא דְּכֹלָּא.
וְהָא אוּקְמוּהָ, עַל מָה אִיהוּ מְחַפְיָיא בְּדַהֲבָא, לְגוֹ וּלְבַר, וְהַאי אִיהוּ שִׁיעוּרָא לְמֵיקָם בִּמְדִּידוּ קַדְמָאָה, וְכֹלָּא קָאִים בְּרָזָא חֲדָא. פַּתּוֹרָא, כְּהַאי גַּוְונָא דְּמָדִיד בְּהַהוּא שִׁיעוּרָא קַדְמָאָה.
אֲבָל הַאי מְדִידוּ דַּאֲרוֹנָא, דְּקַיְּימָא בְּרָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְהַהוּא מִשְׁחָתָא קַדְמָאָה דְּקָאָמַר אַבָּא, לֵית בָּהּ לְמֶעְבַּד שִׁיעוּרָא יַתִּיר כְּמָה דְּאִיהוּ גַּלֵּי בְּרָזָא לְחַכִּימֵי עֶלְיוֹנִין, לְמִנְדַּע בָּהּ רָזָא דְּחָכְמְתָא, לְאַבְחֲנָא בֵּין טַב לְבִישׁ, בֵּין חָכְמְתָא עִלָּאָה, לְחָכְמְתָא אַחֲרָא. כֻּלְּהוּ עוֹבָדִין אַחֲרָנִין, כֻּלְּהוּ בִּמְדִּידוּ דְּאַמָּה, בְּהַהוּא מִשְׁחָתָא, בַּר מִשְׁחָתָא דְּחֹשֶׁן, דְּאִיהוּ זֶרֶת, וְהָא אוּקְמוּהָ.
תָּא חֲזֵי, כְּתֹנֶת (אף על גב) דְּכֻלְּהוּ אִתְעָבִידוּ בְּרָזָא דִּקְדוּשָּׁה, כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּשֵׁשׁ, וּבְעוֹבָדָא דְּשֵׁשׁ, וְקַיְּימָא בְּשֵׁשׁ. וְכֻלְּהוּ תִּקּוּנִין, לְאִתְלַבְּשָׁא וּלְאַתְקְנָא בְּהוּ שֵׁשׁ, וּבְרָזָא דְּשֵׁשׁ.
וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּקַו הַמִדָּה. וּקְנֵה הַמִּדָּה בְּהַהוּא מְדִידוּ דִּיְחֶזְקֵאל, בְּגִין דְּאִיהוּ בֵּיתָא לְאִתְקַיְּימָא (נ''א בגין דא ההוא ביתא לא איתקיימא) בְּאַתְרֵיהּ, בְּאִינּוּן כּוֹתָלִין, בְּאִינּוּן שׁוּרִין, בְּאִינּוּן פִּתְחִין, בְּאִינּוּן דְּלָתִין, בְּגִין לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בִּמְדִּידוּ.
אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי, מִשְׁחָתָא הַהוּא מַה כְּתִיב בָּהּ, (יחזקאל מ״א:ז׳) וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׁרֵי לְמִבְנֵי בֵּיהּ הַאי קְנֵה הַמִּדָּה, סָלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְאַרְכָּא וּלְפוּתְיָא, לְמֶהֱוֵי אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּבֵיתָא בְּכָל סִטְרִין וְלָא יִשְׁגְּחוּן עָלֵיהּ לְבִישׁ, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (זכריה ט׳:א׳) וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ. דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא דִּינָא לָא יִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא אִתְקְיָּים עַל קִיּוּמֵיהּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל ב ז׳:י׳) לא יִרְגַז עוֹד וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ וְגוֹ'.
וְתָּא חֲזֵי, כָּל מִשְׁחָתִין, וְכָל מְדִידִין, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, (ס''א וכל מדידין דהאי משכנא והאי ביתא כולהו) בְּגִין לְאִתְקַיְּימָא הַאי עָלְמָא, בְּרָזָא דְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לְאִתְקַשְּׁרָא הַאי עָלְמָא בְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד בְּרָזָא חֲדָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר לְחַדְּתּוּתֵי עָלְמָא, כְּדֵין יִשְׁתַּכְּחוּן כֻּלְּהוּ עָלְמִין בְּרָזָא חֲדָא, וִיקָרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכֹלָּא, וּכְדֵין כְּתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה אֲבַתְרִיהּ וְאָמַר, (תהילים כ״ה:י״ד) סוֹד יְיָ' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. הַאי קְרָא הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל סוֹד יְיָ' לִיִרִאָיו, הַהוּא רָזָא עִלָּאָה דְּקַיְּימָא בִּגְנִיזוּ, (דאיהו סתים וגניז) לָא קַיְּימָא אֶלָּא לִירֵאָיו, דְּאִינּוּן דַּחֲלִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר, וְאִינּוּן אִתְחָזוּן לְאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין, וּלְמֶהוֵי אִינּוּן רָזִין עִלָּאִין בִּגְנִיזוּ וּבִסְתִּימוּ כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִין דְּאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין. אֲבָל וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם, רָזָא דְּאִיהוּ קַיְּימָא בִּבְרִית קַיָּימָא, לְהוֹדִיעָם, בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתָר דְּקַיְּימָא לְגַלָּאָה לְמִנְדַּע.
תּוּ סוֹד יְיָ' לִירֵאָיו, דְּאִינּוּן רָזִין דְּקַיְימָן בִּדְחִילוּ, וְאִינּוּן דַּחֲלֵי חַטָּאָה דַּחֲלִין בְּהוּ, בְּאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין. אֲבָל וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: לְמִנְדַּע וּלְפָרְשָׁא מִלִּין, בְּגִין דְּאִינּוּן מִלִּין דְּקַיְימָן לְפָרְשָׁא.
תָּא חֲזֵי, בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון אִתְגְּלִיף עָלְמָא, וְאִתְקָיָּים. וְכֻלְּהוּ עָטָרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. כַּד מִצְטָרְפִין, (בראשית ל' ע''ב) סַלְּקִין בְּאַתְווֹי לְעֵילָּא, וְנַחְתִּין לְתַתָּא, מִתְעַטְּרָן עִטְרִין, בְּאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, וְיָכִיל לְאִתְקַיְּימָא.
וּלְבָתַר נַפְקוּ אַתְוָון וּבָרוּ עָלְמָא לְעֵילָּא וְתַתָּא. בְּעָלְמָא דְּיִחוּדָא, וּבְעָלְמָא דְּפֵרוּדָא, וְאִתְקְרוּן הָרֵי בָתֶר, טוּרֵי (בראשית ר''מ ע''ב) דְּפִרוּדָא דְּמִשְׁתַּקְיָין. כַּד סִטְרָא דְּדָרוֹם שַׁארִי לְקָרְבָא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[234b]
[...] Lorsque la Pensée Suprême éprouva une joie mystérieuse, un rayon lumineux s'échappa de la Pensée et rapprocha les quarante-deux lettres ensemble, et c'est ce rapprochement qui donna naissance au monde d'en haut et à celui d'en bas. C'est ce mystère que Dieu fait connaître à ceux qui le craignent. La lettre Beth, par laquelle l'Ecriture commence, est le Principe femelle (h); la lettre Aleph est le Principe mâle. L'Ecriture dit: « Bereschith bara Élohim », ce qui signifie qu'au commencement Élohim créa la lettre Beth, le Principe femelle. L'union de l'Aleph avec le Beth donna naissance à toutes les autres lettres; et l'union du Yod et du Hé, Principes mâle et femelle, donna naissance au Vav. Pour construire le Tabernacle d'ici-bas, Beseléel a dû connaître les mystères du monde d'en haut dont les formes du Tabernacle d'ici-bas n'étaient que l'image grossière. Comme Moïse seul connaissait exactement le mystère du monde d'en haut, Beseléel n'a pas pu parvenir à achever le Tabernacle d'ici-bas; et c'est pourquoi l'Écriture dit: [...]
- בַּהֲדֵיהּ, וּכְדֵין מַיָּא נַגְדִּין, וּבְחֵילָא דָּא דְּעֵילָּא, נָגִיד, כֹּלָּא הוּא בְּחֵידוּ.
כַּד מַחֲשָׁבָה, סָלִיק בִּרְעוּ דְּחֶדְוָה, מִטְּמִירָא דְּכָל טְמִירִין, מָטֵי וְנָגִיד מִגַּוֵיהּ חַד זִיהֲרָא, מִתְקָרְבִין דָּא בְּדָא, וְהָא אוּקְמוּהָ.
וְאִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון, אִינּוּן רָזָא עִלָּאָה, וּבְאִינּוּן אִתְבְּרֵי עָלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה. וְאִינּוּן קִיוּמָא וְרָזָא דְּכָל עָלְמִין. וְעַל דְּאִיהוּ רָזָא דְּעָלְמִין, כְּתִיב סוֹד יְיָ' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. דָּא רָזָא, דְּאַתְוָון גְּלִיפִין, בְּגִלָפוֹי בְּאִתְגַּלְיָיא.
כְּתִיב וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתּוּמִּים, וְהָא אוּקְמוּהָ. אֶת הָאוּרִים: דְּנַהֲרִין, רָזָא דְּאַסְפָקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא, וְדָא אִיהוּ גְּלִיפוּ דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין, דִּבְהוּ אִתְבְּרוּן עָלְמִין, וַהֲווּ מְשֻׁקָּעִין בֵּיהּ. וְאֶת הַתּוּמִּים: רָזָא דְּאִינּוּן אַתְוָון, דִּכְלִילָן בַּאֲתָר דְּאַסְפָקָלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא. וְאִיהִי (קל''ב ע''א) אִתְנַהֲגָא (ד''א אתנהרא) בְּע''ב אַתְוָון גְּלִיפִין, דְּאִינּוּן רָזָא דִּשְׁמָא קַדִישָׁא, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן אוּרִים וְתוּמִים.
תָּא חֲזֵי, כַּד אִינּוּן אַתְוָון מְשֻׁקָעָאָן תַּמָּן, בְּהַהוּא חֵילָא, נָהֲרִין אַתְוָון אַחֲרָנִין, בִּגְלִיפוּ דְּאִינּוּן שְׁמָהָן דִּשְׁבָטִין, וְנַהֲרִין אוֹ אִתְחַשְׁכָאן, וְכֹלָּא בְּהַהוּא רָזָא דְּאִינּוּן אַתְוָון דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין כִּדְקַאמְרָן. וְאִינּוּן אַתְוָון דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, אִינּוּן אַתְיָין עַל רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְכֻלְּהוּ עָלְמִין אַתְוָון (ס''א אתברון), בְּרָזָא דְּאִלֵּין אַתְוָון. אִלֵּין שְׁמָהָן הֲווֹ גְּנִיזִין מְשֻׁקָּעִין תַּמָּן, וּשְׁמָהָן דִּשְׁבָטִין הֲווֹ בַּלְטִין אַתְוָון דִּלְהוֹן לְעֵילָּא. וְעַל דָּא כֹּלָּא מֵרָזָא דְּאִינּוּן אַתְוָון, וְכֹלָּא אוֹקִימְנָא.
וְהָא אִתְּמַר בְּרָזָא דְּאַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא. ב', דְּאוֹרַיְיתָא שָׁרָאת בָּה, וְהָא אוּקְמוּהָ ב' בָּרָא וַדַּאי בְּחֵילָא עִלָּאָה, בִּתְקִיפוּ דְּרָזָא דְּאִינּוּן אַתְוָון. ב' נוּקְבָּא, א' דְּכוּרָא. כְּמָה דְּב' בָּרָא, הָכִי נָמֵי א', אַפִּיק אַתְוָון, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון.
ה', זִוּוּגָא חֲדָא בַּשָׁמַיִם, לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין, וּלְאַשְׁרָאָה לֵיהּ. ו', הָאָרֶץ, לְמֵיהַב לָהּ מְזוֹנָא, וּלְאַתְקְנָא לָהּ סִפּוּקָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ. וְרָזָא דָּא בְּרֵאשִׁית וְגוֹ', עַד הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ו' וְאֶת, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, וּמִתְּזָן אַרְעָא, וְאַרְעָא כָּלִיל לוֹן לְגַוָּוהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיְינוּ רָזָא, וְאֵת הָאָרֶץ, דְּכָנִישׁ לְכֹלָּא בְּגַוָּוהּ, וְקַבִּילַת לוֹן. הָאָרֶץ נַטְלַת ו', וְקַבִּילַת לוֹן לְאַתְּזָנָא.
וְרָזָא דָּא, מַשְׁכְּנָא לָא אַתְּקָן אֶלָּא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, בְּגִין דְּמֵהַהוּא סִטְרָא, אַתְעַר דַּרְגָּא אַחֲרָא עִלָּאָה, לְקַיְּימָא לֵיהּ, לְמֶהֱוֵי קִיוּמָא דְּכֹלָּא. וְרָזָא דָּא, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, קִיוּמָא דִּילֵיהּ הֲוָה, בְּאִינּוּן אַתְוָון דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּהוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא.
וּבְגִין כַּךְ, כָּל עֲבִידָאן דְּמַשְׁכְּנָא, הֲוָה בְּצַלְאֵל עָבִיד לוֹן, בְּרָזָא דְּגִלּוּפָא (דצרופא) דְּאַתְוָון, דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּהוֹן שְׁמַיָא וְאַרְעָא. וְעַל דָּא אִקְרֵי בְּצַלְאֵל, בְּגִין דְּהֲוָה יָדַע בְּצַלְאֵל, גִּלּוּפָא (צרופא) דְּאַתְוָון, דְּאִתְבְּרִיאוּ בְּהוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא. וְאִי לָא דְּהֲוָה יָדַע לְהוּ בְּצַלְאֵל, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֶעְבַּד אִיהוּ אִינּוּן עֲבִידָאן דְּמַשְׁכְּנָא. מַאי טַעֲמָא. אֶלָּא, כְּמָה דְּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, לָא הֲוָה וְלָא אַתְקִינוּ כָּל עוֹבָדוֹי, אֶלָּא בְּהַהוּא רָזָא דְּאִינּוּן אַתְוָון, אוּף הָכָא מַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא, לָא הֲוָה וְלָא אִתְתָּקַּן, אֶלָּא בְּרָזִין דְּאִינּוּן אַתְוָון.
בְּצַלְאֵל הֲוָה מְצָרֵף אִינּוּן אַתְוָון, וּבְרָזָא דְּכָל צֵרוּפָא וְצֵרוּפָא הֲוָה עָבִיד אוּמָנוּתָא. וְכָל עֲבִידָא וַעֲבִידָא דְּמַשְׁכְּנָא, בְּכָל צֵרוּפָא הֲוָה עָבִיד חַד אוּמָנוּ, וְכָל מַה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. וְכֵן בְּכָל עֲבִידָאן דְּמַשְׁכְּנָא, וְכָל אִינּוּן שַׁיְיפִין וְתִקּוּנִין דְּמַשְׁכְּנָא, כֹּלָּא הֲוָה בְּצֵרוּפָא דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.
וְכַד אָתָא לְאַקָמָא לֵיהּ, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּרְעוּתָא דְּסָלִיק עַל אִינּוּן אַתְוָון, לָא אִתְמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי, וְאִיהוּ הֲוָה יָדַע הַהוּא רְעוּתָא דְּסָלִיק לְאִינּוּן אַתְוָון, וְעַל דָּא (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[235a]
[...] « Et Moïse dressa... », « Et Moïse donna, etc. » Car Beseléel ne put pas y parvenir. Rabbi Isaac commença ensuite à parler ainsi193: « Seigneur, le roi se réjouira dans ta force, et il sera transporté de joie, à cause du salut que tu lui as procuré… Il a demandé que tu lui conserves la vie; et les jours que tu lui as accordés s’étendront dans tous les siècles et dans l’éternité. » Ces paroles s’appliquent à la « Communauté d'Israël » qui se réjouit avec la Loi appelée «force », ainsi qu'il est écrit194: « Dieu a donné la force a son peuple. » Le « Roi » désigne Dieu. La « vie » qu'il a demandée se rapporte aux soixante-dix ans que Dieu préleva de la durée de vie d'Adam pour les donner à David; car le roi David n'avait lui-même aucune vie; et il a fallu qu'Adam lui cédât une partie de la sienne. Dieu étendit ces soixante-dix ans et en prolongea la durée en toute éternité. La joie dont parle l'Écriture est celle que la « Communauté d'Israël » éprouvera lorsque Dieu la relèvera de la terre et l'attachera au côté droit; cette joie sera aussi grande que celle qu'éprouvera la lune lorsqu'elle sera unie au soleil .... ………
« Et195 ils apportèrent le Tabernacle à Moïse. » Pourquoi apportèrent-ils le Tabernacle ? C'était l'image d'une fiancée qu'on amène au fiancé. Comme le Tabernacle attirait la Schekhina ici-bas, et comme Moïse était entouré de « nuée » (ce qui signifie que l’Epoux céleste était déjà ici-bas), il fallait parer l'Epouse et 1a conduire auprès de son Epoux. [...]
- אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדֵיהּ, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לָא הֲוָה יָדַע, וְלָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ.
פָּתַח רִבִּי יִצְחָק אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, (תהילים כ״א:ב׳-ג׳) יְיָ' בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶיל מְאֹד תַּאֲוַת לִבּוֹ וְגוֹ', חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ וְגוֹ', שִׁירָתָא דָּא לָא אָמַר לָהּ דָּוִד, אֶלָּא עַל תּוּשְׁבַּחְתָּא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי לָהּ בְּחֵידוּ דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִקְרֵי עֹז, דִּכְתִּיב, (תהילים כ״ט:י״א) יְיָ' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן וְגוֹ'. יִשְׂמַח מֶלֶךְ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ד''א דא כנסת ישראל) דְּאִתְקְרֵי מֶלֶךְ, דִּכְתִּיב, (דברים ל״ג:ה׳) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.
וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶיל מְאֹד, דָּא (רכ''ג ע''א) יְשׁוּעָה דִּימִינָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ס׳:ז׳) הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. וַתּוֹשַׁע לוֹ יְמִינוֹ. מַה (דבר אחר) יָּגֶיל מְאֹד, י' יְתֵירָה, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּבְרִית קַיָּימָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ חֶדְוָה דְּכֹלָּא (דילה), וְכֹלָּא עַל הַאי מֶלֶךְ אִתְּמַר.
חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּ לוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, דְּדָוִד מַלְכָּא לָא הֲווֹ לֵיהּ חַיִּים כְּלַל, בַּר דְּאָדָם קַדְמָאָה יָהַב לֵיהּ מִדִילֵיהּ. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּדָוִד דְּמַלְכָּא אִתְקָיָּים שִׁבְעִין שְׁנִין. וְאִינּוּן ע' שְׁנִין יָהִב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן שְׁנִין דְּאָדָם קַדְמָאָה, וּבְהוּ אִתְקָיָּים, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ אוֹרִיכוּ דְּיוֹמִין בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְעַל דָּא חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּ לוֹ.
גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ, בְּגִין דְּאִיהוּ גָּדוֹל, דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ז:ה׳) גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ וְרַב כֹּחַ. וַדַּאי אִקְרֵי גָּדוֹל, וְרָזָא דָּא, (בראשית א׳:ט״ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, גְּדוֹלִים הֲווֹ וַדַּאי. וְעִם כָּל דָּא, אִיהוּ אִקְרֵי גָּדוֹל, כְּמָה דְּאִתְּמַר גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִקְרֵי גָּדוֹל, אֶלָּא בְּהַאי, דִּכְתִּיב, (תהילים מ״ח:ב׳) גָּדוֹל יְיָ' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. בְּמָה אִיהוּ גָּדוֹל, (ויקרא ה' ע''א) בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. (תהילים כ״א:ז׳) כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד. כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת, בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ בִּרְכָתָא דְּכָל עָלְמָא, וְכָל בִּרְכָאן דְּכָל עָלְמָא מֵהָכָא נַפְקֵי, וְדָא אִיהוּ בְּרָכָה. וְרָזָא דָּא, (בראשית יב) וֶהְיֵה בְּרָכָה. דְּהָא הָכָא שְׁרִיאָן כָּל בִּרְכָאן דִּלְעֵילָּא, וּמֵהָכָא נַפְקֵי לְכָל עָלְמָא, וְעַל דָּא אִקְרֵי בְּרָכָה.
תְּחַדֵהוּ בְּשִׂמְחָה, כְּתִיב הָכָא תְּחַדֵהוּ בְּשִׂמְחָה, וּכְתִיב הָתָם (שמות י״ח:ט׳) וַיִּחַדּ יִתְרוֹ, בְּגִין דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַקָּמָא לָהּ לִכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא, וּלְאַתְּקְפָא בָּהּ בְּרָזָא דִּימִינָא, וּלְחַדְּתּוֹתֵי לָהּ חַדְתּוּתָא דְּסִיהֲרָא בְּשִׁמְשָׁא.
כְּתִיב תְּחַדֵּהוּ בְּשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ, אֶת פָּנֶיךָ, לְמֶהֱוֵי קַמָּךְ, וּלְמֶהֱוֵי בְּחֵידוּ לָקֳבֵל אַנְפָּךְ, בְּהַהוּא שְׁלִימוּ דְּתִשְׁתְּלִים בְּהַהוּא זִמְנָא. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, אִתְרְקִינַת מִכָּל מַה דְּאִתְמַלְּיָיא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ירמיהו ט״ו:ט׳) אֻמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה. וּכְתִיב (יחזקאל כו) אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה. (כאן חסר)
תָּא חֲזֵי, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאוֹקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא, אִסְתָּכַּל בְּכָל אִינּוּן עֲבִידָאן, דַּהֲווֹ כְּדְקָא יֵאוֹת, וּכְדֵין אוֹקִים לֵיהּ. וְכָל אִינּוּן עֲבִידָאן דַּהֲווֹ בֵּיהּ בְּמַשְׁכְּנָא, כָּל חַד וְחַד אַיְיתִיאוּ לֵיהּ לְמֹשֶׁה. וְרָזָא דָּא (תהילים מ״ה:ט״ו) בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ. מוּבָאוֹת לָךְ דִּכְתִּיב. (שמות ל״ט:ל״ג) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה.
תּוֹסַפְתָּא
השלמה מההשמטות (סימן ה) פִּקּוּדָא לְאַקְרָבָא קָרְבְּנָא דְּאִיהוּ חַדְּתוּתָא דְּסִיהֲרָא בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, וּבְחַדְתּוּתֵי דִּילָה לְמִקְרַב חַבִיבוּתָא עֵילָא וְתַתָּא, וּלְאַעֲבָרָא זוֹהֲמָא מִבֵּי מַקְדְּשָׁא וקָרְבְּנָא דְרֹאשׁ חֹדֶשׁ סָלִיק לְעֵילָּא. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא נְהִירוּ דְּאַנְפִּין מִמְקוֹרָא דִלְעֵילָּא, לְתַתָּא. דְדָּא אִיצְטְרִיךְ בְּגִין מִיעוּטָא וְזְעִירוּ דְּסִיהֲרָא, וְהַהוּא שָׂעִיר דְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִעְבָּר זוֹהֲמָא וְסָלִיק לֵיהּ דְּלָא חָפֵי לְסִיהֲרָא. וּכְדֵין אֲנְגִיד נְגִידָן לְגַבָּהּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא וְאִתְנָהַרָת סִיהֲרָא כְּדְקָא יֵאוֹת. בְּגִין דְּשֵׂעִיר מֵפָנֵי זוֹהֲמָא תָּדִיר מִמַקְדְּשָׁא, וְגָרַם לְאַמְשָׁכָא נְהִירוּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא. וְקָרְבְּנָא דָא סָלִיק לְעֵילָּא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בּוֹ (ביה) (במדבר כ''ט) חַטָּאת לַה'. בְּגִין הַהוּא זוֹהֲמָא דְּחָפֵי לְסִיהֲרָא, וְאִיהוּ רָזָא דִּכְתִיב (בראשית ד׳:ז׳) לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ.
וְאִי תֵּימָא אֲמַאי כְּתִיב חַטָּאת לַיְיָ, אֶלָּא וַדַּאי הַהוּא שָׂעִיר מָעְבְּרָא הַהוּא חַטָּאת, וְגָרַם לְאַמְשָׁכָא נְהִירוּ מֵעֵילָּא. וְדָא אִיהוּ וְשָׂעִיר עִזִים אֶחָד לְחַטָּאת, לְאַעֲבְּרָא לֵיהּ מִן מַקְדְּשָׁא. לַיְיָ, לְאַמְשָׁכָא נְהִירוּ מֵעֵילָּא. דְּכָד חַטָּאת אִתְעֲבַר, הַהוּא נְהִירוּ וְחֶדְוָה נָחִית מֵעֵילָּא לְתַתָּא. וְעַל דָּא סָלִיק קָרְבְּנָא דָא לְעֵילָּא וְקָרְבְּנָא דָא אִקְרֵי כַּפָּרָה, לְפַנָּאָה מַקְדְּשָׁא וּלְאַעֲבָרָא זוֹהֲמָא: (עד כאן מההשמטות)
אֲמַאי וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן. בְּגִין דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, הֲוָה זִוּוּגָא דְּמֹשֶׁה לְאִזְדַּוְּוגָא, וְעַל דָּא וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, כְּמָה דְּאַיְיתֵי כַּלָּה לְבֵי חָתָן. בְּגִין דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִצְטְרִיךְ לְאַעֲלָא לְכַלָּה לְגַבֵּי חָתָן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים כ״ב:ט״ז) אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָׁה. וּלְבָתַר אִיהוּ (רל''ח ע''א) יֵיתֵי לְגַבָּהּ, דִּכְתִּיב וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. וּכְתִיב (במדבר י״ז:כ״ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת.
וְהָכָא מַה כְּתִיב, וְלא יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וְגוֹ'. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דַּהֲוַת אִיהִי מִתַּתְקְנָא, כְּהַאי אִתְּתָא דְּאִתְתַּקְנָת וְאִתְקַשְּׁטָת לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִיהִי קָא מִתְקַשְּׁטָת, לָא אִתְחָזֵי לְבַעְלָהּ לְאַעֲלָא לְגַבָּהּ. וְעַל דָּא וְלא יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן בְּגִין כַּךְ וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה. עוֹד מַה כְּתִיב וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְגוֹ'. (רל''א ע''א)
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[235b]
[...] Remarquez que, dans toutes les œuvres du Tabernacle, on trouvait la couleur d'hyacinthe, parce que cette couleur est la marque des couleurs mystérieuses, ainsi qu'il est écrit196: « Ils l'attachèrent à la mitre avec un ruban d'hyacinthe. » Et ailleurs197: « Tu feras une lame d'un or très pur, sur laquelle tu feras graver les mots: La Sainteté est au Seigneur. »
Voici ce qui est dit dans le livre des « Mystères suprêmes ». De nombreuses roues tournent autour de corps formés d’atomes agrégés. Certains de ces corps sont mobiles; d'autres sont fixes. La rotation de ces roues a commencé dès le jour où la terre a été un agrégat d'atomes. Ces roues font tourner la terre en cercle et autour d'elle-même199. Parmi ces roues, il y en a une qui tourne en cercle, mais qui ne tourne pas autour d'elle-même. Cette roue embrasse douze mille mondes qu'elle entraîne dans sa circulation. Au-dessous de cette roue, il y a une colonne qui va jusqu'au plus profond abîme. Les pierres de l'abîme roulent autour de cette colonne; et c'est le long de cette colonne qu'elles montent et descendent. La colonne est appuyée sur ces pierres; elle laisse approcher les unes et repousse les autres.
Autour de la colonne, tournent deux cent vingt roues. La roue qui est au-dessus de la colonne et qui embrasse douze mille mondes tourne autour du Tabernacle céleste, mais ne tourne pas autour d'elle-même. Il en résulte donc que le Tabernacle céleste est basé sur douze mille mondes. Une voix retentit dans le Tabernacle céleste et fait entendre ces paroles: Que ceux qui ont les yeux dessillés contemplent cette roue qui tourne, et ils comprendront la Sagesse de leur Maître; ils connaitront les choses d'en haut servant de clef à ouvrir les portes qui conduisent au Maître, et ils pénétreront les mystères du Tabernacle sacré. Heureux le sort de ces hommes et dans ce monde et dans le monde futur ! C'est d'eux que l'Ecriture200 dit: « Heureux l'homme qui attend de toi son secours et qui, dans cette vallée de larmes, a résolu en son cœur de s'élever jusqu'au lieu que le Seigneur a établi ! »
Et ailleurs201: « Heureux celui que tu as choisi et pris à ton service ! Il demeurera dans ton temple. Nous serons remplis des biens de ta maison, de la sainteté de ton temple. » Le Tabernacle ici-bas correspond au degré suprême « Adonaï », nom qui constitue le mystère de l'Arche de l'Alliance, ainsi qu'il est écrit202: « L'Arche de l'alliance du Maître (adon) de toute la terre... » Le nom « Jéhovah » désigne le Principe mâle et le nom « Adonaï » désigne le Principe femelle. Ces deux Principes ne forment qu'un. La lettre Aleph en est l'image. Cette lettre se compose d'un Yod en haut, d’un Yod d'en bas et d'un Noun final au milieu (a). Le Tabernacle ici-bas est formé comme le Tabernacle d'« Adonaï », et celui-ci comme le Tabernacle plus élevé de « Jéhovah ». Nul ne pouvait achever l'œuvre du Tabernacle, excepté Moïse, parce qu'il était le maître céans. Précédemment, l'Ecriture dit: « Et tous les sages qui ont collaboré [...]
- תָּא חֲזֵי, בְּכָל עֲבִידָן דְּמַשְׁכְּנָא, בְּכֻלְּהוּ הֲוָה גַּוְונָא דְּתִכְלָא. בְּגִין דְּתִכְלָא אִיהוּ גַּוְונָא לְאִתְעַטְּרָא בְּרָזָא דְּכָל גַּוְונִין. מַה כְּתִיב וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֶזֶר הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ', וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת וְגוֹ', וְהָא אוּקְמוּהָ, בְּרָזָא דִּכְתִּיב, (שמות כ״ח:ל״ו) וְעָשִׂיתָ צִיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַה'. וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַה'.
תוספתא
בְּרָזִין עִילָאִין. טַסְקוּרֵי קְמִיטִין שְׁכִיחִין אִלֵּין סָלְקִין וְנָחֲתִין וְאִלֵּין קַיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ גַלְגַּלִּין דְסָחֲרָאן הֲווּ קַיְימָן מֵהַהוּא זִמְנָא דְעַפְרָא אִתְכַּנִּישׁ. אִינוּן גַלְגַּלִּין סַחֲרִין עַלְמָא בְּסָחַרָנוּתָּא.
סָחֲרָנוּתָא דְּסָחֲרִין מִדְבָּרִין, טִיפְסְרָא דְּקוּלְטָא בְּגַוַּויְיהוּ. חַד גַּלְגַּלָּא אִית בְּגַוַויְיהוּ, הַאי גַּלְגַּלָּא סָחֲרָא וְלָא סָחֲרָא. קַיְּימָא בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי עָלְמִין. בֵּינַיְיהוּ שְׁכִיחַ, סָלִיק וְנָטִיל בְּגַוַויְיהוּ.
תְּחוֹת הַהוּא גַּלְגַּלָּא, קַיְּימָא חַד עַמּוּדָא דְּנָעִיץ עַד תְּהוֹמָא רַבָּא. בֵּיהּ, מִתְגַּלְגְּלָאן אֲבָנִין גּוֹ תְּהוֹמֵי, אִינּוּן סַלְּקִין וְנַחְתִּין. הַהוּא עַמּוּדָא קָאִים עָלַיְיהוּ, נָטִיל וְלָא נָטִיל, נָעִיץ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, סָחֲרָאן מָאתָן וְעֶשְׂרִין גַּלְגַּלִּין אַחֲרָנִין, סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא עַמּוּדָא.
הַהוּא גַּלְגַּלָּא אַחֲרָא דְּעָלֵיהּ, דְּקָאִים בִּתְרֵיסַר אַלְפֵי עָלְמָא, אִיהוּ סָחֲרָא גּוֹ מַשְׁכְּנָא, סָחֲרָא וְלָא סָחֲרָא. הַהוּא מַשְׁכְּנָא קָאִים עַל תְּרֵיסָר אַלְפֵי עָלְמִין, בֵּיהּ קַיְּימָא הַהוּא כָּרוֹזָא, דְּקָרֵי אִסְתָּמָרוּ (ר''כ ע''ב) מְגַלְגַּלָא דְּסָחֲרָא.
מַאן דְּאִיהוּ מָארֵי דְּעַיְינִין בְּסָכְלְתָנוּ, יִנְדַּע וְיִסְתָּכַּל בְּחָכְמְתָא דְּמָארֵיהּ, וְיִנְדַּע דְּאִינּוּן מִלִּין עִלָּאִין, דְּמַפְתְּחָן דְּמָארֵיהּ קַיְימָן תַּמָּן, דִּי אִינּוּן טְמִירָאן גּוֹ מַשְׁכְּנָא קַדִּישָׁא. זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (תהלים פד) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם. (תהילים ס״ה:ה׳) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ. (ע''כ תוספתא)
בְּרָזָא דְּמַשְׁכְּנָא קַיְימָן רָזִין עִלָּאִין, בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא (עלאה) אֲדֹנָ''י, הַאי אִיהוּ רָזָא דְּמַשְׁכְּנָא, כְּגַוְונָא רָזָא עִלָּאָה, רָזָא דַּאֲרוֹנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (יהושע ג׳:י״א) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, דָּא הוּא רָזָא קַדִּישָׁא דִּשְׁמָא דְּאָלֶ''ף דָּלֶ''ת נוּ''ן יוֹ''ד. וְדָא הוּא כְּגַוְונָא דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה יְדוָֹ''ד. וְאַתְוָון אִלֵּין כְּגַוְונָא דְּאִלֵּין.
א' אִיהִי י', רָזָא דְּיוֹ''ד (נ''א דא) כְּגַוְונָא דָּא א', וְהָא אוּקְמוּהָ. ד', אִיהוּ רָזָא ה', וְדָא כְּגַוְונָא דְּדָא, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא וְרָזָא חֲדָא. (ויקרא קנ''ה ע''א) נ', אִיהִי רָזָא דְּאָת ו', וְאַף עַל גַּב דְּדָא דְּכַר, וְדָא (ק''פ ע''ב) נוּקְבָּא. אֲבָל דָּא אִתְכְּלִיל בְּדָא, וְהָא אוּקְמוּהָ ן' ו' (קפ''ג ע''ב) אִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא, בְּגִין דְּאִיהוּ כְּלָלָא חֲדָא. ה' אִיהוּ רָזָא דְּאָת י' (נ''א י' איהי רזא דאת ה'), בְּגִין דְּהָכָא (נ''א דה'), דָּא אִיהִי חָכְמָה זְעֵירָא, דְּאִקְרֵי חָכְמַת שְׁלמֹה.
וְאִתְכְּלִילוּ אַתְוָון אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְכֹלָּא אִיהִי רָזָא חֲדָא, כְּלִילָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְכֹלָּא חַד, וְכֹלָּא אִיהוּ רָזָא חֲדָא, בְּאַתְוָון קַדִּישִׁין. וְעַל דָּא מַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא בְּאַרְעָא, קַיְּימָא בְּרָזָא דְּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, וְהַהוּא מַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, קַיְּימָא בְּרָזָא דְּמַשְׁכְּנָא אַחֲרָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. וְכֹלָּא אִיהוּ כָּלִיל דָּא בְּדָא לְמֶהוֵי חַד, וְעַל דָּא כְּתִיב, וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד.
כְּתִיב (במדבר כ״ד:כ׳) רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד. תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא דְּאִתְקַם מַשְׁכְּנָא, דְּאָקִים לֵיהּ מֹשֶׁה, כְּמָה דְּאִתְּמַר, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, דְּלָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם, עַד דְּאוֹקִים לֵיהּ אִיהוּ. לְמַטְרוֹנִיתָא, דְּלֵית רְשׁוּ לְבַר נָשׁ אַחֲרָא לְמֵיקָם לָהּ אֶלָּא בַּעְלָהּ. אוּף הָכִי, כָּל אִינּוּן אוּמָנִין, כֻּלְּהוּ אָתֵי לְאַקָמָא מַשְׁכְּנָא, וְלָא יָכִיל לְמֵיקָם עַל יְדַיְיהוּ, עַד דְּאָתָא מֹשֶׁה, וְאוֹקִים לֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ (בראשית נ''א ע''ב) מָארִיהּ דְּבֵיתָא.
כֵּיוָן דְּאָקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא לְתַתָּא, אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא לְעֵילָּא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב הוּקַם, וְלָא פָּרִישׁ עַל יְדָא דְּמַאן, (אלא) דְּלָא אִתְּקַם אֶלָּא מֵרָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ סָתִים וְגָנִיז, עַל יְדָא דְּרָזָא דְּמֹשֶׁה, בְּגִין לְאִתְתַּקְנָא בַּהֲדֵיהּ.
מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעוֹשִׂים
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[236a]
[...] aux travaux saints ... » Les sages qui ont collaboré au Tabernacle d'en haut sont les anges du côté droit et du côté gauche, ainsi que toutes les voies et tous les sentiers célestes. Ce sont ces « fleuves » dont l'Ecriture203 dit qu’ils entrent dans la mer. Le Tabernacle ici-bas était également construit par des sages du côté droit et du côté gauche. Beseléel appartenait aux premiers et Oholiab aux seconds. Le jour où le Tabernacle fut achevé, la mort fut supprimée, ou, plutôt elle ne fut pas supprimée, mais elle ne put avoir de prise sur Israël. L'esprit du mal ne disparaîtra pas du monde avant la venue du Roi Messie, dont les œuvres feront la joie de Dieu. Quand Moïse acheva le Tabernacle, la force de l'esprit du mal fut brisée; car en ce moment Samaël sépara son empire de celui du mauvais serpent; il en résulta un affaiblissement du pouvoir du démon; celui-ci ne put plus séduire l'homme.
Rabbi Yehouda dit: Lorsqu'Israël fit le veau d'or, Moïse dressa sa tente hors du camp. Pourquoi ? Parce qu'il vit l'esprit du mal se promener dans le camp, et il ne voulait pas que le côté impur demeurât près du côté saint. Rabbi Éléazar dit: Chaque fois que le côté saint domine dans le monde, le mauvais côté est obligé de se plier devant lui. Quand Jérusalem est florissante, Tyr l'impie est détruite. « Et204 Rebecca leva ses yeux et vit Isaac, et elle descendit du chameau. » Pourquoi l'Ecriture a-t-elle besoin de nous raconter ce détail ? En outre, quel rapport y a-t-il entre la vue d’Isaac et la descente dù chameau ? Le chameau est l'image de la rigueur ici-bas. Et quand Rebecca vit Isaac, qui était l'image de la Rigueur d'en haut, elle descendit du chameau, pour que la rigueur ne sévît pas en haut et en bas à la fois. Tel est aussi le sens de la tradition, aux termes de laquelle la vue d'un chameau en songe est un indice qu'on vient d'échapper à une mort.
Remarquez en outre que Samaël monte sur le dos du mauvais serpent qui causa la mort de tout le monde et qui séduisit Adam et sa femme.
Remarquez [...]
- אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ', מַאן אִינּוּן חֲכָמִים הָעוֹשִׂים. אִלֵּין אִינּוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וְכָל שְׁאַר סִטְרִין, דְּאִינּוּן אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין לְאַעֲלָא גּוֹ יַמָּא, וּלְמַלְיָא לֵיהּ, וְאִינּוּן עַבְדוּ מַשְׁכְּנָא לְעֵילָּא, וְאַתְקִינוּ לֵיהּ.
כְּגַוְונָא דָּא לְתַתָּא, וְעָשָׂה בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב, דָּא בִּסְטָר יְמִינָא, וְדָא בִּסְטָר שְׂמָאלָא, (ר''כ ע''ב) בְּצַלְאֵל לִימִינָא, וְאָהֳלִיאָב לִשְׂמָאלָא, דָּא מִיהוּדָה, וְדָא מִדָּן, וּלְבָתַר וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב, וַיָבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעוֹשִׂים, וְהָא אוֹקִימְנָא, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא.
בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא, אִתְבָּטַל מוֹתָא מֵעָלְמָא. אִתְבָּטַל לָא תֵּימָא, אֶלָּא אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. בְּגִין דְּלָא יִתְבְּטַל יֵצֶר הָרָע מֵעָלְמָא, עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַחְדֵּי בְּעוֹבָדוֹי וּכְדֵין (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. כַּד אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדֵי דְּמֹשֶׁה, כְּדֵין אִתְפְּרָשַׁת חֵילָא דְּיֵצֶר הָרָע, וְאִתְכַּפְיָא, וְלָא הֲוָה יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אִתְפְּרַשׁ סָמָאֵ''ל, תַּקִּיפָא רוּגְזָא דִּשְׂמָאלָא, מֵעַל תּוּקְפָּא דְּחִוְיָא בִּישָׁא, וְלָא יָכִיל לְשַׁלְטָא עַל עָלְמָא, וְלָא יָכִיל לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ, וּלְמִסְטֵי לֵיהּ.
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כַּד עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא, מַה כְּתִיב (שמות ל״ג:ז׳) וּמֹשֶׁה (בראשית נ''ב ע''ב) יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּחָמָא יֵצֶר הָרָע דְּהֲוָה אָזִיל בֵּינַיְיהוּ. אָמַר מֹשֶׁה, סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה לָא תִּשְׁרֵי בְּגוֹ סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל זִמְנָא דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה שַׁלְטָא, סִטְרָא מְסַאֲבָא לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וְאִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, כָּל זִמְנָא דִּיְרוּשָׁלַם תִּהְיֶה מְלֵאָה, צוּר חַיָּיבָא יְהֵא חֲרֵבָה.
פָּתַח וְאָמַר, (בראשית כ״ד:ס״ה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵינוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד וְגוֹ'. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפּוֹל מֵעַל הַגָּמָל. הַאי קְרָא אֲמַאי אִצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב בְּאוֹרַיְיתָא. וְתוּ, וְכִי בְּגִין דְּחָמָאת שְׁפִירוּ דְּיִצְחָק (מאי טעמא) אִתְרְכִּינַת מִגַּמְלָא.
אֶלָּא, הַאי קְרָא רָזָא אִיהוּ. תָּא חֲזֵי, (ותרא את יצחק מנא ידעא דאיהו יצחק, אלא ותרא את יצחק חמאת בההיא שעתא מה דלא ידעת) (ס''א בשעתא דמטאת רבקה לגבי דיצחק, שעתא דצלותא דמנחה הות, ובההוא זמנא דינא אתער בעלמא), וְחָמָאת לֵיהּ בְּרוּגְזָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, וְחָמָאת דְּהָא סִיּוּם דְּרוּגְזָא קַשְׁיָא אִיהוּ גָּמָל לְתַתָּא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּמוֹתָא, וּבְגִין כַּךְ אִתְרְכִּינַת וְאַשְׁמִיטַת גַּרְמָהּ מֵהַהוּא גָּמָל. דְּהָא כַּד אִסְתָּכַּל דִּינָא קַשְׁיָא, הַהוּא גָּמָל אִתְתָּקַּף. וּבְגִין כַּךְ אַשְׁמִיטַת גַּרְמָהּ מִינֵּהּ, וְלָא יַתְבַת תַּמָּן. (ס''א רזא דמותא וכד האי דינא קשיא אתער ההוא גמל אתתקף ובגין כך אתרכנת ואשמיטת גרמה מההוא גמל)
תָּא חֲזֵי, הַאי גָּמָל, הַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (משלי י״ט:י״ז) וּגְמוּלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ, דָּא גְּמוּל דְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ג׳:י״א) אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְּמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ. וְהַאי אִיהוּ גָּמָל, דְּקַיְּימָא לְאָכְלָא כֹּלָּא, וּלְשֵׁיצָאָה כֹּלָּא. וְהַאי אִיהוּ זַמִּין תָּדִיר לָקֳבֵל (נ''א לקטלא נ''א לחבלא) בְּנֵי נָשָׁא. וּבְגִין כַּךְ (רמ''ח ע''ב אמור ק''ו ע''ב) הַאי מַאן דְּחָמֵי בְּחֶלְמֵיהּ גָּמָל, אַחְמִיוּ לֵיהּ מוֹתָא דְּאִתְגְּזָרַת עָלֵיהּ, וְאִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ.
תָּא חֲזֵי, הַאי סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא אִקְרֵי הָכִי, דְּגָרִים מִיתָא לְכָל עָלְמָא, וְהַאי הֲוָה דְּאַסְטֵי לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, וְהַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ אִיהוּ סָמָאֵ''ל, וְאִיהוּ אָתָא לְמִטְעֵי עָלְמָא, וְגָרַם מוֹתָא לְכֹלָּא. וּבְגִין כַּךְ אָתָא וְשָׁלִיט עַל כֹּלָּא. אָדָם אִיהוּ אַמְשִׁיךְ לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, וְכֵיוָן דְּאִיהוּ אַמְשִׁיךְ לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, כְּדֵין אִיהוּ אִתְמְשָׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, עַד דְּאַסְטֵי לוֹן. וּבְגִין כַּךְ אָמַר שְׁלמֹה, (משלי ה׳:ח׳) וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָה, דְּכָל מַאן דְּאִתְקְרִיב לְבֵיתָהּ, כְּדֵין אִיהִי נַפְקַת וּמִתְקַשְּׁרָת וְאִתְמַשְּׁכַת אֲבַתְרֵיהּ.
וְעַל דָּא רִבְקָה, כַּד חָמָאת דְּהֲוָה לֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. כֵּיוָן דְּחָמָאת לֵיהּ לְיִצְחָק בְּרָזָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, וְחָמָאת דְּמֵהַהוּא סִטְרָא נָפַק דִּינָא אַחֲרָא תַּקִּיפָא, מִזּוֹהֲמָא דְּדַהֲבָא, כַּד חָמָאת הַאי, מִיַּד וַתִּפּוֹל מֵעַל הַגָּמָל, בְּגִין לְאִתְרַפוּיֵי מִן דִּינָא מֵהַהוּא זוּהֲמָא. כְּתִיב (ישעיהו ס״ו:ו׳) קוֹל יְיָ' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאוֹיְבָיו, מֵהַהוּא זוּהֲמָא.
תָּא חֲזֵי
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[236b]
[...] qu'Israël fit un veau d’or. Pourquoi un veau plutôt qu'un autre animal ? Que l'on ne croie pas que c'est Israël qui a choisi la forme du veau, puisque les Israélites ont dit simplement205: « Fais-nous un Dieu pour qu'il marche devant nous. » La forme du veau s'était donc produite d'elle-même.
La gangue de l'or est formée par les démons du côté gauche. Quant à l'or pur, il se forme par la grande chaleur que le soleil communique aux montagnes. Or, le chef de la forte chaleur du soleil a le visage d’un veau, et son nom est206 « la fléche qui vole durant le jour ». Ce chef préposé à la chaleur du soleil est un esprit impur; c'est le mauvais serpent. Et l'autre démon monte sur lui, et ils forment ensemble le mâle et la femelle. L'Esprit Saint est appelé « Zoth » (celle); c'est le mystère de la marque sacrée de l'Alliance dont l'homme est constamment pourvu. Tel est le sens des mots: « Celui-ci est Jéhorah. » Et ailleurs: « Celui-ci est mon Dieu. » Mais le démon est appelé « Eléh » {celui-ci).
C’est pourquoi l’Écriture dit: « Celui-ci (éléh) est ton dieu, Israël. » Tel est le sens des paroles207: « C'est sur celui-ci (éléh) que je pleure. » Israë1 pleure le péché du veau d'or qu'il désigne sous le nom d' « Eléh ». «Je » (ani) dé signe l'Esprit Saint; car c'est lui qui pleure sur le péché d'Israël. Ainsi, la forme du veau était due au chef préposé à la forte chaleur du soleil, qui est un démon à face de veau. Aaron était l'image du soleil qui est du côté gauche, ainsi qu'il est écrit208: [...]
- כַּד עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל הַהוּא עוֹבָדָא, וְגָרְמוּ לְהַהוּא חוֹבָא, מַאי טַעֲמָא עֵגֶל, וְלָא סִטְרָא אַחֲרָא. וְאִי תֵּימָא, דְּאִינּוּן בְּרִירוּ עֶגְלָא, לָאו הָכִי. אֶלָּא אִינּוּן אָמְרוּ, (שמות ל״ב:א׳) קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, וְאַהֲרֹן רְעוּתֵיהּ הֲוָה לְאַעְכְּבָא לוֹן.
אֶלָּא וַדַּאי עֲבִידְתָּא אִתְעָבִיד כַּדְקָא חֲזֵי, דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדַהֲבָא, נָפְקָא סוּסְפִיתָא, כַּד אִתְבְּרִיר דַּהֲבָא, וּמִתַּמָּן מִתְפַּשְּׁטֵי כָּל אִינּוּן סִטְרֵי שְׂמָאלָא, דְּאִינּוּן הִתּוּכָא דְּהַהוּא (כ''ד ע''ב) סוּסְפִיתָא דְּדַהֲבָא, וּמִתְפָּרְשָׁאן לְכַמָּה סִטְרִין. וְכָל אִינּוּן דְּאִית לוֹן חֵיזוּ סוּמָקָא, גּוָֹון דְּדַהֲבָא קַיְימָא בְּטוּרֵי, כַּד שִׁמְשָׁא בְּתוּקְפֵּיהּ, בְּגִין דְּתּוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא אַחְזֵי דַּהֲבָא, וְאוֹלִיד לֵיהּ בְּאַרְעָא. וְהַהוּא דִּמְמָנָא בְּהַהוּא תּוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא, חֵיזוּ דִּילֵיהּ כְּעֶגְלָא, וְאִקְרִי (תהילים צ״א:ו׳) קֶטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם, וְדָא נָפְקָא מִגּוֹ עֶגְלָא הִתּוּכָא סוּמָקָא דְּדַהֲבָא, וְכָל הָנֵי אַתְיָין מֵהַהוּא סִטְרָא סוּמָקָא, רוּחַ מְסַאֲבָא, דְּכָל אִינּוּן דְּמִתְפָּרְשֵׁי מֵרוּחַ מִסְאֲבָא מִתְפַּשְּׁטֵי בְּעָלְמָא.
וְהַאי רוּחַ מִסְאֲבָא, אִיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא. (ויחי רכ''ה ע''א) וְאִית מַאן דְּרָכִיב עָלֵיהּ, וְאִינּוּן דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְאִקְרוּן אֵלֶּה, דְּאִינּוּן מִזְדַּמְּנִין בְּעָלְמָא, בְּכָל אִינּוּן סִטְרִין דִּלְהוֹן. וְרוּחַ קוּדְשָׁא אִקְרֵי זֹאת, דְּאִיהִי רָזָא דִּבְרִית, רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּאִשְׁתְּכַח תָּדִיר עִמֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ. וְכֵן (ישעיה כה) זֶה יְיָ', (שמות טו) זֶה אֵלִי, אֲבָל אִלֵּין אִקְרוּן אֵלֶּה, וְעַל דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, (ישעיהו מ״ט:ט״ו) גַּם (רכ''א ע''א) אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה. וְאָנֹכִי רָזָא דְּזֹאת, לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. וּכְתִיב (איכה א׳:ט״ז) עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, דְּהַהוּא חוֹבָה גָּרִים לְמִבְכֵּי לוֹן כַּמָה בִּכְיָין.
דָּבָר אַחֵר עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לַאֲתָר דָּא לְשַׁלְּטָאָה עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְחַרְבָּא בֵּי מַקְדְּשָׁא. וּבְגִין דְּאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה, כְּתִיב עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, רָזָא דְּמִלָּה עַל אֵלֶּה דָּא סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא דְּאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה. אֲנִי בוֹכִיָּה דָּא רוּחַ קוּדְשָׁא דְּאִקְרֵי אֲנִי.
וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב (דברים כ״ח:ס״ט) אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּכָל אִינּוּן לָא מִתְקַיְּימִין, אֶלָּא מִגּוֹ אֵלֶּה, דְּתַמָּן כָּל לְוָוטִין כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא דְּאִיהוּ אָרוּר, דִּכְתִּיב (בראשית ג׳:י״ד) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה. וּבְגִין כָּךְ, אַקְדִּים וְאָמַר אֵלֶּה, דְּקַיְּימָא לְמַאן דְּעָבַר דִּבְרֵי הַבְּרִית. (ויקרא כ״ז:ל״ד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ' אֶת מֹשֶׁה, בְּגִין דְּפִקּוּדַיָּא דְּאוֹרַיְיתָא לְאִתְדַכְּאָה בַּר נָשׁ, וְלָא יִסְטֵי לְאוֹרְחָא דָּא, וְיִסְתָּמַר מִתַּמָּן, וְיִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ.
וְאִי תֵּימָא (בראשית ו׳:ט׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ נֹחַ. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא נָפַק חָם, דְּאִיהוּ אֲבִי כְּנַעַן, (בראשית ט׳:כ״ה) וּכְתִיב אָרוּר כְּנַעַן, וְאִיהוּ רָזָא דָּא דְּאֵלֶּה. וְעַל דָּא כָּל הָנִי הִתּוּכָא סוּסְפִיתָא דְּדַהֲבָא. וְאַהֲרֹן קָרִיב דַּהֲבָא, דְּאִיהוּ סִטְרָא (אחרא) דִּילֵיהּ, דְּכָלִיל אִיהוּ בְּתּוּקְפָא דְּאֶשָּׁא, וְכֹלָּא חַד, וְסִטְרָא דָּא דַּהֲבָא וָאֶשָּׁא.
וְרוּחַ מִסַאֲבָא דְּאִשְׁתְּכַח תָּדִיר בְּמַדְבְּרָא, אַשְׁכַּח אֲתָר בְּהַהוּא זִמְנָא לְאִתַּתְקְפָא בֵּיהּ. וּמַה דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל דַּכְיָין, מֵהַהוּא זוּהֲמָא קַדְמָאָה, דְּאָטִיל בְּעָלְמָא, וְגָרִים מוֹתָא לְכֹלָּא, כַּד קַיְימוּ עַל טוּרָא דְּסִינַי, גָּרַם לוֹן כְּמִלְּקַדְּמִין, לְסָאֲבָא לוֹן, וּלְאִתַּתְקְפָא עָלַיְיהוּ, וְגָרִים לוֹן מוֹתָא, וּלְכָל עָלְמָא, וּלְדָרֵיהוֹן בַּתְרֵיהוֹן, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (תהלים פב) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלהִים אַתֶּם וְגוֹ'. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'. (ע''כ) וּבְגִין כַּךְ, אַהֲרֹן אַהְדָּר לְבָתַר לְאִתְדַכְּאָה, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, בְּאִינּוּן שִׁבְעָה יוֹמִין קַדִּישִׁין, וּלְבָתַר לְאִתְדַכְּאָה בְּעֶגְלָא.
וְתָא חֲזֵי, בְּכֹלָּא בָּעָא אַהֲרֹן לְאִתְדַכְּאָה, דְּאִלּוּ אִיהוּ לָא הֲוָה, לָא נָפַק עֶגְלָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאַהֲרֹן אִיהוּ (רפ''א ע''א) יְמִינָא. וְאִיהוּ תּוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא, וְדַהֲבָא מִשִׁמְשָׁא. רוּחַ מִסַאֲבָא נָחַת, וְאִתְכְּלִיל תַּמָּן, וְאִסְתְּאָבוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִסְתְּאַב אִיהוּ, עַד דְּאִתְדָּכוּ.
מַאי טַעְמָא אִסְתְּאַב. בְּגִין דְּנָפַק עֵגֶל, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, דְּאִיהוּ שׁוֹר, וּמִימִינֵיהּ עֵגֶל. וְאִיהוּ שְׂמָאלָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, דִּכְתִּיב (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[237a]
[...] « Et la tête du bœuf était du côté gauche. » Bien qu'Aaron ait été du côté droit, il a pu donner naissance au veau d'or qui était du côté gauche. Nul ne pourra faire disparaître la souillure du démon de la terre, jusqu'au jour où le Saint, béni soit-il, le fera lui-même, ainsi qu'il est ecrit209: « Je ferai disparaître de la terre l'esprit d'impureté. » L'Ecriture210 dit: « Je l'ai jeté dans le feu et un veau en est sorti. » Cela prouve qu'Aaron n'a pas fabriqué le veau, mais que celui-ci s'est formé de lui-même.
Remarquez qu'il y a des magiciens qui réussissent dans leurs pratiques, et d'autres qui n'y réussissent pas, bien qu'ils procèdent de la même manière que les autres et se servent des mêmes formules, parce que la réussite dans la magie ne dépend pas seulement de la formule, mais surtout de l'homme qui la prononce. Balaam, qui était le chef des magiciens, a toujours réussi dans ses, pratiques magiciennes, ainsi qu'il est écrit211: « Ainsi parle l'homme à l'œil fermé. » Car Balaam était borgne de l'œil droit. Pour attirer le démon sur sa personne, il faut avoir une infirmité. C'est le contraire qui se passe quand on veut se servir de l'Esprit Saint; pour attirer l'Esprit Saint, il faut être exempt de toute infirmité, ainsi qu'il est écrit212: « Tout homme qui a une infirmité, ne doit pas approcher de l'autel. »
Rabbi Abba demanda: D'où vient que la « vache rousse »213 qui était employée à un service sacré rendait impurs les prêtres qui en approchaient ? Rabbi Siméon lui répondit: La « vache rousse » était l'emblème des quatre règnes, ainsi qu'il est écrit214: «... Parce qu'Israël s'est révolté contre le Seigneur, comme une vache qui ne peut souffrir le joug. » L'Ecriture exige que la vache soit rousse ; ceci désigne le règne de Babylone, ainsi qu'il est écrit215: « Tu es la tête d'or. » Elle exige en outre que la vache soit dans la force de son âge; ceci désigne le règne des Mèdes. Elle exige que la vache soit sans infirmité; ceci désigne le règne des Grecs. Enfin elle exige que la vache n'ait point porté le joug; ceci désigne le règne d'Edom. De même que le pur sort parfois de l'impur, [...]
- (יחזקאל א׳:י׳) וּפְנִי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן. וְאַהֲרֹן דְּאִיהוּ יְמִינָא, אִתְכְּלִיל בֵּיהּ שְׂמָאלָא, וְנָפַק עַל יְדֵיהּ. וְעַל דָּא, אִתְיְיהִיב לֵיהּ עֵגֶל, כְּמָה דְּאִיהוּ גָּרִים.
וּבְגִין כָּךְ, כַּד הַאי רוּחָא מְסַאֲבָא אִתְתָּקַּף, וְשָׁלִיט כְּמִלְּקַדְּמִין עַל עָלְמָא, דְּהָא בְּזִמְנָא דְּחָאבוּ יִשְׂרָאֵל, אַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ הַהוּא יֵצֶר הָרָע כְּמִלְּקַדְּמִין. כַּד אִתְדָּכוּ יִשְׂרָאֵל, וּבָעוּ לְאִתְדַכָּאָה, אִצְטְרִיכוּ לְקָרְבָא שָׂעִיר, בְּגִין דְּשעִיר אִיהוּ חוּלָקָא דְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע, הַהוּא רוּחַ מְסַאֲבָא כִּדְקַאמְרָן.
כְּתִיב (תהילים ק״ו:כ׳) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב. מַאי תַּבְנִית שׁוֹר. דָּא עֵגֶל. שׁוֹר מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, אַהֲרֹן יְמִינָא, אִתְכְּלִיל שְׂמָאלָא בֵּיהּ, וְאִתְתָּקַף בֵּיהּ, וְנָפַק עַל יְדֵיהּ. תָּא חֲזֵי, וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם, דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּאַזְלַת קָמַיְיהוּ, וְאַחְלְפוּ לָהּ בְּדוּכְתָּא מְסַאֲבָא, אֵל אַחֲרָא. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְעַבָּר זוּהֲמָא דָּא מֵעָלְמָא, עַד הַהוּא זִמְנָא דִּיְעָבַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (זכריה י״ג:ב׳) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, וְהָא אוֹקִימְנָא.
כְּתִיב (שמות ל״ב:כ״ד) וַיַעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה, וּכְתִיב וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶּל הַזֶּה, מַשְׁמַע דְּלָא עָבֵד לֵיהּ, אִי הָכִי מַאי וַיַּעֲשֵׂהוּ. אֶלָּא וַדַּאי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִלְמָלֵא אַהֲרֹן, לָא אִתְתָּקַּף רוּחָא מְסַאֲבָא לְאִתְכַּלְּלָא בְּדַהֲבָא, אֲבָל כָּל תִּקּוּנָא דְּאִצְטְרִיךְ, אַשְׁכַּח לְאִתְבְּנָאָה. (ס''א לאתרוואה)
תָּא חֲזֵי, אִית מַאן דְּעָבִיד חַרְשִׁין וְאַצְלַח בִּידוֹי. וְאִית מַאן דְּעָבִיד לוֹן כְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ, וְלָא אַצְלַח בִּידוֹי, דְּהָא לְעוֹבָדִין אִלֵּין גַּבְרָא מְתֻקְּנָא אִצְטְרִיךְ.
תָּא חֲזֵי מִבִּלְעָם, דְּאִיהוּ הֲוָה מְתֻקְּנָא, לְאִינּוּן חַרְשִׁין דִּילֵיהּ, לְאַצְלְחָא בִּידוֹי, בְּגִין דִּכְתִּיב, (במדבר כ״ד:ג׳) וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. שְׁתוּם הָעָיִן, סְתוּם הָעַיִן כֹּלָּא חַד. דְּחָד עֵינָא סָתִים תָּדִיר, וְחֵיזוּ דְּעֵינוֹי לָא הֲוָה בְּאֹרַח (ויקרא ס''ג ע''ב) מֵישָׁר, מוּמָא הֲוָה בֵּיהּ בְּעֵינוֹי. כְּתִיב (ויקרא ט״ז:כ״א) וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי, זַמִּין בְּכֹלָּא, חַזוּ דְּעֵינוֹי דְּלָא יִתְכְּשַׁר. אֲבָל רוּחַ קוּדְשָׁא, מַאן דְּיִשְׁתַּמֵּשׁ בַּהֲדֵיהּ מַה כְּתִיב, (ויקרא כ״א:י״ח) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ.
וְהָכָא, כֹּלָּא אִתְקַּן לְרוּחָא מְסַאֲבָא, לְמֵיהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא לְשַׁלְּטָאָה. אַשְׁכַּח מַדְבְּרָא דְּאִיהוּ חָרוּב מִכֹּלָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (דברים ח׳:ט״ו) נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְגוֹ', דְּמִתַּמָּן אִיהוּ שׁוּלְטָנוּתָא דִּילֵיהּ. אַשְׁכַּח דַּהֲבָא סִפּוּקָא כְּדְקָא יֵאוֹת. אַשְׁכַּח אַהֲרֹן, לְאִתַּתְקְפָא בִּימִינָא, וּלְאִתְכַּלְלָא בֵּיהּ. כְּדֵין אַשְׁלִים דּוּכְתֵּיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת, וְנָפִיק וְאִשְׁתָּלִים עוּבָדָּא.
וּמְנָלָן דְּרוּחַ מְסַאֲבָא הֲוָה. דִּכְתִּיב, (שמות ל״ב:ל״א) אָנָא חָטָא הָעָם הַזֶּה חַטָאָה גְּדוֹלָה, דָּא רוּחַ מְסַאֲבָא, נָחָשׁ קַדְמָאָה, כִּדְקַאמְרָן בְּכַמָּה דּוּכְתִּין. וּבְזִמְנָא דְּבָעָא אַהֲרֹן לְאִתְדַכְּאָה, אַקְרִיב עֵגֶל, מֵהַהוּא סִטְרָא, לְמֶעְבַּד בֵּיהּ דִּינָא. בְּקַדְמִיתָא עָבֵד לֵיהּ לְשַׁלְּטָאָה, וְהַשְׁתָּא דְּיַעֲבֵיד בֵּיהּ דִּינָא, לְאַכְפְּיָיא לֵיהּ, דְּהָא כַּד אִתְעָבִיד דִּינָא בְּסִטְרָא דָּא, אִתְכַּפְיָין כָּל אִינּוּן דְּשַׁלְטִין מִסִּטְרֵיהּ.
תָּא חֲזֵי, בְּמִצְרַיִם, בְּהַהוּא סִטְרָא דִּלְהוֹן כְּתִיב, (שמות י״ב:ט׳) אַל תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וְגוֹ'. צְלִי אֵשׁ, בְּגִין דְּיִסְלַק רֵיחוֹ נוֹדֵף. רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו, לְתַּבְרָא לֵיהּ וּלְאַכְפְּיָיא לֵיהּ, וּכְדֵין כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרֵיהּ לָא שַׁלְטֵי. כְּגַוְונָא דָּא (במדבר י״ט:ב׳) פָרָה אֲדוּמָּה תְּמִימָה וְגוֹ', בְּגִין לְאַכְפְּיָיא כָּל אִינּוּן סִטְרֵי מִסְאַבָא, דְּלָא יִשְׁלְטוּן.
אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, וְהָא פָּרָה קַדִּישָׁא אִיהִי, דַּכְיָא אִיהִי, וַאֲמַאי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא, וְהָא אוּקְמוּהָ, כְּלָלָא דְּאַרְבַּע מַלְכְּוָון הֲוַת. פָּרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (הושע ד׳:ט״ז) כִּי כְּפָרָה סוֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל. אֲדוּמָּה, דָּא מַלְכוּת בָּבֶל, דִּכְתִּיב, (דניאל ב׳:ל״ח) אַנְתְּ הוּא רֵישָׁא דִּי דַּהֲבָא. תְּמִימָה, דָּא מַלְכוּת מָדַי. אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, דָּא מַלְכוּת יָוָן. (דאינון קריבין לארחי מיהמנותא) אֲשֶׁר לא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל, דָּא מַלְכוּת אֱדוֹם, דְּלָא סָלִיק עָלֵיהּ עוֹל. וְרָזָא דְּמִלָּה דָּא, אַף עַל גַּב דְּכַמָּה מִלִּין אִתְיְיהִיבוּ לְמִדְרָשׁ בַּקְּרָאֵי, כֻּלְּהוּ חַד.
הָא אִתְּמַר, דִּכְתִּיב, (איוב י״ד:ד׳) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. מִי יִתֵּן טָהוֹר
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[237b]
[...] de même l'impur sort parfois du pur. Ainsi, bien que la « vache rousse » ait servi à une cérémonie sainte, ceux qui s'en sont occupés sont déclarés impurs et ont besoin de se purifier. Rabbi Siméon lui dit alors: il faut asservir l'esprit impur partout où l'on peut. Je veux te révéler un mystère qui né doit être révélé qu'à de grands saints. Le Saint, béni soit-il, donna à l'esprit impur le pouvoir d'étendre son empire dans le monde et de porter la désolation partout où il peut le faire. Mais nous n'avons pas l'autorisation de le traiter avec mépris; nous devons nous tenir sur nos gardes pour qu'il ne nous attaque quand nous pratiquons les choses saintes. Aussi, dans toutes nos bonnes œuvres, nous devons laisser une petite place au démon, afin qu'il ne souille pas toute notre œuvre. Son pouvoir ne vient-il pas du côté saint ?
Pourquoi alors ne lui accorderions-nous pas sa part dans les œuvres saintes que nous accomplissons ? C'est pour cette raison que les bords des phylactères sont pourvus d'un poil, pour que le démon s'y attache; c'est sa part dans cette œuvre sainte. Le bouc émissaire avait le même but. Heureux l'homme, si ses œuvres ne sont tachées d'autres souillures que la part qu'il a laissée lui-même au démon, afin que celui-ci ne l'accuse pas en haut et ne lui attire point de mal. Rabbi Abba se mit à pleurer. Rabbi Siméon lui dit: Abba, Abba, essuie tes yeux et sois attentif aux mystères de la Loi qui sont révélés aux justes. Le premier jour de l'an, Dieu fait passer en jugement tous les hommes de la terre. Le démon regarde alors tous ceux qui sont condamnés à mort et les marque dans son esprit pour les reconnaître. Mais au moment [...]
- מִטָּמֵא, רָזָא דָּא, הָכִי הוּא, דְּדָא אִיהוּ טָהוֹר דְּנָפַק מִטָּמֵא. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא טָמֵא, וְהַשְׁתָּא דְּאִתְעָבִיד בֵּיהּ דִּינָא, וְאִתְיְיהִיב לִיקֵידַת אֶשָּׁא בְּנוּרָא דְּדָלִיק, וְאִתְעָבִיד עָפָר, הַשְׁתָּא אִיהוּ טָהוֹר מִטָּמֵא, טָהוֹר דְּנָפִיק מִטָּמֵא.
וּבְגִין כַּךְ, כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בָּהּ, כֻּלְּהוּ מִסְתַּאֲבֵי, דְּהָא הָכִי הוּא וַדַּאי, וְכֵיוָן דְּאִתְעָבִיד אֵפֶר, כְּדֵין עַד דְּיִתְכְּנִישׁ וְיִסְתָּלִיק מִתַּמָּן, מַסְאִיב לְכֻלְּהוּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר וְכִבֶּס הָאוֹסֵף וְגוֹ' וְטָמֵא. אֵפֶר, מַאי טַעְמָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלאכי ג׳:כ״א) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם. וְכֵיוָן דְּאִתְיְיהִיב עַל הַהוּא אֵפֶר מַיִם, כְּדֵין אִיהוּ טָהוֹר מִטָּמֵא.
וְרָזָא דְּמִלָּה, דִּכְתִּיב, (במדבר ח׳:ז׳) מֵי חַטָּאת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ד׳:ז׳) לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ. וּבְגִין דְּאִיהִי פֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ וַדַּאי, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, וְהוֹצִיא אוֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וּבְגִין כַּךְ אִתְיְיהִיבַת לַסְּגָן, וְלָא לְכַהֲנָא רַבָּא, וְדָא הוּא טָהוֹר מִטָּמֵא, בְּקַדְמִיתָא טָמֵא, וְהַשְׁתָּא טָהוֹר. וְכָל סְטָר רוּחַ מְסַאֲבָא, כֵּיוָן דְּחָמָא דָּא, עָרַק, וְלָא יָתִיב בְּהַהוּא דּוּכְתָּא.
מֵי חַטָּאת וַדַּאי, מֵי נִדָּה, כֹּלָּא מְסַאֲבָא. וְעַל דָּא שַׁלְטָא רוּחַ קוּדְשָׁא, וְרוּחַ מְסַאֲבָא אִתְכַּפְיָא, דְּלָא שַׁלְטָא כְּלַל. וְדָא הוּא דִּינָא דְּרוּחַ מְסַאֲבָא, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. בְּגִין דְּאִיהִי רוּחַ מְסַאֲבָא, דִּכְתִּיב, (דברים כג) וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל גַּב דְּכָל הָנֵי מִלִּין כִּדְקַאמְרָן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ שׁוּלְטָנוּ. וְרוּחַ מְסַאֲבָא בָּעֵי לְאַכְפְּיָא לֵיהּ בְּכָל סִטְרִין. תָּא וְאִימָא לְךָ רָזָא חֲדָא, וְלָא אִתְיְיהִיב לְגַלָּאָה בַּר לְאִינּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין.
תָּא חֲזֵי, לְהַאי אֲתָר דְּאִיהוּ רוּחַ מְסַאֲבָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ שׁוּלְטָנוּ, לְמִשְׁלַט בְּעָלְמָא, בְּכַמָּה סִטְרִין, וְיָכִיל לְנַזְקָא, וְלֵית לֵיהּ (נ''א לן) רְשׁוּ, לְאַנְהָגָא בֵּיהּ קְלָנָא, דְּבָעֵינָן לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ, דְּלָא יְקַטְרֵג עֲלָן בְּגוֹ קְדוּשָּׁה דִּילָן. וְעַל דָּא רָזָא חֲדָא אִית לָן, דְּבָעֵינָן לְמֵיהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא זְעֵיר, בְּגוֹ קְדוּשָּׁה דִּילָן (דלא אשתכח מקטרגא בגו קדושא דילן) דְּהָא מִגּוֹ קְדוּשָּׁה נָפִיק שׁוּלְטָנוּ דִּילֵיהּ.
דְּבָעֵינָן גּוֹ רָזָא דִּתְפִלִּין, לְאַצְנְעָא (סוד שער שבתפילין) חַד שַׂעֲרָא דְּעֶגְלָא, דְּיִפּוּק לְבַר וְיִתְחָזֵי. דְּהָא חוּטָא דְּשַׂעֲרָא דָּא לָא מַסְאִיב, בַּר דְּאִי אִתְחַבָּר הַאי שַׂעֲרָא, וְאִתְעָבִיד כַּשְּׁעוּרָא, אֲבָל פָּחוּת מִן דָּא לָא מַסְאִיב. וְהַהוּא שַׂעֲרָא בָּעֵי לְאַעֲלָא לֵיהּ בְּגוֹ קְדוּשָּׁה עִלָּאָה דִּילָן, וּלְמֵיהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא, בְּגִין דְּלָא יְקַטְרֵג לָן בְּקִדוּשָׁן.
וְיִפּוּק מִן הַהוּא שַׂעֲרָא לְבַר, דְּיִתְחָזֵי, דְּכַד חָמֵי לְהַהוּא בַּר נָשׁ בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, וְחוּלָקָא דִּילֵיהּ מִשְׁתַּתֵּף לְתַמָן, כְּדֵין לָא יְקַטְרֵג לֵיהּ, וְלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא דּוּכְתָּא יְהַב לֵיהּ. וְאִי הַהוּא חוּלָקָא לָא יָהֲבִין לֵיהּ (דוכתא) בְּהַאי קְדוּשָּׁה, יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ לְתַתָּא, וְסָלִיק מְקַטְרְגָא לֵיהּ לְעֵילָּא, וְאָמַר פְּלוֹנִי דְּקָא מְקַדֵּשׁ הַשְׁתָּא, כַּךְ וְכַךְ עֲבַד יוֹמָא פְּלוֹנִי, וְכַךְ אִינּוּן חוֹבוֹי, עַד דְּיִמְטֵי דִּינָא עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, וְיִתְעֲנֵשׁ עַל יְדוֹי. (וכן שעיר המשתלח).
וְכַךָ הֲווֹ יִשְׂרָאֵל עַבְדֵי, דַּהֲווֹ יַדְעֵי רָזָא דָּא, כַּד שָׁרָאן לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, הֲווֹ מִסְתַּכְּלֵי מִיַּד לְמֵיהַב חוּלָקֵיהּ לְהַאי אֲתָר, וּלְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מְקַטְרְגָא עָלַיְיהוּ, וְלָא יֵיתוּן לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. דְּכַמָּה חֲבִילִין, וְכַמָּה מַשִׁרְיָין, אִינּוּן דְּאִזְדַמְּנָן לְנַטְלָא מִלָּה מִנֵּיהּ, כַּד אָתֵי לְקַטְרְגָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּיָכִיל לְאִסְתַּמְּרָא, דְּלָא יִדְכְּרוּן חוֹבוֹי לְעֵילָּא, וְלָא יַשְׁגִחוּן עָלֵיהּ לְבִישׁ.
אַדְּהָכִי הֲווֹ זַלְגִין עֵינוֹי דְּרִבִּי אַבָּא. אָמַר לֵיהּ, אַבָּא אַבָּא, זִיל טַנְפִיר קְטוּרָךְ, וְאַקְפִּיד בְּקוּלְטָךְ, דְּהָא רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא לְזַכָּאֵי אִתְיְיהִיבוּ דִּכְתִּיב, (תהלים כה) סוֹד יְיָ' לִירֵאָיו.
תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עָלְמָא אִתְּדָּן, וּבֵי דִּינָא קַדִּישָׁא (קודשא בריך הוא) יָתִיב, וְדָן כָּל עָלְמָא. וְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא קָאִים מִסִּטְרָא דָּא, וְכָל אִינּוּן דְּאִתְּדָנוּ לְמוֹתָא אַשְׁגַּח עָלַיְיהוּ, וְאִתְרְשִׁימוּ קָמֵיהּ. וּבְשַׁעֲתָא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[238a]
[...] où Israël prie Dieu et sonne de la trompette, le démon se confond et oublie tout; il ne se rappelle les noms des condamnés à mort que lorsque leur condamnation est confirmée quelques jours plus tard par un décret du Roi. Mais, dès que le décret est confié au démon, il ne revient pas sans que justice ait été faite216..... « Et217 ils apportèrent le Tabernacle à Moïse. » Dans la vision d'Ezéchiel, l'Écriture parle d'au-dessus du firmament. Il y est question du firmament qui repose sur les quatre Hayoth. Mais au-dessus de ces quatre Hayoth, il y a un Hayâ qui s'élève jusqu'à la Lumière suprême; il ne quitte jamais le Trône sacré. En portant le Tabernacle à Moïse, on imita le procédé du Hayâ qui est apporté jusqu'à la Lumière suprême. Rabbi Abahou dit: On apporta le Tabernacle à Moïse pour unir le Principe mâle au Principe femelle. Quand l'homme tâche de faire l'union céleste dans sa prière, [...]
- דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעָרֵי רַחֲמֵי, בְּהַהוּא קוֹל שׁוֹפָר, כְּדֵין אִתְעַרְבְבָא לֵיהּ כֹּלָּא, דְּלָא יָדַע וְלָא מַשְׁגַּח, בְּאִינּוּן דְּאִתְּדָנוּ. עַד דִּלְבָתַר כָּל אִינּוּן דְּלָא מְהַדְּרֵי בְּתִיּוּבְתָּא, וְאִגְזַר עָלַיְיהוּ מוֹתָא, וַדַּאי נָפְקִין פִּתְקִין מִבֵּי מַלְכָּא, וְאִתְמְסָרוּ לֵיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְמְסָרוּ לֵיהּ, לָא אָהַדְרוּ פִּתְקִין, עַד דְּאִתְעָבִיד דִּינָא.
וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, בַּעְיָין לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן בַּר נָשׁ בִּלְחוֹדוֹי. (וכל שכן וכל שכן) דְּהָא בְּרָזָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, בָּעֵינָן לְאִסְתַּמְּרָא, וּלְמֵיהַב לֵיהּ בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, כַּד סִיהֲרָא בָּעֵי לְאִתְחַדְּתָּא, חַד שָׂעִיר, בְּגִין דְּלָא יְקַטְרֵג חַדְּתּוּתָא (נ''א חדוותא) וְיִטּוֹל חוּלָקֵיהּ כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וְסִיהֲרָא קַדִּישָׁא לְיָנְקָא בִּקְדוּשָּׁה לְחַדְּתּוּתֵי כְּדְקָא יֵאוֹת.
וְכַד מִתְחַדְּשָׁא בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, בְּגִין (בראשית קמ''ט ע''ב) כַּךְ אִקְרֵי נַעַר, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְהַאי אַחֲרָא דָּא, דְּאִיהוּ תָּדִיר בִּמְסָאֲבוּ, וְלָא נָפִיק מִנֵּיה, אִקְרֵי מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. וּבְגִין כָּךְ, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין דְּאִינּוּן עַמָּא חַד, בְּיִחוּדָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן עֵיטָא, לְאִשְׁתְּזָבָא מִכֹּלָּא. זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.
השלמה מההשמטות (סימן ה, עי' עליו לעיל דף רל''ה ע''ב)
(שמות לט) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ'. כְּתִיב (יחזקאל א) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ, דָּא אִיהוּ רְקִיעָא, דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ דְּאַרְבַּע חֵיוָון, דְּכַד מִסְתַּלְּקֵי בְּגוֹ חַד אֲוֵירָא דְּבָטַשׁ בְּהוּ, לָא זַקְפִין רֵישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא לְעֵילָּא.
בְּגִין דְּהַהוּא רוּחַ הַחַיָּה, בָּטַשׁ בְּכֻלְּהוּ, וּבְהַהוּא רוּחַ מִסְתַּלְּקֵי כֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב, וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם. וּכְתִיב כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים.
אֲמַאי מִסְתַּלְּקֵי. אֶלָּא כַּד בָּטַשׁ הַהוּא אֲוִירָא עָלַיְיהוּ, סָלִיק לְאִלֵּין אַרְבַּע דִּתְחוֹת הַאי חַיָּה, וְאִינּוּן סַלְקֵי לָהּ לְעֵילָּא, עַד דְּמַתְיָין לָהּ לְגַבֵּי זִהֲרָא עִלָּאָה, וְהַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (תהלים מה) בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ, בְּגִין דְּהָנֵי אַרְבַּע אִקְרוּן הָכִי, וְלָא זָזוּ מִן חַיָּה דָּא, דְּאִיהִי כּוּרְסְיָיא, לְעָלְמִין. וְסָלְּקִין לָהּ מִתַּתָּא לְעֵילָּא, לְאַתְקְנָא כּוּרְסְיָיא לְגַבֵּי עֵילָּא, וְרָזָא דָּא (בראשית ז) וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ. וְכַד אִסְתָּלָקַת לְעֵילָּא, וְאִלֵּין סַלְּקִין לָהּ, כְּדֵין כְּתִיב, וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה.
וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר מוּבָאוֹת לָךְ, וּכְתִיב וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה. אֶל מֹשֶׁה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה, וְהַיְינוּ רָזָא דְּאָדָם. וּמְנָלָן דְּאִקְרֵי אָדָם, דִּכְתִּיב, (בראשית ו) לָא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָּשָׂר, וְהַיְינוּ מֹשֶׁה. וּבְגִין כָּךְ, עַל הַאי כּוּרְסְיָיא, דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם קַיְּימָא עָלֵיהּ, וְהַיְינוּ מֹשֶׁה. וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, אִלֵּין אַרְבַּע חֵיוָון, כַּד סַלְּקִין כִּדְקַאמְרָן.
וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, אִלֵּין כָּל שַׁיְיפִין דְּגוּפָא, דְּכֻלְּהוּ בְּתִיאוּבְתָּא קַדִּישָׁא, (אמר רבי אבהו) כֻּלְּהוּ אַחֲדִין בֵּיהּ, לְאִתְדַּבְּקָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא. וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְמֵיעַל כַּלָּה לַחוּפָּה בְּקַדְמִיתָא, אִינּוּן צְרִיכִין לְסַלְּקָא לָהּ, וּלְאַיְיתָאָה לָהּ לְגַבֵּיהּ, וּלְבָתַר אִיהוּ יֵיתֵי לְגַבָּהּ תָּדִיר, וְהָא (רל''ה ע''א) אוֹקִימְנָא.
וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, רָזָא דְּכָל אִינּוּן דְּקַשְׁרֵי קִשְׁרִין דְּיִחוּדָא, וְיַחְדֵי יִחוּדָא דְּרָזֵי דִּמְהֵימְנוּתָא כָּל יוֹמָא, (אלין ארבע חיון) אִינּוּן סַלְּקִין לָהּ לְכוּרְסְיָיא דָּא, עַד דְּאַתְיָין לָהּ לְגַבֵּי מֹשֶׁה, וְכֵיוָן דְּדַבְקֵי לָהּ לְגַבֵּי מֹשֶׁה, כְּדֵין אִינּוּן הֲווֹ דְּרָוְוחֵי בִּרְכָאן מִמְקוֹרָא דְּחַיֵּי, עַל רָזָא דָּא, בְּקִשּׁוּרָא דְּיִחוּדָא דְּאִינּוּן קִשְׁרִין. וְרָזָא דָּא, כַּד מִתְקַשְּׁרִין יִחוּדָא דְּכֹלָּא כַּדְקָא יֵאוֹת, וְרָזָא דָּא כְּתִיב, וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְגוֹ', וַיְבָרֶךְ אוֹתָם מֹשֶׁה, רַוְוחֵי בִּרְכָאן מֵאֲתָר דַּרְגָּא דְּמֹשֶׁה שַׁרְיָא בֵּיהּ, וְדָא אִיהוּ הַחֲכָמִים הָעוֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, בְּגִין דְּאִינּוּן יַדְעֵי לְסַדְּרָא עֲבִידְתָּא דְּקוּדְשָׁא כַּדְקָא חֲזֵי.
וְעַל דָּא, כָּל מַאן דְּצַלֵּי צְלוֹתָא, (וקשורא) וְקָשִׁיר יִחוּדָא, מִסְתַּכְּלִין בֵּיהּ אִי אִיהִי צְלוֹתָא וְקִשּׁוּרָא כְּדְקָא יֵאוֹת, וְאִי הַהִיא צְלוֹתָא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[238b]
[...] il reçoit les bénédictions de la région d'où émanent toutes les bénédictions. Moïse examina en détail le Tabernacle; de même l'homme doit examiner ses œuvres en détail pour se convaincre que le côté saint y a le dessus sur le côté impur.
Rabbi Siméon commença à parler ainsi218: « Tu viens en aide, ô Seigneur, à l'homme et à la bête. » L'holocauste porte le nom d' « Olah » qui signifie « monter », parce qu'il a pour but d'élever la « Communauté d'Israël » jusqu'au Saint des saints et d'unir ainsi le Principe mâle avec le Principe femelle, la loi écrite avec la loi orale. C'est quand le côté du nord se meut, que le côté gauche s'unit au côté droit, ainsi qu'il est écrit219: « Il met sa gauche au-dessous de ma tête, et de sa droite il m'embrasse. » Tel est le mystère de la rémission du péché de l'homme, qui est subordonnée à trois conditions: à l'intention du prêtre, au chant des Lévites et à la prière d'Israël. Ainsi que nous l'avons dit, l'holocauste est le Saint des saints; c’est le mystère de l'Esprit suprême. Car il y a trois Esprits noués ensemble: l‘Esprit d'en bas est appelé « Esprit Saint »; l'esprit du milieu est appelé « Esprit de la Sagesse éternelle »; l'Esprit d'en bas porte également le même nom parfois. Mais l'Esprit qui sort de la trompette et qui est composé de feu et d'eau est appelé « Esprit suprême »; car il est mystérieux et silencieux; c'est en lui que se concentrent tous les esprits saints et tous les « visages rayonnants ». Comme l'holocauste étaît offert à cet Esprit, il portait le nom de « Saint des saints », [...]
- וְהַהוּא קִשּׁוּרָא כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּדֵין אִתְבְּרַךְ אִיהוּ בְּקַדְמִיתָא, מֵאֲתָר דְּכָל בִּרְכָאן נָפְקִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְהִנֵּה עָשׂוּ אוֹתָהּ וְגוֹ', מִיַּד וַיְבָרֶךְ אוֹתָם מֹשֶׁה.
וּבְגִין כָּךְ, וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, דְּאִיהוּ מָארֵי (בראשית נ''א ע''ב) דְּבֵיתָא, לְאַחֲזָאָה בְּתִקּוּנָא דְּבֵיתֵיהּ, וְלֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְמֵחזֵי תִּקּוּנָהָא וְרָזִין דִּילָהּ, דְּלָא אִתְיְיהִיבוּ לְאַחֲרָא, לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמֶחזֵי בָּה, בְּאִינּוּן סִתְרִין וּבְאִינּוּן רָזִין דִּילָהּ, בַּר מֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי.
וְעַל דָּא וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו. וְכַד אַיְיתִיאוּ לֵיהּ לְמֹשֶׁה, כֹּלָּא אַיְיתִיאוּ לֵיהּ בְּשַׁיְיפִין יְדִיעָאן, כָּל חַד וְחָד לְאַתְקְנָא, שַׁיְיפָא בְּשַׁיְיפָא, לְאַעֲלָא דָּא בְּדָא, וְכַד הֲווֹ בָּעָאן לְתַקְּנָא דָּא בְּדָא, וּלְאַעְלָאָה דָּא בְּדָא, לָא הֲוָה סָלִיק בִּידֵיהוֹן. כֵּיוָן דְּאַיְיתִיאוּ לֵיהּ לְמֹשֶׁה, מִיַּד כֹּלָּא אִסְתָּלִיק בִּידֵיהּ, וְכָל שַׁיְיפָא וְשַׁיְיפָא הֲוָה אִסְתָּלִיק וְעָאל בְּדוּכְתֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וּכְתִיב הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְהָא אוֹקִימְנָא.
תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא כַּד שָׁארֵי מֹשֶׁה לְאַקָּמָא מִשְׁכְּנָא, וְשָׁאֲרִי לְאַתְקְנָא תִּקּוּנָא דְּשַׁיְיפִין, לְאַעֲלָא דָּא בְּדָא. כְּדֵין, אִתְרְפִיוּ כָּל שַׁיְיפִין וְכָל תִּקּוּנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא, כַּד שָׁרֵי לְאַתְקְפָא הַאי סִטְרָא דְּאִיהִי קַדִּישָׁא, אִתְרַפֵי סִטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא, אִתָּקַף דָּא וְאִתְרַפֵי דָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּכָל זִמְנָא דְּהִיא בִּתְקִיפוּ, סִטְרָא אַחֲרָא אִתְרַפָן כָּל שַׁיְיפוֹי, דָּא מַלְיָא, וְדָּא חָרוּב, וְרָזָא דָּא יְרוּשָׁלַ ם וְצוֹר חַיָּיבָא, כַּד מַלְיָא דָּא, חָרוּב דָּא. וְעַל דָּא, כַּד אִתָּקַף דָּא אִתְרַפֵי דָּא.
וּבְגִין כַּךְ, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְאִתְתַּקְּפָא מֵרָזָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא יִתְקַף מֵרָזָא דִּלְתַתָּא. וְעַל דָּא מֹשֶׁה דְּהֲוָה מֵרָזָא דְּגוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא, אִצְטְרִיךְ אִיהוּ לְאַקָּמָא מַשְׁכְּנָא, לְאַנְהָרָא מִנֵּיהּ, וְלָא מֵאַחֲרָא. (ועל דא) סִיהֲרָא אִצְטְרִיךְ לְאַנְהָרָא מִן שִׁמְשָׁא, וְלָא מֵאַחֲרָא. תָּא חֲזֵי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִצְטְרִיכַת לְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא, וּלְאִתְדַּבְּקָא גּוֹ שִׁמְשָׁא. (צו כ''ו ע''א)
פָּתַח וְאָמַר, (ויקרא ו׳:ב׳) זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה הִיא הָעוֹלָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב, (תהילים ל״ו:ז׳) אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ'. עוֹלָה סְלִיקוּ וּקְשִׁירוּ דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, וְדִבּוּקָא דִּילָהּ בְּגוֹ עָלְמָא דְּאָתֵי, לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. אִקְרֵי עוֹלָה קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי עוֹלָה, דְּסַלְּקָא וְאִתְעַטְּרָא לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא בְּחִדוּ.
וּבְגִין דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, כְּתִיב זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. רָזָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. הָעוֹלָה: דְּסַלְּקָא גּוֹ עָלְמָא דְּאָתֵי, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּגַוֵיהּ, דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וַדַּאי, וְעוֹלָה נָמֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הִיא.
וּבְגִין כַּךְ, סִדּוּרָא דִּנְכִיסוּ דִּילָהּ לִסְטַר צָפוֹן, דְּאִיהוּ סְטָר שְׂמָאלָא. דְּהַאי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא סַלְּקָא בַּחֲבִיבוּתָא, אֶלָּא כַּד אַתְעַר סִטְרָא דְּצָפוֹן, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, וּכְדֵין אִיהִי סַלְּקָא בַּחֲבִיבוּתָא, וְאִתְעַטְּרָא בִּימִינָא, וְאִתְחֲבָּרַת בְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִתְנְהִיר כֹּלָּא, מֵרָזָא דְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְדָא מִגּוֹ רָזָא דְּאָדָם, בִּרְעוּ דְּכַהֲנָא, וּבְשִׁירָתָא דְּלֵיוָאֵי, וּבִצְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל.
וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּעוֹלָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בְּרָזָא דְּרוּחַ עִלָּאָה, בְּגִין דִּתְלַת רוּחִין קְשִׁירִין כַּחֲדָא, רוּחַ תַּתָּאָה, דְּאִקְרֵי (ויקרא ס''א ע''א) רוּחַ הַקֹּדֶשׁ רוּחַ דִּלְגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִקְרֵי רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה. וְכֵן אִקְרֵי רוּחַ תַּתָּאָה, אֲבָל הַאי אִקְרֵי רוּחַ דְּנָפִיק מִגּוֹ שׁוֹפָר, כָּלוּל בְּאֶשָּׁא וּבְמַּיָא. רוּחַ עִלָּאָה, דְּאִיהוּ סָתִים בַּחֲשָׁאי, דְּבֵיהּ קַיְימָן כָּל רוּחִין קַדִּישִׁין, וְכָל אַנְפִּין נְהִירִין. וּבְגִין כַּךְ, אַהֲדְרַת עוֹלָה רוּחַ מַמָּשׁ.
וּלְבָתַר, מֵרָזָא דִּבְהֵמָה, מִסְתַּפְּקֵי וְאִתְּזָנוּ, לְאִתְקַשְּׁרָא רוּחַ אַחֲרָא דְּאִיהוּ גּוֹ מְסָאֲבוּ, מֵאִינּוּן תַּרְבִּין וְשַׁמְנוּנִין כְּמָה דְּאִתְּמַר. בְּגִין כָּךְ, עוֹלָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שְׁאַר קָרְבָּנִין לְמֶעְבַּד שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ מִכַּמָּה סִטְרִין, וּמָארֵי דִּינִין (נ''א לאתעברא) לְאִתְעַרְבָא (נ''א לאתעטרא) וּלְאִתְנַהֲרָא מִגּוֹ רְעוּתָא לְאִתְבַּסְּמָא, אִקְרוּן קֳדָשִׁים קַלִים, בְּגִין דְּלָא מִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[239a]
[...] tandis que les autres sacrifices portaient seulement le nom de « saint ». C'est pourquoi l'Ecriture220 dit: « Tu viens en aide, ô Seigneur, à l'homme et à la bête. » Car c'est l'homme qui était primitivement destiné à être offert en holocauste à l'Esprit suprême. Mais par suite du péché de l'homme, c'est la bête qui a été substituée à l'homme pour l'holocauste. Aussi, au moment de la création, Dieu fit-il l'homme et la bête. Il y a pourtant aussi les oiseaux qui peuvent servir d'holocauste. Seules les tourterelles et les pigeons sont susceptibles d'être offerts. Rabbi Eléazar demanda à Rabbi Siméon: Jusqu'où s'élève l'holocauste? Rabbi Siméon lui répondit: Jusqu'à l'infini On appelle « Infini » ce que jamais homme ne comprendra, ce qui ne prendra jamais fin, parce qu'il n'a jamais eu de commencement. Nous appelons « Tête » le « Point suprême », parce que c'est à partir de là que commencent les mystères intelligibles. Ces mystères ont pour nous également une fin, comme ils ont un commencement. Mais l'essence de l'infini lui-même est sans fin; on n'y aperçoit ni intention, ni lumières, ni clarté; toutes les lumières émanent de l'infini; mais aucune n'est assez éclatante pour nous conduire à connaître ce que c`est que l'Infini. C'est une Volonté suprême, plus mystérieuse que tous les mystères. C'est le « Néant ». Le Point suprême et le monde futur n'ont d'autre contact avec le monde d'ici-bas que l'odorat. C'est pourquoi l'Ecriture parle toujours de l'odeur des sacrifices qui montent au ciel. C'est par cette odeur que le démon est mis en fuite, ainsi qu'il est écrit221: « Commande à Aaron [...]
- לְעֵילָּא בְּקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְעַל דָּא אִינּוּן קֳדָשִׁים קַלִים, וּנְכִיסוּ דִּילְהוֹן בְּכָל אֲתָר כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. אֲבָל עוֹלָה דְּאִיהוּ רָזָא דְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, לָאו אִיהוּ כִּשְׁאַר קָרְבָּנִין, דְּכָל עוֹבָדָהָא קֹדֶשׁ.
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב (ויקרא ו׳:ג׳) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדוֹ בַד, אִלֵּין לְבוּשִׁין מְיַיחֲדִין לִקְדוּשָּׁה. בַּד: יְחִידָאי, מְיַחֲדָא לִקְדוּשָּׁה. וּכְתִיב בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם. מַאי טַעֲמָא. (דא קדש) אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה כִּדְקַאמְרָן, דְּאִיהִי קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, דְּסַלְּקָא כֹּלָּא וְאִתְעַטְּרָא בְּקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא. וּלְבָתַר מַפְנֵי וְאַעְבַּר רוּחַ מִסְאֲבָא דְּסָאִיב כֹּלָּא, דְּלָא שַׁלְטָא, וְלָא יִתְקְרִיב גּוֹ מַקְדְּשָׁא, וְאִתְעֲבָּר מִכָּל סִטְרֵי קוּדְשָׁא, וְאִשְׁתְּאַר כֹּלָּא קֹדֶשׁ בִּקְדוּשָּׁה יְחִידָאי.
וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּמַר (רס''ב ע''ב, רמ''ד ע''ב) דִּכְתִּיב, (תהילים ל״ו:ז׳) אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ'. וְהָכִי סָלְּקָא רָזָא דְּאָדָם, מִסִּטְרָא דְּאָדָם וַדַּאי. בְּהֵמָה, מִסִּטְרָא דִּבְהֵמָה. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, (ויקרא א׳:ב׳) אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם, אָדָם וַדַּאי, דְּדָא קָרְבָּנֵיהּ לְעֵילָּא, לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא בְּרָזָא דְּאָדָם. וּלְבָתַר מִן הַבְּהֵמָה, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָדָם וּבְהֵמָה. וְדָא הוּא רָזָא דְּאִצְטְרִיךְ לְקָרְבָּנָא, אָדָם וּבְהֵמָה כִּדְקַאמְרָן. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, הָכִי עֲבַד אָדָם וּבְהֵמָה.
וְאִי תֵּימָא, וְהָא כְּתִיב (בראשית א׳:כ׳) וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, דְּהָא מִנַּיְיהוּ מְקָרְבִין קָרְבָּנִין, וַאֲפִילּוּ עוֹלָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ויקרא א׳:י״ד) וְאִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ. תָּא חֲזֵי, מִכָּל אִינּוּן עוֹפֵי, לָא מְקָרְבִין אֶלָּא תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, (אלא רזא דא) מַה דְּאִתְכְּשַׁר בְּדָא, פָּסִיל בְּדָא דָּא יְמִינָא, וְדָא שְׂמָאלָא.
אֲבָל רָזָא דָּא הָא אוֹקִימְנָא, כְּתִיב וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, דְּאִינּוּן רָזָא דִּרְתִיכָא, וּבְהוּ אִסְתַּלָּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, דְּאִינּוּן תְּרֵי, חַד לִימִינָא, וְחַד לִשְׂמָאלָא, עוֹף לִימִינָא, וְדָא מִיכָאֵל. יְעוֹפֵף, לִשְׂמָאלָא, וְדָא (בראשית מ''ו ע''א) גַּבְרִיאֵל. דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא. וּבְגִין כָּךְ, מְקָרְבִין תְּרֵין אִלֵּין, לְסַלְּקָא רוּחַ קוּדְשָׁא, וּשְׂמָאלָא מְעַטֵּר וְזָיִין לְתַתָּא, לְהַהוּא סְטָר שְׂמָאלָא. וִימִינָא לִימִינָא וְאִתְקַשְּׁרָא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, לְמֶהֱוֵי חַד, וְכֹלָּא אִסְתַּלָּק וְאִתְקָשַׁר כַּחֲדָא לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּלְחוֹדוֹי וְאִתָּקַף.
וּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי, מִסְכְּנָא, לָא יָהִיב חוּלָקָא לְאַתְּזָנָא, אֶלָּא לְעֵילָּא לְאִתְקַשְּׁרָא, אֲבָל כֹּלָּא לְעֵילָּא וְתַתָּא מִתְקָשַׁר, כָּל חַד וְחַד לְסִטְרֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְהָא אוֹקִימְנָא. (ויקרא כ''ו ע''ב)
רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, הָא קִשּׁוּרָא דְּכֹלָּא (נ''א דעולה), אִתְקָשַׁר בְּקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, לְאִתְנַהֲרָא. אִתְדַּבְּקוּתָא דִּרְעוּתָא דְּכַהֲנָא וְלֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, עַד הֵיכָן (רמ''ד ע''ב, רי''ג ע''ב) אִיהוּ סַלְּקָא.
אֲמַר לֵיהּ, הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, דְּכָל קִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא וּשְׁלִימוּ, לְאַצְנְעָא בְּהַהוּא צְנִיעוּ, דְּלָא אִתְדַּבָּק, וְלָא אִתְיְידַע, דְּרַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין בֵּיהּ, אֵין סוֹף לָא קַיְּימָא לְאוֹדָעָא, וְלַאו לְמֶעְבַּד סוֹף, וְלָאו לְמֶעְבַּד רֹאשׁ, כְּמָה דְּאָיִן קַדְמָאָה אַפִּיק רֹאשׁ וְסוֹף. מַאן רֹאשׁ. דָּא נְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהוּ רֵישָׁא דְּכֹלָּא סְתִימָאָה, דְּקַיְּימָא גּוֹ מַחֲשָׁבָה. וְעָבִיד סוֹף, דְּאִקְרֵי (קהלת יב) סוֹף דָּבָר. אֲבָל לְהָתָם, אֵין סוֹף.
לָאו רְעוּתִין, לָאו נְהוֹרִין, לָאו בּוּצִינִין, בְּהַהוּא אֵין סוֹף, כָּל אִלֵּין בּוּצִינִין וּנְהוֹרִין, תַּלְיָין לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ, וְלָא קַיְימָא לְאִתְדַּבְּקָא מַאן דְּיָדַע וְלָא יָדַע, לָאו אִיהוּ אֶלָּא רְעוּ עִלָּאָה, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, אָיִן. (צו כ''ו ע''ב)
וְכַד נְקוּדָה עִלָּאָה, וְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִסְתְּלָקוּ, לָא יַדְעֵי בַּר רֵיחָא, כְּמַאן דְּאָרַח בְּרֵיחָא וְאִתְבָּסָם. וְלָאו דָּא נַיְיחָא נִחוֹחַ, דְּהָא כְּתִיב (ויקרא כ״ו:ל״א) וְלֹא אָרִיחַ בָּרִיחַ נִיחֹחֲכֶם, דְּהָא רֵיחַ נִיחֹחַ, רֵיחָא דִּרְעוּתָא דְּכָל הָנֵי רְעוּתָא דִּצְלוֹתָא, וּרְעוּתָא דְּשִׁירָתָא, וּרְעוּתָא דְּכַהֲנָא, דְּכֻלְּהוּ רָזָא דְּאָדָם. כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְעָבִידוּ רְעוּתָא חֲדָא, וְהַהוּא אִקְרֵי נִיחֹחַ, רַעֲוָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. כְּדֵין כֹּלָּא אִתְקָשַׁר וְאִתְנְהִיר כַּחֲדָא, כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
וְעַל דָּא אִתְיְיהִיבַת הַאי סִטְרָא אַחֲרָא, בִּידָא דְּכַהֲנָא, דִּכְתִּיב, (ויקרא ו׳:ב׳) צַו אֶת אַהֲרֹן
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[239b]
[...] et à ses fils et dis-leur… » Le mot « commande » désigne l'idole. Or, Dieu dit à Moïse que c'est par l'œuvre du prêtre que les démons, ainsi que les mauvaises pensées, disparaissent du sanctuaire; il suffit que l'homme y associe sa bonne volonté ! Heureux le sort des justes, et dans ce monde, et dans le monde futur ! Car ils connaissent les voies de la Loi et marchent dans les sentiers de la vérité.
Remarquez qu'au moment où le sanctuaire fut élevé par la main de Moïse, le démon disparut en haut et en bas. Il en sera de même à la fin des temps, ainsi qu'il est écrit222: « Je relèverai la tente de David qui s'est écroulée. » Et ailleurs223: « Elle est tombée, mais elle ne sera plus relevée », ce qui veut dire: Le sanctuaire futur d'Israël ne sera pas relevé par la main des hommes, mais Dieu le relèvera lui-même. Après la captivité d'Egypte, Dieu fit de nombreux miracles destinés à faciliter l'œuvre du sanctuaire, tandis qu'après la captivité de Babylone, le sanctuaire fut relevé sans que Dieu ait fait aucun miracle [...]
- וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, רָזָא הָכָא, דְּהָא אוֹקִימְנָא לֵית צַו אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְהָכָא אִתְיְיהִיבַת לֵיהּ, לְאִתּוֹקְדָא הַהִיא מַחֲשָׁבָה רָעָה, וּלְאַעְבְּרָא לָהּ מִגּוֹ קוּדְשָׁא, בְּהַאי רְעוּתָא דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא, וּבְהָא תְּנָנָא, וְתַרְבִּין דְּאִתּוֹקְדָן. בְּגִין לְאִתְעַבְּרָא מִן קוּדְשָׁא. וְהַאי צַו, בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, לְאַפְרָשָׁא לָהּ מִן קוּדְשָׁא, מִגּוֹ הַאי קָרְבָּנָא. וְאִי תֵּימָא (במדבר כ״ח:ב׳) צַו אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל. הָכִי נָמֵי, דְּהָא בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, (ד''א לאפרשא לה מן קדושה) כָּל זִמְנָא דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, דְּלָא יַכְלָא לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ.
וְהַאי קְרָא כֹּלָּא, אַתְיָא לְאַחֲזָאָה רָזָא דְּמִלָּה, לְאַעְטְּרָא לְהַהוּא רוּחַ קוּדְשָׁא, לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּלְאַפְרְשָׁא לָהּ לְדָא רוּחַ טוּמְאָה, לְנַחְתָּא לָהּ לְתַתָּא לְתַתָּא, דָּא בִּרְעוּתָא וּבִצְלוֹתָא כִּדְקַאמְרָן, וְדָא בְּעוֹבָדָא, כֹּלָּא כִּדְקָחָזֵי לֵיהּ.
וְהַאי קְרָא מוֹכַח עָלַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. צַו: דָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת רוּחַ מִסְאֲבָא. לֵאמֹר: (נח ס' ע''א) דָּא אִתְּתָא, דְּאִקְרֵי (משלי לא) יִרְאַת יְיָ'. כְּתִיב הָכָא לֵאמֹר, וּכְתִיב הָתָם לֵאמֹר (ירמיהו ג׳:א׳) הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְגִין כָּךְ, כֹּלָּא אִתְּמַר, וְכַהֲנָא קַיְּימָא לְאַתְקְנָא כֹּלָּא, בְּרָזָא (רמ''ד ע''ב) דְּאָדָם וּבְהֵמָה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, לְאִינּוּן יַדְעֵי אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְאַזְלֵי בָּהּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ישעיהו ל״ח:ט״ז) יְיָ' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ. מַאי עֲלֵיהֶם. אִלֵּין אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא. יִחְיוּ, יִתְקַיְימוּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, אָמַר רִבִּי חִיָיא, הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ בְּהַאי גַּוְונָא, זֹאת תּוֹרַת: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָעוֹלָה: דְּאִיהִי סַלְקַת וְאִתְעַטְּרַת לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְאִתְקַשְּׁרָא כְּדְקָא יֵאוֹת, עַד אֲתָר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.
דָּבָר אַחֵר, זֹאת תּוֹרַת: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָעוֹלָה: דָּא מַחֲשָׁבָה רָעָה, דְּאִיהִי סַלְּקָא עַל רְעוּתָא דְּבַר נָשׁ, לְאַסְטָאָה לֵיהּ מֵאוֹרְחָא דִּקְשׁוֹט. הִיא הָעוֹלָה, הִיא הִיא דְּסַלְּקָא, וְאַסְטִיאַת לֵיהּ לְבַר נָשׁ, בָּעֵי לְאוֹקְדָא לֵיהּ בְּנוּרָא, בְּגִין דְּלָא יִתְיָיהִיב לָהּ דּוּכְתָּא (נ''א לאסטאה) לְאַסְגָּאָה.
וּבְגִין כָּךְ, עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה, מַאן לַיְלָה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. (דאיהי זאת בגין) דְּאַתְיָא לְדַכְּאָה לֵיהּ לְבַר נָשׁ, מֵהַהוּא רְעוּתָא. עַל מוֹקְדָה. בְּגִין דִּי נָהָר דִּינוּר, אִיהוּ אֲתָר לְאוֹקְדָא לְכָל אִינּוּן, דְּלָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, דְּהָא עָאלִין לוֹן בְּהַהוּא נוֹרָא דְּדָלִיק, וּמְעַבְּרֵי שׁוּלְטָנֵהוֹן מֵעָלְמָא. וּבְגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט, אִצְטְרִיךְ עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה, וְאִתְכַּפְיָיא וְלָא שַׁלְטָא.
וְעַל דָּא, כַּד אִתְכַּפְיָיא הַאי, סַלְּקָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי רוּחַ קוּדְשָׁא, דְּסַלְּקָא וְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא, דְּהָא סְלִיקוּ דִּילָהּ, כַּד אִתְכַּפְיָיא הַאי חֵילָא אַחֲרָא, וְאִתְפַּרְשָׁא מִינָּהּ. וּבְגִין כָּךְ, בָּעֵינָן בְּרָזָא דְּקָרְבְּנָא, לְאַפְרָשָׁא לְהַאי סִטְרָא מֵרוּחַ קוּדְשָׁא, וּלְמֵיהַב לָהּ חוּלָקָא, בְּגִין דְּרוּחַ קוּדְשָׁא אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא.
וְתָא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאִתְעָבִיד. אִתְכַּפְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא, וְאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא. וְכַד אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, וְאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, כְּדֵין אִתְּקַם לְעֵילָּא וְתַתָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. מַאי וַיָּקֶם. אֶלָּא דְּאוֹקִים לָהּ, לְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא, וַיָּקֶם מֹשֶׁה, מַאן דְּהֲוָה מָאִיךְ אוּקְמֵיהּ, כְּמַאן דְּאוֹקִים לְמַאן דְּנָפִיל. כְּגַוְונָא דָּא, לְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב (עמוס ט׳:י״א) אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.
כְּתִיב, (עמוס ה׳:ב׳) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, מַאי לא תּוֹסִיף קוּם. (משמע דחד זמנא אחרא קמת) אֶלָּא בְּזִמְנָא אַחֲרָא קָמַת. הִיא קָמַת מִגַּרְמָהּ, וְלָא אוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהָא בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹקִים לָהּ, וְעֲבַד כַּמָה נִסִּין, בְּגִין לְאַקָּמָא לָהּ, וּבְגָלוּתָא דְּבָבֶל הוּא לָא אוֹקִים לָהּ, בְּגִין דְּלָא עֲבַד לוֹן נִסִּים, דְּגָרִים חוֹבָה, אֶלָּא הִיא קָמַת. וּסְלִיקוּ בְּנֵי גּוֹלָה, כְּאִינּוּן דְּלָא הֲוָה לוֹן פָּרוֹקָא, וְלָא הֲוָה תִּיאוּבְתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ, בְּגִין דְּגָרַם הַהוּא חוֹבָא, (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[240a]
[...] Mais, dans les temps futurs, Dieu fera des miracles, et relèvera lui-même le sanctuaire, ainsi qu'il est écrit: « Je relèverai la tente de David qui s'est écroulée. » Lorsque Moïse mit la dernière main à l'œuvre du Tabernacle, Samaël bondit de sa place et, accompagné de quarante de ses chars, il courut quatre cents lieues dans une grotte de l'abîme. Ainsi, dès que Moïse raffermit le sanctuaire sur la terre, le pouvoir du démon s'affaiblit. Et c'est toujours ainsi: Quand le côté saint prend le dessus, le côté impur est asservi,
Remarquez que l’Écriture224 dit: « Souviens-toi, Seigneur, des enfants d'Edom, de ce qu'ils ont fait au jour de la ruine de Jérusalem, lorsqu'ils disaient: Détruisez-la jusqu'aux fondements. » C'est pourquoi la Jérusalem future sera bâtie sur un fondement plus solide. Quel sera ce fondement ?—De saphir, ainsi qu'il est écrit225: « Je te fonderai sur des saphirs. » Les peuples païens [...]
- דְּאִינּוּן נָשִׁים נָכְרִיּוֹת.
וְעַל דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אוֹקִים לָהּ לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וְלָא עָבֵד לָהּ נִסִּין וּגְבוּרָאן בְּהַהוּא זִמְנָא כְּדְקָא יֵאוֹת. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי, לֹא תוֹסִיף קוּם כְּתִיב, לָא תּוֹסִיף, קוּם מִגַּרְמָהּ, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹקִים לָהּ, דִּכְתִּיב אָקִים אֶת סוּכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת. וּכְתִיב (ירמיהו ל׳:ט׳) וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב הָכָא, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. וַיָּקֶם מֹשֶׁה וְגוֹ'.
תָּא חֲזֵי, כַּד אוֹקִים לֵיהּ מֹשֶׁה לְמַשְׁכְּנָא, אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא עִמֵּיהּ. וּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, אוֹקִים (נ''א אוקיר) וְסָעִיד כֹּלָּא, בְּגִין דְּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, סָתִים וְגָנִיז אִיהוּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וּמַשְׁכְּנָא אַחֲרָא אִתְּקַם עַל מַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא וְקַיְּימָא עָלֵּיהּ, (ס''א עמיה. ומשכנא עילאה ההוא דסתים וגניז לעילא לעילא אוקים וסעיד כלא. ומשכנא אחרא ההוא אתקם על ידא דמשכנא דלתתא קיימא עליה) בְּחֵילָא דְּהַהוּא מַשְׁכְּנָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. וְכַמָּה דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, אוּף הָכִי לְעֵילָּא, עַל יְדֵי דְּהַהוּא דְבָּנֵי דְּמֹשֶׁה (נ''א דרגא דמשה). מְנָלָן. דִּכְתִּיב, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. אֶת דַּיְיקָא, לְאִתְחֲזָּאָה דִּתְרֵי מַשְׁכְּנִין בְּרָזָא דְּמֹשֶׁה אִתְּקָנוּ (נ''א אתקמו).
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְכִי וַיָּקֶם מֹשֶׁה, וְהָא כֹּלָּא עַד לָא אִתְתָּקַּן, וְקִימָה לָאו אִיהוּ אֶלָּא כַּד אִשְׁתְּלִים כֹּלָּא, וְעָאל שַׁיְיפָא בְּשַׁיְיפֵיהּ, מַאי וַיָּקֶם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בִּתְלַת סִטְרִין אוֹקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא, מַה כְּתִיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וַיִתֵּן אֶת אֲדָנָיו, וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו. בְּהָנִי תְּלַת סִטְרֵי, אוֹקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא. וּבְהָנֵי תְּלַת סִטְרֵי, אִסְתַּלָּק מַשְׁכְּנָא. וְאִתְכַּפְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא. ועֲבוֹדָה זָרָה, כַּד אוֹקִים מֹשֶׁה לְהַאי סִטְרָא, אִתְכַּפְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא. בְּגִין כָּךְ מֹשֶׁה אוֹקִים לֵיהּ וְלָא אַחֲרָא.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב וַיִתֵּן אֶת אֲדָנָיו, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִזְדַּעְזָע סָמָאֵ''ל מֵאַתְרִיהּ, וְאַרְבְּעִין רְתִיכִין דְּעִמֵּיהּ, וְעָרַק אַרְבַּע מֵאָה פַּרְסֵי, גּוֹ טְסִירוּ דְּנוּקְבָּא דְּעַפְרָא. אָעִיל מֹשֶׁה אִינּוּן סַמְכִין, וְאִתָּקִיף סִטְרָא דָּא, כְּדֵין אִינּוּן סַמְכִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא, נָפְלוּ וְאִתְרְפוּ.
פָּתַח וְאָמַר, בַּיוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת וְגוֹ', מַאי בַּיוֹם הַהוּא. בְּיוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַעְבִּיד דִּינָא בְּעָלְמָא, וְיִפְקוֹד עַל חַיָּיבֵי עָלְמָא כְּעוֹבָדֵיהוֹן. דְּהָא לֵית קִימָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא, בְּעוֹד דְּאִינּוּן חַיָּיבִין דְּיִשְׂרָאֵל יְקוּמוּן בְּעָלְמָא. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, (עמוס ט׳:י׳) בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חֲטָּאֵי עַמִּי הָאוֹמְרִים לא תַגִישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵנוּ הָרָעָה. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, בַּיוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת וְגוֹ'.
הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, (עמוס) אֶת פִּרְצֵיהֶן, אֶת פִּרְצָהּ מִבָּעֵי לֵיהּ. וַהֲרִיסוֹתָיו, וַהֲרִיסוֹתֶיהָ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן מִמַּאן, מֵאִינּוּן חַיָּיבִין, דִּכְתִּיב בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי, דְּהָא כְּדֵין יִתְעֲבִיד פִּרְצָן בְּיִשְׂרָאֵל, וְעַל דָּא וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן. וַהֲרִיסוֹתָיו אָקִים, הֲרִיסוֹתָיו דְּמַאן, הֲרִיסוֹתָיו דְּסוּכַּת דָּוִד. (ממאן מדוד) בְּגִין, דְּכַד אִתָּקַף מַלְכוּ חַיָּיבָא בְּעָלְמָא, כְּדֵין הַאי מַלְכוּ קַדִּישָׁא אִתְרַפֵי, וְסֻכַּת דָּוִד אַסְתִּיר בִּנְיָינָא דִּילֵיהּ, וְעַל דָּא וַהֲרִיסוֹתָיו אָקִים.
דְּהָא תָּנֵינָן, כָּל זִמְנָא דְּהַאי אִתָּקַף, הַאי אִתְרַפֵי. דָּא מַלְיָא, וְדָא חָרְבָה. וּבְגִין כָּךְ, עַד הַהוּא יוֹמָא, מַלְכוּ חַיָּיבָא יִתְקַף. בְּהַהוּא יוֹמָא, יִתָּקַף וְיוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְהַאי מַלְכוּ קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא וַהֲרִיסוֹתָיו אָקִים. וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם, מַאי וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְגוֹ'. (שמות לט) וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, בְּמַאי אוֹקִים לֵיהּ. דִּכְתִּיב וַיִתֵּן אֶת אֲדָנָיו וְיָהַב אִינּוּן סַמְכִין דִּתְחוֹתֵיהּ, לְקַיְּימָא עָלַיְיהוּ, וּלְאַסְחֲרָא בְּהוּ אִינּוּן צִירִים דְּפִתְחִין. בְּגִין דְּאִינּוּן סַמְכִין דִּתְחוֹתַיְיהוּ, אִינּוּן קִיוּמָא לְאַסְחֲרָא. אֲמַאי וַיִתֵּן. אַתְקִיף וְאַתְקִין לוֹן בְּתוּקְפוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַעְדִּיוּ אִינּוּן סַמְכִין אַחֲרָנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (תהילים קל״ז:ז׳) זְכוֹר יְיָ' לִבְנִי אֱדוֹם אֶת יוֹם יְרוּשָׁלַ ם הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּה. וְעַל דָּא זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי יְסוֹדֵי יְרוּשָׁלַ ם, מִיְסוֹדִין אַחֲרָנִין, דְּיִשְׁלְטוּן עַל כֹּלָּא. וּמַאן אִינּוּן. סַפִּירִין. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ד:י״א) וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים, דְּאִלֵּין אִינּוּן יְסוֹדִין, וְסַמְכִין תַּקִּיפִין וְעִלָּאִין, דְּלֵית לְהוּ חֲלִישׁוּ כְּקַדְמָאֵי.
מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאֲבָנִין
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[240b]
[...] pouvaient avoir prise sur un fondement en pierres qui ne reflètent pas la lumière d'en haut. Mais le fondement futur reflètera la lumière d'en haut et nul n'aura de prise sur lui; c'est le saphir qui servira de fondement. Qu'à Dieu ne plaise qu'on suppose que les pierres ayant servi au premier fondement de Jérusalem aient été jetées par les païens. Dieu conserva toutes les pierres, sans qu'il en manquât une seule; et quand Jérusalem sera reconstruite, ces pierres reprendront la place qu'elles occupaient autrefois. Si un homme mettait dans ses yeux de la poudre provenant d'une de ces pierres, il verrait toutes les pierres qui ont servi au fondement de Jérusalem, ainsi que toutes les pierres précieuses du Temple; il verrait aussi que toutes les pierres, ainsi que tous les édifices de Jérusalem sont encore à leur place et que les païens n’ont eu aucune prise sur eux.
Remarquez en outre qu'un aveugle n'est pas exposé au « sort », à moins que celui qui lui jette le « sort » ne remplisse au préalable ses yeux de certaines drogues. C'était le premier du mois de Nissan que Moïse acheva le Tabernacle. Ayant vu Samaël rôder autour du Tabernacle, Moïse fit l’union [...]
- קַדְמָאִין מֵאִינּוּן יְסוֹדֵי, יָכִילוּ שְׁאַר עַמִּין לְמִשְׁלַט עָלַיְיהוּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּלֵית בְּהוּ נְהִירוּ עִלָּאָה, כְּדְקָא יֵאוֹת. אֲבָל אִלֵּין, יְהוֹן נְהִירִין מִגּוֹ נְהִירוּ עִלָּאָה, וּמְשַׁקְּעָאן גּוֹ תְּהוֹמֵי, דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ. וְאִלֵּין אִינּוּן סַפִּירִין, דְּיִנְהֲרוּן לְעֵילָּא וְתַתָּא. (ואי תימא) בְּגִין דִּבְהַהוּא זִמְנָא, יִתּוֹסַף נְהִירוּ עִלָּאָה, לְעֵילָּא וְתַתָּא.
וְאִי תֵּימָא אִינּוּן יְסוֹדֵי קַדְמָאֵי, יִתְבַטְּלוּן. הָא כְּתִיב (ישעיהו נ״ד:י״א) הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ. מַרְבִּיץ לְאַתְקְנָא תְּבִירָא. מַאי בַּפּוּךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים ב ט׳:ל׳) וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ. אֲבָנִים אִית דְּאִקְרוּן פּוּךְ. מַאי טַעֲמָא הַאי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר רָזָא אִיהוּ, וְרָזָא דָּא לִמְחַצְדֵי חַקְלָא אִתְיְיהִיב לְמִנְדַּע.
תָּא חֲזֵי, אִינּוּן אֲבָנִין דִּיְסוֹדֵי צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַם, חַס וְשָׁלוֹם דִּשְׁלִיטוּ עָלַיְיהוּ שְׁאַר עַמִּין, וְלָא אוֹקְדוּ לוֹן, וְלָא אִתּוֹקְדוּן, אֶלָּא כֻּלְּהוּ אִתְגְּנִיזוּ, וְגָנִיז לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָל אִינּוּן יְסוֹדֵי בֵּיתָא קַדִּישָׁא כֻּלְּהוּ אִתְגְּנִיזוּ, וְלָא אִתְאֲבִידוּ מִנַּיְיהוּ אֲפִילּוּ חַד. וְכַד יֶהְדַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיוֹקִים לָהּ לִיְרוּשָׁלַם עַל אַתְרֵיהּ, אִינּוּן יְסוֹדֵי אֲבָנִין קַדְמָאֵי, יָהַדְרוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְלָא יַשְׁלִיט בְּהוּ עֵינָא אַחֲרָא (נ''א בישא), בַּר בְּזִמְנָא דְּיִכְחוֹל בַּר נָשׁ עֵינוֹי בְּהַהוּא פּוּכָא, וְיִמְלֵי עֵינֵיהּ מִנֵּיהּ, וּכְדֵין יֶחֱמֵי כָּל אֲבָנִין וְכָל יְסוֹדֵי יְרוּשָׁלַ ם, מְתֻקְּנָן עַל אַתְרַיְיהוּ, דְּלָא שָׁלִיטוּ בְּהוּ שְׁאַר עַמִּין, וְכָל אִינּוּן אֲבָנִין יְקָרִין אַחֲרָנִין, וְכָל אִינּוּן בִּנְיָינִי אֲבָנִין, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי עַל קִיוּמַיְיהוּ.
וּכְדֵין (ישעיהו נ״ב:ח׳) כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן. מַאי בְּשׁוּב יְיָ'. אֶלָּא כַּד שְׁלִיטוּ עָלָהּ שְׁאַר עַמִּין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לָהּ לְעֵילָּא, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִיהוּ יֶהְדַּר לָהּ לְאַתְרָהּ, דִּכְתִּיב בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן. בְּשׁוּב יְיָ' וַדַּאי.
וְתָא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאַסְתִּים מִן עֵינָא, וְלָא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ עֵינָא, לָא יַכְלִין לְמִשְׁלַט בֵּיהּ עֵינָא, בַּר בְּכִחְלָא דְּעֵינָא, בְּמִלִּין יְדִיעָאן. וּבְגִין כָּךְ, הִנִּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ. וְתָּא חֲזֵי, כָּל אִלֵּין אֲבָנִין יִתְקַיְּימוּן בְּאַתְרַיְיהוּ, וְלֶהֱווֹ יִסוֹדִין כְּקַדְמֵיתָא, וִיסוֹדֵי סַפִּירִין (אחרנין) יִתְקַיְּימוּן בַּאֲתָר אַחֲרָא סָחֲרָנָא, לְפוּתְיָא וּלְאַרְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.
בְּזִמְנָא דְּיוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבֵיתֵיהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא מַה כְּתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. בִּלַּע, כִּדְאָמְרִינָן (איכה ב׳:ב׳) בִּלַּע יְיָ' וְלֹא חָמַל, הַהוּא כּוֹס דְּשָׁתָה הַאי, יִשְׁתֶּה הַאי.
וְאִי תֵּימָא, הַהוּא בִּלַּע אִיהוּ לִזְמַן יְדִיעָא וְקָצִיב כְּיִשְׂרָאֵל, לָאו הָכִי. כְּתִיב לָנֶצַח, מַאי לָנֶצַח. לְדָרֵי דָּרִין. וְלָאו כְּיִשְׂרָאֵל, וְלָאו כְּהַהוּא זִמְנָא דְּאוֹקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא. אֶלָּא לָנֶצַח לְעָלְמִין.
וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹקִים לָהּ לִכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִיהוּ יוֹקִים סַמְכִין, וְסֵיפֵי, וְכָל אִינּוּן תִּקְרֵי בֵּיתָא, בְּתִקּוּנוֹי, (ס''א בתקיפו) לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. וּכְתִיב (ישעיהו נ״ד:ב׳) הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וְגוֹ', בְּגִין דְּיִתְבְלַע סִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא יְקוּם לְעָלְמִין וּכְדֵין, (ישעיהו כ״ה:ח׳) וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְיָ' דִּבֵּר. (שמות לט) וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאִלֵּין סַמְכִין אִתְּקָמוּ, וְאִתְיְיהִיבוּ בְּאַתְרַיְיהוּ, הַהוּא זִמְנָא אִתְרְפוּ וְאִתְעֲבָרוּ מֵאַתְרַיְיהוּ סַמְכִין בַּאֲתָר סְטָר אַחֲרָא, וְעַל דָּא, וְיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו.
מַאי וְיִּתֵּן. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּחָמָא מֹשֶׁה לְקַמֵּיהּ לְסָמָאֵ''ל חַיָּיבָא, דְּהֲוָה אָזִיל לְגַבֵּיהּ לְקַטְרְגָא לֵיהּ, וּכְדֵין אַתְקִיף בֵּיהּ מֹשֶׁה, וְקָשִׁיר לֵיהּ קַמֵּיהּ, וְאוֹקִים לֵיהּ לְמַשְׁכְּנָא, וְיָהַב לְסַמְכוֹי. דִּכְתִּיב וְיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו. וְיִּתֵּן: בִּתְקִיפוּ, דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ, וּלְמֵיהַב סַמְכִין בְּאַתְרַיְיהוּ, כְּמֹשֶׁה. דְּהָא בִּתְקִיפוּ רַב, אוֹקִים לֵיהּ מֹשֶׁה.
בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא, כַּד שָׁאֲרִי מֹשֶׁה לְאַקָּמָא לֵיהּ, בְּחַד בְּנִיסָן הֲוָה, וּבְהַהוּא זִמְנָא, תְּקִיפוּ דְסִטְרָא אַחֲרָא הֲוָה בְּעָלְמָא, דְּהָא בְּיוֹמֵי דְּנִיסָן, רֵישׁ תּוֹרָא בְּדִיקוּלָא (סליק לאגרא). תָּנֵינָן. וּבְנִיסָן שָׁארֵי מֹשֶׁה, וְחָמָא לֵיהּ לְסָמָאֵ''ל, אָזִיל סַחֲרָנֵיהּ, לְעַרְבְּבָא לֵיהּ, וְאִתְגַּבָּר עָלֵיהּ מֹשֶׁה, וּכְדֵין, וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו. שָׁארֵי הוּא וְיָהַב לְתַתָּא, וְשָׁארִי מַאן דְּשָׁארִי וְיָהַב (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[241a]
[...] du Tabernacle ici-bas avec celui d'en haut et le Tabernacle saint d'en haut commença à inonder le monde de ses lumières.
Rabbi Yossé demanda à Rabbi Siméon: Pourquoi cette répétition trois fois du mot Tabernacle dans le verset suivant226 : « Et le jour où le Tabernacle fut élevé, une nuée couvrit le Tabernacle du témoignage; et le soir on vit sur le Tabernacle comme une couleur de feu jusqu'au matin »? En outre, pourquoi l'Écriture emploie-t-elle le mot « Tabernacle » au lieu du mot « maison » ? Rabbi Siméon répondit: Dieu aima Israël et lui accorda des degrés ici-bas, comme il y en a en haut, ainsi que l'Écriture227 dit: « Voici ce que dit le Seigneur: Le ciel est mon trône, et la terre mon escabeau. » Comme le Tabernacle d'en haut a trois degrés, celui d'ici-bas les a également. Le Tabernacle n'était qu'un séjour provisoire de Dieu, alors que le Temple était un séjour définitif.
C'est pour cette raison que le premier ne porte jamais le nom de « maison », parce que ce nom indique une demeure définitive. Quand un roi veut passer peu de temps dans un endroit, il n'amène pas avec lui ses dignitaires, pour ne pas incommoder la personne qui va le loger; mais il amène ses dignitaires quand il va s'établir pour quelque temps. Le Tabernacle dans le désert était un séjour provisoire de Dieu, et il vint seul, sans ses légions célestes. Mais il vint accompagné de tous les chars célestes et de toutes ses légions d'anges dans le Temple. Quand Dieu commanda à Moïse d'exécuter les travaux du Tabernacle, Moïse ne put les comprendre, et Dieu dut lui montrer chaque chose en détail. Comment les lui-montra-t-il? En lui montrant des modèles de feu blanc, noir, rouge et jaune. Cependant ce furent Beseléel et Oholiab qui exécutèrent les travaux; seulement, comme c'est Moïse qui en indiqua le plan, l’œuvre porte son nom. D'après une autre version, [...]
- לְעֵילָּא דָּא לָקֳבֵל דָּא.
בְּיוֹמָא דְּאִתְּקַם הַאי מַשְׁכְּנָא לְתַתָּא, אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא, וּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז, אַפִּיק נְהוֹרִין לְכָל סְטָר, וְאִתְנָהַרוּן עָלְמִין.
רִבִּי יוֹסֵי שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אֲמַר לֵיהּ, תְּלַת מַשְׁכְּנִין חֲמֵינָן בַּקְּרָא, דִּכְתִּיב, (במדבר ט׳:ט״ו) וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדוּת, וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר, הָא תְּלַת מַשְׁכְּנִין הָכָא. וַאֲמַאי מַשְׁכְּנָא, וְלָא בַּיִת, דְּהָא בַּיִת אִצְטְרִיךְ וְלָא מִשְׁכָּן.
פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו ס״ו:א׳) כֹּה אָמַר יְיָ' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל לְאַחֲסַנְתֵּיהּ וְעַדְבֵיהּ, וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ. וְהָא אוֹקִימְנָא דְּעֲבַד מִנַּיְיהוּ דַּרְגִּן יְדִיעָן בְּהַאי עָלְמָא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לְשַׁכְלְלָא עָלְמִין כֻּלְּהוּ כְּחַד, עֵילָּא וְתַתָּא. דִּכְתִּיב הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי לְשַׁכְלְלָא עֵילָּא וְתַתָּא לְמֶהוֵי חַד.
תָּא חֲזֵי, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, דָּא רְקִיעָא דְּיַעֲקֹב שַׁרְיָא בֵּיהּ, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא עִלָּאָה, לְכוּרְסְיָיא (ס''א כורסייא עלאה לדיוקנא) עִלָּאָה קַדִּישָׁא. וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי, דָּא רְקִיעָא דְּדָוִד מַלְכָּא שַׁרְיָא בֵּיהּ, לְאִתְהֲנָאָה מִזִּיוָא דְּאַסְפָקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא. וּבְגִין דְּבָעֵי לְאִתְפַּשְׁטָא יַתִּיר לְתַתָּא אָמַר הֲדוֹם רַגְלָי. אֵיזֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי, דָּא בִּנְיַן בֵּית מַקְדְּשָׁא. וְאֵיזֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, דָּא בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים דִּלְתַתָּא.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל זִמְנָא דְּאָזְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא, הֲוָה לְהוּ מִשְׁכָּן, עַד דְּאָתוּ לְשִׁילֹה, וַהֲוָה תַּמָּן. וְדָא אִיהוּ רָזָא, לְאַמְשָׁכָא דָּא בְּדָא, וּלְאַעֲלָא דָּא בְּדָא, לְאִתְקַשְּׁרָא דָּא בְּדָא, בְּגִין לְאַנְהָרָא. אֲבָל לָאו לְנַיְיחָא. דְּהָא לָאו נַיְיחָא, בַּר כַּד אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, בְּיוֹמוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּהָא כְּדֵין אִיהוּ מְנוּחָה לְעֵילָּא וְתַתָּא. בְּגִין דְּתַמָּן תְּקִיפוּ דְּנַיְיחָא, וְלָא לְנַטְלָא מֵאֲתָר לַאֲתָר.
וּבְגִין כַּךְ אִית מִשְׁכָּן, וְאִית בַּיִת. מִשְׁכָּן: כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (ויקרא כ״ו:י״א) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. מַאי מִשְׁכָּנִי. מִשְׁכְּנוֹתָיו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלִהווֹן גַּבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם.
מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא מִשְׁכָּן, כְּמַלְכָּא דְּאָתֵי לְגַבֵּי רְחִימֵיהּ, וְלָא מַיְיתֵי כָּל אֻכְלוּסִין דִּילֵיהּ עִמֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא לְאַטְרְחָא עָלֵיהּ, אִיהוּ אָתֵי לְגַבֵּיהּ בִּזְעֵיר חֵילִין. בַּיִת: דְּכָל חֵילִין וְכָל (ויקרא ב' ע''ב) אֹכְלוֹסִין דִּילֵיהּ, כֻּלְּהוּ אַיְיתֵי עִמֵּיהּ, לְדַיְּירָא בְּהַהוּא בֵּיתָא, וְדָא אִיהוּ בֵּין מִשְׁכָּן וּבֵין בַּיִת. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אִיהוּ דִּיּוּרָא דְּנַיְיחָא לְעָלְמִין, בְּכָל אִינּוּן רְתִיכִין, בְּכָל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, בְּכָל אִינּוּן עוֹבָדִין, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. לְתַבְּרָא (ד''א לחברא) עוֹבָדִין דִּלְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. מִשְׁכָּן, בִּזְעֵיר דִּיוּקְנִין, בִּזְעִירִין עוֹבָדִין, לְנַטְלָא מֵאֲתָר לַאֲתָר, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא.
תָּא חֲזֵי, כַּד פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה עַל מַשְׁכְּנָא, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם בֵּיהּ, עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ כֹּלָּא בְּדִיוּקְנֵיהּ, כָּל מִלָּה וּמִלָּה. בְּמָּה אַחְזֵי לֵיהּ. בְּאֶשָּׁא חִוָּורָא, וּבְאֶשָּׁא אוּכָמָא, וּבְאֶשָּׁא סוּמָקָא, וּבְאֶשָּׁא יְרוֹקָא. מַה כְּתִיב, (שמות כ״ה:מ׳) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה כְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. עִם כָּל דָּא אַקְשֵׁי לֵיהּ לְמֹשֶׁה.
תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּאַחְזֵי לֵיהּ עֵינָא בְּעֵינָא לָא בָּעָא מֹשֶׁה לְמֶעְבַּד. וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ לָא יָדַע לְמֶעְבַּד, אוֹ חָכְמְתָא לָא הֲוָה עִמֵּיהּ. תָּא חֲזֵי, בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב, וְכָל אִינּוּן שְׁאַר אַחֲרָנִין, אַף עַל גַּב דְּלָא חָמוּ כְּמֹשֶׁה, מַה כְּתִיב, וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנִּה עָשׂוּ אוֹתָהּ וְגוֹ', אִי אִינּוּן דְּלָא חָמוּ, עָבְדוּ כַּךְ. מֹשֶׁה דְּחָמָא, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. אֶלָּא מֹשֶׁה, אַף עַל גַּב דְּאִסְתַּלָּק מִן מַשְׁכְּנָא מֵעֲבִידָתָא, כֹּלָּא הֲוָה בִּידֵיהּ, וְעַל יְדֵיהּ, וְאִיהוּ אִקְרֵי עַל שְׁמֵיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב וּרְאֵה וַעֲשֵׂה.
דָּבָר אַחֵר, מֹשֶׁה אִסְתַּלָּק מִן דָּא, וְיָהִיב דּוּכְתֵּיהּ לְאַחֲרָא, עַד דְּאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[241b]
[...] c'est pour honorer Moïse que l'Ecriture lui attribue l’œuvre. Du reste, comme c’est Moïse qui mit la dernière main à l'œuvre, il méritait que celle-ci lui fût attribuée. « Et228 Moïse éleva le Tabernacle. »
Rabbi Yehouda commença à parler ainsi229: « O mon ennemie, ne te réjouis point de ce que je suis tombée; je me relèverai après que je me serai assise dans les ténèbres; le Seigneur est ma lumière. » Ces paroles sont adressées par la « Communauté d'Israël » aux rois coupables. Tous les rois ne se relèvent plus aussitôt qu'ils sont tombés; mais la « Communauté d'Israël » s’est relevée plusieurs fois après qu'elle fût tombée. Maintes fois déjà Israël fut dispersé au milieu de ses ennemis, les. peuples païens; qui le menaçaient de le faire disparaître du monde; mais Dieu ne l'a jamais permis; il a toujours relevé Israël. Il en sera de même cette fois-ci; Dieu ramènera la « Communauté d'Israël » de la terre de l’exil, et elle récitera le verset mentionné.
Rabbi Siméon commença à parler ainsi: « Dans la vision d'Ézéchiel il est dit: « Quand ils marchent, ils marchent, et quand ils s'arrêtent, ils s'arrêtent. » Que signifient ces paroles? Il est bien naturel qu’ils marchaient quand ils marchaient? Le sens de ces paroles est celui-ci: Les Séraphin marchaient quand les Hayoth marchaient, et les Seraphim s'arrêtaient quand les Hayoth s'arrêtaient.
Remarquez que la porte céleste de l'Orient est pourvue de vingtquatre battants; elle est gardée par vingt-quatre sentinelles, lesquelles sont entourées d'une flamme qui sort du seuil de la porte. Au-dessous de ces vingt-quatre sentinelles, existent vingt-quatre éminences, et sur chacune de ces éminences s'élève une colonne, laquelle reste toujours immobile et ne se meut jamais. Les vingt-quatre sentinelles restent, par conséquent, également immobiles. C'est d'elles que l’Ecriture230 dit: « Et je te donnerai une part parmi ceux qui marchent au milieu de ceux qui sont arrêtés. ». [...]
- בְּרִיךְ הוּא (שמות ל״א:ב׳) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב. וּכְתִיב וְעָשָׂה בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב. אִי יְקָרָא דָּא, הֲוָה דְּמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ יַעְבִּיד לֵיהּ, יִתְקְיָּים בֵּיהּ תָּדִיר. (ס''א יתיר תדיר)
וְעִם כָּל דָּא, כֵּיוָן דְּאִיהוּ פָּקִיד, וּבְפִקוּדֵיהּ יִתְעֲבִיד, אִיהוּ עָבִיד כֹּלָּא. תּוּ, כָּל עֲבִידְתָּא לָא קַיְּימָא, אֶלָּא בְּסִיוּמָא דְּעוֹבָדָא, וְעַל דָּא, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. בָּעוּ לְאַקָּמָא לֵיהּ כָּל אִינּוּן חַכִּימֵי לִבָּא, וְלָא הֲוָה מִתְקַיֵּים, בְּגִין יְקָרֵיהּ דְּמֹשֶׁה, עַד דְּאָתָא מֹשֶׁה, וְאוֹקִים לֵיהּ. וְהָא אוּקְמוּהָ. (שמות מ׳:י״ח) וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (מיכה ז׳:ח׳) אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ'. מַאן אוֹיַבְתִּי לִי. דְּבָבוּ דְּמַלְכוּ חַיָּיבָא בְּמַלְכוּת קַדִּישָׁא. וְהַאי קְרָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמַר לֵיהּ, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, מַה דְּלֵית לָךְ הָכִי (נ''א לה הכי) לְמַלְכוּ אַחֲרָא, דְּכֵיוָן דְּתִפּוֹל לָא תָּקוּם לְעָלְמִין. אֲבָל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּנַפְלַת, תָּקוּם וְקָמַת שְׁאַר זִמְנִין. דִּכְתִּיב כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי.
דְּהָא כַּמָה זִמְנִין נַפְלַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְיָתְבָא בֵּין אִינּוּן מָארֵי דְּבָבוּ, וּשְׁאַר עַמִּין קָמוּ עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְשֵׁיצָאָה לוֹן מֵעָלְמָא, (ולא יכילו) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים פג) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד, וּכְתִיב כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּיו וְגוֹ', אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי. וְעִם כָּל דָּא, אַף עַל גַּב דִּשְׁאַר עַמִּין קָמוּ עָלַיְיהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אֲנָח לוֹן בִּידַיְיהוּ, וְאִי נָפְלוּ קָמוּ, דִּכְתִּיב כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָקִים לָהּ תָּדִיר.
וּזְמִינָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר בְּהַהוּא זִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא דְּגָלוּתָא, וְתִסְתָּלַק מִנֵּיהּ, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי. כִּי נָפַלְתִּי בְּגָלוּתָא, וְאִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנַי, קָמְתִּי בְּהַאי זִמְנָא. וּבְגִין כַּךְ, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאַפִּיק מֹשֶׁה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבֵד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן נִסִּין וּגְבוּרָאן דְּעָבַד לוֹן. כְּדֵין וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּתִיב, דְּהָא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה אִתְּקַם בְּכָל זִמְנָא.
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל א׳:כ״א) בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וְגוֹ'. בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ, וְכִי לָא יְדַעְנָא דְּהָא בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ, וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ. אֶלָּא בְּלֶכְתָּם דְּמַאן. בְּלֶכְתָּם דְּחַיּוֹת. דְּכַד אִינּוּן אַזְלִין, אִינּוּן אוֹפַנִּים יֵלֵכוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם. וְעַל דָּא בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ, בְּגִין דְּכָל מַטַלְנֵיהוֹן דְּאִינּוּן אוֹפַנִּים, לָאו אִינּוּן אֶלָּא בְּמַטְלָנִין דְּחַיּוֹת, וְקִיּוּמָא דִּילְהוֹן לָא קַיְימֵי בְּאַתְרַיְיהוּ, אֶלָּא כֹּלָּא תַּלְיָא בַּחַיוֹת. וְכֵן כְּתִיב וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם בְּגִין דְּחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים כַּחֲדָא אַזְלִין.
וְתָּא חֲזֵי, עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע מַשְׁקּוֹפִין, דְּמַטְרָנִין עִלָּאִין קַיְימִין גּוֹ מַשְׁקוֹפָא חֲדָא דְּבִסְטַר מִזְרָח. לְהַאי פִּתְחָא, נַטְרִין אַרְבַּע וְעֶשְׂרִין מִשְׁמָרוֹת, טְמִירִין גּוֹ תּוּקְפָּא דְּשַׁלְהוֹבָא, דְּעַטָרָא וְסָחֲרָא לְגוֹ הַהוּא מַשְׁקוֹפָא מֵהַהוּא סִטְרָא דְּמִזְרָח.
וְאַרְבַּע וְעֶשְׂרִין סַמְכִין תְּחוֹתַיְיהוּ, וְעַל אִלֵּין סַמְכִין קַיְימִין עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע עַמּוּדִין, וְאִלֵּין אִינּוּן דְּקַיְימִין תָּדִיר, וְלָא פַּרְחִין גּוֹ אֲוֵירָא כְּאִינּוּן אַחֲרָנִין, וְאִלֵּין אִינּוּן דְּאִקְרוּן עוֹמְדִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (זכריה ג׳:ז׳) וְנָתַתִּי לָךְ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה. וְאִלֵּין עַמּוּדִים, קַיְימִין עַל אִינּוּן סַמְכִין, בְּהוּ סָחֲרָן לְאִתְקַיְּימָא בְּדוּכְתַּיְיהוּ.
כַּד אִלֵּין עַמּוּדִים קַיְימִין עַל קִיוּמַיְיהוּ, כֻּלְּהוּ שַׁלִּיטִין דְּקַיְימִין עָלַיְיהוּ, מְעַפְפֵי וְטָסִין כָּל עָלְמָא, וְאַשְׁגְּחָן עַיְינִין. וְאִינּוּן דְּצַיְיתִי קַלִין, סַלְּקִין מִלִּין לְעֵילָּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (קהלת י׳:כ׳) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. וּבְגִין כַּךְ, אִינּוּן סַמְכִין קַיְימִין בְּקִיּוּמָא תָּדִיר.
תָּא חֲזֵי, בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ כִּדְקַאמְרָן. וּבְהִנָּשְּׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[242a]
[...] L'Ecriture parle d'un « Esprit de Haya qui résidait dans les roues ». C'est l'Esprit Saint qui souffla sur toutes les roues et les fit marcher. Il résulte de ce qui précède que quiconque se trouve sur un haut degré saisit celui qui veut le saisir. Ainsi l'Arche de l'Alliance saisissait, causait la mort de quiconque la saisissait, l’arrachait à Israël. De même les Hayoth brûlent du désir d'approcher du Hayâ supérieur et de le saisir; et à son tour le Hayâ les attire et les entraîne à sa suite.
Remarquez que Moïse disposa le Tabernacle de façon à répondre par des images matérielles à la forme du Char céleste, tandis que Salomon disposa le temple de manière à ressembler au fleuve qui sort de l'Eden. Le Tabernacle est un degré et le Temple est un autre degré. [...]
- לְעוּמָּתָם. דְּהָא כְּמָה דְּאִלֵּין חַיוֹת נַטְלִין וְסַלְּקִין, הָכִי אִינּוּן. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין, כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים. רוּחַ הַחַיָּה, רוּחַ קוּדְשָׁא, דְּנָשִׁיב וּבָטַשׁ בְּכֻלְּהוּ אוֹפַנִּים, לְמֵהַךְ. אִשְׁתְּכַח, דְּכָל מַאן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה, אִיהוּ נָטִיל לְמַאן דְּנָטִיל לֵיהּ. תָּא חֲזֵי, דְּאָרוֹן אִיהוּ הֲוָה נָטִיל לְמַאן דְּנָטִיל לֵיהּ. אוּף הָכָא, חַיוֹת, אִינּוּן נַטְלִין לָאוֹפַנִּים.
וְאִי תֵּימָא כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים כְּתִיב. הָכִי נָמֵי, דָּא חַיָּה, דְּאִיהוּ לִסְטַר יְמִינָא, לִסְטַר שְׂמָאלָא, וְלִסְטָר קָמָא, וְלִסְטָר אֲחוֹרָא, וְדָא אִיהִי חַיָּה, וְאִלֵּין אִינּוּן חַיוֹת.
כְּתִיב (יחזקאל י׳:כ׳) הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהָר כְּבָר, דָּא הִיא חַיָּה דִּמְרַבָּע לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא. וְדָא אִיהִי דְּקַיְּימָא כּוּרְסְיָיא, לְדִיּוּקְנָא דְּאָדָם. כְּמָה דִּכְתִּיב, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וְכֹלָּא לְהַהוּא דַּרְגָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא סְתִימָאָה, דְּאִקְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וְדָא חַיָּה דִּלְתַתָּא, דְּקַיְּימָא תְּחוֹת כֻּלְּהוּ חֵיוָון עִלָּאִין קַדִּישִׁין. בְּגִין דְּאִית חֵיוָון עִלָּאִין אִלֵּין עַל אִלֵּין. כּוּרְסְיָיא דִּתְחוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, דָּא דִּיּוּקְנָא דְּיַעֲקֹב. וְכוּרְסְיָיא דִּלְתַתָּא, דָּא דִּיּוּקְנָא דְּדָוִד. אִיהִי דִּמְרַבְּעָא לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא. וּבְגִין כַּךְ רוּחָא נָפִיק מִלְּעֵילָּא, וְנָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד דְּבָטַשׁ בְּכֻלְּהוּ תַּתָּאֵי דִּלְתַתָּא, וְהַהוּא רוּחָא אַנְהִיג לְכֹלָּא, וְאַתְקִין תִּקּוּנָא דְּכֻלְּהוּ לְאַתְקְנָא. (ס''א בההוא גוונא ממש דאית תקונא לעילא בההוא וכו') וּבְהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ, אִתְתָּקַּן לְתַתָּא. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים. וּכְתִיב אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלְכוּ. לְתַתָּא מַה כְּתִיב, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. בְּמָּה. (ס''א למאי) לְמֶהֱוֵי רוּחַ דְּהַהוּא דַּרְגָּא דִּלְתַתָּא, בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא רוּחַ עִלָּאָה, הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַאי חַיָּה נָפְקָא רוּחָא לְאַתְקְנָא כֹּלָּא. הָכִי נָמֵי מֹשֶׁה. הִיא הַחַיָּה דְּיָהַב רוּחָא לְתַתָּא, לְאַתְקְנָא כֹּלָּא. בְּגִין כָּךְ כְּתִיב, וַיָּקֶם, וַיִתֵּן, וַיָּשֶׂם. וּבְכֹלָּא שַׁוִּי רוּחָא, לְאַתְקְנָא כֹּלָּא.
תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא, בְּמַשְׁכְּנָא דְּעֲבַד מֹשֶׁה, אִיהוּ אַתְקִין לֵיהּ, בְּרָזָא דְּהַהוּא דַּרְגָּא עִלָּאָה דְּאִיהוּ קַיְּימָא בֵּיהּ. בְּמַקְדְּשָׁא דְּעָבַד שְׁלֹמֹה, אִיהוּ תַּקִּין לֵיהּ, בְּרָזָא דְּהַהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא דְּבֵיתָא, וְאִיהוּ נַיְיחָא דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא בְּרָזָא דְּמַשְׁכְּנָא, אִיהוּ קוּרְבָּא דַּחֲבִיבוּתָא, בְּדַּרְגָּא (ס''א ברזא) דְּגוּפָא, הַהוּא דַּרְגָּא דְּמֹשֶׁה, קַיְּימָא בֵּיהּ קוּרְבָּא דַּחֲבִיבוּתָא, וְלָאו דְּנַיְיחָא. כַּד אָתָא שְׁלמֹה, וְאַתְקִין מַקְדְּשָׁא, הַהוּא מַקְדְּשָׁא אִתְתָּקַּן, בְּרָזָא דַּחֲבִיבוּ דְּנַיְיחָא. וְעַל דָּא כְּתִיב בִּשְׁלֹמֹה, (דברי הימים א' כב) הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה.
וּבְגִין כָּךְ, דָּא אַתְקִין בְּחַד דַּרְגָּא, וְדָא אַתְקִין בְּחַד דַּרְגָּא, דִּיּוּקְנָא דְּהַאי בְּהַאי, וְרָזָא דָּא, (בראשית ל״ז:ב׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף.
שֵׁירוּתָא דְּשָׁאֲרִי מֹשֶׁה, לְאַתְקְנָא בְּהַאי אֲתָר, דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה אוֹקִים קִימָה דִּנְקוּדָה דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, דְּהֲוָה חָשׁוּךְ וְשָׁקוּעַ בְּאַתְרֵיהּ, וְלָא אִתְחָזֵי, וְלָא נָהִיר כְּלַל, וְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא אוֹקִים לָהּ לְהַאי נְקוּדָה, דְּאִשְׁתְּקָעַת בְּאַתְרָהָא. וּלְבָתַר לְכָל אַחֲרָא, דְּאִיהוּ בִּנְיָינָא דְּהַאי נְקוּדָה.
וְאִם הַאי נְקוּדָה לָא אִתְתָּקַּן (נ''א אתתקם) בְּקַדְמִיתָא, כָּל מַאן דְּאִתְפָּשַּׁט מִנָּהּ, לָא יָכִיל לְאִתְתַּקְנָא. וְכֵיוָן דְּהַאי נְקוּדָה אִתְּקָמַת וְאִתְנְהִירַת, כְּדֵין, כָּל שְׁאַר תִּקּוּנָא אַחֲרָא אִתְתָּקַּן, וְאִתְיְישָׁבַת בְּדוּכְתָּהּ. וְעַל דָּא, וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. (את) דָּא נְקוּדָה דַּהֲוַות חֲשׁוֹכָא וּשְׁקִיעָא בְּאַתְרֵיהּ. וּלְבָתַר, וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו, אִינּוּן סַמְכִין דְּאִינּוּן מִכָּאן וּמִכָּאן. (בגין דאית אדנים ואית אדנים) וְכֻלְּהוּ הֲווֹ מֵאָה לְחֶשְׁבֹּנָא, וְכֻלְּהוּ אִתְפְּלָגוּ לְאַתְרַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן.
וְאִלֵּין אֲדָנִים (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[242b]
[...] Les seuils dont parle l'Écriture dans l'œuvre du Tabernacle sont l'image de l’ « autre côté »; c'est par la construction de ces seuils que Moïse arriva au résultat de précipiter le domon dans les profondeurs de l'abîme. Si Israël n'avait pas péché, le démon n'aurait jamais pu dominer. Mais Israël a péché de nouveau et attiré le démon comme auparavant. A partir de ce jour, il.ne resta à Israël d'autre issue que d'accorder au démon sa part dans les offrandes des sacrifices et des holocaustes.
Remarquez que l'holocauste était entièrement consumé, afin de subjuguer l’« autre côté » par le côté saint. Toutes les fois que le côté saint domine, le côté impur se baisse et rampe. Le point supérieur du côté impur est du principe mâle; il est assis sur le dos d'un chameau et autour de lui règnent des ténèbres épaisses. Quand la vapeur s'échappe du nez par suite d'un mouvement de colère, le pouvoir du démon se raffermit et il paraît sous la forme de mâle et femelle. L'air chauffé par les vapeurs qui sortent du nez au moment de la colère forment une ombre appelée « ombre de la mort ».. Cette ombre se répand dans toutes les directions; elle a une couleur noirâtre, mais n’est pas tout à fait noire; car le démon n’a aucune couleur. Ce sont ces ténèbres qui régnèrent en Egypte lors du fléau des ténèbres. [...]
- הָא אוֹקִימְנָא, אֲבָל לָא כְּתִיב בְּהוּ קִימָה, אֶלָּא וַיִּתֵּן, נְתִינָה לְשַׁוָּואָה עָלַיְיהוּ מַה דְּאִצְטְרִיךְ, בְּגִין דְּאִית תַּתָּאִין וְעִלָּאִין, רְכִיבִין דָּא עַל דָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהוּ נְתִינָה.
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּהַאי נְקוּדָה אִתְּקָמַת, אִשְׁתְּקָעַת סִטְרָא אַחֲרָא. וְלָא אִתְמָחַת כְּלַל, דְּהָא לָא אִתְמְחֵי, אֶלָּא לְהַהוּא זִמְנָא דְּאָתֵי, דְּאִתְמְחֵי מֵעָלְמָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, אִתְּקַם דָּא וְאִשְׁתְּקָעַת דָּא. (שמות מ׳:י״ח) וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו, כְּדֵין שָׁאֲרִי לְאִתַּתְקְפָא הַאי סִטְרָא (ד''א רוחא) דִּקְדוּשָּׁה וְכַד אִתְיְיהִיבוּ אִלֵּין סַמְכִין, אִשְׁתְּקָעוּ כֻּלְּהוּ דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְעָאלוּ בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. בְּגִין דְּאִסְתַּלָּק הַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, וְאִיהוּ חוּלָקָא לְאִסְתַּלְּקָא, וּכְדֵין הַאי סִטְרָא אַחֲרָא אִשְׁתְּקַע, וְעָאל בְּהַהוּא נוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא.
וְאִלְמָלֵא דְּיִשְׂרָאֵל חָאבוּ, (בקדמיתא) לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה בְּעָלְמָא יַתִּיר. וּלְבָתַר אוּף הָכִי חָאבוּ, וְאַמְשִׁיכוּ לֵיהּ עָלַיְיהוּ כְּקַדְמֵיתָא. וּמֵהַהוּא יוֹמָא, לָא הֲוָה עֵיטָא, אֶלָּא לְמֵיהַב חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא בְּכֹלָּא, בְּרָזָא דְּקָרְבְּנִין וּנְסָכִין וְעִלָּוָון. וְתָּא חֲזֵי בְּגִין כָּךְ עוֹלָה אִתּוֹקְדָא כֹּלָּא בְּאֶשָּׁא, לְאַכְפְּיָיא הַאי סִטְרָא, וּלְאִסְתַּלְּקָא סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, וּבְגִין כַּךְ כַּד מֹשֶׁה אוֹקִים לַאֲתָר דָּא. אִשְׁתְּקַע אֲתָר דָּא.
תָּא חֲזֵי וַיָּקֶם מֹשֶׁה, הַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה. וְאִשְׁתְּקַע סִטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא. וַיִּתֵּן. לְהַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, וְאִתְרַפְיָא הַאי סִטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא. וַיָּשֶׂם, לְהַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, וְאִתְכַּפְיָא הַאי סִטְרָא אַחֲרָא דִּמְסָאֲבָא. וּלְבָתַר אַהְדָּר וַיִתֵּן אֶת בְּרִיחָיו.
וּלְבָתַר וַיָּקֶם. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּיְהֵא שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא בְּקִימָה, שָׁאֲרִי בְּקִימָה, וְסִיֵּים בְּקִימָה. בְּגִין דִּבְכֹלָּא בָּעֵי קִימָה, שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא. קִימָה בְּשֵׁירוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְרַפֵי. וְדָא, אִיהוּ קִימָה לְסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, בְּגִין לְאִתְקַיְּימָא וּלְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא, לְמֶהוֵי אִתְקַשְׁרוּתָא חֲדָא כְּדְקָא יֵאוֹת. בְּגִין דְּכָל זִמְנָא דִּקְדוּשָּׁה שַׁלְטָא וְסַלְּקָא, מְסָאֲבוּ שָׁפִיל, וּמָאִיךְ לְתַתָּא.
רֵישָׁא דִּנְקוּדָה, דְּקַיְּימָא תְּחוֹת דַּרְגִּין דִּי בְּסִטְרָא אַחֲרָא, אִיהוּ רִישׁ דַּרְגָּא דִּלְבַר, רֵישָׁא דִּדְכוּרָא, וְקַיְּימָא רָכִיב עַל חַד גָּמָל, אִיהוּ רֵישָׁא לְבַר דְּחַד עִרְבוּבָא דְּחֹשֶׁךְ דְּאִתְפָּשַּׁט.
דְּכַד תְּנָנָא נָפְקָא מִגּוֹ רוּגְזָא תַּקִּיף, אִתְפָּשַּׁט הַהוּא תְּנָנָא, וְאָזִיל רוּגְזָא בָּתַר רוּגְזָא, דָּא עַל דָּא, וְדָא רָכִיב וְשָׁלִיט עַל דָּא, בְּחֵיזוּ דִּדְכַר וְנוּקְבָּא לְמֶהוֵי כֹּלָּא רוּגְזָא תַּקִּיף.
וְכַד שָׁאֲרִי תְּנָנָא לְאִתְפַּשְּׁטָא, דָּחִיק מִגּוֹ רוּגְזָא בִּדְחִיקוּ דְּחָד נְקוּדָה לְאִתְפַּשְּׁטָא, וּלְבָתַר אִתְפָּשַּׁט תְּנָנָא (ק''ל ע''א) דְּרוּגְזָא בְּעַקִּימוּ, כְּחַד חִוְיָא חַכִּים לְאַבְאָשָׁא.
רֵישָׁא דְּנָפְקָא לְאִתְפַּשְּׁטָא, אִיהוּ דַּרְגָּא דְּאִיהוּ חָשׁוּךְ, סָלִיק וְנָחִית, אָזִיל וְשָׁאט, וְנָח בְּדוּכְתֵּיהּ, וְקַיְּימָא דַּרְגָּא לְאִתְיַישְּׁבָא, מֵהַהוּא תְּנָנָא דְּנָפִיק מִגּוֹ רוּגְזָא, וְאִיהוּ צֵל. צִלָּא, עַל אֲתָר אַחֲרָא דְּאִקְרֵי מָוֶת. וְכַד מִתְחַבְּרָן תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא, אִקְרֵי (ויצא ק''ס ע''ב) צַלְמָוֶת, וְהָא אוֹקִימְנָא, תְּרִין דַּרְגִּין אִינּוּן דְּמִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא.
הַאי צֵל, אִיהוּ שֵׁירוּתָא דִּנְקוּדָה תַּתָּאָה דִּלְבַר, חֲשׁוֹכָא דִּמְרַחָקָא מִנְקוּדָה קַדִּישָׁא, דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא. וְהַאי אִיהוּ נְקוּדָה, דְּלָא קַיְּימָא, וְלָא אִתְרְשִׁימַת בְּגַוְונָהָא. וּמִינָהּ אִתְפַּשְּׁטַת פְּשִׁיטוּ לְבַר וּלְתַתָּא. וְאִיהִי אִשְׁתְּקָעַת וְלָא אִתְחֲזִיאַת, וְלָא אִתְרְשִׁימַת.
הַאי אִתְפַּשְּׁטַת לְתַתָּא, לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, וְאִתְפַּשְׁטַת בְּאֶמְצָעִיתָא, גּוֹ חָשׁוּךְ, קָבֵל אֶלֶף וּמֵאָה. תְּרֵין סַמְכִין מִתְגַּלְּפִין לְסִטְרָא דָּא, וּלְסִטְרָא דָּא, אִתְפָּשַּׁט חֲשׁוֹכָא, בְּגוֹ גּוָֹון אוּכָם וְלָא אוּכָם, דְּהָא לֵית לֵיהּ גּוָֹון לְאִתְקַיְּימָא בֵּיהּ. וּבְהַהוּא פְּשִׁיטוּ, קַיְימִין חֲשׁוּכִין אִינּוּן דְּשִׁמְּשׁוּ בְּמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב (שמות י׳:כ״ג) לא רְאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים. וּכְתִיב וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[243a]
[...] Bien que ces ténèbres soient totalement dépourvues de couleur, elles dégagent des rayons qui prennent des couleurs différentes. C'est ainsi qu'elles dégagent des rayons semblables à l'or, à l'argent, à l'airain et au fer. Le premier palais du démon est situé du côté des ténèbres. Les ténèbres pénètrent dans la fumée que dégage le feu et prennent à la suite trois couleurs. Ces couleurs se subdivisent en plusieurs autres. La seconde couleur descend en bas et excite les hommes à la colère. C'est le principe femelle du démon qui se consacre à ce service. La couleur de feu descend également en ce monde et excite les hommes au meurtre et aux actes sanguinaires. C'est également le principe femelle du démon qui est chargé de ce service, à moins qu'il ne s'agisse du sang qu’on répand pendant la guerre, car de cela est chargé le principe mâle. La couleur noire descend ici-bas et s'attache aux hommes blessés, malades, prisonniers, crucifiés et étranglés [...]
- הַאי פְּשִׁיטוּ, אִתְפָּשַׁט בְּכַמָּה זִינִין, מְשַׁנְיָין אִלֵּין גּוֹ אִלֵּין. גּוֹ הַהוּא פְּשִׁיטוּ, נָפְקָא חַד זִהֲרָא דְּאִצְטְבַּע בְּדַהֲבָא, וְדָא אִיהוּ דַּהֲבָא סוּמָקָא. אִתְפָּשַׁט הַאי זִהֲרָא, וְחָפֵי חָשׁוּךְ דְּרִישָׁא, וְאִיהוּ דַּהֲבָא, דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ חֲשׁוֹכָא.
הַאי חֲשׁוֹכָא אִתְפָּשַׁט לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. וּמִגּוֹ אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין, נָפְקָא חַד גַּוְונָא דְּכַסְפָּא, דְּלָא זָהִיר. אִתְפָּשַׁט הַאי גּוָֹון דִּכְסַף, וְחָפֵי חֲשׁוֹכָא, וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְנָחִית לְתַתָּא.
אִתְפָּשַׁט חֲשׁוֹכָא, וְקַיְימָן תְּרֵין חֲשׁוּכִין, רֵישׁ אוּכָמָא דְּקַיְימִין, (ד''א דנפקין) וּמִתַּמָּן מִתְפָּשַּׁט וְנָפִיק חַד גּוָֹון דִּנְחֹשֶׁת. וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא, הַהוּא חָשׁוּךְ, וְקָאִים קַיְּימָא, וְנָפִיק חַד גּוָֹון אוּכָם חֵיזוּ דְּפַרְזְלָא. וְכֹלָּא בְּרָזָא דַּחֲשׁוֹכָא.
מִבֵּין תְּרֵין קַיְימִין, נָפִיק קַיָּימָא חַד, חָשׁוּךְ בַּחֲשׁוֹכָא, וְכָל אִלֵּין גַּוְונִין אִתְחָזוּן בֵּיהּ. וְהַאי אִיהוּ עָרְלָה, דְּאַנְהִיג דְּכַר לִנְקֵבָה, לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, לְמֶהֱוֵי חַד.
הָנֵי קַיְימִין, בְּז' דַּרְגִּין רַבְרְבִין (דכרין) יְדִיעָאן. דַּרְגָּא קַדְמָאָה, אִיהוּ דַּרְגָּא דְּקָאִים בְּסִטְרָא דְּהַאי חֲשׁוֹכָא. דָּא חֲשׁוֹכָא סַלְּקָא, גּוֹ טְמִירוּ דִּתְנָנָא דְּאֶשָּׁא, הַאי כָּלִיל בְּגָוֶון תְּנָנָא, וּבְגָוֶון אֶשָּׁא, וּבְגָוֶון אוּכָם. אִלֵּין תְּלַת גַּוְונִין, מִתְפָּרְשָׁן לְכַמָּה סִטְרִין, לְאִתְעַקְּמָא בְּעִמְקֵי עָלְמָא.
גּוָֹון תְּנָנָא הַאי, נַחְתָּא לְעָלְמָא, וְאָעִיל לְכַמָּה סִטְרִין, וְדָא אִתְפָּשַׁט בְּעָלְמָא, וְאַסְטֵי לְרוּחֵי בְּנֵי נָשָׁא בִּרְגִּיזוּ, לְאַסְטָאָה אָרְחַיְיהוּ, וּלְאִתְתַּקְּפָא בְּרוּגְזַיְיהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהלים פא) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר דָּא דְּכוּרָא. וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר דָּא נוּקְבָּא. הַאי אִיהוּ רוּגְזָא דְּשַׁלְטָא וְאִתָּקַף בְּעָלְמָא, וְעָאל בְּגוֹ בְּנֵי נָשָׁא, וְאַתְקִיף לוֹן לְאַבְאָשָׁא.
גּוָֹון אֶשָּׁא, הַאי גַּוְונָא נַחְתָּא לְעָלְמָא, וְעָאל לְכַמָּה סִטְרִין, לְאַבְאָשָׁא, לְקָטְלָא, וּלְאוֹשְׁדָא דָּמִין, וּלְקַפְּחָא לִבְנֵי נָשָׁא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (משלי א׳:י״א) אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם. בְּגִין דְּאִית אוֹשְׁדֵי דָּמִין לְמַגָּנָא, וְקַטְלֵי לְמַגָּנָא. וְאִית דְּאוֹשְׁדֵי דָּמִין וְקַטְלֵי בִּקְרָבָא, וְהַאי מִסִּטְרָא דִּדְכוּרָא וְהַאי מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא. סִטְרָא דִּדְכוּרָא אוֹשִׁיד דָּמִין לְמַגָּנָא, כִּדְקַאמְרָן. סִטְרָא דְּנוּקְבָּא, לְאַגָּחָא קְרָבִין, וּלְאִתְקַטְּלָא אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְכָל קְרָבִין וְקַטוֹלִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, מֵהַהוּא סִטְרָא דְּנוּקְבָּא קָא אַתְיָין.
גּוָֹון אוּכָם, הַאי גַּוְונָא נַחְתָּא לְעָלְמָא, וְנַחְתָּא לְאִתְמַנָאָה עַל כָּל פְּצוּעִין, וּמַחְיָין, וּתְפִיסוּ דְּגוּפִין, וּצְלִיבוּ, וַחֲנִיקוּ, לְאַבְאָשָׁא תָּדִיר לִבְנֵי נָשָׁא. אִלֵּין תְּלַת גַּוְונִין, מִתְפָּרְשָׁן לְכַמָּה סִטְרִין דְּעָלְמָא, וְאִתְפַּשְּׁטָן גּוֹ בְּנֵי עָלְמָא.
גּוָֹון תְּנָנָא נַחְתָּא בְּעָלְמָא, וְהַאי אִיהוּ גּוָֹון קַדְמָאָה, דְּנָפְקָא מִגּוֹ נְקוּדָה דְּשָׁקִיעַ מֵהַהוּא צֵל דְּקָאָמַרָן, דְּאִיהוּ סָמָאֵ''ל, דְּקָא רָכִיב עַל גָּמָל, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְהַאי גּוָֹון תְּנָנָא אִקְרֵי קַצְפִּיאֵ''ל רַבְרְבָא. וְהַאי אִיהוּ רוּגְזָא דִּבְנֵי נָשָׁא, דְּאַתְקִיפוּ לִבָּא בְּרוּגְזָא.
תְּחוֹת הַאי, מְמָנָן אֶלֶף וְשִׁית מֵאָה חֲבִילִין, דְּאִינּוּן רוּגְזָא דְּגוּפָיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. בְּגִין דְּאִית רוּגְזָא דְּשַׁלְטָא בְּעָלְמָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. אֲבָל הַאי (סטרא) אִיהוּ רוּגְזָא, דְּשַׁלְטָא וְעָאל בְּגוּפַיְיהוּ דִּבְנִי נָשָׁא, דְּאִתְרְגִיזוּ בְּהַאי רוּגְזָא. וְהַאי רוּגְזָא, אִיהוּ יְסוֹדָא דְּכָל שְׁאַר גְּוָונֵי, לְמֶעְבַּד בְּהוּ, בִּנְיָינָא לְאַבְאָשָׁא, בְּגִין דְּהַאי תְּנָנָא, נָפְקָא מִגּוֹ רוּגְזָא דְּאֶשָּׁא עִלָּאָה, דִּמְלַהֲטָא, וְהַאי אִיהוּ קַדְמָאָה לְהַהוּא אֶשָּׁא.
אַרְבַּע רוּגְזֵי מִתְפָּרְשָׁאן מֵהַהוּא רוּגְזָא. רוּגְזָא קַדְמָאָה, אִקְרֵי רֹגֶז וְדָא אִיהוּ דְּאַרְגִּיז לִבַּיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, וְדָא אִיהוּ דְּנַחְתָּא וְאַזְלָא וְסַטְיָא לִבְנֵי נָשָׁא, וְאִתְרְגִיזוּ בְּרוּגְזַיְיהוּ. וְדָא אִיהוּ דְּאַמְשִׁיךְ מְחַבְּלָא עַל עָלְמָא. (ועל דא כתיב (חבקוק ג׳:ב׳) ברוגז רחם תזכור)
רוּגְזָא תִּנְיָינָא, הַאי אִיהוּ נַחְתָּא לְעָלְמָא, וְשָׁאט וְאִתְפָּשַּׁט לְכָל סִטְרִין, וְהַאי אִקְרֵי שִׂנְאָה. וְהַאי נַחְתָּא וְעָאל בִּבְנֵי נָשָׁא, וְהַאי כֵּיוָן דְּעָאל, אִקְרֵי מְחַבְּלָא שְׁתִיקָא
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[243b]
[...] Le deuxième degré de l’empire du démon est celui qui émane des ténèbres et qui se répand ici-bas sous des couleurs différentes. Ce degré est subdivisé en trois cents catégories différentes, mais qui s'enchaînent entre elles. C'est de ce degré que sortent tous les mauvais esprits qui parcourent le monde et châtient publiquement les mauvaises actions commises secrètement. Les catégories diverses en lesquelles est subdivisé le deuxième degré sont également classées en trois groupes. Le premier groupe ne sévit qu'à certaines époques; son nom est « Ebrâ » (colère). La colère ne cesse jamais, excepté à l'heure où Israël offre ici-bas des sacrifices. Le deuxième groupe porte le nom de « Zaam » (irritation). C'est lui qui accable le monde de toutes les peines et de toutes les adversités Lorsqu'Adam se consacrait, dans le paradis, au service de son Maître, Samaël descendit [...]
- וְהַאי אִיהוּ רָגְזָא דְּשָׁתִיק, וְהַאי אִיהוּ דְּאִשְׁתַּתֵּף בְּהַהוּא אֲתָר דְּנוּקְבָּא. וְהַאי אִיהוּ רוּגְזָא דִּשְׁתִיקָה, דְּקַיְּימָא בְּעַקִּימוּ. הַאי קַשְׁיָא מִכֻּלְּהוּ, בְּגִין דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּחִוְיָא, דְּשָׁתִיק תָּדִיר, וְקָטִיל לְבָתַר.
רוּגְזָא תְּלִיתָאָה, הַאי אִיהוּ רוּגְזָא בְּהִפּוּכָא מִקַּדְמָאָה, דְּאַזְלָא וְאִתָּקַף וְלָא שָׁתִיק, אֶלָּא אִתְגְּלֵי הַהוּא רוּגְזָא, וְכָל מַאן דְּאִתְגְּלֵי הָכִי אִתְּבַר כָּל מַה דְּאִתְגְּלֵי וְלָא שָׁתִיק, הָכִי אִתְּבַּר, וְהָכִי אִקְרֵי רוּגְזָא תְּבִירָא.
רוּגְזָא רְבִיעָאָה, שֵׁירוּתָא תַּקִּיף, סוֹפָא תָּבִיר. וְעַל דָּא הַאי אִיהוּ רוּגְזָא, דִּמְהַפְכָא מִן קַדְמַיְיתָא. בְּגִין כַּךְ, הַאי אִיהוּ סִטְרָא תְּבִירָא מִכֻּלְּהוּ. וְעַל דָּא, כֹּלָּא אִיהוּ בְּדַרְגָּא קַדְמָאָה.
דַּרְגָּא תִּנְיָינָא, אִיהוּ דַּרְגָּא דְּנָפִיק מֵחֲשׁוֹכָא, וְהַאי אִיהוּ גּוָֹון חֲשׁוּךְ, דְּקַיְּימָא מִגּוֹ הַאי חֲשׁוֹכָא בְּגִין דְּכֹלָּא קַיְּימָא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא. וְקַיְּימָא בְּדַרְגִּין יְדִיעָאן. וְהַאי אִתְפָּשַׁט לְתַתָּא בִּגְוָונִין יְדִיעָאן.
בְּדַרְגָּא דָּא, קַיְימִין תְּלַת מֵאָה סִטְרִין, מִתְפָּרְשִׁין דָּא מִן דָּא, וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן דָּא בְּדָא. וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁנְיָין דָּא מִן דָּא, וְאִתְגַּבְּרָן (ד''א ואנהרן) דָּא מִן דָּא, כֹּלָּא כָּלִיל דָּא בְּדָא. וּבְגִין כַּךְ, כָּל דַּרְגִּין יְדִיעָאן בְּהַאי סִטְרָא לְאַבְאָשָׁא.
מֵהָכָא נַפְקֵי כָּל אִלֵּין מְחַבְּלִין דְּשַׁטְיָין בְּעָלְמָא, וְעַבְדֵי דִּינָא בְּאִתְגַּלְיָיא (ד''א בעלמא), עַל עוֹבָדִין סְתִימִין דְּאִתְעָבֵידוּ גּוֹ חָשׁוּךְ בִּטְמִירוּ, וְאִינּוּן שַׁטְיָין בְּעָלְמָא, וְעַבְדֵי דִּינָא בְּאִתְגַּלְיָיא בְּהוּ. וּבְגִין כַּךְ, כָּל אִלֵּין דְּשַׁטְיָין בְּעָלְמָא, וְעַבְדֵי דִּינָא בְּאִתְגַּלְיָיא, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּקָבְלֵייהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, לְאִתְעַתְּדָא תָּדִיר, גַּבֵּי אִינּוּן חוֹבִין טְמִירִין דְּקָאָמַרָן, וְאִינּוּן דְּאִקְרוּן אַף וְחֵמָּה, מִתְחַבְּרָן עִמְּהוֹן וְעַבְדֵי דִּינָא עָלַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. הַאי אִתְעָבִיד בְּעָלְמָא, מֵאִלֵּין מָארֵי דְּדִינָא כִּדְקַאמְרָן.
דַּרְגָּא דָּא קַיְּימָא גּוֹ חֲשׁוֹכָא וְאֶשָּׁא, דְּאִיהוּ רָזָא חֲדָא, וּמִגּוֹ דַּרְגָּא דָּא, מִתְפָּרְשָׁן כַּמָה דַּרְגִּין תַּקִּיפִין (גברין) דְּקַיְימָן תְּחוֹת סִטְרָא דִּרְקִיעָא חֲדָא, דְּאִקְרֵי רְקִיעָא אוּכָמָא. דַּרְגָּא תְּלִיתָאָה, הַאי אִיהוּ רְקִיעָא, דְּמִתְפַּשְּׁטָא עַל כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין, דְּאִינּוּן סוּמָקִין כְּוַורְדָּא. וְאִלֵּין אִקְרוּן דְּרוֹעִין דְּהַאי סִטְרָא.
תְּחוֹת אִלֵּין, מִתְפַּשְּׁטִין לְתַתָּא דַּרְגִּין, עַד דְּמָטוּ לְגוֹ דַּרְגָּא תְּלִיתָאָה (ס''א ההוא רקיעא אוכמא) בְּגִין דְּאִלֵּין דִּי בְּדַרְגָּא תִּנְיָינָא, נַפְקֵי מִגּוֹ הַהוּא רְקִיעָא אוּכָמָא, וְשַׁטְיָין בְּעָלְמָא. אִלֵּין מִימִינָא, וְאִלֵּין מִשְּׂמָאלָא. אִלֵּין דִּימִינָא, מִתְפָּרְשָׁן לִתְלַת סִטְרִין, דְּאִינּוּן (ויחי רמ''א ע''א) תְּלַת קִשְׁרִין. וְאִלֵּין דִּשְׂמָאלָא, מִתְפָּרְשָׁן לִתְלַת סִטְרִין, דְּאִינּוּן תְּלַת קִשְׁרִין אַחֲרָנִין.
קִשְׁרָא קַדְמָאָה, קַיְּימָא לְעֵילָּא. וּתְנָנָא חֲשׁוֹכָא בְּרוּגְזָא, אִתְקָשַׁר בֵּיהּ. הַאי קִשְׁרָא, אִית בָּהּ תְּלַת גַּוְונִין חֲשׁוֹכִין, וּמְשַׁנְיָין דָּא מִן דָּא, וְאִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא. וְהַאי קִשְׁרָא, אִיהוּ כָּפִיף, וְלָא אִתְפָּשַׁט (ס''א אתכפייא), בַּר לְזִמְנִין יְדִיעָאן, הַאי אִקְרֵי עֶבְרָ''ה.
וְאִיהוּ קַיְּימָא בְּלָא שְׁכִיכוּ, בְּגִין דְּלָא שָׁכִיךְ, בַּר בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין קָרְבָּנָא לְתַתָּא, בְּגִין דִּבְהַהוּא זִמְנָא אִשְׁתְּכַּךְ הַהוּא רוּגְזָא, וְאִתְכַּפְיָיא לְתַתָּא, וְאִתְחַלָּשׁ רוּגְזֵיהּ. (ד''א תוקפיה) וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה וּלְאַתְּקְפָא. וְכַד אִתְחֲלָשׁ הַאי, כְּדֵין קִשְׁרָא תִּנְיָינָא, דְּאִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא לָא יָכִיל לְנַטְלָא וּלְאַנְהָגָא.
קִשְׁרָא תִּנְיָינָא, דָּא הוּא דְּאִקְרֵי זַעַם, הַאי קִשְׁרָא אִיהוּ דְּנָטִיל מֵאֲתָר לַאֲתָר, וְאַנְהִיג לְכָל שְׁאַר קִשְׁרִין, וְכָל שְׁאַר קִשְׁרִין כֻּלְּהוּ, אִתְנַהֲגָן בֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ אִתָּקָפוּ בְּהַאי קִשְׁרָא. הַאי אִיהוּ דְּמַנְהִיג כָּל צַעְרִין לְעָלְמָא, בְּגִין דְּכַד אִתְחַבָּר בְּדַרְגָּא אַחֲרָא, לְחַבְּקָא לְנוּקְבָּא, כְּדֵין נַחְתֵּי לְעָלְמָא, כָּל צַעְרִין, וְכָל דַּחֲקִין, וְכָל עָאקוּ, דְּהָא לָא יָכִילוּ לְשַׁלְטָאָה דָּא בְּלָא דָּא. וְכֻלְּהוּ דַּרְגִּין, אִתְיְיהִיבוּ לְנוּקְבָּא, לְשַׁלְּטָאָה, וּלְמִסְטֵי עָלְמָא, וְאִי לָאו דְּרָכִיב דָּא עַל דָּא, וְאִתְחַבָּר דָּא בְּדָא, לָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה.
תָּא חֲזֵי, כַּד הֲוָה אָדָם בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ. נָחַת הַאי סָמָאֵ''ל, וְכָל
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[244a]
[...] à dos du mauvais serpent pour le séduire. Mais comme son éloquence est plus susceptible de séduire la femme, parce qu'il émane du l'principe femelle231, il s'attaqua à Eve. Le troisième groupe est le plus puissant; il porte le nom de « Tzarâ » (peine), car c'est lui qui porte parmi les hommes les peines, les soucis, les troubles et les inquiétudes. Quand ces trois groupes s'unissent ensemble, ils prennent le nom collectif de « mission de mauvais messagers ». Le quatrième degré sort de la couleur du feu et il porte le nom de « Degré moyen »; car il ressemble au tronc du corps humain qui est placé entre les deux bras. C'est ce degré qui excite les hommes à répandre le sang, à manquer à la foi et à commettre des dénis de justice. Le cinquième degré est subdivisé en deux autres; l'un est du côté droit, et l'autre du côté gauche. Ils portent le nom de “Cuisse”; ils excitent les hommes à courir après le mal. [...]
- אִינּוּן דַּרְגִּין דְּבֵיהּ, וַהֲוָה רָכִיב עַל הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא, בְּגִין לְאַסְטָאָה לוֹן. בְּגִין דְּהַהוּא חִוְיָא דְּהֲוָה קָאִים תְּחוֹתֵיהּ, אִיהוּ עֲקִימָא לְאַסְטָאָה, בְּנֵי נָשָׁא, וּלְפַתָּאָה לוֹן. בְּגִין דִּכְתִּיב, (משלי ה׳:ג׳) כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְדָא יָהִיב חֵילָא, וְדָא עָבִיד אוּמָנוּתָא בְּעָלְמָא, וְדָא בְּלָא דָּא לָא יַכְלֵי לְשַׁלְּטָאָה.
בְּגִין כָּךְ, כַּד הַהוּא קִשְׁרָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, כְּדֵין נַחְתֵּי דִּינִין, וְכָל דַּחֲקִין לְעָלְמָא וְכַד הַאי לָא אִתְתָּקַּף דְּלָא נָטִיל, כֹּלָּא אִתְּבַר וְאִתְכַּפְיָיא, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה. וְעַל דָּא, כֹּלָּא אִתְּבַּר וְאִתְכַּפְיָיא, בְּרָזָא דְּקָרְבְּנִין דִּלְתַתָּא. וְסַלְּקָא מַאן דְּסַלְּקָא, לְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא, וּלְאִתְבָּרְכָא מֵעִמְקָא עִלָּאָה, דְּנָהִיר לְכָל אַנְפִּין.
קִשְׁרָא תְּלִיתָאָה הַאי אִיהוּ תַּקִּיפָא בִּתְקִיפוּ יַתִּיר, וְהַאי אִקְרֵי צָרָ''ה, בְּגִין דְּמֵהַאי נַפְקֵי שׁוּלְטָנוּ, לְאַשְׁרָאָה דַּחֲקִין, וּלְמֶעְבַּד עָאקוּ לִבְנֵי נָשָׁא. וְרָזָא דִּתְלַת קִשְׁרִין אִלֵּין, דִּכְתִּיב, (תהילים ע״ח:מ״ט) עֶבְרָה וְזַעַם וְצָרָה. אִלֵּין תְּלַת קִשְׁרִין דִּימִינָא.
תְּלַת קִשְׁרִין דִּשְׂמָאלָא, כַּד מִתְתַּקְפֵי כַּחֲדָא, כְּדֵין הַהִיא שְׂמָאלָא אִקְרֵי, (תהילים ע״ח:מ״ט) מִשְׁלַחַ''ת מַלְאֲכֵי רָעִים. בְּגִין דְּמֵהַאי שְׂמָאלָא, אִשְׁתָּדָרוּ לְתַתָּא, וְנַטְלֵי תּוּקְפָּא, כָּל אִינּוּן מַלְאֲכִין בִּישִׁין, אִינּוּן דְּנַפְקֵי מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, כִּדְקַאמְרָן. וְכָל דָּא מִגּוֹ דַּרְגָּא תִּנְיָינָא וְדַרְגָּא תְּלִיתָאָה.
דַּרְגָּא רְבִיעָאָה, הַאי דַּרְגָּא קַיְּימָא, מִגּוֹ עֲקִימוּ דְּרוּגְזָא, גּוָֹון אֶשָּׁא. וְהַאי אִקְרֵי אֶמְצָעִיתָא. דְּאִיהוּ גּוּפָא, דְּקַיְּימָא בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין. הָכָא אִית לַהֲטָא, דִּמְלַהֲטָא בְּסוּמָקָא כְּוַורְדָּא. מֵהָכָא נַפְקֵי תְּקִיפוּ לְנַחְתָּא לְתַתָּא, לְאַתְקְפָא לְאוֹשָדָא דָּמִין. בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ דְּיָהִיב רְשׁוּ וְשׁוּלְטָנָא לְתַתָּא, לְאַתְקְפָא וּלְאוֹשְׁדָא דָּמִין. הַאי נְבִיעַ לְנוּקְבָּא, וְדָא אִצְטְרִיךְ לְדָא, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ גּוּפָא לְנַפְשָׁא, וְנַפְשָׁא לָא עָבִיד אוּמָנוּתָא, אֶלָּא בְּגוּפָא. וְעַל דָּא, כָּל חֵילָא, וְכָל תְּקִיפוּ, מֵהָכָא נָפִיק, לְאַתְקְפָא, וּלְמֶעְבַּד אוּמָנוּתָא בְּעָלְמָא, לְאַבְאָשָׁא. כְּנוּקְבָּא דִּמְקַבְּלָא מִן דְּכוּרָא תָּדִיר.
בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, וּבְכָל קִשְׁרָא וְקִשְׁרָא, אִית כַּמָה מְמָנָן, וְכַמָה טְרִיקֵי חֲבִילִין, דְּכֻלְּהוּ אִתְנָהֲגָן בְּגִינַיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ דְּאִתְנָהֲגָן בְּגִינַיְיהוּ, כֻּלְּהוּ לְתַתָּא, דְּאִינּוּן חַיָּילִין דִּי בְּנוּקְבָּא, וְכֻלְּהוּ אִית לוֹן דַּרְגָּא יְדִיעָא לְעֵילָּא לְאִתְנָהֲגָא בֵּיהּ.
כְּמָה דְּאִית לְסִטְרָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, הֵיכָלִין יְדִיעָאן, לְגַבֵּי דַּרְגִּין עִלָאִין, לְאִתְכַּלְּלָא אִלֵּין בְּאִלֵּין, הָכִי נָמֵי לְתַתָּא (ס''א בחשוכא) בְּהִפּוּכָא, בְּסִטְרָא אַחֲרָא, אִית דַּרְגִּין, לְגַבֵּי אִינּוּן הֵיכָלִין דְּנוּקְבָּא, לְאִתְכַּלְּלָא אִלֵּין בְּאִלֵּין.
בְּהַאי דַּרְגָּא, דְּאִיהוּ רְבִיעָאָה, קַיְימָן דִּינִין בִּישִׁין, לְנַחְתָּא לְתַתָּא, וּלְאִתְמַסְרָא לְאִינּוּן דְּעַבְדִין דִּינָא בִּישָׁא תַּקִּיפָא. מֵהָכָא יַנְקֵי תּוּקְפָּא דִּילְהוֹן, לְאַתְקְפָא, וּלְאַשְׁלְמָא הַהוּא דִּינָא דְּעַבְדֵי. וּבְגִין כָּךְ, כָּל הָנִי דַּרְגִּין כְּלִילָן בְּהוּ, בְּכָל אִינּוּן הֵיכָלִין תַּתָּאִין, דְּלִסְטַר נוּקְבָּא דִּלְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּסָטוּ אָרְחַיְיהוּ מֵאוֹרְחָא דָּא, וְאַזְלֵי בָּתַר דַּחַלְתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן, זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה. הַאי דַּרְגָּא אִתְפְּלִיג לִתְרֵין דַּרְגִּין (ס''א סטרין) יְמִינָא, וּשְׂמָאלָא. (רל''ב ע''ב) וְאִלֵּין אִקְרוּן שׁוֹקִין, מִתְדַּבְּקָן לְאַבְאָשָׁא וּלְמִרְדַּף. בְּגִין דְּהָכָא תְּקִיפוּ דִּרְדִיפוּ. דְּכָל מַרְעִין, וְכָל בִּישִׁין, דְּרַדְפֵי בַּתְרַיְיהוּ דְּחַיָּיבַיָּא. וְכַד דִּינָא (ס''א דרגא) דָּא אִתְקְרִיב, כְּדֵין הָרָצִים יָצְאוּ דְּחוּפִים. וְאִינּוּן רָצִים אִינּוּן לְתַתָּא, לְמִרְהַט לְאַבְאָשָׁא. וְכָל אִינּוּן אִקְרוּן רוֹדְפִים, וְעַל דָּא כְּתִיב (איכה ד׳:י״ט) קַלִּים הָיוּ רוֹדְפֵנוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם.
הַאי דַּרְגָּא אִתְפְּלַג לִתְרֵין סִטְרִין, לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. תְּלַת קִשְׁרִין אִינּוּן לִימִינָא. וּתְלַת (ויחי רמ''א ע''א) קִשְׁרִין אִינּוּן לִשְׂמָאלָא, וְאִלֵּין קִשְׁרִין, וְאִינּוּן קִשְׁרִין דְּקָאָמַרָן, כֻּלְּהוּ מִסְתַּכְּלָן לַאֲחוֹרָא. בְּגִין דְּאִינּוּן קִשְׁרִין עִלָּאִין (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[244b]
[...] Malheur à l'homme qui n'a pas assez de bonnes œuvres et dont les ancêtres n'ont pas eu assez de mérite pour le mettre à l'abri des incessantes attaques des démons. Ne sont à l’abri de leurs attaques que les justes, les zélés, ceux dont les ancêtres avaient de grands mérites et ceux qui sont constamment éprouvés par des maladies. Tel est le sens des paroles232: « Et le Seigneur voulant le conserver pur, le rendit malade.” C'est la maladie, en effet, qui conserve l'homme dans sa pureté en le mettant à l'abri des attaques du démon. Le sixième degré, ainsi que les degrés inférieurs portent le nom de “Prépuce”. Ce degré tire sa force du “serpent tortueux”. C'est ce degré qui se pose sur les arbres nouvellement plantés jusqu'à ce qu'ils aient l'âge de trois ans; car le Saint, béni soit-il, aime Israël et le tient éloigné de tout ce qui peut lui nuire; il le détourne des mauvaises voies et des côtés impurs, pour l'attacher au côté saint. Heureux le sort d'Israël en ce monde et dans le monde futur !
APPENDICES II (FOL. 244 b à 269 a) II
TRAITÉ DES PALAIS twlkyh
ZOHAR, II. —244b, 245a.
Rabbi Siméon dit: Une tradition nous apprend que les palais célestes où se manifeste la gloire du Saint, béni soit-il, sont de deux sortes: Il y en a où domine la parole, et d'autres où domine l'intention. Les palais supérieurs sont de la seconde catégorie, puisqu'ils ont pour objet de manifester la Gloire d'en haut, en haut, jusqu’à l'infini où se trouve l'Essence de toutes les intentions et de toutes les pensées, mais où ne retentit aucune parole.
Remarquez qu'il a été dit que ces palais sont disposés de telle sorte que les inférieurs sont enchaînés aux supérieurs.
Remarquez que, lorsque Moïse pria pour Israël, il fit une longue prière, tandis que, pour sa sœur, il ne fit que cette courte prière233: « Dieu, guéris-la », et pas plus. Comme Moïse était le Maître de la maison et y commandait, [...]
- קַדִּישִׁין, כֻּלְּהוּ (ויצא קכ''ד) מִסְתַּכְּלָן לְגוֹ פְּנִימָאֵי לְגוּפָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ז׳:כ״ה) וְכָל אֲחוֹרֵיהֶם בָּיְתָה. וְאִלֵּין כֻּלְּהוּ מִסְתַּכְּלָן לַאֲחוֹרָא.
מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא אִלֵּין קִשְׁרִין, עִלָּאִין קַדִּישִׁין כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּאָדָם, וּבְגִין דְּכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָדָם, כָּל אֲחוֹרֵיהֶם בָּיְתָה כְּתִיב. וְאִלֵּין קִשְׁרִין אַחֲרָנִין דְּקָאָמַרָן, אִינּוּן קִשְׁרִין דְּאֶמְצָעִיתָא, כֻּלְּהוּ מִסְתַּכְּלָן לַאֲחוֹרָא, וְאִלֵּין אִינּוּן בְּרָזָא דִּבְהֵמָה. וּבְגִין כָּךְ כָּל אֲחוֹרֵיהֶם לַאֲחוֹרָא. וְרָזָא דָּא כְּמָה (רל''ט ע''ב) דְּאוֹקִימְנָא, (תהילים ל״ו:ז׳) אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יְיָ'. דָּא בְּסִטְרָא דְּאָדָם, וְדָא בְּסִטְרָא דִּבְהֵמָה. וְקָרְבָּנָא הָכִי סַלְּקָא, אָדָם וּבְהֵמָה.
קִשְׁרָא קַדְמָאָה, בֵּיהּ קַיְּימָא גַּוְונָא דַּחֲשׁוֹכָא גּוֹ עוּרְפְלָא, (ס''א גו טהירא דעורפילא) דְּצָמַח בְּאִתְלַטְיָיא תְּחוֹת אַבְנָא דְּקַיְּימָא עָלֵיהּ, דְּלָא צָמַח. וְהַאי קַיְּימָא עָלַיְיהוּ דְּזַכָּאֵי, דְּאִית בְּהוּ זַכְיָין, וְלָא אִית בְּהוּ זְכוּ דַּאֲבָהָתָא לְאִתַּתְקְפָא בְּהוּ, וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ.
וְקַשְׁרִין אַחֲרָנִין, רַדְפֵי בָּתַר חַיָּיבַיָּא דְּסָטוּ אָרְחַיְיהוּ מִקַּדְמַת דְּנָא, וְרַדְפֵי אֲבַתְרַיְיהוּ, וְכָל אִינּוּן דִּרְשִׁימוּ אִתְחָזֵי בְּהוּ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא. בְּגִין דְּכָל אִינּוּן דְּאִתְחָזוּן לְאִתְעָנְּשָׁא, חַד מַלְאָכָא, שְׁלִיחָא קַדִּישָׁא, דִּי מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, נָחִית וְרָשִׁים בְּהוּ רְשִׁימָא, וְהַהוּא רְשִׁימָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְעֵילָּא, לְגַבֵּי כָּל אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּדִינָא. וְכַד הַהוּא רְשִׁימָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְגַבַּיְיהוּ, מַאן דְּאִתְחָזֵי לְמַרְעִין, אַלְקֵי לֵיהּ בְּמַרְעִין. מַאן דְּאִתְחָזֵי לְמַכְאוֹבִין, וְלִשְׁאַר עוֹנָשִׁין, כֹּלָּא חָמָאן בְּהַהוּא רְשִׁימוּ.
וּבְגִין דָּא, אִינּוּן קִשְׁרִין כֻּלְּהוּ קַיְימוּ לַאֲחוֹרָא, וּבַעֲטֵי בְּאִינּוּן דְּבַעֲטֵי בְּמָארֵיהוֹן, וּבְכָל אִינּוּן דְּאִתְחָזוּן לְבַעֲטָא בְּהוּ. בַּר צַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי וְאִית לוֹן זְכוּ דַּאֲבָהָן, דְּמַרְעִין רַדְפִין אֲבַתְרַיְיהוּ, דְּאִלֵּין לָא שַׁלְטֵי בְּהוּ, וְלָא אָתֵי לוֹן מַרְעִין מִסִּטְרָא דָּא.
וְאִי תֵּימָא, מֵאָן אֲתָר אָתֵי לוֹן מַרְעִין. תָּא חֲזֵי כְּתִיב, (ישעיהו נ״ג:י׳) וַיְיָ' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחלִי. וַיְיָ' חָפֵץ, דַּכְּאוֹ, אִתְרְעֵי לְמַחֲאָה לֵיהּ, וּלְמֵיהַב לֵיהּ מַרְעִין, בְּגִין לְזַכָּאָה לוֹן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן יִסּוּרִין דְּאַהֲבָה, וְכֹלָּא בְּחַד מַתְקְלָא דְּקוּדְשָׁא סַלְּקָא.
דַּרְגָּא שְׁתִיתָאָה. הַאי אִקְרֵי עָרְלָה. וְדָא, וְכָל אִינּוּן דַּרְגִּין תַּתָּאִין, לְתַתָּא, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן עָרְלָה, בְּגִין דְּיַנְקֵי מִסִּטְרָא דָּא. וְהַאי אִיהוּ גּוֹ רָזָא דְּנָחָ''שׁ בָּרִיחַ. וְהַאי יָנִיק, לְהַהוּא נָחָ''שׁ עֲקַלָּתוֹ''ן. וְכֻלְּהוּ דַּרְגִּין אַחֲרָנִין, דְּאִתְאַחֲדָן בְּהַאי סִטְרָא, אִקְרוּן גּוּהַרְקֵי דְּעָרְלָה. וְכֹלָּא בְּרָזָא חֲדָא קָא אַזְלֵי.
וְתָּא חֲזֵי, עַל דָּא, כָּל אִינּוּן אִילָנִין דְּאִתְנְטָעוּ בְּאַרְעָא, עַד לָא אִשְׁתְּרָשׁוּ, שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ רוּחָא מִסִּטְרָא דְּהַאי עָרְלָה, וְעַל דָּא כְּתִיב, (ויקרא י״ט:כ״ג) וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. בְּגִין דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חֲבִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל תָּדִיר לְגַבֵּיהּ, וְרָחִיק לוֹן, מִכָּל אוֹרְחִין בִּישִׁין, וְסִטְרִין בִּישִׁין וּמְסָאֲבִין, לְאִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה. זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא וְזַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
היכלות מסטרא דקדושה
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא תָּנֵינָן בְּאִינּוּן הֵיכָלִין, דְּאִינּוּן קַיְימִין, לְסַדְּרָא סִדּוּרָא דִּשְׁבָחָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין סִדּוּרָא דְּקַיְּימָא בְּמִלָּה בֵּין סִדּוּרָא דְּקַיְּימָא בִּרְעוּתָא. בְּגִין דְּאִית סִדּוּרָא דְּקַיְּימָא בְּמִלָּה, וְאִית סִדּוּרָא דְּקַיְּימָא בִּרְעוּתָא וְכַוָּונָה דְּלִבָּא, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא, בְּגִין לְאִסְתַּכְּלָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא עַד אֵין סוֹף, דְּתַמָּן (קל''ט ע''א) תְּקִיעוּ דְּכָל רְעוּתִין וּמַחֲשָׁבִין, וְלָא קַיְימִין בְּמִלָּה כְּלַל, אֶלָּא כְּמָה דְּאִיהוּ סָתִים, הָכִי כָּל מִלּוֹי בִּסְתִימוּ.
תָּא חֲזֵי (בראשית מ''א ע''א) הַאי דְּאַמָרָן בְּאִינּוּן הֵיכָלִין כֻּלְּהוּ (נ''א תליין), כָּל אִינּוּן סִדּוּרִין אִינּוּן כְּלָלָא חֲדָא, בְּגִין לְאִתְכַּלְּלָא תַּתָּאֵי בְּעִלָּאֵי.
אֲבָל תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה כַּד סִדֵּר צְלוֹתֵיהּ בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, אָרִיךְ בְּהַאי צְלוֹתָא, בְּגִין דְּאִיהִי צְלוֹתָא דְּקַיְּימָא לְעֵילָּא. וְכַד סִדֵּר צְלוֹתֵיהּ בִּקְצִירוּ דְּאַחְתֵּיהּ, לָא אָרִיךְ בָּהּ, בְּגִין דְּקַיְּימָא לְתַתָּא. דִּכְתִּיב, (במדבר יב) אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, ולָא אָרִיךְ יַתִּיר, בְּגִין (בראשית צ''א ע''ב) דְּאִיהוּ מָארֵי דְּבֵיתָא, וּפָקִיד בֵּיתֵיהּ כַּדְקָא חֲזִי,
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
[245a]
[...] il n'avait pas besoin d'une longue prière; deux paroles lui suffisaient. Le but de tous les palais célestes, c'est de conserver la Schekhina en ce bas monde. Rabbi Siméon se leva et dit: Heureux ton sort, Adam, l'élu de toutes les créatures du monde; car le Saint, béni soit-il, t’a placé au-dessus de toutes les créatures, t'a introduit dans le paradis et t’a préparé sept dais pour te procurer les délices d'en haut, ainsi qu'il est écrit234: « …Pour voir les délices de Dieu et visiter son palais. » Les « délices de Dieu » désignent les sept palais d'en haut. « Son palais » désigne les sept firmaments d'en bas. Ces sept dais supérieurs formaient une couronne autour de toi et tu te promenais dans le Jardin d'Eden d'en bas. Tu étais parfait jusqu'à ce que tu te sois laissé entraîner par le mauvais serpent, et tu fus chassé du Jardin d'Eden, et tu amenas la mort sur la terre. Tu as abandonné les délices célestes et tu t'es laissé entraîner par les passions honteuses qui sont appelées « venin de serpent ».
Mais Abraham le pieux arriva et il perfectionna le monde et le fit entrer dans la Foi sacrée, et il rétablit l'union entre les cieux d'en haut et les cieux d'en bas. Le premier palais est le siège de la Foi; c'est là le commencement du mystère de la Foi. C'est par ce palais que les prophètes véridiques ont vu leurs visions comme dans une glace sans reflet. Tel est le sens des paroles: « Au commencement que le Seigneur parla à Osée … » Cela signifie que Dieu accorda à Osée le premier degré de la vision. Dans l'empire du démon, un palais semblable répond à celui que nous venons de citer. Qu'on se garde bien d'y pénétrer, car il souille tous ceux qui en approchent. Noé y pénétra et il s'enivra. La femme prostituée que Dieu recommanda à Osée désigne ce palais; Dieu voulait qu'Osée pénétrât dans ce palais avant de monter dans le palais sacré correspondant à celui-ci. Un ange du nom de « Tahariel » se tient à la porte de ce palais sacré; aussi bien lui-même que tous les autres chefs et les anges qui montent dans ce palais ressemblent à un feu, et ils tiennent dans leurs mains des gerbes de feu. Les chefs de ce palais sont appelés [...]
- וּבְגִין כָּךְ לָא אָרִיךְ יַתִּיר בְּבָעוּתֵיהּ. (נ''א ועל דא כולהו) וְכֻלְּהוּ סִדּוּרִין, לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתָּא בְּעָלְמָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא בְּכָל אִינּוּן (שאר) הֵיכָלִין דְּקָאָמַרָן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן קָם וְאָמַר, זַכָּאָה חוּלָקָא דִּילָךְ אָדָם קַדְמָאָה, בְּרִירָא דְּכָל נִבְרָאִין, דְּקַיְימִין בְּעָלְמָא, דְּרַבֵּי לָךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא, וְאָעִיל לָךְ בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, וְאַתְקִין לָךְ ז' חוּפּוֹת בֵּיהּ, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּעִנּוּגָא דְּנֹעַם עִלָּאָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים כז) לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ' לְעֵילָּא. וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ לְתַתָּא. לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְיָ', בְּאִינּוּן שִׁבְעָה רְקִיעִין לְעֵילָּא, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ בְּאִינּוּן שִׁבְעָה רְקִיעִין דִּלְתַתָּא, וְאִלֵּין קַיְימִין אִלֵּין לָקֳבֵל אִלֵּין.
וּבְכֻלְּהוּ קָמְת בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. אִינּוּן שִׁבְעָה חוּפּוֹת עִלָּאִין קַדִּישִׁין, קַיְימוּ עֲלָךְ לְעֵילָּא, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ. וְאִינּוּן ז' תַּתָּאִין, קָמְת בְּהוּ לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּהוּ, וּבְכֻלְּהוּ אַשְׁלִים לָךְ מָארָךְ, לְמֶהֱוֵי שְׁלִים בְּכֹלָּא.
עַד דְּאִתְדְּחוּ רַגְלָךְ, בָּתַר עֵיטָא דְּהַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא, וְאִתְתַּרָכְת מִגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְגַרָמְת מוֹתָא לָךְ, וּלְכָל עָלְמָא, בְּגִין דְּשַׁבָקְת אִלֵּין עִדּוּנִין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְמַשָּׁכְת בָּתַר אִינּוּן כִּסוּפִין מִסְאָבִין, דְּאִקְרוּן (איוב כ׳:ט״ז) רֹאשׁ פְּתָנִים, דְּגוּפָא מָשִׁיךְ בְּהוּ, וְלָא רוּחָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ל״ב:ל״ג) וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. וּכְתִיב עֲנָבֵימוֹ עִנְּבֵי רֹאשׁ. עַד דְּאָתָא אַבְרָהָם חֲסִידָא, וְשָׁארִי לְאַתְקְנָא עָלְמָא, וְעָאל גּוֹ מְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא, וְאַתְקִן לְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּאִינּוּן רְקִיעִין עִלָּאִין, וּבְאִינּוּן רְקִיעִין תַּתָּאִין.
אִינּוּן תַּתָּאִין, הֵיכָלִין לְאִינּוּן רְקִיעִין עִלָּאִין, לְאִתְאַחֲדָא דָּא בְּדָא, וּלְאִתְקַשְּׁרָא דָּא בְּדָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא בְּאִינּוּן הֵיכָלִין דְּקָאָמַרָן. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא הָתָם גּוֹ כְּלָלָא, הָכָא אִית לָן לְפַרְטָא מִלִּין, וּלְאַתְקְנָא לְיִחוּדָא כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִין דְּלָא יִטְעוּן חַבְרַיָּיא, וְיֵהָכוּן בְּאֹרַח מֵישָׁר, כְּמָה דִּכְתִּיב (הושע י״ד:י׳) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָּם וְגוֹ'.
היכל לבנת הספיר יסוד ועטרה
הֵיכָלָא קַדְמָאָה. שֵׁירוּתָא גּוֹ מְהֵימְנוּתָא, וְהַאי אִיהוּ שֵׁירוּתָא לְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וּבְדַרְגִין דְּחֵיזוּ דִּמְהֵימְנוּתָא. נְבִיאֵי קְשׁוֹט, הֲווֹ חָמָאן מִגּוֹ דָּא אַסְפָקָלַרְיָא דְּאֵינָה מְאִירָה, וּבְגִין דְּהַאי אִיהוּ שֵׁירוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא, כְּתִיב (הושע א) תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ' בְּהוֹשֵׁעַ. דְּחָמָא מִגּוֹ דַּרְגָא דָּא, דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּכָל דַּרְגִּין לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, וְסוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין לְנַחְתָּא לְתַתָּא.
וּבְגִין דְּהוֹשֵׁעַ חָמָא מִגּוֹ שֵׁירוּתָא דָּא, סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, אִצְטְרִיךְ לְנַטְלָא הַאי אֵשֶׁת זְנוּנִים, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִתְדָּחוּ וְאִתְמְשָׁכוּ מִתַמָּן לְתַתָּא, לְגַבֵּי הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי אֵשֶׁת זְנוּנִים, בְּגִין דְּשַׁבְקוּ, וְלָא אִתְדָּבָּקוּ בְּהַאי אֵשֶׁת חַיִל. וְחָמָא מִתַמָּן כָּל אִינּוּן הֵיכָלִין דְּאִינּוּן בְּסִטְרָא מְסַאֲבָא. (דאית ליה)
הֵיכָלִין דִּמְסָאֲבָא, כֻּלְּהוּ מִסְאָבִין לְמַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּהוֹן, וְעַל דָּא כְּתִיב, קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְגוֹ'. וְכִי נְבִיאָה דִּקְשׁוֹט אִצְטְרִיךְ לְדָא. אֶלָּא, בְּגִין דְּאָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַעֲלָא בְּאִינּוּן הֵיכָלִין, בְּגִין דְּלָא יִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, כְּגַוְונָא דְּעָבַד נֹחַ, דִּכְתִּיב, (בראשית ט׳:כ״א) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל.
וְהוֹשֵׁעַ דָּחִיל לְאִסְתַּכְּלָא בְּאִינּוּן הֵיכָלִין דְּאִסְתְּאָבוּ בְּהוּ יִשְׂרָאֵל וְאִתְדְּבָּקוּ, דְּלָא יִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, כְּמָה דִּכְתִּיב בְּנֹחַ וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל. עַד דְּאָמַר לֵיהּ, קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים. וּכְתִיב וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם. לְמִנְדַּע בְּמָה דְּאִתְדְּבָּקוּ וְאִסְתְּאָבוּ, וְשָׁבְקוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בְּגִין (רמ''ג ע''א) אֵל נִכָר. וְעַל דָּא, חָמָא מִגוֹ הֵיכָלָא דָּא, שֵׁירוּתָא דְּכָל דַּרְגִּין.
הֵיכָלָא דָּא, שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא, לְסַלְּקָא בְּדַרְגִּין. הַאי הֵיכָלָא, אִיהוּ מָדוֹרָא דְּקַיְּימָא בִּנְהִירוּ. לְאִתְעַטְּרָא בְּדַרְגּוֹי, לְאִסְתַּכְּלָא בְּאִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ד:י׳) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
בְּהַאי הֵיכָלָא, חַד מְמָנָא שַׁמָשָׁא טָהֲרִיאֵ''ל שְׁמֵיהּ. וְאִיהוּ קַיְּימָא עַל פִּתְחָא דְּהַהוּא הֵיכָלָא, וְכָל נִשְׁמָתִין דְּסַלְּקִין, קַיְּימָא הַאי מְמָנָא בְּהַאי פִּתְחָא, וְכַמָּה מְמָנָן אַחֲרָנִין עִמֵּיהּ, כֻּלְּהוּ אֶשָּׁא דִּמְלַהֲטָא, וְשַׁרְבִיטִין דְּאֶשָּׁא (רי''ב ע''א) בִּידַיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ
(Ⅰ)
|
|
|
|
|
