|
[67a]
(שמות י״ח:א׳) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. רַבִּי חִזְקִיָּה (נ''א ר' אלעזר) פָּתַח וְאָמַר, (ויקרא ט׳:כ״ב) וַיִשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו. כְּתִיב יָדוֹ חַד, בְּגִין דְּבָעֵי לְאָרָמָא יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, והָא אוֹקִימְנָא רָזָא.
אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּכָל מַאן דְּאָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, וְלָאו אִינּוּן בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּאִתְלַטְיָיא מֵעֲשָׂרָה שׁוּלְטָנִין מְמָנָן. וְאִינּוּן (קהלת ז׳:י״ט) עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִין אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. אִלֵּין אִינּוּן עַשְׂרָה דִּי מְמָנָן עַל פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא לְנַטְלָא הַהוּא צְלוֹתָא, אוֹ הַהִיא בִּרְכָתָא, וְיָהֲבֵי בֵּיהּ חֵילָא, לְאִתְיַקְּרָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְבְּרַךְ מִתַּתָּא. כֵּיוָן דְּמִתַתָּא אִתְבְּרַךְ, מֵהַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְבָּרְכָא מֵעֵילָּא, וְאִתְיְקַר מִכָּל סִטְרִין.
וְאִלֵּין עֲשָׂרָה מְמָנָן, זְמִינִין לְנַטְלָא מֵאִינּוּן בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא, וּלְאַרָקָא לְתַתָּא, וּלְבָרְכָא לְהַהוּא דִּמְבָרֵךְ לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (במדבר ו) וַאֲנִי אֲבָרַכֵם.
בְּגִין כָּךְ, יִסְתַּמַּר בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּיָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, לְמֶהוֵי בִּצְלּוֹ, אוֹ בְּבִרְכָּאן אוֹ בְּבָעוּתָא, וְלָא יָרִים יְדוֹי לְמַגָּנָא, בְּגִין דְּאִלֵּין עֲשָׂרָה אִינּוּן זְמִינִין, וּמִתְעָרִין. לְגַבֵּי הַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין, וְאִי הוּא לְמַגָּנָא, אִינּוּן עֲשָׂרָה לַטְיָין לֵיהּ, בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא לְוָוטִין. וְהַאי אִיהוּ דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (תהילים ק״ט:י״ז) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.
וּכְדֵין, רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עַל אִינּוּן יְדִין, דְּאִיהוּ אָרְחֵיהּ לְמִשְׁרֵי עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא, וּבִרְכָּתָא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר רֵיקָנַיָּא. וְעַל דָּא (נ''א דמברך ליה ואי אינון מתערין לגבי ההוא פרישו דידין ואיהו למגנא אינון לטיין ליה במאתן וארבעין ותמנייא לווטין וכדין רוח מסאבא שרייא על אינון ידין דאיהו ארחיה למשרזי על אתר ריקנייא בגין כך יסתמר בר נש בשעתא דארים ידוי לעילא למהוי בצלו או בברכאן ובצלותא ולא ירים ידוי למגנא ועל דא) כְּתִיב, (בראשית י״ד:כ״ב) הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, דְּמִתַּרְגְּמִינָן בְּצַלּוּ.
וּבְהַאי פְּרִישׂוּ דְּיָדִין, אִית רָזִין עִלָּאִין, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּרִישׁוּ, וְאִזְדְּקָפוּ לְעֵילָּא, אוֹקִיר בַּר נָשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין. אַחְזֵי לְיַחֲדָא רָזָא דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן, בְּגִין לְיַחֲדָא כֹּלָּא, וּלְאִתְבָּרְכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְקָא חֲזִי, (ר''ח א' ב') וְאַחְזֵי לְיַחֲדָא רָזָא דִּרְתִּיכִין פְּנִימָאִין, וּרְתִיכִין דִּלְבַר, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּכָל סִטְרִין, וְיִתְיַחֵד כֹּלָּא כַּחֲדָא, עֵילָּא וְתַתָּא.
פָּתַח וְאָמַר, (שמות כ״ג:ט״ו) וְלֹא יֵרָאוּ פָּנַי רֵיקָם, דָּא אִיהוּ רָזָא דְּזְקִיפוּ דְּאֶצְבְּעָן, כַּד זָקִיף לוֹן בַּר נָשׁ לְעֵילָּא, דְּבָעֵי דְּלָא לְאִזְדַּקְּפָא בְּרֵיקַנְיָּא, אֶלָּא בְּצַלּוּ וּבְבָעוּתִין וּבְבִרְכָּאן. (או בחד מנייהו) וְעַל דָּא וְלֹא יֵרָאוּ פָּנַי רֵיקָם. וְלֹא יֵרָאוּ לְפָנַי לָא כְּתִיב, אֶלָּא פָּנַי, רָזָא דְּזְקִיפוּ דְּאֶצְבְּעָן, דְּלָא אִצְטְרִיכוּ לְזַקְפָא לְמַגָּנָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִין דְּקַאמְרָן, אִינּוּן עֶשֶׂר אֲמִירָן לְתַתָּא, בְּרָזָא (נ''א עשרה שלטנין ממנן דקאמרן, אינון ממנן לתתא ברזא) דְּאַתְוָון רְשִׁימִין כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְאִלֵּין קַיְּימִין בְּקַדְמִיתָא עַל הַהוּא זְקִיפָן דְּאֶצְבְּעָאן.
- [...] “ Et (Ex., XVIII, 1) Jethro, prêtre de Madian et beau-père de Moïse, a entendu tout ce qu’Élohim a fait pour Moïse et pour Israël son peuple, lorsque Jéhovah a fait sortir Israël d’Égypte. ”
Rabbi Éléazar ouvrit une de ses conférences de la manière suivante : Il est écrit (Lévit., IX, 22) : “ Et Aaron éleva ses mains (yadav) et bénit le peuple. ” Bien que la façon de prononcer soit “ yadav ”, le mot est écrit, en cet endroit de l’Écriture, comme “ yado (1) ”, parce qu’il faut élever la main droite au-dessus de la main gauche, ainsi que ce mystère a déjà été expliqué (2). J’ai trouvé dans le livre du roi Salomon que quiconque lève ses mains en haut à un autre moment que celui où il adresse sa prière au ciel est maudit par les dix chefs célestes dont parle l’Écriture (Ecclés., VI, 19) : “ La Sagesse rend le sage plus fort que les dix chefs puissants qui sont dans la ville. ” Ces dix chefs sont préposés à observer les mains élevées en haut pendant la prière ou pendant la bénédiction et à prêter à cette bénédiction ou à cette prière la force nécessaire pour que le Nom sacré soit glorifié et que les bénédictions se répandent ici-bas. Dès que les mains sont élevées ici-bas au moment de la bénédiction, les bénédictions d’en haut descendent et le Nom sacré est glorifié de toutes parts. Ce sont ces dix chefs célestes qui prennent les bénédictions d’en haut et les répandent ici-bas ; ils versent les bénédictions sur le prêtre qui bénit le peuple, ainsi qu’il est écrit (Nomb., VI, 27) : “ Ils invoqueront mon nom sur les enfants d’Israël, et je les bénirai. ”
C’est pour cette raison que l’homme doit toujours être attentif à ce qu’il ne lève jamais ses mains en haut, qu’au moment où il fait sa prière, où il donne la bénédiction, ou bien où il fait des vœux ; mais qu’il se garde de lever ses mains en vain ! Car, lorsque les dix chefs célestes chargés de surveiller les mains levées aperçoivent un homme qui lève ses mains vainement, ils le chargent de deux cent quarante-huit malédictions. C’est d’un tel homme que l’Écriture (Ps., CIX, 17) dit : “ Il a aimé la malédiction, et elle tombera sur lui. ” Dans un tel cas, l’esprit impur s’attache aux mains ; car il a l’habitude de s’attacher au vide, alors que la bénédiction ne se répand point sur le vide. C’est pourquoi l’Ecriture (Gen., XIV, 22) dit : “ Je lève ma main vers le Seigneur, le Dieu très haut. ” Et la paraphrase chaldaïque ajoute : “ ... Pendant la prière. ” L’acte qui consiste à lever les mains en haut pendant la prière cache des mystères suprêmes. L’acte de lever les mains symbolise l’unité des dix Séphiroth (3) ; ce n’est que par la proclamation de cette unité que le Nom sacré est béni d’une manière convenable (4). Il symbolise en outre l’union des “ trônes intérieurs ” et des trônes extérieurs (5) ; on proclame ainsi que le Saint, béni soit-il, est béni de toutes parts et qu’il est Un en haut et en bas.
Rabbi Éléazar commença en outre à parler ainsi : Il est écrit (Ex., XXIII, 15) : “ …Et que mon visage ne soit contemplé vainement. ” Ces paroles cachent le mystère concernant l’acte de lever les mains ; elles nous apprennent qu’il ne faut lever les mains en haut si ce n’est au moment de la prière ou au moment de donner la bénédiction. Voila pourquoi l’Écriture ne dit pas : “ … Et qu’ils ne paraissent devant moi les mains vides ” mais : “ ... Et que mon visage ne soit contemplé vainement. ” En effet, l’acte de lever les mains équivaut à la contemplation du visage de Dieu, qui ne doit pas avoir lieu vainement. Les dix lettres gravées ici-bas correspondent aux dix chefs célestes dont nous avons parlé. En élevant les dix doigts ici-bas, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[67b]
וּבְהָא כָּל סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה אִתְאֲחָד לְעֵילָּא לְאָרָמָא, כְּדֵין כָּל סִטְרִין אַחֲרָנִין אִתְכַּפְיָין כֻּלְּהוּ, וְאוֹדָן לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא.
תָּא חֲזֵי, בְּרָזָא דִּקְדוּשָּׁה (נ''א דשמא קדישא) אִיהוּ מֶלֶךְ, וְכֹהֵן וּמְשַׁמֵּשׁ תְּחוֹתֵיהּ, (ברזא דקדושה) בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא. אִית מֶלֶךְ לְעֵילָּא, דְּאִיהוּ רָזָא דְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְאִיהוּ מֶלֶךְ עִלָּאָה, וּתְחוֹתֵיהּ אִית כֹּהֵן רָזָא דְּאוֹר קַדְמָאָה, דְּקָא מְשַׁמֵּשׁ קָמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ כֹּהֵן דְּאִקְרֵי גָּדוֹל, סִטְרָא דִּימִינָא.
אִית מֶלֶךְ לְתַתָּא, דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא מֶלֶךְ עִלָּאָה, וְאִיהוּ מֶלֶךְ עַל כֹּלָּא דִּלְתַתָּא. וּתְחוֹתֵיהּ אִית כֹּהֵן דִּמְשַׁמֵּשׁ לֵיהּ, רָזָא דְּמִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא, דְּאִיהוּ לִימִינָא. (ודאי בסטרא דקדשה אית מלך וכהן) וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא, סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה.
בְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּלָאו אִיהוּ סִטְרָא דִּקְדוּשָׁה, אִית רָזָא דְּאִיהוּ מֶלֶךְ, וְהָא אוֹקִימְנָא דְּאִקְרֵי (קהלת ד׳:י״ג) מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וּתְחוֹתֵיהּ אִית כֹּהֵן אוֹן, וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, (הושע י״ב:ט׳) וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי, בְּגִין דְּחֵילָא דָּא, שַׁלְטָא עַל הַהוּא עוֹבָדָא דַּעֲבַד יָרָבְעָם. וְאִלְמָלֵא דְּאַשְׁכַּח חֵילָא דָּא, לָא יָכִיל לְאַצְלָחָא בְּהַהוּא עוֹבָדָא.
רָזָא דְּמִלָּה, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי מֶלֶךְ וְהַאי כֹּהֵן אִתְכַּפְיָין, וְאִתְּבָּרוּ, כְּדֵין כָּל סִטְרִין אַחֲרָנִין אִתְכַּפְיָין, וְאוֹדָן לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁלִיט בִּלְחוֹדוֹי עֵילָּא וְתַתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ב׳:י״א) וְנִשְׂגַּב יְיָ' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.
כְּגַוְונָא דָּא, וְרָזָא דָּא מַמָּשׁ, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, דְּתָבַר מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְדָא הוּא פַּרְעֹה, בְּשַׁעֲתָא דְּאָתָא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, וְאָמַר, (שמות ה׳:ג׳) אֱלהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פָּתַח וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ', וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתְיָקַּר שְׁמֵיהּ בְּאַרְעָא, כְּמָה דְּאִיהוּ יַקִּירָא לְעֵילָּא. כֵּיוָן דְּאַלְקֵי לֵיהּ וּלְעַמֵּיהּ, אָתָא וְאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
וּלְבָתַר אִתְּבַר וְאִתְכַּפְיָיא הַהוּא כֹּהֵן אוֹן, יִתְרוֹ, דִּמְשַׁמֵּשׁ תְּחוֹתֵיהּ, עַד דְּאָתָא וְאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָמַר בָּרוּךְ יְיָ' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ', עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל יְיָ' וְגוֹ', וְדָא הוּא כֹּהֵן אוֹן, סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ סְטָר שְׂמָאלָא. וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּאָמְרָה רָחֵל, כַּד חָמָאתּ דְּמִיתַת, כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית לה) בֶּן אוֹנִי. וּבְגִין דָּא אוֹחֵי (נ''א אודי) יַעֲקֹב, וְאָמַר בֶּן יָמִין, וְלָא בֶּן אוֹנִי, סְטָר יְמִינָא, וְלָא שְׂמָאלָא.
וְכֵיוָן דְּהַהוּא מֶלֶךְ וְכֹהֵן אוֹדוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְּבָּרוּ קָמֵיהּ, כְּדֵין אִסְתְּלַק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא, עֵילָּא וְתַתָּא, וְעַד דְּאִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ, כַּד אוֹדָן אִלֵּין קָמֵיהּ, לָא אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא. עַד לְבָתַר דְּאָתָא יִתְרוֹ, וְאוֹדֵי וְאָמַר, עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל יְיָ' מִכָּל הָאֱלֹהִים. בָּרוּךְ יְיָ' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ'. כְּדֵין אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ, עֵילָּא וְתַתָּא, וּלְבָתַר יָהַב אוֹרַיְיתָא בִּשְׁלִימוּ, דְּשֻׁלְטָנוּ עַל כֹּלָּא.
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ס״ז:ד׳) יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם, תָּא חֲזֵי, דָּוִד מַלְכָּא קָם וְשַׁבַּח וְאוֹדֵי לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְהוּא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא כַּד רוּחַ צָפוֹן אִתְּעַר, וַהֲוָה בָּטַשׁ בְּאִינּוּן נִימִין דְּכִנּוֹרָא, וְכִנּוֹרָא הֲוָה מְנַגֵּן וְאָמַר שִׁירָה וְכוּ', וּמַה שִׁירָה הֲוָה קָאָמַר.
תָּא חֲזִי, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר לְגַבֵּי כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, לְמֵיהָב לוֹן טַרְפָּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא דִּכְתִּיב, (משלי לא) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ. כְּדֵין, כֻּלְּהוּ בְּחֵדוּ, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, (תהלים סז) אֱלהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. כַּד רוּחַ צָפוֹן אִתְּעַר וְנָחִית לְעָלְמָא, נָשִׁיב וְאָמַר, לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. כִּנּוֹר בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ מְנַגְּנָא בֵּיהּ בְּהַהוּא רוּחָא, פָּתַח וְאָמַר יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם (חסר) דָּוִד כַּד הֲוָה קָם, וְאִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחַ קֻדְשָׁא, פָּתַח וְאָמַר, אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים אֱלהֵינוּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וַיִּירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא טִיבוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵעֵילָּא לְתַתָּא. לְבָתַר אָתָא דָּוִד בְּרוּחַ קֻדְשָׁא, וְסִדֵּר לוֹן כַּחֲדָא, אִסְתָּכַּל בְּכֹלָּא הַאי קְרָא דְּכִנּוֹרָא, (בגין) דִּשְׁלִימוּ דִּיְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא.
בְּשַׁעֲתָא דִּשְׁאַר עַמִּין אִתְכַּפְיָין, אַתְיָין וְאוֹדָאן לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֵּיוָן דְּאִינּוּן אִתְכַּפְיָין, וְאוֹדָן לֵיהּ, כְּדֵין אִשְׁתְּלִים יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא. בְּשַׁעֲתָא דְּאָתָא מֹשֶׁה
- [...] on met en mouvement tout le côté saint d’en haut, alors que l’ “ autre côté ” c’est-à-dire l’empire du démon, est vaincu et reconnaît le Roi sacré.
Remarquez que du côté saint il y a un Roi, et un Pontife qui fait le service du culte. Il y a un Roi en haut qui constitue le mystère du Saint des saints, et au-dessous de lui il y a un Pontife appelé “ Grand Pontife ”, parce qu’il constitue la lumière primitive. Mais il y a encore en bas un autre Roi à l’exemple du Roi d’en haut ; il gouverne tous les mondes d’en bas. Au-dessous de lui il y a un pontife ; et ce pontife est l’ange Michel, le grand pontife du côté droit. Ce fait constitue le mystère de la foi parfaite. Mais de même que le côté saint, l’ “ autre côté ” a aussi son roi et son pontife. Il a son roi, ainsi qu’il est écrit (Ecclés., IV, 3) : “ ... Un roi vieux et insensé ” ; et il a son pontife, ainsi qu’il est écrit (Osée, XII, 9) : “ Ephraïm a dit : Je n’ai pas laissé de devenir riche ; j’ai éprouvé que l’idole (ôn) m’était favorable. ” C’est par la force de ce pontife que l’œuvre de Jéroboam put subsister. Quand le roi et le pontife de l’ “ autre côté ” sont vaincus et brisés, toutes les forces de ce même côté sont vaincues ; et elles reconnaissent la suprématie du Saint, béni soit-il ; et alors le Saint, béni soit-il, gouverne tout seul en haut et en bas, ainsi qu’il est écrit (Is., II, 11) : “ Et le Seigneur seul paraîtra grand en ce jour-là. ”
Dans les châtiments infligés au Pharaon, le Saint, béni soit-il, comprit également le “ roi vieux et insensé ” dont le pouvoir se trouvait brisé. Lorsque Moïse vint dire (Ex., V, 3) au Pharaon : “ Le Dieu des Hébreux nous est apparu, etc. ” le Pharaon répondit (Ex., V, 2) : “ Je ne connais point le Seigneur. ” Le Saint, béni soit-il, voulut que son Nom fût glorifié en bas comme en haut ; il frappa le Pharaon et son peuple, ce qui força le Pharaon à reconnaître l’existence de Dieu. Et après avoir vaincu le roi, Dieu vainquit Jethro, le prêtre des idoles, qui servait sous ce roi, et le força à cette confession (Ex., XVIII, 10) : “ Béni soit le Seigneur qui nous a délivrés de la main des Égyptiens, etc... Je sais maintenant que le Seigneur est grand au-dessus de tous les dieux. ” Jethro était le “ prêtre des idoles ”(òn) de l’ “ autre côté ”, du côté gauche. C’est à ce mystère que Rachel, voyant sa mort prochaine, fit allusion en disant (Gen., XXXV, 18) : “ ... Fils de ma douleur (òni). ” Mais. Jacob s’est opposé à cette dénomination et a nommé son fils “ fils de la droite ” (ben yemin) ; car il voulait que son fils portat un nom du côté droit et non pas du côté gauche. Ce n’est qu’après que le roi et le pontife eurent reconnu le Saint, béni soit-il, et se furent humiliés devant lui que la gloire de Dieu se répandit partout, en haut et en bas, et que la Loi fut donnée à Israël.
Rabbi Éléazar commença en outre à parler ainsi : Il est écrit (Ps., LXVII, 4) : “ Les peuples te loueront, ô Seigneur ; tous les peuples te loueront. ” Remarquez que le roi David se levait la nuit et louait le Roi ; il se levait à l’heure où le vent du Nord, touchant les cordes de sa harpe, les faisait résonner ; à cette heure il se consacrait à l’étude de la Loi et chantait des cantiques au Seigneur. Et quel cantique chantait-il ? Remarquez que, lorsque le Saint, béni soit-il, se tourne vers toutes ces légions auxquelles il accorde la nourriture, suivant les paroles de l’Écriture (Prov., XXXI, 15) : “ Elle se lève lorsqu’il est encore nuit, et elle partage le butin à ses domestiques et la nourriture a ses servantes ”, toutes les légions commencent à chanter le cantique suivant (Ps., LXVII, 2) : “ Que Dieu ait pitié de nous, et qu’il nous comble de ses bénédictions ; qu’il répande sur nous la lumière de son visage. ” Quand le vent du Nord souffle dans le monde, il fait entendre ces paroles (Ps., LXVII, 2) : “ ... Afin que nous connaissions la voie sur la terre, et que le salut que tu procures soit connu de toutes les nations. ” Lorsque la harpe résonnait par la force du vent, elle fit entendre ces paroles (Ps., LXVII, 4) : “ Tous les peuples te loueront. ” Lorsque David se leva et que l’Esprit-Saint se posa sur lui, il commença à chanter ainsi (Ps., LXVII, 7) : “ La terre a donné son fruit. Que Dieu, que notre Dieu nous bénisse ; que Dieu nous comble de ses bénédictions ; et qu’il soit craint jusqu’aux extrémités de la terre. ” David voulait attirer les bénédictions de haut en bas. Ce sont ces versets que David composa à l’aide de l’Esprit-Saint, pour que la gloire du Saint, béni soit-il, soit parfaite en haut et en bas. A l’heure où tous les peuples étaient vaincus et avaient reconnu l’existence du Saint, béni soit-il, la gloire de Dieu était parfaite en haut et en bas. Lorsque Moïse vint [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[68a]
לְפַרְעֹה וְאָמַר לֵיהּ יְיָ' אֱלהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ וְגוֹ', פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר לא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ'.
וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִתְיָיקַּר שְׁמֵיהּ בְּאַרְעָא, כְּמָה דְּאִיהוּ יַקִּירָא לְעֵילָּא, כֵּיוָן דְּאַלְקֵי לֵיהּ וּלְעַמֵּיהּ, אָתָא וְאוֹדֵי לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (שמות ט) יְיָ' הַצַּדִיק. אִיהוּ דְּהֲוָה מַלְכָּא קְרוֹפִינוֹס דְּכָל עָלְמָא, כֵּיוָן דְּאִיהוּ אוֹדֵי, כָּל שְׁאַר מַלְכִין אוֹדוּן, דִּכְתִּיב, (שמות ט״ו:ט״ו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם.
אָתָא יִתְרוֹ, כּוֹמָרָא עִלָּאָה וְרַבְרְבָא, רַב מְמָנָא (דכל ממנא) דְּכָל טַעֲוָון אַחֲרָנִין, וְאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָמַר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל יְיָ' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כְּדֵין אִסְתַּלָּק וְאִתְיְיקָר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ עֵילָּא וְתַתָּא, וּלְבָתַר יָהַב אוֹרַיְיתָא בִּשְׁלִימוּ, דְּשֻׁלְטָנוּ עַל כֹּלָּא.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַ' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, עַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ס״ז:ד׳) יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כּוּלָּם. אָתָא ר' אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יְדוֹי. בָּכָה ר' אַבָּא וְאָמַר, (תהילים ק״ג:י״ג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. מַאן יְרַחֵם עַל ר' אֶלְעָזָר, וּלְאַשְׁלְמָא מִלּוֹי, בַּר רְחִימוּ דְּמֹר, זַכָּאָה חוּלָקָנָא, דְּזָכֵינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין קָמֵיהּ, דְּלָא נִכְסוֹף בְּהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
אָמַר רַבִּי אַבָּא, הָא כֹּהֵן אוֹן לָא כְּתִיב בְּיִתְרוֹ, כֹּהֵן מִדְיָן כְּתִיב. אֲמַר לֵיהּ, כֹּלָּא אִיהוּ חַד. בְּקַדְמִיתָא חָמוּי דְּיוֹסֵף, כֹּהֵן אוֹן אִקְרֵי. וּלְבָתַר חָמוּי דְּמֹשֶׁה, כֹּהֵן מִדְיָן. וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא, דְּהָא אִלֵּין תְּרֵין מֹשֶׁה וְיוֹסֵף. בְּדַרְגָּא דְרָזָא חֲדָא קַיְימִין, בְּרָזָא דְּאָת וָ''ו, תְּרֵין וָוִין כַּחֲדָא. וּמַה דְּאִתְּמַר כֹּהֵן מִדְיָן, רָזָא דָּא אֵשֶׁת מִדְיָנִים. (משה ויוסף ברזא חדא קיימי, רזא דא ו''ו תרין כחדא)
אָרִים יְדוֹי עַל רֵישֵׁיהּ ר' אַבָּא וּבָכָה, אָמַר, נְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא סַלְּקָא הַשְׁתָּא עַד רוּם רְקִיעָא דְּכֻרְסְיָיא עִלָּאָה, לְבָתַר דְּיִסְתַּלַּק מֹר מֵעָלְמָא, מַאן יַנְהִיר נְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא. וַוי לְעָלְמָא דְּיִשְׁתְּאַר יָתוֹם מִינָךְ. אֲבָל מִלִּין דְּמֹר יִתְנְהִירוּ בְּעָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא וּכְדֵין כְּתִיב, (ישעיהו י״א:ט׳) וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ' וְגוֹ'.
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן וְגוֹ, רַבִּי חִיָּיא אָמַר, הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלהִים לְמֹשֶׁה, וּלְבָתַר כְּתִיב כִּי הוֹצִיא יְיָ'. אֶלָּא רָזָא דָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים, דָּא שְׁמָא דְּאָגִין עַל מֹשֶׁה וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְלָא אִתְעָדֵי מִנַּיְיהוּ בְּגָלוּתָא. וּלְבָתַר, שְׁמָא עִלָּאָה אַפִּיק לוֹן מִמִּצְרַיִם. דְּהָא שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאַפִּיק לוֹן, בְּרָזָא דְּיוֹבְלָא הֲוָה.
דָּבָר אַחֵר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, כַּד אִתְרְמֵי לְנָהֲרָא, וְכַד שֵׁזִיב לֵיהּ מֵחַרְבָּא דְּפַרְעֹה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, דִּכְתִּיב, (שמות ב׳:כ״ד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם. וּכְתִיב (שמות א׳:י״ב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אוֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרוֹץ.
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן. רַבִּי יוֹסִי פָּתַח, (תהילים קי״א:ט׳) פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. מַאי שְׁנָא, בְּכָל שְׁאַר קְרָאֵי, דִּבְכֻלְּהוּ, תְּרֵין תֵּיבִין מֵאַלְפָא בֵּיתָא, וּבְהַאי קְרָא, וּבִקְרָא דַּאֲבַתְרֵיהּ, תְּלַת תְּלַת. אֶלָּא, בְּגִין לְאַשְׁלְמָא שִׁית סִטְרִין, בְּהַאי אַלְפָא בֵּיתָא, הַאי לָקֳבֵל תְּלַת פּוּרְקָנִין דְּיִשְׂרָאֵל, בַּר פּוּרְקָנָא קַדְמָאָה. קְרָא אַחֲרָא, לָקֳבֵל תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. וְכֹלָּא תַּלְיָא בְּהַאי חָכְמָה.
פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ, כַּד פָּרִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מִגָּלוּתָא דְּמִצְרַיִם, וְעָבִיד לוֹן נִסִּין וּגְבוּרָן. צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, כַּד אָתָא יִתְרוֹ, וְקָבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקָרִיב לֵיהּ לְפוּלְחָנֵיהּ. וּמִתַּמָּן, אִתְקְרִיבוּ כָּל אִינּוּן גִּיּוֹרִין, תְּחוֹת גַּדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. דְּהָא כְּדֵין אִתְקַדָּשׁ שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא (מסטרא אחרא) יִתְקַדָּשׁ שְׁמָא קַדִּישָׁא, כַּד אִתְּבַר, וְאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּהֲוָה בְּיִתְרוֹ.
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וְגוֹ', וְכִי יִתְרוֹ שָׁמַע, וְכָל עָלְמָא לא שַׁמְעוּ, וְהָא כְּתִיב, (שמות טו) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן. אֶלָּא, כָּל עָלְמָא שָׁמְעוּ, וְלָא אִתְּבָּרוּ, וְאִיהוּ שָׁמַע וְאִתְּבַּר,
- [...] chez le Pharaon et lui dit (Ex., V, 3) : “ Jéhovah, le Dieu des Hébreux nous est apparu, etc. ”, le Pharaon lui répondit : “ Je ne connais point Jéhovah. ” : Mais comme le Saint, béni soit-il, voulait que son Nom soit glorifié sur la terre comme au ciel, il frappa le Pharaon et son peuple, ce qui força le Pharaon à reconnaître le Saint, béni soit-il, ainsi qu’il est écrit (Ex., IX, 27) : “ Jéhovah est juste. “ Comme le Pharaon était le premier de tous les rois du monde, sa reconnaissance de Dieu amena celle de tous les autres rois, ainsi qu’il est écrit (Ex., XV, 15) : “ Alors les princes d’Edom ont été troublés. ” Et lorsque Jethro, le grand pontife et le chef spirituel de toutes les erreurs du mauvais côté, vint reconnaitre l’existence du Saint, béni soit-il, en disant (Ex., XV, 11) : “ Je sais maintenant que le Seigneur est grand au-dessus de tous les dieux ”, le Saint, béni soit-il, fut glorifié en haut et en bas ; et ce n’est qu’après qu’il fût devenu seul maître partout qu’il donna la Loi à Israël. Rabbi Siméon dit alors à Rabbi Éléazar son fils : C’est pour cette raison que l’Écriture (Ps., LXVII, 4) dit : “ Les peuples te loueront, ô Seigneur, tous les peuples te loueront. ” Rabbi Eléazar vint baiser les mains de son père. Rabbi Abba se mit à pleurer en disant : Il est écrit (Ps., CIII, 13) : “ De même qu’un père a une compassion pleine de tendresse pour ses enfants, ainsi le Seigneur est touché de compassion pour ceux qui le craignent. ” Or, qui aura compassion de Rabbi Eléazar, le fils bien-aimé de notre maître, pour compléter ses paroles (6) ? Heureux notre sort d’avoir été jugés dignes d’entendre ces paroles, grâce auxquelles nous n’aurons plus honte dans le monde futur. Rabbi Abba demanda : Pourquoi Jethro n’est-il pas désigné sous le nom de “ prêtre des idoles ” (òn), mais bien sous celui de “ prêtre de Madian ” ?
Rabbi Siméon lui répondit : Ces deux dénominations ont une seule et même signification ; d’abord le beau-père de Joseph est désigné (Gen., XLI, 45) par le nom de “ prêtre des idoles ” (òn) ; et ensuite le beau-père de Moïse est désigné (Ex., XVIII, 1) sous le nom de “ prêtre de Madian ” ; car on sait que Moïse et Joseph étaient placés sur un même degré, et ils sont symbolisés par la lettre Vav qui, écrite en toutes lettres, présente deux Vav. Quant au mot “ Madian ” ; il désigne le mauvais côté où règne la discorde ; c’est pour cette raison que ce côté est également appelé “ femme querelleuse ” (7). Rabbi Abba leva les mains au-dessus de sa tête et s’écria en pleurant : La lumière de la Loi s’élève actuellement jusqu’au trône suprême du plus haut des cieux ; mais qui portera le flambeau de la Loi lorsque notre maître sera enlevé de ce monde ? Malheur au monde lorsqu’il restera orphelin de notre maître. Mais les paroles du maître cependant éclaireront le monde jusqu’à l’avènement du Roi Messie, ainsi qu’il est écrit (Is., XI, 9) : “ Laterre sera remplie de la connaissance du Seigneur, comme la mer des eaux dont elle est couverte. ” “ Et (Ex., XVIII, 1) Jethro le beau-père de Moïse, prêtre de Madian, a entendu tout ce qu’Elohim a fait en faveur de Moïse et d’Israël son peuple, que Jéhovah a fait sortir Israël de l’Égypte. ”
Rabbi Hiyâ, dit : Ce verset mérite qu’on l’examine attentivement ; car, d’abord, l’Écriture parle d’Élohim, et ensuite de Jéhovah. Mais le nom d’Élohim désigne le degré qui protégea Moïse et Israël et ne se sépara jamais d’eux-mêmes durant leur séjour en exil. Par contre, le nom de Jéhovah désigne le degré supérieur qui fait sortir Israël de l’Égypte, c’est le degré symbolisé par l’année jubilaire.
D’après une autre interprétation, les paroles : “ Tout ce qu’Élohim a fait en faveur de Moïse... ”désignent les miracles que Dieu fit en sa faveur lorsque, enfant, il a été retiré de l’eau et lorsque, plus âgé, il a été sauvé de l’épée du Pharaon. Les mots : “ ... Et d’Israël son peuple ” font allusion à l’autre faveur de Dieu exprimée dans le verset suivant (Ex ., II, 24) : “ Élohim entendit leurs gémissements ”, et ailleurs (Ex., I, 12) : “ Et plus on les opprimait, plus leur nombre se multipliait et croissait. ” “ Et Jethro, prêtre de Madian, etc. ”
Rabbi Yossé commença à parler de la manière suivante : Il est écrit (Ps., CXI, 9) : “ Il a envoyé la délivrance à son peuple ; il a fait une Alliance pour toute l’éternité ; son nom est saint et terrible. ” D’où vient que, dans tous les autres versets de ce même Psaume, on trouve deux lettres dans chaque verset, alors que, dans le verset cité, ainsi que dans le verset suivant, on trouve trois lettres (8) ? Mais les trois lettres du premier verset désignent les trois délivrances d’Israël en dehors de la première, c’est-à-dire celle de l’Egypte ; et, aux trois lettres du second verset correspondent le Pentateuque, les Prophètes et les Hagiographes ; car toutes ces trois parties de l’Écriture ont pour origine commune la Sagesse. “ Il a envoyé la délivrance à son peuple ”, lorsqu’il fit sortir Israël de la captivité d’Égypte. “ Il a fait une alliance pour toute l’éternité ”, lorsque Jethro reconnut l’existence de Dieu et se consacra à son service. C’est la conversion de Jethro qui amena tous les prosélytes futurs sous les ailes de la Schekhina. A partir de ce dernier événement, le nom de Dieu est devenu saint et terrible ; car ce n’est qu’après que la force de l’ “ autre côté ” fut domptée et brisée, ainsi que c’était le cas pour Jethro, que le Nom sacré de Dieu a été sanctifié. “ Et (Ex., XVIII, 1) Jethro, prêtre de Madian, le beau-père de Moïse, a entendu tout ce que le Seigneur a fait en faveur de Moïse et d’Israël. ” Jethro était-il donc le seul qui l’ait entendu ? Tout le monde pourtant l’a entendu également, ainsi qu’il est écrit (Ex., XV, 14) : “ Les peuples ont entendu et se sont irrités, etc. ” En effet, tout le monde a entendu, mais n’est pas venu à résipiscence, alors que Jethro a entendu et s’est incliné [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[68b]
וְאִתְכַּפְיָא מִקַּמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְקְרַב לְדַחַלְתֵּיהּ.
רַבִּי אַבָּא אָמַר, בְּכַמָּה אֲתָר תָּנֵינָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל מַה דְּעָבַד לְעֵילָּא וְתַתָּא כֹּלָּא אִיהוּ קְשׁוֹט, וְעוֹבָדָא דִּקְשׁוֹט. וְלֵית לָךְ מִלָּה בְּעָלְמָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְדַחְיָא לֵיהּ מִנֵּיהּ, וּלְאַנְהָגָא בֵּיהּ קְלָנָא, דְּהָא כֻּלְּהוּ עוֹבָדָא דִּקְשׁוֹט אִינּוּן, וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ בְּעָלְמָא.
דְּהָא זִמְנָא חֲדָא, הֲוָה ר' אֶלְעָזָר אָזִיל בְּאָרְחָא, וַהֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ ר' חִזְקִיָּה, חָמוּ חַד חִוְיָא, קָם ר' חִזְקִיָּה לְמִקְטְלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר, שָׁבִיק לֵיהּ לָא תְּקַטְלִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, וְהָא מִלָּה בִּישָׁא אִיהוּ, דְּקָטִיל בְּנִי נָשָׁא. אֲמַר לֵיהּ לְרַ' חִזְקִיָּה, וְהָא כְּתִיב (קהלת י׳:י״א) אִם יִשּׁוֹךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹא לָחַשׁ. לָא נָשִׁיךְ חִוְיָא לְבַר נָשׁ, עַד דְּלָחֲשִׁין לֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְאַמְרֵי לֵיהּ זִיל קָטִיל לֵיהּ לִפְלָנַיָּא.
וּלְזִמְנִין כְּמָה דְּעָבִיד הַאי, הָכִי נָמֵי שֵׁזִיב לְבַר נָשׁ, מִמִּלִּין אַחֲרָנִין, וְעַל יְדוֹי אַרְחִישׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נִיסָא לִבְנֵי נָשָׁא, וְכֹלָּא בִּידָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּלְיָא, וְכֹלָּא אִיהוּ עוֹבָדֵי יְדוֹי, וְאִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְהוּ, וְאִי לָאו דְּאִיצְטְרִיךָ לוֹן עָלְמָא, לָא עָבֵד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא לָא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַנְהָגָא בְּהוּ קְלָנָא בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא. בְּמִלּוֹי וּבְעוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
פָּתַח וְאָמַר, (בראשית א׳:ל״א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנִּה טוֹב מְאֹד. וַיַּרְא אֱלהִים: דָּא אֱלהִים חַיִּים. וַיַּרְא: דְּאִסְתָּכַּל לְאַנְהָרָא לוֹן, וּלְאַשְׁגָּחָא לוֹן. אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא, עֵילָּא וְתַתָּא. וְהִנֵּה טוֹב: דָּא סִטְרָא דִּימִינָא. מְאֹד: דָּא סִטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְהָא אוּקְמוּהָ, טוֹב: דָּא מַלְאַךְ חַיִּים מְאֹד: דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. רָזָא הוּא, לְאִינוּן דְּמִסְתַּכְלֵי בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא.
וַיַּרְא אֱלהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. בְּכָל עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כְּתִיב, וַיַּרְא אֱלהִים כִּי טוֹב, וְהָכָא וַיַּרְא אֱלהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. אֱלֹהִים לְתַתָּא, שָׁלִיט עַל תַּתָּאֵי. אֱלהִים לְעֵילָּא, שָׁלִיט עַל עִלָּאֵי. דָּא אִיהוּ רָזָא דֶּאֱלהִים חַיִּים, (נ''א דבר אחר כלא איהו אלהים חיים) דְּאַנְהִיר וְאַדְלִיק כָּל אִינּוּן בּוּצִינִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל אִינּוּן נְהוֹרִין לְאַנְהָרָא.
תוספתא
בִּטְמִירוּ דִּטְמִירִין, אִתְרְשִׁים רְשִׁימוּ חַד, דְּלָא אִתְחָזֵי וְלָא אִתְגַּלְיָא. הַהוּא רְשִׁימוּ, רָשִׁים וְלָא רָשִׁים. מָארֵי דְּסָכְלְתָנוּ, וּפִקְחִין דְּעַיְינִין, לָא יַכְלִין לְמֵיקָם בֵּיהּ. אִיהוּ קִיּוּמָא דְּכֹלָּא. הַהוּא רְשִׁימוּ אִיהוּ זְעֵיר, דְּלָא אִתְחַזְיָא וְלָא אִתְגַּלְיָא. קַיְּימָא בִּרְעוּתָא, לְקַיְּימָא כֹּלָּא. לְנַטְלָא מַה דְּנַטְלָא, מִמַּה דְּלֵית בֵּיהּ רְשִׁימוּ, וְלָא רְעוּתָא, דְּלָא אִתְחָזֵי.
הַהוּא רְשִׁימוּ בָּעָא לְאַחֲפָיָא גַּרְמֵיהּ, וְעָבִיד לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ, לְאִתְטַמְּרָא בֵּיהּ, חַד הֵיכָלָא. הַהוּא הֵיכָלָא אַפִּיק לֵיהּ מִגַרְמֵיהּ, וּמָתַח לֵיהּ בִּמְתִּיחוּ רַב וְסַגִּיא לְכָל סִטְרִין, אוֹקִיר לֵיהּ בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, פָּתַח לֵיהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין.
לְגוֹ בְּגוֹ, אִתְטָמַּר וְאִתְגְּנִיז הַהוּא רְשִׁימוּ. כֵּיוָן דְּאִתְגְּנִיז בֵּיהּ, וְעָאל בְּגַוֵּיהּ, אִתְמַלְיָא נְהוֹרָא. מֵהַהוּא נְהִירוּ, נַבְעִין נְהוֹרִין, וְנִצוֹצִין נָפְקִין מֵאִינּוּן תַּרְעִין, וְנָהֲרִין כֹּלָּא.
הַהוּא הֵיכָלָא אִתְחַפְיָיא בְּשִׁית יְרִיעָן. אִינּוּן שִׁית יְרִיעָן, אִינּוּן חֲמֵשׁ. לְגוֹ בְּגוֹ אִינּוּן יְרִיעָן, קַיְּימָא חַד יְרִיעָא מְרֻקָּמָא, בְּהַהוּא יְרִיעָה אִתְחַפְיָיא הַהוּא הֵיכָלָא, מִנֵּיהּ אַשְׁגַּח וְחָמָא לְכֹלָּא.
הַאי הֵיכָלָא אִיהוּ פְּקִיחָא דְּעַיְינִין, דְּלָא נָיִים. אִיהוּ אַשְׁגַּח תָּדִיר לְאַנְהָרָא לְתַתָּא, מִגּוֹ נְהִירוּ דְּהַהוּא רְשִׁימוּ. הַהוּא סָכְלְתָנוּ, חָכְמְתָא טְמִירְתָּא, רְעוּ דִּרְעוּתִין (ס''א בעו דבעותין) הֲוֵי גָּנִיז וְטָמִיר, וְלָא אִתְגַּלְיָא, קַיְּימָא וְלָא קַיְּימָא. בְּרִיךְ הוּא מִטְּמִיר דִּטְמִירוּ, בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עַד אָמֵן. (ע''כ תוספתא)
תָּא חֲזִי, יִתְרוֹ הוּא דְּיָהַב עֵיטָא לְמֹשֶׁה, עַל תִּקּוּנָא דְּדִינִין, הָכִי אִצְטְרִיךְ. וְרָזָא דָּא דְּאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְסִדֵּר קָמֵיהּ תִּקּוּנָא דְּדִינוֹי, לְאַחֲזָאָה מַה דִּכְתִּיב, (דברים א׳:י״ז) כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלהִים הוּא, וְלָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. וְדִינִין לְיִשְׂרָאֵל אִתְיְיהִיבוּ, וְלָא לְאַחֲרָא, דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ז:י״ט) חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. וְתָּא חֲזֵי, לָא יַנְהִיג בַּר נָשׁ קְלָנָא בְּאַחֲרָא, וּמִלָּה דְּהֶדְיוֹטָא, מִלָּה
- [...] devant le Saint, béni soit-il, dont il fut inspiré de la crainte. Rabbi Abba dit : Plusieurs traditions nous apprennent que tout ce que le Saint, béni soit-il, a fait en haut aussi bien qu’en bas est vérité et repose sur le principe de vérité. Il ne convient pas à l’homme de repousser quoi que ce soit ou de dédaigner une œuvre quelconque de la création ; car tout ce qui existe dans le monde repose sur un principe de vérité et est indispensable au monde. Rabbi Éléazar fit une fois un voyage en compagnie de Rabbi Hizqiya. Ayant aperçu un serpent, Rabbi Hizqiya s’apprêtait à le tuer. Rabbi Éléazar lui dit : Laisse-le et ne le tue point. Rabbi Hizqiya lui dit : Cependant c’est une mauvaise chose qu’un serpent, puisqu’il tue les hommes !
Rabbi Éléazar lui répondit : L’Écriture ne dit-elle pas (Ecclés., X, 11) : “ Le serpent mord-il sans susurrement ? ” Cela veut dire que le serpent ne mord jamais l’homme ici-bas sans qu’on lui susurre ces paroles en haut : Va, tue un tel. Mais parfois le serpent sert aussi à sauver l’homme de même qu’il sert parfois à le tuer. Le Saint, béni soit-il, opère quelquefois des miracles à l’aide d’un serpent. Tout dépend donc de la volonté de Dieu. Quant aux choses qui existent dans le monde, elles sont toutes l’œuvre de Dieu et indispensables au monde, sans quoi Dieu ne les aurait pas créées. Aussi ne convient-il pas à l’homme de montrer du dédain pour les choses de ce monde, et encore moins pour les paroles et les actes du Saint, béni soit-il.
Rabbi Éléazar commença en outre à parler ainsi : Il est écrit (Gen., I, 31) : “ Élohim vit toutes les choses qu’il avait faites, et elles étaient bonnes excessivement. ” “ Élohim ” désigne le Dieu vivant. Le mot “ il vit ” signifie qu’il éclaire et guide toutes les créatures. Les mots : “ ... Toutes les choses qu’il avait faites ” désignent à la fois tout ce qui existe en haut aussi bien qu’en bas. Les mots : “ ... Et elles étaient bonnes ” désignent le côté droit. Le mot “ excessivement ” désigne le côté gauche, ainsi que cela a été déjà dit. Le mot “ bonnes ” désigne l’ange de la vie. Le mot “ excessivement ” désigne l’ange de la mort. Tous les deux forment un seul et même mystère. Ce mystère est connu de ceux qui savent pénétrer la Sagesse suprême. Pour toutes les œuvres de la création, l’Écriture dit seulement : “ Et Élohim vit que c’était bon ”, alors qu’ici elle dit : “ Et Élohim vit toutes les choses qu’il avait faites. ” C’est une allusion à l’Élohim d’ici-bas qui gouverne les choses d’ici-bas, alors que l’Élohim d’en haut gouverne les choses d’en haut. Tel est le mystère de l’Élohim vivant qui prête sa lumière à toutes les lampes d’en haut et d’en bas et de qui émane toute la lumière qui nous éclaire (9).
Remarquez qu’il a fallu que ce fût Jethro qui donnât des conseils à Moïse relatifs aux choses de la justice, parce que Jethro, ayant reconnu l’existence de Dieu, a en même temps pénétré la perfection des jugements de Dieu, ainsi qu’il est écrit (Deut., I, 17) : “ ... Car le jugement appartient à Dieu. ” En effet, il appartient à Dieu, et non pas à l’ “ autre côté ”. Les lois relatives aux litiges entre les hommes n’ont été données qu’à Israël, et non à un autre peuple, ainsi qu’il est écrit (Ps., CXLVII, 19) : “ Il annonce sa parole à Jacob, ses jugements et ses ordonnances à Israël. ” Remarquez en outre qu’il ne convient pas à l’homme de dédaigner la parole d’un humble, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[69a]
אִיהוּ. דְּהָא בְּמֹשֶׁה כְּתִיב, וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חוֹתְנוֹ וְגוֹ'. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וְגוֹ'. פָּתַח וְאָמַר (תהלים יח) עַל כֵּן אוֹדְךָ בַּגּוֹיִם יְיָ' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. דָּוִד מַלְכָּא אָמַר דָּא בְּרוּחַ קֻדְשָׁא, בְּשַׁעֲתָא דְּחָמָא, דְּהָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא אִסְתְּלִיק בִּסְלִיקוּ וְלָא אִתְיָיקְרָא בְּעָלְמָא, אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּשְׁאַר עַמִין. וְאִי תֵּימָא, הָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְיָיקַר בְּעָלְמָא, אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא יִשְׂרָאֵל אִינּוּן הֲוֵי יְסוֹדָא דִּשְׁרָגָּא לְאַנְהָרָא, אֲבָל כַּד שְׁאַר עַמִּין אָתָאן וְאוֹדָן לֵיהּ, בְּשִׁעְבּוּדָא דִּיְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין אִתּוֹסָף יְסוֹדָא דִּשְׁרָגָּא, וְאִתְתָּקַּף עַל כָּל עוֹבָדוֹי. בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְשָׁלִיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי עֵילָּא וְתַתָּא.
כְּגַוְונָא דָּא, כָּל עָלְמָא, דְּחִילוּ וְאֵימָתָא נָפַל עָלַיְיהוּ מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵיוָן דְּאָתָא יִתְרוֹ, דְּאִיהוּ כּוֹמָרָא עִלָּאָה, דְּכָל טַעֲוָון אַחֲרָנִין, כְּדֵין אִתְתָּקַּף וְשָׁלִיט יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא.
בְּגִין, דְּכָל עָלְמָא, כַּד שָׁמְעוּ שֵׁמַע גְּבוּרְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זָעוּ. וְכֻלְּהוּ הֲווֹ מִסְתַּכְּלָן בְּיִתְרוֹ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְרַב מְמָנָא דְּכָל טַעֲוָון דְּעָלְמָא, כֵּיוָן דְּחָמוּ, דְּאִיהוּ אָתָא וּפָלַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָמַר עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל יְיָ' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְרַחֲקוּ מִפּוּלְחָנֵיהוֹן, וְיָדְעוּ דְּלֵית בְּהוּ מַמָּשׁוּ. כְּדֵין אִתְיָיקַר יְקָרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכָל סִטְרִין. וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים פַּרְשְׁתָּא דָּא בְּאוֹרַיְיתָא, וְשֵׁירוּתָא דְּפַרְשְׁתָּא הֲוָה בֵּיהּ בְּיִתְרוֹ.
יִתְרוֹ חַד מֵחַכִּימִין דְּפַרְעֹה הֲוָה. תְּלַת חַכִּימִין הֲווֹ לֵיהּ לְפַרְעֹה, חַד יִתְרוֹ, וְחַד אִיּוֹב, וְחַד בִּלְעָם. חַד יִתְרוֹ: דְּלָא הֲוָה פּוּלְחָנָא וּמְמַנָּא וְשַׁמָּשָׁא וְכֹכָבָא דְּשָׁלִיט עַל שׁוּלְטָנֵיהּ, דְּלָא הֲוָה יָדַע פּוּלְחָנָא דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, וְהַהוּא שִׁמּוּשָׁא דִּילֵיהּ. בִּלְעָם, הֲוָה חַרְשָׁא בְּכָל מִינִי חֲרָשִׁין בֵּין בְּעוֹבָדָא בֵּין בְּמִלָּה.
אִיּוֹב הֲוָה דָּחִיל בִּדְחִילוּ, וּבְהַהוּא דְּחִילוּ הֲוָה עִקָרָא דִּילֵיהּ, בְּגִין דְּמִלָּה דִּלְעֵילָּא, בֵּין דִּקְדוּשָׁה, בֵּין דְּסִטְרָא אַחֲרָא, לָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְאַמְשָׁכָא רוּחָא דִּלְעֵילָּא לְתַתָּא וּלְמִקְרַב גַּבֵּיהּ, אֶלָּא בִּדְחִילוּ. וִיכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ בִּדְחִילוּ וּתְבִירוּ דְּלִבָּא, וּכְדֵין יַמְשִׁיךְ לְתַתָּא רוּחָא דִּלְעֵילָּא וּרְעוּתָא דְּאִצְטְרִיךְ.
וְאִי לָא יְשַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ בִּדְחִילוּ לְהַהוּא סִטְרָא, לָא יָכִיל לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ רְעוּתֵיהּ, בַּר לְהָנֵי טוֹפְסֵי דְּקִיקִין, וְלָא בְּכֻלְּהוּ, בְּגִין דְּאִית בְּהוּ שָׁלְטָנִין, דְּאִצְטְרִיךְ לְגַבַּיְיהוּ, רְעוּתָא דְּלִבָּא וּדְחִילוּ. כָּל שֶׁכֵּן אִינּוּן מִלִּין עִלָּאִין, דְּאִצְטְרִיךְ דְּחִילוּ וְאֵימָתָא וּרְעוּתָא יַתִּיר.
יִתְרוֹ אִצְטְרִיךְ פּוּלְחָנֵיהּ דְּהַהוּא סִטְרָא תָּדִיר, בֵּין בְּזִמְנָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, בֵּין בְּזִמְנָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ, בְּגִין דְּהַהוּא סִטְרָא יְהֵא דָּבִיק לְגַבֵּיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ. בִּלְעָם אִתְדָּבַּק בְּאִינּוּן חֲרָשִׁין, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
אִיּוֹב בִּסְגִיאוּ דְּהַהוּא דְּחִילוּ דִּילֵיהּ אַהְדָּר בְּמִצְרַיִם לְמִדְחַל מִקָּמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד חָמָא אִינּוּן גְּבוּרָן וְנִסִּין, דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם. יִתְרוֹ, לָא אַהְדָּר בְּכָל דָּא, עַד דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכָל אִינּוּן קִשְׁרִין וְטִפְסִין דְּקָשִׁירוּ מִצְרָאֵי, לָא הֲווֹ כְּלוּם, וְנַפְקוּ. וּלְבָתַר דְּטָבַע לוֹן בְּיַמָּא, כְּדֵין תָּב, וְאַהְדָּר לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
בִּלְעָם לָא תָּב, וְלָא אַהְדָּר, דְּטִנּוּפָא (נ''א דטפסא) דְּסִטְרָא אַחֲרָא הֲוָה מִתְדָּבַק בֵּיהּ, וְעִם כָּל דָּא אִסְתַּכְּלוּתָא דְּמֵרָחִיק הֲוָה מִסְתַּכֵּל, בְּגוֹ הַהוּא טִנּוּפָא (ס''א טפסא) וְאִתְדַּבְּקוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא. דְּהָא בְּסִטְרָא אַחֲרָא אִית נְהִירוּ דָּקִיק חַד, דְּנָהִיר סַחֲרָנֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יחזקאל א׳:ד׳) וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. וְדָא אִסְתַּכְּלוּתָא זְעֵיר (ועל דא) הֲוָה מִסְתַּכֵּל מֵרָחִיק, וְלָא בְּכֻלְּהוּ מִלִּין.
וְכַד הֲוָה מִסְתַּכֵּל מִלָּה זְעֵיר מֵהַהוּא נְהִירוּ, כְּבָתַר כּוֹתָלָא הֲוָה, אָמַר וְלָא יָדַע מַאי קָאָמַר. וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בְּהַהוּא נְהִירוּ בִּסְתִימוּ דְּעֵינָא, וְאִתְגַּלְגַּל עֵינָא, וְחָזֵי בַּר נָשׁ נְהוֹרָא סְתִימָא, וְלָא חֲזִי. וְרָזָא דָּא (במדבר כ״ד:ג׳) שְׁתוּם הָעָיִן, וְאוּקְמוּהָ שְׁתוּם: סְתוּם, וְכֹלָּא חַד.
דְּהָא לֵית סִטְרָא אַחֲרָא, דְּלֵית בֵּיהּ
- [...] attendu que l’Écriture (Ex., XVIII, 24) dit de Moïse : “ Moïse entendit les paroles de son beau-père, et il fit tout ce qu’il lui avait conseillé. ” “ Et Jethro, prêtre de Madian, etc. ”
Rabbi Éléazar commença à parler ainsi : Il est écrit (Ps., XVIII, 50) : “ C’est pour cela que je te louerai, Seigneur, parmi les nations, et que je chanterai à ton nom. ” Le roi David était inspiré de l’Esprit-Saint lorsqu’il prononça ces paroles ; car la gloire du Saint, béni soit-il, n’atteint son comble et ne se répand dans le monde que par les autres peuples. Mais, objectera-t-on : Le Saint, béni soit-il, n’a pourtant été glorifié dans le monde que par Israël ? En effet, Israël formait la base de la chandelle allumée ; mais lorsque toutes les nations arriveront à connaître la gloire du Saint, béni soit-il, la chandelle gagnera en grandeur et sa lumière en intensité, et le Saint, béni soit-il, règnera alors seul en haut et en bas. Il en était de même pour Jethro. Jethro était un grand pontife de l’erreur. Lorsque la puissance de Dieu se répandit dans le monde, tous les peuples furent saisis d’effroi, et ils tournèrent les yeux vers Jethro, qui était un sage et un grand maître dans l’art magique.
Et lorsque les peuples ont vu que Jethro lui-même s’inclinait devant Dieu et disait (Ex., XVIII, 11) : “ Je sais maintenant que le Seigneur est au-dessus de tous les dieux ”, tous abandonnèrent le culte de l’idolâtrie et reconnurent son inanité. C’est alors que le Nom sacré de Dieu fut glorifié dans toutes les directions. C’est pour cette raison que le récit de Jethro forme dans le Pentateuque une section à part, et que le nom de Jethro figure en tête de la section. Jethro était un des conseillers sages du Pharaon ; car les conseillers du Pharaon se composaient de trois sages : Jethro, Job et Balaam. Jethro avait tant de savoir que la connaissance de tous les astres du ciel ne lui échappait pas ; il connaissait la nature de tous les astres, ainsi que leur fonctionnement. Balaam était versé dans l’art magique en actes aussi bien qu’en paroles. Job était un fervent ; car il faut de la ferveur aussi bien dans le service de la sainteté que dans celui de l’ “ autre côté ” ; on ne saurait attirer sur soi l’esprit que l’on désire, soit l’esprit saint, soit l’esprit impur, sans qu’on l’invoque avec ferveur.
On peut, sans ferveur, atteindre aux degrés inférieurs, mais on ne saurait arriver aux degrés supérieurs. A plus forte raison ne saurait-on arriver à la connaissance des choses célestes, sans zèle et ferveur. Jethro était toujours pénétré de l’esprit du démon, soit quand quelqu’un venait pour le consulter, ou même quand personne n’avait besoin de lui ; car il voulait être toujours en état de faire agir les puissances de l’ “ autre côté ”. Balaam était attaché à l’art magique, ainsi que nous venons de le dire. Quant à Job, sa ferveur pour le culte de l’ “ autre côté ” se changea en ferveur pour Dieu, lorsqu’il vit les actions merveilleuses que le Saint, béni soit-il, fit en Égypte. Jethro ne s’était converti qu’après la sortie d’Israël d’Égypte, où il avait pu constater l’inanité des puissances de l’ “ autre côté. ” Quant à Balaam, il ne s’est jamais converti, car il était trop enfoncé dans la bourbe de l’ “ autre côté ”. Et cependant il pouvait apercevoir de loin un faible rayon de la lumière céleste. Car, au milieu même de l’ “ autre côté ”, il existe un faible rayon de lumière, ainsi qu’il est écrit (Éz., I, 4) : “ ... Et un feu qui l’environnait et une lumière qui éclatait tout autour. ” C’était cette lumière que Balaam avait vue. Mais elle était si faible que Balaam n’en put apercevoir qu’un rayon insignifiant, telle une lumière vue à travers le mur ; aussi prophétisait-il sans savoir ce qu’il disait. Il voyait la lumière à la façon d’un homme fermant les yeux devant la lumière : les rayons lumineux traversent bien la paupière et arrivent jusqu’ au globe de l’œil, mais l’homme ne voit rien distinctement Tel est le sens anagogique des mots (Nomb., XXIV, 5) : “ Voici ce que dit l’homme qui a l’œil fermé (schethoum), Le mot “ schethoum ” a la même signification que le mot “ sathoum. ” Il n’y a point de puissance de l’ “ autre côté ” qui ne renferme [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[69b]
נְהִירוּ דָּקִיק זְעֵיר מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, כְּגַוְונָא דְּרוֹב חֶלְמִין, דְּבִסְגִיאוּת תַּבְנָא, אִית חַד גַּרְעִינָא דְּחִטִּין. בַּר אִלֵּין טַפְסֵי דְּקִיקִין חֲצִיפִין, דְּכֻלְּהוּ מְסָאֲבֵי יַתִּיר. וּבְהוּ הֲוָה בִּלְעָם יוֹדֵעַ.
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ לְעֵילָּא בְּכָל קְדוּשִׁין עִלָּאִין, וְאִסְתַּכַּל, בְּמָה דְּלָא אִתְיְיהִב רְשׁוּ לְבַר נָשׁ אַחֲרָא בְּעָלְמָא לְאִסְתַּכְּלָא. וּכְמָה דְּבִלְעָם הֲוָה חָמֵי נְהִירוּ זְעֵיר דָּקִיק כְּמִבָּתַר כּוֹתָלָא, מִגּוֹ הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא. אוּף הָכִי מֹשֶׁה, מִגּוֹ נְהִירוּ עִילָּאָה רַב וְסַגִּי, הֲוָה חָמֵי לְתַתָּא כְּמִבָּתַר כּוֹתָלָא, חַד חֲשׁוֹכָא דָּקִיק, דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. וְלָאו בְּכָל זִמְנָא, כְּמָה דְּבִלְעָם לָא הֲוָה מִסְתַּכֵּל הַהוּא נְהִירוּ בְּכָל זִמְנָא.
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ, (שמות ג׳:ב׳) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. הַסְּנְה וַדַּאי הֲוָה בְּגוֹ הַהוּא קְדוּשָׁה וְאִתְדָבַּק בֵּיהּ. דְּכֹלָּא אִתְדָּבַּק דָּא בְּדָא, טָהוֹר וְטָמֵא, לֵית טָהוֹר אֶלָּא מִגּוֹ טָמֵא.
וְרָזָא דָּא, (איוב י״ד:ד׳) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא. קְלִיפָה וּמוֹחָא דָּא בְּדָא סַלְּקָא. וְדָא קְלִיפָה לָא יִתְעֲדֵי וְלָא יִתְּבַּר, עַד זִמְנָא דִּיקוּמוּן מֵתִין מֵעַפְרָא, כְּדֵין יִתְּבַּר קְלִיפָה, וּנְהִירוּ יַנְהִיר בְּעָלְמָא בְּלֹא סְתִימוּ מִגּוֹ מוֹחָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
וְאֵת שְׁנֵי בָּנֶיהָ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וְכִי בָּנְיהָ וְלֹא בָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה. אֶלָּא, בְּגִין דְּאִיהִי אִשְׁתַּדְּלַת אֲבַתְרַיְיהוּ, בְּלָא בַּעְלָהּ, קָרָא לוֹן אוֹרַיְיתָא בָּנֶיהָ, וְלֹא בָּנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, אַף עַל גַּב דִּבְנוֹי דְּמֹשֶׁה הֲווֹ. מִלָּה דִּקְשׁוֹט בָּנֶיהָ וַדַּאי. ר' אֶלְעָזָר אָמַר, הָא מֹשֶׁה הֲוָה מִזְדַּוֵּוג בַּאֲתָר אַחֲרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְלָאו יְקָרָא דִּילֵיהּ לְמִקְרֵי לוֹן בָּנָיו. הַשְׁתָּא אַף עַל גַּב דִּבְנוֹי הֲווֹ, בְּגִין יְקָרָא דְּהַהוּא אֲתָר דְּאִזְדָּוַּוג בֵּיהּ, קָרָא לוֹן בָּנֶיהָ הָכָא, לְבָתַר קָרָא לוֹן בָּנָיו מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהַהוּא שַׁעֲתָא דְּמָטוּ, הֲוָה מֹשֶׁה מְמַלֵּל בִּשְׁכִינְתָּא. לְבָתַר דְּאִתְפְּרַשׁ וְנָפַק לְגַבֵּי חָמוּי, כְּדֵין כְּתִיב (שמות י״ח:ה׳) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְגוֹ'.
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר אֶלְעָזָר, אָנָא חֲמֵינָא בְּפַרְשְׁתָּא דָּא, דְּאַתְּ שָׁארֵי מִלָּה כְּדְקָא יֵאוֹת, וְסִיּוּמָא לָאו הָכִי. וַדַּאי בְּגִין יְקָרָא דִּשְׁכִינְתָּא, אִזְדַּוְּוגוּתָא עִלָּאָה דְּאִזְדָּוַּוג בֵּיהּ בְּמֹשֶׁה, כְּתִיב בָּנְיהָ. וְאִי תֵּימָא, וְהָא כְּתִיב וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה. כֹּלָּא אִיהוּ כְּלָלָא חֲדָא. וּבָנָיו, בָּנָיו דְּיִתְרוֹ, דְּהָא לְבָתַר דְּאָתָא מֹשֶׁה לְגַבֵּיהּ, הֲווֹ לֵיהּ בְּנִין.
וְהָכִי הֲוָה בְּיַעֲקֹב, דְּכֵיוָן דְּאָתָא לְגַבֵּיהּ דְּלָבָן, וְשַׁוֵּי דִּיוֹרֵיהּ בֵּיהּ, הֲווֹ לֵיהּ בְּנִין. אוּף הָכָא מֹשֶׁה, כֵּיוָן דְּשַׁוֵּי דִּיוֹרֵיהּ בְּיִתְרוֹ, הֲווֹ לֵיהּ לְיִתְרוֹ בְּנִין וְכָל בֵּיתֵיהּ אַיְיתֵי עִמֵּיהּ, לְמֵיעַל לוֹן תְּחוֹת גַּדְפֵּי דִּשְׁכִינְתָּא, וְיִתְרוֹ אָמַר לְמֹשֶׁה, אֲנִי חוֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנִי בָּנֶיהָ עִמָּהּ, וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ כְּתִיב, וְלָא כְּתִיב וּשְׁנֵי בָּנֶיךָ. (ס''א ויבא יתרו חתן משה ובניו) בְּנִין הֲווֹ לֵיהּ לְיִתְרוֹ, דִּכְתִּיב, (שופטים א׳:ט״ז) וּבְנִי קֵנִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים וּבְנוֹי שָׁבַק עִם מֹשֶׁה.
וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה. פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו ב׳:ג׳) וְהָלְכוּ עַמִּים רָבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְיָ' וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ בְּכַמָּה אֲתָר. אֲבָל זְמִינִין שְׁאַר עַמִּין לְמֵהַךְ וּלְכַתְּתָא רַגְלַיְיהוּ, לְמֵיעַל תְּחוֹת גַּדְפֵּי דִּשְׁכִינְתָּא. לְכוּ וְנַעֲלֶה, כָּל טַעֲוָון דְּעָלְמָא אִית לוֹן יְרִידָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאן דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ, אִית בֵּיהּ עֲלִיָּה.
אֶל הַר יְיָ', דָּא אַבְרָהָם, דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ב:י״ד) אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְיָ' יֵרָאֶה, דְּהָא אַבְרָהָם קָרֵי לֵיהּ הַר. מַה הַר הֶפְקֵירָא לְכָל מַאן דְּבָעֵי בְּעָלְמָא, אוּף אֲתָר דָּא קַדִּישָׁא, הֶפְקֵירָא לְקַבְּלָא לְכָל מַאן דְּבָעֵי בְּעָלְמָא. אֶל בֵּית, דָּא יַעֲקֹב, דְּקָרָא לְהַאי אֲתָר בַּיִת, דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ח:י״ז) אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלהִים.
דָּבָר אַחֵר, הַר וּבַיִת, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא חַד דַּרְגָּא,
- [...] un faible rayon de lumière du côté saint, comme la plupart des songes renferment un peu de réalité. Dans une grande quantité de paille, on trouve un grain de blé. Il faut faire exception toutefois pour les puissances inférieures de l’ “ autre côté ” qui sont les plus effrontées et trop souillées pour cacher un rayon de la lumière céleste. C’est ce faible rayon que Balaam a aperçu et à l’aide duquel il a su prédire les événements futurs. Heureux le sort de Moïse élevé au plus haut degré de sainteté et qui a pu voir des choses qu’aucun autre homme au monde n’était autorisé à voir. De même que Balaam n’a pu apercevoir la lumière du côté saint que comme à travers un mur, Moïse de son côté n’a vu les ténèbres de l’ “ autre côté ” que comme à travers un mur. Heureux le sort de Moïse, le prophète fidèle dont l’Écriture (Ex., III, 2) dit : “ Et l’ange de Dieu lui apparut dans une flamine de feu qui sortait du milieu d’un buisson. ” Le buisson se trouvait assurément dans le domaine de la sainteté ; c’était le symbole du mystère suivant lequel la lumière sort du buisson, le pur de l’impur, ainsi qu’il est écrit (Job, XIV, 4) : “ Qui peut faire sortir le pur de l’impur ? N’est-ce pas toi seul qui le peux ? ” Le cerveau est entouré de méninges, le fruit de pelures. Ces pelures ne seront ôtées et brisées qu’après la résurrection des morts ; alors Dieu brisera les pelures et la lumière jaillira du cerveau dépouillé de ses enveloppes. Heureux le sort des justes dans ce monde et dans le monde futur ! “ Et (Ex., XVIII, 3) elle prit ses deux fils. ” Les fils étaient-ils donc à la femme de Moïse seule et non pas à Moïse aussi ? Comme elle était seule à prendre soin de ses enfants, l’Écriture les lui attribue.
Rabbi Yossé dit : Bien que les fils aient été également à Moïse, l’Écriture les attribue à sa femme, parce que personne ne pouvait douter de sa maternité.
Rabbi Éléazar dit : Comme Moïse était attaché au service du côté sacré et supérieur, il aurait été au-dessous de sa dignité de lui attribuer les enfants.
C’est pourquoi l’Écriture les attribue à sa femme, bien qu’en réalité ils fussent à lui aussi bien qu’à elle. Mais pourquoi plus tard l’Écriture les lui attribue-t-elle ? Tant qu’il parlait avec la Schekhina, l’Écriture attribue ses enfants à sa femme ; mais dès qu’il se sépara de la Schekhina pour s’entretenir avec son beau-père, l’Écriture (Ex., XVIII, 5) dit : “ Jethro vint avec ses fils et sa femme trouver Moïse dans le désert. ”
Rabbi Siméon dit : Éléazar, Eléazar, je vois que le commencement de ton explication est exact ; mais il n’en est pas de même de la fin. La vérité est que Moïse ayant été uni à la Schekhina, il n’était pas de sa dignité que l’Écriture lui attribuât les enfants. Dans le verset (Ex., XVIII, 5) : “ Et Jethro, le beau-père de Moïse, vint avec ses fils et sa femme trouver Moïse dans le désert ”, le mot “ ses fils ” signifie les fils de Jethro lui-même, car, après l’arrivée de Moïse chez lui, Jethro a eu des fils. Il en était de même pour Laban qui a eu des fils dès que Jacob arriva chez lui. Moïse voulait faire entrer Jethro et toute sa famille sous les ailes de la Schekhina ; c’est pourquoi Jethro lui amena ses fils. Il résulte également du verset (Juges, I, 16) suivant que Jethro a eu des fils : “ Et les fils du Cinéen, beau-père de Moïse, montèrent de la ville des palmes. ”
Rabbi Siméon commença en outre à parler ainsi : Il est écrit (Is., II, 3) : “ Et plusieurs peuples y viendront, en disant : Allons, montons à la montagne du Seigneur, et à la maison du Dieu de Jacob. ” Ce verset a été déjà expliqué à plusieurs endroits. Il signifie aussi que tous les peuples entreront un jour sous les ailes de la Schekhina. L’Écriture dit : “ Montons à la montagne du Seigneur. ” Quiconque s’attache à l’erreur descend ; mais celui qui s’attache au Saint, béni soit-il, monte toujours. La “ montagne du Seigneur ” désigne Abraham, ainsi qu’il est écrit (Gen., XXII, 14) : “ C’est pourquoi on dit encore aujourd’hui : Le Seigneur sera vu sur la montagne. ” Une montagne est accessible à tout le monde, de même le côté saint est ouvert à tous ceux qui veulent s’y attacher. Mais il y a un autre degré de sainteté que l’Écriture désigne par le terme (Is., l. c.) “ la maison du Dieu de Jacob ” ; ce degré n’était atteint que par Jacob, ainsi qu’il est écrit (Gen., XXVIII, 17) : “ C’est véritablement la maison de Dieu. ”
D’après une autre interprétation, “ montagne ” et “ maison ” désignent les deux degrés auxquels les hommes arrivent. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[70a]
סְלִיקוּ לְדָא מִן דָּא, הַר, לִשְׁאַר עַמִּין, כַּד אָתָאן לְאָעָלָא תְּחוֹת גַּדְפּוֹי. בַּיִת, לְיִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן כְּאִתְּתָא בְּבַעְלָהּ. בְּדִיּוּרָא חַד בְּחֶדְוָוה, וּרְבִיעָא עָלַיְיהוּ כְּאִימָּא עַל בְּנִין. תָּא חֲזֵי מָה כְּתִיב הָכָא בְּיִתְרוֹ וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבַנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה וְגו' כֵּיוָן דִכְתִיב אֶל מֹשֶׁה אַמָּאי כְּתִיב אֶל הַמִּדְבָּר. אֶלָּא עִיקָרָא דְכֹלָא לְמָה דַהֲוָה אָתֵי אֶל הַמִּדְבָּר. וּמָאן אִיהוּ הַר הָאֱלהִים דְדָּא אִיהוּ אֲתַר לְגַיוּרֵי לְאִתְגַיְירָא וְעַל דָא כְּתִיב אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר לְמֹשֶׁה לְגַיְירָא לוֹן וּלְאַעָלָא לוֹן תֵחוֹת גַּדְפֵי שְׁכִינְתָּא אֶל הַמִּדְבָּר הֲווּ אַתְיָין דְּאִיהוּ הַר הָאֱלֹהִים לְמֶעְבָּד נַפְשָׁיְיהוּ
וּבְגִין כַּךְ קַיְּימָא הַהוּא אֲתָר, בְּרָזָא דְּהַר דְּכָל מַאן דְּאָתֵי זָכֵי בֵּיהּ. וְאִקְרֵי (ויקרא קס''ח ע''א) גֵּר צֶדֶק. וְהָא אוֹקִימְנָא, גֵּר, אַף עַל גַּב דְּאִתְדַּבָּק בַּאֲתָר דָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, כֵּיוָן דְּשָׁבַק עִמֵּיהּ וַאֲבַהְתוֹי (ואתדבק בבריתו), גֵּר (צדק) אִקְרֵי, כְּמַאן דְּשַׁוֵּי מָדוֹרֵיהּ בַּאֲתָר דְּלָא יָדַע מִקַּדְמַת דְּנָא.
רזא דרזין
(שמות י״ח:כ״א) ואַתָּה תֶחֱזְה מִכָּל הָעָם. זֶה סֵפֶר תוֹלְדוֹת אָדָם. דָּא סֵפֶר מֵאִינּוּן סִפְרִין, סְתִימִין ועֲמִיקִין, (נ''א דא ספרא מאינון סתימין ועמיקין) אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, אֲרִימִית יְדָי בְּצַּלּוּ לְמַאן דְּבָרָא עָלְמָא, דְּאַף עַל גַּב דִּבְּהַאי קְרָא גָּלוּ קַדְמָאֵי סְתִימִין עִלָּאִין, אִית לְאִסְתַּכְּלָא וּלְעַיְינָא בְּרָזִין דְּסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה, דְּמִתַּמָּן אִתְמַשְּׁכָא סִפְרָא גְּנִיזָא דְּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא. זֶה: דְּתַלְיָא בֵּיהּ כֹּלָּא. זְה: אִילָנָא דְּחַיִּי. זֶה: וְלָא אַחֲרָא דְּגַלֵּי. (מאי) זֶה: כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (שמות י״ב:ב׳) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, זְה נִיסָן וְלָא אַחֲרָא.
זֶה סֵפֶר, לְאַשְׁגָּחָא וּלְגַלָּאָה תוֹלְדוֹת אָדָם, אִילָנָא דְּגַלֵּי תוֹלְדוֹת אָדָם. וְעָבִיד אִיבִין לְאַפָּקָא לְעָלְמָא. זְה סֵפֶר, לְמִנְדַּע חָכְמְתָא סְתִימָא וַעֲמִיקָא, דְּאִתְּמְסַר לְאָדָם קַדְמָאָה, בְּדִיּוּקְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא, חָכְמְתָא דָּא אִתְמְסַר לִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, ויָרִית לָהּ וְכָתַב בְּסִפְרֵיהּ.
אוֹלִיפְנָא, דְּמֹשֶׁה אִתְקָשֵׁי בְּדָא, עַד דְּאָתַת שְׁכִינְתָּא וְאוֹלִיפַת לֵיהּ, והִיא חָמַאת וּבָרִירַת לְכָל אִינּוּן גּוּבְרִין דְּאִתְחָזוּן בְּפַרְצּוּפָא, וְתַמָּן אוֹלִיף מֹשֶׁה חָכְמְתָא דָּא, וְעָיִיל בְּגַוִּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ואַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם. הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ (תהילים ק״ב:כ״ח) ואַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יתַּמּוּ. (נחמיה ט׳:ו׳) וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. (תהילים ג׳:ד׳) וְאַתָּה יְיָ' מָגֵן בַּעֲדִי. וְאַתָּה תֶחֱזְה, וְתִסְתַּכַּל בְּהָא. אַנְתְּ, וְלָא אַחֲרָא, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּשִׁתִין רִבּוֹא. בְּשִׁית סִטְרִין אִית לְאִסְתַּכְּלָא. בְּדִיּוּקְנִין דִּבְנֵי נָשָׁא, וּלְמִנְדַּע חָכְמְתָא עַל בּוּרְיִיהּ. ואִלֵּין אִינּוּן בְּשַׂעְרָא. בְּעַיְינִין. בְּחוֹטָמָא. בְּשִׁפְוָון. בְּאַפִּין. בְּיָדִין. בְּאִינּוּן שִׂרְטוּטִין דְּיָדִין. וּבְשִׁית סִטְרִין אִלֵּין, כְּתִיב וְאַתָּה תֶחֱזְה. וְאַתָּה תֶחֱזְה, בְּשַׂעְרָא,
השלמה מההשמטות (מובא בח''א סימן מה)
בְּשַׂעְרָא, בְּגּווָֹנִין דְּשַׂעְרָא. בַּאֲרִיכוּ דְּשַׂעְרָא. בְּקְמִיטוּ דְּשַׂעְרָא. בְּמִצְּחָא, בִּקְמִיטוּ דְּמִצְּחָא, בַּאֲרִיכוּ, בְּשִּׂרְטוּטִין. בְּפוּתְיָא. בְּאוּדְנִין, בְּשַׂעְרָא דְּנָחִית עָלַיְיהוּ, אוֹ תְּחוֹתַיְיהוּ, אוֹ אַבַּתְרַיְיהוּ דְּאוּדְנִין. בְּאַנְפִּין. בְּעַיְינִין. בְּגּווָֹנִין דְּעַיְינִין. בִּקְרִיצִּין דְּעַל עַיְינִין. וכֹל נְבִיאַיָּא לָא הֲווּ מָשִׂיגִין לִנְבוּאָה דְּאִיהִי בְּרַתָּא דְמַלְכָּא, וְלָא מָשִׂיגִין לָהּ בְּכָל אֲתַר, כְּמוֹ מֹשֶׁה. אֶלָּא, מִנְהוֹן הֲווּ מָשִׂיגִין לָהּ בְּרֵישָׁ''א. מִנְהוֹן בְּאֻדְנִי''ן בִּשְׁמִיעָה. מִנְהוֹן בְּעַיְינִין בִּרְאִיָה. מִנְהוֹן בְּחוֹטָמָא בְּרֵיחָא. מִנְהוֹן בְּאַנְפִּין בְּדִבּוּ''ר מִנְהוֹן בְּיָדִי''ן לְקַבְּלָא דוֹרוֹן. מִנְהוֹן בְּרָגְלִין הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ב׳:א׳) בֵּן אָדָם עֲמוֹד עַל רַגְלֶךָ. בִּצְּלוֹתָא
אִלֵּין דְּקָיְמִין בַּעֲמִידָה וּמַטְרוֹנִיתָא קָמַת בְּגִינַיְיהוּ בְּגִין דְאִלֵּין דְּאִתְקְרִיאוּ רַגְלִין אִינוּן עַבֲדִין בְג' רִאשׁוֹנוֹת וּבְג' וּבְאֶמְצָּעִיוֹת אַחֲרוֹנוֹת דִּצְּלוֹתָא וּבְגִין דָא צָּרִיךְ עַבְדָא לְמֶהֱוִי בַּעֲמִידָה קֳדָם מַטְרוֹנִיתָא אוֹ קֳדָם מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא דְּתְהֵא יַתְבָא וּבְזִמְנָא דְּנַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְּרַיִם כֻּלְּהוּ נַפְקֵי רַגְלִין וּכְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ו' י''ב) כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְכֻלְּהוּ הֲווּ עַבְדִין כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ״ה:נ״ה) כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, מִיָּד דְּאָתָא מֹשֶׁה קָרָא לוֹן בְּנִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד׳:כ״ב) בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל: קָם חַד סָבָא מֵאִלֵּין דְּנַחְתּוּ וְאָמַר מִמְתִיבְתָא בּוֹצִּינָא קַדִּישָׁא וְהָא בָתָר דְּנַפְקֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְּרָיִם, קָרָא לוֹן עֲבָדִין. אָמַר, וַדָּאי הֲכִי הוּא. אֲבָל הֲווּ בְּהוֹן דְאִתְקְרִיאוּ בְּנִין וּבְהוֹן הֲווּ עֲבָדִין, וּבְהוֹן עַם. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, שָׁלַח אֶת עַמִי אֲבָל עֲבָדִין הֲווּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי. אָמַר זַכָּאָה חוּלָקָא דְבּוּצִּינָא קַדִּישָׁא דְהַכִי נַהֲרָא בֵּיה אוֹרַיְיתָא. לְבָתָר דַהֲווּ נַפְקִין פַלִּיג לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִתְלַת סִטְרִין. בְּנִין לְסִטְרָא חַד. עֲבָדִין לְסִטְרָא חַד. עַמָּא לְסִטְרָא חַד. וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְגִין דָא רַגְלִי''ן. עָלַייהוּ אִתְמָר (יחזקאל ב׳:א׳) בֵּן אָדָם עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְאִי עָאלִין בִּצְּלוֹתָא בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְי''ה הָא הֵיכָלָא אִתְפַּתְּחַת לְגַבַּיְיהוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים נ״א:י״ז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח: (עד כאן מההשמטות)
בִּקְמִיטִין דְּמִצְּחָא, בְּאִלֵּין קְרִיצִּין דְּעַל עַיְינִין. מִכָּל הָעָם, בְּעַיְינִין. בְּדוּקִין דְּעֵינָא, וּבִּקְמִיטִין דִּתְחוֹת עֵינָא. אַנְשֵׁי חָיִל, לְמֵיקָם חֵילָא דִּבְהוּ בְּהֵיכָלִין דְּמַלְכָּא. בִּצְּהִיבוּ דְּאַפִּין. בְּאַפִּין, בִּקְמִיטוּ דְּאַפִּין. בִּרְשִׁימוּ דִּבְהוּ בְּדִיקְנָא. שׂנְאֵי בָצַּע, בְּיָדִין, בְּשִׂרְטוּטֵי יְדִין, רְשִׁימִין דִּבְהוּ. וְכֻלְּהוּ שִׁית סִטְרִין רְמִיזִין הָכָא, דְּאִתְמְסָרוּ לְמֹשֶׁה, לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע חָכְמְתָא סְתִימָאָה, וחָכְמְתָא דָּא, יָרְתָּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט כְּדְקָא יֵאוֹת, זכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן.
כְּתִיב (איוב י׳:י״א) עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וגוֹ', (ע''ז ע''א) כְּגַוונָא דָּא עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, דַּרְגִּין עַל דַּרְגִּין, אִלֵּין עַל אִלֵּין, סְתִימִין גּוֹ סְתִימִין, וְחַיָּילִין וּרְתִיכִין, אִלֵּין עַל אִלֵּין, הָכִי עָבִיד בְּכָל אִינּוּן, עַרְקִין וְגִידִין, וְאִלֵּין אִינּוּן גַּרְמִין, וְקַיְימִין בְּקִיּוּמָא דְּדַרְגִּין עִלָּאִין, ואִלֵּין אִקְרוּן (ויקרא ק''ע ע''א) בָּשָׂר, דַּרְגִּין ושֻׁלְטָנוּתָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר, וְכָל אִינּוּן דְּאִתְהֲנוּן מִתְּנָנָא דְּבָשָׂר, דְּרֵיחִין דְּקָרְבְּנִין, ואַחֲרָנִין דְּשַׁלְטִין בַּבָּשָׂר. ועֵילָּא מִכֻּלְּהוּ עוֹר, מַשְׁכָא (דאתפטותא דרקיע ואיהו עור דמשכא) דְּחָפֵי עַל כֹּלָּא.
כְּגַוונָא דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּכָבִים וּמַזָּלוֹת דִּרְקִיעָא, בְּמַשְׁכָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, וְאִינּוּן אוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם, וּלְמִנְדַּע בְּהוּ חָכְמְתָא. הָכִי עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּבְנִי נָשָׁא, רְשִׁימִין וּקְמִיטִין בְּהַהוּא פַּרְצּוּפָא דְּאָדָם, כְּאִינּוּן כֹּכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ חָכְמְתָא סַגְיָא, וּלְאִתְנַהֲגָא בְּהוּ גּוּפָא.
כְּמָה דְּמִתְחַלְּפֵי בְּמַשְׁכָא חֵיזוּ דִּרְקִיעָא, דְּכֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי, לְפוּם עוֹבָדִין דְּעָלְמָא, הָכִי מִתְחַלְּפִין חֵיזוּ דִּרְשִׁימִין וּקְמִיטִין בְּמַשְׁכָא דְּבַּר נָשׁ, לְפוּם עוֹבָדוֹי מִזְּמַן לִזְמַן. וּמִלִּין אִלֵּין לָא אִתְמְסָרוּ אֶלָּא לְזָכָּאֵי קְשׁוֹט, לְמִנְדַּע וּלְאַלְפָא חָכְמְתָא סַגְיָא.
זֶה סֵפֶר תוֹלְדוֹת אָדָם, מִזְּמַן לִזְמַן, לְפוּם עוֹבָדוֹי דְּאָדָם, הָכִי אִתְיְלִידוּ, וְאִתְרְשִׁימוּ ואִתְחַלְּפוּ בֵּיהּ רְשִׁימִין מִזְּמַן לִזְמַן. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּרוּחָא קֻדְשָׁא שַׁרְיָא בְּגַוִּיהּ, הָכִי עָבִיד תוֹלְדוֹת, וְאַחְזֵי רְשִׁימִין הַהוּא רוּחַ לְבַר.
וּבְזִמְנָא דְּמִתְעַבְּרָא וְזָז מִנֵּיהּ רוּחַ קֻדְשָׁא, וְאַתְיָא רוּחַ מִסְאֲבָא, וְהַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא הוּא מְכַשְׁכְּשָׁא בְּגַוִּיהּ, ואַחְזֵי לְבַר חֵיזוּ יְדִיעָאן, וּרְשִׁימִין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן בֵּיהּ בִּקְמִיטִין בְּמַשְׁכָא לְבַר. וְאַף עַל גַּב (דשערא ומצחא וחוטמא ועיינין, וכל אינון סימנין, קיימין על קיומייהו.)
זר''ה פס''ץ, אָת דָּא דְּמִתְחַלְּפָא תָּדִיר בְּהָא חָכְמְתָא. בְּאָת זַיִ''ן, מִלָּה דְּקַיְּימָא בְּשַׂעְרָא הֲוָה וְסִימָנִיךְ זַיִ''ן, וּמָאנֵי קְרָבָא דְּשִׁמְשׁוֹן, בְּשַׂעְרָא. וְדָא הוּא נִזְרָא דֶּאֱלהִים עָלֵיהּ. דְּקַיְּימָא
שַׂעֲרָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא, וְתַלְיָא. דָּא קַיְּימָא בְּאָת ז', ואִתְחֲבָּר בֵּיהּ אָת צּ'. דָּא עָאל וְאַפִּיק ס'.
אִי שַׂעֲרָא דָּא תַּלְיָא ואוּכָם, וּבְמִצְּחָא תְּלָתָא שִׂרְטוּטִין מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וּתְרֵין מִשְּׂמָאלָא, וְלָא מִתְחַבְּרָן אִלֵּין בְּאִלֵּין. בִּסְטַר יְמִינָא אִית תְּלָתָא רְשִׁימִין דְּקִיקִין, דְּעַבְרִין עָלַיְיהוּ. וְאִינּוּן שְׁבִילִין לְמֶעְבַּר עַל אִינּוּן שִׂרְטוּטִין אַחֲרָנִין. וּבִסְטַר שְׂמָאלָא חָמֵשׁ, וְחַד מִנֵּיהּ זְעֵיר בְּאַרְכֵּיהּ. דָּא קַיְּימָא בְּגוֹ אָת ז' וְאָת ץ'. כְּדֵין תִּשְׁכַּח קְרִיצִּין תַּקִּיפִין דְּעַל חוֹרֵי עֵינוֹי, דְּמִתְחַבְּרָן דָּא בְּדָא.
דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ מָארֵיהּ דְּרוּגְזָא, וְלָא בִּבְהִילוּ, וְנַיְיחָא דִּילֵיהּ בְּעִכּוּבָא. חָשִׁיב בְּגַרְמֵיהּ דְּאִיהוּ חַכִּים. וְלָאו הָכִי. זָקִיף רֵישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא תָּדִיר. מָארֵי מָצּוּתָא לְבַר. בְּבֵיתֵיהּ לָאו הָכִי. אוֹרַיְיתָא לָא חָשִׁיב לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ. מִלִּין דִּבְנֵי נָשָׁא חֲשִׁיבִין עָלֵיהּ כְּמָטוּל, ואָתִיב מִלִּין תַּקִּיפִין עָלַיְיהוּ. וְאִי מִתְפָּרְשָׁן קְרִיצִּין דָּא מִן דָּא, מָטוּ וְלָא מָטוּ, כְּדֵין תִּשְכַּח בְּמִצְּחָא לְסִטְרָא דִּימִינָא, תְּרֵין שִׂרְטוּטִין רַבְרְבִין וחַד זְעֵירָא, וּתְרֵין רְשִׁימִין זְעִירִין דְּעָאלִין בֵּינַיְיהוּ לְפוּתְיָא. וְלִסְטַר שְׂמָאלָא תְּרֵין, חַד רַבְרְבָא, וְחַד זְעֵירָא, וְחַד רְשִׁימוּ זְעֵיר דְּעָאל בְּחַד וְלָא מָטֵי לְתִנְיָינָא.
דָּא אִיהוּ מָארֵיהּ דְּרוּגְזָא, לְפוּם שַׁעֲתָא אִתְמְלֵי רוּגְזָא, וּלְפוּם שַׁעֲתָא שָׁכִיךְ רוּגְזֵיהּ, וּמָארֵי קְטָטָא בְּבֵיתֵיהּ, ולָאו בְּרוּחַ נַיְיחָא. זִמְנָא חֲדָא בְּעָלְמָא (נ''א ביומוי) אָתִיב תּוּקְפִין לִבְנֵי נָשָׁא. אִסְתַּכַּל לְתַתָּא. מִצְּחֵיהּ קָמִיט בְּרוּגְזֵיהּ, וְדָמִי כְּכַלְבָּא, וּמִיָּד שָׁכִיךְ וְאָתִיב רְכִיכִין. דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּרוּחָא דִּילֵיהּ וּרְעוּתָא לְאִשְׁתַּדְּלָא דִּילֵיהּ, בִּסְחוֹרָתָא (עזרא ד׳:י״ג) וּמִנְדָּה בְלוֹ והָלַךְ וּבְאִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ, סָלִיק לְמָמוֹנָא. דְּהָא אִתְחַלָּף אָת ץ' בְּאָת ס'.
וְאִי מִתְפָּרְשָׁן קְרִיצִּין דָּא מִן דָּא, וְשַׂעֲרִין אַחֲרָנִין עַיְילִין בֵּין דָּא לְדָא זְעִירִין. דָּא נָטִיר דְּבָבוּ סַגִי תָּדִיר. טַב אִיהוּ בְּבֵיתֵיהּ. וְחַדֵי ועָצִּיב בִּבְנֵי נָשָׁא, דָא קַיְּימָא בֵּין ץ' וּבֵין ס'. טָמִיר מָמוֹנֵיהּ. לָא בָּעֵי לְאַגְלוּיֵי, וּלְאִתְגְּלֵי בְּעוֹבָדוֹי. קַמְצָּן אִיהוּ. וְשַׂעֲרֵיהּ גָּבִיל דָּא עִם דָּא, וְתַלְיָיא. לָא חָשִׁיב גַּרְמֵיהּ לְמִלְבַּשׁ כְּדְקָא יֵאוֹת. מַה דְּלָבִישׁ לָא אִתְתַּקַּן בֵּיהּ. מִצְּחֵיהּ רַבְרְבָא, תְּלַת שִׂרְטוּטִין בִּימִינָא, ואַרְבַּע בִּשְׂמָאלָא תְּרֵין רְשִׁימִין עַיְילִין בֵּינַיְיהוּ.
דָּא כַּד מַלִּיל פָּשִׁיט מַשְׁכָא וְאִינּוּן דְּמִצְּחָא, שִׂרְטוּטִין לָא אִתְחָזוּן כָּל כַּךְ. כָּפִיף רֵישֵׁיהּ אָזִיל. יְמִינָא מִנֵּיהּ שְׂמָאלָא. שְׂמָאלָא מִנֵּיהּ יְמִינָא. עָצִּיב תָּדִיר אֲנִינָא אִיהוּ, מָארֵיהּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא. חָשִׁיב גַּרְמֵיהּ חַכִּים בְּכָל עוֹבָדוֹי. מָארֵי דְּבָבוּ בְּכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלָן בְּאוֹרַיְיתָא.
בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, אִית לֵיהּ רְשִׁימָא אוּכָמָא, וד' שַׂעֲרִין זְעִירִין בָּהּ, וּתְרֵין רַבְרְבִין דְּתַלְיָין בֵּיהּ סוּמָקִין. שַׂעֲרָא שְׁעִיעַ ותָלֵי, ואִיהוּ, לָאו סוּמָק, וְלָאו אוּכָם, מִצְּחָא דִּילֵיהּ לָא רַב וְלָא זְעֵיר. דָּא קַיְּימָא בֵּין אָת ס', וּבֵין אָת ץ' כְּלִילָא בְּאָת ז'.
חָד שִׂרְטוּטָא רַב בְּמִצְּחֵיהּ, דְּאַזְלָא בְּפוּתְיָא, מִסִּטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָּא. תְּרֵין שִׂרְטוּטִין אַחֲרָנִין, אֲבָל לָא רְשִׁימִין כָּל כַּךְ, דְּהָא לָא קַיְּימִין מִסִּטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָּא, כְּהַאי. אַרְבַּע קְמִיטִין זְעִירִין קַיְּימִין, בֵּין תְּרֵין קְרִיצִּין, עַל רֵישָׁא דְּחוֹטָמָא לְעֵילָּא.
דָּא אִיהוּ מָארֵיהּ דְּחֶדְוָה, חַכִּים, פְּקִיחַ, וַותְרָן בְּמָמוֹנֵיהּ, בְּכָל מַה דְּאִשְׁתַּדַּל לְמִנְדַּע אִיהוּ חַכִּים. לְפוּם שַׁעֲתָא רָגַז, וּלְפוּם שַׁעֲתָא נָח רוּגְזֵיהּ, לָא נָטַר דְּבָבוּ לְעָלְמִין. לְזִמְנָא טָב, וּלְזִמְנָא לָאו הָכִי כָּל כַּךְ, קָאִים בְּמַתְקְלָא. כַּד תָּב לְמָארִיהּ, מָארֵיהּ אָחִיד בִּידֵיהּ, וסָלִיק לִיקָר סַגְיָא. כֹּלָּא צְּרִיכִין לֵיהּ. אָת ס' אַזְלָא לְדִידֵיהּ תָּדִיר יַתִּיר מֵאָת ץ'. כָּל אִינּוּן דְּיָעֲטִין עָלֵיהּ עֵיטָא בִּישָׁא, לָא מַצְּלִיחִין, וְלָא אִתְקְיָים הַהוּא עֵיטָא, וְלָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ. אִתְחָזֵי רַמָּאָה וְלָאו הָכִי הוּא. אָת ס' ואָת ץ' מַגִּיחִין עָלֵיהּ, וּבְּגִין כָּךְ סָלִיק וְנָחִית. כַּד תָּב לְמָארֵיהּ, אָת ס' נָצַּח, וְאִתְעָבִיד רְעוּתֵיהּ בְּכֹלָּא. רַחֲמָן אִיהוּ. וּבָכֵי כַּד אִתְמְלֵי רַחֲמִין.
חָד רְשׁוּמָא אִית לֵיהּ בִּדְרוֹעָא יְמִינָא, וְקַיְּימָא פַּרְצּוּפָא, וְלֵית עָלֵיהּ שַׂעֲרִין כְּלַל. ואִי שַׂעֲרָא קְמִיטָא, וְלָא תָּלֵי תְּחוֹת אוּדְנִין, ואִיהוּ קָמִיט לְעֵילָּא מֵאוּדְנִין דָּא קַיְּימָא בְּמִלּוּלֵיהּ.
מִצְּחֵיהּ רַב וְלָאו כָּל כַּךְ. שִׂרְטוּטִין דִּילֵיהּ חָמֵשׁ. תְּלַת עַבְרִין מִסִּטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָּא, וּתְרֵין לָא עַבְרִין. מָארֵי קְטָטָה אִיהוּ, וּבְבֵיתֵיהּ יַתִּיר. כָּל עוֹבָדוֹי בִּבְהִילוּ, אִתְחָזֵי טָב, וְלָאו הָכִי. שָׁבַח גַּרְמֵיהּ בְּמָה דְּלָא אִית בֵּיהּ. דָּא קָאִים בְּאָת ז' לְחוּד, וסָלִיק לְמֵרָחִיק בְּאָת צּ' לְחוֹד, מָטֵי ולָא מָטֵי אָת ס' לֵית בֵּיהּ כְּלָל. וַותְרָן בְּמִלּוּלֵיהּ ולָא יַתִּיר, אָעִיל גַּרְמֵיהּ בְּמָה דְּלָא אִתְחָזֵי לֵיהּ, מַאן דְּאִשְׁתַּתַּף בַּהֲדֵיהּ, אִצְּטְרִיךְ לְאִסְתַּמְּרָא מֵחֲמִידוּ דִּילֵיהּ, אֲבָל אַצְּלַח אִיהוּ בַּהֲדֵיהּ.
שַׂעֲרָא דְּתָלֵי וְלָא שְׁעִיעַ, וְשַׂעֲרֵיהּ רַב. חָמֵשׁ שִׂרְטוּטִין בֵּיהּ, דְּמָטוּ וְלָא מָטוּ דָּא לְדָא, עַיְינִין דִּילֵיהּ צְּהִיבִין פִּקְחִין. דָּא כָּפִיף רֵישֵׁיהּ. אִתְחָזִי טָב וְזַכָּאָה, ולָאו הָכִי. שָׁבַח גַּרְמֵיהּ. אִי אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא כְּבַר נָשׁ רַב. תַּקִּיף בְּיִצְּרֵיהּ. כַּד מַלִּיל, אַקְמִיט חוֹטָמֵיהּ וּפָשִׁיט מַשְׁכָא דְּמִצְּחֵיהּ. כָּל עוֹבָדוֹי לְחֵיזוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, אַצְּלַח בְּמָמוֹנָא, רַמָּאָה אִיהוּ בְּכָל עוֹבָדוֹי. מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא. יָדַע לְאִסְתַּמְּרָא מִבְּנֵי נָשָׁא בְּכֹלָּא. שִׁגְעוֹנָא בֵּיהּ, וְאִתְכַּסֵּי בְּמָה דְּאִיהוּ עָבִיד. אָעִיל קְטָטִין בִּלְחִישׁוּ.
אוּדְנוֹי רַבְרְבָן, קַיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ תְּחוֹת שַׂעֲרָא, דָּא קַיְּימָא בְּאָת ץ' וְאָת ז', וּבְגִין כַּךְ עוֹבָדוֹי לְחֵיזוּ בְּנֵי נָשָא. בֵּין כִּתְפוי תַּלְיָין תְּלַת שַׂעֲרִין בְּלָא רְשִׁימָא כְּלָל. מַאן דְּאִשְׁתַּתַּף בַּהֲדֵיהּ לָא אַצְּלַח. ואִיהוּ אַצְּלַח בְּרַמָּאוּתָא דִּילֵיהּ, וְאִתְחַזִּי זַכָּאָה לְאַחֲרָא, וְחָשִׁיב דְּעָבַד לָקֳבְלֵיהּ עוֹבָדֵי קְשׁוֹט.
שַׂעֲרָא קְמִיטָא ותָלֵי תְּחוֹת אוּדְנִין, אִי אִיהוּ רַוָוק, חַד שִׂרְטוּטָא בְּמִצְּחֵיהּ, וּתְלַת קְמִיטִין עַל רֵישָׁא דְּחוֹטְמִין, בֵּין קְרִיצִּין דִּילֵיהּ. מָארֵיהּ דְּחֶדְוָה אִיהוּ. פְּקִיחָא בְכֹלָּא. רַמָּאָה. וותְרָן אִיהוּ, עָבִיד וַותְּרָנוּתָא לְאִינוּן דִּמְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ. דָּא קַיְּימָא בְּאָת ס' וְאָת ז'. וְכַד הֲוִי סִיב, מִתְחַלְּפָן (ס''א ציורא דאתוון) אַתְוון, אָת ז' בְּרֵישָׁא, וְאָת ס' בַּהֲדֵיהּ. לָאו אִיהוּ וותְרָן, אֶלָּא בְּבֵיתֵיהּ. אַצְּלַח בְּמָמוֹנֵיהּ. רַמָּאָה לָא הֲוִי. אַעְדֵּי גַּרְמֵיהּ מֵהַהוּא אָרְחָא. עַל קְרִיצָּא שְׂמָאלָא, אִית חַד רִישׁוּמָא זְעֵיר, דְּמָחָה לֵיהּ בַּר נָשׁ בְּיוֹמֵי עוֹלְימוֹי, אָטִים עֵינָא יְמִינָא. חָמֵשׁ קְמִיטִין עַל רֵישָא דְּחוּטָמֵיהּ, בְּפוּתְיִיהּ בֵּין קְרִיצֵּי עֵינוֹי. שַׂעֲרָא קְמִיטָא זְעֵיר עַל רֵישֵׁיהּ. קָמִיט דְּעַיְינִין. דָּא אִיהוּ בְּאָת ז' בִּלְחוֹדוֹי. בְּלָא סָכְלְתָנוּ. שִׁגְעוֹנָא בְּלִבֵּיהּ. בָּהִיל בְּעוֹבָדוֹי. חַד שִׂרְטוּטָא עַל מִצְּחֵיהּ. וְאַרְבַּע אַחֲרָנִין זְעִירִין. לֵית בֵּיהּ מְהֵימָנוּתָא, לָא יִשְׁתָּתַּף בַּר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ, דְּלָא יִצְּלַח. חַיָּיבָא אִיהוּ לְמָארֵיהּ בְּכָל עוֹבָדוֹי. חַד תּוּלְדוּתָא זְעֵירָא אִית לֵיהּ עַל יַרְכָא שְׂמָאלָא. לְזִמְנִין אִתְמְחֵי, וּלְזִמְנִין אִתְיילִיד. וְאִי אַרְבַּע שִׂרְטוּטִין עַל מִצְּחֵיהּ, כָּל הָנִי אִית בֵּיהּ, אֲבָל לֵית בַּהּ תּוּלְדָתָא. וְאִי תְּלַת רַבְרְבִין וּתְלַת זְעִירִין, שַׁפִּירוּ דְּשַׂעֲרָא אִיהוּ, וְאִיהוּ בְּאֶמְצָּעִיתָא. עֲד כָּאן רָזָא דְּשַׂעֲרָא.
מִצְּחָא מִתְפָּרְשָׁא בְּשַׂעְרָא, וּמִצְּחָא מִתְפָּרְשָׁא בְּעַיְינִין, עֵינָא מִתְפָּרְשָׁא בְּשַׂעְרָא, לְד' סִטְרִין. בְּבַת עֵינָא, בִּגְוָונִין דְּעֵינָא, בְּחִוּורוּ דְּעֵינָא, בְּאוּכָּמוּ דְּעֵינָא. כָּל אִסְתַּכְּלוּתָא לְאִסְתַּכְּלָא, בְּכָל אִינּוּן סִימָנִין דְּשִׁית דְּקַאָמְרָן, לֵית לְהוּ אֶלָּא מי''ג שְׁנִין וּלְעֵילָּא, דְּאִתְפָּרְשָׁא רוּחַ קֻדְשָׁא מֵרוּחַ מְסָאֲבָא. בַּר בְּשִׂרְטוּטֵי בִּלְחוֹדוֹי, דְּשִׂרְטוּטִין בֵּין זְעֵירָא וּבֵין רַב מִתְחַלְּפֵי תָּדִיר וכֵן בְּכֻלְּהוּ.
כְּתִיב (שמות י״ח:כ״ה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חָיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', דְּאִילּוּ עַל אִינּוּן סִימָנִין אַחֲרָנִין בָּעָא וְלָא אַשְׁכַּח. וְכֵן (דברים א׳:ט״ו) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים לְשִׁבְטֵיכֶם. מַאי יְדוּעִים. דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָאן בְּאִינּוּן סִימָנִין, ואַשְׁכַּח, בַּר נְבוֹנִים דְּלָא אַשְׁכַּח.
עֵינָא בְּרָזָא דְּאָת ר' וְאָת פ', דְּגְבִינִין חִוָּורִין וְשַׂעֲרָא סוּמָקָא. אִי גְּבִינִין דְּעֵינוֹי חִוָּורִין, דָּא הוּא בַּר נָשׁ דְּאִצְּטְרִיכוּ בְּנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ. כָּל מִלּוֹי בְּרַמָּאוּתָא. פְּקִיחָא אִיהוּ. נָטִיר דְּבָבוּ. דָּא אִיהוּ בְּאָת ר' בִּלְחוֹדוֹי. ולָא אִתְחַבָּר בַּהֲדֵיהּ אָת פ'. אָת דָּא, אַזְלָא ושָאט עָלֵיהּ, וְלָא אִתְיַשְּבָא בֵּיהּ. עֵינוֹי דְּדָא שְׁקִיעִין, בָּהִיל בְּעוֹבָדוֹי. וְכֵן כָּל מַאן דְּעֵינוֹי שְׁקִיעִין, אִצְּטְרִיךְ לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ בְּכָל עוֹבָדִין. רַמָּאָה אִיהוּ, וּבְרַמָּאוּתֵיהּ יָהִיב טַעֲמָא לְמִלּוֹי.
מִצְּחָא דִּילֵיהּ רַב, ולָא עִגּוּלָא. תְּרֵין רְשִׁימִין רַבְרְבִין אַזְלִין בְּפוּתְיָא דְּמִצְּחֵיהּ, מִסְּטָר לִסְטָר, וְאַרְבַּע זְעִירִין. שַׂעֲרָא דִּילֵיהּ תַּלְיָא. קָרִיר מוֹחָא אִיהוּ. וְעַל דָּא פְּקִיחָא הֲוִי. אוּדְנוֹי זְעִירִין, בִּדְרוֹעוֹי שַׂעֲרָא רַב. נָקִיד אִיהוּ בִּנְקוּדִין דִּרְשִׁימִין אוּכָּמִין. וְאִי רְשִׁימִין סוּמָקִין, תָּב לְזִמְנִין לְמֶעְבַּד טִיבוּ, וְאִתְקַיַּים בֵּיהּ זִמְנָא זְעֵירָא, וּלְזִמְנִין תָּב לְקִלְקוּלֵיהּ. חַמְדָּן אִיהוּ.
זַרְעָא דְּדָוִד בְּהִפּוּכָא. דָּוִד מַלְכָּא יָרִית דָּא סוּמָקָא שַׁפִּירָא, לְמֶעְבַּד דִּינָא, וּלְמֶעְבַּד שַׁפִּירוּ דְּעוֹבָדוֹי. עֵינוֹי עַיְנִין דְּרַחֲמֵי, יַתְבִין עַל שְׁלִימוּ, סַלְּקִין חִנָּא וְחִסְדָּא. חַד חוּטָא יְרוֹקָא אָזִיל בְּגַוַּויְיהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּאַגָּח קְרָבָא, הַהוּא חוּטָא אִתְהַפַּךְ ואִתְהָוִי סוּמָקָא כְּוורְדָא. נָח רוּגְזֵיהּ בִּקְרָבָא, תָּב הַהוּא חוּטָא כְּמִלְקַדְּמִין. נִסִּין (כסין) רַבְרְבִין הֲווֹ בְּעֵינוֹי. הֲווֹ חַדָּאן. תְּאִיבִין לְמֵחֱמֵי. נְקוּדִין בִּתְלַת גַּוונִין, חִדוּ דְּלִבָּא הֲווֹ בְּלֵב כֹּלָּא, חַיָּיבַיָּא דְּמִסְתַּכְּלִין בְּהוּ, הֲווֹ זָעִין וְדָחֲלִין, סַלְּקִין בְּלִבַּיְיהוּ אֵימָתָא וּדְחִילוּ.
מִצְּחָא דִּילֵיהּ רַב עִגּוּלָא בִּשְׁפִירוּ, וכָל אַתְוָון אִתְחָזוּן וְסַלְּקִין בֵּיהּ, אִלֵּין סַלְּקִין ואִלֵּין נַחְתִּין. אִינּוּן דְּנַחְתִּין סַלְּקִין, יַהֲבִין דּוּכְתָּא אִלֵּין לְאִלֵּין. בְּגִין כַּךְ רְשִׁימִין דִּילֵיהּ סַלְּקִין בְּאַרְכָּא לְעֵילָּא. גְּבִינִין דְּעֵינוֹי רַחֲמִין לְרַחֲמָנוּתָא. לָא אוּכָּמִין וְלָא סוּמָקִין, אֶלָּא בֵּין תְּרֵין גַּוְונִין. בַּת עֵינָא דִּלְגוֹ, אַחְזֵי כָּל דִּיוּקְנִין דְּעָלְמָא, חוּטָא סוּמָקָא סַחֲרָא לֵיהּ, וְחֶדְוָוא סְחוֹר סְחוֹר כֹּלָּא.
שֵׁירוּתָא, דְּחַיָּיבִין מְקָרְבִין לְמֵחֱמֵי, אִינּוּן חַיָּיבַיָּא חָמָאן לוֹן חַיְיכָאן, רַחֲמֵי חִנָּא וְחִסְדָּא. לְבָתַר תּוּקְפָּא וּדְחִילוּ וְאֶמְתָּנוּ ורוּגְזָא. וְעֵינוי יונִים לְגַבַּיְיהוּ. מַאי יוֹנִים. דְּעַבְדִין לוֹן אוֹנָאָה לְחַיָּיבַיָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ״ה:י״ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וּכְתִיב (שיר השירים א׳:ט״ו) עֵינַיִךְ יוֹנִים. מְקָרְבָן, וּמְרַחֲקָן. כָּל דִּיּוּקְנִין דְּעָלְמָא כֻּלְּהוּ כְּלִילָן בְּאַנְפּוֹי. שַׂעֲרָא דְּרֵישֵׁיהּ, הֲוָה רָשִׁים בִּגְוָונִי שִׁבְעָה זִינֵי דַּהֲבָא.
חֲמֵינָא בְּסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה, דְּאָמַר הָכִי דִּיּוּקְנִין דִּמְשִׁיחָא קַדְמָאָה, לְסִיהֲרָא, גּוָֹון דִּילֵיהּ, זָהָב יְרַקְרַק בְּאַנְפּוֹי. גּוָֹון דִּילֵיהּ, זְהַב אוֹפִיר בְּדִיקְנֵיהּ. גּוָֹון דִּילֵיהּ, זְהַב שְׁבָא בִּגְבִינוֹי. גּוָֹון דִּילֵיהּ (דברי הימים ב ג׳:ו׳) זְהַב פַּרְוַיִם, בִּקְרִיצִּין דְּעַל עֵינוֹי. גּוָֹון דִּילֵיהּ, זָהָב סָגוּר בְּשַׂעְרָא דְּרֵישֵׁיהּ. גּוָֹון דִּילֵיהּ, זָהָב מוּפַז עַל חַדּוֹי בְּלוּחָא דְּעַל לִבֵּיהּ. גּוָֹון דִּילֵיהּ זְהַב תַּרְשִׁישׁ, עַל תְּרֵין דְּרוֹעִין. כָּל שִׁבְעָה גַּוְונִין אִלֵּין, הֲווֹ רְשִׁימִין, עַל כָּל אִינּוּן דּוּכְתֵּי דְּשַׂעֲרוֹי.
בִּדְרוֹעָא יְמִינָא, הֲוָה חָקִיק וְרָשִׁים רְשׁוּמָא חֲדָא סָתִים מִבְּנֵי נָשָא, מִגְדָּל חָקִיק בְּאַרְיִה. וְאָלֶף זְעֵירָא רָשִׁים בְּגַוִּיהּ, וְסִימָנָא דָּא (שיר השירים ד׳:ד׳) אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו. כָּל זִמְנָא דְּאַגָּח קְרָבָא, הַהוּא רְשִׁימָא סַלְּקָא וּבַלְטָא, וְעַל מִגְדָּל מְכַשְׁכְּשָׁא הַאי אָלֶף, וּכְדֵין אִתְתָּקַּף לְאַגָּחָא קְרָבָא. כַּד עָאל בִּקְרָבָא מְכַשְׁכְּשָׁא הַהוּא אַרְיֵה, וּכְדֵין אִתְגַּבָּר כְּאַרְיִה, וְנֶצַּח קְרָבִין. והַהוּא מִגְדָּל אִתְרְהִיט, וסִימָנֵיהּ (משלי י״ח:י׳) בּוֹ יָרוּץ צַּדִּיק וְנִשְׂגַּב. וְנִשְׂגַּב דָּוד מִשַּׂנְאוֹי דְּלָא יַכְלִין לְגַבֵּיהּ. וּמִן סִמָנִין אִלֵּין וּרְשִׁימִין אִלֵּין, הֲווֹ רְשִׁימִין בְּדַרְעֵיהּ שְׂמָאלָא. רְשׁוּמָא דְּבַר נָשׁ אַחֲרָא לָאו כְּהַאי.
עַיְינִין צְּהִיבִין פְּקִיעִין, שִׁגְעוֹנָא בְּלִיבֵּיהּ. מִצְּחָא רַב. שַׂעֲרוֹי סַגִּיאִין, תַּלְיָין, רְחִיקִין מִמַּשְׁכָא דְּרֵישָׁא. פְּקִיחָא אִיהוּ. פּוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן. שִׂפְוָון דִּילֵיהּ עַתִּיקִין מָארֵיהּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא.
בְּמִצְּחֵיהּ תְּלַת שִׂרְטוּטִין, אִי בְּעֵינֵיהּ תְּרֵין שוּרְיָיקֵי סוּמָקֵי, דָּא הֲוָה בְּאָת ר' בִּלְחוֹדוֹי, וְשׁוּרְיְיקָא זָהִיר לְגַבַּיְיהוּ. עֲבֵירָה אִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּיהּ, ואִשְׁתֵּזִיב מִינָהּ.
וְאִי שׁוּרְיְיקָא חֲדָא סוּמָקָא לְגוֹ בְּעֵינָא, קַיְּימָא בְּאַרְכָּא, וּתְרֵין זְעִירִין תְּחוֹתֵיהּ, וְחַד דְּאַעְבַּר בְּעֵינוֹי. דְּדֵין אִית לֵיהּ עֵיטָא בִּישָׁא, בְּאִתְּתָא אֲסוּרָה, וַעֲדַיִן עֵיטָא קַיְּימָא. כְּדֵין תִּשְׁתְּכַח בְּמִצְּחֵיהּ, חַד שִׂרְטוּטָא לְאָרְכָּא. מִקְּרִיצָּא יְמִינָא חַד שַׂעֲרָא וְאַרְבַּע זְעִירִין תְּחוֹתֵיהּ, וְחַד דְּאַעְבַּר בֵּינַיְיהוּ לְפוּתְיִיהּ.
וְאִי יִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא חַטָאָה, תִּשְׁכַּח בְּעֵינֵיהּ, תְּרֵין שׁוּרְיָיקֵי דְּקִיקִין, אַזְלִין בְּפוּתְיִיהּ דְּעֵינָא, וְלָא אַעְבָּר חַד בֵּינַיְיהוּ, וְכֵן בְּמִצְּחָא. וּמִזְמַן דְּאִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא חוֹבָה, הוּא מִזְּמַן ט' יוֹם, דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה, יִתְמַחוּן רְשִׁימִין אִלֵּין, וְיִתְיְילִדוּ אַחֲרָנִין.
עַיְינִין דְּקִיקִין, וּמִתְהַפְּכָן זְעִיר בְּסוּמָקָא. דָּא אִיהוּ פְּקִיחָא. כָּל מִלּוֹי (ס''א בתיובתא) בְחִיוּבָא. בְּמִצְּחוי תִּשְכַּח רְשִׁימִין תְּלַת. חַד רַב, דְּאַעְבַּר מִסִּטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָּא. וּתְרֵין אַחֲרָנִין דְּלָא עַבְרִין. קְרִיצִּין דְּעֵינוֹי רַבְרְבִין. מָארֵיהּ דְּקַשְׁיוּ אִיהוּ. כַּד מַלִּיל, קָמִיט בְּחוּטְמִין, בְּרוּגְזִיהּ, (ס''א או) אִי בְּקַשְׁיוּ דְּלִבֵּיהּ. זָקִיף שׁוּם בִּישׁ עָלֵיהּ. בִּישׁ בְּעֵינֵי דְּכֹלָּא. כֹּלָּא שַׂנְאִין לֵיהּ. אַצְּלַח לְזִמְנִין וּלְזִמְנִין לָא.
תְּלַת שַׂעֲרִין רַבְרְבִין בְּחַדּוֹי עַל לִבֵּיהּ. שִׂפְוָון דִּילֵיהּ עַתִּיקִין, מָארֵיהּ גָּאוּתָא בְּשִׁגְעוֹנָא. לִישָׁנָא בִּישָׁא. שַׂעֲרוֹי שְׁעִיעִין רַבְרְבִין וְסַגִּיאִין. אַנְפּוֹי אַנְפִּין אֲרִיכִין זְעֵיר, וְעַגּוּלִין זְעֵיר, לְזִמְנִין אִתְחָרַט מִכָּל מַה דְּעָבַד וְתָב לְקִלְקוּלֵיהּ. בְּעֵינֵיהּ תִּשְׁכַּח שׁוּרְיָיקֵי, תְּרֵין בְּעֵינָא דִּימִינָא, וְחַד בְּעֵינָא דִּשְׂמָאלָא. אוּדְנוֹי זְעִירִין, קַיְימִין בְּקִיּוּמָא.
זַרְעָא דְּדָוִד בְּהִפּוּכָא. זַרְעָא דְּדָוִד כָּל סִימָנִין אִלֵּין לְטָב, וּלְמֶעְבַּד טִיבוּ. בַּר שִׂפְוון רַבְרְבִין, דְּכָל מַאן דְּשִׁפְוָותֵיהּ רַבְרְבִין, מָארֵיהּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא אִיהוּ, בֵּין זַכָּאָה, בֵּין חַיָּיבָא. בַּר אִי צַּדִּיק גָּמוּר הוּא. וּבְזַכְיוּ דִּילֵיהּ נָצַּח וְנָטִיר גַּרְמֵיהּ.
עַיְינִין יְרוֹקִין, זְעִיר מִגָּוִון סוּמָק אָזִיל בֵּינַיְיהוּ, בְּמִצְּחֵיהּ תְּרֵין רְשׁוּמִין, מִסִּטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָּא, וְחַד לְעֵילָּא זְעֵירָא, וְחַד לְתַתָּא. אִיהוּ בְּאָת פ' וְאָת ר'. דָּא מִצְּחֵיהּ רַב בְּעִגּוּלָא, אִיהוּ טָב לְכֹלָּא. יָהִיב מִכָּל מַה דְּאִית לֵיהּ לְכָל בַּר נָשׁ. ותְרָן אִיהוּ. שַׂעֲרוֹי שְׁעִיעַ וְתָלֵי. בִּסְטַר יְמִינָא אִית לֵיהּ חִוָּורוּ דְּשַׂעֲרֵי, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי.
מַתְנִיתִין. בְּנֵי עָלְמָא מָארֵיהוֹן דְּסָכְלְתָנוּ, פְּקִיחִין מָארֵיהוֹן עַיְינִין, דִּמְהֵימָנוּתָא, דִּי הֲוָה גְּנִיזָא בְּכוּ. מַאן מִנְּכוּן דְּסָלִיק וְנָחִית. מַאן דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּיהּ. לִיקוּם וְלִינְדַע, בְּשַׁעֲתָא דְּסָלִיק בִּרְעוּתָא דְּרֵישָׁא חִוָּורָא, לְמִבְרֵי אָדָם, בָּטַשׁ בְּגוֹ בּוּצִּינָא חֲדָא, וּבָטַשׁ בּוּצִּינָא בִּפְשִׁיטוּ דְּנָהִיר, והַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּבוּצִּינָא אַפִּיק נִשְׁמָתִין.
אוּף הָכִי בָּטַשׁ גּוֹ טִנָרָא חֲדָא תַּקִּיפָא, ואַפִּיק הַהוּא טִינָרָא שַלְהובָא חֲדָא מְלַהֲטָא, מְרֻקָּמָא בְּכַמָּה גַּוונִין, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא סַלְּקָא וְנַחְתָּא, עַד דְּהַהוּא פְּשִׁיטוּ (נ''א פטישו) בָּטַשׁ בֵּיהּ, וְתָב ואִתְיְשָׁב בְּדוּכְתֵּיהּ, ואִתְעָבִיד רוּחָא דְּחַיִּיא.
וְהַהוּא רוּחָא אִתְתְּחָם, וְנָטִיל גּוָֹון חַד מִשִּׁמְשָׁא. נָחִית לְתַתָּא, נָטִיל גּוָֹון חַד מִסִּיהֲרָא. סָטָא לִימִינָא, נָטַל גּוָֹון מַיָּיא, כָּלִיל בְּפוּמָא דְּאַרְיֵה חֲדָא. סָטָא לִשְׂמָאלָא, נָטַל גּוָֹון אֶשָּׂא, כָּלִיל בְּפוּמָא דְּחָד שׁוֹר, סוּמָקָא כְּוַורְדָא. סָטָא לְקַמֵיהּ, נָטַל גּוָֹון רוּחָא, כָּלִיל בְּפוּמָא דְּחָד נֶשֶׁר רַבְרְבָא, רַב גַּדְפִּין, מָארֵיהּ דְּנוֹצָּה, כָּל גַּוונִין בֵּיהּ מִתְחַמָּאן. סָטָא לַאֲחוֹרָא, נָטַל גּוָֹון עַפְרָא, כָּלִיל מד' סִטְרֵי עָלְמָא. בְּפוּמָא דְּאָדָם, וְכָל דִּיּוּקְנִין מִסְתַּכְּלָן לְגַבֵּיהּ.
אִתְיָישַּׁב הַהוּא רוּחָא בְּהַהוּא עַפְרָא, וְאִתְלָבַשׁ בֵּיהּ. כְּדֵין הַהוּא עַפְרָא, מְכַשְׁכְּשָׁא וְנָחַת לְתַתָּא, וְכָנַשׁ עַפְרָא מד' סִטְרִין דְּעָלְמָא, וְאִתְעָבִיד דִּיּוּקְנָא חֲדָא וּפַרְצּוּפָא, וְהַהוּא רוּחָא אִתְטָמַּר מִגּוֹ לְגוֹ. וְהַהוּא עַפְרָא דְּאִתְכְּנִישׁ מד' סִטְרִין בָּטַשׁ לְגַבֵּיהּ נֶפֶשׁ כְּלִילָא בְּעַפְרָא (ס''א ברוחא.)
וְהַהוּא נֶפֶשׁ אִיהוּ יְסוֹדָא לְעוֹבָדֵי גּוּפָא. כְּפוּם עוֹבָדִין דְּהַהוּא נֶפֶשׁ בְּגוּפָא, הָכִי אִתְחָזִי בְּמַשְׁכָא לְבַר. רוּחָא דָּא אִתְטָמַּר לְגוֹ. וְהַהוּא אַחְזֵי לְבַר, סָלִיק וְנָחִית, וּבָטַשׁ בְּאַנְפּוֹי, וְאַחְזֵי דִּיּוּקְנִין וּרְשִׁימִין. בָּטַשׁ בְּמִצְּחֵיהּ, אַחְזֵי דִּיּוּקְנִין וּרְשִׁימִין בָּטַשׁ בְּעֵינוֹי, וְאַחְזֵי דִּיּוּקְנִין וּרְשִׁימִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ג׳:ט׳) הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם.
בּוּצִּינָא דְּאִתְמְשָׁךְ מִנֵּיהּ מְדִידוּ, דְּחָד חוּטָא יְרוֹקָא, שַׁלְהָבוּתָא דְּתֹהוּ. בָּטַשׁ בִּידוֹי בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ נָאִים, וְרָשִׁים רְשִׁימִין וְשִׂרְטוּטִין בִּידֵיהּ, וּכְפוּם עוֹבָדִין דְּבַּר נָשׁ הָכִי אִתְרְשִׁים. וְאִלֵּין אַתְוָון מִתְהַפְּכָן מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְיַדְעֵי לוֹן חַבְרֵי קְשׁוֹט, בִּרְשִׁימוּ דְּאַתְוָון דְּבוּצִּינָא, וְכָל אִלֵּין חֵילִין דִּלְגוֹ בְּבַּר נָש, עַבְדִין רְשוּמִין ושִרְטוּטִין אַתְוָון מִתְהַפְּכָן. מַאן דְּרָקִים דָּא, רָקִים בְּשִׁפּוּלֵי מַשְׁכְּנָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים קלט) רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. בְּרִיךְ הוּא בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. עַיְינִין חִוָּורָא, וְאֵבָרִין סוּמָקִין, בְּאַתְרֵיהּ דְּנָפִיק מִינֵּיהּ, דָּא אִיהוּ בְּאָת פ' ואָת ר' כְּלִילָא כַּחֲדָא.
מִצְּחֵיהּ רַב, תְּלַת שִׂרְטוּטִין סַלְּקִין בְּמִצְּחֵיהּ, שִׁית זְעִירִין אַחֲרָנִין. סוּמָק הוּא ולָא סוּמָק, קַיְּימָא בֵּין תְּרֵין גַּוְונִין. שַׂעֲרֵיהּ אוּף הָכִי. אַנְפּוֹי רַבְרְבָן. שַׂעֲרֵיהּ קָמִיט, וְלָא כָּל כַּךְ. תָּלֵי זְעֵיר תְּחוֹת אוּדְנוֹי. טָב אִיהוּ, מָארֵי דִּמְהֵימְנוּתָא, מָארֵי דְּרוּגְזָא תַּקִּיף, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְרְגִיז.
הַהוּא סוּמָקָא דִּתְחוֹת עֵינָא, אִתְפָּשַׁט בְּעֵינֵיהּ. רוּגְזֵיהּ בִּישׁ. בְּשַׁעֲתָא דְּמַלִּיל בְּרוּגְזֵיהּ סָתִים פּוּמֵיהּ, וְנָפִיק תְּנָנָא מִנְּחִירוֹי. וְלִזְמַן זְעֵיר נָח רוּגְזֵיהּ, וְלָא כָּל רוּגְזֵיהּ, עַד יוֹמָא אַחֲרָא, אוֹ תְּרֵין יוֹמִין. דָּא אַצְּלַח לְזִמְנִין, וּלְזִמְנִין לָא. אֲבָל קָאִים תָּדִיר בְּאַצְּלָחוּתָא, בֵּין זְעֵיר וּבֵין רַב.
וְאִי סוּמָקָא דְּפוּם עֵינָא, זְעֵיר כְּחוּטָא, וְלָא אִתְפָּשַׁט בְּשַׁעֲתָא דְּרוּגְזִיהּ בְּעֵינָא, ואִית בֵּיהּ כָּל הָנֵי סִימָנִין. חַלְשָׁא בְּלִבָּא. וְאִיהוּ דָּחִיל מִכֹּלָּא, שֵׁינָתֵיהּ לָא אִתְיָישַּׁב בֵּיהּ. חָשִׁיב תָּדִיר מַחֲשָׁבִין וְדָחִיל מִכֻּלְּהוּ. וְאַצְּלַח לְכֹלָּא. מָארֵיהּ דִּגְרִיעַ (דגיידא). לָא חָשׁ לְגִיּוּפָא.
לְזִמְנִין תָּב בִּתְיוּבְתָּא וְדָחִיל. וּמִגּוֹ דְּחִילוּ, כְּדֵין תִּשְׁכַּח בְּעֵינֵיהּ יְמִינָא, הַהוּא סוּמָקָא דְּפוּם עֵינָא, בְּסוֹפָא בְּשִׁפּוּלֵי עֵינָא, וחַד שׁוּרְיָיקָא דָּקִיק סוּמָק בְּעֵינֵיהּ שְׂמָאלָא, ואִי מִתְחַלְּפֵי מַה דִּימִינָא לִשְׂמָאלָא, וּמַה דִּשְׂמָאלָא לִימִינָא, כְּדֵין אִיהוּ בְּקִלְקוּלֵיהּ. ותָב וְתָבַר גְּזִיזָא דְּבַרְדָּא, בְּגִין לְאַעְבְּרָא עֲבֵירָה.
תְּרֵין קְמִיטִין עַל רֵישָׁא וּתְלַת דְּעֵינָא, לְתַתָּא. וּבְרַגְלֵיהּ שְׂמָאלָא, בְּאֶצְּבְּעָא דְּאֶמְצָּעִיתָא, שִׁית שַׂעֲרִין, וּבְזִמְנָא אַחֲרָא חָמֵש, והַשְתָּא שִית, חַד זְעִירָא בֵּינַיְיהוּ. עַיְינִין אוּכָּמִין, וּקְרִיצִּין דְּעַל עֵינוֹי רַבְרְבִין, סַגִּיאִין שַׂעֲרִין, אִלֵּין עַל אִלֵּין, ואִינּוּן עַיְינִין אוּכָּמִין וְיָרוֹקָא, אָזִיל בְּגַוַּויְיהוּ, וְהַהוּא יְרוֹקָא אַטְבַּע יַתִּיר. הַאי אִית לֵיהּ חָמֵשׁ שִׂרְטוּטִין בְּמִצְּחָא, תְּרֵין דְּעַבְרִין מִסְּטָר לִסְטַר. וּתְלַת דְּלָא עַבְרִין וְכוּ'.
השלמה מההשמטות (סימן ז)
וזְה סִיוּמוֹ, וּתְלַת דְּלָא עַבְרִין, הַאי אִיהוּ בְּאַתְּ פ' וְאַתְּ א' וְכוֹלָא פ''א בְּאַשְׁלְמוּתֶּיהּ. אַתְּ ר', לֵית בֵּיהּ כְּלָל. שַׂעְרוֹי אוּכְמִין תַלְיָין וְלָא שְׁעִיעִין, דָא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּשָׁתִיק תָּדִיר, אֲבָל פְּקִיחַא אִיהוּ, מָארֵיהּ דְּלִישְׁנָא בִּישָׁא. מִלּוֹי בְּרוּגְזָא, פּוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן, אַצְּלַח ולָא אַצְּלַח. מָארֵיהּ קְטָטָה בְּבֵיתֵיהּ, לָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּבַּר נָשׁ, חַד בְפוּמָא וְחַד בְּלִבֵּיהּ, הַפָכְפָךְ בְּלִישָׁנֵיהּ. גְּבִינִין דִּילֵיהּ סֻמָּקִין זְעֵיר. וְאִית קִימְטָא תְחות עֵינֵיהּ רָב, אָזִיל עַד חוֹטָמָא מִסְטָר יְמִינָא, וּתְרֵין תְּחוֹתֵיהּ, חַד מִנַּיְיהוּ זְעֵיר מְאַחֲרָא. דָא שָׁכִיב בַּנִּדָּה מִיּוֹמִין זְעִירִין וְחוֹבֵיהּ רָשִׁים בֵּיהּ רְשִׁימִין אִלֵּין.
בֵּין כִּתְפוֹי אִית לֵיהּ רוֹשֶׁם חַד וְד' שַׂעֲרִין בֵּיהּ חַד מִנַיְיהוּ בְּאֶמְצְּעִיתָא רָב ותָּלֵי, וג' אָחֳרָנִין זְעִירִין. וְעַד לָא הֲוָה עֲבֵירָה דָא, הֲווּ תְלַת זְעִירִין. וְחַד דְּאִתְרָשָׁם בֵּיהּ דָקִיק וּזְעֵיר מִכֻּלְּהוּ. הַהוּא רוֹשֶׁם הֲוָה בֵּיהּ מִקַּדְמָת דְּנָא אוּכַם, ואִינוּן שַׂעֲרִין חִוָּרִין כֻּלְּהוּ, הַשְׁתָּא לָאו הָכִי. אֶלָּא רוֹשֶׁם אוּכַּם וְחַד סוּמָקָא וּטְלוֹפְחָא בִּרְשִׁימוּ בְּאֶמְצָּעִיתָא, והַהוּא שַׂעֲרָא דְּאִתְרַבֵּי בֵּין אָחֳרָנִין. רֵישֵׁיהּ סוּמָק ושָׁארָא חִוָּר.
אִי תָב בְּתִיוּבְתָא, תִשְׁכַּח בְּעֵינֵיהָ יְמִינָא חַד חִוורָא, חִוָּר גּוֹ הַהוּא אֻכָּמָא. בְּמִצְּחֵיהּ ג' שִׂרְטוּטִין עַבְרִין, וּתְרֵין דְּלָא עַבְרִין. הַהוּא רוֹשֶׁם אוּכַּם וסָחְרָנֵיהּ חוּטָא סוּמָק וּבְגּוֹ הַהוּא חוּטָא חַד שַעֲרָא דָקִיק זְעֵיר, וּתְלַת שַעְרִין בְּאֶמְצָּעִיתָא כּוּלְּהוּ כַּחֲדָא זְעִירָא. יֵחְכָּם בְּאוֹרַיְיתָא (אי) יוֹלִיף, וְלָא יִצְּלָח בְּעוֹבָדוֹי.
ואִי יְרוֹקָא דְּעֵינָא לָא יִצְּטַבָּע כָּל כַּךְ, וְעֵינוֹי אוּכַּמִין וְחַד חוּטָא וְסוּמָק זְעֵיר אִעְבָּר בֵּין אִינוּן גּווָֹנִין, כְּדֵין אִיהוּ בְּאָת פ' בִּשְׁלִימוּ, וּבְאוֹת ר' בִּלְחוֹדוֹי. בְּמִצְּחֵיהּ תִשְׁכַּח שִׁית שִׂרְטוּטִין. תְלַת עַבְרִין, וּתְלַת לָא עַבְרִין, שָׂעֲרֵיהּ תַקִיף וְלָא כָּל כַּךְ, תָלֵי וְלָא תָלֵי, הַאי אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ לְכָל בַּר נָשׁ, קַמְצָּן אִיהוּ. לֵית בֵּיהּ חִידוּ, וַאֲפִילּוּ בְּחֶדְוָה לָא חֲזֵי בְּדָוְוּנָא חֲזֵי. אֲטִים אוּדְנֵיהּ שְׂמָאלֵיהּ. בְּשִׁינוֹי אִית תְלַת רַבְרְבִין מִלְעֵילָּא. וְיַהֲבִין לוֹן דּוּכְתָּא אִינוּן דִּלְתַתָּא. מְהֵימָנָא אִיהוּ וְלָא (ז''ח דף כ''ו ע''ד) כָּל כַּךְ, אַנְפּוֹי אֲרִיכִין וְלָא שַׁפִּירִין. קָלֵיהּ כְּאִתְּתָא, וּמִילוֹי כְּאִתְּתָא, מֵקַנֵחַ פּוּמֵיהּ בְּמִלּוֹי, אַפְתַּח אֶצְּבָּעָאן דִּידוֹי בְּמִלּוּלֵיהּ. כַּד אָזִיל, אַקְדִים לֵיהּ בְּלִיתָּא דְּפָרְסָאי, דְּלָא יִחוּב בַּר נָש לְגַבֵּיהּ. עָלֵיהּ כְּתִיב (דברים כ״ד:ד׳) כִּי תּוֹעֵבָה הִיא לִפְנֵי יְיָ.
עַיְינִין יֵרוֹקִין וְאִלֵּין סִימָנִין בֵּיהּ, ואַנְפּוֹי אֲרִיכִין שַׁפִּירָן. שַׂעְרוֹי אוּכְמִין וּמֵרִיטִין מִלְעֵילָּא בּרֵישָׁא, רֵישֵׁיהּ רָב. כַּד אָזִיל, כָּפִיף רֵישֵׁיהּ. קְרִיצִּין דְּעֵינוֹי בְּקַדְמאָה עֲלַייהוּ כְּתִיב (משלי א׳:ט״ו) מְנַע רַגְלֶךָ מִנְתיבַתָה.
עַיְינִין רַבְרְבִין וִיְרוֹקִין דָא אִיהוּ בִּתְרֵין אַתְוָון, ר' פ''א. חַד יְחִידָא וְחַד בִּשְׁלִימוּ. בְּמִצְּחֵיהּ שִׂרְטוּטָא דְּאָזִיל וַעֲבַר מִסְטַר לִסְטַר, וּתְלַת אָחֳרָנִין אִית דְּלָא עַבְרִין. מִצְּחֵיה רָב. קְרִיצִּין דְּעַל עֵינוֹי, לָא רַבְרְבִין. בְּדִיקֵנֵיהּ שַׂעֲרָא טַפֵּי. דָא בְּאַנְפּוֹי שַׁפִּירוּ סוּמָק. שָׂעֲרֵיהּ שְׁעִיעַ וְלָא כָּל כַּךְ, דָּחִיל חַטָאָה אִיהוּ, רָחִים אוֹרַיְיתָא אִיהוּ. רָחִים לְאִינוּן דְּמִשְׁתַּדְלִין בָּהּ. חַדֵי בְּכֹלָּא, עֲבִיד טִיבוּ לְכֹלָא, כְּדִיבָא לְתוֹעֲלְתֵיהּ. מְהֵימָנָא אִיהוּ לְרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא. טָב אִיהוּ לְמִלִין דְּעָלְמָא. מַאן דְאִשְׁתַתָף בַּהֲדֵיהּ לָא אַצְּלַח, לָא אִיהוּ וְלָא
- [...] Quand les autres peuples se mettent sous les ailes de la Schekhina, ils arrivent à la “ Montagne ”, alors qu’Israël est dans la “ Maison ”, telle une épouse qui demeure ensemble avec son époux ; la Schekhina veille sur Israël comme une mère sur ses enfants. Du moment que l’Écriture nous dit que Jethro était venu trouver Moïse, pourquoi a-t-elle besoin d’ajouter : “ ... Dans le désert sur la montagne de Dieu ” ? L’Écriture veut nous indiquer que Jethro est venu se mettre sous les ailes de la Schekhina. C’est pourquoi Jethro est appelé (10) “ converti juste ” ; car, nous l’avons déjà dit, un converti qui quitte son peuple et ses parents pour s’attacher à l’Alliance, mérite le nom de “ juste ”.
Rabbi Isaac et Rabbi Yossé se consacraient un jour a l’étude de la Loi dans la ville de Tibériade. Rabbi Siméon venant à passer près d’eux leur demanda : De quel sujet traitez-vous ? Ils lui répondirent : Nous parlons du verset dont toi, notre maître, tu as donné l’explication. Rabbi Siméon leur ayant demandé quel était ce verset, ils lui citèrent le verset suivant (Gen., V, 1) : “ Voici le livre de la génération de l’homme. Au jour qu’Élohim créa l’homme, il le fit à la ressemblance d’Élohim. ” Une tradition (11) nous apprend que le Saint, béni soit-il, avait montré à Adam toutes les générations futures du monde, tous leurs chefs et tous leurs sages. Telle est la signification du mot “ livre ” (sepher). Il y a un “ Livre ” d’en haut et un “ Livre ” d’en bas. Le “ Livre ” d’en bas est appelé “ Livre de souvenir (12) ”. Le “ Livre ” d’en bas est le même que le “ Juste ” qui porte le nom de “ Zeh ”. Les mots “ Zeh sepher ” expriment les Principes mâles et femelles de l’union desquels sortent toutes les âmes qui animent les hommes ; car c’est du Juste qu’émanent les âmes. C’est à ce mystère que font allusion les paroles de l’Écriture (Gen., II, 10) : “ De là sort un fleuve pour arroser le Jardin. ” L’Écriture mentionne dans le verset cité, deux fois le mot Adam (homme). Le premier mot désigne l’Homme d’en haut, et le deuxième mot désigne l’homme d’ici-bas. En ajoutant que l’homme a été créé à la ressemblance d’Élohim, l’Écriture [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[70b]
קְרָא, חַד רָזָא דִּלְעֵילָּא, וְחַד רָזָא דִּלְתַתָּא, אָדָם דְּאִיהוּ רָזָא דִּלְעֵילָּא, אִיהוּ בִּגְנִיזוּ, דְּגָנִיז קְרָא, בִּדְכַר וְנוּקְבָּא בְּרָזָא חֲדָא, דִּכְתִּיב זֶה סֵפֶר, דָּא כְּלָלָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא. כֵּיוָן דְּעָבְדוּ תוֹלְדוֹת כַּחֲדָא, קָרָא לוֹן אָדָם, דִּכְתִּיב תוֹלְדוֹת אָדָם.
לְבָתַר דְּאִתְגַּלְיָיא מִלְּתָא, מִגּוֹ סְתִימוּ עִלָּאָה קַדְמָאָה דִּקְרָא, בָּרָא אָדָם לְתַתָּא, דִּכְתִּיב בְּיוֹם בְּרוֹא אֱלהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלהִים עָשָׂה אוֹתוֹ. בִּדְמוּת (ס''א דא איהו) דְּאָדָם אִיהוּ כְּהַאי חֵיזוּ דְּאִתְחָזֵי דִּיּוּקְנִין בֵּיהּ, וְאִינּוּן דִּיּוּקְנִין לָא קַיְימִין בְּהַהוּא חֵיזוּ בְּדִיּוּקְנָא בְּקִיּוּמָא, אֶלָּא מִתְעַבְּרָן מִינֵּיהּ, אוּף הָכִי בִּדְמוּת אֱלהִים.
דָּבָר אַחֵר, בִּדְמוּת אֱלהִים, דִּיּוּקְנָא דְּשַׁיְיפִין דְּכָר וְנוּקְבָּא, בְּרָזָא (תהלים קלט) דְּאָחוֹר וָקֶדֶם. אָחוֹר: בְּרָזָא דְּשָׁמוֹר. וָקֶדֶם: בְּרָזָא דְּזָכוֹר. וּבְאִלֵּין תַּלְיָין כָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, שִׁית מְאָה וּתְלֵיסָר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וְתָנֵינָן, אָחוֹר לְעוֹבָדָא דִּבְרִאשִׁית, וָקֶדֶם לְעוֹבָדָא דְּמֶרְכָּבָה. וְכֹלָּא דָּא בְּדָא תַּלְיָא. בִּדְמוּת אֱלהִים, בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא מַמָּשׁ, וְהָא אוֹקִים לֵיהּ מֹר.
תּוּ, זֶה סֵפֶר תוֹלְדוֹת אָדָם: לְדִּיּוּקְנִין, בְּרָזֵי דְּדִיּוּקְנִין דְּבַּר נָשׁ, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּאִינּוּן תוֹלְדוֹת דְּבַּר נָשׁ, דִּיּוּקְנָא דְּרָזִין דְּבַּר נָשׁ, בְּשַׂעְרָא, בְּמִצְחָא, בְּעַיְינִין, בְּאַנְפִּין. בְּשִׁפְוָון, וּבְשִׂרְטוּטֵי יְדִין, וּבְאוּדְנִין. בְּאִלֵּין שֶׁבַע בְּנֵי נָשָׁא אִשְׁתְּמוֹדְעָן.
בְּשַׂעְרָא. הַאי מַאן דְּשַׂעֲרֵיהּ קָמִיט, וְסָלִיק לְעֵילָּא עַל רֵישֵׁיהּ, מָארֵיהּ דִּרְגִּיזוּ. לִבֵּיהּ קָמִיט כְּטוּפְסָא, לָאו כַּשְׁרָאן עוֹבָדוֹי. בְּשׁוּתָפוּ אִתְרְחַק מִנֵּיהּ.
שַׂעֲרָא שְׁעִיעַ יַתִּיר, וְתָלֵי לְתַתָּא, טָב אִיהוּ לְשׁוּתָפוּ. וּרְוָוחָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. וְאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי לָאו הָכִי. מָארֵי דְּרָזִין אִיהוּ בְּאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין. בְּרָזִין זְעִירִין לָא
- [...] fait allusion au mystère du Principe mâle et du Principe femelle. Ce n’est que parce que l’homme d’ici-bas naît par l’opération de son père et de sa mère simultanément qu’il mérite le nom d’ “ homme ” (Adam), parce que, de cette façon, la naissance de son corps s’opère d’une manière analogue à celle de son âme. Aussi l’homme d’ici-bas n’a-t-il été créé qu’après la manifestation de l’Homme d’en haut, qui avait toujours été caché dans le mystère suprême et primitif L’Écriture dit que Dieu créa l’homme à la ressemblance d’Élohim ; car, de même qu’Élohim n’a point de figure stable, de même la physionomie de l’homme change selon l’âge.
D’après une autre interprétation, les mots : “ … A la ressemblance d’Élohim ” désignent les divers membres de l’homme qui correspondent aux six cent treize commandements de la Loi. Ceci explique les paroles de l’Écriture (Ps., CXXXIX, 5) : “ Tu m’as créé par-devant et par-derrière. ” “ Par-devant ” désigne le mystère de “ souvenir ”, et “ par-derrière ” désigne le mystère de “ pratiquer ” (13).
Une tradition nous apprend que, par l’expression “ par-derrière ”, l’Écriture nous indique que l’homme a été créé après l’œuvre de la création, et, par les mots “ par-devant ”, elle nous indique qu’il a été créé avant l’œuvre du “ char céleste ” (Mercaba) Quant à la ressemblance d’Élohim, la figure de l’homme est réellement et littéralement semblable à celle d’Élohim ; c’est ainsi que toi, notre maître tu as enseigné. En outre, les mots “ livre de la génération de l’homme ” désignent les traits de la figure de l’homme par lesquels on peut le reconnaître : les cheveux, le front, les yeux, le visage, les lèvres, les lignes des mains et les oreilles : voilà les sept marques distinctives de la physionomie par lesquelles on peut reconnaître l’homme. L’homme dont les cheveux sont frisés et relevés en haut est d’humeur colérique ; son cœur est aussi ridé (14) que ses cheveux frisés ; sa conduite n’est pas bonne. Que l’on se garde de s’associer a un tel homme. Mais si ses cheveux sont soyeux et tombent en bas, il est bon comme associé ; toutes les affaires auxquelles il est associé réussiront ; mais il ne réussira pas dans les affaires qu’il entreprend seul. Il est discret en ce qui concerne les mystères suprêmes ; mais il ne sait pas garder les secrets ayant rapport aux choses profanes et insignifiantes [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[71a]
קַיְּימָא בְּהוּ. עוֹבָדוֹי כַּשְׁרָאן וְלָא כַּשְׁרָאָן.
וְאִי תָּלֵי לְתַתָּא, וְלָא שְׁעִיעַ, לִבֵּיהּ לָא דָּחִיל, מָארֵיהּ דִּזְדוֹנָא אִיהוּ. כָּסִיף בְּעוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן, וְיָאָן קָמֵיהּ, וְלָא עָבִיד. וְכַד אִיהוּ סִיב, אַהְדָּר לְמֶהֱוִי דָּחִיל וְיָאָן עוֹבָדוֹי. וְהָנֵי מִילֵּי, בְּמִילֵּי דְּעָלְמָא. אֲבָל בְּמִילֵּי דִּשְׁמַיָּא, יִצְלַח מַאן דְּיִקְרַב בֵּיהּ. לָא יִתְגַּלּוּן לֵיהּ רָזִין עִלָּאִין, אֲבָל רָזִין זְעִירִין טָב אִיהוּ לְנַטְרָא לוֹן, מִמִּלָּה זְעֵירָא עָבִיד רַב, וּמִלּוֹי אִשְׁתְּמָעוּ. וְרָזָא דָּא זַיִ''ן, בְּאִינּוּן אַתְוָון דְּשִׁיעוּרָא דְּמֹר.
שַׂעֲרָא אוּכָמָא יַתִּיר צָהִיב, אַצְלַח בְּכָל עוֹבָדוֹי בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, וּבַסְּחוֹרָא, וּבְדְדָמֵי לוֹן. וַתְרָן אִיהוּ דָּא אַצְלַח לְחוֹדוֹי. מַאן דְּמִתְחַבֵּר בַּהֲדֵיהּ, לָא אַצְלַח לְיוֹמִין סַגִּיאִין, אֶלָּא אַצְלַח מִיַּד, וְהַהִיא אַצְלָחוּתָא פַּרְחָא מִנֵּיהּ. וְרָזָא דָּא דְּאִיהוּ בִּכְלָלָא דְּאָת ז'.
שַׂעֲרָא אוּכָמָא דְּלָא צָהִיב, לְזִמְנִין אַצְלַח, לְזִמְנִין לָא אַצְלַח. דָּא אִיהוּ לְשׁוּתָפוּ וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בַּהֲדֵיהּ, טָב לִזְמַן קָרִיב, וְלָא לִזְמַן רָחִיק, דְּהָא לִזְמַן רָחִיק יַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבִין. וּבְגִין דְּלָא יִתְפָּרְשׁוּן מִנֵּיהּ, הֲוֵי טָב לִזְמַן קָרִיב. דָּא יִצְלַח בְּאוֹרַיְיתָא. אִי יִשְׁתָּדַּל אֲבַתְרָהָא. וְיִצְלְחוּן בֵּיהּ אַחֲרָנִין. לֵית לֵיהּ רָזָא, לִזְמַן רָחִיק. דָּחִיק לִבָּא אִיהוּ. יֶחֱמֵי בְּשַׂנְאוֹי. לָא יַכְלִין לֵיהּ שַׂנְאוֹי, וְאִיהוּ דָּחִיק לִבָּא, וְאִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת י', דְּלָא קַיְּימָא בִּכְלָלָא דְּאָת ז', אֶלָּא י' בִּלְחוֹדוֹי, בְּרָזָא דְּאַתְוָון דְּקִיקִין.
שַׂעֲרָא דְּמָרִיט, יִצְלַח בְּעוֹבָדוֹי, וְרַמָּאָה אִיהוּ כַּפִין בְּבֵיתֵיהּ. אִתְחָזֵי דָּחִיל חַטָּאָה לְבַר, לָאו הָכִי לְגוֹ. דָּא עַד לָא סִיב. אִי שַׂעֲרֵיהּ מָרִיט, לְבָתַר דְּסִיב, אִתְהַפַּךְ מִכַּמָּה דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, הֵן לְטָב הֵן לְבִישׁ.
וְהָנֵי מִילֵּי שַׂעֲרָא דְּמָרִיט בֵּין עֵינוֹי, עַל גַּבֵּי מוֹחָא, בַּאֲתָר דְּאָנַח תְּפִלִין. וְאִי בַּאֲתָר אַחֲרָא דְּרִישָׁא, לָאו הָכִי. וְלָאו אִיהוּ
- [...] La conduite de cet homme est alternativement bonne et mauvaise. Si les cheveux tombent en bas, mais ne sont pas soyeux, cet homme ne craint pas son Maître et fait le mal sciemment. Il se propose toujours de faire de bonnes actions ; mais quand l’occasion se présente, il ne fait rien. Cependant, si cet homme arrive à un âge avancé, il devient bon et donne l’exemple d’une bonne conduite. Cependant tout ce qui est dit de cet homme ne concerne que les choses de ce monde ; quant aux choses spirituelles, tous ceux qui s’associent à lui réussiront. On ne doit pas lui confier les mystères suprêmes ; mais il est capable de garder les secrets de peu d’importance. Un tel homme aime l’exagération ; ses paroles exercent une influence sur ceux qui les entendent. Ce mystère résulte de la lettre Zaïn, d’après les explications du Maître. Un homme dont les cheveux sont d’un noir luisant réussira dans toutes ses affaires matérielles, telles que les entreprises commerciales ou autres. Il est prodigue. Il ne réussira pourtant qu’en faisant ses affaires lui-même, sans associé.
Celui qui s’associe avec lui ne réussira que dans les premiers temps, alors qu’au bout d’un certain temps les affaires péricliteront. Ce mystère est également renfermé dans la lettre Zaïn. L’homme dont les cheveux sont d’un noir non luisant réussira parfois dans ses affaires, et d’autres fois il ne réussira pas. Il est bon de s’associer à lui pour un court espace de temps, parce qu’à la longue, il cherchera querelle à son associé. S’il ne cherche pas des querelles à son associé dès le commencement de l’association, c’est uniquement de crainte que l’autre ne se sépare de lui. Si un tel homme se consacre a la Loi, il y réussira. Les autres qui auront à faire à lui réussiront Il ne peut pas garder des secrets longtemps. Il est pusillanime ; il bravera ses ennemis, et ceux-ci ne pourront jamais le léser. Ce mystère est exprimé dans la lettre Yod, qui est incompatible avec la lettre Zain. Un chauve réussira dans ses affaires ; il est rusé et avare. Il est hypocrite ; car il affecte un extérieur religieux et des dehors vertueux, alors qu’intérieurement il pense autrement. Tout ce qui précède ne s’applique qu’à un homme chauve avant d’être arrivé à un âge avancé. L’homme qui devient chauve à un âge déjà avancé change complètement sa conduite ; s’il était bon auparavant, il devient méchant après ; et s’il était méchant auparavant, il devient bon après. Ceci ne s’applique également qu’au cas où la calvitie se manifeste au-dessus du front entre les yeux, à l’endroit où l’on porte le phylactère. Si la calvitie se manifeste sur un autre point de la tête, cet homme n’est point [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[71b]
רַמָּאָה, אֶלָּא מָארֵיהּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא. בִּלְחִישׁוּ, בְּלָא אֲרָמוּת קָלָא. לְזִמְנִין דָּחִיל חַטָּאָה אִיהוּ, לְזִמְנִין לָא. וְדָא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ז', כַּד כָּלִיל אָת י'.
עַד הָכָא, רָזִין דְּשַׂעֲרָא לְמָרֵי מִדִּין, דְּיַדְעֵי אָרְחֵי וְרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא טְמִירוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, דְּאִינּוּן בְּצֶלֶם אֱלהִים סָתוּם שְׁמָא, דְּאִתְפְּרַשׁ לְכַמָּה אָרְחִין.
בְּרָזָא דְּמִצְחָא, בְּאָת נ', דְּאִיהוּ שְׁלִימוּ דְּאָת זַיִ''ן, לְזִמְנִין אִתְכְּלִילַת בְּרָזָא דְּאָת ז', וּלְזִמְנִין אִיהוּ בִּלְחוֹדָהָא. מִצְחָא דְּאִיהוּ דָּקִיק וְחַד, בְּלָא עִגּוּלָא דָּא הוּא בַּר נָשׁ דְּלָא מִתְיַישְׁבָא בְּדַעְתֵּיהּ, חָשִׁיב דְּאִיהוּ חַכִּים, וְלא יָדַע. אִתְבְּהִיל בְּרוּחֵיהּ. חֲיִּיךְ (ס''א נשיך) בְּלִישָׁנֵיהּ כְּחִוְיָא.
קְמִיטִין דְּמִצְחֵיהּ רַבְרְבָן, וְלָאו אִינּוּן בְּזִוּוּגָא. בְּשַׁעֲתָא דְּמַלִּיל אִתְעָבִידוּ אִינּוּן קְמִיטִין בְּמִצְחֵיהּ, וְלָאו בְּזִוּוּגָא. רְשִׁימִין אַחֲרָנִין דִּי בְּמִצְחֵיהּ כֻּלְּהוּ בְּזִוּוּגָא. דָּא, בָּעֵי דְּלָא לְאִזְדַּוְּוגָא לֵיהּ, אֶלָּא זִמְנָא זְעֵירָא, וְלָא זִמְנָא סַגִּי. כָּל מַה דְּעָבַד וְחָשַׁב, אִיהוּ לְתוֹעַלְתֵּיה, וְלָא חָיִישׁ לְתוֹעַלְתָּא דְּאַחֲרָנִין. לָאו אִיהוּ מָארֵי דְּרָזִין כְּלָל. דָּא אִיהוּ, (משלי י״א:י״ג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד, וְלָא חָשִׁיב מִלּוֹי כְּלָל. דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת נ' דִּכְלִילָא בְּאָת ז', וְלָא אִקְרֵי נֶאֱמָן רוּחַ בְּקִיּוּמָא.
מִצְחָא דָּקִיק בְּעִגּוּלָא, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ חַכִּימָא, בְּמָה דְּאִסְתָּכַּל. לְזִמְנִין אִתְבְּהִיל בְּרוּחֵיהּ. רְחִימוּ דִּילֵיהּ בְּחֶדְוָה. רַחֲמָן אִיהוּ עַל כֹּלָּא, אִסְתָּכַּל בְּמִלִּין סַגִּיאִין. אִי יִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לֶהֱוֵי חַכִּים יַתִּיר.
תְּלַת קְמִיטִין עִלָּאִין רַבְרְבִין בְּמִצְחֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ מַלִּיל. תְּלַת קְמִיטִין קָרִיב לְעֵינָא חַד. וּתְלַת קְמִיטִין עַל עֵינָא אַחֲרָא. בָּכֵי בְּשַׁעֲתָא דְּאַרְגִּיז. דָּא אִיהוּ טָב יַתִּיר מִכַּמָּה דְּאִתְחָזֵי. אַרְמִי בָּתַר כִּתְפוֹי כָּל מִלִּין דְּעָלְמָא, בֵּין בְּעוֹבָדוֹי, בֵּין בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, וְלָא חָיִישׁ. אַצְלַח בְּאוֹרַיְיתָא. כָּל בַּר נָשׁ
- [...] un rusé ; mais il a une mauvaise langue et aime calomnier les gens à voix basse, sans bruit. Il y a des moments où il craint le péché et d’autres où il ne le craint pas. Ce mystère est exprimé par la lettre Zaïn, lorsqu’elle est attachée au Yod. Tels sont les mystères concernant les cheveux, mystères connus de tous les initiés dans la doctrine ésotérique, et à l’aide desquels on peut juger du caractère de l’homme fait à la ressemblance de Dieu. Les mystères touchant la structure du front sont exprimés par la lettre Noun, qui est le complément de la lettre Zaïn (15) dont elle est parfois séparée. L’homme dont le front est bas et plat n’est pas constant dans ses idées ; il se croit sage et ne comprend rien du tout ; il agit sans réflexion. Il a la langue mordante comme un serpent. L’homme qui a au front des rides profondes qui ne vont pas parallèlement et qui ne paraissent pas quand il parle, alors que les rides moins profondes de son front sont parallèles, est un être dont il convient de se tenir loin, et avec lequel il ne faut avoir de rapports que pendant un petit espace de temps.
Il n’agit et ne pense que pour son profit et ne se soucie nullement du profit des autres. Il ne peut garder aucun secret. C’est d’un tel homme que l’Écriture (Prov., XI, 13) dit : “ C’est un trompeur qui révèle les secrets. ” Les paroles d’un tel homme sont absolument sans valeur. Ce mystère est exprimé dans la lettre Noun, lorsqu’elle est attachée à la lettre Zaïn. Ce trait marque un homme qui ne mérite pas le nom d’ “ esprit loyal ”. L’homme dont le front est bas, mais arrondi, est très intelligent quand il réfléchit ; mais il agit parfois sans réflexion. Il a le cœur généreux envers tout le monde, et il s’occupe des choses élevées. Son amitié est sincère. Si un tel homme se consacre à l’étude de la Loi, il devient un grand savant. L’homme qui a trois rides profondes au front, lesquelles ne se manifestent qu’au moment où il parle, et trois autres petites rides au-dessus de chaque œil, et enfin qui pleure quand il est en colère, a le fond meilleur que ne le font supposer ses dehors. Il vit sans souci de ses affaires matérielles, et le prouve par ses actes autant que par ses paroles. S’il se consacre à l’étude de la Loi, il y réussit. Tout homme [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[72a]
דְּיִשְׁתְּדַל בַּהֲדֵיהּ יַתִּיר מִמִּלִּין אַחֲרָנִין דְּעָלְמָא, לְזִמְנִין אִתְדְּבָק רְעִוּתֵיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְזִמְנִין לָא. בְּדִינָא לָא אַצְלַח. אִתְרְחַק אִיהוּ מִן דִּינָא. וְרָזָא דָּא אָת נ' בִּלְחוֹדוֹי, דְּלָא אִתְכְּלִילַת בְּאָת ז'. וּבְגִין דְּלָא אִתְכְּלִילַת בְּאָת ז', אִתְרְחַק מִן דִּינָא, וְלָא קָאִים בֵּיהּ, וּרְחִימוּתָא אִיהוּ סִטְרָא דִּילֵיהּ.
מִצְחָא דְּאִיהוּ בְּלָא עִגּוּלָא, וְאִיהוּ רַבְרְבָא. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּכָל זִמְנִין כַּד קָאִים, וְכַד אָזִיל, כָּפִיף רֵישֵׁיהּ. הַאי אִתְפְּלִיג לִתְרֵין לְסִטְרִין, וְאִינּוּן סִטְרֵי שִׁגְעוֹנָא. סִטְרָא חֲדָא אִיהוּ שִׁגְעוֹנָא דְּאִתְחָזֵי, וּבְנֵי נָשָׁא אַחֲרָנִין יַדְעִין שִׁגְעוֹנָא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא קַמֵי כֹּלָּא. וְאִיהוּ טִפְּשָׁא.
בְּמִצְחֵיהּ אִית ד' קְמִיטִין רַבְרְבִין, לְזִמְנִין בְּשַׁעֲתָא דְּמַלִּיל קָמִיט לוֹן בְּמִצְחֵיהּ, וּלְזִמְנִין דְּאִתְפְּשַׁט מִצְחֵיהּ בְּמַשְׁכֵיהּ, וְלָא אִתְחָזוּן. אִינּוּן קְמִיטִין אִתְחָזוּן, קְמִיטִין אַחֲרָנִין רַבְרְבִין בְּסִטְרָא דְּעֵינוֹי, חַיִיךְ לְמַגָּנָא. פּוּמֵיהּ רַבְרְבָא. לָאו אִיהוּ בַר נָשׁ לְתוֹעַלְתָּא. סִטְרָא אַחֲרָא אִיהוּ. שִׁגְעוֹנָא דְּאִתְכַּסֵּי בֵּיהּ, וּבְנֵי נָשָׁא לָא מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ. וְאִיהוּ אִתְחַכָּם בְּמָה דְּאִשְׁתַּדַּל, וַאֲפִילּוּ בְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל לָא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא בְּגִין לְאִתְגָּאָה בִּפְנֵי עַמָּא. וְכֹלָּא בִּלְחִישׁוּ וּבְגַאֲוַת לִבָּא, לְאַחֲזָאָה דְּאִיהוּ זַכָּאָה וְלָאו הָכִי. כָּל מִלּוֹי לָאו אִינּוּן לִשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא בְּגִין בְּנֵי נָשָׁא. וְחָשִׁיב מַחֲשָׁבִין, וְאַנְהִיג גַּרְמֵיהּ. כְּמִנְהָגָא דִּלְבַר, דְּיִסְתַּכְּלוּן בֵּיהּ. הַאי אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת נ', דִּי בִּכְלָלָא דְּאָת ז'.
מִצְחָא דְּאִיהוּ בְּעִגּוּלָא רַבְרְבָא, פְּקִיחָא אִיהוּ, דָבְּרָנוּ (ס''א דכרנו) דְּכֹלָּא בֵּיהּ. יָדַע בְּכָל מַה דְּאִשְׁתַּדַּל, אֲפִילּוּ בְּלָא אוּמָנָא דְּיוֹלִיף לֵיהּ. אַצְלַח בְּכָל מַה דְּאִשְׁתַּדַּל. וּבְמָמוֹנָא, לְזִמְנִין אַצְלַח, לְזִמְנִין לָא. מִמִּלָּה זְעֵירָא אִסְתָּכַל בְּמִלִּין סַגִּיאִין. נָבוֹן אִקְרֵי. לָא חָיִישׁ לְמִלִּין דְּעָלְמָא, וַאֲפִילּוּ דְּיִנְדַּע דְּיִתְכְּסִיף
- [...] qui s’associe à lui réussit dans les affaires matérielles. Un tel homme est parfois attaché au Saint, béni soit-il, et parfois ne l’est pas. Il perd tous ses procès. Il doit, par conséquent, éviter tout procès. Ce mystère est exprimé dans la lettre Noun, quand elle est seule et n’est pas attachée à la lettre Zaïn Un front qui est large, mais non arrondi, est la marque de deux genres différents de folie. Les hommes qui ont un tel front ont l’habitude de baisser la tête quand ils sont debout et quand ils marchent. Le premier genre est une folie apparente que tout le monde peut constater ; c’est un insensé véritable. Chez un tel homme, on voit paraître sur le front quatre rides profondes lorsqu’il parle ; et, quand il se tait, les rides disparaissent sans laisser de traces. Il a encore d’autres rides profondes du côté des yeux. Quand il rit, sa bouche s’élargit. Un tel homme n’est d’aucune utilité pour le monde. L’autre genre est une folie cachée dont les hommes ne s’aperçoivent guère. Si un tel homme se consacre a l’étude, et même à celle de la Loi, il acquiert un grand savoir.
Cependant son étude n’a jamais pour mobile le désir d’apprendre ; mais elle est uniquement motivée par un sentiment d’orgueil, par le désir d’être admiré des hommes. Un tel homme affecte des dehors vertueux pour être estimé, alors que ni dans ses paroles, ni dans ses actes, il n’a nullement en vue la gloire du Saint, béni soit-il. Ce mystère est exprimé dans la lettre Noun, quand elle est unie à la lettre Zaïn. Un front large et arrondi est la marque du meilleur homme. Il apprend tout sans maître, parce qu’il s’y applique. Il réussit dans toutes ses entreprises concernant le bonheur spirituel. Quant à la question d’argent, il y réussit parfois, et parfois il n’y réussit pas. Sa manière de raisonner consiste à inférer des faits importants de faits insignifiants ; aussi mérite-t-il le nom d’ “ intelligent ”. Il n’a point de soucis de ses affaires matérielles, et alors même qu’il les sait mauvaises, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[72b]
בְּהוּ לָא חָיִישׁ לוֹן, וְלָא שָׁוִי עַל לִבֵּיהּ. רָכִיךְ לִבָּא אִיהוּ.
תְּרֵין קְמִיטִין עִלָּאִין רַבְרְבִין בְּמִצְחֵיהּ. חַד קְמִיטָא עַל עֵינָא חַד, וְחַד קְמִיטָא עַל עֵינָא אַחֲרָא. וְאִשְׁתְּכָחוּ תְּלַת קְמִיטִין רַבְרְבִין בְּמִצְחֵיהּ, בְּאִלֵּין דְּעַיְינִין, בַּר קְמִיטָא תַּתָּאָה, דְּאִיהוּ אִתְפְּלַג עַל עַיְינִין. דָּא חָשִׁיב מַחֲשָׁבִין לְגוֹ וְלָא לְבַר. בְּגִין דְּלָא חָשִׁיב לִבְנֵי נָשָׁא בְּעוֹבָדוֹי, וְדָחִיל אִיהוּ לְפוּם שַׁעֲתָא, וְלָא יַתִּיר. לְפַיּוּסָא, אִתְפַּיְּיסָא בְּעוֹבָדוֹי דִּלְבַר מִקָּמֵי בַּר נָשׁ, לָאו אִינּוּן, אֶלָּא לְזִמְנִין כְּרַבְיָא, וּלְזִמְנִין בְּחָכְמָה. דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת נ', דְּאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, דְּלָא אִתְכְּלִיל בְּאָת ז'. וְחַלְשָׁא אִיהוּ, דְּלָא אִתְכְּלִיל בְּאִלֵּין אַתְוָון קַדְמָאֵי, אֶלָּא אִסְתְּמִיךְ לְאָת ס' לְאִתְכְּלָלָא בֵּיהּ. וְלָא בְּאַתְוָון קַדְמָאֵי. עַד הָכָא רָזִין דְּחָכְמְתָא דְּמִצְחָא.
בְּרָזָא דְּעַיְינִין, בְּרָזָא דְּאָת ס', בְּהַהוּא גַּוְונָא דְּסַחֲרָא לְבַר, וּכְמָה דְּיָתְבָא עֵינָא, דְּיָתְבָא עַל שְׁלִימוּ, דְּלָא שְׁקִיעַ, הַאי לָאו רַמָּאָה הִיא, וְרָחִיק מֵרַמָּאוּתָא, דְּלָא אִית בֵּיהּ כְּלָל.
גַּוְונֵי דְּעַיְינִין אִינּוּן ד'. חִוָּורוּ לְבַר, דְּסַחֲרָא עֵינָא, כְּגַוְונָא דְּכָל בַּר נָשׁ. לְגוֹ מִנֵּיהּ אוּכָמָא דְּסַחֲרָא, וְאִתְכְּלִיל חִוָּורוּ וְאוּכָמוּ כַּחֲדָא. לְגוֹ מִנֵּיהּ יְרוֹקָא. וְאִתְכְּלִיל בְּאוּכָמָא. לְגוֹ מִנֵּיהּ הַהוּא בַּת עֵינָא, נְקוּדָא אוּכָמָא. דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּחַיִיךְ תָּדִיר, וְחַדֵּי בְּחֵדוּ. וְחָשִׁיב מַחֲשָׁבִין לְטָב, וְלָא אִשְׁתְּלִימוּ אִינּוּן מַחֲשָׁבִין, בְּגִין דְּסָלִיק לוֹן מִיַּד מֵרְעוּתֵיהּ. אִשְׁתַּדַּל בְּמִילֵּי דְּעָלְמָא. וְכַד אִשְׁתַּדַּל בְּמִילֵּי דִּשְׁמַיָּא, אַצְלַח. הַאי אִצְטְרִיךְ לְאִתַּתְקְפָא בֵּיהּ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא יִצְלַח בָּהּ.
גְּבִינִי עֵינוֹי רַבְרְבִין, וְכַסְיָין לְתַתָּא. בְּאִינּוּן גַּוְונִין דְּעֵינָא אִית רְשִׁימִין סוּמָקִין דְּקִיקִין בְּאַרְכָּא. אִינּוּן רְשִׁימִין אִקְרוּן אַתְוָון זְעִירִין דְּעֵינָא. בְּגִין דְּאִינּוּן גַּוְונִין דְּעֵינָא. אִי
- [...] il ne s’en préoccupe guère. Il a le cœur tendre. Chez un tel homme on voit deux rides profondes sur le front, dont l’une est au-dessus d’un œil et l’autre au-dessus de l’autre œil. En tout il a trois rides sur le front, sans compter celles imprimées au-dessus des yeux. Il est craintif, mais ses craintes ne sont que de courte durée. Il est facilement accessible à la conciliation. Dans ses rapports avec les hommes, il se conduit tantôt comme un enfant, et tantôt comme un sage. Ce mystère est exprimé dans la lettre Noun quand elle est seule et n’est pas attachée à la lettre Zaïn. Tels sont les mystères relatifs aux marques du front. Le mystère concernant les yeux est exprimé dans la lettre samekh. L’homme qui a les yeux à fleur de tête n’a rien de rusé dans son âme. L’homme dont les yeux ont les quatre couleurs suivantes : le cercle extérieur blanc, comme c’est le cas chez tous les hommes, le second cercle intérieur jaune, le troisième cercle intérieur couleur marron, et la papille noire, est toujours gai et insouciant. Il prend toujours de bonnes résolutions, mais ne les réalise jamais, parce qu’il les oublie. Il se consacre aux affaires matérielles ; mais si parfois il se consacre aux choses spirituelles, il y réussit. Aussi convient-il de déterminer un tel homme à se consacrer à l’étude de la Loi, car il le fera avec succès. L’homme dont les sourcils sont saillants au point de retomber en bas, et qui a sur le globe de l’œil des veinules rouges disposées en ligne verticale, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[73a]
נְהִרִין בִּנְהִירוּ, הַהוּא נְהִירוּ סָלִיק אַתְוָון לְאִתְחֲזָאָה, לְאִינוּן מָארִי דְּמִדִּין. בְּאִינּוּן רְשִׁימִין אַחֲרָנִין דְּקִיקִין, וְהַאי אִיהוּ בְּאָת ס', וּכְלִילָא בְּאָת ה'.
עַיְינִין יְרוֹקִין דְּסַחֲרִין (נ''א דמסחרא) בְּחִוָּורוּ, וּמִתְעָרְבִין אִינּוּן יְרוֹקִין, בְּהַהוּא חִוָּורוּ. רַחֲמָנָא אִיהוּ, וְאִיהוּ חָשִׁיב תָּדִיר לְתוֹעַלְתֵּיה, וְלָא חָשִׁיב לְנִזְקָא דְּאַחֲרָנִין כְּלוּם.
גַּוְונָא אוּכָמָא לָא אִתְחָזֵי בֵּיהּ. חָמִיד אִיהוּ וְלָא מִסִּטְרָא בִּישָׁא. וְאִי סַלְּקָא בִּידֵיהּ מִסִּטְרָא בִּישָׁא, לָא יֵתוּב מִנֵּיהּ. מְהֵימָנָא אִיהוּ בְּמָה דְּאִשְׁתְּמוֹדְעא. וּבַמֶּה דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לָאו מְהֵימָנָא אִיהוּ. מָארֵיהּ דְּרָזִין אִיהוּ, בְּמִלָּה דְּאִיהוּ רָזָא, עַד דְּיִשְׁמַע לְהַהוּא רָזָא בְּאֲתָר אַחֲרָא. כֵּיוָן דִּשְׁמַע לֵיהּ גַּלֵּי כֹּלָּא. וְלָאו עִמֵּיהּ רָזָא כְּלָל, דְּכָל מִלּוֹי לָאו אִינּוּן בִּשְׁלִימוּ. גַּוְונֵי עֵינוֹי סָחֲרָן בְּחִוָּורוּ וּבִירוֹקָא. דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה', וְאִתְכְּלִיל בְּאָת ז', וּבְאָת ס'.
עַיְינִין צְהִיבִין יְרוֹקִין, שִׁגְעוֹנָא אִית בֵּיהּ. וּבְגִין שִׁגְעוֹנֵיהּ אִיהוּ פּוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן, וְעָבִיד גַּרְמֵיהּ כְּבַר נָשׁ רַב, בְּרַבְרְבָנוּ. וּמַאן דְּאִתְתָּקַּף בֵּיהּ, נֶצַח לֵיהּ. לָא אִתְחָזֵי לְרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא לָא שָׁכִיךְ בְּלִבֵּיהּ, בְּאִינּוּן רָזִין. דְּעָבִיד גַּרְמֵיהּ רַב בְּהוּ. דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה', וְאִתְכְּלִיל בְּאָת ז' בִּלְחוֹדוֹי, וְאִתְרְחַק מֵאָת ס'. וּבְגִין דְּאִיהוּ עָבֵד גַּרְמֵיהּ בְּרַבְרְבָנוּ, אִתְרְחַק מִנֵּיהּ מֵאָת ס', וְלָא אִתְקְרִיב בַּהֲדֵיהּ. דָּא כַּד אִיהוּ מַלִּיל, עָבִיד קְמִיטִין סַגִּיאִין בְּמִצְחֵיהּ.
עַיְינִין חִוָּורִן, דְּסַחֲרָן זְעֵיר בִּירוֹקָא, מָארֵיהּ דְּרוּגְזָא, וְרַחֲמָנָא אִיהוּ לְרוֹב זִמְנִין. וְכַד אִתְמְלֵי רוּגְזָא, לֵית בֵּיהּ רְחִימוּ כְּלָל, וְאִתְהַפָּךְ לְאַכְזָרִיּוּת. לָאו אִיהוּ מָארֵיהּ דְּרָזִין, דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה', דְּאִתְכְּלִיל בְּאָת ס'.
עַיְינִין יְרוֹקִין וְחִוָּורִן כַּחֲדָא, וּזְעֵיר מִגָּוֶון אוּכָם בְּהוּ, דָּא אִיהִי מָארֵיהּ דְּרָזִין, וְאַצְלַח בְּהוּ. וְאִי שָׁאַרִי
- [...] est un querelleur. Le mystère concernant les veinules se trouve exprimé dans la lettre Samekh unie à la lettre Hé. Un homme dont les yeux sont bleus a le cœur tendre, mais il pense toujours à son profit et ne se soucie pas des torts qu’il fait aux autres. Il n’a aucune méchanceté dans son cœur. Il aime les plaisirs, mais non pas les plaisirs illicites. Cependant, si un tel homme tombe dans le vice, il ne s’en corrige jamais. Il est fidèle envers ceux qu’il aime, mais il n’est pas fidèle envers les hommes qui lui sont indifférents. Il garde les secrets tant qu’il les croit ignorés des autres hommes ; mais aussitôt qu’il les suppose découverts, il s’empresse de les divulguer. Aussi ne faut-il jamais lui confier de secrets. L’homme qui a les yeux verts et brillants est atteint de démence, et le plus souvent de la folie des grandeurs ; il se croit supérieur aux autres hommes, et le leur fait sentir. Si un tel homme a des adversaires, ce sont eux qui emportent la victoire sur lui. Il est inapte aux études des mystères de la Loi, parce qu’il est trop infatué de son mérite. Ce mystère est exprimé dans la lettre Hé, lorsqu’elle est unie à la lettre Zaïn et séparée de la lettre Samekh. On remarque en outre chez cet homme des rides profondes sur le front qui n’apparaissent qu’au moment où il parle. L’homme qui a les yeux jaune clair est d’humeur colérique ; mais très souvent aussi il compatit aux maux des autres. Quand il entre en colère, il ne pardonne plus, et sa haine va jusqu’à la cruauté, Il ne peut pas garder les secrets des autres. Ce mystère est exprimé par la lettre Hé unie à la lettre Samekh. L’homme dont les yeux sont gris foncé réussit dans l’étude des mystères de la Loi ; et, s’il se consacre à l’étude, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[73b]
בְּאַצְלָחוּתָא אַצְלַח וְסָלִיק. שַׂנְאוֹי לָא יַכְלִין לֵיהּ, וְאִיהוּ שַׁלִּיט עָלַיְיהוּ בְּשׁוּלְטָנוּ, וְאִתְכַּפְיָין קָמֵיהּ. דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת כ', דְּאִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּאָת ס'. וְעַל דָּא אִיהוּ שַׁלִּיט, אִי שָׁאֲרִי בֵּיהּ. עַד הָכָא רָזִין דְּעַיְינִין לְאִינוּן מָארֵי דְּחָכְמְתָא.
רָזָא דְּאַנְפִּין, לְאִינוּן מָארֵי דְּחָכְמְתָא פְּנִימָאָה. דִּיוּקְנִין דְּאַנְפִּין, לָאו אִינּוּן בִּרְשִׁימִין דִּלְבַר, אֶלָּא בְּגוֹ רְשִׁימָא דְּרָזִין פְּנִימָאִין. דְּדִיּוּקְנִין דְּאַנְפִּין, מִתְהַפְּכָן מִגּוֹ דִּיוּקְנִין דִּרְשִׁימוּ דְּאַנְפִּין, סְתִימִין בְּרוּחָא דְּשַׁרְיָא לְגוֹ. וּמִגּוֹ הַהוּא רוּחָא, אִתְחָזֵי לְבַר דִּיוּקְנִין דְּאַנְפִּין, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן לְגַבֵּי אִינּוּן חַכִּימִין.
דִּיוּקְנִין דְּאַנְפִּין אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִגּוֹ רוּחָא. רוּחָא אִית בְּבַר נָשׁ, דְּרָזִין דְּאַתְוָון חֲקִיקִין בֵּיהּ. וְכֻלְּהוּ אַתְוָון סְתִימִין גּוֹ הַהוּא רוּחָא, וּלְפוּם שַׁעֲתָא סַלְּקִין רְשִׁימִין דְּאִינּוּן אַתְוָון לְגוֹ אַנְפִּין. וּכְמָה דְּאִינּוּן אַתְוָון סַלְּקִין, הָכִי אִתְחָזוּן אַנְפִּין, בְּדִיּוּקְנִין רְשִׁימִין לְפוּם שַׁעֲתָא, בְּחֵיזוּ דְּלָא קַיְּימָא. בַּר אִינּוּן מָארֵי דְּחָכְמְתָא דְּאִתְקַיְּימָן בְּהוּ, וְלָא אִתְנְּשֵׁי מִנַּיְיהוּ.
הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי עָלְמָא דְּאָתֵי, (איהו רזא דאורייתא) וּמִתַּמָּן נַפְקָא רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, בְּכֻלְּהוּ אַתְוָון דְּאִינּוּן כ''ב אַתְוָון, כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וְהַהוּא נַהֲרָא דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, נָטִיל כֹּלָּא. וְכַד פַּרְחָן מִנֵּיהּ אִינּוּן רוּחִין וְנִשְׁמָתִין, כֻּלְּהוּ מִצְטַיְּירָן בְּצִיּוּרָא דְּאִינּוּן אַתְוָון, וְהָכִי נַפְקֵי כֻּלְּהוּ. וּבְּגִין כָּךְ, רוּחָא דְּבַר נָשׁ דְּמִצְטַיְּירָא בְּצִיּוּרָא דְּאַתְוָון, עָבִיד צִיּוּרָא בְּאַנְפִּין.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי הָכִי צִיּוּרָא דְּאִימָא, לָא מִצְטַיְּירָא גּוֹ הַהוּא רוּחָא, אָמְרוּ, הָכִי שְׁמַעְנָא מִנֵּיהּ דְּמֹר, דְּצִיּוּרָא דְּאַתְוָון מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָּא, וְצִיּוּרָא דְּאֵימָא מִצְטַיְּירָא בְּהַהוּא רוּחָא לְתַתָּא. צִיּוּרָא דְּאַתְוָון אִתְגְּנִיזוּ לְגוֹ, וְצִיּוּרָא דְּאֵימָא בָּלִיט לְבַר.
צִיּוּרָא דְּאִימָא, פְּנֵי אָדָ''ם, פְּנֵי אַרְיֵ''ה, פְּנֵי שׂוֹ''ר, פְּנֵי נֶשֶׁ''ר. וְרוּחָא עָבִיד צִיּוּרָא דְּכֻלְּהוּ לְבַר לְפוּם שַׁעֲתָא, בְּגִין דְּכָל מַה דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא
- [...] il fait continuellement des progrès. Ses ennemis ne peuvent jamais lui porter préjudice, et il emporte toujours la victoire sur eux. Ce mystère est exprimé dans la lettre Caph unie à la lettre Samekh. Tels sont les mystères connus des maîtres de la sagesse et ayant trait aux yeux. Les mystères concernant les traits du visage ne sont connus que des sages qui pénètrent au fond de la sagesse. Les marques distinctives du visage diffèrent des autres marques en ce sens qu’elles ne sont pas congénitales, mais qu’elles se modifient selon la conduite de l’homme. Les vingt-deux lettres de l’alphabet sont imprimées sur chaque âme, et celle-ci à son tour les imprime au corps qu’elle anime. Si la conduite de l’homme est bonne, les lettres sont disposées sur son visage d’une façon régulière ; sinon, elles subissent une interversion qui laisse une trace sur le visage. Rabbi Siméon dit à ses disciples : N’admettez-vous donc pas la transmission des traits du visage de la mère aux enfants ? Les disciples lui répondirent : Voici, notre maître, ce que tu nous as appris a ce sujet : La mère ne transmet que la physionomie en grandes lignes et en traits généraux, alors que l’âme imprime les diverses nuances. Les traits généraux transmis par la mère forment quatre types généraux : visage d’homme, visage de lion, visage de bœuf et visage d’aigle. Quant à l’âme, elle imprime au visage les nuances différentes [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[74a]
דְּרוּחָא בָּלְטָא לְבַר, וְאִתְחַזֵּי וְאִתְגְּנִיז. וְכָל הָנֵי דִּיוּקְנִין, אִתְחַזְיָין, מִתְצַיְּירָן בְּצִיּוּרָא דְּאַתְוָון אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן גְּנִיזִין. אִלֵּין אַרְבַּע דִּיוּקְנִין אִתְחַזְיָין לְפוּם שַׁעֲתָא, לְאִינוּן מָארֵי דְּעַיְינִין, דְּיַדְעִין בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ.
צִיוּרָ''א קַדְמָאָ''ה, כַּד אָזִיל בַּר נָשׁ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, אִינּוּן דְּיַדְעִין בְּרָזִין דְמָרֵיהוֹן מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ, בְּגִין דְּהַהוּא רוּחָא דִּלְגוֹ, מְתַּתְקְנָא בֵּיהּ, וּבָלִיט לְבַר, צִיּוּרָא דְּכֹלָּא. וְהַהוּא צִיּוּרָא אִיהוּ צִיּוּרָא דְּאָדָם, וְדָא אִיהוּ צִיּוּרָא שְׁלִים יַתִּיר מִכָּל צִיּוּרִין. וְדָא אִיהוּ צִיּוּרָא, דְּאַעְבַּר לְפוּם שַׁעֲתָא, קָמֵי עֵינַיְיהוּ דְּחַכִּימֵי לִבָּא. הַאי כַּד מִסְתַּכְּלָן בְּאַנְפּוֹי לְבַר, אִינּוּן אַנְפִּין דְּקַיְימִן קָמֵיהּ, עַיְינִין דְּלִבָּא רָחִים לוֹן.
אַרְבַּע סִימָנִין דְּאַתְוָון אִית בְּהוּ, שׁוּרְיְיקָא חַד בָּלִיט בִּשְׁכִיבוּ, בְּסִטְרָא דִּיִמִינָא, וְשׁוּרְיְיקָא חַד דְּכָלִיל תְּרֵין אַחֲרָנִין דַּאֲחִידָן בֵּיהּ, בְּסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וְאִלֵּין ד' סִימָנִים, אִינּוּן ד' אַתְוָון, דְּאִקְרוּן עֵדוּת וְסִימָנָא דָּא ע'. הַהוּא שׁוּרְיְיקָא דִּסְטַר יְמִינָא, דְּבָלִיט בִּשְׁכִיבוּ. ד' וְאִינּוּן תְּרִין אַתְוָון דְּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ (ס''א ו''ת אינון עדות') ו''ת אִינּוּן הַהִיא שׁוּרְיְיקָא דְּכָלִיל תְּרֵין אַחֲרָנִין, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (תהילים פ״א:ו׳) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שְׁמוֹ דְּכָל מַאן דְּחָמָא לֵיהּ הֲוָה רָחִים לֵיהּ בְּלִבּוֹי, וּבִרְחִימוּ אִשְׁתְּלִים.
זַרְעָא דְּדָוִד מִתְהַפְּכָן בֵּיהּ חֵיזוּ דִּגְוָונִין, וּבְּגִין כָּךְ טָעָה שְׁמוּאֵל, דִּכְתִּיב, (שמואל א ט״ז:ז׳) אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ, בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא הֲוָה בֵּיהּ בֶּאֱלִיאָב, דְּלָא הֲוָה הָכִי בְּדָוִד, דְּיּוּקְנִין דְּדָוִד טְמִירִין אִינּוּן, דְּהָא דְּיּוּקְנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא, אִתְכְּלִיל גּוֹ דִּיּוּקְנִין, וְהַהוּא דִּיּוּקְנָא דִּסְטָר אַחֲרָא אִתְחָזֵי בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, דְּאַעְבַּר עַל עַיְינִין לְפוּם שַׁעֲתָא, וּבָהִיל לִבָּא וְדָחִיל, וּלְבָתַר (שמואל א ט״ז:י״ב) וְטוֹב רוֹאִי וַיְיָ' עִמּוֹ. וְדָא אִיהוּ עֵדוּת לְגַבֵּיהּ.
דִּיּוּקְנָא דָּא דְּאָדָם, כָּלִיל כָּל דִּיוּקְנִין, וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בֵּיהּ, הַאי לָא בָּהִיל בְּרוּחֵיהּ. בְּשַׁעֲתָא דְּרוּגְזֵיהּ אִיהוּ בְּנַיְיחָא, וּמִלּוֹי בְּנַיְיחָא, וּמִיָּד אִתְפָּיָּיס.
- [...] par lesquelles on reconnaît l’homme. De même que la mère transmet à l’enfant un des quatre visages généraux, l’impression de l’âme sur le visage se manifeste également par quatre types généraux. Le premier type est celui qui marche dans la voie de la vérité. Ce type correspond à la vraie figure d’homme qui se transmet par la mère. Les initiés dans les mystères reconnaissent l’homme vertueux par ces traits. L’homme vertueux présente les marques distinctives suivantes sur son visage : une veinule est disposée horizontalement sur la tempe droite, et une autre sur la tempe gauche ; cette dernière veinule se bifurque et forme à son bout deux veinules, lesquelles sont croisées par une autre veinule en sens vertical. Ces quatre marques témoignent de la vertu de l’homme ; car ce mystère est exprimé dans les lettres Vav et Thav (16), ainsi qu’il est écrit (Ps., LXXXI, 6) : “ Il a donné ce témoignage à Joseph. ”
Car quiconque voyait Joseph éprouvait de l’amour et de la sympathie pour lui. La race de David avait été d’abord privée de ces marques de la vertu De là vient que le prophète Samuël a pu se tromper et prendre un homme vicieux pour David, ainsi qu’il est écrit (I Rois, XVI, 7) : “ Le Seigneur dit à Samuël : N’aie égard à sa mine, ni à a taille ” ; car, en effet, Éliab était de l’ “ autre côté ”. Mais plus tard Dieu pourvut la race de David de ces marques distinctives, pour que la vertu apparut à tout le monde, ainsi qu’il est écrit (I Rois, XVI, 12) : “ Et il était fort beau de visage ”, et plus loin (I Rois, XVI, 18) : “ Et le Seigneur était avec lui. ” L’homme qui porte ces marques distinctives est d’un caractère réfléchi, et il est calme même dans sa colère ; il est d’un tempérament affable et facile à concilier. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[74b]
זַרְעָא דְּדָוִד דְּאִתְחָזֵי בֵּיהּ הַהוּא דִּיּוּקְנָא בְּקַדְמִיתָא, דְּאַעְבַּר לְפוּם שַׁעֲתָא עַל עַיְינִין, בְּרוּגְזֵיהּ בְּנַיְיחָא, מִיָּד אִתְפָּיַּיס. אֲבָל נָטִיר דְּבָבוּ כְּנָחָשׁ לְסוֹפָא. בְּגִין דְּהַהוּא סִטְרָא גַּרְמָא לֵיהּ, דְּסַחֲרָא בְּכָל סִטְרִין. אֲבָל מוֹחָא דִּבְגוֹ קְלִיפָה וְלִבָּא מִתְיַשְּׁרָא, וְיַצִּיבָא דָּא לְאִינוּן זַכָּאִין. אֲבָל חַיָּיבִין לָא מִתְעַבְּרָן מֵהַהוּא דִּיּוּקְנָא קַדְמָאָה בִּישָׁא, וְאִתְחַבְּרָן (ואסתאבן) בֵּיהּ בְּכֹלָּא. '
צִיוּרָ''א תִּנְיָינָ''א, אִי הַהוּא בַּר נָשׁ לָא אָזִיל כָּל כַּךְ בְּאָרְחָא בִּישָׁא, וְאַסְטֵי מֵהַהוּא אָרְחָא, וְתָב לְמָארִיהּ, לָא דְּהוּא רְגִילָא בְּאָרְחוֹי דִּמְתַקְּנָן, אֶלָּא אִיהוּ דְּהֲוָה בְּאִינּוּן אוֹרְחֵי מִתְעֲדֵי, וְסָטֵי מִנַּיְיהוּ וְתָב לְמָארֵיהּ. הַאי אִיהוּ רוּחָא טָבָא שָׁארֵי לְמִשְׁרִי עֲלוֹי, וּלְאִתַּתְקְפָא עַל זוּהֲמָא קַדְמָאָה דְּהֲוָה בֵּיהּ, וּבָלִיט לְבַר, בְּאִסְתַּכְּלוּתָא, דְּעַיְינִין לְפוּם שַׁעֲתָא, כְּחַד דִּיּוּקְנָא דְּאַרְיֵה דְּאִתְגַּבָּר הַאי בְּשַׁעֲתָא דְּחָמֵי לֵיהּ, הַהוּא חֵיזוּ גָּרִים לֵיהּ לְאַעְבָּר בְּלִבֵּיהּ אַרְיֵה דְּמִתְגַּבְּרָא לְפוּם שַׁעֲתָא.
הַאי מִסְתַּכְּלָן בְּאַנְפּוֹי לְבָתַר, אִינּוּן אַנְפִּין דְּלִבָּא לָא רָחִים לוֹן לְפוּם שַׁעֲתָא, וּמִיָּד תָּב לִבֵּיהּ וְרָחִים לֵיהּ. כַּד מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ אַכְסִיף, וְחָשִׁיב דְּכֹלָּא יַדְעִין בֵּיה. אַנְפּוֹי חַפְיָין דָּמָא לְפוּם שַׁעֲתָא, מִתְהַפְּכָן לְחִוְּורָא אוֹ לִירוֹקָא.
תְּלַת שׁוּרְיְיקָן אִית בְּאַנְפּוֹי. חַד לִימִינָא, דְּדָא אִתְפָּשַׁט בְּאַנְפּוֹי וְאִתְאֲחִיד בֵּיהּ. חַד דְּסַלְּקָא לְחוֹטָמֵיהּ לְעֵילָּא, וּתְרֵין לִשְׂמָאלָא. וְחַד דְּאִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא מֵאִינּוּן תְּרִין, וְאָחִיד בְּהַאי וּבְהַאי. וְאִלֵּין אִינּוּן אַתְוָון דְּמִתְחַקְּקָן בְּאַנְפּוֹי, וְאִינּוּן בַּלְטִין דְּלָא שְׁכִיבִין. וְכַד מִתְיַישְׁבָא וְאַרְגִּיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט, שְׁכִבִין.
וְרָזָא דְּאִינּוּן אַתְוָון אִיהוּ קָרִיב. דָּא הֲוָה רָחִיק, וְהַשְׁתָּא אִינּוּן אַתְוָון בַּלְטִין בְּאַנְפּוֹי, וְסָהֲדִין בֵּיהּ בִּבְהִילוּ. וְסִימָנָא דָּא ק' (ד''א ה') מִסְּטָר יְמִינָא אַתְוָון אַחֲרָנִין מִסְּטָר
- [...] C’est le signe caractéristique de la race de David. Mais il est rancunier comme un serpent ; et ce défaut vient de l’ “ autre côté ” qui entoure tout ce qui est bon et saint, comme la cervelle est entourée de méninges. Cependant, malgré ce défaut, le cœur d’un tel homme est loyal et parfaitement bon. Au contraire, le visage des coupables n’annonce pas seulement ce défaut ; mais il annonce que tout est mauvais en eux. Le deuxième type est celui d’un homme qui, après avoir marché sur la mauvaise voie, revient à son Maître Ce visage correspond à celui du lion que la mère transmet à l’enfant. Comme, pendant sa mauvaise vie, l’homme a donné à son visage une impression défavorable, son retour à la vertu n’efface pas complétement les premières marques ; il les atténue seulement. A la première vue, un tel homme inspire de l’antipathie ; mais, à la longue, on se sent attiré vers lui. Un tel homme éprouve de la honte quand on le regarde en face ; car il croit que tout le monde connaît son passé La couleur de son visage est alternativement jaune et pâle. Il a trois veinules au visage. L’une part de la tempe droite et se perd dans la joue ; une autre se trouve au-dessous du nez d’où elle va se confondre avec les deux veinules du côté gauche. Une troisième veinule caractéristique est celle qui unit les deux dernières veines ensemble Cependant, cette marque se perd après que cet homme s’est complètement habitué à pratiquer la vertu s’est totalement affranchi du vice. Ce mystère est exprimé dans la lettre Qouph. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[75a]
שְׂמָאלָא, וְאַף עַל גַּב דְּשׁוּרְיָיקֵי אַחֲרָנִין אִתְחָזוּן בְּאַנְפּוֹי, לָא בַּלְטִין לְבַר כְּהָנֵי. בַּר בְּזִמְנָא דְּהֲוָה אָזִיל בְּעַקִּימוּ.
הַאיִ אִיהוּ זַרְעָא דְּדָוִד, אִתְהַפַּךְ מֵחֵיזוּ דָּא. בְּקַדְמִיתָא אִתְחָזֵי בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, וּלְבָתַר קַיְימָא בְּדִיּוּקְנָא דְּאַרְיֵה, וְאִתְפְּרַשׁ בְּדִיּוּקְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּבְכֹלָּא, מִתְהַפְּכָא מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא.
צִיוּרָ''א תְּלִי''תָאָה, אִי הַהוּא בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאָרְחָא דְּלָא מְתַּתְקְנָא, וְסָטֵי אוֹרְחוֹי מֵאָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, הַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא אִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ, וְרוּחָא אַחֲרָא אִתְחָזֵי בֵּיהּ, וּדְיוּקְנָא אַחֲרָא, וּבָלִיט לְבַר, בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּעַיְינִין דְּחַכִּימֵי לִבָּא, לְפוּם שַׁעֲתָא דִּיּוּקְנָא דְּשׁוֹר. בְּשַׁעֲתָא דְּחָמָאן לֵיהּ, מַעְבְּרָן בְּלִבַּיְיהוּ הַהוּא דִּיּוּקְנָא, וְאִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ.
ג' קוּרְטָמֵי סוּמָקֵי בְּאַנְפּוֹי, בְּסִטְרָא דִּימִינָא, וְאִינּוּן שׁוּרְיָיקֵי סוּמָקִין דְּקִיקִין. וּתְלַת בִּשְׂמָאלָא, וְאִלֵּין אִינּוּן אַתְוָון דְּבַלְטִין בֵּיהּ. חַד אִיהוּ שׁוּרְיְיקָא דָּקִיק בְּעִגּוּלָא, וּתְרֵין דְּקִיקִין אַחֲרָנִין עָלֵיהּ, וְכֻלְּהוּ בְּעִגּוּלָא. וּכְדֵין שְׁקִיעִין עֵינוֹי.
וְרָזָא דְּאִינּוּן אַתְוָון. חַד אִיהוּ כ', תְּרֵין אַחֲרָנִין ר''ת אִינּוּן. וְכֵן לִסְטַר שְׂמָאלָא, וְסִימָנָא דָּא הַהוּא דִּכְתִּיב, (ישעיהו ג׳:ט׳) הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְאִלֵּין אַתְוָון בַּלְטִין בְּאַנְפִּין, עַל כָּל שְׁאַר שׁוּרְיָיקִין. וְאִי תָּב מִשְּׂמָאלָא לִימִינָא, אִתְכַּפְיָא הַהוּא רוּחָא וְאִתְתָּקַּף רוּחָא דְּקֻדְשָׁא, וְאִלֵּין שׁוּרְיָיקִין שְׁכִיבוּ, וְאַחֲרָנִין בַּלְטִין לְבַר, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
זַרְעָא דְּדָוִד אִיהוּ בְּהִפּוּכָא, אִתְחַזְיָא בְּדִיּוּקְנָא דְּאַרְיֵה בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אִתְהַדַּר בְּדִיּוּקְנָא דְּשׁוֹר. תְּרִין שׁוּרְיָיקִין אוּכָּמִין בְּאַנְפּוֹי, חַד מִימִינָא, וְחַד מִשְּׂמָאלָא, וְאִלֵּין אִינּוּן אַתְוָון, חַד אִקְרֵי ד', וְחַד אִקְרֵי ע', וְכֹלָּא מִתְהַפְּכָא מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא.
צִיוּרָ''א רְבִיעָ''אָה, דָּא אִיהוּ צִיּוּרָא דְּבַר נָשׁ, דְּקַיְּימָא תָּדִיר לְאִתְתַּקְנָא עַל רָזָא דְּמִלְקַדְּמִין, הַאי אִיהוּ חֵיזוּ לְחַכִּימֵי לִבָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּנֶשֶׁר. הַהוּא רוּחָא דִּילֵיהּ אִיהוּ רוּחָא חַלְשָׁא. הַאי לָא אַחְזֵי בְּאַנְפִּין אַתְוָון דְּבַלְטִין לְבַר, דְּהָא אִתְאֲבִידוּ מִנֵּיהּ, וְאִשְׁתְּקָעוּ בְּזִמְנָא אַחֲרָא דְּמִלְקַדְּמִין, דְּאִסְתָּלָּקוּ מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא לָא בַּלְטִין בֵּיִהּ.
וְרָזָא דִּילֵיהּ, עֵינוֹי לָא נְהִרִין בִּנְצִיצוּ, כַּד אִיהוּ בְּחֶדְוָה. וּבְזִמְנָא דְּסָפַר שְׂעַר רֵישֵׁיהּ וְדִיקְנִיהּ. בְּגִין דְּרוּחֵיהּ לָא נָהִיר לֵיהּ בְּאַתְוָון, וְאִשְׁתְּקַע נְצִיצוּ דִּילֵיהּ דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא. לָא קַיְּימָא בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּאַנְפִּין לְאִסְתַּכְּלָא. וְרָזָא דְּהַאי (קהלת ד׳:ב׳) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה. זַרְעָא דְּדָוִד, (תהילים כ״ה:י״ד) סּוֹד יְיָ' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.
בְּרוּחָא דְּבַר נָשׁ, אִצְטְיָּירוּ אַתְוָון, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְאִיִהוּ בָּלִיט לוֹן לְבַר, וְאִתְמְסַר חָכְמְתָא דָּא לְחַכִּימֵי לִבָּא לְמִנְדַּע וּלְאִשְׁתְּמוֹדְעָא, רוּחָא קַיְימָא בְּרָזָא (בראשית ה) דְּזֶה סֵפֶר, וְכֹלָּא בְּרָזָא דָּא קַיְּימָא, בַּר חֵיזוּ דְּאַנְפִּין דְּאִתְּדָּן בְּגַוְונָא אַחֲרָא, כְּפוּם שׁוּלְטָנוּ
- [...] En parlant de veinules comme marques distinctives, on entend les veinules les plus saillantes ; mais on ne doit pas tenir compte des autres. Le troisième type est celui d’un homme qui s’est totalement écarté de la bonne voie. L’Esprit-Saint quitte un tel homme et fait place à l’esprit impur qui s’attache à lui. Ce type correspond à la figure du bœuf que la mère transmet à l’enfant. Il a trois boutons rouges sur la joue droite et autant sur la joue gauche. Au-dessous de ces boutons, on remarque de minces veinules rouges. Ce mystère est exprimé dans la lettre Caph ajoutée aux lettres Resch et Thav, ainsi qu’il est écrit (Is., III, 9) : “ L’impudence même de leur visage rend témoignage contre eux (17). ”Lorsqu’un tel homme se convertit, les boutons restent ; mais les veinules de dessous disparaissent. Un type semblable au précèdent est celui qui présente deux veinules de couleur noirâtre qui courent sur chacune des joues. Ces veinules sont exprimées dans les lettres Daleth et Aïn, ce qui est le contraire de la marque des autres hommes (18). Le quatrième type est celui d’un homme revenu pour la seconde fois dans ce monde pour réparer les fautes commises durant sa vie précédente sur la terre. Le visage d’un tel homme correspond à la figure de l’aigle, que la mère transmet à l’enfant. Il a une ride sur la joue droite disposée verticalement près de la bouche, et deux rides profondes sur la joue gauche disposées de la même façon que la précédente. Les yeux d’un tel homme ne brillent jamais, alors même qu’il éprouve de la joie. Il est d’une santé faible ; et, quand il se fait couper les cheveux de la tête et la barbe, il paraît complétement changé. C’est d’un tel homme que l’Écriture (Ecclés., IV, 2) dit : “ Je préfère ceux qui sont morts à ceux qui sont encore vivants (19). ” Tels sont les mystères concernant les traits du visage ; ce sont des marques que l’âme imprime au visage et que les initiés à la science occulte peuvent lire, ainsi qu’il est écrit (Ps., XXV, 14) : “ Le Seigneur révèle ses secrets à ceux qui le craignent. ” Ces initiés sont de la race de David. Tel est le sens du verset (Gen., V, 1) : “ Voici le livre de la génération de l’homme. ” La physionomie de l’homme est le livre sur lequel sont inscrits ses actes [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[75b]
דְּרוּחָא, אוֹ מָארִיהּ דְּרוּחָא. זַכָּאִין אִינּוּן חַכִּימִין דְּכֹלָּא אִתְמְסַר לוֹן לְמִנְדַּע. עַד הָכָא רָזָא דְּאַנְפִּין.
מִכָּאן וּלְהָלְאָה בְּרָזָא דְּשִׂפְוָון, בְּאָת פ' דְּכָלִיל בְּרָזָא דְּאָת ס'. שִׂפְוָון רַבְרְבָן, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ מַלִּיל בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, וְלָא אַכְסִיף, וְלָא דָּחִיל, מָארֵי דְּמַחְלוֹקֶת, רְכִילָא אִיהוּ בֵּין הַאי לְהַאי. (משלי ו׳:י״ט) וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים. לָאו אִיהוּ מָארִיהּ דְּרָזִין, וְכַד אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא מְכַסֶּה רָזִין, אֲבָל מָארִיהּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, וְלָא שָׁוִי דְּחִילוּ בְּלִבֵּיהּ.
וְסִימָנָא דָּא, אָת פ' דְּכָלִיל בְּאָת ר' וְלָא אִתְכְּלִיל בְּאָת ס'. הַאי אִיהוּ דְּאִתְחָזֵי דְּאִיהוּ זַכָּאָה, וְלָא דָּחִיל חַטָּאָה אִיהוּ, וְלָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא אֲבַתְרֵיהּ, בְּגִין דְּכָל מִלּוֹי אִינּוּן בְּפוּמָא וְלָא בְּגוּפָא.
שִׂפְוָון עַתִּיקִין בְּעַתִּיקוּ, וְלָאו דְּקִיקִין. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ מָארֵיהּ דְּרוּגְזָא יַתִּיר. מָארִיהּ דִּזְדוֹנָא. לָא יָכִיל לְמִסְבַּל מִלָּה. מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא בְּפַרְהֶסְיָא, בְּלָא כִּסּוּפָא כְּלַל. לְזִמְנִין אִשְׁתָּדַּל בְּלֵיצָנוּתָא. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּבָעֵי לְאִתְרַחֲקא מִנֵּיהּ.
אִתְמְלֵי דִּיקְנֵיהּ בְּשַׂעְרָא, הַהוּא, לִישָׁנָא בִּישָׁא, אוִֹרִי עָלֵיהּ בְּפַרְהֶסְיָא, לֵית לֵיהּ כִּסּוּפָא. אִשְׁתָּדַּל בְּמַחְלוֹקֶת. אַצְלַח בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא. חָמֵי בְּשַׂנְאוֹי. דָּא אִיהוּ (משלי ו׳:י״ג) קוֹרֵץ בְּעֵינָיו, עַל דָּא אִתְּמַר (משלי כ״א:כ״ט) הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו. דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת פ' בִּלְחוֹדוֹי. דְּלָא אִתְכְּלִיל בְּאָת ס' כְּלָל. וּלְזִמְנִין אִתְחַבָּר בְּאָת ר' בְּהַאי אָת ר' אִתְכְּלִיל.
בְּרָזָא דְּאוּדְנִין, מַאן דְּאוּדְנוֹי רַבְרְבִין, טִפְּשָׁא בְּלִיבֵּיהּ וְשִׁגְעוֹנָא בְּרוּחֵיהּ. מַאן דְּאוּדְנוֹי זְעִירִין, וְקַיְימִין עַל קִיּוּמָא. פְּקִיחָא דְּלִבָּא בְּאִתְעָרוּתָא אִיהוּ. צָבֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּכֹלָּא. וְרָזָא דָּא אָת י' דְּאִתְכְּלִיל בְּכָל שְׁאַר אַתְוָון.
עַד הָכָא, רָזִין דְּדִיּוּקְנִין דְּבַר נָשׁ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, רָזִין אַחֲרָנִין בְּאַתְוָון דְּמֹר, דְּלָא קַיְימִין גּוֹ פַּרְצוּפָא, אֶלָּא לְמִנְדַּע רָזִין דְּהַאי פְּסוּקָא, גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין, בִּזְמַנִין וּתְקִיפִין דְּהַאי עָלְמָא, וְלָא זָכֵינָן בְּהוּ.
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, בָּנַי, זַכָּאִין אַתּוּן בְּעָלְמָא, דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזַכָּאִין עֵינַי, דְּיִזְכּוּן לְמֶיחֱמֵי דָּא, כַּד אֵיעוּל לְהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי. בְּגִין נִשְׁמָתִי קָרֵי לְעַתִּיק יוֹמִין, הַאי קְרָא, (תהילים כ״ג:ה׳) תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻלְחָן נֶגֶד צוֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי עֲלָן, (ישעיהו כ״ו:ב׳) פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים. ''
אוּף אִינּוּן פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, כְּתִיב (יחזקאל א׳:ח׳) וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, דְּאִינּוּן יְדִין לְקַבְּלָא מָארִיהוֹן דִתִיוּבְתָּא דְּתָבָאָן לְגַבֵּי (נ''א לקבל) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל יְדֵי אָדָם, אִלֵּין אִינּוּן דְּיּוּקְנִין וְרָזִין עִלָּאִין, דְּשַׁוִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבַר נָשׁ, וְסִדֵּר לוֹן בְּאֶצְבְּעָן לְבַר וּלְגוֹ. וּבְהַהוּא כַּ''ף.
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא לֵיהּ לְבַר נָשׁ, סִדֵר בֵּיהּ, כָּל דִּיּוּקְנִין דְּרָזִין עִלָּאִין, דְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא, וְכָל דִּיּוּקְנִין דְּרָזִין תַּתָּאִין, דְּעָלְמָא דִּלְתַתָּא, וְכֹלָּא מִתְחַקְּקָא בְּבַּר נָשׁ, דְּאִיהוּ קָאִים בְּצֶלֶם אֱלהִים, בְּגִין דְּאִקְרֵי יְצִיר כַּ''ף.
וְרָזָא דְּכַ''ף, דְּאָת דָּא דְּאִקְרֵי כַּ''ף, דִּכְתִּיב, (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, דָּא אִיהוּ רָזָא דְּאָת כַּ''ף. אָת דָּא, אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין, וְדִיּוּקְנִין עִלָּאִין. בְּהַאי כַּ''ף תַּלְיָין עֶשֶׂר אֲמִירָן מִימִינָא וּמִשְּׂמָאלָא, חָמֵשׁ מִימִינָא, וְחָמֵשׁ מִשְּׂמָאלָא, וְאִינּוּן חַד בְּרָזָא חֲדָא.
(תנינן כתיב (יחזקאל כ״א:כ״ב) וגם אני אכה כפי אל כפי, דלהוו דא עם דא בפלוגתא ויסתלקו ברכאן מעלמא, הואיל וגאותא דישראל אתיהיבת לעמין. כד מתחברן כחדא, כתיב, (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת רמז לחבורא חדא.) וְכַד הֲווֹ בְּחִבּוּרָא חֲדָא, כְּתִיב, וַיִּבְרָא אֱלהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ'. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים (את האדם) דָּא סְלִיקוּ דְּמַחֲשָׁבָה בְּרָזָא פְּנִימָאָה. אֶת הָאָדָם: רָזָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, בְּצֶלֶם אֱלהִים רָזָא דְּכַף (אחרא).
כַּד אִתְבְּרֵי אָדָם, מַה כְּתִיב, בֵּיהּ, (איוב י׳:י״א) עוֹר (בראשית כ' ע''ב) וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי
- [...] et son état d’âme. Heureux les sages à qui il est donné de lire dans ce livre ! Le mystère relatif aux lèvres est exprimé dans la lettre Pé unie à la lettre Samekh. L’homme qui a de grosses lèvres est médisant ; il s’applique toujours à mettre la mésintelligence entre amis, en calomniant l’un auprès de l’autre ; il est éhonté et ne recule devant rien. Il ne peut pas garder de secrets. S’il se consacre à l’étude de la Loi, il divulgue des secrets qui doivent rester cachés. Il affecte des dehors vertueux, alors qu’en réalité il n’a aucune crainte de Dieu. Aussi convient-il d’éviter un tel homme, attendu que toutes ses paroles viennent des lèvres, mais nullement du cœur. L’homme dont la lèvre inférieure est moyenne et fendue au milieu est d’une extrême violence ; sa colère le rend insupportable à ceux qui l’entourent. Ses attaques sont toujours faites au grand jour, et il ne cherche jamais à les dissimuler. Parfois il se montre ironique. Quand un tel homme a la barbe bien touffue, il convient de ne pas s’associer à lui. Car, dans ce cas, il est excessivement susceptible et querelleur. Il réussit dans toutes les affaires matérielles ; il vainc ses ennemis.
C’est d’un tel homme que l’Écriture (Prov., VI, 13) dit : “ Il fait des signes des yeux ; il frappe du pied, etc. ” Et c’est de ses ennemis que l’Écriture (Prov., XXI, 29) dit : “ Le méchant fait paraître sur son visage son effronterie. ” Ce mystère est exprimé dans la lettre Pé séparée de la lettre Samekh, mais parfois unie à la lettre Resch. Pour ce qui est du mystère concernant les oreilles, l’homme dont les oreilles sont démesurément grandes est stupide, et parfois aussi atteint de folie. L’homme dont les oreilles sont petites et bien proportionnées a l’esprit éveillé, et il est animé d’un grand désir de tout apprendre et de tout connaître. L’homme dont le lobe de l’oreille adhère complètement à la mâchoire, est un dissolu. Ce mystère est exprimé dans la lettre Yod qui. se trouve comprise dans toutes les lettres (20). Jusqu’ici il a été parlé des traits du visage de l’homme. A partir d’ici, on va parler d’autres marques distinctives de l’homme, qui ne sont plus imprimées sur la figure. Comme le mystère de ces marques est d’un ordre supérieur, il ne nous est pas donné d’en parler. Veuillez donc, notre Maître, nous instruire là-dessus. Rabbi Siméon leur répondit : Mes enfants, vous êtes dignes en ce monde et dans le monde futur. Heureux mes yeux qui verront des élèves tels que vous, lorsque j’entrerai dans le monde futur ! Mon âme citera à l’Ancien des temps le verset suivant (Ps., XXIII, 5) : “ Tu as préparé une table devant moi contre ceux qui me persécutent ; tu as oint ma tête avec une huile ; que mon calice, qui a la force d’enivrer (21), est admirable ! ”
Et le Saint, béni soit-il, récitera à notre intention le verset suivant (Is., XXVI, 2) : “ Ouvrez les portes, pour qu’un peuple juste y entre, un peuple observateur de la foi. ” Les disciples commencèrent alors à parler de manière suivante : Il est écrit (Éz., I, 8) : “ Il y avait des mains d’homme sous leurs ailes. ” Ce verset a été expliqué de cette façon par les collègues que ces mains désignent les mains que tendent certains anges pour cueillir le repentir des hommes et le porter devant le Saint, béni soit-il. En créant l’homme, le Saint, béni soit-il, a imprimé sur son corps toutes les figures et les images célestes ; toutes les images des mystères d’en haut aussi bien que de ceux d’en bas se trouvent unis dans l’homme fait à l’image de Dieu. Ce mystere est exprimé dans la lettre Caph ; c’est de la lettre Caph que dépendent les dix verbes, dont cinq sont situés du côté droit et cinq du côté gauche. Par les mots (Gen., I, 27) : “ Et Élohim créa l’homme à son image ”, l’Écriture fait allusion à la formation du mâle et de la femelle, particularité par laquelle l’homme ressemble à l’image de Dieu. De la création de l’homme l’Écriture (Job, X, 11) dit : “ Tu m’as revêtu de peau et de chair, tu m’as affermi d’os et de nerfs. ” [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[76a]
וְגוֹ'. אִי הָכִי הָאָדָם מַהוּ. אִי תֵּימָא, דְּאֵינוֹ אֶלָּא עוֹר וּבָשָׂר וְעַצָמוֹת וְגִידִים, לָאו הָכִי, דְּהָא וַדַּאי הָאָדָם לָאו אִיהוּ אֶלָּא נִשְׁמְתָא. וְאִלֵּין דְּקָאָמַר עוֹר וּבָשָׂר עַצָמוֹת וְגִידִים, כֻּלְּהוּ לָא הֲווֹ אֶלָּא מַלְבּוּשָׁא בִּלְחוֹדוֹי, מָאנִין אִינּוּן דְּבַר נָשׁ, וְלָאו אִינּוּן אָדָם. וְכַד הַאי אָדָם אִסְתַּלָּק, אִתְפָּשַׁט מֵאִנּוּן מָאנִין דְּקָא לְבִישׁ.
עוֹר דְּאִתְלְבַּשׁ בֵּיהּ בַּר נָשׁ. וְכָל אִינּוּן עַצְמוֹת וְגִידִים, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. עוֹר כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּמָה דְּאוֹלִיף מֹר, בְּאִינּוּן יְרִיעוֹת, דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ד:ב׳) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. (שמות כ״ה:ה׳) עוֹרוֹת אֵלִים מְאָדָּמִים וְעוֹרוֹת תְּחָשִׁים. אִינּוּן מַלְבּוּשִׁין דִּלְעֵילָּא, דִּמְסַכְּכֵי לְמַלְבּוּשָׁא, אִתְפַּשָּׁטוּתָא דְּשָׁמַיִם, דְּאִיהוּ מַלְבּוּשָׁא דִּלְבַר. יְרִיעוֹת אִינּוּן מַלְבּוּשָׁא דִּלְגוֹ, וְאִיהוּ קְרוּמָא דְּסָכִיךְ עַל בִּשְׂרָא.
עַצְמוֹת וְגִידִים, אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין, דְּקַיְימִין לְגוֹ. וְכֻלְּהוּ מַלְבּוּשִׁין לִפְנִימָאָה, רָזָא דְּאָדָם עִילָּאָה, דְּאִיהוּ פְּנִימָאָה.
אוּף הָכִי רָזָא לְתַתָּא, אָדָם אִיהוּ פְּנִימָאָה לְגוֹ. מַלְבּוּשִׁין דִּילֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. עַצְמוֹת וְגִידִין, כְּגַוְונָא דְּקָאמְרָן בְּאִינּוּן רְתִיכִין וּמַשִׁירְיָין. בָּשָׂר אִיהוּ סָכִיךְ עַל אִינּוּן מַשִׁירְיָין וּרְתִיכִין, וְקַיְּימָא לְבַר, וְדָא (ויקרא ק''ע ע''א) רָזָא דְּאִתְמַשְּׁכָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. עוֹר דְּסָכִיךְ עַל כֹּלָּא, דָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן רְקִיעִין, דְּסָכִיכוּ עַל כֹּלָּא. וְכֻלְּהוּ מַלְבּוּשִׁין לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. פְּנִימָאָה דִּלְגוֹ רָזָא דְּאָדָם. וְכֹלָּא רָזָא, לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְעַל דָּא וַיִּבְרָא אֱלקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים, (תרי אלהים הכא חד כלפי דכר וחד כלפי נוקבא) וְרָזָא דְּאָדָם לְתַתָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא.
בְּהַאי רְקִיעָא דִּלְעֵילָּא, דִּמְסַכֵּךְ עַל כֹּלָּא, אִתְרְשִׁימוּ בֵּיהּ רְשִׁימִין, לְאִתְחֲזָאָה וּלְמִנְדַּע בְּאִינּוּן רְשִׁימִין, דְּאִתְקְבִיעוּ בֵּיהּ מִלִּין וְרָזִין סְתִימִין. וְאִינּוּן רְשִׁימִין דְּכֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי, דְּאִתְרְשִׁימוּ וְאִתְקְבִיעוּ בְּהַאי רְקִיעָא, דְּסָכִיךְ לְבַר. אוּף הָכִי עוֹר, דְּאִיהוּ סִכּוּכָא לְבַר בְּבַר נָשׁ, דְּאִיהוּ רְקִיעָא דְּסָכִיךְ עַל כֹּלָּא, אִית בֵּיהּ רְשִׁימִין וְשִׂרְטוּטִין, וְאִינּוּן כֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּהַאי עוֹר. לְאִתְחֲזָאָה בְּהוּ, וּלְמִנְדַּע בְּהוּ, מִלִּין וְרָזִין סְתִימִין, בְּכֹכָבַיָּא וּמַזְלַיא, לְעַיְּינָא בְּהוּ חַכִּימֵי לִבָּא, וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ לְמִנְדַּע אִסְתַּכְּלוּתָא בְּאַנְפִּין, בְּרָזִין דְּקָאָמַרָן, וְרָזָא דָּא, (ישעיהו מ״ז:י״ג) הוֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחוֹזִים בַּכֹּכָבִים.
וְדָא אִיהוּ, כַּד אִינּוּן נְהִירִין וְקַיְימִין, בְּלא רוּגְזָא. בְּזִמְנָא דְּרוּגְזָא שַׁלְטָא עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דִּינָא אַחֲרָא אִתְמְסַר לְמִנְדַּע בֵּיהּ. בְּמָה דְּלָא אִתְיְיהִיב לְשַׁלְּטָאָה, לְמִנְדַּע בְּזִמְנָא דְעֵינָא (נ''א דדינא) שַׁלְטָא בִּרְקִיעָא.
אֲבָל אִסְתַּכְּלוּתָא דְּאַנְפִּין עַל אָרַח קְשׁוֹט, בְּשַׁעֲתָא דְּאַנְפִּין נְהִירִין, וְקַיְּימָא בַּר נָשׁ עַל קִיּוּמָא, וְאִינּוּן רְשִׁימִין אִתְחָזוּן בְּאֹרַח קְשׁוֹט, דִּכְדֵין בְּהַהוּא אִסְתַּכְּלוּתָא יָכִיל לְאִתְּדָּנָא עַל בּוּרְיֵיהּ יַתִּיר, וְאַף עַל גַּב דִּבְכֹלָּא כָּל אִינּוּן חַכִּימִין יַכְלִין לְאִסְתַּכְּלָא.
שִׂרְטוּטֵי יְדִין וְשִׂרְטוּטֵי אֶצְבְּעָן, לְגוֹ, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרָזִין אַחֲרָנִין, לְמִנְדַּע בְּמִלִּין סְתִימִין. וְאִלֵּין אִינּוּן כֹּכָבַיָּא, דִּנְהִירִין לְאִסְתַּכְּלָא גּוֹ מַזָּלֵי, בִּטְסִירִין עִלָּאִין.
אֶצְבְּעָן קַיְימֵי בְּרָזִין עִלָּאִין. טוּפְרֵי אֶצְבְּעָאן, דְּקַיְימִין דְּחַפְיָן, לְבַר, הוּא אוּקְמוּהָ בְּאִינּוּן רָזִין, דַּהֲווֹ (בראשית כ''א ע''א) פָּנִים דִּלְבַר, וּבְהוּ אִית רָזִין, לְאִינוּן חֲרָשִׁין, דְּמִסְתַּכְלֵי בְּטוּפְרֵי, בִּנְהִירוּ דְּמִלָּה אַחֲרָא, דְּשַׁלְטָא בְּהוּ, וְאִינּוּן חֲרָשִׁין קָא מְסָאֲבֵי לְהַהוּא אֲתָר.
בְּטוּפְרִין אִית זִמְנִין, דְּנַהֲרִין בְּהוּ כֹּכָבִין חִוָּורִין דְּקִיקִין, וְאִלֵּין אִינּוּן כְּתוֹלְדָה דִּטְלוּפְחִין, וְאִינּוּן שְׁקִיעִין כְּהַאי מַסְמְרָא עַל לוּחָא. וְלָאו אִינּוּן כְּאִינּוּן חִוָּורִן אַחֲרָנִין דְּלָא שְׁקִיעִין, אֶלָּא דְּקַיְימִין לְעֵילָּא. בְּהָנִי דְּלָא שְׁקִיעִין, לֵית בְּהוּ מַמָּשָׁא. אֲבָל הָנִי דִּשְׁקִיעִין חִוָּורִין כְּתוֹלְדָה דִּטְלוּפְחִין אִית בְּהוּ מַמָּשָׁא, וְאִית סִימָנָא טָבָא לֵיהּ לְבַר נָשׁ בְּחֵדוּ (נ''א בהו') וְיַצְלַח בְּהַהוּא זִמְנָא. אוֹ גְּזֵרָה אִתְגְּזַר עָלֵּיהּ וְאִשְׁתֵּזִיב מִינָהּ.
שִׂרְטוּטֵי יְדִין בְּרָזִין עִלָּאִין,
- [...] Certes, la peau, la chair, les os et les nerfs ne constituent pas l’homme, attendu que l’âme seule constitue l’individualité de l’homme (22). La peau, la chair, les os et les nerfs forment seulement l’enveloppe de l’homme ; ils constituent son habit, mais ne sont nullement l’homme, attendu que, quand l’homme meurt, il est dépouillé de toutes ces enveloppes Cependant, bien que le corps de l’homme ne constitue que l’accessoire, sa forme cache un mystère suprême, ainsi que notre maître avait expliqué les paroles du verset suivant (Ps., CIV, 2) : “ Toi qui es revêtu de la lumière comme d’un vêtement, et qui étends le ciel comme une tente. ”
De même que Dieu forme le “ Point ” intérieur, et que toutes les légions célestes et tous les cieux ne forment que le vêtement, de même l’homme c’est l’âme intérieure, alors que toutes les parties du corps n’en sont que le vêtement Voilà pourquoi l’Écriture dit : ”Et Élohim créa l’homme à son image ” Dans ce verset, figure deux fois le mot “ Élohim ” pour correspondre au Principe mâle et au Principe femelle. Et, de même que le firmament est marqué d’étoiles et d’autres signes lisibles aux sages, de même la peau qui est l’enveloppe extérieure de l’homme est marquée de rides et de lignes lisibles aux sages ; et ces marques de la peau sont particulièrement lisibles au visage. C`est à ce mystère que font allusion les paroles de l’Écriture (Is., XLVII, 13) : “ Ceux qui étudient le ciel, qui contemplent les astres... ”
Pour juger exactement de l’homme d’après les marques de son visage, il faut le regarder à un moment où il n’est pas en colère ; attendu que, pendant la colère, l’homme est possédé par un autre esprit qui empêche de juger de son cœur, de même qu’on ne peut contempler les marques du firmament lorsque celui-ci est couvert de nuages (23). Les lignes de la paume et les doigts sont à l’homme ce que les étoiles et autres corps célestes sont au firmament. Et, de même que la face antérieure de la main est lisible aux sages, les ongles qui sont à la partie postérieure de la main sont également déchiffrables aux sages. C’est grâce à l’onychomancie que les mages prédisaient l’avenir de l’homme. Et pourtant l’esprit impur qui inspire les mages s’attache le premier aux ongles (24). On voit souvent sur les ongles des petites taches blanches qui ont la forme d’étoiles. Ces taches proviennent du vide qui existe entre l’ongle et la chair. Il y a des vides qui sont profonds, telles des chevilles plantées dans le mur ; et, dans ce cas, la tache ressort davantage à la face de l’ongle ; et il y a d’autres vides qui ne sont pas très profonds ; et, dans ce cas, les taches ne sont pas très prononcées. Ces dernières n’ont aucune importance dans l’onychomancie. Les premières sont d’un bon augure pour l’homme ; elles indiquent que le moment est favorable à l’homme et qu’il réussira dans toutes ses entreprises ; elles indiquent aussi parfois que la rigueur avait été décrétée contre l’homme, et que ce décret céleste vient d’être abrogé. Les lignes de la main cachent de grands mystères, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[76b]
(שרטוטין) בְּאֶצְבְּעָן לְגוֹ. בְּיָדִין שִׂרְטוּטִין רַבְרְבִין, שִׂרְטוּטִין זְעִירִין דְּקִיקִין עִלָּאִין בִּימִינָא. בְּאִינּוּן אֶצְבְּעָן דִּבְהוּ שִׂרְטוּטִין זְעִירִין. בְּאֶצְבְּעָא זְעֵירָא דִּימִינָא, אִית רְשִׁימִין דְּקִיקִין. אֶצְבְּעָא דָּא, קַיְּימָא תָּדִיר עַל עוֹבָדִין דְּבִסְטַר אַחֲרָא.
בְּהַאי אֶצְבְּעָא קַיְימִין שִׂרְטוּטִין, אִינּוּן דְּאֶצְבְּעָא אִתְכְּפִיל בְּהוּ. הָנֵי לָאו אִינּוּן לְאִסְתַּכְּלָא, אֶלָּא אִי אִתּוֹסְפָן בֵּיהּ. אִי אִתּוֹסְפָן תְּרֵין אוֹחֳרָנִין, עַל הַהוּא שִׂרְטוּטָא דְּאִתְכְּפַל בְּהוּ. אָרְחָא לָא אִזְדָּמַן לֵיהּ. וְאִי יַעֲבֹד לָא יִצְלַח.
בַּר אִי קַיְימָן בְּאַרְכָּא, בֵּין רְשִׁימָא לִרְשִׁימָא, בְּזִמְנָא דְּיִתְמְשַׁךְ מַשְׁכָא לַאֲחוֹרָא, וְאִשְׁתָּאָרוּ אִינּוּן רְשִׁימִין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן. הַאי יִצְלַח בְּאָרְחָא. וְסִימָן דָּא, תְּלַת תְּלַת בְּפוּתְיָא. וְאַרְבַּע בְּאַרְכָּא. וְרָזָא דָּא ז' מֵאַתְוָון זְעִירִין.
רְשִׁימָא חַד בְּאַרְכָּא, וּתְרֵין תְּרֵין בְּפוּתְיָא. מֵאָרְחָא, יִשְׁמַע מִלִּין בִּזְמַן קָרִיב, וְלֵית לֵיהּ בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא. אַרְבַּע רְשִׁימִין בְּאַרְכָּא, וְד' רְשִׁימִין בְּפוּתְיָא, אָרְחָא אִזְדָּמַן לֵיהּ בְּטֹרַח סַגִּי, וּלְסוֹפָא לְתוֹעַלְתָּיה. וְרָזָא דָּא ז' מֵאַתְוָון אֶמְצָעִיִּין, דְּבֵין זְעִירִין וְרַבְרְבִין.
חָמֵשׁ זְעִירִין רְשִׁימִין בְּפוּתְיָא לְתַתָּא, וְאַרְבַּע בְּפוּתְיָא לְעֵילָּא, וְאַרְבַּע בְּאַרְכָּא. נַיְיחָא לֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ, וְעַצְלָא אִיהוּ. וְאָרְחָא הֲוַת מְתַּתְקְנָא קָמֵיהּ, וְלָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד. וְאִי יַעֲבֹד, יִצְלַח בְּהַהוּא אָרְחָא, אֲבָל לָא עָבִיד לֵיהּ, וְעַצְלָא הֲוֵי וְרָזָא דָּא ז' דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה.
בְּאֶצְבְּעָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הַאי אֶצְבְּעָא קַיְּימָא, לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא הַהוּא דְּחָשִׁיב. אִי שִׂרְטוּטָא חֲדָא קַיְּימָא בְּאַרְכָּא, בֵּין שִׂרְטוּטֵי דְּפוּתְיָא, הַאי חָשַׁב מַחֲשָׁבִין, וְאִסְתַּלְּקָן מִנֵּיהּ, וְדָחִיל וְלָא עָבִיד, וְהַהִיא מַחֲשָׁבָה לָא אִתְעָבִיד כְּלָל.
אִי תְּרֵין שִׂרְטוּטִין בְּאַרְכָּא, דְּקַיְימִין כַּד אִתְפָּשַׁט מַשְׁכָא לַאֲחוֹרָא. הַאי לָאו בֵּיהּ מַחֲשָׁבִין, וְחָשִׁיב מַחֲשָׁבִין לְפוּם שַׁעֲתָא, וְאִתְעָבִיד, וְלָא מַחֲשָׁבָה דְּהִרְהֵר בֵּיהּ כְּלָל, אֶלָּא מַחֲשָׁבָה דְּאִיהוּ בִּבְהִילוּ וּזְעִירָא, אֲבָל הִרְהוּרָא וּמַחֲשָׁבָה לָא.
וְאִי תְּלַת רְשִׁימִין בְּאַרְכָּא. וּבְפוּתְיָא תְּרֵין אוֹ תְּלַת, כַּד אִתְפָּשַׁט מַשְׁכָא לַאֲחוֹרָא. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ פְּקִיחָא, וְחָשִׁיב מַחֲשָׁבִין, וְכָל אִינּוּן מַחֲשָׁבִין דְּאִינּוּן לִסְטַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקַיְּימָן בִּידֵיהּ, וּמַחֲשָׁבִין אַחֲרָנִין לָאו הָכִי.
אִי אַרְבַּע אוֹ חֲמִשָּׁה בְּאַרְכָּא, בְּאִתְפְּשָׁטוּ דְּמַשְׁכָא כִּדְקָאמְרַן, (דא איהו) כַּד שָׁרָאן עַל פּוּתְיָא, בִּתְלַת, אוֹ בְּאַרְבַּע, אוֹ מִתְּרֵין וּלְהָלְאָה. דָּא בַּר נָשׁ דְּמַחֲשָׁבוֹי לְאַבְאָשָׁא, וְאִשְׁתָּבַח בְּהוּ. וְדִיקְנִה וּגְבִינֵי עֵינוֹי סוּמָקִין, מְחַשֵּׁב לְבִישׁ וְאִשְׁתָּבַּח בְּהוּ. קִצְרָא דְּיוֹמִין אִיהוּ. פְּקִיחָא אִיהוּ. וְאַכְנַע תָּדִיר לִמְכִילָן דְּבִישׁ. אַצְלַח. וּלְסוֹפָא דְּיוֹמִין זְעִירִין אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא.
אַסְוָותָא לְהַאי תִּיּוּבְתָּא. כְּדֵין אִשְׁתְּכָחוּ תְּלַת רְשִׁימִין, אוֹ אַרְבַּע, וְשַׁרְיָין עַל תְּרֵין. תְּלַת רְשִׁימִין אוֹ ד' בְּאַרְכָּא וְשַׁרְיָין עַל תְּרֵין בְּפוּתְיָא. דְּהָא כְּפוּם מִנְהֲגָא דְּבַר נָשׁ, הָכִי מִתְחַלְּפֵי שִׂרְטוּטִין, מִזְּמַן לִזְמַן. וְרָזָא דָּא (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִיא בְּמִסְפַּר צְבָאָם וְגוֹ', מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ וְגוֹ'.
כְּמָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְלָף חַיָּילִין וּזְמָנִין בְּכֹכְבֵי שְׁמַיָא, יוֹמָא דָּא כָּךְ, וּלְיוֹמָא אַחֲרָא כַּךְ. (ודא איהו דאמרינן בצלותא דערבית ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים כפום דחלופא דזמנים כך איהו מסדר כוכבים.) כְּפוּם דְּאָדָם דִּלְגוֹ כָּל עוֹבָדוֹי. הָכִי אִתְחָזוּן בְּהַאי רְקִיעָא. וְהָכִי אִתְחָזֵי בְּהַאי מַשְׁכָא דְּהַאי אָדָם תַּתָּאָה. דְּאִיהוּ רְקִיעָא, עוֹר דְּחַפְיָא עַל כֹּלָּא.
וְכֹלָּא כְּפוּם גַּוְונָא דְּאָדָם דִּלְגוֹ, דְּהַאי לְזִמְנִין קָאִים בְּדִינָא, לְזִמְנִין בְּרַחֲמֵי, כְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ אַחְזֵי לְבַר. לְזִמְנִין כְּהַאי גַּוְונָא, וּלְזִמְנִין כְּהַאי גַּוְונָא כְּגַוְונָא דָּא לְתַתָּא בְּהַאי אָדָם, כְּמָה דְּאַמָרָן, לְזִמְנִין כְּהַאי גַּוְונָא, וּלְזִמְנִין כְּהַאי גַּוְונָא, וְרָזָא דָּא אָת ז' אִתְכְּלִיל בֵּיהּ אָת י' .
וְרָזִין אִלֵּין בְּאֶצְבְּעָן
- [...] de même celles des doigts. Ce sont les lignes de la main droite qui sont les plus importantes. Il y en a de très prononcées et d’autres qui sont à peine perceptibles. Les lignes très faibles de l’auriculaire de la main droite sont également très importantes. Les plis formés a l’endroit des articulations des phalanges n’ont aucune signification. Cependant, lorsque, outre le pli naturel formé par le pli des doigts, il y a encore deux autres lignes, celles-ci indiquent que l’homme n’est pas heureux et qu’il ne réussira dans aucune entreprise. Les lignes verticales sur les doigts, qui disparaissent lorsque les doigts sont trop tendus, indiquent, au contraire, que l’homme réussira dans ses entreprises. L’homme qui a trois lignes sur la partie intérieure de l’auriculaire, c’est-à-dire sur la face intérieure de l’auriculaire qui regarde l’annulaire, et quatre autres sur la paume disposées verticalement doit apprendre à bref délai des nouvelles qui ne seront pour lui d’aucune utilité. Quatre lignes verticales sur la face antérieure de l’auriculaire et quatre lignes horizontales sur la face intérieure du même doigt indiquent un prochain et long voyage qui sera couronné de succès.
Ce mystère est exprimé dans la forme de la lettre Zaïn. Cinq lignes faibles en bas de la face intérieure de l’auriculaire et quatre lignes en haut sur la même face, et en plus quatre lignes verticales sur la face antérieure du même doigt indiquent un homme sans souci et paresseux ; un tel homme réussirait souvent dans ses entreprises, s’il pouvait se décider à faire un voyage ; mais sa paresse l’en empêche toujours. Ce mystère est également exprimé dans la forme verticale de la lettre Zaïn. Une ligne verticale sur la face antérieure du doigt majeur indique un homme posé qui réfléchit avant d’agir et n’entreprend rien sans avoir pesé au préalable tous les inconvénients qui pourraient résulter de son acte. Deux lignes verticales sur la même face du doigt, qui ne disparaissent pas même lorsque le doigt est tendu, indiquent un homme qui réfléchit peu et dont tous les actes sont faits avec précipitation. Trois lignes verticales sur la même face du doigt augmentées de deux ou trois lignes sur la face antérieure du même doigt, c’est-à-dire la face antérieure du majeur qui touche l’annulaire, indiquent un esprit fin et réfléchi ; tous les efforts de cet homme tendent à marcher dans la voie du Saint, béni soit-il ; il n’a pas d’autre ambition.
Quatre ou cinq lignes sur la face antérieure et autant de lignes sur la face intérieure du majeur indiquent un homme qui ne pense qu’à faire le mal et s’en targue. De même les bords de la paupière rouges indiquent un homme qui pense toujours au mal et s’en targue. Outre ce dernier indice, la marque susnommée indique également que l’homme sera favorisé par la fortune, mais qu’il ne jouira pas longtemps du bonheur ; car il mourra peu de temps après. Cependant, grâce à la contrition et à la prière, l’homme peut changer la destination ; et, dans ce cas, le nombre des lignes se modifie ; trois lignes sont parfois réduites à deux, deux sont parfois changées en quatre, et ainsi de suite. Car les lignes de la main ne sont point permanentes ; elles se transforment de temps en temps, suivant la conduite de l’homme. Tel est le mystère caché dans les paroles de l’Écriture (Is., XL, 26) : “ ... Qui fait sortir en les comptant les armées des étoiles, et qui les appelle toutes par leur nom, sans qu’une seule manque, tant il excelle en grandeur, en vertu et en puissance. ” De même que la constellation n’est pas permanente (tantôt une étoile apparaissant dans une direction et tantôt dans une direction opposée), de même les lignes tracées sur le corps humain, qui correspondent à la constellation du firmament, ne sont pas permanentes ; elle se métamorphosent suivant la conduite de l’homme. Ce mystère est exprimé dans la lettre Zaïn unie à la lettre Yod. Les lignes [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[77a]
דִּימִינָא, בִּזְעֵירָא וּבְרַבְרְבָא. וְסִימָן (דברים א׳:י״ז) כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל תִּשְׁמָעוּן. אֵלּוּ תְּרֵין אֶצְבְּעָן בְּרָזִין אִלֵּין, וְהָכִי אִינּוּן בְּרָזִין דְּאוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ דְּמֹר, (ולא אינון) בְּרָזֵי דְּרַב יֵיסָא סָבָא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה שִׂרְטוּטִין אַחֲרָנִין, דְּאִקְרוּן כֻּלְּהוּ תוֹלְדוֹת, וְאִינּוּן תוֹלְדוֹת אָדָם, כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ד׳) תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם, וְהָא אִתְּמַר, דְּכֹלָּא רָזָא דָּא. כְּגַוְונָא דָּא תוֹלְדוֹת אָדָם, בְּכָל אִינּוּן דִּיּוּקְנִין דְּאַנְפִּין, וּבְכָל אִינּוּן דְּקָאָמַרָן. וּבְאִלֵּין תוֹלְדוֹת דְּשִׂרְטוּטֵי יְדִין, דְּאִתְחַזְיָין בְּרָזִין פְּנִימָאִין, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי.
זֶה סֵפֶר תוֹלְדוֹת אָדָם, לְשִׂרְטוּטִין, סִימָן זר''ה פס''ץ. רָזִין לְחַכִּימֵי לִבָּא, רזהס''ף, חָמֵשׁ אַתְוָון, בְּחָמֵשׁ תַּרְעִין, לְמִנְדַּע חָכְמָה בְּסוּכְלְתָנוּ.
תַּרְעָא קַדְמָאָה, ר'. בִּידָא אִית שִׂרְטוּטִין דְּקִיקִין, וְשִׂרְטוּטִין רַבְרְבִין. וְכֻלְּהוּ מִתְעָרְבֵי דָּא עִם דָּא. שִׂרְטוּטִין רַבְרְבִין דְּאִית בִּידָא, כַּד אִינּוּן תְּרֵין בְּאַרְכָּא, וּתְרֵין בְּפוּתְיָא, וְאָחִידוּ דָּא בְּדָא, דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה', וּבְרָזָא דְּאָת ר' וְדָחֵי לְאָת ז', וְנָטִיל אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון. בְּפוּתְיָא נָטִיל ה', בְּאַרְכָּא נָטִיל ר', וְסִימָן דִּילֵיהּ ה''ר.
דָּא אִית לֵיהּ בִּידָא שְׂמָאלָא כְּהַאי גַּוְונָא בְּאִלֵּין שִׂרְטוּטִין רַבְרְבִין. אֲבָל אִינּוּן שִׂרְטוּטִין זְעִירִין דְּנָטְלָא יְמִינָא, לָא נָטְלָא שְׂמָאלָא. דִּימִינָא נָטְלָא, חַד שִׂרְטוּטָא דָּקִיק לְעֵילָּא בְּאַרְכָּא, וְחַד שִׂרְטוּטָא דָּקִיק לְתַתָּא, דְּאָחִיד בֵּין אִינּוּן תְּרֵין שִׂרְטוּטִין רַבְרְבָן. בְּפוּתְיָא אִית חַד שִׂרְטוּטָא דָּקִיק, דְּאָחִיד לְתַתָּא בְּאִינּוּן תְּרֵין דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ. וּבִשְׂמָאלָא לָאו הָכִי, וְרָזָא דִּילֵיהּ אִיהוּ בִּימִינָא, וְלָאו בִּשְׂמָאלָא.
הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, דִּלְזִמְנִין תָּאִיב בְּבֵיתָא, וּלְזִמְנִין בְּאָרְחָא, דָּא לָא שָׁכִיךְ לִבֵּיהּ בְּהַאי וּבְהַאי. כַּד אִיהוּ בְּבֵיתָא תָּאִיב בְּאָרְחָא, וְכַד אִיהוּ בְּאָרְחָא, תָּאִיב בְּבֵיתָא. אַצְלַח תָּדִיר בְּאָרְחָא, וּלְזִמְנִין בְּבֵיתָא. דָּא אַצְלַח בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא אִי אִשְׁתְּדַל בְּהוּ. הַאי חָמֵי בְּשַׂנְאוֹי, תּוֹעַלְתָּא לְסַגִּיאִין בֵּיהּ. עַצְלָא אִיהוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא. אִי אִתְּעַר, אִתְּעָרוּן לְאוֹטָבָא לֵיהּ מִלְּעֵילָּא. זָכֵי בְּמִלּוֹי. דָּא אִיהוּ חֲמִידָא וּמְפַזֵּר מָמוֹנָא. טָב עֵינָא אִיהוּ. צְלוֹתֵיהּ אִשְׁתְּמַע. נָחִית וְסָלִיק בְּמָמוֹנָא.
דָּא אִיהוּ דִּלְזִמְנִין מִתְּבַּר לִבֵּיהּ לְגַבֵּיהּ מָארֵיהּ. וּכְדֵין אִשְׁתְּכָחוּ תְּלַת שִׂרְטוּטִין זְעִירִין, דִּמְעַבְּרָן בְּהַהוּא שִׂרְטוּטָא דָּקִיק, דְּאִתּוֹסָף עַל אִינּוּן תְּרֵין דְּפוּתְיָא, וְרָזָא דָּא ה' דְּמִתְחַבְּרָא עם ר'. דָּא אָרְחָא, דָּא בֵּיתָא. דָּא חֶדְוָה, דָּא עֲצִיבוּ, דָּא תּוֹעַלְתָּא, דָּא עַצְלָא, דָּא טָב עֵינָא, דָּא חֲמִידָא, וּמְפַזֵּר מָמוֹנָא. דָּא מִתְּבַּר לִבֵּיהּ, וְתָב לְמָארֵיהּ.
תַּרְעָא תִּנְיָינָא, ז'. בִּימִינָא, בְּקַסְטִירוּ דְּקוֹלְטָא, רְשִׁימִין שְׁכִיחֵי, כַּד אִשְׁתְּכָחוּ תְּלַת שִׂרְטוּטִין רַבְרְבִין בְּפוּתְיָא, וּתְרֵין רַבְרְבִין בְּאַרְכָּא, וְחַד מֵאִינּוּן דְּאָרְכָּא, אָחִיד בְּאִינּוּן תְּרֵין דְּפוּתְיָא, וְחַד אַחֲרָא לָא אָחִיד בְּהוּ. הַאי אִית פַּסְלוּ בְּזַרְעֵיהּ, מִסִּטְרָא דַּאֲבוֹי, אוֹ מִסִּטְרָא דְּאִמֵּיהּ.
וּכְדֵין מִשְׁתַּכְּחֵי לְתַתָּא מֵאִינּוּן תְּלַת שִׂרְטוּטִין דְּפוּתְיָא, תְּרֵין שִׂרְטוּטִין דְּקִיקִין, דַּאֲחִידָן בְּהוּ לְתַתָּא. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, מְתַקֵּן עוֹבָדוֹי, קָמֵי בְּנֵי נָשָׁא, וְלִבֵּיהּ לָא קְשׁוֹט. וּלְזִמְנָא דְּסִיב, אַהְדָּר לְאִתְתַּקְנָא. כְּדֵין אִשְׁתְּכָחוּ אִינּוּן תְּרֵין שִׂרְטוּטִין בְּאָרְכָא, אֲחִידָן בְּאִינוּן דְּפוּתְיָא, דָא עִם דָא. וּתְרֵין אַחֲרָנִין עִמְהוֹן בְּאֶמְצָעִיתָא, דְּקִיקִין, וְדָא בְּאַרְכָּא. וּתְלַת דְּקִיקִין בְּפוּתְיָא, וְרָזָא דָּא ז' דְּמִתְחַבְּרָא בְּאָת ר'.
וְכַד אִיהוּ סִיב וְתָב כִּדְקָאמְרַן, אִתְתָּקַּן אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ר', וְאִתְחֲבָּר בְּאָת ז'. לְבָתַר כַּד הַאי אִתְתָּקַּן, אִיהוּ תָּדִיר בִּלְחִישׁוּ, וְכָל עוֹבָדוֹי בִּלְחִישׁוּ. אֲבָל לָאו אִיהוּ בְּקִיּוּמָא כַּדְקָא חֲזִי בְּגִין דְּהַהוּא פַּסְלוּ, עַד לָא אִתְיָיאָשָׁא בֵּיהּ. (מכאן אוליפנא מאן דפסיל זרעיה עד תלת דרין לא אתייאשא ההוא פסילו
- [...] des doigts de la main droite sont divisées en lignes prononcées et en lignes faibles. Les paroles (Deut., I, 17) suivantes de l’Écriture peuvent servir de mnémonique à la sentence énoncée : “ Vous écouterez le petit comme le grand. ” L’explication des lignes visibles sur les doigts nous a été donnée par toi, notre maître, d’après la doctrine ésotérique de Rabbi Yessa le Vieillard. Quant aux autres lignes de la paume, elles sont les dérivées des lignes précédentes ; et c’est à ces lignes que font allusion les paroles de l’Écriture (Gen., II, 4) : “ Les enfants du ciel... ” Les lignes de la main cachent de grands mystères. Les paroles (Gen., V, 1) : “ Voici le livre (Zeh sepher) de la génération de l’homme ” font allusion aux lignes de la main exprimées dans les lettres Zaïn, Resch, Hé, Pé, Samekh et Tzadiq. Les sages désignent ces lettres par la mnémonique “ Razah saph (25) ”. Ces cinq lettres renferment les mystères des cinq diverses catégories des lignes de la main ; car ces lignes se divisent en cinq classes. La première classe des lignes est exprimée dans la lettre Resch. Il y a sur la paume des lignes fort prononcées et d’autres plus faibles. Sur chacune des deux mains, le nombre des lignes très prononcées est de trois. Lorsque ces trois lignes, sur la paume droite, sont croisées par une ligne faible qui fait ainsi l’union de toutes les trois, alors qu’elle n’existe pas sur la paume de la main gauche, c’est l’indice d’un homme inconstant, qui voudrait voyager lorsqu’il est à la maison, et qui voudrait être à la maison quand il est en voyage.
Un tel homme réussit toujours s’il voyage beaucoup et parfois aussi en restant à la maison. Il réussit également dans l’étude de la doctrine et des mystères, s’il s’y consacre. Il triomphe toujours sur ses ennemis. Il fait preuve de paresse dans tout ce qui concerne les affaires matérielles. Chaque fois qu’il invoque le secours du ciel, celui-ci lui vient en aide. Il est enthousiaste ; il est excessivement prodigue ; il est bienveillant ; sa prière est toujours exaucée ; l’état de sa fortune est toujours sujet à fluctuations. Il a parfois des élans de piété ; et c’est dans cet état que la ligne médiane qui réunit les trois lignes de la paume droite apparaît le mieux. Ce mystère est exprimé dans la lettre Hé unie à la lettre Resch. La deuxième classe des lignes se rapporte aux lignes faibles formant les branches de la grande ligne médiane qui commence entre le pouce et l’index et se dirige en biais vers l’autre bout de la paume. Le nombre de ces petites lignes est de sept sur la main droite où elles sont ramifiées avec la ligne médiane. Si cette ligne médiane est coupée par trois grandes lignes disposées horizontalement et par deux autres disposées verticalement, cette marque indique une naissance polluée qui provient soit du père, soit de la mère. Si les trois lignes disposées horizontalement sont croisées à leur extrémité par deux lignes verticales, cela indique un hypocrite qui affecte des dehors religieux, alors que la vérité ne réside point dans son cœur. Mais parfois un tel homme est encore susceptible de pénitence. Quand les deux lignes verticales croisent les trois lignes horizontales au milieu, au lieu de l’extrémité, cela indique un homme sournois. Mais toutes ces marques disparaissent [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[77b]
מלכשכשא. בגין כך תנינן ווי ליה לההוא בר נש דפסל זרעיה ולא חייש ליקרא דמאריה. פסיל זרעיה ודאי.)
וּלְבָתַר דְּאִתְיָיאָשָׁא. הַהוּא פְּסִילוּ, כְּדֵין אִשְׁתְּכָחוּ שִׂרְטוּטִין בִּידָא יְמִינָא, אַרְבַּע וְחָמֵשׁ. אַרְבַּע בְּאַרְכָּא, חָמֵשׁ בְּפוּתְיָא. וְרָזָא דָּא ז', וְאִתְחֲבָּר בְּאָת ה'. הַאי לְזִמְנִין אַצְלַח, לְזִמְנִין לָא אַצְלַח. אַצְלַח בְּאוֹרַיְיתָא, וּלְסוֹף יוֹמוֹי, אַצְלַח אֲפִילּוּ בְּמָמוֹנָא.
תַּרְעָא תְּלִיתָאָה, ה'. בִּימִינָא, כַּד אִשְׁתְּכָחוּ חָמֵשׁ שִׂרְטוּטִין בְּפוּתְיָא, וּתְלַת בְּאַרְכָּא, וְאִשְׁתְּכַח הַהוּא שִׂרְטוּטָא דְּאֶמְצָעִיתָא מֵאִינּוּן תְּלַת, דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה', וְאִסְתְּמִיךְ בְּאוֹת ס'.
בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּכַח הַהוּא שִׂרְטוּטָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּעָאל וְאָחִיד גּוֹ אִינּוּן חָמֵשׁ שִׂרְטוּטִין דְּפוּתְיָא, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ עָצִיב וְרָגִיז גּוֹ בֵּיתֵיהּ, וּבְגוֹ בְּנֵי נָשָׁא לָאו הָכִי. קַמְצָן אִיהוּ בְּבֵיתֵיהּ, וְרָגִיז וְכָפִין, וּלְזִמְנִין לָא. לְבַר מִבֵּיתֵיהּ לָאו הָכִי. אַצְלַח בְּעוֹבְדֵי עָלְמָא. כַּד אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא אִסְתַּכִּיל זְעֵיר וְאִתְהַדָּר בָּהּ. מְהֵימָנָא אִיהוּ, אֲבָל לָאו כָּל זִמְנָא. וְהַהוּא זִמְנָא דְּלָאו מְהֵימָנָא, אַחְזֵי גּוָֹון קְשׁוֹט, וְלָא קְשׁוֹט בִּשְׁלִימוּ. בְּדִינָא יִצְלַח. מְהֵימָנָא אִיהוּ בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה', וְאִתְחֲבָּר בְּאָת ס'.
וְאִי אַרְבַּע שִׂרְטוּטִין בְּפוּתְיָא, וְחָמֵשׁ בְּאַרְכָּא, תְּרֵין מֵאִינּוּן דְּאָרְכָּא, עָאלִין גּוֹ אִינּוּן אַרְבַּע, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ חַדֵּי בְּבֵיתֵיהּ, וְאִתְחַזֵּי עָצִיב לִבָּא לְבַר, וְלָאו הָכִי דְּכֵיוָן דְּמַלִּיל עִם בְּנֵי נָשָׁא, אַחְזֵי חֵדוּ וְאִתְכְּוָון בְּמִלּוֹי.
תְּלַת שִׂרְטוּטִין זְעִירִין עָאלִין גּוֹ אִינּוּן דְּאָרְכָּא, דָּא אִית לֵיהּ חַד רְשִׁימוּ אוּכָם בְּגוּפֵיהּ, וּתְלַת שַׂעֲרִין תַּלְיָין בְּהַהוּא רְשִׁימוּ, וְהַהוּא רְשִׁימוּ אִיהוּ כְּעִגּוּלָא, וְחַד תְּבִירָא (חבורא) בְּרֵישֵׁיהּ. וּלְהַאי רְשִׁימָא, קָרָאן לֵיהּ חַכִּימֵי לִבָּא, דְּיַדְעִין רָזִין אִלֵּין, רֵישׁ נִשְׁרָא. רְשִׁימוּ דָּא, אִתְחָזֵי לְזִמְנִין, בֵּין כִּתְפוֹי. וּלְזִמְנִין, בִּדְרוֹעָא יְמִינָא. וּלְזִמְנִין, עַל יְדָא יְמִינָא בְּאֶצְבְּעוֹי.
אִי רְשִׁימָא דָּא רֵישׁ נִשְׁרָא, אִיהוּ בְּאֹרַח מֵישָׁר בְּתִיקוּנוֹי, יִסְתַּלַּק לְעוּתְרָא וְלִיקָרָא. וְאִי הַהוּא רֵישׁ נִשְׁרָא אִתְהַפַּךְ לַאֲחוֹרָא, יִזְכֶּה לְבֵנִין לְזִמְנִין. אֲבָל כַּד אִיהוּ סִיב, יִזְכֶּה לְעוּתְרָא יַתִּיר, וְלִיקָר סַגְיָא, יַתִּיר מֵעוּלְמוֹי, וְיַצְלַח בְּאוֹרַיְיתָא, אִי אִשְׁתַּדַּל בָּהּ.
רֵישׁ נִשְׁרָא דָּא, אִתְחָזֵי לְזִמְנִין אוּכָמָא, וּלְזִמְנִין גּוָֹון דְּלָא סוּמָק זְעֵיר, דְּלָא אִצְטְבַּע כָּל כַּךְ. לְזִמְנִין בְּשַׂעֲרִין לְזִמְנִין שְׁעִיעַ, וְכֹלָּא חַד סִימָנָא אִיהוּ, וּבְחַד דִּינָא אִתְדָּן.
וְאִי הַהוּא גּוָֹון סוּמָק אִצְטְבַּע יַתִּיר, וְקָאִים בִּגְוָונֵיהּ, זְמַן זְעֵיר הוּא דְּאִצְטְבַע, בְּגִין דְּאִלֵּין גַּוְונִין, לְזִמְנִין קַיְימִין נְהִירִין, וּלְזִמְנִין חֲשׁוּכִין. וְאִי אִצְטְבַּע הַהוּא סוּמָק וְנָהִיר, כְּדֵין אִית בִּידָא שְׂמָאלָא, תְּלַת שִׂרְטוּטִין בְּאַרְכָּא, וּתְלַת בְּפוּתְיָא, וְחַד דָּקִיק עַל אִינּוּן דְּפוּתְיָא, וְחַד דָּקִיק עַל אִינּוּן דְּאָרְכָּא. וּבִידָא יְמִינָא אִתּוֹסָף חַד בְּפוּתְיָא בִּלְחוֹדוֹי. הַאי בַּר נָשׁ שָׁכִיב בְּנִּדָּה, וְלָא תָּב מִינֵּהּ לְמָארֵיהּ.
וְכַד תָּב בִּתְיוּבְתָּא, אִשְׁתָּאָרוּ אִינּוּן שִׂרְטוּטִין בִּידָא שְׂמָאלָא, וְהַהוּא דְּאִתּוֹסָף בִּימִינָא, אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ, וְאִתְעָדֵי הַהוּא סוּמָקָא, דְּלָא אִתְחָזֵי נָהִיר כָּל כַּךְ מִנֵּיהּ. וּלְזִמְנִין דְּאַף עַל גַּב דְּתָב, לָא אַעְדִּיוּ מִנִּיהּ הַהוּא סוּמָקָא, עַד זְמַן. הַאי אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה', וְאִתְעָדֵי אָת ס', וְעָאל תְּחוֹתוֹי אָת ץ', וְאִתְחֲבָּר אָת ה' בְּאָת ץ'. הַאי בָּעֵי תִּקּוּנָא לְנַפְשֵׁיהּ בִּבְהִילוּ. חַכִּימָא דְּלִבָּא דְּחָמֵי לֵיהּ, חוֹבָתָא אִית עָלֵיהּ, לוֹמַר לֵיהּ זִיל אַסֵּי לְנַפְשָׁךְ.
וְאִי תְּלַת שִׂרְטוּטִין בְּאַרְכָּא, וְחַד בְּפוּתְיָא, דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ה' בִּלְחוֹדֵיהּ. וּלְזִמְנִין אִתְחַבַּר בְּרָזָא דְּאָת ז'. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ תָּאִיב בָּתַר בִּצְעִין דְּעָלְמָא. וְאִי לָאו, רָדִיף בָּתַר נָשִׁין, וְתֵיאוּבְתֵיהּ נִאוּפִים. וְאַף עַל גַּב דְּתָאִיב לְבִצְעִין דְּעָלְמָא, הַאי לָא אַעְדִּיו מִנֵּיהּ, וְלָא אַכְסִיף. עֵינוֹי שְׁקִיעִין וּמַלִּיל בְּהוּ.
אִי תָּב לְמָארֵיהּ מִתְחַלְּפֵי שִׂרְטוּטִין. תְּלָת בְּפוּתְיָא וְחַד לְאָרְכָּא, וְאִינּוּן תְּרֵין דְּקִיקִין
- [...] dès que l’homme s’amende et change de conduite. Quatre ou cinq lignes verticales sur la main droite, ou quatre lignes verticales et cinq horizontales, indiquent que cet homme réussira quelquefois dans ses affaires et que d’autres fois, il ne réussira pas. Il réussira toujours dans l’étude de la doctrine, s’il s’y consacre ; et, à la fin de ses jours, il réussira dans toutes ses entreprises, même financières. La troisième classe des lignes est exprimée dans la lettre Hé. Lorsque la ligne médiane de la paume droite est coupée par cinq lignes faibles disposées horizontalement et par trois autres disposées verticalement, cela indique un homme avare dans l’intérieur de sa maison, et prodigue quand il est en société ; il est hargneux dans l’intérieur de sa maison, et affable lorsqu’il est en société. Il réussit dans les affaires matérielles. Il ne réussira jamais dans l’étude de la doctrine. Il est fidèle ; mais sa fidélité n’est pas constante. Alors même qu’il est infidèle, il affecte des dehors de fidélité.
On peut lui confier les mystères de la doctrine sans appréhender leur divulgation. Il a toujours gain de cause dans les procès. Ce mystère est exprimé dans la lettre Hé unie à la lettre Samekh. Quatre lignes horizontales coupées par cinq lignes verticales indiquent un homme gai tant qu’il reste chez lui, et mélancolique lorsqu’il est en société. Lorsque la ligne médiane est coupée par trois lignes faibles, il est certain que l’individu a un grain de beauté (26) sur le corps, pourvu de trois poils. Les initiés dans les mystères de ces marques du corps humain nomment ce grain de beauté “ tête de l’aigle ”. Parfois ce grain est situé entre les épaules ; parfois il se trouve sur le bras droit et quelquefois aussi sur les doigts de la main droite.
Un grain formé régulièrement dont le point le plus élevé se trouve au centre indique la richesse et la gloire ; un grain formé irrégulièrement indique une descendance mâle Quand ce grain n’apparaît que dans la vieillesse, il indique que cet homme arrivera à une grande richesse ou à une gloire extraordinaire et qu’il réussira dans l’étude de la Loi en s’y consacrant. La “ tête de l’aigle ” est parfois noire, d’autres fois d’une couleur rougeâtre ; parfois elle est pourvue de poils, et parfois elle ne l’est pas. Les indications données s’appliquent à toutes ces sortes de grains. Quand le grain est d’un rouge vif, il est certain que le même individu a sur la main gauche trois lignes verticales et trois autres horizontales, ces dernières surmontées d’une ligne faible, également disposée horizontalement, et qu’il en a une de plus sur la main droite. Cette marque indique que cet homme a eu des relations avec une femme pendant ses menstrues, et qu’il ne s’en est pas encore repenti.
Mais dès que l’homme fait pénitence, la rougeur du grain disparaît. Il arrive pourtant aussi des cas où la pénitence ne fait point disparaître la rougeur du grain. Ce mystère est exprimé dans la lettre Hé séparée de la lettre Samekh et unie à la lettre Tzadiq. Quand les initiés voient sur le corps de quelqu’un cette marque qui indique le péché, ils ont coutume de dire à l’individu : Tâche de te guérir. Trois lignes disposées verticalement coupées par une ligne horizontale indiquent que cet homme est avide d’argent ; et si son avidité n’est point pour l’argent, elle l’est assurément pour les femmes ; cette marque indique le libertinage. L’avidité d’argent de cet homme ne sera jamais satisfaite. Un tel homme regarde les femmes avec désir. Mais dès que l’homme se corrige, les lignes de sa main disparaissent. Trois lignes horizontales et une verticale accompagnées de deux lignes [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[78a]
קַיְימִין בְּקִיּוּמָא, כְּדֵין רְעוּ דִּילֵיהּ יַתִּיר בְּאִתְּתֵיהּ, וְאִתְדְּבַק בָּהּ. חַד דָּקִיק יַתִּיר, עָאל בֵּין אִינּוּן תְּרֵין דְּקִיקִין. כְּדֵין אִתְחַבַּר אָת ה' בְּאָת ז'.
וְאִי שִׂרְטוּטָא חַד בְּאַרְכָּא וְאַרְבַּע בְּפוּתְיָא, וּתְלַת דְּקִיקִין קַיְימִין עַל הַהוּא חַד, וְחַד עַל אִינּוּן אַרְבַּע. עַל דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, אִית לֵיהּ תְּלַת קִסְטְרִין דְּקִיקִין, דְּאִתְיְלִידוּ בֵּיהּ מִיּוֹמִין זְעִירִין, וְחַד שַׂעֲרָא תַּלְיָא, בְּהַהוּא חַד דְּרֵישָׁא. הַאי אִיהוּ רָדִיף בָּתַר נְאוּפָא דְּאֵשֶׁת חַבְרֵיהּ. מָארֵיהּ דִּזְדוֹנָא אִיהוּ. אַגְזִים בְּעֵינָא שְׂמָאלָא, בְּלָא מִלּוּלָא כָּלַל, וְאַשְׁלִים. וּבְגִין דְּאִיהוּ מָארִיהּ זְדוֹנָא, לָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, לְאָתָבָא קָמֵיהּ. לְבָתַר קָטִיל חִוְיָא לֵיהּ, אוֹ בַּר נָשׁ סוּמָקָא.
וְאִי אַרְבַּע בְּאַרְכָּא, וּתְלַת בְּפוּתְיָא, וְאִינּוּן דְּסַלְּקִין לְעֵילָּא אַעְדִּיוּ מִנֵּיהּ. הַאי, תָּבַר לִבֵּיהּ לְגַבֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיוּבְתָא. כְּדֵין אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת פ', וְאִתְחֲבָּר בְּאָת ה'. עַל אִלֵּין, וְעַל אִינּוּן דִּכְוָותֵיהּ, כְּתִיב, (ישעיהו נ״ז:י״ט) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב.
עַד הָכָא, כָּל אִינּוּן רָזִין דְּתוֹלְדוֹת אָדָם, דְּאִינּוּן תוֹלְדוֹת, דְּאִתְיְלִידוּ בֵּיהּ מִזְּמַן לִזְמַן, כְּפוּם אָרְחוֹי דְּבַר נָשׁ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּיַתְבִין קָמֵיהּ דְּמֹר, וְזָכוּ לְמִשְׁמַע מִפּוּמֵיהּ רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, זַכָּאִין אַתּוּן חַבְרַיָּא, דְּכָל רָזִין לָא אָנִיס לְכוּ, כַּמָּה דּוּכְתִּין עִלָּאִין אִזְדַּמְּנָן לְכוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
פָּתַח וְאָמַר (שמות י״ח:כ״א) וְאַתָּה תֶחזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂוֹנְאֵי בָצַע, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל וְאַתָּה תֶחזֶה, תִּבְחַר לָא כְּתִיב. אֶלָּא תֶחזֶה: לְפוּם חֵיזוּ דְּעַיְינִין. בְּמַאי. בְּדִיּוּקְנָא דְּבַר נָשׁ בְּאִלֵּין שִׁית סִטְרִין דְּקָאָמַרְתּוּן וְכֹלָּא בְּהַאי קְרָא. וְאַתָּה תֶחזֶה, חַד, בְּשַׂעְרָא. מִכָּל הָעָם, תְּרֵין, בְּמִצְחָא. אַנְשֵׁי חַיִל, תְּלַת, בְּאַנְפִּין. יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַרְבַּע, בְּעַיְינִין. אַנְשֵׁי אֱמֶת, חָמֵשׁ, בְּשִׁפְוָון. שׂוֹנְאֵי בָצַע, שִׁית, בְּיָדִין. בְּשִׂרְטוּטֵיהוֹן.
דְּאִלֵּין אִינּוּן סִימָנִין, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּהוּ בְּנִי נָשָׁא, לְאִינוּן דְּרוּחַ חָכְמְתָא שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. וְעִם כָּל דָּא, מֹשֶׁה לָא אִצְטְרִיךְ דָּא, אֶלָּא מַה כְּתִיב, וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דְּרוּחָא קוּדְשָׁא הֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ, וְאוֹדַע לֵיהּ, וּבֵיהּ הֲוָה חָמֵי כֹּלָּא.
מְנָא לָן, דִּכְתִּיב כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי. בָּאִים אֵלַי לָא כְּתִיב, אֶלָּא בָּא אֵלַי, דָּא רוּחַ קוּדְשָׁא, דְּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ, וּבֵיהּ הֲוָה יָדַע, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְכָל דָּא לְאִסְתַּכְּלָא וּלְעַיְינָא, אֶלָּא לְפוּם שַׁעֲתָא הֲוָה יָדַע מֹשֶׁה.
כְּהַאי גַּוְונָא, יָדַע שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, יָדַע בְּכוּרְסְיֵיהּ, דְּרוּחַ קוּדְשָׁא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, דְּכָל מַאן דְּקָרִיב לְכוּרְסְיֵיהּ, דְּחִילוּ וְאֵימָתָא נָפִיל עָלֵיהּ, וּבֵיהּ הֲוָה דָּאִין דִּינָא בְּלָא סָהֲדִין. בְּגִין דְּדִיּוּקְנִין הֲווֹ בְּכוּרְסְיֵיהּ, וְכָל מַאן דְּמִקְרַב בְּשִׁקְרָא, מְכַשְׁכְּשָׁא הַהוּא דִּיּוּקְנָא, וַהֲוָה יָדַע שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דִּבְשִׁקְרָא קָאֲתֵי. בְּגִין כַּךְ, אֵימָתָא דְּכוּרְסְיֵהּ הֲוָה נָפִיל עַל כֹּלָּא, וְכֻלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ זַכָּאִין קָמֵיהּ.
מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּרֵיחָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו י״א:ג׳) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְיָ' וְלא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְגוֹ'. וּתְלַת אִלֵּין, דָּנוּ עָלְמָא, בְּלָא סָהֲדִין וְהַתְרָאָה. שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא עַל פּוּם סָהֲדִין, עַל מֵימָר אוֹרַיְיתָא. חַכִּימִין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּאִינּוּן דִּיּוּקְנִין, עָלַיְיהוּ לְאַזְהָרָא לִבְנֵי עָלְמָא, וּלְמֵיהַב אַסְוָותָא לִבְנֵי נָשָׁא, וּלְאַסֵּי נַפְשַׁיְיהוּ. זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. (שמות י״ט:א׳) בַּחֹדֶשׁ הַשְׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', דְּשָׁלִיט בֵּיהּ אוריא''ל לֵיהּ, רַב מְמָנָא, וּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ רִבּוֹא מַשְׁרְיָין עִמֵּיהּ, כְּחוּשְׁבָּן יוֹמֵי שַׁתָּא. וְכֻלְּהוּ אִית לוֹן תְּלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ מַפְתְּחָן נְהוֹרִין, מֵהַהוּא נְהוֹרָא דְּנָפְקָא מִגּוֹ חַשְׁמַל עִלָּאָה פְּנִימָאָה גָּנִיז וְסָתִים, דִּי רָזִין דְּאַתְוָון קַדִּישִׁין עִלָּאִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא,
- [...] faibles indiquent que cet homme aime tendrement sa femme et qu’il est attaché à elle. Ce mystère est exprimé dans la lettre Hé unie à la lettre Zaïn. Une ligne verticale coupée par quatre lignes horizontales surmontées par trois lignes faibles indiquent que ce même individu a sur le bras gauche trois veinules apparues longtemps après la naissance, et qu’à la tête d’une de ces veinules se trouve un cheveu. Cette marque indique que l’individu s’adonne à l’adultère et qu’il brave son Maître. Un tel homme est inaccessible à la pénitence ; il finira par être tué par un serpent ou par un homme rouge. Quatre lignes verticales surmontées de trois lignes horizontales indiquent que cet individu finira par se convertir et qu’il rentrera un jour au bercail. Ce mystère est exprimé dans la lettre Pé unie à la lettre Hé.
C’est d’un tel homme (27) et de ses semblables que l’Écriture (Is., LVII, 19) dit : “ Que la paix soit avec celui qui est éloigné et avec celui qui est proche, dit le Seigneur. ” Tels sont les mystères concernant les marques du corps humain, mystères que l’Écriture désigne sous le terme de “ génération de l’homme ” ; car ces marques apparaissent et disparaissent tour à tour, suivant la conduite de l’homme. Heureux le sort de ceux qui ont le bonheur d’être assis devant toi, ô notre Maître, et d’entendre de ta bouche les mystères de la Loi. Heureux leur sort, et dans ce monde, et dans le monde futur. Rabbi Siméon leur répondit : Heureux votre sort, mes collègues ; car aucun mystère ne vous est étranger ; nombreuses sont les places au ciel qui vous sont réservées dans le monde futur. “ Le (Ex., XIX, 1) troisième jour du troisième mois depuis que les enfants d’Israël furent sortis de l’Égypte, ils vinrent au désert de Sinaï. ”‘En ce mois règne sur la terre le grand chef céleste nommé Oriël ; cet ange est accompagné de trois cent soixante-cinq légions dont chacune est composée de dix mille anges Le nombre des légions correspond à celui des jours de l’année. Chaque ange de ces légions est porteur de trois cent soixante-cinq clefs à l’aide desquelles on ouvre les mystères sacrés d’en haut. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[78b]
תַּלְיָין בֵּיהּ.
וְאִיהוּ רָזָא דְּאִישׁ תָּם, מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, אִישׁ הָאֱלֹהִים. תָּם: דְּתַמָּן סִיּוּמָא וְקִשְׁרָא דִּתְפִילִין, (בראשית כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם הֲוָה. וּבְדִיּוּקְנֵיהּ, קַיְּימָא רָזָא דְּחַשְׁמַל פְּנִימָאָה עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז. וְכָל נְהוֹרִין סְתִימִין עִלָּאִין נָקִיט אִיהוּ, וְנַפְקֵי מִנֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ מַשְׁרְיָין נַקְטֵי אִינּוּן מַפְתְּחָן דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ חַשְׁמַל.
וְהַהוּא נְהוֹרָא, כָּלִיל בִּתְרֵין נְהוֹרִין, וְאִינּוּן חַד. נְהוֹרָא קַדְמָאָה, אִיהוּ נְהוֹרָא חִוָּורָא, דְּלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא, וְדָא אִיהוּ נְהוֹרָא דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים צז) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וְגו'. נְהוֹרָא תִּנְיָינָא, אִיהוּ נְהוֹרָא מְנַצְּצָא מְלַהֲטָא, כְּגָוַון סוּמָק. וְאִתְכְּלִילוּ תְּרֵין נְהוֹרִין כְּחַד, וַהֲווּ חַד.
וְהַאי אוריא''ל רַב מְמָנָא, וְכָל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, נַטְלֵי הַהוּא נְהוֹרָא, וּבְגִין דְּכָלִיל בִּתְרֵין, אִקְרֵי תְּאוֹמִי''ם. וְעַל דָּא שַׁלְטָא בֵּיהּ, הַהוּא מַזָּלָא דְּאִקְרֵי בְּרָזָא דִּילֵיהּ תְּאוֹמִים, וּבֵיהּ אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא. וּמִכָּאן אִתְמַשְּׁכָאן דַּרְגִּין לְתַתָּא, עַד דְּסַלְּקִין בִּשְׁמָהָן, (ס''א לאנהגא) לְאַנְהָרָא עָלְמָא.
כָּל שְׁאַר מַזָּלֵי, לֵית לוֹן פֶּה וְלָשׁוֹן, וְהַאי אִית לֵיהּ פֶּה וְלָשׁוֹן כְּלִילָן כַּחֲדָא. וְעַל דָּא בְּאוֹרַיְיתָא, (יהושע א) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה כְּתִיב. יוֹמָם, לָקֳבֵל לָשׁוֹן. לַיְלָה, לָקֳבֵל פֶּה. וְכֹלָּא כָּלִיל כַּחֲדָא. וּבְכֹלָּא סָלִיק תְּאוֹמִים.
תוֹמִים כְּתִיב, וְעַל רָזָא דָּא כְּתִיב תוֹמִים, (בראשית כה) וְהִנֵּה תוֹמִים בְּבִטְנָהּ. אִי תֵּימָא דִּבְגִין תַּרְוַויְיהוּ קָאָמַר. לָאו הָכִי, דְּהָא עֵשָׂו לָא סָלִיק בְּרָזָא דָּא. אֶלָּא בְּגִין יַעֲקֹב קָאָמַר, וּשְׁבָחָא דָּא, דְּהֲוָה בִּמְעָהָא דְּהַהִיא צַדֶּקֶת, קָא מְשַׁבַּח קְרָא. וּבְגִין דְּהֲוָה תַּמָּן הַהוּא רָשָׁע, אִסְתַּלָּק מִתַּמָּן אָלֶף.
וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. יַעֲקֹב נָטִיל בְּרָזָא דִּילֵיהּ, תְּרֵין יַרְחִין ניס''ן ואיי''ר, וְאִתְכְּלִיל אִיהוּ בְּרָזָא דְּסִיוָן, דְּאִיהוּ תְּאוֹמִים. עֵשָׂו, נָטִיל בְּרָזָא דִּילֵיהּ, תְּרֵין יַרְחִין תַּמּוּ''ז אָ''ב, וְאִיהוּ לָא אִשְׁתְּכַח, וְאִתְאֲבִיד, דְּהָא אֱלוּ''ל לָאו דִּילֵיהּ הוּא, וַאֲפִילּוּ אָ''ב, ט' יוֹם אִינּוּן דִּילֵיהּ, וְלָא יַתִּיר, וְאִתְאֲבִיד, וְלָא אִשְׁתְּכַח, וְלָאו אִיהוּ בְּרָזָא דִּתְאוֹמִים, אֶלָּא אִתְפְּרַשׁ לְחוֹדֵיהּ, וְסָטָא לְסִטְרָא אַחֲרָא בַּאֲפִיסָה וּשְׁמָמוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים ט) הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח.
וּבְגִין דְּיַעֲקֹב אִיהוּ תְּאוֹמִים, אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא לִבְנוֹי בַּחֹדֶשׁ תְּאוֹמִים, וְאוֹרַיְיתָא בְּרָזָא דִּתְאוֹמִים, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. בַּחֹדֶשׁ תְּלִיתָאֵי, לְעַם תְּלִיתָאֵי, בְּדַרְגִּין תְּלִיתָאִין, תּוֹרָה תְּלִיתָאֵי: תּוֹרָה, נְבִיאִים, וּכְתוּבִים. וְכֹלָּא חַד.
בַּחֹדֶשׁ הַשְׁלִישִׁי וְגוֹ'. פַּרְשְׁתָּא דָּא בְּהַאי קְרָא אוּקְמוּהָ לֵיהּ לְעֵילָּא. תָּאנִי רַבִּי חִיָּיא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמָטוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְּסִינַי, כָּנִישׁ לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזַרְעִיין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאַשְׁגַּח לֵיהּ בְּכֻלְּהוּ, וְלָא אַשְׁכַּח בְּכֻלְּהוּ זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל פַּסְלוּ, אֶלָּא כֻּלְּהוּ זַרְעָא קַדִּישָׁא, כֻּלְּהוּ בְּנֵי קְשׁוֹט.
בְּהַהוּא זִמְנָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הַשְׁתָּא אֲנָא בָּעֵי לְמֵיהָב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, מָשִׁיךְ לְהוּ בִּרְחִימוּתָא דַּאֲבָהָן, בִּרְחִימוּתָא דְּרָחִימְנָא לְהוּ, וּבְאַתְוָון דַּעֲבָדִית לְהוּ. וְאַתְּ הֲוֵי לִי שְׁלוּחָא, וְאָתִיב מִלִּין אִלֵּין. אָמַר ר' יוֹסִי אָמַר ר' יְהוּדָה, כַּךְ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בְּמִלָּה דָּא הוֵי לִי שְׁלִיחָא מְהֵימָנָא, לְאַמְשָׁכָא יִשְׂרָאֵל אֲבַתְרָאי. (שמות י״ט:ג׳) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְיָ' מִן הָהָר וְגוֹ'. וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, לְאַתְרָא דִּפְרִישָׂן גַּדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים י״ח:י׳) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וְגוֹ'.
תָּאנָא אָמַר ר' יְהוּדָה, כָּל זִמְנָא דִּגְלוּפֵי מַלְכָּא עִלָּאָה מִתְיַשְּׁרָן בְּאַתְרַיְיהוּ, עָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחִידוּ, וְכָל עוֹבָדִין מִתְיַשְּׁרָן בְּקִיּוּמַיְיהוּ. (מאן כל עובדין מתיישרן בקיומייהו) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שמות לה) אֶת מַעֲשֵׂה יְיָ' כִּי נוֹרָא הוּא. מַאי כִּי נוֹרָא הוּא. אָמַר ר' אֶלְעָזָר, שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים י׳:י״ז) הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. מַאי
- [...] C’est pour cette raison que Jacob est appelé “ homme parfait ” (isch tham). C’est également à ce mystère que fait allusion le nœud des phylactères (28). En révélant la loi à Israël, le troisième jour du troisième mois, Dieu voulut lui montrer l’image du monde céleste. “ Haschmal ” (29) est le nom de la première Lumière mystérieuse et cachée que personne ne peut apercevoir, Lumière dont émanent toutes les autres lumières du ciel. On l’appelle “ Lumière blanche ”, (Clémence) ; elle est réservée aux justes, ainsi qu’il est écrit (Ps., XCVII, 11) : “ La lumière s’est levée sur le juste. ” La deuxième Lumière est de couleur rouge (Rigueur) ; mais elle ne fait qu’une avec la première ; c’est l’ange Oriël et toutes ses légions qui manient cette dernière lumière. Jacob a déjà connu ces deux Lumières.
C’est pourquoi l’Écriture l’appelle “ homme parfait ” (isch tham) (30) ; mais il n’a pas encore connu la troisième figure de la Lumière céleste. Or, les premiers trois mois de l’année sont l’image des Trois Lumières de la Figure céleste, de même que les mois Thamouz et Ab sont les images de l’empire de Satan. C’est pourquoi Dieu révéla la loi à Israël au troisième jour du troisième mois. C’est pour cette raison qu’aucun des douze signes du Zodiaque ne représente l’idée de “ parler ”, sauf celui du troisième mois de l’année, car le signe du mois de Sivan est celui des Gémeaux ; c’est pour nous indiquer que l’homme doit constamment répéter les préceptes de la Loi, ainsi qu’il est écrit (Josué, I, 8) : “ Et tu la méditeras jour et nuit. ” Voilà pourquoi Dieu révéla au troisième mois les trois parties de l’Écriture, le Pentateuque, les Prophètes et les Hagiographes au peuple élevé au troisième degré, afin de lui montrer l’image des Trois Lumières célestes ; car toutes les Trois ne font qu’Une. Une tradition nous apprend, au nom de Rabbi Hiyâ, qu’au moment où Israël arriva au pied du mont Sinaï, le Saint, béni soit-il, n’a pas trouvé un seul homme parmi Israël qui fût né dans l’impureté. Aussi dit-il à Moïse : Je vais révéler la Loi à Israël ; tâche de l’attirer à toi comme un père attire ses enfants.
Rabbi Yossé dit au nom de Rabbi Yehouda : Dieu dit à Moïse : Je te demande d’être en l’occurrence mon messager fidèle pour attirer Israël à moi. “ Et (Ex., XIX, 3) Moïse monta sur la montagne vers Élohim, et le Seigneur l’appela du haut de la montagne, etc. ” Moïse monta à la région où la Schekhina étend ses ailes, ainsi qu’il est écrit (Ps., XVIII, 10) : “ Il a abaissé les cieux, et est descendu ; un nuage obscur est sous ses pieds. ”
Rabbi Yehouda dit : Quand l’ordre règne dans les Séphiroth, la joie se répand dans le monde d’en haut aussi bien que dans le monde d’ici-bas, ainsi qu’il est écrit (Ex ., XXXIV, 10) : “ ... Afin que ce peuple, au milieu duquel tu es, considère l’ouvrage du Seigneur qui est terrible. ” Que signifie le mot “ terrible ” ?
Rabbi Éléazar dit : Ce mot signifie que Dieu est la perfection de toutes choses, ainsi qu’il est écrit (Deut., X, 17) : “ ... Le Dieu grand, puissant et terrible. ” Le mot “ terrible ” [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[79a]
וְהַנּוֹרָא. דָּא יַעֲקֹב. וּכְתִיב, (בראשית כ״ה:כ״ז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, כְּתַרְגּוּמוֹ, גְּבַר שְׁלִים. שְׁלִים בְּכֹלָּא. כַּךְ כָּל עוֹבָדִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁלֵימִין בִּשְׁלִימוּ, בְּקִיּוּמָא שְׁלִים.
תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, יוֹמָא חַד הֲוָה קָאִימְנָא קָמֵיהּ דְּר' יְהוּדָה סָבָא, שָׁאִילְנָא לֵיהּ, מַאי דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ח:י״ז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא וְגוֹ'. מַאי קָא חָמָא, דְּקָאָמַר דְּאִיהוּ נּוֹרָא. אָמַר לִי, חָמָא שְׁלִימוּ דִּמְהֵימָנוּתָא קַדִּישָׁא, דְּהֲוָה שְׁכִיחַ בְּהַהוּא אֲתָר, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וּבְכָל אֲתָר דְּהַוִי שְׁלֵימוּתָא שְׁכִיחַ, אִקְרֵי נוֹרָא.
אֲמֵינָא לֵיהּ, אִי הָכִי, אֲמַאי תַּרְגּוּמוֹ דְּחִילוּ, וְלָא שְׁלִים. אָמַר לִי, לֵית דְּחִילוּ אֶלָּא בְּאֲתָר דְּהַוְי שְׁלֵימוּתָא שְׁכִיחַ, וּבְכָל אֲתָר דְּהַוְי שְׁלֵימוּתָא שְׁכִיחַ, אִתְקְרֵי נוֹרָא. דִּכְתִּיב, (תהלים לה) יְראוּ אֶת יְיָ' קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, מִמַּשְׁמַע דְּקָאָמַר כִּי אֵין מַחְסוֹר, בַּאֲתָר דְּלֵית מַחְסוֹר, שְׁלֵימוּתָא שְׁכִיחַ.
תָּאנָא (משלי ל׳:ד׳) מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד, אָמַר ר' יוֹסִי, דָּא הוּא מֹשֶׁה, דִּכְתִּיב וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים. מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו, דָּא הוּא אַהֲרֹן. דִּכְתִּיב, (ויקרא ט״ז:י״ב) וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה. מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה, דָּא אֵלִיָּהוּ. דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ז:א׳) אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי. מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, דָּא הוּא אַבְרָהָם. דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם, אֶלָּא בְּאַבְרָהָם.
הוּא תָּנֵי הַאי, וְהוּא אָמַר, מִי עָלָה שָׁמַיִם, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִּיב בֵּיהּ (תהילים מ״ז:ו׳) עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה (מי עלה תקון בסוד את האור אמנם בתרועה וירד בסוד ויבדל, הבדילו לו אלהים בתרועה) מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (איוב י״ב:י׳) אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְגוֹ'. מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִּיב בֵּיהּ (איוב כ״ו:ח׳) צוֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו. מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (בראשית ב׳:ד׳) בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ' אֱלהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. תּוּ אָמַר, מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד וְגוֹ', אִלֵּין אִינּוּן אַרְבַּע קְטִירֵי עָלְמָא, אֵשׁ רוּחַ מַיִם וְעָפָר.
אָמַר ר' יֵיסָא, אִתְחָזוּן מִלּוֹי דְּר' יוֹסִי, דְּלָא מִתְקַיְּימָאן. כַּד מָטוּ מִלִּין אִלֵּין לְגַבֵּיהּ דְּר' שִׁמְעוֹן, אֲנָח יְדוֹי בְּרֵישֵׁיהּ דְּר' יוֹסִי וּבַרְכֵיהּ, וְאָמַר שַׁפִּיר קָא אָמַרְתְּ, וְהָכִי הוּא. אָמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ. אָמַר הָכִי אוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא, דְּהֲוָה אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא.
יוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב ר' שִׁמְעוֹן בְּתַרְעָא דְּצִפּוֹרִי, אָמַר לֵיהּ ר' יֵיסָא, הַאי דְּאָמַר ר' יוֹסִי, מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד וְגוֹ', זִמְנָא חֲדָא אָמַר, דָּא מֹשֶׁה. לְבָתַר אָמַר, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְבָתַר אָמַר, אִלֵּין ד' קְטִירִין אֵשׁ רוּחַ מַיִם וְעָפָר. וַחֲמֵינָא לֵיהּ לְמֹר דְּבָרְכֵיהּ.
אָמַר לֵיהּ וַדַּאי שַׁפִּיר קָא אָמַר, וְהָכִי הוּא, וְכֹלָּא חַד מִלָּה, וְכֻלְּהוּ מִלֵּי אִתְקַיְימוּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֻלְּהוּ בְּחַד מַתְקְלָא סַלְּקָא. אִתְרְגִישׁ ר' יֵיסָא בְּמִלּוֹי דְּר' שִׁמְעוֹן, וְאָמַר וַדַּאי הַאי הָכִי הוּא, וְהָכִי אוֹלִיפְנָא מִקָּמֵיהּ דְּמֹר זִמְנָא אַחֲרָא. (אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם. דכתיב, (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה. אבל)
וְכֹלָּא שַׁפִּיר. אֲבָל סוֹפָא דִּקְרָא מַאי קָא מַיְירֵי דִּכְתִּיב, (משלי ל׳:ד׳) מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵּדַע. מַה שְׁמוֹ תִּינַח, מַה שֶּׁם בְּנוֹ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ, רָזָא דְּמִלָּה הָא אוֹלִיפְנָא לְרַ' אֶלְעָזָר בְּרִי. אָמַר לֵיהּ, לֵימָא לִי מֹר, דְּהָא בְּחֶלְמִי שָׁאִילְנָא קָמֵיהּ דְּמֹר הַאי מִלָּה, וְאָמַר לִי, וַאֲנְשִׁינָא לָהּ. אָמַר לֵיהּ, אִי אֵימָא תִּדְכַּר. אָמַר לֵיהּ וַדַּאי. דְּהָא מַה דְּאוֹלִיפְנָא קָמֵי דְּמֹר יוֹמָא דָּא אַדְכַּרְנָא.
אֲמַר לֵיהּ רָזָא דְּמִלָּה, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (שמות ד׳:כ״ב) בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל וּכְתִיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וּבְרָזָא עִלָּאָה, וְהַאי אִקְרֵי בְּנוֹ. אָמַר יָנוּח דַּעְתֵּיהּ דְּמֹר, דְּהָא רָזָא דָּא יְדַעְנָא. אַדְהָכִי, לָא אִדְכַּר ר' יֵיסָא, חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, אָזַל לְבֵיתֵיהּ, אַדְמוּךְ, אַחְזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶלְמָא, חַד סִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא, דְּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ, חָכְמָה וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ.
אִתְּעַר, אָזִל לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, נָשַׁק יְדוֹי, אָמַר, הָכִי חֲמֵינָא בְּחֶלְמָא. זִמְנָא אַחֲרָא חֲמֵינָא בְּחֶלְמָא, חַד
- [...] désigne également Jacob dont l’Écriture (Gen., XXV, 27) dit : “ Et Jacob était un homme complet (tham). ” Et la paraphrase chaldaïque traduit le mot “ tham ” par “ parfait ”. Jacob imitait le Saint, béni soit-il, qui est la perfection absolue. Rabbi Yossé raconte ce qui suit : Me trouvant un jour chez Rabbi Yehouda le Vieillard, je lui demandais la signification des paroles (Gen., XXVIII, 17) : “ Et Jacob fut saisi de frayeur et il dit : Que ce lieu est terrible ! ” En quoi Jacob reconnut-il que ce lieu était terrible ? Rabbi Yehouda le Vieillard me répondit : Jacob y a vu l’unité parfaite de Dieu, unité qui fait la base de la Foi sacrée. C’est pourquoi il appela ce lieu “ terrible ” ; car tout lieu où l’unité de Dieu est visible porte le nom de “ terrible ”. Je lui ai objecté : S’il en est ainsi, pourquoi la paraphrase chaldaïque ne traduit-elle pas le mot “ nora ” (terrible) par “ unité ” ? Rabbi Yehouda me répondit : La vraie crainte de Dieu n’existe que dans le cœur de celui qui reconnaît l’unité de Dieu, ainsi qu’il est écrit (Ps., XXXIV, 10) : “ Craignez le Seigneur, vous tous qui êtes ses saints, parce que ceux qui le craignent ne manquent de rien ”
Rabbi Yossé dit : Une tradition nous apprend que les mots de l’Écriture (Prov., XXX, 4) : “ ... Qui est monté au ciel, et qui est descendu ” désignent Moïse, ainsi qu’il est écrit (Ex., XIX, 3) : “ Et Moïse monta près d’Élohim. ” Les paroles (Prov., l. c.) : “ ... Qui a retenu le souffle dans ses mains ” désignent Aaron, ainsi qu’il est écrit (Lévit., XVI, 12) : “ Et il prendra dans sa main les parfums qui auront été composés pour servir d’encens. ” Les paroles (Prov., l. c.) : “ ... Qui a lié les eaux comme un vêtement ” désignent le prophète Élie, ainsi qu’il est écrit (III Rois, XVII, ) : “ Vive le Seigneur, le dieu d’Israël, devant lequel je suis ; il ne tombera pendant ces années ni rosée, ni pluie, que selon la parole qui sortira de ma bouche. ” Enfin les paroles (Prov., l. c.) : “ ... Qui a affermi toute l’étendue de la terre ” désignent Abraham dont l’Écriture (Gen., II, 4) dit : “ Telle a été l’origine du ciel et de la terre lorsqu’ils furent créés (be-hibaram). ” Or, d’après la tradition, ce n’est pas “ be-hibaram ”, mais “ be- Abraham ” qu’il faut lire.
D’après une autre interprétation rapportée également par Rabbi Yossé, les paroles (Prov., XXX, 4) : “ ... Qui est monté au ciel et qui en est descendu ” désignent le Saint, béni soit-il, dont l’Écriture (Ps., XLVII, 6) dit : “ Le Seigneur est monté au milieu des cris de joie. ” Les paroles (Prov., l. c.) : “ Qui a retenu le souffle dans ses mains ” désignent aussi le Saint, béni soit-il, dont l’Écriture (Job , XXVI, 8) dit : “ C’est lui qui lie les eaux dans les nuées ” ; et ailleurs (Job, XII, 10) : “ ... Lui tient dans sa main l’âme de tout ce qui a vie, et tous les esprits qui animent la chair des hommes. ” Rabbi Yossé dit en outre : Dans ce verset sont mentionnés les quatre éléments constitutifs de la terre : le feu, l’air, l’eau et la terre. Rabbi Yossa contestait les paroles de Rabbi Yossé. Lorsque Rabbi Siméon eut connaissance de ces paroles, il posa ses mains sur la tête de Rabbi Yossé et le bénit en lui disant : Tu as bien parlé ; car c’est réellement ainsi. Rabbi Yossé lui demanda : Comment le sais-tu ?
Rabbi Siméon lui répondit : Je l’ai appris ainsi de mon père qui, lui-même, l’avait appris de Rab Hammenouna le Vieillard. Rabbi Siméon se trouvant un jour assis à la porte de la ville de Tzipori,
Rabbi Yessa lui dit : Comment peux-tu donner raison à Rabbi Yossé et lui donner ta bénédiction, alors que son interprétation du verset (Prov., l. c.) cité est en contradiction avec elle-même, attendu que tantôt il applique ces paroles à Moïse, tantôt au Saint, béni soit-il, et tantôt aux quatre éléments constitutifs ?
Rabbi Siméon lui répondit : Toutes ces interprétations sont vraies ; car, suivant toutes ces versions, le verset en question s’applique au Saint, béni soit-il. Rabbi Yessa, encouragé par les paroles de Rabbi Siméon, s’écria : En effet, ce que je viens de dire est exact, car c’est ainsi que mon maître me l’a appris une fois. Mais j’ignore le sens de la fin du même verset (ibid.) : “ Quel est son nom, et quel est le nom de son fils ? ” De quel fils parle-t-on ?
Rabbi Siméon lui répondit : Ce mot cache un mystère que j’ai dévoilé à Rabbi Éléazar mon fils.
Rabbi Yessa lui dit : Que mon maître daigne m’apprendre ce mystère ; car je t’ai déjà demandé, en songe, ce mystère ; et toi, mon maître, tu me l’as révélé, également en songe ; mais je l’ai oublié
Rabbi Siméon lui répondit : Si je te le dis maintenant, est-ce que tu te le rappelleras toujours ?
Rabbi Yessa lui dit : Certes, je m’en souviendrai ; car je me rappellerai toujours ce que tu m’as appris aujourd’hui. Rabbi Siméon lui dit : Ce mot cache le même mystère que celui renfermé dans le verset (Ex ;, IX, 22) suivant : “ Israël, mon fils aîné… ”, et dans le verset (Is., XLIX, 3) : “ Israël en qui je suis glorifié… ” Dans ces deux versets, on trouve le même mystère suprême ; et c’est lui, Israël, qui est appelé son “ fils ”. Rabbi Yessa remercia Rabbi Siméon en lui disant : En effet je me rappelle maintenant l’explication que toi, mon maître, m’as donnée de ce mystère. Mais peu de temps après, Rabbi Yessa oublia de nouveau l’explication de ce mystère. Rentré chez lui, il se coucha et vit en songe un livre d’exégèse dans lequel il lit ces mots : “ Sagesse (Hocmâ) et Gloire (Thiphereth) sont dans son sanctuaire. ” Rabbi Yessa se réveilla et courut chez Rabbi Siméon. Il baisa ses mains et lui dit : Voici ce que je viens de voir en songe. Une autre fois encore, j’ai vu en songe un [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[79b]
סִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא דְּאַחְזִיוּ קַמָאי, וַהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ, חָכְמָה וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ, חָכְמָה לְעֵילָּא, תִּפְאֶרֶת לְתַתָּא. בְּמִקְדָּשׁוֹ לְגַבַּיְיהוּ. וְהָכִי חֲמֵינָא בְּחֶלְמָא זִמְנָא חֲדָא. וְהָכִי אַשְׁכַּחְנָא בְּפוּמַאי. אֲמַר לֵיהּ ר' שִׁמְעוֹן, עַד כְּעַן רַבְיָא אַנְתְּ, לְמֵיעַל בֵּין מְחַצְּדֵי חַקְלָא, וְהָא כֹּלָּא אַחְזִיאוּ לָךְ. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵּדַע. חָכְמָה שְׁמוֹ, תִּפְאֶרֶת בְּנוֹ.
(תנא) (שמות י״ט:ג׳) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּזָכֵי לִיקָרָא דָּא, דְּאוֹרַיְיתָא אַסְהִיד בְּגִינֵיהּ כַּךְ. (תאני ר' יהודה) תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין מֹשֶׁה לִשְׁאַר בְּנִי עָלְמָא. שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, כַּד סַלְּקִין, סַלְּקִין לְעֻתְרָא, סַלְּקִין לִרְבּוּ, סַלְּקִין לְמַלְכוּ, אֲבָל מֹשֶׁה כַּד סָלִיק, מַה כְּתִיב בֵּיהּ, וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.
ר' יוֹסִי אָמַר, מִכָּאן אָמְרוּ חַבְרַיָּא, הַבָּא לִיטָהֵר מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ, דִּכְתִּיב וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, וַיִּקְרָא אֵלָיו יְיָ'. דְּמַאן דְּבָעֵי לְאִתְקָרְבָא, מְקָרְבִין לֵיהּ.
וַיִּקְרָא אֵלָיו יְיָ' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְגוֹ'. ר' יִצְחָק פָּתַח, (תהילים ס״ה:ה׳) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וְקָרִיב לֵיהּ, לְמִשְׁרֵי בְּגוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא, דְּכָל מַאן דְּאִיהוּ אִתְרְעֵי בֵּיהּ לְפוּלְחָנֵיהּ, רָשִׁים הוּא מֵרְשִׁימִין דִּלְעֵילָּא, לְמִנְדַּע דְּהָא הוּא אִתְבָּחַר מִקַּמֵיהּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, לְמִשְׁרֵי בִּמְדוֹרוֹי. וְכָל מַאן דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ הַהוּא רְשִׁימָא, אַעְבַּר בְּכָל תַּרְעִין דִּלְעֵילָּא, וְלֵית דְּיִמְחֵי בִּידוֹי.
ר' יְהוּדָה אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּעָלֵיהּ כְּתִיב אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב, וּכְתִיב בֵּיהּ (שמות כ״ד:ב׳) וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְיָ' וְהֵם לא יִגָשׁוּ. כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב: אִלֵּין נוּקְבֵי, וְתַגֵּיד לִבְנִי יִשְׂרָאֵל: אִלֵּין דּוּכְרִין.
ר' שִׁמְעוֹן אָמַר, כֹּה תֹאמַר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר ו׳:כ״ג) כֹּה תְבָרַכוּ. וּכְתִיב, (תהילים קמ״ה:י׳) וַחֲסִידֶיךָ יְבָרַכוּכָה, כְּלוֹמַר יְבָרְכוּ כֹּה. כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, בַּאֲמִירָה. וְהַיְינוּ מִסִּטְרָא דְּדִינָא. וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד׳:י״ג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ. וּכְתִיב (דברים כ״ו:ג׳) הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיְיָ' אֱלהֶיךָ. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דּוּכְרִין, דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי.
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, (ס''א יוסי) הוֹאִיל וַאֲתֵינָא לְהַאי, מַה הוּא הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיְיָ' אֱלֹהֶיךָ. לַיְיָ' אֱלֹהֵינוּ, מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ ר' שִׁמְעוֹן, וְכִי הַאי בִּלְחוֹדוֹי הוּא. וְהָא כְּתִיב (דברים ח׳:ז׳) כִּי יְיָ' אֱלהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְגוֹ'. (דברים ז׳:ט״ז) אֲשֶׁר יְיָ' אֱלהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ. (דברים ד׳:כ״ד) כִּי יְיָ' אֱלהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא, וְכֻלְּהוּ הָכִי.
אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ. וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּזַרְעָא קַדִּישָׁא, לְאַרְעָא קַדִּישָׁא סַלְּקָא. וּשְׁכִינְתָּא בְּאַתְרָה יָתְבָא. וְהַאי בְּהַאי תַּלְיָא. וּמֹשֶׁה לָא קָאָמַר אֱלֹהֶיךָ, אֶלָּא לְאִינוּן דַּהֲווֹ זְמִינִין לְמֵיעַל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּלְקַבְּלָא אַפֵּי שְׁכִינְתָּא. וּמַה דְּלָא אָמַר אֱלהֵינוּ, מִשּׁוּם דְּהָא מֹשֶׁה לָא זָכָה לְמֵיעַל לְאַרְעָא, וּבְגִינִי כַּךְ, אֱלֹהֶיךָ וַדַּאי בְּכָל אֲתָר, מִשּׁוּם דְּאִינּוּן הֲווֹ זְמִינִין לְמֵיעַל תַּמָּן.
אֲמַר לֵיהּ ודַּאי הָכִי הוּא. אֲבָל הָכָא כְּתִיב, (דברים כ״ו:ג׳) וּבְאָת אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיְיָ' אֱלהֶיךָ, וְהָא אִינּוּן בְּאַרְעָא שַׁרְיָין, מַאי טַעֲמָא אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא אֱלהֵינוּ. אֶלָּא אִינּוּן בַּעְיָין לְאַחֲזָאָה וּלְאוֹדָאָה, דִּבְגִינֵי דְּחֶסֶד עִלָּאָה, זָכָאן לְכָל הַאי, וְשַׁרְיָין בְּאַרְעָא, וְעָאֲלָן לְהַהִיא אַרְעָא, וְעָבִיד עִמְּהוֹן כָּל אִינּוּן טָבָאן, וּבְגִינֵי כַּךְ, הֲווֹ אַמְרִי מִלִּין אִלֵּין לַכֹּהֵן, (ולא לבר נש אחרא) דִּכְתִּיב הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיְיָ' אֱלהֶיךָ, (והכי הוא ודאי) מִשּׁוּם דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד.
כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לְהוּ. וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא אֲתָר שְׁלִים דְּאִתְחָזֵי לְהוּ, דְּהָא יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, תְּרֵין דַּרְגִּין אִסְתָּלָקוּ, וּבְדַרְגָּא חַד סַלְּקִין, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא
- [...] livre d’exégèse dans lequel j’ai lu : “ Sagesse (Hocmâ) et Gloire (Thiphereth) sont dans son sanctuaire. Hocmâ est en haut, et Thiphereth est en bas. ” Voilà ce que je viens de voir en songe ; les paroles sont encore sur ses lèvres ; mais j’en ignore la signification ; car je ne comprends pas quel rapport ces deux termes ont avec le sanctuaire.
Rabbi Siméon lui répondit : Jusqu’à maintenant tu étais encore trop jeune pour être admis parmi les “ Moissonneurs (31) ”. Mais aujourd’hui le ciel t’a révélé la signification des mots (Prov., XXX, 4) : “ Sais-tu quel est son nom et quel est le nom de son fils ? ” “ Hocmâ ” est son nom, et “ Thiphereth ”, est son fils. “ Et (Ex., XIX, 3) Moïse monta auprès d’Élohim. ” Heureux le sort de Moïse qui a été jugé digne de l’honneur que l’Écriture témoigne de son arrivée auprès d’Élohim.
Remarquez la différence qu’il y a entre Moïse et les autres hommes. Des autres hommes, on dit qu’ils s’élèvent à la richesse, qu’ils s’élèvent au rang de maîtres ou à la dignité royale, alors que Moïse s’éleva auprès d’Élohim. Heureux son sort.
Rabbi Yossé dit : C’est de ce verset que les collègues ont inféré que l’homme qui désire vivre dans la pureté est encouragé et secondé par le ciel dans cette voie ; car, aussitôt après les mots : “ Et Moïse monta auprès d’Élohim ”, L’Écriture ajoute : “ Et le Seigneur l’appela du haut de la montagne. ” Il s’ensuit que le ciel rapproche tous ceux qui désirent s’approcher de lui.
Rabbi Isaac ouvrit une de ses conférences de la manière suivante : Il est écrit (Ps., LXV, 5) : “ Heureux celui que tu as choisi et pris à ton service ; il demeurera dans ton temple. ” Heureux l’homme que le Saint, béni soit-il, choisit pour demeurer dans son temple ; car tout homme choisi à cet effet est marqué d’un signe céleste grâce auquel il peut passer par toutes les portes célestes sans craindre l’opposition d’aucune part.
Rabbi Yehouda dit : Heureux le sort de Moïse ; car c’est à lui que s’applique le verset cité : “ Heureux celui que tu as choisi et pris à ton service. ” C’est également de Moïse que l’Écriture (Ex., XXIV, 2) dit : “ Et Moïse s’approcha seul du Seigneur, mais les autres n’approchèrent point. ” L’Écriture (Ex., XIX, 3) dit : “ Voici ce que tu diras à la maison de Jacob, et ce que tu annonceras aux enfants d’Israël. ” Le terme “ dire ” s’applique aux femmes, et le terme “ annoncer ” s’applique aux hommes (32). Rabbi Siméon dit : L’Écriture se sert du mot “ coh ”. Et ailleurs (Nomb., VI, 23) il est écrit : “ Tu béniras coh... ” Car l’Écriture veut nous indiquer qu’il faut adresser ses bénédictions à la région céleste appelée “ Coh ”, où il n’y a point de rigueur, alors que le mot “ thagid ” désigne la région de Rigueur. Il en est de même dans le verset (Deut., IV, 13) suivant : “ Et il vous a fait connaître (vayaghed) son alliance ” ; et ailleurs (Deut., XXVI, 3) : “ Je reconnais (higadethi) aujourd’hui devant le Seigneur ton Dieu... ”
Rabbi Isaac dit : Puisque nous parlons de ce dernier verset, je veux demander pourquoi l’Écriture dit “ ton Dieu ”, au lieu de “ notre Dieu ” ? Mais Une tradition nous apprend que seul celui qui demeure en Palestine est considére comme un homme qui croit en Dieu, alors que ceux qui demeurent hors de Palestine sont considérés comme des hommes qui ne croient pas en Dieu. Pourquoi ? Parce que la Schekhina réside en Palestine. Or, Moïse n’ayant pas été jugé digne d’entrer en Palestine, il n’a pas pu dire “ notre Dieu ” ; mais il a dit à Israël, qui devait y entrer, “ ton Dieu ”. Rabbi lsaac objecta : Les paroles de ce verset doivent pourtant être prononcées par tous ceux qui se présentent à Jérusalem devant le pontife et lui remettent les prémices ; pourquoi ceux-ci, qui demeurent en Palestine, disent-ils “ ton Dieu ” au lieu de “ notre Dieu ” ? C’est pour indiquer que tout le bien dont ils jouissent n’est dû qu’à la région de Clémence (Hésed) (33). C’est également pour la même raison que l’Écriture (Ex., XIX, 3) emploie le terme “ dire ” pour la maison de Jacob, et celui d’ “ annoncer ” pour les enfants d’Israël, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[80a]
אִקְרֵי. וְתַגֵּיד לִבְנִי יִשְׂרָאֵל, לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא, וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּרוּחַ חָכְמְתָא, טִיבוּ וּקְשׁוֹט דְּעָבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ.
תַּנְיָא, אָמַר ר' יוֹסִי, זִמְנָא חֲדָא הֲוֵינָא אָזִיל בְּאָרְחָא, וַהֲוָה ר' חִיָּיא בְּרִי עִמִּי. עַד דַּהֲוֵינָא אַזְלִין, אַשְׁכַּחְנָא חַד גְּבָר, דְּהֲוָה לָקִיט בְּחַקְלָא, עֲשָׂבִין לְאַסְוָותָא. קָרִיבְנָא לְגַבֵּיהּ, אֲמֵינָא לֵיהּ, בַּר נָשׁ, קוּטְרָא דְּקוּטְרֵי דַּעֲשָׂבִין לָמָּה. לָא זָקִיף רֵישֵׁיהּ, וְלָא אָמַר מִידִי. אַהֲדַרְנָא זִמְנָא אַחֲרָא וַאֲמֵינָא הַאי, וְלָא אָמַר מִידִי. אֲמֵינָא לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא בְּרִי, אוֹ הַאי בַּר נָשׁ אָטִים אוּדְנִין, אוֹ שַׁטְיָא, אוֹ חַכִּימָא. יָתִיבְנָא גַּבּוֹי. לְבָתַר לָקִיט אִינּוּן עֲשָׂבִין, וְאָחִיד לוֹן, וְחָפָא עֲלֵיהוֹן טַרְפֵּי גּוּפְנִין.
אָמַר לָן, אֲנָא חֲמֵינָא דְּיוּדָאִין אָתוּן, וְיוּדָאִין אַמְרֵי עָלַיְיהוּ, דְּאִינּוּן חַכִּימִין, אִי לָא דְּחַיִּיסְנָא עָלַיְיכוּ הַשְׁתָּא, תֶּהֱווֹן רְחִיקִן מִבְּנֵי נָשָׁא כִּסְגִירָא דָּא, דְּמַרְחִקִין לֵיהּ מִכֹּלָּא, דְּהָא אֲנָא חֲמֵינָא, דְּרֵיחָא דְּחָד עִשְׂבָּא דְּהֲוָה קָרִיב גַּבֵּיכוֹן, עָאל בְּגוּפַיְיכוּ, וְתֶהֱווֹן רְחִיקִין תְּלָתָא יוֹמִין. אֶלָּא אֲכִילוּ אִלֵּין תּוּמֵי בָּרָא וְתִתְסוּן,
אֲכַלְנָא מִנַּיְיהוּ דַּהֲווֹ שְׁכִיחִין קַמָּן, וְאַדְמַכְנָא, וְאִתְקָטַרְנָא בְּזֵיעָא, עַד עִידָּן סַגִּי. לְבָתַר אִתְּעַרְנָא, אָמַר לָן הַהוּא גַּבְרָא, הַשְׁתָּא אֱלָהֲכוֹן עִמְּכוֹן, דְּאַשְׁכַּחְתּוּן לִי, דְּהָא אַסְוָותָא דְּגוּפֵיכוֹן עַל יְדִי אִשְׁתְּלִים.
עַד דַּהֲוֵינָא אַזְלִין, אָמַר לַן, כָּל בַּר נָשׁ בָּעֵי לְאִשְׁתְּעֵי בְּבַר נָשׁ אַחֲרָא, כְּפוּם אָרְחוֹי, דְּהָא לְנוּקְבָּא כְּפוּם אָרְחוֹי. לְגַבְרָא כְּפוּם אָרְחוֹי. לְגַבְרָא דְּגַבְרֵי כְּפוּם אָרְחוֹי. אֲמֵינָא לְרַבִּי חִיָּיא בְּרִי, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנִי יִשְׂרָאֵל. (ס''א כה תאמר לבית יעקב בההוא אתר דאתחזי להו. ותגיד לבני ישראל בההוא אתר שלים דאתחזי להו. דהא יעקב וישראל תרין דרגין אינון ובדרגא חד סלקין אלא ישראל שלימותא דבלא אקרי)
אָמַר לָן, חֲמִיתוּן דְּלָא זָקִיפְנָא רֵישָׁאי, וְלָא אִשְׁתָּעֵינָא בַּהֲדַיְיכוּ, מִשּׁוּם דְּאַבָּא, חַכִּימָא בַּעֲשָׂבִין מִכָּל בְּנִי דָּרָא הֲוָה. וְאוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא אָרְחוֹי דְּכָל עֲשָׂבִין, דִּבְּהוֹן קְשׁוֹט, וַאֲנָא בְּכָל שַׁתָּא מָדוֹרָאי בֵּינַיְיהוּ.
וְהַאי עִשְׂבָּא דַּחֲמִיתוּן, דַּחֲפֵינָא לֵיהּ בְּטַרְפֵּי דְּגוּפְנִין אִלֵּין, בְּבֵיתָאי אִית אֲתָר חַד, וְהוּא לִסְטַר צָפוֹן, וּבְהַהוּא אֲתָר נָעִיץ חַד רֵיחַיָּא, וּמֵעֵינָא דְּהַהוּא רֵיחַיָּא, נָפִיק חַד גְּבַר בִּתְרֵין רֵישִׁין, וְחַרְבָּא שִׁינָנָא בִּידֵיהּ וּבְכָל יוֹמָא קָא מְצַעֵר לָן. וַאֲנָא לָקִיטְנָא הַאי עִשְׂבָּא, וְזִילוּ אֲבַתְרָאי, וְתֶחמוּן חֵילֵיהּ דְּהַאי עִשְׂבָּא, וּמַה דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה גַּלֵּי בְּעָלְמָא, וְלֵית מַאן דְּיֵדַע אָרְחוֹי בְּכֹלָּא.
אֲזִילְנָא אֲבַתְרֵיהּ, עַד דַּהֲוֵינָא אַזְלֵי בְּאָרְחָא, מָאִיךְ לְחַד נוּקְבָּא בְּעַפְרָא, וְשַׁוֵּי מֵהַהוּא עִשְׂבָּא בְּנוּקְבָא, נָפַק חַד חִוְיָא וְרֵישָׁא דִּילֵיהּ סַגִּי. נָטַל חַד סַנְטִירָא, (נ''א סודרא) וְקָטִיר לֵיהּ כְּחַד גַּדְיָא. דָּחִילְנָא. אָמַר לוֹן זִילוּ אֲבַתְרָאי.
עַד דְּמָטֵינָא לְבֵיתֵיהּ. חֲמֵינָא הַהוּא אֲתָר בְּחָשׁוֹכָא, בָּתַר חַד כּוֹתָלָא. נָטַל חַד שַׁרְגָּא וְדָלִיק דְּלֵיקָא סַחֲרָנִיהּ דְּהַהוּא אֲתָר דְּרֵיחַיָּא. אָמַר לוֹן, מִמַּה דְּתֶחֱמוּן, לָא תִּדְחָלוּן וְלָא תִּשְׁתָּעוּן מִידִי.
אַדְהָכִי, שָׁרֵי חִוְיָא מִקִּטְרוֹי, וְכָתַשׁ בְּקִיסְטָא מֵהַהוּא עִשְׂבָּא. וְשַׁוֵּי בְּרֵישֵׁיהּ דְּחִוְיָא. עָאל חִוְיָא בְּהַהוּא עֵינָא דְּרֵחַיָּיא, וּשְׁמַעְנָא קָלָא דְּכָל אֲתָר מִזְדַּעְזְעָא. בָּעֵינָן לְמֵיפַק, אָחִיד בִּידָנָא הַהוּא גַּבְרָא, אָמַר, לָא תִּדְחָלוּן קְרִיבוּ גַּבָּאי.
אַדְהָכִי, נָפַק חִוְיָא שָׁתִית דָּמָא, נָקִיט הַהוּא גַּבְרָא מֵהַהוּא עִשְׂבָּא, וְשַׁוֵּי בְּרֵישֵׁיהּ כִּבְקַדְמֵיתָא. עָאל בְּהַהוּא עֵינָא דְּרֵחַיָּא. לְשַׁעֲתָא זְעִירָא, חֲמֵינָא, דְּנָפִיק מֵהַהוּא עֵינָא חַד גַּבְרָא בִּתְרֵין רֵישִׁין, וְחִוְיָא שַׁרְיָיא סַחֲרָנֵיהּ דְּקִדְלוֹי. עָאל בְּהַהוּא עֵינָא דְּרֵחַיָּא וְנָפַק תְּלַת זִמְנֵי. הָוָה אָמַר, זְקִיטָא זְקִיטָא, וַוי לְאִימֵיהּ דִּלְהַהוּא אֲתָר אוֹבִיל לֵיהּ.
אַדְהָכִי, אִתְּעֲקָר רֵיחַיָּא מֵאַתְרֵיהּ, וְנַפְקוּ, גַּבְרָא וְחִוְיָא, וְנָפְלוּ וּמִיתוּ תַּרְוַויְיהוּ. וַאֲנָן דָּחִילְנָא סַגִּי. אָמַר לָן הַהוּא גַּבְרָא, דָּא הוּא חֵילָא דְּעִשְׂבָּא דַּאֲנָא לָקִיטְנָא קָמַיְיכוּ, וּבְגִינֵי כַּךְ לָא אִשְׁתָּעֵינָא בַּהֲדַיְיכוּ, וְלָא זָקִיפְנָא רֵישָׁאי, בְּשַׁעֲתָא דְּקַרִיבְתּוּן גַּבָּאי.
אָמַר לוֹן אִילוּ
- [...] parce qu’Israël exprime le plus haut degré, degré auquel l’homme peut aspirer de l’Esprit, de la Sagesse et de la Vérité. Rabbi Yossé raconte ce qui suit : Me trouvant un jour en voyage accompagné de mon fils Rabbi Hiyâ, nous trouvâmes un homme qui cueillait, dans un champ, des herbes médicinales. M’approchant de lui, je lui demandai pourquoi il cueillait ces herbes. L’homme ne releva pas même la tête et ne répondit rien. J’ai essayé une seconde fois de l’interroger ; mais ma seconde tentative demeura également infructueuse.
M’adressant alors à mon fils Rabbi Hiyâ, je lui dis : Cet homme est un sourd, ou un insensé, ou un sage. Nous nous sommes assis à côté de cet homme. Après avoir cueilli les herbes et les avoir couvertes de feuilles de vigne, il vint près de nous et nous dit : Je vois que vous êtes des juifs, et on dit que les juifs sont des hommes sages. Or, sachez que si je n’avais pitié de vous, vous seriez à cette heure exclus de la société humaine comme des lépreux ; car j’ai remarqué que l’arôme d’une herbe dont vous vous êtes approchés a pénétré dans votre corps ; et ceci vous causera la lèpre pendant la durée de trois jours. Donc, mangez de ces racines, et vous serez guéris. Nous mangeâmes des racines qu’il nous indiquait et qui croissaient en abondance en ce lieu, et nous nous endormîmes. Nous avons transpiré pendant longtemps. Après nous être réveillés, l’homme nous dit : Cette fois-ci votre Dieu vous a protégés, en vous faisant rencontrer un homme comme moi ; car c’est à moi que vous devez votre guérison. Pendant que nous continuâmes notre voyage, cet homme nous dit : Il convient que tout homme adopte dans sa conversation le langage qui convient le mieux à la personne à laquelle il parle. Quand on parle à une femme, on se sert d’un certain langage ; et, quand on parle à un homme, on emploie un autre langage ; et, quand on parle à un grand homme, on se sert encore d’un autre langage.
Je dis alors à mon fils : Maintenant je comprends pourquoi l’Écriture (Ex., XIX, 3) dit : “ Voici ce que tu diras à la maison de Jacob, et ce que tu annonceras aux enfants d’Israël. ” Cet homme nous dit en outre : Vous avez sans doute remarqué que je n’ai pas même relevé la tête lorsque vous me parlâtes et que je ne vous ai pas répondu. Voici pourquoi : Mon père était l’homme le plus versé dans la science des plantes ; nul autre ne l’égalait. Il m’a appris la propriété de toutes les herbes. Moi-même je consacre tout mon temps à les étudier. Or, vous avez vu que j’ai cueilli une herbe et l’ai recouverte de feuilles de vigne. Voici dans quel but : Dans ma maison se trouve un endroit où est enterrée une meule. Ce coin de ma maison est situé du côté de septentrion. Chaque jour je vois sortir du trou de cette meule un homme avec deux têtes tenant une épée effilée en sa main et nous menaçant.
C’est pour me débarrasser de cet homme qui m’afflige beaucoup que j’ai cueilli cette herbe. Suivez-moi, et vous verrez la puissance de cette herbe et les merveilles que le Dieu céleste a révélées en ce monde. Nul homme ne connaît toutes les merveilles de Dieu. Pendant que nous suivîmes l’homme, nous le vîmes mettre cette herbe dans un trou qu’il fit dans la terre ; et, de ce trou, sortit un serpent avec une tête énorme. Il prit le serpent et le lia avec une corde, comme on lie un agneau. Nous fûmes saisis de frayeur. Mais l’homme nous répéta : Suivez-moi. Arrivés dans sa maison, nous remarquâmes derrière le mur une grotte obscure. Il alluma une chandelle et l’approcha de l’endroit où se trouvait la meule. En même temps il nous dit : Ne vous effrayez pas de tout ce que vous allez voir, et ne parlez pas. Il délia ensuite le serpent ; et ayant pilé l’herbe en question dans un mortier il versa la drogue sur la tête du serpent. Celui-ci s introduisit dans le trou de la meule et nous entendîmes de suite un tel bruit que toute la maison en fut ébranlée.
Nous voulûmes nous sauver ; mais l’homme nous saisissant par la main nous dit : Ne craignez rien ; approchez-vous de moi. Nous vîmes alors le serpent ruisselant de sang, sortir de son trou. L’homme versa pour la seconde fois de cette drogue sur la tête du serpent et celui-ci pénétra de nouveau dans le trou de la meule. Peu d’instants après nous vîmes sortir de ce trou l’homme aux deux têtes portant le serpent enveloppant le tour de son cou. Il entra et sortit à trois reprises différentes et enfin s’écria : Pauvre ver, malheur à la mère qui t’a donné le jour en cet endroit. Au même moment la meule fut arrachée de sa place et l’homme tomba mort avec le serpent. A la vue de cet événement, nous fûmes saisis d’une extrême frayeur. Et l’homme nous dit : Voilà la puissance de l’herbe que j’ai cueillie en votre présence. C’est en raison de l’extrême importance que j’ai attachée à cette herbe que je n’ai pas parlé avec vous ni n’ai relevé la tête lorsque vous vous approchâtes de moi. Cet homme nous dit en outre : Si [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[80b]
יַדְעִין בְּנֵי נָשָׁא חָכְמְתָא, דְּכָל מַה דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, וְחֵילָא דְּכָל מַה דְּאִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, יִשְׁתְּמוֹדְעוּן חֵילָא דְּמָארֵיהוֹן, בְּחָכְמָתֵיהּ סַגִּיאָה. אֲבָל לָא טָמִיר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָכְמְתָא דָּא מִבְּנֵי נָשָׁא, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא יִסְטוּן מֵאָרְחוֹי, וְלָא יִתְרְחִיצוּ בְּהַהִיא חָכְמְתָא וְיִנְשׁוּן לֵיהּ.
כַּד אֲתֵינָא, וַאֲמֵינָא הָנֵי מִלֵּי קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר וַדַּאי חַכִּימָא הֲוָה. וְתָּא חֲזֵי, לֵית עִשְׂבָּא וְעִשְׂבָּא דְּאִתְיְילִיד בְּאַרְעָא, דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ חָכְמְתָא סַגִּיאָה, וְחֵילֵיהּ בִּשְׁמַיָּא סַגְיָא. תָּא חֲזֵי, מִן אֵזוֹבָא. דִּבְכָל אֲתָר דְּבָעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לְבַּר נָשׁ, (ויחי ר''נ ע''א) בְּאֵזוֹבָא מִתְדָּכֵי. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּיִתְּעַר חֵילֵיהּ דִּלְעֵילָּא דְּאִתְפָּקְּדָא עֲלוֹי, דְּהָא הַהוּא חֵילָא דְּאִתְפָּקְּדָא עֲלוֹי כַּד אִתְּעָרָא, מְבָעֲרָא רוּחַ מְסָאֲבָא, וְאִתְדַכֵּי בַּר נָשׁ. וְעָלָךְ אֲמֵינָא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁזְבָךְ. (שמות י״ט:ד׳) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וְאֶשָּׁא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. מַאי כַּנְפֵי נְשָׁרִים. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּרַחֲמֵי. דִּכְתִּיב, (דברים לכ) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ וְגוֹ'. וְהַיְינוּ רָזָא דְּאָמַר ר' שִׁמְעוֹן, (משלי ל׳:י״ט) דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם. מַאי בַּשָּׁמַיִם. בְּרַחֲמֵי. מַה נֶשֶׁר אִשְׁתְּכַח בְּרַחֲמֵי עַל בְּנוֹי, וְדִינָא לְגַבֵּי אַחֲרָנִין. כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בְּרַחֲמֵי לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל, וְדִינָא לְגַבֵּי עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
ר' אֶלְעָזָר, הֲוָה אָזִיל מִקַּפּוּטְקִיָּא לְלוּד, וַהֲוָה אָזִיל ר' יוֹסֵי וְר' חִיָּיא עִמֵּיהּ, קָמוּ בִּנְהוֹרָא, כַּד נָהִיר יְמָמָא, וַהֲווּ אַזְלֵי. אָמַר ר' חִיָּיא, חֲמֵינָא הַאי קְרָא דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:י׳) וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן הָא אַרְיֵה בִּימִינָא, שׁוֹר מִשְּׂמָאלָא, (ק''כ ע''א) נֶשֶׁר בְּאָן אֲתָר דּוּכְתֵּיהּ.
אָמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר, בְּאַתְרָא (נ''א דיעקב) דְיָנִיקָא שַׁרְיָא. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּנֶשֶׁר בְּכֹלָּא אִשְׁתְּכַח, רַחֲמֵי לִבְנוֹי, דִּינָא לְגַבֵּי אַחֲרָנִין. כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹבִיל לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי. וּבְדִינָא לְגַבֵּי אַחֲרָנִין, דִּכְתִּיב וְאֶשָּׁא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. וּכְתִיב כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ.
מְנָלָן דְּנֶשֶׁר רַחֲמֵי אִקְרֵי. דִּכְתִּיב דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם. בַּשָּׁמַיִם מַמָּשׁ. וּבְגִינֵי כַּךְ אַרְיֵה לִימִינָא. שׁוֹר לִשְׂמָאלָא. נֶשֶׁר בֵּינַיְיהוּ וְאָחִיד לוֹן. אָדָם כָּלִיל כֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא אִתְּכְּלִילָן בֵּיהּ, דִּכְתִּיב וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְּמַעְלָה.
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי וְגוֹ'. ר' אַבָּא פָּתַח, (שיר השירים ח׳:ח׳) אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ. אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִקְרֵי אָחוֹת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, הַיְינוּ דְּתָנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּקָרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְּסִינַי, לָא הֲוָה בְּהוֹן זַכְוָון, וְעוֹבָדִין טָבִין, לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ, דִּכְתִּיב וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ. דְּהָא אִינּוּן תִּקּוּנָא וּשְׁפִירוּ דְּאִתְּתָא, וְלֵית שַׁפִּירוּ דְּאִתְּתָא אֶלָּא אִינּוּן. מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ. מַה יִתְעֲבִיד מִינָהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, לְמַלְּלָא בְּפִתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וְיִפְרַח נִשְׁמָתְהוֹן מִנַיְיהוּ.
אָמַר ר' יוֹסֵי. בְּהַהוּא שַׁעֲתָא דְּקָרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְּסִינַי, בְּהַהוּא לֵילְיָא וְנַגְהֵי, תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא אִזְדַּוְּוגוּ לְאִנְתְּתַיְיהוּ, אָתוּ מַלְאָכִין עִלָּאִין, וְקַבִּילוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּאַחְוָותָא. אִינּוּן מַלְאָכִין לְעֵילָּא, וְיִשְׂרָאֵל מַלְאָכִין לְתַתָּא. אִינּוּן מְקַדְּשִׁין שְׁמָא עִלָּאָה לְעֵילָּא, וְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁין שְׁמָא עִלָּאָה לְתַתָּא.
וְאִתְעַטְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעִין כִּתְרִין בְּהַהוּא לֵילְיָא. וּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי הֲווֹ אַמְרֵי אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, דְּלֵית בְּהוּ זַכְוָון וְעוֹבָדִין טָבִין. מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ, כְּלוֹמַר מַה יְקָר וּרְבוּ נַּעְבִיד לְאַחֲתָנָא דָּא בְּיוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי לְמֵיהָב לְהוּ אוֹרַיְיתָא.
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי, כְּתִיב היוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה וְהַיְינוּ בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי. ר' שִׁמְעוֹן אָמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאִתְגַּלָּאָה
- [...] les hommes connaissaient les propriétés et la puissance de toutes les herbes que le Saint béni soit-il planta sur la terre ainsi que la puissance de tous les éléments de la nature ils apprécieraient mieux la grande sagesse de leur Maître. Mais le Saint béni soit-il n’a caché cette science aux hommes qu’afin que ceux-ci ne se détournent pas de la bonne voie et ne mettent pas toute leur confiance dans la science, ce qui serait leur perte. Arrivé près de Rabbi Siméon je lui ai raconté tout ce que je venais de voir. Il m’a répondu : En vérité, cet homme était un sage ; car sache qu’il n y a point une seule herbe sur la terre qui ne cache des propriétés et des puissances énormes par lesquelles se manifestent la grande sagesse et le pouvoir du ciel. Remarque en outre que pour la purification de l’homme le Saint, béni soit-il a ordonné qu’on se serve de l’hysope (34). Pourquoi ? Parce que cette herbe a la faculté de chasser l’esprit impur et de purifier l’homme. Quant à toi, je ne puis que remercier la miséricorde divine de t’avoir préservé. “ Vous (Ex., XIX, 4) avez vu ce que j’ai fait aux Égyptiens, et de quelle manière je vous ai portés comme l’aigle porte ses aiglons sur ses ailes. ” Que signifie le terme d’ “ ailes d’aigle ” ?
Rabbi Yehouda dit : Ce terme désigne la Clémence ainsi qu’il est écrit (Deut., XXXII, 11) : “ Comme un aigle attire ses petits pour apprendre à voler, et voltige sur eux, de même il a étendu ses ailes ; il a pris son peuple sur lui, et l’a porté sur ses épaules. ” C’est ainsi que Rabbi Siméon explique également les paroles suivantes de l’Écriture (Prov., XXX, 19) : “ La trace de l’aigle au ciel... ” Que signifient les mots “ au ciel ” ? —La Clémence. De même que l’aigle se montre clément envers ses aiglons et dur envers les autres oiseaux de même le Saint, béni soit-il, exerce la Clémence à l’égard d’Israël et la Rigueur envers les peuples païens. Rabbi Éléazar se rendait une fois de Cappadoce à Lyda. Il était accompagné de Rabbi Yossé et de Rabbi Hiyâ.
Rabbi Hiyâ dit : Je pense aux paroles suivantes (Éz., I, 10) : “ Ils avaient tous quatre une face d’homme tous quatre à droite une face de lion tous quatre à gauche une face de bœuf et tous quatre une face d’aigle. ” Quels étaient ceux qui avaient une face d’aigle ? Ils n’étaient pourtant ni du côté droit ni du côté gauche puisque ceux-ci avaient d’autres face ?
Rabbi Éléazar lui répondit : La face de l’aigle était imprimée sur toutes les autres faces ; car elle est le symbole de la Clémence que Dieu exerça à l’égard d’Israël et de la Rigueur qu’il exerce simultanément envers les peuples païens. Aussi, dans la vision d’Ézéchiel la face du lion était à droite celle du bœuf à gauche et celle de l’aigle formait le trait d’union entre les deux précédentes alors que la face de l’homme planait au-dessus de toutes les autres faces. “ Le (Ex., XIX, 16) troisième jour étant arrivé sur le matin, on commença à entendre des tonnerres et à voir briller des éclairs. ”
Rabbi Abba commença à parler de la manière suivante : Il est écrit (Cant., VIII, 8) : “ Notre sœur est petite, et elle n’a point de mamelles ; que ferons-nous à notre sœur le jour où il faudra lui parler ? ” La “ petite sœur ” désigne la “ Communauté d’Israël ” appelée “ Sœur ” du Saint, béni soit-il. L’Écriture dit que la “ petite sœur ” n’avait point de mamelles, car une tradition nous apprend que, lorsqu’Israël s’était approché du mont Sinaï, il était dépourvu de bonnes œuvres et de tout mérite. Ce sont les bonnes œuvres que l’Écriture désigne sous le nom de “ mamelles ”, parce que, de même que les mamelles constituent la beauté de la femme, de même les bonnes œuvres constituent la beauté de l’homme
C’est pourquoi L’Écriture ajoute : “ Que ferons- nous à notre sœur le jour où il faudra lui parler ? ”, ce qui veut dire : le jour où le Saint, béni soit-il, se révélera sur le mont Sinaï pour lui confier la Loi, et où les âmes de tous ceux qui entendront la voix de Dieu s’envoleront.
Rabbi Yossé dit : Pendant les trois jours qui précédèrent la révélation et pendant lesquels les Israélites s’abstenaient de toutes relations avec leurs femmes, les anges fraternisaient avec les Israélites ; les premiers sanctifiaient le Nom suprême en haut, et les seconds le sanctifiaient ici-bas. Israël fut couronné pendant la nuit où avait lieu la révélation de soixante-dix diadèmes. Ce sont les anges qui prononçaient ces paroles : “ Notre sœur est petite, et elle n’a point de mamelles ”, ce qui veut dire : Israël est dépourvu de bonnes œuvres. Et les anges ajoutaient : “ Que ferons-nous à notre sœur le jour où il faudra lui parler ? ” Cela veut dire : quel honneur devrons nous rendre à Israël le jour où le Saint, béni soit-il, lui apparaîtra sur le mont Sinaï pour lui révéler la doctrine ? L’Écriture (Ex., XIX, 16) parle du troisième jour, sans spécifier le troisième de quoi ; mais, précédemment, il est écrit : “ Soyez prêts pendant trois jours, et ne vous approchez point de vos femmes. ” C’est donc le troisième de ces jours préparatoires que l’Écriture désigne ensuite. Rabbi Siméon dit : Au moment où le Saint, béni soit-il, voulait se révéler [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[81a]
בְּטוּרָא דְּסִינַי, קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל פָּמַלְיָיא דִּילֵיהּ, אָמַר לוֹן, הַשְׁתָּא יִשְׂרָאֵל רַבְיָין, דְּלָא יַדְעִין נִימוּסַי, וַאֲנָא בָּעֵי לְאִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ, אִי אִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ בְּחֵילָא דִּגְבוּרָה, לָא יַכְלִין לְמִסְבַּל. אֲבָל אִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ בְּרַחֲמֵי, וִיקַבְּלוּן נִימוּסַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי. בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי וַדַּאי דְּאִיהוּ רַחֲמֵי מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ב:י׳) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד.
וּבְהַאי אִתְגְּלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַקְדִּים לְהוּ רַחֲמֵי בְּקַדְמִיתָא. וּלְבָתַר אִתְיְיהִיב לְהוּ אוֹרַיְיתָא, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי, דְּהָכִי אִתְחָזֵי לְהוּ, דִּבְגִינֵי כַּךְ יִשְׂרָאֵל אִקְרוּן.
בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ג:ד׳) בֹּקֶר לֹא עָבוֹת. הָא אִי הֲוָה עָבוֹת קַדְרוּתָא אִשְׁתְּכַח, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא חֶסֶ''ד. וְאֵימָתַי אִתְגַּלְּיָיא חֶסֶ''ד. בַּבֹּקֶר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית מה) הַבֹּקֶר אוֹר. דְּכַד נָהִיר צַפְרָא, חֶסֶ''ד אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, וְדִינִין מִתְעַבְּרָן. וּבְזִמְנָא דְּלָא נָהִיר בֹּקֶר, דִּינִין עַד כְּעַן לָא מִתְעַבְּרָן. דִּכְתִּיב, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלהִים. כֵּיוָן דְּאִתְעַבְּרָן אִינּוּן כֹּכָבַיָּא וְנָהִיר שִׁמְשָׁא, בֵּיהּ שַׁעֲתָא כְּתִיב, בֹּקֶר לֹא עָבוֹת. וְחֶסֶ''ד אִתְּעַר בְּעָלְמָא תַּתָּאָה, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר. וְכֵיוָן דְּמִתְעַבְּרָן כֹּכָבַיָּא בֹּקֶר אִשְׁתְּכַח. (נ''א דאתער בקר, דינין לא אשתכחו)
אָמַר ר' יוֹסֵי, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר שָׁארֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְגַּלָּאָה בְּטוּרָא דְּסִינַי. תָּאנָא, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, כַּד אִתְּעַר זְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית י״ט:כ״ז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.
וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא, קֹלת כְּתִיב חָסֵר. תְּרֵין קָלִין דְּאַהַדְרוּ לְחָד, דָּא נָפְקָא מִן דָּא, רוּחָא מִמַּיָּא. וּמַיָּא מֵרוּחָא. תְּרֵין דְּאִינּוּן חַד, וְחַד דְּאִיהוּ תְּרֵי.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, קֹלֹת חַד, וְאִיהוּ קָלָא רַבְרְבָא תַּקִּיפָא, דְּלָא פַּסְקַת לְעָלְמִין, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ (דברים ה׳:י״ט) קוֹל גָּדוֹל וְלא יָסָף דְּהָא שְׁאַר קָלִין אִתְפַּסְּקָן, דְּתַנְיָא, בְּאַרְבָּעָה תְּקוּפִין בַּשַׁתָּא, קָלָא אִתְפַּסְּקַת, וּכְדֵין דִּינִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא. וְהַאי קָלָא דְּכָלִיל שְׁאַר קָלִין בֵּיהּ, לָא אִתְפְּסָק לְעָלְמִין, וְלָא אִתְעֲבָר מִקּיּוּמָא שְׁלִים וְתּוּקְפָּא דִּילֵיהּ. תָּאנָא, הַאי קָלָא, קָלָא דְּקַלִין, קָלָא דְּכָלִיל כָּל שְׁאַר קַלִין.
אָמַר ר' יְהוּדָה, לֵית קָלָא, אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּרוּחָא וּמַיָּא וְאֶשָּׁא. וְכֹלָּא (דבר אחר וכלא) עָבִיד קָלָא, וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְעַל דָּא כְּתִיב קֹלֹת. וּבְרָקִים, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (תהילים קל״ה:ז׳) בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, שַׁלְהוֹבָא בְּעוּטְרֵי, קְטִירָא דְּרַחֲמֵי בְּחִיבָּתָא, דְּלָא (שקיע) שְׁכִיחוּ.
תָּנָא, ר' יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּסְטַר גְּבוּרָה, אוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי בִּסְטַר שְׂמָאלָא הֲוִי. אָמַר לֵיהּ, אִתְהַדַּר לִימִינָא. דִּכְתִּיב, (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּכְתִיב (שמות ט״ו:ו׳) יְמִינְךָ יְיָ' נְאְדָּרִי בַּכֹּחַ וְגוֹ'. אַשְׁכְּחָן שְׂמָאלָא דְּאִתְחַזָּר לִימִינָא, וִימִינָא לִשְׂמָאלָא, הָא גְּבוּרָה לִשְׂמָאלָא (דבר אחר לימינא).
וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְגוֹ', עֲנָנָא תַּקִּיף, דִּשְׁקִיעַ בְּאַתְרֵיהּ, דְּלָא נָטִיל. וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, מִגּוֹ דַּעֲנָנָא תַּקִּיף הֲוָה, נָפִיק הַהוּא קָלָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ה׳:כ׳) וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, תְּלַת חֲשׁוֹכֵי הֲווֹ, דִּכְתִּיב חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. וְהַהוּא קָלָא הֲוָה נָפִיק פְּנִימָאָה מִכֻּלְּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא הֲוָה, דְּבֵיהּ כְּתִיב, קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף.
אָמַר ר' אַבָּא כְּתִיב (שמות כ׳:ט״ו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. רֹאִים, שֹׁמְעִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן, אִינּוּן קָלִין, הֲווֹ מִתְגַּלְּפֵי בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא וַעֲנָנָא וְקַבָּלָא, וּמִתְחַזְיָין בְּהוּ, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי גּוּפָא, וְחָמָאן מַה דְּחָמָאן, וְשַׁמְעִין מַה דְּשַׁמְעִין, מִגּוֹ הַהוּא חֲשׁוֹכָא וְקַבָּלָא וַעֲנָנָא, וּמִגּוֹ הַהוּא חֵיזוּ דַּהֲווֹ חָמָאן, הֲווֹ נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, וְיַדְעִין, מַה דְּלָא יָדְעוּ דָּרִין אַחֲרָנִין, דְּאָתוּ בַּתְרַיְיהוּ.
וְכֻלְּהוּ, הֲווֹ חָמָאן אַפִּין בְּאַפִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' עִמָּכֶם. וּמַאן הֲווֹ חָמָאן. תָּאנֵי רַבִּי יוֹסֵי, מִנְּהִירוּ דְּאִינּוּן קַלָן, דְּלָא הֲוָה קוֹל, דְּלָא הֲוָה נָהִיר בִּנְהִירוּ, דְּמִסְתַּכְלֵי בֵּיהּ כָּל גְּנִיזִין, וְכָל טְמִירִין, וְכָל דָּרִין דְּיֵיתוּן עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלת, רֹאִים
- [...] au mont Sinaï, il convoqua toute sa famille céleste et lui dit : Israël est encore dans l’enfance et ne connaît pas encore les lois divines. Si je me manifestais à lui par le côté de la Rigueur, il ne pourrait subsister ; je vais donc me révéler à lui par le côté de la Clémence, et de cette façon il acceptera docilement mes lois.
C’est pourquoi l’Écriture dit : “ Et le troisième jour… ”, terme qui désigne la Clémence, ainsi qu’il est écrit (II Rois, XXII, 10) : “ Il a abaissé les cieux, et il est descendu. ” “ Ainsi, Dieu se révéla d’abord à Israël par le côté de la Clémence, et ensuite il lui donna la Loi, qui est la Rigueur.
L’Écriture ajoute : “ ... Sur le matin ”, car c’est le matin que la Clémence s’exerce, ainsi qu’il est écrit (II Rois, XXIII, 4) : “ Il deviendra comme la lumière de l’aurore, lorsque le soleil se levant au matin brille sans aucun nuage. ” La Clémence s’exerce en effet le matin, ainsi qu’il est écrit° : “ Et, dès le matin, on renvoya les hommes... ”, paroles qui désignent les anges qui entonnent les hymnes à la gloire de Dieu à l’heure du matin, ainsi qu’il est écrit (Job, XXXVIII, 7) : “ ... Lorsque les astres du matin me louent tous ensemble et que tous les enfants de Dieu sont transportés de joie. ”
Rabbi Yossé dit : C’était à l’heure du matin que le Saint, béni soit-il, se révéla au mont Sinaï. D’après une tradition, le mot “ matin ” désigne le mérite d’Abraham dont l’Écriture (Gen., XIX, 27) dit : “ Et Abraham s’était levé le matin. ” L’Écriture (Ex., XIX, 16) ajoute : “ On commença à entendre des bruits (qoloth) de tonnerre. ” Le mot “ qoloth ” est écrit sans Vav, afin de nous indiquer qu’ils entendirent les deux bruits qui procédent réciproquement l’un de l’autre ; l’air procède de l’eau, et l’eau procède de l’air ; tous deux ne font qu’un, et pourtant ils sont deux. Voilà le bruit (qoloth) qu’Israël a entendu au mont Sinaï.
Rabbi Yossé dit : Le mot “ qoloth ” désigne la voix puissante de Dieu, cause efficiente de tous les bruits et de toutes les voix qui ne se taisent jamais et dont l’Écriture (Deut., V, 22) dit : “ Le Seigneur prononça ces paroles d’une voix puissante, sans s’arrêter ; il les prononça au milieu du feu, de la nuée et de l’obscurité. ” Car Une tradition nous apprend que quatre fois par an la voix céleste s’arrête, mais que la voix puissante de Dieu ne s’arrête jamais.
Rabbi Yehouda dit : Le bruit ne provient que de trois éléments : l’air, l’eau et le feu ; quand ces trois éléments se trouvent réunis ensemble, ils produisent le tonnerre C’est pourquoi l’Écriture dit “ qoloth ”, sans Vav, parce que les trois éléments n’ont produit qu’un seul bruit
Rabbi Yehouda dit en outre : Il régnait en ce moment une triple obscurité, puisque l’Écriture emploie les trois termes : “ ténèbres ”, “ nuages ” et “ obscurité ”. La voix qu’on entendit sortait de l’obscurité intérieure.
SEPHER HA-BAHIR.
“ Et (35) (Ex., XX, 18) tout le peuple voyait les bruits. ” Pourquoi l’Écriture dit-elle : “ ... Voyait les bruits ”, alors qu’elle aurait dû dire : “ ... Entendait les bruits ” ? Une tradition nous apprend que les paroles qui sortaient de la bouche de Dieu s’imprimaient dans les ténèbres, de telle façon qu’elles prenaient corps, de manière qu’Israêl les entendait et les voyait à la fois. Les hommes de cette génération ont vu une lumière si éclatante qu’aucune des générations suivantes n’en verra de pareilles jusqu’au jour de l’avènement du Messie. Voilà pourquoi l’Écriture dit : “ Tout le peuple voyait les bruits. ” Il les a [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[81b]
רְאִיָּה מַמָּשׁ.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכָל הָעָם רֹאִים. רֹאִים: כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דְּחָמוּ מִנְּהִירוּ דְּאִינּוּן קַלָן, מַה דְּלָא חָמוּ דָּרִין בַּתְרָאִין אַחֲרָנִין. אֶת הַקּוֹלֹת: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ'. וָאֵרֶא יְיָ', לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת יְיָ'. אוּף הָכָא, וְכָל הָעָם רֹאִים הַקּוֹלת לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֶת הַקּוֹלֹת.
כְּגַוְונָא דָּא, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, דְּהָא אָתִין דִּבְאוֹרַיְיתָא, לְאִסְתַּכְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא (נ''א בחכמתא) אִתְיְיהִיבוּ. (שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (משלי ג׳:ט׳) כַּבֵּד אֶת יְיָ' מֵהוֹנֶךָ. וְכֻלְּהוּ לְאִתְכְּלָלָא בְּהוּ מִלָּה אַחֲרָא. אוּף הָכָא, אֶת הַקּוֹלֹת, לְאַסְגָּאָה הַהוּא קָלָא אַחֲרָא לְתַתָּא, דְּכָנִישׁ לוֹן לְגַבֵּיהּ, מַה דְּנָפִיק מִנַּיְיהוּ, דְּבֵיהּ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה כָּל גִּנְזִין עִלָּאִין, וְכָל רָזִין טְמִירִין וּסְתִימִין, מַה דְּלָא אִתְגַּלְּיָיא לְדָרִין בַּתְרָאִין, דְּאָתוּ בַּתְרֵיהוֹן, וְלָא לְדָרִין דְּיֵיתוּן לְעָלְמִין, עַד זִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ב:ח׳) כִּי עַיִן בְּעַיִן יֵרָאוּ בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן.
וְאֶת הַלַּפִּידִים, בְּקַדְמִיתָא בְּרָקִים, וְהַשְׁתָּא לַפִּידִים. כֹּלָּא חַד. אֲבָל מִדְּאִתְתְּקָנוּ בְּתִקּוּנוֹי לְאִתְחֲזָאָה, אִתְקְרוּן הָכִי.
וְאֵת קוֹל הַשׁוֹפָר. תָּאנֵי רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (תהילים ס״ב:י״ב) אַחַת דִּבֶּר אֱלהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמַעְתִּי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, אָנֹכִי, וְלא יִהְיֶה לְךָ.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, קֹל בַּשֹׁפָר מִבָּעֵי לֵיהּ. הַשֹׁפָר לָמָּה. אֶלָּא, הַהוּא קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ה:ט׳) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפָר תְרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּדָא אִתְבְּרֵי (אתקרי) שׁוֹפָר.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַה שׁוֹפָר, אַפִּיק קָלָא, אֶשָּׁא וְרוּחָא וּמַיָּא, אוּף הָכָא, כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בְּהַאי, וּמִדָּא נָפְקִין קָלִין אַחֲרָנִין.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, קוֹל דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר, דְּמַשְׁמַע דְּשׁוֹפָר חַד, וְקוֹל נָפִיק מִנֵּיהּ, וְשּׁוֹפָר בְּקִיוּמֵיהּ שְׁכִיחַ, וּבְגִינֵי כָּךְ כְּתִיב, קוֹל הַשֹׁפָר.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָכִי, קוֹל הַשֹׁפָר, הַשֹׁפָר כְּתִיב חָסֵר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דניאל ו׳:ב׳) שְׁפַר קֹדֶם דָּרְיָוֶשׁ. (דניאל ד׳:כ״ד) מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ. (דניאל ג׳:ל״ב) שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוָיָא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קוֹל הַשֹׁפָר, אַתְרָא דְּקָלָא נָפִיק מִנֵּיהּ, אִקְרֵי שׁוֹפָר. תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, קוֹל הַשׁוֹפָר: אַתְרָא דְּקָלָא, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דברים ח׳:ג׳) כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי יְיָ' יִחְיֶה הָאָדָם. מַאי מוֹצָא פִּי יְיָ'. דָּא קוֹל (ס''א דנפיק משופר והאי קול) הַשׁוֹפָר, הוּא רַב מִכָּל שְׁאַר קַלֵי תַּתָּאֵי, וְתַקִּיפָא מִכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב וְקוֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וְעַל כָּל שְׁאַר קָלִין לָא אִתְּמַר חָזָק מְאֹד. (נ''א אמר רבי שמעון) בְּהַאי קוֹל הַשׁוֹפָר תַּלְיָא כֹּלָּא, וְדָא הוּא דְּאִקְרֵי קוֹל גָּדוֹל, דִּכְתִּיב קוֹל גָּדוֹל וְלא יָסָף. וְאִקְרֵי (מלכים א י״ט:י״ב) קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, נְהִירוּ דְּבוּצִינֵי, דְּהוּא זַךְ וְדָקִיק, וְזָכִיך וְנָהִיר לְכֹלָּא.
דְּמָמָה, מַהוּ דְּמָמָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁתּוֹקָא מִנֵּיהּ, וּלְמֶחֱסָם פּוּמֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים לט) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם. דְּמָמָה אִיהִי שְׁתּוּקָא דְּלָא אִשְׁתְּמַע לְבַר. וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק, דְּחָמוּ מַה דְּחָמוּ. וַיָּנוּעוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה ו) וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא.
תָּאנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בִּיחֶזְקֵאל, כַּד חָמָא גְּבוּרָן נִימוּסֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (יחזקאל א) וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה וְגוֹ', רוּחַ סְעָרָה אֲמַאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לְתַבְרָא אַרְבַּע מַלְכְּוַון. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תַּנִּינָא, רוּחָא רַבָּה, דְּאִתְּעַר בְּנִימוּסֵי גְּבוּרָה דִּלְעֵילָּא בָּאָה מִן הַצָּפוֹן. מִצָּפוֹן לָא כְּתִיב אֶלָּא מִן הַצָּפוֹן הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדָע לְעֵילָּא, הַהוּא דְּטָמִיר וְגָנִיז לְעֵילָּא.
עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, דְּהֲוָה אָחִיד בֵּיהּ, (ס''א ולא אחיד, אחיד בסטרוי וכו'), וְלָא הָוָה אָחִיד בְּסִטְרוֹי לְאִתְּעָרָא דִּינָא, דְּתָנֵינָן, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, יַנְקָא הַהוּא דִּינָא קַשְׁיָא, בְּקַרְדִיטֵי גְּלִיפִין מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. בְּגִין לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא.
וּמַה מְבַסֵּם לֵיהּ, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. דְּהַהוּא זִיהֲרָא דְּאַסְחַר לֵיהּ מִכָּל סִטְרוֹי, מְבַסֵּם לֵיהּ, וּמַתְקִין לֵיהּ, בְּגִין דְּלָא לֶהוֵי דִּינָא קַשְׁיָא, וְיֵיכְלוּן בְּנֵי נָשָׁא לְמִסְבְּלֵיהּ. (יחזקאל א) וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל, תָּאנָא, וּמִתּוֹכָהּ: וּמִגַּוָּוהּ. כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מַאי חַשְׁמַל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, (ק''ט ע''ב, ר''ג ע''ב, רמ''ז ע''א) חַיּוֹת אֶשָּׂא מְמַלְּלָא.
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, חַשְׁמַל: מַה דְּהֲוָה לִבָּא לְאֶשָּׁא, דִּכְתִּיב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כְּעֵין הַחַשְׁמַל. וְלֹא הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, מִגּוֹ אֶשָּׁא דְּאִיהִי לְגוֹ בְּאֶשָּׁא. כְּעֵין הַחַשְׁמַל דְּאִיהִי בָּתַר אַרְבַּע דַּרְגִּין, דִּכְתִּיב, רוּחַ סְעָרָה, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ
- [...] réellement vus.
Rabbi Éléazar dit : Les Israélites virent en ce moment ce que jamais aucune génération ne verra En même temps que les Israélites entendaient les bruits du tonnerre, ils entendaient aussi la voix puissante de Dieu. Ceci résulte du mot “ eth ” ; or, le mot “ eth ” désigne toujours, dans l’Écriture, quelque chose de plus que ce qui y est expressément mentionné, comme (Is., VI, ) : “ J’ai vu l’Éternel ”, et (Gen., I, ) : “ Tu as créé le ciel et la terre ” ; “ Honore ton père et ta mère () ” ; “ Honore Dieu () ” Israël pénétra en ce moment le mystère de la Sagesse suprême, faveur qui n’a plus été accordée à aucune autre génération, jusqu’au jour de l’arrivée du Roi Messie, ainsi qu’il est écrit (Is., LII, 8) : “ Ils verront de leurs propres yeux que le Seigneur retournera à Sion. ”
Rabbi Isaac dit : Il est écrit (Ps., LXII, 12) : “ Dieu a parlé une fois et nous avons entendu deux. ” Cela signifie que la parole de Dieu était une et les Israélites ont entendu les deux premiers commandements : “ Je suis l’Éternel ton Dieu ” et : “ Tu n’auras pas un autre Dieu. ” De cette même parole,
Rabbi Yehouda dit : Le verset ne dit pas : la voix produite par le “ schophar ”, mais “ la voix schophar ” ; c’est la voix appelée “ Schophar ”, ainsi qu’il est écrit (Lévit., XXV, ) : “ Tu feras entendre le schophar. ” Rabbi Yossé dit de même que la trompette imite le bruit provoqué par le feu, l’air et l’eau ; de même ici toutes les voix étaient enfermées dans la voix appelée “ Schophar ” qui les produisait toutes.
Rabbi Éléazar dit : Le son de la trompette est en ce sens l’image de l’essence de Dieu que la voix qui sort de la trompette est autre chose que la trompette elle-même ; et pourtant elle est inséparable de la trompette et ne forme qu’une avec celle-ci.
Rabbi Yehouda dit : Le mot “ schophar ” est écrit sans Vav, parce que ce mot a aussi la signification d’ “ agréer ” ainsi que cela résulte du livre de Daniel (36). Rabbi Siméon dit : C’est la région d’où sort la voix qui est appelée “ Schophar ”. C’est à cette voix que fait allusion l’Écriture (Deut., VIII, ) : “ Par tout ce qui sort de la bouche divine, l’homme vit. ” “ Ce qui sort de la bouche de Dieu ” désigne “ la voix du Schophar ”, voix plus puissante que toutes celles d’ici-bas, comme il est dit (ibid.) : “ Et la voix du schophar était puissante. ” Elle est aussi appelée “ la grande voix qui ne cesse point ”. Il y en a une autre plus faible que l’Écriture (III Rois, XIX, 12) désigne sous le nom de “ voix faible et suave ”. C’est une lumière très pure qui éclaire tout. Que signifie le mot “ demamah ” ?
Rabbi Siméon dit : La signification de ce mot est celle-ci, que quiconque entend cette voix doit garder le silence et se recueillir, ainsi qu’il est écrit (Ps., XXXIX, 2) : “ Je me suis tu, je me suis humilié et j’ai gardé le silence. ” Une tradition nous apprend que le tourbillon de vent dont parle Ézéchiel (Éz., I, 4) désigne l’orage qui, à la fin des temps, s’abattra sur les quatre grands empires du monde. L’orage viendra du Nord ; c’est l’empire du Nord qui vaincra et brisera les autres empires. Le mot “ haschmal ” dont parle Ézéchiel (Éz., I, 27) est composé des mots : “ Hayoth éscha memalela ” (Hayoth de feu qui parlent (37)).
Rabbi Yossé dit : “ Haschmal ” est au monde céleste ce que le cœur est au corps. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[82a]
סָבִיב. וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת.
תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, חָמוּ יִשְׂרָאֵל הָכָא, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי, וְכֻלְּהוּ אִתְדְּבָקוּ בֶּחָכְמְתָא עִלָּאָה יַקִּירָא. חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּקַלִין, חָמוּ יִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְּסִינַי. וּבַחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין אִלֵּין אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא. דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה הוּא, דִּכְתִּיב קוֹל הַשֹׁפָר. יְחֶזְקֵאל לָקֳבְלֵיהוֹן חָמָא חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּאִינּוּן לְבַר מֵאִלֵּין, דְּאִינּוּן רוּחַ סְעָרָה, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְעֵין הַחַשְׁמַל.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' וְגוֹ'. בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, כְּעֵין, וּדְמוּת, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין, כְּמַאן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ בָּתַר כּוֹתָלָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה דְּחָמוּ יִשְׂרָאֵל, לָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא, כָּל שֶׁכֵּן מַה דְּחָמָא מֹשֶׁה, דְּלָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא. (ס''א כל שכן בר נש אחרא) זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (שמות לה) וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ' וְלֹא בְּחֵיזוּ אַחֲרָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:ח׳) וּמַרְאֶה וְלא בְחִידוֹת.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (יחזקאל א) (ב' א') הָיֹה הָיָה דְּבַר יְיָ', נְבוּאָה לְשַׁעֲתָא הָיְתָה. ר' יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקִיּוּמָא הוּא דְּאָתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּהָא לָא שָׁבִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְכָל אֲתָר דְּמִתְפָּזְרִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עִמְהוֹן הוּא שַׁרְיָא.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הָיֹה הָיָה: דְּחָמָא וְלָא חָמָא, דְּקָאִים בְּאִינּוּן מִלִּין, וְלָא קָאִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, וְלָא חַשְׁמַל אֲבָל יִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב בְּהוּ, וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, כָּל חַד וְחַד חָמָא, כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ.
דְּתַנְיָא, כָּל חַד וְחַד הֲווֹ קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין, תְּחוּמִין תְּחוּמִין, וְכַדְקָא אִתְחָזֵי לְהוּ, חָמוּ כָּל חַד וְחַד.
השלמה מההשמטות (סימן א)
(שמות כ׳:ט״ו) וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת וְאֵת הַלַּפִּידִים. וְכִי רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת אֶלָּא וְכָל הָעָם רוֹאִים אֵת הַקּוֹלוֹת, אוֹתָן קוֹלוֹת שֶׁנֶּאָמַר (תהילים כ״ט:ג׳) קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים. קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ. וְאוֹמֵר (ישעיהו י׳:י״ג) בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי. וְאוֹמֵר (ישעיהו מ״ח:י״ג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ. (תהילים כ״ט:ד׳) קוֹל ה' בֶּהָדָר. וְאוֹמֵר (תהילים קי״א:ג׳) הוֹד וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ. (תהילים כ״ט:ה׳) קוֹל יְיָ שׁוֹבֵר אֲרָזִים, זֶה קֶשֶׁת שֶׁמְשַּׁבֶּרֶת עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְּרוֹשִׁים. (תהילים כ״ט:ז׳) קוֹל יְיָ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, זֶה שֶּׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הָאֵשׁ וּבֵין הַמַּיִם שֶׁחוֹצֵב כֹּחַ הָאֵשׁ וּמוֹנִעַ אוֹתוֹ מִלִלְחוֹךְ הַמַּיִם גַּם מוֹנִעַ מִלְכָבּוֹתוֹ. (תהילים כ״ט:ח׳) קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, שֶׁנְּאמַר (תהילים י״ח:נ״א) וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזָרְעוֹ עַד עוֹלָם. יוֹתֵר מִן הַמִּדְבָּר. (תהילים כ״ט:ט׳) קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶחֱשׂוֹף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. דִּכְתִיב (שיר השירים ב׳:ז׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה. הָא לַמָדְתָּ שֶׁבְּשֶׁבַע קוֹלוֹת נִיתָּנָה הַתּוֹרָה וּבְכוּלָּם נִגְלָה עֲלֵיהֶם אֲדוֹן הַעוֹלָם, וְרָאוּם. וְהַיְינוּ, דִּכְתִיב (שמות ב') וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהילים י״ח:י׳) וַיֵּט שָּׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמות כ׳:י״ט) כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִי עִמָּכֶם. הַא כֵּיצָד אִשׁוֹ הַגְּדוֹלָה הָיְתָה בָּאָרֶץ שֶׁהוּא קוֹל אֶחָד, וּשְׁאָר קוֹלוֹת הָיוּ בַּשָׁמַיִם דִּכְתִיב (דברים ד׳:ל״ו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֵת קוֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֵת אִשׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹך הָאֵשׁ. וּמַאי הִיא גְּדוֹלָה, (שמאלו) וּמֵאֵלוּ הָיָה יוֹצֵא דִבּוּר מִתּוֹך הָאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹך הָאֵשׁ.
וּמַאי (דברים ד׳:י״ב) וּתְּמוּנָה אֵינְכֶם רוֹאִים זוּלָתִי קוֹל, הַהוּא כִּדְאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל (דברים ד׳:י״ב) כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה. תְּמוּנָה וְלא כָּל תְּמוּנָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל עֲבָדָיו מְעוּטָף בִּכְסוּת לְבָנָה לֹא דָּי לְאֵימַת הַמֶּלֶךְ שֶׁיִסְתָּכְּלוּ בִּלְבוּשָׁיו וְעוֹד רָחוֹק הָיָה הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוּ קוֹלוֹ, יְכוֹלִין לִרְאוֹת גְרוֹנוֹ אֲמַרְתָּ לֹא, הַא לָמַדְּתָ שֶׁרָאוּ תְמוּנָה וְלא כָּל תְמוּנָה. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רוֹאִים זוּלָתִי קוֹל. וּכְתִיב (דברים ד׳:י״ב) קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֶר וְכָל הַעֲם רוֹאִים אֵת הַקּוֹלוֹת וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֶר קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים. הָא כֵּיצָד, בַּתְחִילָה רוֹאִים אֵת הַקּוֹלוֹת. וּמָה רָאוּ שֶׁבַע קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד וְלָסוֹף שָׁמְעוּ הַדָּבָר יוֹצֵא מִבֵּין כֻּלָּם. וְהָא אִינוּן עֶשֶׂר. דְּרַבָּנָן אַמְרֵי דְּכֻלְּהוּ אֲמְרִינָן (אמרן) כַּחֲדָא מִלְּתָא, כֵּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא מִלְּתָא אֲמְרִינָן (אמרן). וַהֲווּ שִׁבְעָה מַאֲמָרוֹת בְּשִׁבְעָה קוֹלוֹת. וְעַל דָּא נֶאֱמַר קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים וּתְּמוּנָה אֵינְכֶם רוֹאִים זוּלָתִי קוֹל. הָא לָמַדְתָּ דְּכֻלְּהוּ כַּחֲדָא, מֵחֲדָא מִלְּתָא אֲמְרִינָן (אמרן). וּבַעֲבוּר שֶׁלּא יִטְעוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר אֲחֵרִים יַעֲזְרוּהוּ מִן הַמַּלְאָכִים, אַף קוֹלוֹ לְבַדּוֹ לֹא יוּכַל לִהְיוֹת חָזָק כָּל כָּךְ, בַּעֲבוּר כָּךְ חָזַר וּכְלַלָם.
דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַעוֹלָם הוֹאִיל וְהֵם עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְעֶשֶׂר מַלְאָכִים שֶׁמָּא לא יוּכְלוּ לְדַבֵּר עַל פֶּה אֶחָד, כְּתִיב בֵּיהּ אָנֹכִי וְכָּלַל כָּל הַעֲשָׂרָה. וּמַאי עֲשָׂרָה מְלָכִים, שֶׁבַע קוֹלוֹת וּשְׁלשָׁה מָאֲמָרִים. וּמַאי אוֹמְרִים דִּכְתִיב (דברים כ״ו:י״ח) וַיְיָ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם. וּמַאי נִינְהוּ שְׁלשָׁה, דִּכְתִיב (משלי ד׳:ז׳) רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִּינָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב ל״ב:ח׳) וְנִשְׁמַת שַׁדָּי תְבִינֵם. נִשְׁמָתוֹ שֶׁל שַׁדָּי, הִיא תְבִינֵם, שְׁלִישִׁית מַאי הֲוֵי כְּדְאָמַר לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא סָבָא לְהַהוּא יְנוּקָא. בַּמּוּפְלֶא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ וּבַמְּכוּסֶה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר בְּמָּה שֶׁהִרְשְׁיתִּיךָ הִתְבּוֹנֵן אֵין לְךָ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת.
תָּנָא (משלי כ''ה) כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֶר דָבָר. מַאי דָבָר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קי''ט) רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת. (משלי כ''ה) וּכְבוֹד מְלָכִים חַקוֹר דָבָר. מַאי דָבָר, דִּכְתִיב (משלי כ''ה) דָבָר דָּבוּר עַל אֹפָנָיו. אַל תִּקְרֵי אָפְנָיו, אֶלָּא אוֹפָנָיו: (עד כאן מההשמטות)
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רֵישֵׁי דְּעַמָּא בִּלְחוֹדַיְיהוּ, רֵישֵׁי דִּשְׁבָטִין בִּלְחוֹדַיְיהוּ. נוּקְבֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ. ה' דַּרְגִּין לִימִינָא, וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כ״ט:ט׳) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְכֶם לִפְנֵי יְיָ' אֱלהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁוֹטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ וְגוֹ', הָא ה' דַּרְגִּין לִימִינָא. וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא מַאן אִינּוּן. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דבהם כט) טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנְיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. הָא ה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא.
כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין אִתְתָּקָנוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. לָקֳבְלֵיהוֹן יַרְתּוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲסָנַת עָלְמִין, עֶשֶׂר אֲמִירָן, דִּבְהוּ תַּלְיָין כָּל פִּקּוּדִין, וְכָל זַכְוָון, וְכָל יְרוּתַת אַחֲסָנָא, דְּאִינּוּן חוּלָקָא טָבָא דְּיִשְׂרָאֵל.
תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, הֲווֹ חָמָאן כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמַאן דְּחָמֵי נְהוֹרָא בַּעֲשִׁישָׁתָא, וּמֵהַהוּא נְהוֹרָא הֲוָה חָמֵי כָּל חַד וְחַד, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה.
מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּאִינּוּן קַלִין עִלָּאִין, אִתְגְּלִיאוּ (נ''א אתגליפו) בְּחַד, כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דִּכְתִּיב, וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל, שְׁכִינְתָּא אִתְגְּלֵי בִּרְתִּיכוֹי, וְלָא יַתִּיר, וַהֲוָה חָמֵי, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, וַיֵּרֶד יְיָ' עַל הַר סִינַי וַיִּקְרָא יְיָ' לְמֹשֶׁה, זַכָּאָה דָּרָא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, יֵרֵד יְיָ' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינַי.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, דְּהָא מִימִינָא אִתְגְּלֵי מַה דְּאִתְגְלֵי. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אָמַר ר' יוֹסֵי, הָכָא בְּסִינַי, רֵישָׁא וְגוּפָא דְּמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ב:י׳) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וּבַאֲתַר דְּאִית רֵישָׁא, אִית גּוּפָא, אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב (יחזקאל א׳:ג׳) וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְיָ', דְּאִתְגְלֵי יְדָא, וְלָא גּוּפָא. וְתָנֵינָן, אֲפִילּוּ בִּידָא, יַד יְיָ' עִלָּאָה, יַד יְיָ' תַּתָּאָה.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלֹהִים. מַרְאֹת כְּתִיב חָסֵר, לְאִתְחֲזָאָה דִּבְגִין שְׁכִינְתָּא קָאָמַר, דְּהָא וָאֶרְאֶה מַרְאֹת חָסֵר, מַרְאֶה חַד. אָמַר ר' יֵיסָא, וְכִי שְׁכִינְתָּא לָאו כֹּלָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָא דָּמֵי רֵישָׁא דְּמַלְכָּא, לְרַגְלוֹי דְּמַלְכָּא, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא הֲוֵי בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא.
תָּא חֲזֵי, בִּישַׁעְיָהוּ כְּתִיב, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ', בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים, הָכָא אֶת, הָתָם מַרְאֹת. מַה דְּחָמָא דָּא, חָמָא דָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּלָא הֲוָה נְבִיאָה מְהֵימָנָא שְׁלֵימָא כְּוָותֵיהּ.
וָאֵרֶא אֶת יְיָ', אֶת דַּיְיקָא. וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים, מַרְאֹת דַּיְיקָא. וּבְדַרְגָּא חַד הָווֹ. אִי
- [...] Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : Israël a vu au mont Sinaï des merveilles que même le prophète Ézéchiel n’a jamais vues. Israël a pénétré tous les cinq degrés du règne céleste dont le son de la trompette est le dernier ; et ce n’est qu’après avoir pénétré ces cinq degrés que la Loi lui a été confiée.
Rabbi Éléazar dit : Ézéchiel a bien vu les mêmes merveilles qu’Israël a vues au mont Sinaï ; seulement, la vision d’Ézéchiel n’était pas si claire que celle d’Israël.
Rabbi Yehouda dit : Aucun prophète n’a vu ce qu’Israêl a contemplé au mont Sinaï ; à plus forte raison nul prophète n’a vu ce que Moïse a vu, duquel l’Écriture dit (Ex., XXXIV, 6) : “ Et Dieu est avec lui ” ; et ailleurs (Nomb., XII, 8) : “ C’est face à face que je lui suis apparu et non en rêve. ” Rabbi Yossé dit en outre : Remarquez que l’Écriture Éz., I, 3) dit : “ La parole du Seigneur fut, fut adressée à Ézéchiel (haïoh haïah) ” Le double terme de “ fut ” indique que la prophétie d’Ézéchiel n’était qu’occasionnelle.
Rabbi Yehouda dit : Le double emploi du mot “ fut ” indique que le Saint, béni soit-il, n’abandonne jamais Israël et qu’il est toujours avec lui, même dans l’exil.
Rabbi Éléazar dit : La vision d’Ézéchiel était obscure, tandis que la vision d’Israël était nette, ainsi qu’il est écrit : “ Et tout Israël vit les voix. ”
Rabbi Siméon dit : La Loi a été révélée séparément au peuple, séparément aux chefs des tribus et séparément aux femmes, ainsi qu’il est écrit : “ Vous vous tenez aujourd’hui devant l’Éternel votre Dieu : vos chefs, vos tribus, vos anciens, vos surveillants et tous les hommes. ” Voici les cinq degrés du côté droit. Les cinq degrés du côté gauche sont : “ ... Vos enfants, vos femmes, l’étranger qui est dans ton camp, celui qui fend ton bois, et celui qui puise ton eau. ” Ces dix degrés correspondent aux dix degrés d’en haut grâce auxquels Israël a reçu les dix commandements, synthèse de tous les autres.
Une tradition nous apprend qu’au moment où le Saint, béni soit-il, se manifesta au mont Sinaï, tout Israël le vit aussi clairement que la lumière vue à travers le verre ; Israël vit plus de lumière qu’Ézéchiel ; car ce dernier n’a pas vu la Schekhina plus clairement qu’une lumière vue à travers plusieurs murs.
Rabbi Yehouda dit : Heureux le sort de Moïse dont l’Écriture dit qu’il a été appelé par le Seigneur. Heureuse la génération dont l’Écriture dit Deut., XXXIII, 2) : “ Et le Seigneur descendit devant tout le peuple sur le mont Sinaï. ” Remarquez que l’Écriture dit : “ De sa droite une loi de foi a été donnée. “ Cette révélation venait de la droite. Quelle est la différence entre cette révélation et celle d’Ézéchiel ?
Rabbi Yossé dit : Au mont Sinaï, ce furent la tête et le corps du Roi céleste qui se sont révélés, ainsi qu’il est écrit (II Sam., XXII, 10) : “ Il a abaissé les cieux et il est descendu. ” Or, partout où il y a une tête, il y a aussi un corps, alors que, chez Ézéchiel, l’Écriture (Éz., I, 3) dit : “ Et la main du Seigneur agit sur lui. ” Ézéchiel n’a vu que la main du Roi céleste, mais il n’en a point vu le corps.
Remarquez que l’Écriture (Éz., I, 1) dit : “ Les cieux furent ouverts, et j’eus des visions (maroth) d’Élohim. ” Le mot “ maroth ” est écrit de façon incomplète (38), parce qu’Ézéchiel n’a pas vu la divinité tout entière ; il n’a vu que la Schekhina. Rabbi Yessa objecta : La Schekhina ne constitue-t-elle donc pas toute la divinité ?
Rabbi Yossé répondit : Il n’y a pas de comparaison entre la Tête du Roi et les Pieds du Roi, bien que tous ces membres ne fassent qu’un seul et même corps.
Remarquez que, chez Isaïe, l’Écriture (Is., VI, 1) dit : “ Et j’ai vu Jéhovah ”, alors que, chez Ezéchiel, l’Écriture dit : “ Et j’ai vu les visions d’Élohim. ” Pourtant les deux prophètes ont vu la même chose. Heureux le sort de Moïse à qui nul autre prophète ne peut être comparé en tant que fidélité. Isaïe et Ézéchiel étaient sur le même degré. S’il en est ainsi, [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[82b]
הָכִי, אֲמַאי לָא פָּרִישׁ יְשַׁעְיָה כּוּלֵי הַאי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, דָּא כָּלִיל, דָּא פָּרִישׁ. מַאי טַעֲמָא פָּרִישׁ כּוּלֵי הַאי יְחֶזְקֵאל. אֶלָּא, כֹּלָּא אִצְטְרִיךְ בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיִנְדְּעוּן חֲבִיבוּתָא דְּחָבִיב לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּשְׁכִינְתֵּיהּ וּרְתִיכוֹי אַתְיָין לְדַיָּירָא בֵּינַיְיהוּ בְּגָלוּתָא.
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְהָא כְּתִיב (ישעיה כג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, אֲמַאי אִתְגְּלֵי שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. אִי תֵּימָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה טָב דְּתִשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא בְּגַוַּויְיהוּ, וְלָא יִתְגַּלְיָיא. אֶלָּא, הָכִי תָּאנָא, אִי לָאו דְּאִתְגַּלְיָיא לָא הֲווֹ יַדְעִין.
וְהָא דְּאִתְגַּלְיָיא, מַה כְּתִיב, עַל נְהַר כְּבָר, עַל מַיָּא, בְּאֲתָר דְּלָא יִסְתְּאַב, וְלָא (ויחי רכ''ב ע''ב) שַׁרְיָא מְסָאֳבוּתָא. וְהַהוּא נַהֲרָא, הֲוָה חַד מֵאַרְבַּע נָהֲרִין, דְּנָפְקִין מִגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דִּכְתִּיב עַל נְהַר כְּבָר. מַאי כְּבָר. דִּכְבָר הֲוָה. מֵאֲתָר דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עֲלוֹי. וּכְתִיב וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְיָ', שָׁם, וְלָא בְּאֲתָר אַחֲרָא.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּתִיב וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה. תָּאנָא בְּרָזָא עִלָּאָה, אַרְבַּע חִיוָון אִית, דְּאִינְהוּ לְגוֹ בְּגוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן קַדְמָאֵי, עַתִּיקִין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דִּשְׁמָא עִלָּאָה. וִיחֶזְקֵאל חָמָא, דְּמוּת דִּרְתִּיכִין עִלָּאִין, דְּהָא הוּא חָמָא, מֵאֲתָר דְּלָא הֲוָה נָהִיר כָּל כַּךְ. תָּאנָא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, אִית לְתַתָּא מִינַיְיהוּ, וְכֵן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, כּוּלְּהוּ אֲחִידָן דָּא בְּדָא, וְדָא בְּדָא.
וְאִי תֵּימָא לְעֵילָּא יַתִּיר דְּחָמָא. תָּנִינָן, מֹשֶׁה חָמָא בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנָהֲרָא, וְכֻלְּהוּ נְבִיאֵי לָא חָמוּ אֶלָּא מִגּוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא, דִּכְתִּיב וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים. וּכְתִיב (במדבר י״ב:ו׳) אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְיָ' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע וְגוֹ' לא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה וְגו', וּכְתִיב פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תָּא חֲזֵי, דִּנְבִיאִין כֻּלְּהוּ לְגַבֵּיהּ, כְּנוּקְבָא לְגַבֵּי דְּכוּרָא, דִּכְתִּיב פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה. וְלִשְׁאַר נְבִיאִים (כתיב, במראות ולמשה יי) בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע. בַּמַּרְאָה וְלָא מַרְאֹת. כָּל שֶׁכֵּן יְחֶזְקֵאל, דְּאֲפִילּוּ מַרְאֶה לָא כְּתִיב בֵּיהּ, אֶלָּא מַרְאֹת חָסֵר, וְכָּל שֶׁכֵּן דִּכְתִּיב בְּמֹשֶׁה, וְלֹא בְחִידוֹת, אֶלָּא כָּל מִלָּה עַל בּוּרְיֵיהּ. זַכָּאָה אִיהוּ דָּרָא, דִּנְבִיאָה דָּא שָׁרֵי בְּגַוַּויְיהוּ.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, אַפִּין בְּאַפִּין חָמוּ יִשְׂרָאֵל זִיו יְקָרָא דְּמַלְכֵּיהוֹן, (נ''א דמאריהון) וְלָא הֲוָה בְּהוֹן סוּמִין, וְחִגְּרִין, וּקְטִיעִין, וְחֵרְשִׁין. סוּמִין, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב וְכָל הָעָם רוֹאִים. חִגְרִין, דִּכְתִּיב וַיִתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. קְטִיעִין וְחֵרְשִׁין, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב (ישעיהו ל״ה:ו׳) אָז יְדַלֵּג כְּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרוֹן לְשׁוֹן אִלֵּם. (שמות כ׳:א׳) וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהילים ק״ו:ב׳) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. בְּכַמָּה אָרְחִין, אוֹרַיְיתָא אַסְהִידַת בְּבַר נָשׁ, דְּלָא יְחוּב קַמֵי מָארֵיהּ. בְּכַמָּה אָרְחִין, יָהִיב לֵיהּ עֵיטָא, דְּלָא יִסְטֵי מֵאָרְחוֹי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. בְּכַמָּה אָרְחִין יָהִיב לֵיהּ עֵיטָא, הֵיךְ יֵתוּב קָמֵי מָארֵיהּ, וְיִמְחוֹל לֵיהּ.
דִּתְנָן, שִׁית מְאָה וּתְלַת עָשָׂר זִינֵי עֵיטָא, יָהִיב אוֹרַיְיתָא לְבַר נָשׁ, לְמֶהוֵי שְׁלִים בְּמָארֵיהּ, בְּגִין דְּמָארֵיהּ בָּעָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְיַתִּיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּהָא תָּנֵינָן, כָּל מַה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁלִים לֵיהּ לְבַר נָשׁ, מֵאִינּוּן טָבָאן דְּזָכֵי בְּהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי אִשְׁתְּלִים בְּהוּ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּעָלְמָא דְּאָתֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי. (ואי תימא דהאי עלמא לאו דידיה הוא אלא)
וְהָכִי תָּנֵינָן, הַאי עָלְמָא לָקֳבְלֵיהּ דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, לָא הֲוֵי אֶלָּא כִּפְרוֹזְדוֹר לְגַבֵּי טְרַקְלִין. (בגין כך עלמא דאתי דקודשא בריך הוא הוי) וְכַד זָכֵי הַהוּא זַכָּאָה, בְּדִידֵיהּ זָכֵי. דְּתַנְיָא, כְּתִיב (דברים י״ח:ב׳) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דַּיְיָ' הוּא נַחֲלָתוֹ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּזָכֵי לְאַחֲסָנָא אַחֲסַנְתָּא עִלָּאָה דָּא. זָכֵי בָּהּ בְּעָלְמָא דָּא, וּבְבֵיתָא דְּהַאי עָלְמָא. כַּךְ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וּבְבֵיתָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ו:ה׳) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי יָד וָשֵׁם,
- [...] pourquoi Isaïe n’était-il pas aussi explicite qu’Ézéchiel ?
Rabbi Yossé dit : Ézéchiel a complété et expliqué la vision d’Isaïe. Pourquoi Ezéchiel a-t-il complété la vision d’Isaïe ? Parce qu’il était indispensable qu’Israël sût que la Schekhina est avec lui, même dans l’exil. Rabbi Hiyâ demanda : S’il en est ainsi, pourquoi la Schekhina ne s’est-elle pas manifestée en Chaldée ? —Parce que l’impureté règne dans ce pays. Cependant, le fleuve de Chobar (39), où la Schekhina apparut à Ézéchiel, est un des quatre fleuves qui sortent de l’Éden. C’est pourquoi il porte le nom de “ C’bar ”, qui veut dire que la Schekhina s’était déjà révélée une autre fois prés de ce fleuve (40).
Une tradition nous apprend que, dans le palais sacré, il y a quatre Hayoth qui sont les plus sacrés de tous les anges et aussi les plus anciens ; ces Hayoth sont l’image du Nom sacré. La tradition nous apprend en outre qu’il y a également des Hayoth ici-bas, et c’est par les Hayoth que le monde ici-bas est en rapport avec celui d’en haut. Mais une autre tradition nous apprend que la Vision de Moïse était comparable à une lumière de réverbération, alors que la lumière entrevue par les autres prophètes n’était pas celle de réverbération, ainsi qu’il est écrit (Nomb., XII, 6, 7 et 8) : “ S’il se trouve parmi vous un prophète du Seigneur, je lui apparaîtrai en vision, ou je lui parlerai en songe. Mais il n’en est pas ainsi de Moïse, mon serviteur très fidèle dans toute ma maison. Je lui parle bouche à bouche ; il voit le Seigneur clairement, et non sous des énigmes et sous des figures. ”
Rabbi Yossé dit : Tous les autres prophètes sont à Moïse ce qu’une femme est à un homme. Heureuse la génération qui voit un tel prophète. Rabbi Yossé, fils de Yehouda, dit : Les Israélites ont vu sur le mont Sinaï la Gloire de leur Roi, face à face, et il n’y avait parmi eux ni aveugles, ni boiteux, ni manchots, ni sourds. Nous savons qu’il n’y avait point d’aveugles parmi eux, puisque l’Écriture (Ex., XX, 18) dit : “ Et tout le peuple voyait, etc. ” Nous savons qu’il n’y avait point de boiteux, puisque l’Écriture (Ex., XIX, 17) dit : “ Et ils se tenaient debout au pied de la montagne. ” Nous savons enfin qu’il n’y avait parmi eux, ni manchots, ni sourds, puisque l’Écriture (Ex., XXIV, 7) dit : “ Tout ce que le Seigneur a parlé nous l’exécuterons et nous l’entendrons. ” A la fin des temps s’accompliront les paroles de l’Écriture (Is., XXXV, 6) : “ Le boiteux bondira comme le cerf, et la langue des muets sera déliée . ” “ Et (Ex., XX, 1) le Seigneur prononça toutes ces paroles. ”
Rabbi Yehouda ouvrit une de ses conférences de la manière suivante : Il est écrit (Ps., CVI, 2) : “ Qui racontera les œuvres de la puissance du Seigneur, et qui fera entendre toutes ses louanges ? ” La Loi offre à l’homme plusieurs moyens d’échapper aux péchés contre son Maître ; elle lui donne de nombreux conseils propres à le maintenir dans la bonne voie ; enfin elle lui indique de nombreux moyens pour obtenir le pardon de son Maître. Car une tradition nous apprend que la doctrine donne à l’homme six cent treize conseils (préceptes) pour arriver à la perfection et pour plaire à son Maître. Car le Maître désire ardemment faire le bien à l’homme. et dans ce monde et dans le monde futur ; mais c’est surtout dans le monde futur que Dieu désire faire le bien à l’homme ; car Une tradition nous apprend que le Saint, béni soit-il, réserve au monde futur la récompense de ceux qu’il aime. Pourquoi ? Parce que le monde futur est le monde du Saint, béni soit-il ; et une tradition nous apprend également que notre monde est au monde futur ce que le parvis est au palais. Heureux l’homme qui est jugé digne de l’héritage céleste ! [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[83a]
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא זַכָּאָה, דְּמָדוֹרֵיהּ עִם מַלְכָּא בְּבֵיתֵיהּ.
ר' שִׁמְעוֹן אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא זַכָּאָה, דְּזָכֵי לְהַאי דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ח:י״ד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', עִם יְיָ' לָא כְּתִיב, אֶלָּא עַל יְיָ'. מַאי עַל יְיָ'. אֲתָר דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין אִתְמַשְּׁכָן מִינֵּיהּ, וְתָאָבִין לְהַהוּא אֲתָר, דִּכְתִּיב, (תהילים קכ״א:א׳) מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. וּכְתִיב, (דניאל ז׳:י״ג) וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. וְתִיאוּבְתָּא וְעִנּוּגָא דְּצַדִּיקַיָּא, לְאִסְתַּכְּלָא לְהַהוּא זִיוָא, דְּכָל זִיוָא מִינֵּיהּ נָפְקָא, וְאִתְמַשְּׁכָן מִנֵיהּ כָּל אִינּוּן כִּתְרִין.
תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּנֵינָן בְּהַאי קְרָא אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', סוֹפְיֵהּ דִּקְרָא מַה כְּתִיב, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמוֹתֵי אָרֶץ, עַל הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי בָּמוֹתֵי אָרֶץ, אִיהוּ לְעֵילָּא מֵהַאי אֶרֶץ, וְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי בָּמֳתֵי אָרֶץ, הַיְינוּ שָׁמַיִם. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. עַל יְיָ' אָמַר ר' אַבָּא, אָז תֵּשֵׁב לָא כְּתִיב, אֶלָּא אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', הַיְינוּ שָׁמַיִם. דִּכְתִּיב, (תהילים נ״ז:ו׳) רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים. וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, הַיְינוּ אֶרֶץ הַחַיִּים, מִמַּשְׁמַע דִּכְתִּיב עַל בָּמוֹתֵי, לְאַכְלְלָא צִיּוֹן וִירוּשְׁלֵים, דְּאִקְרוּן בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַיְינוּ שָׁמַיִם דִּלְעֵילָּא, וְאֶרֶץ דִּלְעֵילָּא. וּמִלָּה דְּאָמַר ר' שִׁמְעוֹן, הָכִי הוּא, וְכֹלָּא חַד, דִּכְתִּיב וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָא מְטָה וְגוֹ', וְכָל הָנֵי מִילֵי לַאֲתָר חַד סַלְּקִין.
אָמַר ר' אַבָּא לְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, לֵימָא לִי מֹר, הַאי קְרָא כּוּלֵיהּ, בְּמַאי אוֹקִימְנָא לֵיהּ, דִּכְתִּיב אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ. אָמַר לֵיהּ, הָא כֹּלָּא אִתְּמַר, דְּתַפְנוּקָא וְעִדּוּנָא עַל יְיָ' כְּתִיב, אֲתָר דְּאִיהוּ לְעֵילָּא. וּכְתִיב וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וְגוֹ'. עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ כְּמָה דְּאִתְּמַר.
וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ. כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ז:כ״ח) וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וְגוֹ', וְהַיְינוּ נַחֲלַת יַעֲקֹב. וּבִרְכָּתָא דְּבָרִיךְ יִצְחָק לְיַעֲקֹב, עַל הַאי שָׁמַיִם קָאָמַר. וּבַרְכֵיהּ בְּבִרְכָּתָא, דִּזְמִינִין בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב, לְאַחֲיָא בְּהַהוּא טַלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלהִים. לְךָ וְלא לְאַחֲרָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, דְּבֵיהּ זְמִינִין מֵתַיָּא לְאַחֲיָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, דְּנָפִיק מֵעַתִּיקָא לְזְעֵירָא דְּאַפִּין, וְשַׁרְיָא בְּהַאי שָׁמַיִם. אִסְתָּכַּל ר' אַבָּא וְאָמַר, הַשְׁתָּא אִשְׁתְּמַע כֹּלָּא וְאִשְׁתְּכַח דְּבִרְכָּתָא דְּיִצְחָק, עִלָּאָה מִמַּאי דַּחֲשִׁיבְנָא.
תָּאנָא (תהלים כו) מִי יְמַלֵּל (ס''ד ע''א) גְבוּרֹת יְיָ'. מִי יְמַלֵּל, מִי יְדַבֵּר מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר ר' חִיָּיא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים כ״ג:כ״ו) וְקָטַפְתָּ מְלִילוֹת בְּיָדֶךָ. גְבוּרֹת יְיָ', דְּסַגִּיאִין אִינּוּן, וְנָפְקִין מִגְּבוּרָה חַד. וְתָאנָא, חַד גְּבוּרָה עִלָּאָה, עִטְרָא דְּעִטְּרִין, מִתְעַטְּרָא, וְנָפְקִין מִינֵּיהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין. מִנְּהוֹן יְמִינָא, וּמִנְהוֹן שְׂמָאלָא. וְכָל חַד וְחַד גְּבוּרָה אִתְקְרֵי, וְכָל חַד וְחַד מִתְעַטְּרָא, בְּקַרְדִיטִי גְּלִיפִין נְהוֹרִין, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן גְבוּרֹת יְיָ'.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, גְבוּרֹת יְיָ' חָסֵר כְּתִיב, דְּהָא כֻּלְּהוּ כְּלִילָן בְּדָא. יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ: דָּא הוּא שְׁכִינַת זִיו יְקָרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְגוֹ', שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן וְגוֹ'. הָא אִלֵּין בִּשְׁמָהָן אִקְרוּן. וַהֲנִי אַרְבַּע מֵהַהוּא נָהָר דְּנָפִיק אִתְמַשְּׁכָן. מַה שְּׁמֵיהּ דְּהַהוּא נַהֲרָא דְּנָפִיק. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, (ויקרא נ''ה ע''א) יוּבַל שְׁמֵיהּ. דִּכְתִּיב, (ירמיהו י״ז:ח׳) וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וּכְתִיב וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי. מַאי טַעֲמָא לא יָמִישׁ, מִשּׁוּם דְּעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו. וְעַל דָּא כְּתִיב (ישעיהו נ״ח:י״א) וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב יוֹצֵא, (ויקרא ס''ה ע''ב) יוֹצֵא וְאֵינוֹ פּוֹסֵק.
תָּאנָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב (שמות כ׳:א׳) וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים וְגוֹ', וַיְדַבֵּר, בְּגִין לְאַכְרְזָא מִילִין. דְּתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי, וְשָׁאֲרִי לְמַלְּלָא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין אִתְחַלְחֲלוּ, וְנַפְקוּ נִשְׁמָתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.
וְתָאנָא הַהוּא מִלָּה, הֲוָה טָאס מִלְּעֵילָּא לְתַתָּא, וּמִתְגַּלְּפָא בְּאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא, וְסַלְּקָא וְנַחְתָּא. כַּד סַלְּקָא, אִשְׁתַּאֲבָא מִטוּרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא
- [...] Heureux le juste à qui il est donné de demeurer dans le palais du Roi !
Rabbi Siméon dit : Heureux le sort du juste qui est jugé digne des paroles de l’Écriture (Is., LVIII, 14) : “ Alors tu trouveras les délices dans le Seigneur. ” L’Écriture désigne la région suprême à laquelle aspirent tous les mondes. C’est la région dont l’Écriture (Ps., CXX, 1) dit : “ D’où viendra mon salut ” Le désir des justes est de contempler la splendeur suprême d’où émanent toutes les couronnes.
Rabbi Siméon dit en outre : L’Écriture (Is., l. c.) ajoute : “ Je t’élèverai au-dessus de ce qu’il y a de plus élevé dessus la terre. ” Ces paroles désignent évidemment le ciel.
“ Et (41) le Seigneur prononça toutes ces paroles (Ex., XX, 1). ” Une tradition nous apprend que lorsque le Saint, béni soit-il, s’est manifesté au mont Sinaï, tous les êtres d’en haut et d’en bas furent ébranlés ; et les âmes des Israélites se séparèrent de leur corps. Chaque parole sortie de la bouche de Dieu fit le tour des quatre points cardinaux, remonta en haut et s’imprégna des odeurs suaves et pures du Jardin céleste [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[83b]
דַּכְיָא, וְאִשְׁתָּאֲבָא בְּהַהוּא טַלָּא דִּלְעֵילָּא, וְאַסְחַר בְּסַחֲרָנֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְתָבַת בְּהוֹן נִשְׁמָתְהוֹן וְאַסְחַר וִּמִתְגַּלְּפָא בְּאַתְרֵיהּ, בְּלוּחֵי אַבְנָא. וְכֵן כָּל מִלָּה וּמִלָּה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל מִלָּה וּמִלָּה הֲוָה מַלְיָא בְּכָל אִינּוּן טַעֲמִין, בְּכָל אִינּוּן מִלִּין גְּזִרִין, אַגְרִין, וְעוֹנָשִׁין, רָזִין וְסִתְרִין כְּאַסְקוּפָּא (נ''א כאספוקא) דָּא, דְּאִיהִי מַלְיָא מִכֹּלָּא.
וּבְשַׁעֲתָא דְּהֲוָה נָפִיק הַהוּא מִלָּה, אִתְחָזֵי חַד. וְכַד הֲוָה מִתְגַּלְּפָא בְּאַתְרוֹי אִתְחָזוּן בְּהַהוּא מִלָּה, שִׁבְעִין עַנְפִּין, דְּסַלְּקִין בְּגַוָּה, וְחַמְשִׁין כִּתְרִין (נ''א רתיכין) חָסֵר חַד מֵהַאי גִּיסָא, וְחַמְשִׁין חָסֵר חַד מִגִּיסָא אַחֲרָא כְּפַטִּישָׁא דָּא, בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ בָּטַשׁ בְּטִנָרָא. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (ירמיה כג) וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע. וַהֲווּ חָמָאן כָּל יִשְׂרָאֵל עֵינָא בְּעֵינָא, וַהֲווּ חַדָּאן.
וְכֻלְּהוּ דָּרִין בַּתְרָאִין כֻּלְּהוּ אִזְדְּמָנוּ לְתַמָּן, וְכֻלְּהוּ קַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא בְּטוּרָא דְּסִינַי, דִּכְתִּיב, (דברים כ״ט:י״ד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ', וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְכֻלְּהוּ כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וְכֻלְּהוּ חָמָאן וּמְקַבְּלִין מִלִּין.
אֱלהִים: דָּא גְּבוּרָא. אֵת: דְּאִתְכְּלִיל בִּימִינָא, כְּמָה דְּתָנֵינָן (בראשית א) אֵת הַשָּׁמַיִם, דְּאִיהוּ יְמִינָא. וְאֵת הָאָרֶץ, דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ח:י״ג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם. וִימִינָא דָּא הוּא אֵת. כָּל: לְאַכְלְלָא כָּל שְׁאַר כִּתְרִין. הַדְּבָרִים: מִתְקַשְּׁרָן דָּא בְּדָא הָאֵלֶּה: כָּל אִינּוּן טַעֲמִין, כָּל אִינּוּן רָזִין, כָּל אִינּוּן סִתְרִין, גִּזְרִין וְעוֹנָשִׁין.
לֵאמֹר: לְמֶהֱוֵי יָרוּתָא לְכֹלָּא. דִּכְתִּיב, (דברים ל״ג:ד׳) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה וְגו'. דְּאִי תֵּימָא לְגַלָּאָה מַה דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה לְכָל בַּר נָשׁ, כְּתִיב אָנֹכִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. כְּמָה דַּאֲנָא טְמִירָא וְסָתִים, כַּךְ יִהְיוּ מִלִּין אִלֵּין טְמִירִין וּסְתִימִין בְּלִבָּךְ.
דָּבָר אַחֵר וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, חַד. אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר הָא חָמֵשׁ דַּרְגִּין אַחֲרָנִין. ר' יְהוּדָה אָמַר, וַיְדַבֵּר אֱלהִים: גְּבוּרָה. אֶת: יְמִינָא. כָּל: דָּא וְדָא (האלה, אינון דאתגליין דכתיב וכל העם ראים את הקולת דבר אחר כל) אָמַר ר' יִצְחָק, לְאַכְלְלָא אַבְרָהָם דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ד:א׳) וַיְיָ' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.
הַדְּבָרִים: לְאַכְלְלָא שְׁאַר כִּתְרִין דְּאִתְכַּסְיָין. הָאֵלֶּה: אִינּוּן דְּאִתְגַּלְּיָין. וּכְתִיב וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. לֵאמֹר: דָּא הוּא דִּכְתִּיב, (משלי יב) אֵשֶׁת חָיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ. וּכְתִיב, (ירמיה ג) לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ.
אָמַר ר' יִצְחָק, אֲמַאי אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא בְּאֶשָּׁא וַחֲשׁוֹכָא, דִּכְתִּיב, (דברים ד׳:י״א) וְהָהָר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. דְּכָל מַאן דְּיִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִשְׁתֵּזִיב מֵאֶשָּׁא אַחֲרָא דְּגֵיהִנָּם, וּמֵחֲשׁוֹכָא דִּמְחַשְׁכִין כָּל שְׁאַר עַמִּין לְיִשְׂרָאֵל, דְּבִזְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אִשְׁתֵּזִיבוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֶשָּׁא דְּגֵיהִנָּם.
דְּתַנְיָא אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, כָּל זִמְנָא דְּבָנֶיךָ יִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא, יִשְׁתֵּזְבוּן מֵאִלֵּין. וְאִי לָא, הָא נוּרָא דְּגִיהִנָּם דְּשַׁלְטָא בְּהוּ, וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן בֵּינִי עֲמַמְיָא. אֲמַר לֵיהּ, בִּתְרֵי קְטוּרֵי לָא מִזְדַּקְּפָן מִלִּין, אֶלָּא אִי נִיחָא קַמָּךְ, יִשְׁתֵּזְבוּן מִנּוּרָא דְּגֵיהִנָּם, וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן בֵּינִי עֲמַמְיָא, עַד דִּיתוּבוּן גַּבָּךְ. אָמַר לֵיהּ יֵאוֹת הוּא וַדַּאי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ל״ב:ל׳) אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם. מַאן הוּא צוּרָם. דָּא הוּא אַבְרָהָם. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם. וַיְיָ' הִסְגִּירָם, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִסְתָּכַּם עַל יְדוֹי.
אָמַר ר' יְהוּדָה, מִיּוֹמָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד יוֹמָא דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא, חַמְשִׁין יוֹמִין הֲווֹ. מַאי טַעְמָא אָמַר ר' יְהוּדָה, מִשּׁוּם אִינּוּן שָׁנֵי דְּיוֹבְלָא, דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ה:י׳) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.
תָּאנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַהוּא יוֹבְלָא אַפִּיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וְאִי תֵּימָא דְּיוֹבְלָא מַמָּשׁ. אֶלָּא (מ''ו ע''ב, פ''ה ע''ב) מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא הֲוָה, וּמִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא אִתְּעַר דִּינָא עַל מִצְרָאֵי, וּבְגִינֵי כַּךְ חַמְשִׁין אִלֵּין דְּיוֹבְלָא הֲווֹ.
תָּאנָא, לָקֳבֵל דָּא, חַמְשִׁין זִמְנִין אִתְּמַר וְאַדְכַּר בְּאוֹרַיְיתָא, נִמּוּסִין דְּמִצְרַיִם, וְשְׁבָחֵי אִינּוּן כֻּלְּהוּ, אֲשֶׁר
- [...] et retomba ensuite comme une rosée sur les Israélites ; et c’est alors que les âmes revinrent au corps. Rabbi Siméon dit : Chaque parole sortie de la bouche de Dieu renfermait toutes les interprétations dont elle est susceptible, ainsi que tous les mystères. Tel un arbre pourvu de soixante-dix branches, chaque mot sorti de la bouche de Dieu est susceptible de soixante-dix interprétations. Chaque mot reçut dès le commencement cinquante moins une couronnes du côté droit, et autant de couronnes du côté gauche (42). C’est précisément en raison de la diversité d’interprétations dont chaque parole de Dieu est susceptible que l’Écriture compare la parole de Dieu à un marteau qui brise la pierre, ainsi qu’il est écrit (Jér., XXIII, 29) : “ Car mes paroles sont comme du feu, dit le Seigneur, et comme un marteau qui brise la pierre. ” Les âmes de toutes les générations futures étaient présentes au mont Sinaï et voyaient Dieu face à face. Il résulte du rapprochement qui existe dans l’Écriture entre les mots : “ Et le Seigneur prononça toutes ces paroles ”, et les paroles : “ Je suis le Seigneur ton Dieu ”, que, de même que Dieu est caché aux hommes, de même les mystères contenus dans les paroles de l’Écriture doivent demeurer cachés pour les non-initiés.
Rabbi Isaac dit : La Loi a été révélée à Israël au milieu du feu et des fumées, pour nous indiquer que quiconque se consacre à l’étude de la Loi sera préservé du feu de l’enfer. Dieu disait à Abraham : Si tes enfants se consacrent à l’étude de la Loi, ils seront préservés du feu de l’enfer ; sinon, ils seront châtiés dans l’enfer et opprimés par les autres peuples. Abraham répondit à Dieu : C’est trop de leur infliger cette double punition ; s’ils en méritent une, qu’ils soient opprimés par les autres peuples dans l’exil, mais qu’ils soient préservés de l’enfer. Le Saint, béni soit-il, acquiesça au désir d’Abraham.
Rabbi Yehouda dit : Depuis la sortie de l’Égypte, jusqu’à la révélation de la Loi, cinquante jours se sont passés. Pourquoi ? Pour correspondre à l’année jubilaire (w) qui est au bout de cinquante ans, ainsi qu’il est écrit (Lévit., XXV, 10) : “ Vous sanctifierez la cinquantième année. ” Israël sortit de l’Égypte grâce au mérite de la région dont l’année jubilaire est l’image. C’est pour cette raison que la sortie d’Égypte se trouve répétée cinquante fois dans l’Écriture (43), [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[84a]
הוֹצֵאתִיךָ. (דברים ד׳:ל״ד) וַיּוֹצִיאֲךָ. (שמות י״ג:ט׳) כִּי בְּיַד חֲזָקָה הוֹצִיאֲךָ. וְכֻלְּהוּ זִמְנֵי, חַמְשִׁין אִינּוּן, וְלָא יַתִּיר, מִשּׁוּם דְּכֹלָּא בְּיוֹבְלָא אִתְעַטָּר, וּמִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא אָתָא כֹּלָּא. וּבְגִינֵי כַּךְ, אוֹרַיְיתָא דְּאָתֵי מִגְּבוּרָה, אִתְעַטְּרָת בִּימִינָא. דִּכְתִּיב, (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וְתַנְיָא חֲמִשָּׁא קָלִין הֲווֹ. וְכֻלְּהוּ אִתְחֲזִיאוּ בְּהוּ, וְאִתְכְּלִילוּ בְּהוּ, וְאִתְעַטְּרוּ בְּדָא.
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, יוֹבְלָא דָּא אַעְטַּר בְּעִטְּרוֹי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמַלְכָּא דְּאִתְעַטָּר בְּגוֹ חֵילֵיהּ. דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:י״א) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. מַאן אִמּוֹ. דָּא יוֹבְלָא. וְיוֹבְלָא אִתְעַטָּר, בְּחֶדְוָה בִּרְחִימוּ בִּשְׁלִימוּ. דִּכְתִּיב, (תהילים קי״ג:ט׳) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. מַאן אֵם הַבָּנִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּא יוֹבְלָא.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, עַל דָּא כְּתִיב, (משלי כ״ג:כ״ה) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ. מַאן אָבִיךָ וְאִמֶּךָ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, דִּכְתִּיב, (ויקרא י״ח:ז׳) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמֶּךָ לא תְּגַלֵּה וַוי לְמַאן דְּגַלֵּי עֲרָיַיתְהוֹן.
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, אִזְדַּעְזָע טוּרָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּסִינַי אִזְדַּעְזָע, כָּל שְׁאַר טוּרֵי עָלְמָא אִזְדַּעְזְעוּ, וַהֲווּ סַלְּקִין וְנַחְתִּין, עַד דְּאוֹשִׁיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְדוֹי עָלַיְיהוּ, וְאִתְיַשְּׁבוּ. וְקָלָא נָפְקָא וּמַכְרְזָא, (תהילים קי״ד:ה׳-ו׳) מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסוֹב לְאָחוֹר הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִם וְגוֹ'.
וְאִינּוּן תָּבָאן וְאַמְרִין, מִלְּפָנַי אֲדוֹן חוּלִי אָרֶץ. אָמַר ר' יִצְחָק, מִלְּפָנַי אֲדוֹן, דָּא אִימָא, דִּכְתִּיב אִם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. חוּלִי אָרֶץ, דָּא אִימָא תַּתָּאָה. מִלְּפָנַי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב, דָּא הוּא אַבָּא, דִּכְתִּיב, (שמות ד׳:כ״ב) בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. וְעַל הַאי כְּתִיב בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ.
מַהוּ בַּעֲטָרָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמואל א כ״ג:כ״ו) וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עוֹטְרִים אֶת דָּוִד. מִשּׁוּם דְּמִתְעַטָּר, בְּחִוָורָא בְּסוּמָקָא וּבִירוֹקָא, בְּכָל גַּוְונִין דְּכֻלְּהוּ כְּלִילָן בֵּיהּ, וְאִסְתַּחֲרָן בֵּיהּ. אָמַר ר' יְהוּדָה, בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. מַאן עֲטָּרָה. דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וּכְתִיב (ישעיהו ס׳:ז׳) וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפַאֵר.
אָמַר ר' יִצְחָק, אוֹרַיְיתָא אִתְיְהִיבַת בְּאֶשָּׁא אוּכָּמָא, עַל גַּבֵּי אֶשָּׂא חִוָּורָא, לְאַכְלְלָא יְמִינָא בִּשְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא דְּאִתְחַזָּר יְמִינָא, דִּכְתִיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ.
אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּשַׁעֲתָא דִּתְנָנָא דְּסִינַי הֲוָה נָפִיק, סָלִיק אֶשָּׁא, וּמִתְעַטָּר בְּהַהוּא תְּנָנָא בְּאִתְגַּלְּיָיא, כְּאַתְכְּלָא דָּא, וְסָלִיק וְנָחִית, וְכָל רֵיחִין וּבוּסְמִין דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, הֲוָה סָלִיק הַהוּא תְּנָנָא, בְּחֵיזוּ דְּחִוָּור וְסוּמָק וְאוּכָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ג׳:ו׳) מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל.
הַהוּא תְּנָנָא מַאן הֲוָה. אָמַר ר' יִצְחָק, (נ''ח ע''ב) שְׁכִינְתָּא דְּאִתְגְלֵי לְתַמָּן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ג׳:ו׳) מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִמְרוֹת עָשָׁן. אָמַר ר' יְהוּדָה, לָמָּה לָךְ כּוּלֵי הַאי הָא קְרָא שְׁלִים הוּא, דִּכְתִּיב וְהַר סִינַי עָשָׁן כֻּלּוֹ מִפְּנִי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן. זַכָּאָה עַמָּא דְּחָמָאן דָּא, וְיַדְעִין דָּא.
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כַּד אִתְגְּלִיפוּ אַתְוָון בְּלוּחֵי אֲבָנָא, הֲווֹ מִתְחַזְיָין בִּתְרֵין סִטְרִין, מִסִּטְרָא דָּא, וּמִסִּטְרָא דָּא, וְלוּחִין מֵאֶבֶן סַנְפִּירִינוֹן הֲווֹ, וְאִתְגְּלִיפוּ וְאִתְחַפְיָין בְּאֶשָּׁא חִוָּורָא, וְאַתְוָון הֲווֹ מֵאֶשָּׁא אוּכָמָא, וּמִתְגַּלְּפָן בִּתְרֵין סִטְרִין, מִסִּטְרָא דָּא וּמִסִּטְרָא דָּא.
אָמַר ר' אַבָּא, לוּחִין הֲווֹ בְּעֵינַיְיהוּ, וְאַתְוָון הֲווֹ טָאסִין, וּמִתְחַזְיָין בִּתְרֵין אֶשִׁין, אֶשָּׂא חִוָּורָא, וְאֶשָּׁא אוּכָמָא, לְאִתְחֲזָאָה כַּחֲדָא, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, (משלי ג׳:ט״ז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ וְגוֹ'. וְהָא כְּתִיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה הֲוָה, וְאִתְכְּלִילַת בִּימִינָא. וּבְגִין כַּךְ אֶשָּׂא חִוָּורָא וְאֶשָּׁא אוּכָמָא.
תָּאנָא, כְּתִיב (שמות ל״ב:ט״ז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלהִים הֵמָּה וְגו', (מעשה אלהים ודאי) אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהַלֻּחֹת כְּתִיב, חַד. תְּרֵי הֲווֹ וּמִתְחַזְיָין חַד. וָעֶשֶׁר אֲמִירָן מִתְגַּלְּפֵי בְּהוּ. חָמֵשׁ כְּלִילָן בְּחָמֵשׁ, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא יְמִינָא. מַעֲשֵׂה אֱלהִים הֵמָּה וַדַּאי.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן הָווֹ,
- [...] afin de nous indiquer que c’est grâce au nombre cinquante qu’Israël est sorti de l’Égypte Une tradition nous apprend qu’au moment où le Saint, béni soit-il, se manifesta sur le mont Sinaï, cette montagne fut ébranlée, et en même temps qu’elle toutes les montagnes du monde. Le Saint, béni soit-il, posa son bras sur elles et mit ainsi un terme à leur oscillation ; et une voix retentit alors et fit entendre ces paroles (Ps., CXIV, 5) : “ Pourquoi, ô mer, t’es-tu enfuie ? et toi, ô Jourdain, pourquoi es-tu retourné en arrière ? Pourquoi, montagnes, avez-vous sauté comme des béliers, et vous, collines, comme les agneaux des brebis ? ” Et la terre, qui avait été ébranlée, répondit (Ps., CXIV, 7) : “ ... Devant le Seigneur, devant le Créateur de la terre. ”
Rabbi Isaac dit : Les paroles : “ ... Devant le Seigneur ” désignent la Mère céleste. “ La terre ” désigne la Mère d’ici-bas. “ Le Dieu de Jacob ” désigne le Père, ainsi qu’il est écrit : “ Mon fils aîné, Israël... ” Rabbi Isaac dit en outre : La Loi révélée à Israël sur le mont Sinaï était écrite avec du feu noir sur du feu blanc, pour que la Clémence et la Rigueur se trouvassent unies dans la Loi.
Rabbi Hiyâ dit : Les lettres gravées sur les tables de la Loi étaient lisibles au recto et au verso des tables. Ces tables étaient de saphir. Rabbi Abba dit : Les lettres gravées sur les tables se détachaient de la pierre et volaient dans l’air, de sorte que tout le monde a pu voir les lettres de feu noir sur un fond de feu blanc suspendues dans l’air.
Rabbi Yehouda dit : Le mot (Ex., XXXII, 16) “ vehalouhoth ” (les tables) est écrit sans Vav, pour nous indiquer que, bien que deux, les tables de la Loi ne paraissaient former qu’une seule table.
Rabbi Isaac dit : Les tables de la Loi ne formaient primitivement qu’un seul bloc de saphir. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[84b]
וּתְרֵין אַבְנִין הֲווֹ. וְאַבְנִין הֲווֹ סְתִימָאן. נָשִׁיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרוּחָא, וְאִתְפָּשָׁטוּ וְאִתְגְּלִיפוּ תְּרֵין לוּחִין. ר' יְהוּדָה אָמַר, כְּעֵין סַנְפִּירִינוֹן הֲווֹ. (דהוה אבן טבא) מַשְׁמַע דִּכְתִּיב מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה.
אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, סַנְפִּירִינוֹן דָּא דְּהוּא אַבְנָא טָבָא יַקִּירָא מִשְּׁאָר אַבְנִין, לָאו עוֹבָדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ, בְּמַאי אוֹקִימְנָא מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה. הֵמָּה דַּיְיקָא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כְּתִיב וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלהִים. הַלֻּחֹת כְּתִיב, וְלָא כְּתִיב וְהָאֲבָנִים מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה.
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא חַד הוּא, אֲבָל אִלֵּין תְּרֵין לוּחִין עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲווֹ, וְאִסְתָּלָּקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְעָבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעוֹבָדוֹי הֲווֹ.
מִמַּה אִתְעָבִידוּ. תָּאנָא, מֵהַהוּא טַלָּא עִלָּאָה, דְּנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְכַד נָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ לַחֲקַל דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּרֵין כִּפּוֹרֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִתְגְּלִידוּ, וְאִתְעָבִידוּ תְּרֵין אַבְנִין יַקִּירִין. נָשַׁב בְּהוּ, וְאִתְפָּשָׁטוּ לִתְרֵין לוּחִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מַעֲשֵׂה אֱלהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (דברים ט׳:י׳) כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלהִים.
תָּאנָא, אֶצְבַּע אֱלֹהִים. הַהוּא אֶצְבַּע סָלִיק לַעֲשָׂרָה. כְּמָה דְּאִתְּמַר, אֶצְבַּע אֱלהִים הִיא. וְכָל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע סָלִיק לַעֲשָׂרָה, עַד דְּאִתְעָבִיד יְדָא שְׁלֵימָתָא, דִּכְתִּיב, (שמות י״ד:ל״א) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה.
אָמַר ר' יְהוּדָה, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, נְקִיבָן הֲווֹ אַבְנִין, וְאִתְחֲזִיאוּ לִתְרֵין סִטְרִין, חָרוּת גִּלּוּפָא דִּגְלִיפִין. אָמַר ר' אַבָּא, מֵהַאי סִטְרָא אִתְחָזֵי סִטְרָא אַחֲרָא, וְאִתְקְרֵי מֵהָכָא, מַה דִּכְתִּיב בְּסִטְרָא אַחֲרָא.
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּנִס הֲווֹ כְּתִיבִין, דְּכָל בְּנִי נָשָׁא, הֲווֹ אַמְרִין וְסָהֲדִין, דְּהָא מִכְתַּב אֱלהִים הוּא וַדַּאי, דְּהָא כָּל בְּנֵי עָלְמָא לָא יַכְלִין לְמִנְדַּע לוֹן כְּמָה דַּהֲווֹ.
לְדַעְתַּיְיהוּ דְּאִינּוּן דְּאַמְרִין, נְקִיבִין הֲווֹ, מִי כְּתִיב חָרוּת בַּלֻּחֹת, עַל הַלֻּחֹת כְּתִיב. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, חֲמִשָּׁא קָלִין אִינּוּן לִימִינָא, וְחַמְשָׁא לִשְׂמָאלָא. וְאִינּוּן דִּשְׂמָאלָא כְּלִילָן בִּימִינָא. וּמִן יְמִינָא, אִתְחָזוּן אִינּוּן דִּשְׂמָאלָא, וְהָכָא כֹּלָּא אִיהוּ יְמִינָא, וְאִתְכְּלִילָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, מַאן דְּהֲוָה בְּסִטְרָא דָּא, חָמֵי לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְקָרֵי לוֹן לְאִינוּן אַתְוָון. דְּהָא תָּנֵינָן, שְׂמָאלָא אִתְחֲזָר יְמִינָא, דִּכְתִּיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וּבְגִין כַּךְ מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא וַדַּאי.
הָא כֵּיצַד, מַאן דְּהֲוָה מִסִּטְרָא דָּא, הֲוָה קָרֵי בְּדָא, אָנֹכִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וּמֵאִלֵּין אַתְוָון הֲוָה חָמֵי, וְקָרֵי לא תִּרְצַח. הֲוָה קָרֵי לא יִהְיֶה לְךָ. וַהֲוָה חָמֵי וְקָרֵי, לֹא תִּנְאַף. וַהֲוָה קָרֵי לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא. וַהֲוָה חָמֵי וְקָרֵי לא תִּגְנֹב. וְכֹלָּא מִסִּטְרָא דָּא, וְכָךְ לְכֻלְּהוּ, וּכְדֵין מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן דָּא בְּדָא כְּהַאי גַּוְונָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ל״ב:ט״ז) מִכְתַּב אֱלהִים הוּא. מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא וַדַּאי.
וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מַאי אֲמִירָא דָּא דִּכְתִּיב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, וְלָא כְּתִיב מַאי קָאָמַר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, תָּא חֲזֵי, אָרְחָא דְּעָלְמָא הוּא, כַּד אָתֵי חֶדְוָותָא לְבַר נָשׁ, אוֹ כַּד אָתֵי צַעֲרָא, עַד לָא יָדַע מִנֵּיהּ לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, דְּהָא לִבָּא אִתְפְּרַח לְשַׁעֲתָא. וְכַד יָדַע מִנֵּיהּ, קָאִים בְּקִיוּמֵיהּ, וְיָכִיל לְמִסְבַּל. כָּל שֶׁכֵּן הָכָא, (נ''א והכא לאו הכי) דְּהָא מֹשֶׁה אָמַר לוֹן כָּל מַה דְּהֲוָה לְבָתַר, וְאַתְקִיף לִבַּיְיהוּ בְּמִלִּין, וְלָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל. כָּל שֶׁכֵּן אִי לָא אָמַר לוֹן מִידִי. וּבְּגִין כָּךְ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְתָּקַּף לִבַּיְיהוּ. וּלְבָתַר וַיְדַבֵּר אֱלהִים.
וְעִם כָּל דָּא, לָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל, דְּהָא תָּנֵינָן, אָמַר ר' יְהוּדָה אָמַר ר' חִיָּיא אָמַר ר' יוֹסֵי, כַּד שָׁמְעוּ מִלָּה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, פַּרְחַת נִשְׁמָתַיְיהוּ, וְסַלְּקָא נִשְׁמָתַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דִּילֵיהּ, לְאִתְדַּבְּקָא תַּמָּן.
אָמְרָה אוֹרַיְיתָא קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכִי לְמַגָּנָא הֲוֵינָא מִתְּרֵי אַלְפֵי שְׁנִין, עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, לְמַגָּנָא כְּתִיב בָּהּ, (ויקרא יז) וְאִישׁ
- [...] Le Saint, béni soit-il, souffla sur ce bloc, et il se fendit en deux.
Rabbi Siméon dit en outre : Les tables de la Loi étaient créées avant le monde ; le Saint béni soit-il, les fit le vendredi. De quoi étaient-elles faites ? De la rosée céleste qui tombe sur le verger sacré de pommiers. Le Saint, béni soit-il, fit congeler deux gouttes de cette rosée qui se transformèrent en deux pierres précieuses. Dieu souffla sur ces deux pierres, et elles devinrent deux tables.
Rabbi Yehouda dit : Les lettres gravées sur les tables étaient lisibles au recto aussi bien qu’au verso. Rabbi Abba dit : On lisait au recto des tables ce qui était écrit sur leur verso, et on lisait sur leur verso ce qui était écrit sur leur recto. L’Écriture (Ex., XIX, 25) dit : “ Moïse descendit vers le peuple, et lui dit… ” Mais elle n’ajoute pas ce qu’il lui dit.
Rabbi Isaac dit : Remarquez que la joie autant que la douleur sont insupportables quand elles arrivent à l’improviste. Mais si l’on est prévenu d’avance, l’émotion de la joie ou de la douleur exerce moins d’influence sur l’homme. Craignant que l’émotion qu’ils allaient éprouver au mont Sinaï ne leur fût funeste, Moïse a cru devoir les prévenir d’avance. Tel est le sens des mots : “ Moïse descendit vers le peuple, et lui dit. ” Il l’a prévenu. Pourtant, en dépit de la précaution prise par Moïse, l’émotion éprouvée par Israël était telle que les âmes, se séparant des corps, montaient vers le trône glorieux de Dieu pour y rester toujours. Alors la Loi s’adressant au Saint, béni soit-il, elle lui dit : Est-ce pour rien que tu m’as créée deux mille ans avant le monde ? Est-ce pour rien que l’Écriture contient des lois [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[85a]
אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵר הַגָר בְּתוֹכָם (ויקרא כ״ד:ט״ו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר. (ויקרא כ״ה:נ״ה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים. אָן אִינּוּן בְּנִי יִשְׂרָאֵל. בָּהּ שַׁעֲתָא, אָהַדְרַת אוֹרַיְיתָא נִשְׁמָתַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. אוֹרַיְיתָא אַתְקִיפַת, וַאֲחִידַת בְּהוּ בְּנִשְׁמָתַיְיהוּ, לְאָהַדְּרָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים י״ט:ח׳) תּוֹרַת יְיָ' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ.
תָּאנָא, כְּתִיב (דברי הימים א כ״ט:כ״ג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ' לְמֶלֶךְ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מלכים א י׳:י״ט) שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא. ר' אַבָּא אָמַר, דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. דְּתָנֵינָן, בְּיוֹמוֹי דְּשְׁלֹמֹה, קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא.
אֵימָתַי בְּאַשְׁלָמוּתָא. (נ''א תאנא כתיב ותרב חכמת שלמה וגו' מאי ותרב, אמר ר' אבא דקיימא סיהרא באשלמותא מאי באשלמותא) דְּקַיְּימָא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּמָה דְּתָנֵינָן, אַבְרָהָם. יִצְחָק. יַעֲקֹב. יְהוּדָה. פֶּרֶץ. חֶצְרוֹן. רָם. עֲמִּינָדָב. נַחְשׁוֹן. שַׂלְמוֹן. בּוֹעַז. עוֹבֵד. יִשַׁי. דָּוִד. שְׁלֹמֹה. כַּד אָתָא שְׁלֹמֹה, קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ' לְמֶלֶךְ. וּכְתִיב שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא. כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא.
בְּיוֹמוֹי דְּצִדְקִיָּה, קַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, וְאִתְפְּגִים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו י״ג:י׳) וַיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ. דְּתָנֵינָן, (ויקרא מ' ע''ב) בְּיוֹמוֹי דְּצִדְקִיָּה, אִתְפְּגִים סִיהֲרָא, וְאִתְחַשּׁכוּ אַנְפַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל.
פּוּק וְחָשִׁיב, רְחַבְעָם. אָבִיהָ. אָסָא. יְהוֹשָׁפָט. יְהוֹרָם. אֲחַזְיָהוּ. יוֹאָשׁ. אֲמַצְיָהוּ. עוּזִיָּהוּ. יוֹתָם. אָחָז. יְחִזְקִיָּהוּ. מְנַשֶּׁה. אָמוֹן. יֹאשִׁיָּהוּ. צִדְקִיָּהוּ. וְכַד אָתָא צִדְקִיָּהוּ אִתְפְּגִים סִיהֲרָא וְקַיְּימָא עַל פְּגִימוּתָא. דִּכְתִּיב, (ירמיהו נ״ב:י״א) וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּה עִוֵּר. בֵּיהּ זִמְנָא (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ (ויקרא קי''ד ע''א) מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ. הַאי אֶרֶץ אִתְעַבְּרָא מִקָּמֵי שָׁמַיִם, וְאִתְרָחָקַת מִנֵּיהּ, וְאִתְחַשְּׁכָא הַאי אֶרֶץ. (כלומר דקיימא סיהרא בפגימותא).
תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי שָׁארֵי סִיהֲרָא לְאַנְהָרָא, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ב:י׳) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד. מַהוּ וַיֵּרַד. דְּקָרִיב שִׁמְשָׁא לְגַבֵּי סִיהֲרָא, וְשָׁרֵי לְאַנְהָרָא סִיהֲרָא. דִּכְתִּיב, (במדבר ב׳:ג׳) דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה מִזְרָחָה.
בְּטוּרָא דְּסִינַי, אִתְמָנָא יְהוּדָה, רוֹפִינֻס בְּמַלְכוּתָא, דִּכְתִּיב, (הושע י״ב:א׳) וִיהוּדָה עוֹד רֵד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. (נ''א רבי יצחק אמר מהכא ויהודה עוד רד עם אל הוי שולטנא בשעתא דהאי אל שליט מלכותיה על טורא דסיני בהאי שעתא שליט מלכותא דיהודה) מַהוּ וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. כַּד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, נֶאֱמָן הֲוָה יְהוּדָה לְקַבְּלָא מַלְכוּתָא, וְשָׁאֲרִי סִיהֲרָא לְאַנְהָרָא. (שמות כ׳:ב׳) אָנֹכִי יְיָ' אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וְגוֹ' ר' אֶלְעָזָר פָּתַח, (משלי א׳:ח׳) שְׁמַע בְּנִי מוֹסֵר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאן כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דָּא בִּינָה. כְּמָה דִּכְתִּיב, (משלי א׳:ב׳) לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה
ר' יְהוּדָה אָמַר, מוּסַר אָבִיךָ: דָּא הִיא חָכְמָה. וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: דָּא הִיא בִּינָה. ר' יִצְחָק אָמַר, הָא וְהָא, חַד מִלָּה אִתְפְּרָשׁוּ. דְּתָנֵינָן, (בראשית מ''ז ע''ב) אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה דִּלְעֵילָּא נַפְקַת. ר' יוֹסֵי אָמַר, מִבִּינָה נַפְקַת, דִּכְתִּיב לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה, וּכְתִיב וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
אָמַר ר' יְהוּדָה, אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה וּבִינָה אִתְכְּלִילַת, דִּכְתִּיב, שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. ר' אַבָּא אָמַר, בְּכֹלָּא אִתְכְּלִילַת, דְּכֵיוָן דִּבְאִלֵּין תְּרֵין אִתְכְּלִילַת, אִתְכְּלִילַת בְּכֹלָּא. בְּחֶסֶד, בְּדִינָא בְּרַחֲמֵי. בְּכֻלְּהוּ שְׁלֵימוּתָא דְּאִצְטְרִיךְ מִלָּה. אִי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא מִסְתַּכְּמִין, כֹּלָּא מִסְתַּכְּמִין. בַּאֲתָר דְּאִלֵּין מִשְׁתַּכְּחִין, כֹּלָּא מִשְׁתַּכְּחִין.
ר' יוֹסֵי אָמַר, אָנֹכִי: דָּא שְׁכִינְתָּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית מ״ו:ד׳) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה. יְיָ' אֱלהֶיךָ: (נ''א כלא סליק לעילא, למהר כלא חד) (דא כנסת ישראל דכתיב ואל תטוש תורת אמך) ר' יִצְחָק אָמַר, אָנֹכִי: דָּא שְׁכִינְתָּא. וּפָסְקָא טַעֲמָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית כ״ז:י״ט) אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכוֹרֶךָ. יְיָ' אֱלֹהֶיךָ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (דבהם ד) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קוֹלוֹ. וּכְתִיב אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. מִן הַשָּׁמַיִם (מן השמים ממש דא קודשא בריך הוא.)
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. אֲשֶׁר: אֲתָר דְּכֹלָּא מְאַשְּׁרִין לֵיהּ.
- [...] qui ne concernent qu’Israël, telle que la loi (Lévit., XVII, 10) : “ Si un homme des enfants d’Israël, ou des étrangers qui sont venus demeurer parmi eux, mange du sang, etc. ”, et ailleurs (Lévit., XVII, 10) : “ Et tu diras aux enfants d’Israël, etc. ” ; et ailleurs (Lévit., XXV, 55) encore : “ Car les enfants d’Israël sont mes esclaves. ” Or, ou sont les enfants d’Israël (44) ? Aussitôt après ce plaidoyer de la Loi, les âmes retournèrent aux corps des Israélites. Ainsi, le retour des âmes d’Israël est dû à la Loi. Tel est le sens des paroles de l’Écriture (Ps., XIX, 8) : “ La loi du Seigneur est parfaite ; elle fait revenir l’âme. ” Une tradition nous apprend que les paroles (I Paralip., XXIX, 23) : “ Et Salomon fut mis sur le trône du Seigneur, pour régner au lieu de David son père ” ont la même signification que les paroles suivantes (II Paralip., IX, 18) : “ Les six degrés par lesquels on montait au trône... ” Rabbi Abba dit : Ces paroles nous indiquent qu’à l’époque de Salomon la lune était pleine. De même qu’au quinziéme jour du mois la lune est pleine, de même la Lune céleste se trouve pleine toutes les fois que quinze générations se sont écoulées. Ainsi, à l’époque d’Abraham, la Lune céleste était pleine ; à l’époque de David ainsi qu’à l’époque de Salomon, la Lune était également pleine ; or, depuis Abraham jusqu’à David, il y a quatorze générations :. Abraham, Isaac, Jacob, Juda, Pharès, Esron, Ram, Aninadab, Naasson, Salmon, Booz, Obed, Jessé, David et Salomon. De David jusqu’à la captivité de Babylone, il y a également quatorze générations : Roboam, Abias, Asa, Josaphat, Joram, Ozias, Joas, Amazia, Joatham, Achaz, Ézéchias, Manassé, Amon, Josias, Sédécias (45). “ Je (Ex., XX, 2) suis le Seigneur ton Dieu qui t’a tiré de l’Égypte, de la maison de servitude. ”
Rabbi Éléazar ouvrit une de ses conférences de la manière suivante : Il est écrit (Prov., I, 8) : “ Écoute, mon fils, les instructions de ton père, et n’abandonne point la loi de ta mère. ” Les mots : “ Écoute, mon fils, les instructions de ton père ” désignent le Saint, béni soit-il. Les mots : “ ... Et n’abandonne point la loi de ta mère ” désignent la “ Communauté d’Israël ”. Qui est la “ Communauté d’Israël ? C’est la Séphirâ “ Binâ ” (Intelligence), ainsi qu’il est écrit (Prov., I, 8) : “ Pour comprendre les paroles de Binâ... ”
Rabbi Yehouda dit : “ Les instructions de ton père ” désignent Hocmâ (Sagesse). Les paroles : “ ... Et n’abandonne point la loi de ta mère ” désignent “ Binâ ”. D’après Rabbi Isaac, la Loi procède de la Sagesse suprême. Suivant Rabbi Yossé, elle procède de l’Intelligence (Binâ).
Rabbi Yehouda dit : Elle procède de la Sagesse suprême et de l’Intelligence, Rabbi Abba dit : Elle procède de la Clémence et de la Rigueur, du Roi et de sa Matrona.
Rabbi Yossé dit : Les mots (Ex., XX, 2) : “ Je suis le Seigneur ton Dieu ” désignent la Schekhina, ainsi qu’il est écrit (Gen., XLVI, 4) : “ J’irai avec toi en Égypte. ”
Rabbi Isaac dit : Il y a entre le mot “ anochi ” (je suis) et le mot “ Jehovah ”, un accent disjonctif, pour nous indiquer que le premier mot désigne la Schekhina, et que “ Jéhovah ton Dieu ” désigne le Saint, béni soit-il.
L’Écriture ajoute : “ ... Qui t’a tiré de l’Égypte. ” [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[85b]
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם: דָּא יוֹבְלָא. כְּמָה דְּתָנֵינָן, מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וּבְגִין כַּךְ, חַמְשִׁין זִמְנִין אִדְכַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹרַיְיתָא. חַמְשִׁין יוֹמִין לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא. חַמְשִׁין שְׁנִין לְחֵירוּ דְּעַבְדִין.
מִבֵּית עֲבָדִים: כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמות י״ב:כ״ט) הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. וְתָנֵינָן אִלֵּין כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּאִתְרְחִיצוּ בְּהוּ מִצְרָאֵי. כְּמָה דְּאִית בֵּיתָא לְעֵילָּא, אִית בֵּיתָא לְתַתָּא. בֵּיתָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, (משלי כ״ד:ג׳) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. בֵּיתָא תַּתָּאָה לְתַתָּא, דְּלָא קַדִּישָׁא, כְּמָה דִּכְתִּיב מִבֵּית עֲבָדִים.
תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּמַר אָנֹכִי, כָּל אִינּוּן פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּמִתְאַחֲדָן בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, בְּסִטְרָא (ס''א דא') כֻּלְּהוּ הֲוָה כְּלִילָן בְּהַאי מִלָּה.
כְּמָה דְּתָנֵינָן, כָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, מִתְאַחֲדָן בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא. (דבר אחר במלכא קדישא עלאה) מִנְּהוֹן בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא, וּמִנְהוֹן בְּגוּפָא, וּמִנְהוֹן בִּידֵי מַלְכָּא, וּמִנְהוֹן בְּרַגְלוֹי, וְלֵית מַאן דְּנָפִיק מִן גּוּפָא דְּמַלְכָּא לְבַר. וּבְגִין כַּךְ, מַאן דְּפָשַׁע בְּחַד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּמַאן דְּפָשַׁע בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי. בִּי מַמָּשׁ. וַוי לְחַיָּיבַיָּא, דְּעַבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וְלָא יַדְעִין מַאי קָא עַבְדִין.
דְּאָמַר ר' שִׁמְעוֹן, הַהוּא אֲתָר דְּאִיהוּ חָב לְגַבֵּיהּ, הַהוּא אֲתָר מַמָּשׁ גַּלֵּי חוֹבֵיהּ. (ואמר ר' שמעון קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה) חָב בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי חוֹבֵיהּ, דִּכְתִּיב, (איוב כ׳:כ״ז-כ״ח) יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ. יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (נ''א דא כנסת ישראל.)
תַּנְיָא, שָׁמַיִם גַּלְּיָין חוֹבֵיהּ דְּבַר נָשׁ. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ גַּלְּיָא חוֹבֵיהּ, אֶרֶץ עָבִיד דִּינָא דְּבַר נָשׁ, דִּכְתִּיב וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ, לְמֶעְבַּד דִּינָא בֵּיהּ. אָמַר ר' יוֹסֵי, תָּנֵינָן מִשְּׁמֵיהּ דְּר' שִׁמְעוֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא, אִימָא וּבְנִין בִּשְׁלֵימוּתָא אִשְׁתְּכָחוּ, דִּכְתִּיב, (תהילים קי״ג:ט׳) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.
אָנֹכִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. אָנֹכִי, כְּמָה דְּתָנֵינָן, בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, הִיא שְׁכִינְתָּא. וְדָא בַּת. יְיָ' אֱלהֶיךָ, דִּכְתִּיב (שמות ד׳:כ״ב) בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. וּכְתִיב (משלי ג׳:י״ח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, הָא בֵּן.
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ה:י״ב) יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם, וּכְתִיב (תהילים קי״ג:ט׳) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר, הָא אִימָא וּבְנִין. יָתְבָא אִימָא יַתְבִין בְּנִין. (ועלמין) כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה בִּשְׁלִימוּתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. מִתְעַבְּרָא אִימָא, כֻּלְּהוּ מִתְעַבְּרָן בְּדוּכְתַּיְיהוּ. וּכְתִיב, (דברים כ״ב:ו׳) לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. וְתָנֵינָן, לָא יַעְבִיד בַּר נָשׁ חוֹבֵי לְתַתָּא, בְּגִין דְּאִתְעֲבָר אִימָּא מֵעַל בְּנִין.
אָמַר ר' יִצְחָק, כֹּלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כֹּלָּא הוּא. כֹּלָּא חַד. וּמִלִּין אִלֵּין, לִמְחַצְּדֵי חַקְלָא אִתְגַּלְּיָין. זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
תָּאנֵי אָמַר ר' אֶלְעָזָר, כְּתִיב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וּכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. בְּמָאי אוֹקִימְנָא הָנִי קְרָאֵי, הָא תָּנֵינָן, דְּתַרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא אִתְבְּרִיאוּ. מְלַמֵּד, שֶׁנָּטָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קַו יְמִינוֹ וּבָרָא הַשָּׁמַיִם, וּנְטֵה קַו שְׂמֹאלוֹ, וּבָרָא אֶת הָאָרֶץ. בְּקַדְמִיתָא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּלְבָתַר אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
תְּנָן, כְּתִיב, (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד) בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם יְיָ' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ. אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם, שָׁמַיִם מַמָּשׁ. דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ו:א׳) הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי. וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ. הָאָרֶץ מַמָּשׁ, דִּכְתִּיב וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי. שָׁמַיִם, שָׁמַיִם עִלָּאִין. וְאֶרֶץ, אֶרֶץ עִלָּאָה. דְּתַנְיָא, כַּד אִתָּקַן שָׁמַיִם דָּא בְּתִיקוּנוֹי, (אתקן) לָקֳבְלֵיהּ דְּהַאי אֶרֶץ, וְתֵיאוּבְתֵיהּ לְקַבְּלָהּ, בְּחַד דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי צַדִּיק. כְּמָה דִּכְתִּיב, (משלי י׳:כ״ה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וְאִתְדָּבַּק בְּהַאי אֶרֶץ.
וּמֵרֵישָׁא דְּמַלְכָּא, עַד הַהוּא אֲתָר דְּשָׁאֲרִי הַאי צַדִּיק, אָתֵי חַד נַהֲרָא
- [...] L’Écriture nous indique que c’est grâce à la région céleste dont la période jubilaire est l’image qu’Israël sortit de l’Égypte. C’est pour cette raison que la sortie d’Égypte se trouve répétée cinquante fois dans l’Écriture (46). La Loi a été également révélée a Israël cinquante jours après la sortie de l’Égypte, pour correspondre aux cinquante ans de la période jubilaire, au bout de laquelle règne la liberté. Par les mots : “ ... De la maison de servitude ”, l’Écriture désigne les “ couronnes inférieures ”, c’est-à-dire les puissances du démon, en lesquelles les Égyptiens ont mis leur confiance. De même qu’il y a une “ Maison ” de la Sagesse éternelle en haut, ainsi qu’ il est écrit (Prov., XXIV, 3) : “ Par la Sagesse la maison se bâtira ”, de même il y a une maison du démon ici-bas, ainsi qu’il est écrit : “ ... De la maison de servitude. ” Une tradition nous apprend qu’au moment où Dieu prononça le mot “ Je suis ”, toutes les lois et tous les commandements de l’Écriture ont pris corps et se sont identifiés, — s’il est permis de s’exprimer ainsi, —avec l’essence même de Dieu ; certains commandements se sont identifiés avec la Tête du Roi sacré, d’autres avec le Tronc, d’autres encore avec les Bras du Roi, et enfin d’autres avec les Pieds ; aucun commandement ne voulut plus dès ce moment se séparer du Corps du Roi céleste. Il en résulte que celui qui transgresse un commandement pèche contre le Corps même du Roi, ainsi qu’il est écrit (Is., LXVI, 24) : “ Ils sortiront pour voir les corps morts de ceux qui ont péché contre moi. ” Ainsi, le pécheur pèche contre Dieu lui-même. Malheur aux coupables qui transgressent les commandements de la Loi sans se douter de l’énormité de leurs crimes. Rabbi Siméon dit : Le Saint, béni soit-il, se charge lui-même de rendre publics les péchés que l’homme commet en secret, ainsi qu’il est écrit (Job, XX, 27) : “ Les cieux révéleront son iniquité, et la terre s’élèvera contre lui ” “ Les cieux révéleront son iniquité ” : c’est Dieu. “ La terre s’élèvera contre lui ” : c’est la “ Communauté d’Israël ”
Rabbi Yossé dit : Nous avons appris de Rabbi Siméon qu’au moment où la Loi a été révélée, la mère céleste et ses fils étaient dans la joie, ainsi qu’il est écrit (Ps., CXIII, 9) : “ La mère des enfants est dans la joie. ” “ Je (Ex., XX, 2) suis le Seigneur ton Dieu. ” Une tradition nous apprend qu’Abraham notre père avait une fille. Les paroles de cette tradition désignent la Schekhina appelée “ Fille ”. Elle est la “ Fille ” de Jéhovah et la Mère des hommes. Tel est le sens des paroles de l’Écriture (Ps. L. c.) : “ La mère des enfants est dans la joie. ” Tant que la Mère reste près de ses enfants, la joie règne dans tous les mondes.
Une tradition nous apprend que ce sont les péchés des hommes qui déterminent la Mère à se séparer de ses enfants. Tel est le sens anagogique des paroles de l’Écriture (Deut., XXII, 6) : “ N’enlève pas la mère à ses petits. ”
Rabbi Isaac dit : Tout est Un, le Saint, béni soit-il, et la Mère ne font qu’Un. Ce mystère est connu des “ Moissonneurs des champs ”. Heureux le sort de ceux-ci et dans ce monde et dans le monde futur !
Rabbi Éléazar dit : Une fois, l’Écriture (Gen., I, 1) dit : “ Au commencement, Élohim créa le ciel et la terre ”, et une autre fois l’Écriture (Gen., II, 4) dit : “ Au jour où Jéhovah Élohim créa la terre et le ciel... ” Comment expliquer cette contradiction ? Une tradition nous apprend que le ciel et la terre ont été créés simultanément ; le Saint, béni soit-il, étendit sa main droite et créa le ciel ; et il étendit sa main gauche et créa la terre. Comme le ciel constitue le trône de Dieu, la terre en constitue l’escabeau, ainsi qu’il est écrit (Is., LXVI, 1) : “ Le ciel est mon trône, et la terre mon escabeau. ” Le mot “ terre ” dans ce verset ne désigne pas notre terre ici-bas, mais la “ Terre d’en haut ”, qui est unie au ciel par le degré appelé “ Juste ”, ainsi qu’il est écrit (Prov., X, 25) : “ Et le juste sera le fondement du monde. ” Entre la tête du Roi céleste et la région où réside le Juste, s’étend le grand fleuve [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[86a]
קַדִּישָׁא, מִשְׁחָא דִּרְבוּת, וְאַטִּיל בִּסְגִיאוּת תִּיאוּבְתָּא, בְּהַאי אֶרֶץ קַדִּישָׁא, וְנָטַל כֹּלָּא הַאי אֶרֶץ. וּלְבָתַר, מֵהַאי אֶרֶץ אִתְּזַן כֹּלָּא, עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי. כִּדְכוּרָא דָּא, כַּד תִּיאוּבְתֵּיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּנוּקְבָא, דְּאַפִּיק זַרְעָא דִּרְבוּת, מֵרֵישָׁא דְּמוֹחָא, בְּהַהוּא אָמָה, וְאַטִּיל בְּנוּקְבָא, וּמִנֵּיהּ מִתְעַבְּרָא נוּקְבָּא, אִשְׁתְּכַח, דְּכֻלְּהוּ שַׁיְיפִין דְּגוּפָא, כֻּלְּהוּ מִתְדַבְּקָן בְּנוּקְבָא, וְנוּקְבָּא אֲחִידָא כֹּלָּא. כְּדוּגְמָא דָּא תָּנִינָן, כָּל דְּאַשְׁלִים לַעֲשָׂרָה קַדְמָאֵי דְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, נוֹטֵל אֲגַר כֻּלְּהוּ. ר' יוֹסֵי אוֹמֵר, לָקֳבְלֵי דְּכֻלְּהוּ.
ר' יִצְחָק אָמַר, כְּתִיב (שמואל ב כב) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וּכְתִיב וַיֵּרַד יְיָ' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינַי, (ד''א לא גרסינן תנא) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, לְאָן נָחַת. אִי תֵּימָא דְּנָחַת לְסִינַי, עַל הַר סִינַי כְּתִיב וְלָא כְּתִיב בְּהַר סִינַי.
אֶלָּא, וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, לְאָן נָחַת. אָמַר ר' יוֹסֵי, (אמר רבי יהודה אמר רבי חייא) נָחִית בְּדַרְגּוֹי, מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וּמִכִּתְרָא לְכִתְרָא, עַד דְּאִתְדַּבָּק בְּהַאי אֶרֶץ, וּכְדֵין אִתְנְהַר סִיהֲרָא, וְקַיְּימָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, לְהַאי אֶרֶץ. וּכְדֵין כְּתִיב, עַל הַר סִינַי. מַה קַּיְימָא עַל הַר סִינַי, הֲוֵי אֵימָא דָּא שְׁכִינְתָּא.
ר' אַבָּא אָמַר מֵהָכָא, (שמות י״ט:י״ח) מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ' בָּאֵשׁ. וּכְתִיב (דברים ד׳:כ״ד) כִּי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא. וּכְתִיב, (בראשית י״ט:כ״ד) וַיְיָ' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם. וַיְיָ' הִמְטִיר דָּא הוּא אֶרֶץ מֵאָן אֲתָר נָטִיל הַאי, סוֹפְיֵהּ דִּקְרָא מוֹכַח, דִּכְתִּיב מֵאֵת יְיָ' מִן הַשָּׁמָיִם, מִן הַשָּׁמָיִם מַמָּשׁ. רַבִּי חִיָּיא אָמַר מֵהָכָא, וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל. כָּל, כְּלָלָא דְּכֹלָּא, דְּהָא בְּהַאי תַּלְיָא כֹּלָּא. (שמות כ׳:ג׳) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אֱלהִים אֲחֵרִים, לְאַפָּקָא שְׁכִינְתָּא. עַל פָּנָי, לְאַפָּקָא אַפֵּי מַלְכָּא. דִּבְהוּ אִתְחָזֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן שְׁמֵיהּ. וְהוּא אִינּוּן. הוּא שְׁמֵיהּ, דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) אֲנִי יְיָ' הוּא שְׁמִי. הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד הוּא בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
תָּאנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לוֹן אָדָם, דִּכְתִּיב, (יחזקאל לה) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, (ויקרא א׳:ב׳) אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. מַאי טַעֲמָא קָרָא לוֹן אָדָם. מִשּׁוּם דִּכְתִּיב, (דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' אֱלהֵיכֶם. אַתֶּם וְלֹא שְׁאַר עַמִּין. וּבְּגִין כָּךְ אָדָם אַתֶּם, אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם, וְאֵין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְרוּיִין אָדָם.
דְּתַנְיָא, אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, כֵּיוָן דְּבַר נָשׁ יִשְׂרָאֵל אִתְגְּזַר, עָאל בִּבְרִית דְּגָזַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב (בראשית כ״ד:א׳) וַיְיָ' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וּכְתִיב (מיכה ז׳:כ׳) חֶסֶד לְאַבְרָהָם. וְשָׁארֵי לְמֵיעָאל בְּהַאי אֲתָר. (נ''א אדם) כֵּיוָן דְּזָכָה לְקַיְּימָא פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, עָאל בֵּיהּ בְּהַאי אָדָם, (נ''א אתר) וְאִתְדַּבַּק (ויחי רי''ו ע''א) בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא, וּכְדֵין אִקְרֵי אָדָם.
וְזַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן אָדָם. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בֵּיהּ בְּיִשְׁמָעֵאל, (בראשיתטז) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. פֶּרֶא אָדָם, וְלֹא אָדָם. פֶּרֶא אָדָם, מִשּׁוּם דְּאִתְגְּזַר. וְשֵׁירוּתָא דְּאָדָם הֲוָה בֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (בראשית י״ז:כ״ה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמּוֹלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, כֵּיוָן דְּאִתְגְּזַר, עָאל בְּהַאי שֵׁירוּתָא, דְּאִקְרֵי כָּל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ט״ז:י״ב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, וְלֹא אָדָם. יָדוֹ בַכֹּל, יָדוֹ בַכֹּל וַדַּאי, וְלָא יַתִּיר, מִשּׁוּם דְּלָא קַבִּיל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. שֵׁירוּתָא הֲוָה בֵּיהּ, בְּגִין דְּאִתְגְּזַר, וְלָא אִשְׁתְּלִים בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. אֲבָל זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִשְׁתְּלִימוּ בְּכֹלָּא, אִקְרוּן אָדָם מַמָּשׁ, וּכְתִיב (דברים ל״ב:ט׳) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּגִין דָּא, כָּל פַּרְצוּפִין שָׁרוּ, בַּר מִפַּרְצוּפָא דְּאָדָם. ר' יִצְחָק אָמַר, כַּד אִתְעֲבָד, אִתְחָזֵי דִּגְלִיפָא גּוֹ גְּלִיפִין דְּאַשְׁלָמוּתָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הַיְינוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי קִיטְרוֹי בְּזִיקָא, בְּטִפְסָא שְׁכִיחֵי.
רַבִּי יְהוּדָה הֲוָה אָזִיל מִקַּפּוּטְקִיָּא לְלוּד, לְמֵחֱמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהֲוָה תַּמָּן, וַהֲוָה רַבִּי חִזְקִיָּה אָזִיל עִמֵּיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַ' חִזְקִיָּה, הָא דְּתָנֵינָן, קָמֵי ר' שִׁמְעוֹן, וְהוּא יִהְיֶה
- [...] céleste qui arrose toute la “ Terre de vie ” d’en haut. C’est de cette terre que se nourrissent tous les êtres d’en haut et d’en bas. Le désir du mâle pour la femelle provoque l’écoulement du sperme qui émane de la cervelle, écoulement qui féconde la femelle ; et c’est d’elle que tout dérive. C’est ainsi qu’on peut expliquer les paroles de la tradition suivant laquelle celui qui arrive à la maison de prière, pour compléter le nombre de dix personnes dont la présence est nécessaire pour la récitation de certaines liturgies, reçoit une récompense égale à celle des neuf autres personnes ensemble.
Rabbi Isaac dit : Il est écrit (II Sam., XXII, 10) : “ Il étendit les cieux et il est descendu. ” Et ici il est écrit : “ Il est descendu devant tout le peuple au-dessus de la montagne de Sinaï. ” Où est-il descendu ? Sur le Sinaï ? Mais l’Écriture ne dit pas “ sur la montagne ”, mais “ au-dessus de la montagne ”.
Rabbi Yossé dit : Il est descendu d’un degré à l’autre, d’une couronne à l’autre, jusqu’à ce qu’il se fût attaché à cette terre ; et la lune fut éclairée dans sa plénitude. La Schekhina appelée “ Terre céleste ” se tenait au-dessus de la montagne de Sinaï. Rabbi Abba dit : La Schekhina est appelée “ Feu ”, ainsi que l‘Écriture dit (Deut., IV) : “ ... A cause du feu dans lequel Dieu est descendu ”, et ailleurs (Deut., IV, 24) : “ Car Dieu est un feu dévorant. ”
Rabbi Isaac dit : La descente de Dieu sur le mont Sinaï était l’image de la descente de la Schekhina ici-bas.
C’est pourquoi l’Écriture (Ex., XX, 1) dit : “ Et Élohim prononça toutes ces paroles. ” Or, Élohim désigne la Schekhina. Et L’Écriture ajoute : “ Je suis Jéhovah ton Dieu. ” Car Élohim et Jéhovah ne font qu’Un. “ Tu (Ex., XX, 3) n’auras point de dieux étrangers devant moi. ” Rabbi lsaac dit : Par les mots “ dieux étrangers ”, l’Écriture veut exclure la Schekhina ; par les mots “ devant moi ”, l’Écriture veut exclure les Noms sacrés du Roi céleste ; car les Noms du Roi sacré constituent le visage même du Roi sacré ; car Dieu et ses Noms ne font qu’Un, ainsi qu’il est écrit (Is., XLII, 8) : “ Je suis Jéhovah ; c’est là le Nom qui m’est propre. ” Béni soit le Seigneur et béni soit son Nom en toute éternité !
Rabbi Siméon dit : Heureux le sort d’Israël à qui le Saint, béni soit-il, donne le nom d’ “ homme ”, ainsi qu’il est écrit (Éz., XXXIV, 31) : “ Et vous, mes brebis, vous, les brebis de mon pâturage, vous êtes des hommes ” ; et, ailleurs (Lévit., I, 2), il est écrit : “ Si un homme offre au Seigneur une hostie... ” Pourquoi les appelle-t-il “ hommes ” ? Parce qu ils se sont attachés à lui, ainsi qu’il est écrit (Deut., IV, 4) : “ Vous vous êtes attachés au Seigneur votre Dieu. ” Seuls les Israélites se sont attachés à Dieu, mais non pas les peuples païens ; c’est pourquoi les Israélites seuls sont appelés hommes, mais non pas les peuples païens. Rabbi Siméon dit : Dès que l’Israélite entre dans l’Alliance que le Saint, béni soit-il, avait faite avec Abraham, il porte le nom d’ “ homme ”, et dès qu’il est circoncis, il entre dans l’Alliance susmentionnée, ainsi qu’il est écrit (Gen., XXIV, 1) : “ Et Dieu bénit Abraham en tout ” ; et ailleurs (Michée, VII, 20) : “ La grâce d’Abraham... ” Cet homme a le droit d’entrer dans ce lieu et il s’attache au Corps du Roi ; et seule la postérité d’Israël est appelée “ homme ”.
Remarquez que, d’Ismaël, l’Ecriture (Gen., XVI, 12) dit : “ Et il sera un homme sauvage. ” Ainsi il s’appelle “ homme sauvage ”, et non pas “ homme ”. Bien qu’Ismaël ait été circoncis à l’âge de treize ans (Gen., XVII, 23) il n’a cependant pas mérité le nom d’ “ homme ”, parce qu’il n’a pas reçu la Loi. Seule la race d’Israël est appelée “ homme ”, en raison de sa perfection en toutes choses, ainsi qu’il est écrit (Deut., XXXII, 9) : “ Ce peuple est la part du Seigneur ; Jacob est le lot de son héritage. ”
Rabbi Yossé dit : C’est pourquoi il est permis de reproduire toutes sortes d’images, à l’exception de celle de l’homme.
Rabbi Isaac dit : La reproduction de la figure humaine est défendue, parce que l’homme ainsi reproduit semble être vivant.
Rabbi Yehouda dit : C’est pourquoi le proverbe dit : On reconnaît au moule la forme du vase qu’on y façonne. Rabbi Yehouda allait une fois de Cappadoce à Lyda pour voir Rabbi Siméon, qui se trouvait dans cette dernière ville. Rabbi Hizqiya l’accompagna. Rabbi Yehouda dit à Rabbi Hizqiya : Nous savons ce que Rabbi Siméon a dit au sujet des mots (Gen., XVI, 12) [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[86b]
פֶּרֶא אָדָם, וַדַּאי כַּךְ הוּא. וְדָא הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה. סוֹפְיֵהּ דִּקְרָא דִּכְתִּיב, וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן. מַהוּ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן.
אָמַר לֵיהּ, לָא שְׁמַעְנָא, וְלָא אֵימָא. דְּהָא אוֹלִיפְנָא, כְּתִיב (דברים ד׳:מ״ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה. אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה, אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר. דְּלָא שָׂם מֹשֶׁה, אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר.
פָּתַח ר' יְהוּדָה וְאָמַר, (דברים ל׳:כ׳) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ. מַאן דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ, זָכֵי לִתְרֵין חַיִּין, חַד בְּעָלְמָא דֵּין, וְחַד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. דִּכְתִּיב חַיֶּיךָ, תְּרֵי. וְכָל מַאן דְּיִתְפְּרַשׁ מִינָהּ, כְּמַאן דְּמִתְפְּרַשׁ מִן חַיֵּי, וּמַאן דְּמִתְפְּרַשׁ מֵר' שִׁמְעוֹן, כְּאִילּוּ מִתְפְּרַשׁ מִכֹּלָּא.
וּמַה בְּהַאי קְרָא דְּאִיהוּ פָּתַח פִּתְחָא, לָא יָכִילְנָא לְמֵיעָאל בָּהּ. פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא דִּסְתִּימִין, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַוי לְדָרָא, דְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יִסְתְּלִיק מִנֵּיהּ. דְּכַד אֲנָן קַיְימִין קָמֵי דְּר' שִׁמְעוֹן, מַבּוּעִין דְּלִבָּא פְּתִיחִין לְכָל עִיבָר, וְכֹלָּא מִתְגַּלְיָא. וְכַד אִתְפְּרַשְׁנָא מִנֵּיהּ. לָא יְדַעְנָא מִידִי, וְכָל מַבּוּעִין סְתִימִין.
אָמַר ר' חִזְקִיָּה, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (במדבר י״א:כ״ה) וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וְיִתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים, כְּבוּצִינָא דָּא, דְּנָהֲרִין מִינֵּהּ כַּמָּה בּוּצִינִין, וְהוּא בְּקִיוּמֵיהּ שְׁכִיחַ. כַּךְ ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָארֵי דְּבוּצִינִין, הוּא נָהִיר לְכֹלָּא, וּנְהוֹרָא לָא אַעְדֵּי מִנֵּיהּ, וְאִשְׁתְּכַח בְּקִיוּמֵיהּ. אָזְלוּ עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּיהּ.
כַּד מָטוּ גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחוּהוּ, דְּהֲוָה יָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וַהֲוָה אָמַר, (תהילים ק״ב:א׳) תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְיָ' יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ. כָּל צְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל צְלוֹתָא, וּצְלוֹתָא דְּעָנִי עִלָּאָה מִכֻּלְּהוּ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּהַאי סַלְּקָא עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דְּמַלְכָּא, וְאִתְעַטָּר בְּרֵישֵׁיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתָּבַּח (נ''א מתעטף) בְּהַהִיא צְלוֹתָא וַדַּאי. תְּפִלָּה דְּעָנִי, תְּפִלָּה אִקְרֵי.
כִּי יַעֲטֹף. עִטּוּפָא דָּא, לָאו עִטּוּפָא דְּכַסוּ הוּא, דְּהָא לֵית לֵיהּ. אֶלָּא, כְּתִיב הָכָא כִּי יַעֲטֹף. וּכְתִיב הָתָם, (איכה ב׳:י״ט) הָעֲטוּפִים בְּרָעָב. וְלִפְנֵי יְיָ' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, דְּיִקְבַּל קַמֵּי מָארֵיהּ, וְדָא נִיחָא לֵיהּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִשּׁוּם דְּעָלְמָא מִתְקַיְּימָא בֵּיהּ, כַּד לָא אִשְׁתְּכָחוּ שְׁאַר קַיְימֵי עָלְמָא בְּעָלְמָא. וַוי לְמַאן דְּהַהוּא מִסְכְּנָא יְקַבֵּל עֲלוֹהִי לְמָארֵיהּ, מִשּׁוּם דְּמִסְכְּנָא קָרִיב לְמַלְכָּא יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ב:כ״ו) וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אֲנִי.
וְלִשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, זִמְנִין דִּשְׁמַע, זִמְנִין דְּלָא שָׁמַע. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּדִיוּרֵיהּ דְּמַלְכָּא בְּהָנֵי מָאנִי תְּבִירֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ז:ט״ו) וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. וּכְתִיב (תהלים לה) קָרוֹב יְיָ' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב. (תהילים נ״א:י״ט) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לא תִבְזֶה.
מִכָּאן תָּנֵינָן, מַאן דְּנָזִיף בְּמִסְכְּנָא, נָזִיף בִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִּיב וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. וּכְתִיב (משלי כ״ב:כ״ג) כִּי יְיָ' יָרִיב רִיבָם וְגוֹ'. בְּגִין דְּאַפּוֹטְרוֹפָּא דִּלְהוֹן תַּקִּיפָא, וְשַׁלִּיטָא עַל כֹּלָּא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ סַהֲדֵי, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְדַיָּינָא אַחֲרָא, וְלָא נָטִיל מַשְׁכּוֹנָא, כִּשְׁאַר דַּיָּינָא. וּמַה מַשְׁכּוֹנָא נָטִיל, נִשְׁמָתִין דְּבַר נָשׁ, דִּכְתִּיב וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.
תּוּ אָמַר תְּפִלָּה לְעָנִי, כָּל אֲתָר דְּאִקְרֵי תְּפִלָּה, מִלָּה עִלָּאָה הִיא, דְּהִיא סַלְּקָא לַאֲתָר (דקודשא בריך הוא אחד) עִלָּאָה. תְּפִלָּה דְּרֵישָׁא, אִינּוּן תְּפִלֵי דְּמַלְכָּא, דְּאָנַח לְהוּ.
ר' שִׁמְעוֹן אַסְחַר רֵישֵׁיהּ, וְחָמָא לְרַ' יְהוּדָה וּלְר' חִזְקִיָּה, דְּמָטוּ גַּבֵּיהּ. בָּתַר דְּסִיֵּים אִסְתָּכַּל בְּהוּ. אָמַר לְהוּ, סִימָא הֲוָה לְכוּ וְאִתְאֲבִיד מִנַּיְיכוּ. אָמְרוּ לֵיהּ, וַדַּאי דְּפִתְחָא עִלָּאָה פָּתַח מֹר, וְלָא יָכִילְנָא לְמֵיעָאל בָּהּ.
אָמַר, מַאי הִיא. אָמְרוּ לֵיהּ, (בראשית ט״ז:י״ב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, וְסוֹפְיֵהּ דִּקְרָא בָּעֵינָא לְמִנְדַּע, דִּכְתִּיב וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן, מַהוּ עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו. דְּהָא בְּרִירָא דְּכוּלֵיהּ קְרָא יְדַעְנָא, וְהַאי לָא יְדַעְנָא, דְּסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, לָא אִתְחָזֵי כְּרִישֵׁיהּ.
אָמַר לוֹן, חַיֵּיכוֹן, כֹּלָּא חַד מִלָּה הִיא, וּבְחַד דַּרְגָּא סַלְּקָא. תָּאנָא, כַּמָּה פָּנִים לַפָּנִים, אִית לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. פָּנִים דְּנַהֲרִין. פָּנִים דְּלָא נַהֲרִין. פָּנִים תַּתָּאִין. פָּנִים
- [...] “ homme sauvage ”. Mais que signifie la fin du même verset : “ Et il dressera ses pavillons vis-àvis de tous ses frères ? Rabbi Hizqiya répondit : Comme je n’ai jamais rien entendu à ce sujet, je n’ose rien dire ; car nous avons appris que, par les mots (Deut., IV, 44) : “ Voici la loi que Moïse exposa ”, l’Écriture veut nous apprendre que l’on ne doit répéter que des choses qu’on a entendu exposer par son maître.
Rabbi Yehouda commença alors à parler ainsi : Il est écrit (Deut., IV, 44) : “ Car elle est ta vie et ta longévité. ” Celui qui s’attache à la Loi et ne s’en sépare jamais est jugé digne de deux vies, une dans ce monde et une autre dans le monde futur. Mais celui qui se sépare de la Loi se sépare de la vie, et celui qui se sépare de Rabbi Siméon se sépare également de la vie. Voilà un verset dont il nous a expliqué le commencement, et pourtant nous ignorons le sens de la fin ; à plus forte raison sommes-nous dans l’incertitude pour l’interprétation de tous les versets dont il ne nous a jamais parlé ! Malheur à la génération à laquelle Rabbi Siméon sera enlevé ! Tant que nous nous trouvons en présence de Rabbi Siméon, nous nous sentons le cœur et l’esprit ouverts et nous saisissons tous les mystères ; mais dès que nous nous en séparons, nous ne savons plus rien ; et toutes les sources de notre esprit tarissent.
Rabbi Hizqiya lui dit : C’est pourquoi l’Écriture (Nomb., XI, 25) dit : “ Et il prit l’esprit qui était en lui et le donna à ces soixante-et-dix hommes. ” Moïse était comparable à une chandelle allumée à laquelle on allume de nombreuses autres chandelles, sans que la lumière de la première diminue pour cela. De même Rabbi Siméon, fils de Jochaï, est comparable à une chandelle allumée à laquelle on allume de nombreuses autres chandelles, sans que sa lumière diminue pour cela. Ils continuèrent leur chemin. Arrivés chez Rabbi Siméon, ils le trouvèrent occupé à l’interprétation de ce verset (Ps., CII, 1) : “ Prière du pauvre, lorsqu’il est dans l’affliction et qu’il répand sa prière en la présence du Seigneur. ” La prière du pauvre est au-dessus de celle des autres hommes, parce qu’elle monte jusqu’au trône glorieux du Roi ; et le Saint, béni soit-il, en fait une couronne qu’il pose sur sa tête. Le mot “ Atoph ” ne veut pas dire “ envelopper ”, mais “ être dans l’affliction ”, ainsi que dans le verset (Lament., II, 19) : “ Ceux qui sont affligés par la famine... ” “ ... Et qu’il répand sa prière en la présence du Seigneur. ”
Car le Maître recevra sûrement sa prière. Quand même il n’y aurait point d’autres justes, le monde subsisterait par le mérite des pauvres. Malheur à celui dont un pauvre se plaint devant son Maître ; car le pauvre est plus près du Roi que tous les autres hommes, ainsi qu’il est écrit (Ex., XXII, 27) : “ S’il crie vers moi, je l’exaucerai, car je suis compatissant. ” Les plaintes des autres hommes sont parfois exaucées, et parfois non, alors que celles du pauvre sont toujours écoutées, parce que le Roi choisit sa demeure parmi les tessons (47), ainsi qu’il est écrit (Is., LVII, 15) : “ J’habite avec l’esprit humble et le cœur brisé. ” Et ailleurs (Ps., XXXIV, 19) il est écrit : “ Le Seigneur est proche de ceux dont le cœur est affligé. ” Et encore ailleurs (Ps., LI, 17) il est écrit : “ Tu ne méprises pas, ô Dieu, un cœur contrit et humilié. ” Une tradition nous apprend que quiconque lèse un pauvre est aussi coupable que s’il lésait la Schekhina ; car la Schekhina est la tutrice des pauvres ; c’est elle qui défend leur cause, ainsi qu’il est écrit (Prov., XXII, 23) : “ Car le Seigneur se rendra lui-même le défenseur de sa cause. ” La Schekhina n’a besoin ni de témoins, ni de juges, pour châtier ceux qui lèsent les pauvres ; elle leur ôte les âmes.
Rabbi Siméon continua : “ Tephila ” désigne le phylactère de la Tête du Roi céleste. Ayant tourné la tête, Rabbi Siméon vit que Rabbi Yehouda et Rabbi Hizqiya se tenaient à côté de lui. Il leur dit : Vous étiez possesseurs d’un trésor et vous l’avez perdu. Ils lui répondirent : En effet, toi, notre Maître, tu avais ouvert la porte ; mais elle était trop élevée pour nous, de sorte que nous ne pouvions y entrer. Rabbi Siméon leur ayant demandé de quel verset il s’agissait, ils lui répondirent : C’est la fin du verset : “ Il sera un homme sauvage. ” Nous comprenons bien le commencement du verset ; mais nous ne comprenons pas la suite : “ Et il dressera ses pavillons vis-à-vis de tous ses frères. Rabbi Siméon leur répondit : Je jure à votre vie que le mystère caché dans les paroles de la fin du verset est le même que celui que renferme le commencement du verset.
Une tradition nous apprend que le Saint, béni soit-il, a plusieurs faces ; il a une face lumineuse, et une autre qui ne l’est pas ; il a une face qui semble éloignée, et une face qui semble proche ; [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[87a]
רְחִיקִין. פָּנִים קְרִיבִין. פָּנִים דִּלְגוֹ. פָּנִים דִּלְבַר. פָּנִים דִּימִינָא. פָּנִים דִּשְׂמָאלָא.
תָּא חֲזִי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דַּאֲחִידָן בְּאַנְפִּין עִלָּאִין דְּמַלְכָּא. בְּאִינּוּן פָּנִים דְּהוּא וּשְׁמֵיהּ אֲחִידָן בְּהוּ, וְאִינּוּן וּשְׁמֵיהּ חַד הוּא. וּשְׁאַר עַמִּין אֲחִידָן בְּאִינּוּן פָּנִים רְחִיקִין, בְּאִינּוּן פָּנִים תַּתָּאִין. וּבְגִינִי כַּךְ אִינּוּן רְחִיקִין מִגּוּפָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא חֲמֵינָא כָּל אִינּוּן דְּמִצְרַיִם, קְרִיבוֹי דְּיִשְׁמָעֵאל, כְּמָה אַחִין וּקְרִיבִין הֲווֹ לֵיהּ, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ בְּאַנְפִּין תַּתָּאִין, בְּאִינּוּן פָּנִים רְחִיקִין.
וּבְגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם, כַּד אִתְגְּזַר יִשְׁמָעֵאל, זָכָה, דְּשַׁוֵּי מָדוֹרֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ בַּאֲתַר דְּשָׁלִיטָא עַל כָּל אִינּוּן פָּנִים רְחִיקִין וְתַתָּאִין, עַל כָּל אִינּוּן פָּנִים דִּשְׁאַר עַמִּין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב יָדוֹ בַכֹּל, וּבְגִינֵי כַּךְ עַל פְּנִי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן, כְּלוֹמַר, יְשַׁוֵּי מָדוֹרֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ לְעֵילָּא מִכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב יָדוֹ בַכֹּל, דְּשַׁלְטָא עַל כָּל שְׁאַר פָּנִים דִּלְתַתָּא. וּבְּגִין כָּךְ עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו וַדַּאי, דְּלָא זָכוּ כְּוָותֵיהּ.
אָתוּ רַבִּי יְהוּדָה וְר' חִזְקִיָּה, וְנָשְׁקוּ יְדוֹי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הַיְינוּ דְּאַמְרִי אִינְשֵׁי, חֲמָרָא בְּדֻרְדְיָא, וּנְבִיעָא דְּבֵירָא, בִּקְטִירָא דְּקִיזְרָא אִתְעַטָּר. וַוי לְעָלְמָא, כַּד יִסְתַּלַּק מֹר מִנֵּיהּ. וַוי לְדָרָא, דְּיִתְּעָרַע בְּהַהוּא זִמְנָא. זַכָּאָה דָּרָא דְּאִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ לְמֹר. זַכָּאָה דָּרָא דְּאִיהוּ שָׁרֵי בְּגַוֵּיהּ.
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, הָא תָּנֵינָן, גִּיּוֹרָא כַּד אִתְגְּזַר, אִקְרֵי (ויקרא קס''ח ע''א) גֵּר צֶדֶק, וְלָא יַתִּיר. וְהָכָא אָמַר מֹר יָדוֹ בַכֹּל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא אִתְקְשָׁר בְּחַד. אֲבָל גִּיּוֹרָא תָּנֵינָן. שָׁאנֵי יִשְׁמָעֵאל, דְּלָאו גִּיּוֹרָא הוּא. בְּרֵיהּ דְּאַבְרָהָם הֲוָה, בְּרֵיהּ דְּקַדִּישָׁא הֲוָה. וּכְתִיב בֵּיהּ בְּיִשְׁמָעֵאל, (בראשית י״ז:כ׳) הִנִּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ. כְּתִיב הָכָא, בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ. וּכְתִיב הָתָם, (בראשית כ״ד:א׳) וַיְיָ' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וְעַל כַּךְ כְּתִיב, יָדוֹ בַכֹּל.
וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב, עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן. דְּאִי שְׁאַר קְרִיבוֹי אִתְגְּזָרוּ (ס''א אתגיירו) אִקְרוּן גֵּירֵי צֶדֶק, וְלָא יַתִּיר, וְהוּא יַתִּיר וְעִלָּאָה מִכֻּלְּהוּ. כָּל שֶׁכֵּן אִינּוּן דְּלָא אִתְגְּזָרוּ, דְּקַיְימִין בְּאִינּוּן אַפִּין רְחִיקִין, בְּאִינּוּן אַפִּין תַּתָּאִין. וְאִיהוּ, מָדוֹרֵיהּ לְעֵילָּא מִכָּל פָּנִים דִּידְהוּ, וּמִכָּל פָּנִים דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין כַּךְ אַכְרִיז וְאָמַר, לֹא יִהְיֶה לְךָ אלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, דְּדָא הוּא מְהֵימָנוּתָא דִּילֵיהּ. (שמות כ׳:ג׳) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה. הָא אִתְּמַר. וְאָמַר רַבִּי יוֹסִי, כָּל פַּרְצוּפִין שָׁרֵי, בַּר מִפַּרְצוּפָא דְּאָדָם, דְּהָא הַאי פַּרְצוּפָא שָׁלִיט בְּכֹלָּא.
דָּבָר אַחֵר, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (קהלת ה׳:ה׳) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ. כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, כַּמָּה אִית לֵיהּ לְאִזְדַּהֲרָא דְּלָא יִטְעֵי בְּהוּ, וְלָא יָפִיק מֵאוֹרַיְיתָא מַה דְּלָא יָדַע, וְלָא קַבִּיל מֵרַבֵּיהּ. דְּכָל מַאן דְּאָמַר בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא מַה דְּלָא יָדַע, וְלָא קַבִּיל מֵרַבֵּיהּ, עָלֵיהּ כְּתִיב לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאִתְפָּרְעָא מִנִּיהּ, בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּזִמְנָא דְּנִשְׁמָתֵיהּ בַּעְיָא לְמֵיעָאל לְדוּכְתָּא, דַחְיָין לָהּ לְבַר, וְתִשְׁתְּצֵי מֵהַהוּא אֲתָר דִּצְרִירָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי דִּשְׁאַר נִשְׁמָתִין. (רבי יהודה אומר מהכא) כְּמָה דְּתָנֵינָן, (קהלת ה׳:ה׳) לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ. קוֹלֶךָ: דָּא הִיא נִשְׁמָתֵיהּ דְּבַר נָשׁ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, עַל דָּא כְּתִיב, כִּי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּקַנִּי לִשְׁמֵיהּ בְּכֹלָּא. אִי בְּגִין פַּרְצוּפִין מְקַנִּי לִשְׁמֵיהּ, מִשּׁוּם דִּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמֵיהּ. אִי מִשּׁוּם אוֹרַיְיתָא.
תָּנֵינָן, אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא הִיא, דְּלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא כָּלִיל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְגִינִי כַּךְ, בָּעֵי לְאִזְדַּהֲרָא, בְּגִין דְּלָא יִטְעֵי בִּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא, וְלָא יְשַׁקֵּר בֵּיהּ. וּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּמַלְכָּא עִלָּאָה, לָא עָאלִין לֵיהּ לִפַלְטְרוֹי דְּמַלְכָּא, וְיִשְׁתְּצֵי מֵעָלְמָא דְּאָתֵי.
אָמַר רַבִּי אַבָּא, כְּתִיב הָכָא לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה. וּכְתִיב הָתָם,
- [...] il a une face intérieure, et une face extérieure ; et enfin il a une face à droite, et une face à gauche.
Remarquez combien est heureux le sort d’Israël qui contemple la face suprême du Roi, alors que tous les autres peuples n’en voient que les faces inférieures, la face qui semble éloignée ; et c’est pour cette raison qu’ils sont les plus éloignés du Corps du Roi. Mais comme Ismaël avait été circoncis, il avait cet avantage sur les autres peuples qu’il voyait la face de Dieu qui était la plus proche de toutes celles que voyaient les autres peuples. Tel est le sens des mots : “ Et il dressera ses pavillons au-dessus de la face de tous ses frères (48). ” Rabbi Yehouda et Rabbi Hizqiya baisèrent la main de Rabbi Siméon ; et
Rabbi Yehouda lui dit : Le proverbe dit que le vin est bon tant qu’il repose sur la lie. La Loi prospère également tant que tu la propages Malheur au monde lorsque toi, le Maître, lui seras enlevé, et malheur à la génération qui vivra à cette époque ! Mais heureuse la génération qui connaît le Maître ! Rabbi Hizqiya ayant demandé si Ismaël, après sa circoncision, avait le nom de “ converti ”, Rabbi Siméon lui répondit qu’Ismaël n’était pas un converti, attendu qu’il était le fils d’Abraham et, partant, issu d’une race sacrée.
Rabbi Yehouda dit : C’est pour cette raison que Dieu ordonna : “ Tu n’auras pas d’autres dieux au-dessus de ma face. ” L’Écriture indique par ce terme qu’Israël voit la Face suprême du Roi, et qu’il n’y a point d’autres au-dessus de cette Face ; et voici sa foi. “ Tu (Ex., XX, 4) ne te feras point d’image taillée, ni aucune figure. ”
Rabbi Yossé dit : Il est permis de reproduire toutes sortes d’images, excepté celle de l’homme, parce que celle-ci est au-dessus de toutes les images.
Rabbi Isaac commença à parler ainsi : Il est écrit (Ecclés., V, 5) : “ Que la légèreté de ta bouche ne soit pas à ta chair une occasion de tomber dans le péché. ” Ces paroles nous indiquent que l’homme ne doit jamais prononcer des choses relatives à la Loi s’il ne les a pas entendues de son maître. C’est ce précepte que l’Écriture nous donne par l’expression : “ Tu ne te feras point d’image taillée. ” Le Saint, béni soit-il, punira l’homme qui transgresse ce précepte, et dans ce monde et dans le monde futur ; lorsque l’âme voudra retourner à la région d’où elle émane, elle en sera chassée et rejetée de la communauté des autres âmes. Tel est également le sens des paroles suivantes (ibid.) : “ ... De crainte que Dieu ne s’irrite contre ta voix. ”, La “ voix ” désigne l’âme de l’homme. Enfin l’Écriture (Ex., XX, 5) ajoute : “ Car le Seigneur ton Dieu est un Dieu jaloux, qui venge l’iniquité. ” Ces paroles s’appliquent aussi bien à celui qui reproduit des images qu’à celui qui avance des opinions relatives à la Loi qu’il n’a pas entendues de son maître. L’un et l’autre nient la vérité du Nom sacré ; or, celui qui nie l’existence du Roi suprême n’entrera pas dans le palais du Roi et sera exclu du monde futur. Rabbi Abba dit : Ici l’Écriture se sert du terme “ pesel ” (taillée) ; et ailleurs (Ex., XXXIV, 1) il est écrit : [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[87b]
(שמות ל״ה:ב׳) פְּסָל לְךָ שְׁנִי לֻחֹת אֲבָנִים. כְּלוֹמַר, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, לָא תַּעְבֵּד לְךָ אוֹרַיְיתָא אַחֲרָא דְּלָא יַדְעַת, וְלָא אָמַר לָךְ רַבָּךְ. מַאי טַעֲמָא. כִּי אָנֹכִי יְיָ' אֱלהֶיךָ אֵל קַנָּא, אֲנָא הוּא דְּזַמִּין לְאִתְפָּרְעָא מִינָךְ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּנִשְׁמְתָא בַּעְיָא לְמֵיעָאל קַמָּאי, כַּמָּה זְמִינִין לְשַׁקְרָא בָּהּ, וּלְעַיְּילָא לָהּ גּוֹ גֵּיהִנָּם.
תַּנְיָא, אָמַר ר' יִצְחָק, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ וְגוֹ', דְּבָעֵי בַּר נָשׁ דְּלָא לְשַׁקְרָא בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס''א דבר אחר לא תעשה לך פסל וגו' דבעי בר נש דלא לשקרא בשמיה דקודשא בריך הוא, ומאי איהו, דא ברית את קיימא קדישא דמאן דמשקר בהאי ברית משקר בשמא דקודשא בריך הוא) דְּקִשְׁרָא קַדְמָאָה, דְּאִתְקְשָׁרוּ יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אִתְגְּזָרוּ. וְדָא הוּא קִיּוּמָא קַדְמָאָה דְּכֹלָּא, לְמֵיעָאל בִּבְרִית דְּאַבְרָהָם, דְּהוּא קִשְׁרָא דִּשְׁכִינְתָּא. וּבָעֵי בַּר נָשׁ, דְּלָא לְשַׁקְּרָא בְּהַאי בְּרִית, דְּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי בְּרִית, מְשַׁקֵּר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מַאי שִׁקְרָא. הוּא, דְּלָא יֵיעוּל הַאי בְּרִית בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (מלאכי ב׳:י״א) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר.
ר' יְהוּדָה אָמַר מֵהָכָא, (הושע ה׳:ז׳) בַּיְיָ' בָּגָדוּ כִּי בָּנִים זָרִים יָלָדוּ. מַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי בְּרִית, מְשַׁקֵּר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מִשּׁוּם דְהַאי בְּרִית בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲחִידָא, וּכְתִיב לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְגוֹ'. (שמות כ׳:ד׳) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם. ר' אֶלְעָזָר הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, וַהֲוָה ר' חִיָּיא עִמֵּיהּ. אָמַר ר' חִיָּיא, כְּתִיב (דברים כ״א:י״א) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְגוֹ', מַאי טַעֲמָא. וְהָא כְּתִיב לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. אָמַר לֵיהּ, בְּעוֹד דְּבִרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְימֵי.
וְתָא חֲזִי, לֵית לָךְ אִנְתּוּ בְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּשֵׁרָה כַּדְקָא חֲזִי. דְּתָנֵינָן, אֲמַאי אַסְמִיךְ פַּרְשְׁתָּא דָּא, לְבֶן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. אֶלָּא בְּוַדַּאי, מַאן דְּנָסִיב הַאי אִתְּתָא, בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה יָרִית מִינָהּ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְמֶעְבַּר זוּהֲמָא מִינָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן הַהִיא דְּאִתְנְסִיבַת בְּקַדְמִיתָא, דְּדִינָא בְּדִינָא אִתְדְּבַק, וְאִסְתְּאָבָת בָּהּ, וְקַשְׁיָא זוּהֲמָא לְמֶעְבַּר מִינָהּ, וְהַיְינוּ דְּאָמַר מֹשֶׁה בִּנְשֵׁי מִדְיָן, (במדבר ל״א:י״ז) וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ.
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּיָרִית אַחֲסַנְתָּא דָּא, וְנָטִיר לָהּ. דִּבְהַהוּא אַחֲסָנָא קַדִּישָׁא אִתְדָּבַּק בַּר נָשׁ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל שֶׁכֵּן אִי זָכֵי בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּהָא פָּשִׁיט מַלְכָּא יְמִינֵיהּ לָקֳבְלֵיהּ, וְאִתְדְּבַק בְּגוּפָא קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, (דברים ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם. וּכְתִיב (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ'. בָּנִים אַתֶּם מַמָּשׁ. דִּכְתִּיב, (שמות ד) בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. וּכְתִיב (ישעיה מט) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. (שמות כ) לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם וְגוֹ'. ר' שִׁמְעוֹן פָּתַח, (מלכים ב ד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ הַגִּידִי לִי מַה יֵשׁ לָךְ בַּבָּיִת. אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע, כְּלוּם אִית לָךְ עַל מַה דְּתִשְׁרֵי בִּרְכָתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּתָנֵינָן אָסוּר לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְבָרְכָא עַל פָּתוֹרָא רֵיקָנַיָּא. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּבִרְכָּתָא דִּלְעֵילָּא, לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר רֵיקָנַיָּא.
וּבְגִינֵי כַּךְ, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְסַדְּרָא עַל פָּתוֹרֵיהּ, חַד נַהֲמָא, אוֹ יַתִּיר, לְבָרְכָא עֲלוֹי. וְאִי לָא יָכִיל, בָּעֵי לְשַׁיְּירָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא דְּאָכַל, עַל מַה דִּיבָרֵךְ. וְלָא יִשְׁתְּכַּח דִּיבָרֵךְ בְּרֵיקַנְיָּא.
כֵּיוָן דְּאָמְרָה, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. אָמַר וַדַּאי הָא בִּרְכָתָא שְׁלֵימָתָא בְּהַאי, דִּכְתִּיב, (קהלת ז׳:א׳) טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא מִשֶּׁמֶן נָפְקָא, לְאִתְבָּרְכָא, לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין קַדִּישִׁין. מַאי (ט' ע''א) שֶׁמֶן דָּא. (כמה דאת אמר בראשית ב׳:י׳ ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן) ר' יִצְחָק אָמַר, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (תהילים קל״ג:ב׳) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ וְגוֹ'. ר' אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אִלֵּין טוּרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא.
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, טוֹב שֵׁם, כַּמָּה טָבָא שְׁמָא עִלָּאָה, דְּבוּצִינִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, כַּד כֻּלְּהוּ נַהֲרִין מִשֶּׁמֶן טוֹב, כְּמָה דַּאֲמֵינָא. וְאָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאַדְכְּרָא שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרֵיקַנְיָּא. דְּכָל מַאן דְּאִדְכַּר שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרֵיקַנְיָּא, טָב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי.
ר' אֶלְעָזָר אָמַר, לָא אִצְטְרִיךְ לְמִדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא אֶלָּא בָּתַר מִלָּה.
- [...] “ Taille deux tables de pierre (pesal). ” Par cette similitude d’expressions, l’Écriture nous indique que l’homme ne doit pas former une loi nouvelle qu’il n a pas entendue de son maître ; car Dieu punira une pareille action en précipitant l’âme dans l’enfer. Rabbi Isaac applique ces paroles à la circoncision ; car quiconque néglige cet acte nie l’Alliance du Saint, béni soit-il ; car la circoncision est le premier acte par lequel Israël a contracté l’Alliance avec Dieu. Il faut être fidèle à cette Alliance ; l’infidélité consiste à entretenir des relations avec les femmes païennes, ainsi qu’il est écrit (Malachie, II, 11) : “ Car Juda a profané la sainteté de Dieu... ; il a eu des relations avec les filles des dieux étrangers. ”
Rabbi Yehouda dit : Celui qui trahit l’Alliance trahit Dieu, parce que c’est par elle qu’on est attaché à Dieu, comme dit l’Écriture (Osée, V, 7) : “ Ils ont trahi Dieu ; car ils ont eu des enfants étrangers. ” “ Tu (Osée, XX, 5) ne les adoreras point, et tu ne leur rendras point le culte. ” Rabbi Éléazar fit une fois un voyage en compagnie de Rabbi Hiyâ. Ce dernier parla ainsi : Il est écrit (Deut., XXI, 11) : “ Si tu vois parmi les prisonniers de guerre une femme d’une grande beauté, et que tu veuilles l’épouser... ” Comment l’Écriture peut-elle parler d’un pareil cas, alors que le mariage entre Israélites et païens est défendu ?
Rabbi Éléazar lui répondit : Le mariage était permis tant que les païens étaient maîtres de leur pays (49). Remarque en outre qu’il n’y a point parmi les peuples païens une seule femme qui soit absolument pure.
Une tradition nous apprend que le rapprochement immédiat de la section concernant le mariage avec une païenne à la section relative au fils rebelle a pour but de nous apprendre que celui qui se mariera avec une païenne engendrera certainement un fils rebelle. Pourquoi ? Parce qu’il est difficile d’épurer une païenne de la pollution ; cela est d’autant plus difficile que cette femme a déjà connu un homme, car, dans ce cas, la souillure adhère si solidement, qu’il est difficile de l’éliminer. C’est pourquoi Moïse a dit (Nomb., XXXI, 17) au sujet des femmes Madianites : “ Faites mourir toutes les femmes qui ont connu des hommes. ” Heureux l’homme qui garde le patrimoine de pureté qu’il a hérité de ses ancêtres ; grâce à cette pureté l’homme s’unit au Saint, béni soit-il, surtout s’il a le bonheur de connaître les commandements de la Loi. Le Roi céleste tend sa droite à un tel homme, l’attire à lui et l’unit à son Corps sacré.
C’est pourquoi l’Écriture (Deut., IV, 4) dit d’Israël : “ Vous vous êtes attachés au Seigneur votre Dieu ”, et ailleurs (Deut., XIV, 1) : “ Vous êtes les enfants du Seigneur votre Dieu. ” Les Israélites sont réellement et littéralement les enfants de Dieu. Et ailleurs (Ex., IV, 22) il est écrit : “ Israël est mon fils aîné ”, et encore ailleurs (Is., XLIX, 3) : “ Israël, je me glorifierai en toi. ” “ Tu ne prendras point en vain le nom du Seigneur ton Dieu (Ex., XX, 7). ”
Rabbi Siméon commença à parler ainsi : Il est écrit (IV Rois, IV, 2) : “ Élisée lui dit : Que veux-tu que je fasse ? Dis-moi, qu’as-tu dans ta maison ? ” Élisée dit à la Sunnamite : Dis-moi ce que tu as dans ta maison, sur quoi la bénédiction du Saint, béni soit-il, pourrait se répandre. Car une tradition nous apprend qu’il est défendu à l’homme de réciter la bénédiction prescrite pour les repas quand la table est desservie et qu’il n’y a aucun aliment dessus ; car la bénédiction de Dieu ne peut se répandre que sur quelque chose, mais elle ne peut pas s’exercer là où il n’y a rien. C’est pour cette raison qu’on doit avoir un ou plusieurs pains sur la table lorsqu’on prononce la bénédiction ; car ce n’est qu’alors que les bénédictions du ciel peuvent se répandre. Tel est le sens des paroles : “ Tu ne prendras point en vain le nom du Seigneur ton Dieu. ” Car il est défendu de prononcer le Nom du Saint, béni soit-il, inutilement, et il aurait mieux valu pour l’homme qui agit ainsi qu’il ne fût pas né.
Rabbi Éléazar dit : On ne doit prononcer le Nom sacré que suivi d’un autre mot (50), [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[88a]
(כלומר עלמלה) דְּהָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, לָא אִדְכַּר בְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא בָּתַר תְּרֵין מִלִּין, דִּכְתִּיב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לָא אִדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא עַל עוֹלָם שָׁלֵם. דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ד׳) בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. מִכָּאן, דְּלָא לְאַדְכְּרָא שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא בְּרֵיקַנְיָּא. וּכְתִיב לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ' אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא. (ס''א כתיב לא תשא את שם יי אלהיך לשוא דלא לאדכרא שמא קדישא בריקנייא אלא בברכתא או בצלותא ומאן דאדכר שמא קדישא בריקנייא דלא בברכתא או בצלותא כה נשמתיה נפקא מיניה זמינין לאתפרעא מיניה ולנקמא מיניה נוקמין דכתיב כי לא ינקה יי את אשר ישא את שמו לשוא)
וְתָנֵינָן, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, מַהוּ בְּרָכָה. שְׁמָא קַדִּישָׁא. בְּגִין דְּמִינֵיהּ מִשְׁתְּכַח בִּרְכְתָא, לְכָל עָלְמָא. וּבִרְכְתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא, וְלָא שַׁרְיָיא עֲלוֹי, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ' אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא. (שמות כ׳:ז׳-ח׳) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כְּתִיב (בראשית ב׳:ג׳) וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּכְתִיב בַּמָּן (שמות ט״ז:כ״ו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לא יִהְיֶה בּוֹ. כֵּיוָן דְּלָא מִשְׁתְּכַח בֵּיהּ מְזוֹנֵי, מַה בִּרְכְתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ.
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כָּל בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תַּלְיָין. וְתָאנָא, אֲמַאי לָא אִשְׁתְּכַח מָנָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה, מִשּׁוּם דְּהַהוּא יוֹמָא, מִתְבָּרְכָאן מִינֵּיהּ כָּל שִׁיתָא יוֹמִין עִלָּאִין, וְכָל חַד וְחַד יָהִיב מְזוֹנֵיהּ לְתַתָּא, כָּל חַד בְּיוֹמוֹי, מֵהַהִיא בְּרָכָה דְּמִתְבָּרְכָאן בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה.
וּבְגִינֵי כַּךְ, מַאן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא דִּמְהֵימָנוּתָא, בָּעֵי לְסַדְּרָא פָּתוֹרָא, וּלְאַתְקְנָא סְעוּדָתָא בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ פָּתוֹרֵיהּ, כָּל אִינּוּן שִׁיתָא יוֹמִין, דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא, אִזְדָּמַן בְּרָכָה, לְאִתְבָּרְכָא כָּל שִׁיתָא יוֹמִין דְּשַׁבְּתָא, וּבִרְכָתָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּפָתוֹרָא רֵיקָנַיָּא. וְעַל כַּךְ, בָּעֵי לְסַדְּרָא פָּתוֹרֵיהּ בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, בְּנַהֲמֵי וּבִמְזוֹנֵי.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אֲפִילוּ בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא נָמֵי. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, בָּעֵי לְאִתְעַנְגָּא בְּהַאי יוֹמָא, וּלְמֵיכַל תְּלַת סְעוּדָתֵי בְּשַׁבְּתָא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח שָׂבְעָא וְעִנּוּגָא בְּהַאי יוֹמָא בְּעָלְמָא.
רַבִּי אַבָּא אָמַר, לְאִזְדַּמְּנָא בִּרְכְתָא בְּאִינּוּן יוֹמִין דִּלְעֵילָּא, דְּמִתְבָּרְכָאן מֵהַאי יוֹמָא. וְהַאי יוֹמָא, מַלְיָא רֵישֵׁיהּ דִּזְעֵיר אַנְפִּין, מִטַּלָּא דְּנָחִית מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא סְתִימָא דְּכֹלָּא, וְאָטִיל לְחַקְלָא דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין, תְּלַת זִמְנֵי, מִכַּד עָיִיִל שַׁבְּתָא, דְּיִתְבָּרְכוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא.
וְעַל דָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ, לְאִתְעַנְגָּא תְּלַת זִמְנִין אִלֵּין, דְּהָא בְּהָא תַּלְיָא מְהֵימָנוּתָא דִּלְעֵילָּא, בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וּבִזְעֵיר אַפִּין, וּבְחַקְלָא דְּתַפּוּחִין. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִתְעַנְגָּא בְּהוּ, וּלְמֵחדֵי בְּהוּ. וּמַאן דְּגָרַע סְעוּדָתָא מִנַיְיהוּ, אַחְזֵי פְּגִימוּתָא לְעֵילָא וְעוֹנְשֵׁיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ סַגִּי.
בְּגִינֵי כַּךְ, בָּעֵי לְסַדְּרָא פָּתוֹרֵיהּ, תְּלַת זִמְנֵי, מִכַּד עָיִיִל שַׁבְּתָא, וְלָא יִשְׁתְּכַּח פָּתוֹרֵיהּ רֵיקָנַיָּא, וְתִשְׁרֵי בִּרְכְתָא עֲלֵיהּ, כָּל שְׁאַר יוֹמֵי דְּשַׁבְּתָא. וּבְהַאי מִלָּה, אַחְזֵי, וְתָלֵי מְהֵימָנוּתָא לְעֵילָּא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי מַאן דְּאַשְׁלִים תְּלַת סְעוּדָתֵי בְּשַׁבָּתָא, קָלָא נָפִיק וּמַכְרְזָא עָלֵיהּ, (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', דָּא סְעוּדָתָא חֲדָא, לָקֳבֵל (ויקרא רפ''ח ע''ב) עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּכָל קַדִּישִׁין. וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, דָּא סְעוּדָתָא תִּנְיָינָא, לָקֳבֵל חַקְלָא דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין. וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, דָּא הוּא שְׁלִימוּ דְּאִשְׁתְּלִים בִּזְעֵיר אַפִּין.
וּלֳקָבְלַיְיהוּ בָּעֵי לְאַשְׁלְמָא סְעוּדָתֵיהּ, וּבָעֵי לְאִתְעַנְגָּא בְּכֻלְּהוּ סְעוּדָתֵי, וּלְמֵחדֵי בְּכָל חַד וְחַד מִנַּיְיהוּ, מִשּׁוּם דְּאִיהוּ מְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא. וּבְגִין כַּךְ, שַׁבְּתָא אִתְיָקָּר, מִכָּל שְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, מִשּׁוּם דְּכֹלָּא בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח, וְלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בְּכֻלְּהוּ זִמְנֵי וְחַגֵּי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, בְּגִין כָּךְ, מִשּׁוּם דְּאִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בֵּיהּ, אִידְכַּר תְּלַת זִמְנִין. דִּכְתִּיב, (בראשית ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי.
רַבִּי אַבָּא, (נ''א רב המנונא סבא) כַּד הֲוָה יָתִיב בִּסְעוּדָתָא דְּשַׁבְּתָא, הֲוֵי חַדֵּי, בְּכָל חַד וְחַד, וַהֲוָה אָמַר, דָּא הִיא סְעוּדָתָא קַדִּישָׁא, דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא סְתִימָא דְּכֹלָּא. בִּסְעוּדָתָא אַחֲרָא הֲוָה אָמַר, דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵן בְּכֻלְּהוּ סְעוּדָתֵי, וַהֲוָה חַדֵּי בְּכָל חַד וְחַד. כַּד הֲוָה
- [...] attendu que, dans l’Écriture (Gen., I, 1), le Nom sacré n’est mentionné qu’à la suite de deux mots : “ Au commencement créa Élohim... ”,
Rabbi Siméon dit : Le Nom sacré ne fut prononcé de manière complète qu’après que le monde a été achevé, ainsi qu’il est écrit (Gen., II, 4) : “ Au jour où Jéhovah Élohim avait créé le ciel et la terre... ” “ Souviens-toi (Ex., XX, 8) de sanctifier le jour du sabbat. ”
Rabbi Isaac dit : Il est écrit (Gen., II, 3) : “ Élohim bénit le septième jour. ” Or, dans le chapitre relatif à la manne, l’Écriture (Ex., XVI, 26) dit : “ Recueillez pendant les six jours la manne ; car, le septième jour, c’est le sabbat ; et vous n’en trouverez point. ” Est-ce là l’effet de la bénédiction ? Si on ne trouve pas de nourriture en ce jour, en quoi consiste donc la bénédiction qu’Élohim lui accorda ? Mais voici ce qu’une tradition nous apprend à ce sujet : Toutes les bénédictions d’en haut et d’en bas dépendent du septième jour. Si on ne trouvait point de manne en ce jour, c’est parce que, tous les six autres jours de la semaine n’étant bénis que par le septième, il était naturel que chaque jour de la semaine cédât une part de bénédictions au septième. Aussi un homme de foi doit-il servir la table et préparer le repas pour le soir du sabbat, afin que sa table soit bénie pendant les six jours suivants de la semaine ; car c’est le jour de sabbat qui attire les bénédictions pour tous les autres jours de la semaine.
Rabbi Yehouda dit : Il faut se réjouir le jour du sabbat et manger trois repas pendant ce jour. Rabbi Abba dit : Il convient d’attirer, en ce jour, les bénédictions d’en haut ; car c’est pendant ce jour que l’Ancien sacré, le plus mystérieux de tout, verse la Rosée sacrée sur la table de la “ Petite Figure ”, laquelle visite en ce jour trois fois le verger sacré des pommiers. C’est pourquoi un homme de foi doit faire trois repas en ce jour, dont le premier doit être pris à l’entrée du sabbat. Grande sera la punition de l’homme qui manque un des ces repas. Dès le commencement du sabbat, le repas doit être servi sur la table, afin que la bénédiction puisse s’y répandre, attendu qu’elle ne peut se répandre là où il n’y a rien. C’est en agissant ainsi que l’homme donne la preuve de sa foi. Rabbi Siméon dit : Une voix céleste retentit et fait entendre les paroles suivantes qui s’appliquent a celui qui fait trois repas le jour du sabbat (Is., LVIII, 14) : “ Alors tu trouveras tes délices dans le Seigneur ; je t’élèverai au-dessus de ce qu’il y a de plus élevé sur la terre ; je te donnerai pour te nourrir l’héritage de Jacob. ” Les trois phrases contenues dans ce verset font allusion au trois repas du jour de sabbat.
Rabbi Hiyâ dit : C’est également pour cette raison que l’Écriture répète trois fois les mots “ septième jour ”, dans le verset (Gen., II, 2) suivant : “ Et le Seigneur termina au septième jour l’ouvrage qu’il avait fait ; il se reposa le septième jour, après avoir achevé tous ses ouvrages ; et il bénit le septième jour. ” Rabbi Abba avait coutume de dire à chacun des repas du sabbat : Ce repas est en l’honneur de l’Ancien sacré et mystérieux, en l’honneur du Saint, béni soit-il. Et à la fin de chaque repas [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[88b]
אַשְׁלִים סְעוּדָתֵי, אָמַר אַשְׁלִימוּ סְעוּדָתֵי דִּמְהֵימָנוּתָא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד הֲוָה אָתֵי לִסְעוּדָתָא, הֲוָה אָמַר הָכִי, אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא, וַהֲוָה יָתִיב וְחַדֵּי. כַּד אַשְׁלִים סְעוּדָתָא תְּלִיתָאָה, הֲווֹ מַכְרִזֵי עָלֵיהּ, אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבוּי, אִלֵּין סְעוּדָתֵי הֵיךְ מִתְתַּקְנִין. אָמַר לֵיהּ, לֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, כְּתִיב, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא, מִתְבָּרְכָא מַטְרוֹנִיתָא, וְכֻלְּהוּ חֲקַל תַּפּוּחִין, וּמִתְבָּרְכָא פָּתוֹרֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְנִשְׁמְתָא אִתּוֹסְפַת, וְהַהוּא לֵילְיָא, חֶדְוָה דְּמַטְרוֹנִיתָא הֲוֵי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחדֵי בְּחֶדְוָותָא, וּלְמֵיכַל סְעוּדָתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא.
בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, בִּסְעוּדָתָא תִּנְיָינָא, כְּתִיב (ישעיהו נ״ח:י״ד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ'. עַל יְיָ' וַדַּאי. דְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ עָלְמִין בְּחֶדְוָותָא, וּשְׁלִימוּ וְחֶדְוָותָא דְּעַתִּיקָא עַבְדֵּינָן, וּסְעוּדָתָא דִּילֵיהּ הוּא וַדַּאי.
בִּסְעוּדָתָא תְּלִיתָאָה דְּשַׁבְּתָא, כְּתִיב וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ. דָּא הִיא סְעוּדָתָא דִּזְעֵיר אַפִּין, דְּהַוֵי בִּשְׁלֵימוּתָא. וְכֻלְּהוּ שִׁיתָא יוֹמִין, מֵהַהוּא שְׁלִימוּ מִתְבָּרְכָן. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחדֵי בִּסְעוּדָתֵיהּ, וּלְאַשְׁלְמָא אִלֵּין סְעוּדָתֵי, דְּאִינּוּן סְעוּדָתֵי מְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא, דְּזַרְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּי מְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה, דְּהָא דִּילְהוֹן הִיא, וְלָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּבְגִינִי כַּךְ אָמַר, (שמות ל״א:י״ז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
תָּא חֲזֵי, בִּסְעוּדָתֵי אִלֵּין, אִשְׁתְּמוֹדְעוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן בְּנִי מַלְכָּא. דְּאִינּוּן מֵהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, דְּאִינּוּן בְּנִי מְהֵימָנוּתָא, וּמַאן דְּפָגִים חַד סְעוּדָתָא מִנַּיְיהוּ, אַחְזֵי פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא, וְאַחְזֵי גַּרְמֵיהּ דְּלָאו מִבְּנֵי מַלְכָּא עִלָּאָה הוּא, דְּלָאו מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא הוּא דְּלָאו מִזַּרְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל הוּא. וְיָהֲבִין עָלֵיהּ חוּמְרָא דִּתְלַת מִלִּין, דִּינָא דְּגֵיהִנָּם וְגו'.
וְתָא חֲזִי, בְּכֻלְּהוּ שְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, בָּעֵי בַּר נָשׁ לֶחְדֵי, וּלְמֵחְדֵי לְמִסְכְּנֵי. וְאִי הוּא חַדֵּי בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא יָהִיב לְמִסְכְּנֵי, עוֹנְשֵׁיהּ סַגִּי, דְּהָא בִּלְחוֹדוֹי חַדֵּי, וְלָא יָהִיב חִדוּ לְאָחֲרָא. עָלֵיהּ כְּתִיב, (מלאכי ב׳:ג׳) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וְאִי אִיהוּ בְּשַׁבָּתָא חַדֵּי, אַף עַל גַּב דְּלָא יָהִיב לְאַחֲרָא, לָא יַהֲבִין עָלֵיהּ עוֹנְשָׁא, כִּשְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, דִּכְתִּיב פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. פֶּרְשׁ חַגֵּיכֶם קָאָמַר, וְלֹא פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם. וּכְתִיב (ישעיהו א׳:י״ד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. וְאִלּוּ שַׁבָּת לָא קָאָמַר.
וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם דְּכָל מְהֵימָנוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּשַׁבָּתָא, יַהֲבִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ נִשְׁמְתָא אַחֲרָא, נִשְׁמְתָא עִלָּאָה, נִשְׁמְתָא דְּכָל שְׁלִימוּ בָּהּ, כְּדוּגְמָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְגִינֵי כַּךְ אִקְרֵי שַׁבָּת. מַהוּ שַׁבָּת. שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שְׁמָא דְּאִיהוּ שְׁלִים מִכָּל סִטְרוֹי.
אָמַר רַבִּי יוֹסִי, וַדַּאי כַּךְ הוּא. וַוי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְּלָא אַשְׁלִים חֶדָוָותָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וּמַאן חֶדְוָותָא דֵּילֵיהּ. אִלֵּין תְּלַת סְעוּדָתֵי מְהֵימָנוּתָא. סְעוּדָתֵי דְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב כְּלִילָן בְּהוּ. וְכֻלְּהוּ חִדוּ עַל חִדוּ מְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימוּתָא, מִכָּל סִטְרוֹי.
תָּאנָא, בַּהֲדֵין יוֹמָא מִתְעַטְּרָן אֲבָהָן, וְכָל בְּנִין יַנְקִין, מַה דְּלָאו הָכִי בְּכָל שְׁאַר חַגִּין וּזְמָנִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא, חַיָּיבַיָּא דְּגֵיהִנָּם נַיְיחִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא, כָּל דִּינִין אִתְכַּפְיָין, וְלָא מִתְעָרִין בְּעָלְמָא. בַּהֲדֵין יוֹמָא אוֹרַיְיתָא מִתְעַטְּרָא בְּעִטְרִין שְׁלֵימִין. בַּהֲדֵין יוֹמָא, חֶדְוָותָא וְתַפְנוּקָא אִשְׁתְּמַע, בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין עָלְמִין.
תָּא חֲזִי, בְּכָל שִׁיתָא יוֹמֵי דְּשַׁבְּתָא, כַּד מָטָא שַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה, דִּינָא (קנ''ו ע''א) תַּקִּיפָא שַׁלְטָא, וְכָל דִּינִין מִתְעָרִין. אֲבָל בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, כַּד מָטָא עִדַן דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה, רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אִשְׁתְּכַח, וְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא גַּלְיָא רָצוֹן דִּילֵיהּ, וְכָל דִּינִין מִתְכַּפְיָין, וּמִשְׁתְּכַח רְעוּתָא וְחֵדּוּ בְּכֹלָּא.
וּבְהַאי רָצוֹן, אִסְתַּלָּק מֹשֶׁה, נְבִיאָה מְהֵימָנָא קַדִּישָׁא מֵעָלְמָא. בְּגִין לְמִנְדַּע, דְּלָא בְּדִינָא אִסְתַּלָּק, וְהַהִיא שַׁעֲתָא
- [...] il avait coutume de dire : Nous avons fini le repas qui est l’emblème de la Foi. Rabbi Siméon avait coutume de dire avant chaque repas du sabbat : Approchez le repas qui est l’emblème de la Foi suprême, apportez le repas préparé en l’honneur du Roi céleste.
Rabbi Éléazar dit une fois à son père : Quelle est la raison de ces trois repas ?
Rabbi Siméon lui répondit : Le repas qu’on fait pendant la nuit au commencement du sabbat est en l’honneur de la Matrona ; et c’est par ce repas que l’homme s’attire pour tout le jour du sabbat l’âme supplémentaire. Le matin du jour du sabbat, on prend le deuxième repas en l’honneur de l’Ancien sacré. Et le troisième repas est en l’honneur de la “ Petite Figure ”. C’est par ces trois repas qu’Israël se distingue des peuples païens. C’est par ces repas qu’Israël donne la preuve qu’il est le fils du Roi sacré. Celui qui manque un de ces repas s’attire les châtiments d’en haut et donne la preuve qu’il ne fait pas partie des membres du palais royal.
Remarquez en outre que, pendant toutes les autres fêtes, tout homme est obligé de donner une part de réjouissance aux pauvres ; et si l’on se réjouit seul sans y faire participer les pauvres, on est sévèrement puni ; c’est à un tel homme que s’appliquent les paroles de l’Écriture (Malachie, II, 3) : “ Je te jetterai sur le visage les ordures de tes repas solennels des fêtes. ” Mais il n’en est pas de même le jour du sabbat ; car, alors même qu’on ne fait pas participer le pauvre aux réjouissances de ce jour, on n’est pas puni pour cela, attendu que l’Écriture ne parle que de “ repas solennels des fêtes ”, mais non pas des repas du sabbat. C’est par la foi que l’homme obtient pour le jour du sabbat une âme supplémentaire, une âme supérieure qui a toutes les perfections, à l’exemple du monde d’en haut. C’est pour cela que ce jour est appelé “ Sabbat ” ; car Sabbat est le nom du Saint, béni soit-il, qui est la perfection même. Malheur à l’homme qui ne se réjouit pas en l’honneur du Roi sacré. Les trois repas du sabbat répondent aux trois patriarches qui plaident en ce jour en faveur d’Israël, ce qui n’est pas le cas pendant les fêtes. Pendant (51) ce jour, on accorde du repos aux damnés de l’enfer ; pendant ce jour, la Rigueur est domptée et né sévit point dans le monde ; pendant ce jour, la Loi sert de couronne à Dieu ; pendant ce jour, la joie règne dans deux cent cinquante mondes.
Remarquez que, pendant les autres jours de la semaine, l’heure des vêpres est l’instant où la Rigueur sévit dans le monde, alors que, pendant le jour du sabbat, l’heure des vêpres est l’heure de la Clémence. C’est à l’heure des vêpres du jour de sabbat que Moïse, le prophète fidèle et sacré, fut enlevé de ce monde, afin d’indiquer que sa mort n’était pas due à la Rigueur, mais uniquement à [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[89a]
בְּרָצוֹן דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא נָפַק נִשְׁמָתֵיהּ, וְאִתְטָמַּר בֵּיהּ. בְּגִין כַּךְ, (דברים לה) וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ כְּתִיב. מַה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, טְמִירָא מִכָּל טְמִירִין, וְלָא יַדְעִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. אוּף הָכָא, הַאי נִשְׁמְתָא דְּאִתְטַמַּר בְּהַאי רָצוֹן, דְּאִתְגַּלְיָא בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה דְּשַׁבְּתָא, כְּתִיב וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ וְהוּא טָמִיר מִכָּל טְמִירִין דְּעָלְמָא, וְדִינָא לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה.
תָּאנָא, בְּהַאי יוֹמָא, דְּאוֹרַיְיתָא מִתְעַטְּרָא בֵּיהּ, מִתְעַטְּרָא בְּכֹלָּא, בְּכָל אִינּוּן פִּקּוּדִין בְּכָל אִינּוּן גִּזְרִין וְעוֹנָשִׁין, בְּשִׁבְעִין עֲנָפִין דִּנְהוֹרָא, דְּזָהֲרִין מִכָּל סִטְרָא וְסִטְרָא. מַאן חָמֵי, עֲנָפִין דְּנָפְקִין מִכָּל עֲנָפָא וַעֲנָפָא, חֲמִשָּׁא קַיְימִין בְּגוֹ אִילָנָא, כֻּלְּהוּ אַנְפִּין בְּהוּ אֲחִידָן. מַאן חָמֵי, אִינּוּן תַּרְעִין דְּמִתְפַּתְּחָן בְּכָל סְטָר וּסְטָר, כֻּלְּהוּ מִזְדַּהֲרִין וְנַהֲרִין, בְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּנָפִיק וְלָא פָּסִק. קָל כָּרוֹזָא נָפִיק, אִתְּעֲרוּ קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, אִתְּעֲרוּ עַמָּא קַדִּישָׁא, דְּאִתְבַּחֲר לְעֵילָּא וְתַתָּא. אִתְּעֲרוּ חֶדְוָותָא לְקַדְמוּת מָארֵיכוֹן. אִתְּעֲרוּ בְּחֶדְוָותָא שְׁלֵימָתָא. אִזְדְּמָנוּ בִּתְלַת חֶדְוָון, דִּתְלַת אֲבָהָן. אִזְדְּמָנוּ לְקַדְמוּת מְהֵימָנוּתָא, דְּחֶדְוָוה דְּכָל חֶדְוָותָא. זַכָּאָה חוּלְקֵכוֹן, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. דָּא הוּא יָרוּתָא לְכוֹן, מִכָּל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אָמַר ר' יְהוּדָה, הָכִי הוּא וַדַּאי. וְעַל דָּא כְּתִיב זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ וּכְתִיב (ויקרא יט) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ'. וּכְתִיב, (ישעיה נח) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְיָ' מְכוּבָּד.
תָּאנָא, בְּהַאי יוֹמָא, כָּל נִשְׁמָתֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, מִתְעַדְּנִין בְּתַפְנוּקֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין. וְרוּחָא חֲדָא מֵעִנּוּגָא דְּהַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא מִתְפַּשְׁטָא (ההוא מתפשט) בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, וְסַלְּקָא וְנַחְתָּא, וּמִתְפַּשְּׁטָא לְכֻלְּהוּ בְּנֵי קַדִּישִׁין, לְכֻלְּהוּ נְטוּרֵי אוֹרַיְיתָא, וְנַיְיחִין בְּנַיְיחָא שְׁלִים, מִתְנְשֵׁי מִכֻּלְּהוּ, כָּל רוּגְזִין, כָּל דִּינִין, וְכָל פּוּלְחָנִין קָשִׁין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה יד) בְּיוֹם הִנִּיחַ יְיָ' לָךְ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה.
בְּגִינֵי כַּךְ, שָׁקִיל שַׁבְּתָא לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא, וְכָל דְּנָטִיר שַׁבְּתָא, כְּאִילּוּ נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא. וּכְתִיב (ישעיה נו) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשוֹמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע. אִשְׁתְּמַע, דְּמַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, כְּמַאן דְּנָטִיר אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא.
ר' יוּדָאי שָׁאִיל לֵיהּ לְרַ' שִׁמְעוֹן, יוֹמָא חַד דְּאַעְרַע עִמֵּיהּ בְּאָרְחָא, אָמַר לֵיהּ, ר', הָא כְּתִיב (ס''א בפרשתא דשבת) בְּפַרְשְׁתָּא דָּא שַׁבָּת, דְּאָמַר יְשַׁעְיָה, דִּכְתִּיב, (ישעיה נו) כֹה אָמַר יְיָ' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וְגוֹ', וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי וְגוֹ'. מַה קָא מַיְירֵי.
אֲמַר לֵיהּ, קַפּוּטְקָאָה, חֲמָרָךְ קִטְרֵי בְּטִיפְסָא, וּנְחִית, דְּמִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא בָּעֵי צָחוּתָא. אוֹ אַפְכֵי לַאֲחוֹרָךְ, וְזִיל אֲבַתְרָאי, וּתְכַוֵּון לִבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ, בְּגִינֵיהּ דְּמֹר עֲבִידְנָא אָרְחָא, וּבַתְרֵיהּ דְּמֹר אֶסְתָּכֵּל בִּשְׁכִינְתָּא.
אֲמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, מִלָּה דָּא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, וְלָא פְּרִישׁוּ מִלָּה. כֹה אָמַר יְיָ' לַסָּרִיסִים. מַאן סָרִיסִים. אִלֵּין אִינּוּן חַבְרַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּמְסָרְסֵי גַּרְמַיְיהוּ כָּל שִׁיתָא יוֹמִין דְּשַׁבְּתָא, וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא מְזָרְזֵי גַּרְמַיְיהוּ בְּזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, מִשּׁוּם דְּיַדְעֵי רָזָא עִלָּאָה, בְּשַׁעֲתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא אִזְדַּוְּוגַת בְּמַלְכָּא.
וְאִינּוּן חַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, מְכַוְּונִין לִבַּיְיהוּ לִמְהֵימָנוּתָא דְּמָארֵיהוֹן וּמִתְבָּרְכָאן בְּאִיבָּא דִּמְעֵיהוֹן בְּהַהוּא לֵילְיָא. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (בראשית לז) וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר.
וְאִקְרוּן סָרִיסִים וַדַּאי, בְּגִין לְחַכָּאָה לְשַׁבְּתָא לְאַשְׁכְּחָא רַעֲוָא דְּמָארֵיהוֹן, דִּכְתִּיב ובְחָרוֹ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. מַאי בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. דָּא זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, כֹּלָּא חַד, בִּבְרִיתִי סְתָם. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּאִתְקַדָּשׁ בִּקְדוּשָׁה דָּא, וְיָדַע רָזָא דָּא.
תָּא חֲזִי, כְּתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל
- [...] la volonté de l’Ancien sacré qui prit l’âme de Moïse et la cacha.
C’est pourquoi l’Écriture a dit : “ Et nul homme jusqu’à aujourd’hui n’a connu son enterrement ” Car, de même que l’Ancien sacré est caché et invisible aux êtres d’en haut aussi bien qu’à ceux d’en bas, de même l’âme de Moïse, qui fut enlevée le jour du sabbat à l’heure des vêpres, est cachée dans le monde d’en haut, de manière que la Rigueur ne peut avoir aucune prise sur elle.
Une tradition nous apprend que le jour de sabbat est le plus propice à l’étude de la Loi ; en se consacrant ce jour-là à l’étude de la Loi on découvre les soixante-dix interprétations dont chacune de ses paroles est susceptible. Heureux le sort d’Israël et dans ce monde et dans le monde futur ! Il a cet avantage sur les peuples païens de sanctifier le jour du sabbat.
Une tradition nous apprend en outre que, durant le jour du sabbat, les âmes des justes se délectent en présence de l’Ancien sacré et mystérieux et sont à l’abri de toutes les attaques de la Rigueur, ainsi qu’il est écrit (Is., XIV, 3) : “ Lorsque le Seigneur te fera reposer de tes douleurs, de tes fatigues et de ton dur travail... ” La sanctification du sabbat vaut à elle seule toutes les autres lois, ainsi qu’il est écrit (Is., LVI, 2) : “ Heureux l’homme qui fait cela, et le fils de l’homme qui observe le sabbat et s’abstient de faire le mal. ” Donc celui qui observe le sabbat est considéré comme s’il a observé toute la Loi. Rabbi Yehouda ayant rencontré un jour Rabbi Siméon en voyage lui dit : Maître, quel est le sens des paroles qui suivent (Is., LVI, 4) : “ Voici ce que le Seigneur dit aux eunuques, à ceux qui gardent mes jours de sabbat. ” Rabbi Siméon lui dit : Cappadocien, descends de ton âne ; car les paroles de la Loi exigent du recueillement et de la méditation, ce que tu ne saurais faire monter à dos d’âne.
Rabbi Yehouda lui répliqua : C’est pour apprendre de toi cette chose que je t’ai suivi ; car, en te suivant, je crois suivre la Schekhina. Rabbi Siméon lui dit : Ces paroles ont été déja expliquées par les collègues ; mais leur explication n’est pas suffisamment connue. Ces paroles s’appliquent aux maîtres de la Loi qui s’abstiennent des relations conjugales pendant tous les six jours de la semaine et qui ne s’y livrent que pendant la nuit du sabbat, nuit pendant laquelle a lieu le Mystère suprême de l’union de la Matrona avec le Roi. Tel est le sens des paroles : “ Voici ce que le Seigneur dit aux eunuques, à ceux qui attendent (ischmerou) mes jours de sabbat. ” Car le mot “ ischmerou ” ne signifie pas en cet endroit “ qui gardent ”, mais “ qui attendent ”, de même que dans le verset suivant (Gen., XXXVII, 11) : “ Et son père attendait (schamar) la chose. ” L’Écriture désigne ainsi ceux qui attendent toute la semaine le jour de sabbat pour les relations conjugales. Heureux le sort de ceux qui sanctifient le jour du sabbat de cette manière ! Remarquez que l’Écriture (Ex., XX, 9) dit : “ Tu travailleras pendant six jours, et tu y feras tout [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[89b]
מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ' אֱלהֶיךָ וְגוֹ', כָּל מְלַאכְתֶּךָ, בְּאִינּוּן שִׁיתָא יוֹמֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא וּבְגִין הַאי מִלָּה. לָא מִזְדַּוְּוגֵי חַבְרַיָּיא, בַּר בְּזִמְנָא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מֵעֲבִידְתַּיְיהוּ דִּבְנִי נָשָׁא, אֶלָּא עֲבִידְתֵּיה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאי עֲבִידְתֵּיה. זִוּוּגָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, לְאַפָּקָא נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא.
וּבְגִין כָּךְ, בְּהַאי לֵילְיָא חַבְרַיָּיא מִתְקַדְּשֵׁי בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהוֹן, וּמְכַוְּונֵי לִבַּיְיהוּ, וְנַפְקֵי בְּנֵי מַעֲלֵי, בְּנִין קַדִּישִׁין, דְּלָא סָטָאן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְעַל אִלֵּין כְּתִיב, (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלהֵיכֶם, לַיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם וַדַּאי. בְּגִין דְּאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין דִּילֵיהּ, בְּנִין לְמַלְכָּא וּלְמָטְרוֹנִיתָא.
וְהָא דַּעְתַּיְיהוּ דְּחַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, בְּדָא מִתְדַבְּקָן. וּבְגִין כַּךְ אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָנִי אִינּוּן דְּעָלְמָא מִתְקַיְּימָא בְּגִינַיְיהוּ. וְכַד סָלִיק עָלְמָא בְּדִינָא, אִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִינּוּן בְּנוֹי, וּמְרַחֵם עַל עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב (ירמיה ב) כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת. זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי. מַהוּ אֱמֶת. עִזְקָא קַדִּישָׁא שְׁלֵימָתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מיכה ז) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. (אמת דא קודשא בריך הוא) וְכֹלָּא חַד. וּבְגִינֵי כַּךְ, זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי.
אָמַר לֵיהּ ר' יוּדָאי, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשָׁדַרְנִי הָכָא, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּהָא מִלָּה דָּא שְׁמַעְנָא מִפּוּמָךְ. בָּכָה רַבִּי יוּדָאי. אָמַר לֵיהּ ר' שִׁמְעוֹן, אֲמַאי קָא בָּכִית. אָמַר לֵיהּ, בָּכֵינָא, דַּאֲמֵינָא דְּוַוי לְאִינוּן בְּנֵי עָלְמָא, דְּאָרְחֵיהוֹן כִּבְעִירֵי, וְלָא יַדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלֵי, דְּטָב לוֹן דְּלָא אִתְבְּרִיאוּ. וַוי לְעָלְמָא כַּד יִפּוּק מֹר מִנֵּיהּ, דְּמַאן יָכִיל לְגַלָּאָה רָזִין, וּמַאן יִנְדַּע לוֹן, וּמַאן יִסְתָּכַּל בְּאָרְחֵי אוֹרַיְיתָא.
אָמַר לֵיהּ, חַיֶּיךָ, לֵית עָלְמָא אֶלָּא לְאִינוּן חַבְרַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא וְיַדְעִין סְתִימֵי אוֹרַיְיתָא. וַדַּאי בִּקְשׁוֹט גָּזְרוּ חַבְרַיָּיא עַל עַמָּא דְּאַרְעָא, דִּמְחַבְּלִין אָרְחַיְיהוּ, וְלָא יַדְעִין בֵּין יְמִינָא לִשְׂמָאלָא, דְּהָא אִינּוּן כִּבְעִירֵי, דְּיֵאוֹת לְמֶעְבַּד בְּהוּ דִּינָא, אֲפִילּוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל בְּנַיְיהוּ כְּתִיב, (הושע ב) כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה, בְנֵי זְנוּנִים מַמָּשׁ.
אָמַר לֵיהּ, ר', הַאי קְרָא בָּעֵי לְאִתְיַישְּׁבָא בְּאָרְחוֹי. כְּתִיב (ישעיה נו) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ. אֶתֶּן לָהֶם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ אֶתֵּן לוֹ.
אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי, מַהוּ בֵּיתִי. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (במדבר יב) בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. (שמא דקודשא בריך הוא אקרי בית) וּבְחוֹמוֹתַי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה סב) עַל חוֹמוֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ ם הִפְקַדְתִּי שׁוֹמְרִים יָד וָשֵׁם, כְּלוֹמַר דְּיִשְׁלְפוּן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין מִדּוּכְתָּא דָּא. וְהַהוּא יַד, חוּלָק בְּאַשְׁלָמוּתָא. טַב, מַלְיָא מִבְּנִין וּמִבְּנָתָן. שֵׁם עוֹלָם אֶתֵּן לוֹ, לְהַהוּא חוּלָק שְׁלִים. אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לְדָרֵי דָּרִין. דָּבָר אַחֵר אֶתֵּן לוֹ לְהַהוּא דְּיָדַע רָזָא דְּמִלָּה, וְיִתְכְּוַון בְּמָה דְּבָעֵי לְכַוְּונָא.
תּוּ אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, כְּתִיב, (שמות לה) לא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּלָא אִתְחָזֵי דִּינָא בְּהַאי יוֹמָא. וְאִי תֵּימָא הָא לַגָּבוֹהַּ סַלְּקָא. בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם קָאָמַר, וְלָא לַגָּבוֹהַּ. וְהַהוּא דְּסַלְּקָא לַגָּבוֹהַּ, לְאַכְפְיָא לְדִינָא אַחֲרָא סַלְּקָא. דְּתָנֵינָן, אִית אֶשָּׁא אָכְלָא אֶשָּׁא. וְאֶשָׁא דְּמַדְבְּחָא, אָכְלָא אֶשָּׁא אַחֲרָא.
וּבְגִינֵי כַּךְ, אִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא בְּהַאי יוֹמָא, מִכָּל שְׁאַר יוֹמִין. וּבְזִמְנָא דְּאִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא, לָא אִתְחָזֵי דִּינָא כְּלָל. וְכָל עִלָּאִין וְתַתָּאִין מִשְׁתַּכְּחִין בְּחֶדְוָותָא שְׁלֵימָתָא, וְדִינָא לָא שַׁלְטָא.
תָּאנָא, כְּתִיב (שמות ל״א:י״ז) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. שֵׁשֶׁת יָמִים וַדַּאי, וְלָא בְּשֵׁשֶׁת. וְהָנֵי יוֹמִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, אִקְרוּן יוֹמֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְכְּלִיל בְּהוּ, וְאִינּוּן אִתְּכְּלִילָן בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם.
- [...] ton ouvrage ; mais le septième jour est le jour de repos consacré au Seigneur ton Dieu. ” Comme les six jours sont jours de travail, et comme l’union avec leurs femmes n’est pas pour eux un travail profane, mais une œuvre consacrée au Saint, béni soit-il, ils réservent cet acte au jour du Seigneur. Comme d’autre part, l’union de la Matrona avec le Roi céleste a pour but de faire descendre les âmes saintes en ce monde, les collègues consacrent ce moment aux relations conjugales, afin d’attirer pour leurs enfants de ces âmes sacrées. Rabbi Yehouda s’écria : Bénie soit la miséricorde divine qui m’a favorisé de me trouver ici et d’entendre ces paroles ! Rabbi Yehouda se mit à pleurer. Rabbi Siméon lui dit : Pourquoi pleures-tu ?
Rabbi Yehouda lui répondit : Je pleure sur le sort des hommes qui vivent comme des bêtes et qui ignorent qu’il aurait mieux valu pour eux de ne pas naître. Malheur au monde lorsque toi, mon Maître, lui seras enlevé ; car il n’y aura plus personne pour divulguer les mystères et pour les expliquer !
Rabbi Siméon lui répondit : Je jure par ta vie que le monde n’a été créé que pour les collègues qui se consacrent à l’étude de la Loi et en connaissent les mystères. C’est avec raison que les collègues ont comparé les ignorants qui marchent dans la mauvaise voie, à des bêtes qu’ils ont permis de les châtier, même pendant le jour du grand pardon et enfin qu’ils ont qualifié leurs enfants de bâtards.
Rabbi Siméon dit en outre : L’Écriture (Ex., XXXV, 3) dit : “ Vous n’allumerez point de feu dans toutes vos maisons au jour du sabbat. ” Pourquoi cette défense ? Pour que la Rigueur ne sévisse pas en ce jour ; or le feu est l’emblème de la Rigueur. Mais pourquoi fait-on du feu le jour du sabbat au temple ? Parce que le feu allumé pour Dieu ne représente pas la Rigueur mais la Clémence. Le feu de l’autel est un feu qui consume l’autre feu. C’est parce que l’Ancien sacré se manifeste en ce jour que la Rigueur n’a aucune prise sur le monde. Le sort d’Israël est plus heureux que celui de tous les autres peuples païens ; car c’est de lui que l’Écriture dit (Deut., IV, 4) : “ Vous vous êtes attachés au Seigneur votre Dieu etc. ” [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[90a]
(שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וְגוֹ'. וְנָהָר, דָּא נְבִיעוּ דְּמַבּוּעָא, דְּנָפִיק תָּדִיר וְלָא פָּסַק. וּמִנַּהֲרָא דְּמַבּוּעָא דָּא, אִתְשָׁקְיָא כָּל גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. וְהַהוּא נַהֲרָא דְּמַבּוּעָא קַדִּישָׁא, אִקְרֵי אָ''ב. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּאִיהוּ נְבִיעָא לְאִתְּזָנָא לְגִנְתָּא.
רַבִּי אַבָּא אָמַר, עֵדֶן מַמָּשׁ אִקְרֵי אָב. מִשּׁוּם דְּהַאי עֵדֶן, מִשְׁתְּכַח מֵהַהוּא אֲתָר, דְּאִקְרֵי אַיִן. וּבְגִינִי כַּךְ, אִקְרֵי אָב. וְהָא אוּקִימְנָא, מֵאֲתָר דְּשָׁארֵי לְאִתְמַשְּׁכָא כֹּלָּא, אִקְרֵי אַתָּה, וְאִקְרֵי אָב. כְּמָה (עיין סוף הספר גי' מספר לבנת הספיר) דְּאַתְּ אָמַר, (ישעיהו ס״ג:ט״ז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ.
ר' אֶלְעָזָר אָמַר, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאֶת אִמֶּךָ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אֶת אָבִיךָ, אֶת דַּיְיקָא, לְאַכְלְלָא שְׁכִינְתָּא (דבר אחר עילאה). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, סְתָם. וְאֶת אִמֶּךָ, סְתָם. דְּהָא כֹּלָּא הֲוָה בְּמִנְיָינָא. אֶת, לְרַבּוֹת כָּל מַה דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא.
רַבִּי יוֹסִי אָמַר, הַאי דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא, מֵאֲתָר דְּשָׁארֵי לְאִתְמַשְּׁכָא כֹּלָּא, אִקְרֵי אַתָּה, שַׁפִּיר. דְּהָא אוֹלִיפְנָא, הַהוּא דְּטָמִיר וְלָא אִית בֵּיהּ שֵׁירוּתָא, קָרֵינָן הוּא. מֵאֲתָר (ויקרא ב', ע''א וע''ב, ר''ץ ע''א) דְּשֵׁירוּתָא אִשְׁתְּכַח, קָרֵינָן אַתָּה. וְאִקְרֵי אָב. וְכֹלָּא חַד. בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא אָמֵן.
רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, וַדַּאי כֹּלָּא חַד. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאֶת אִמֶּךָ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּהָא תְּנָן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב (דברים י״ד:א׳) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלהֵיכֶם, הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי בָּנִים. וּבְגִינֵי כַּךְ סְתִימָא דְּמִלָּה, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְאַכְלְלָא כֹּלָּא, דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. ר' יִצְחָק אָמַר, לְאַכְלְלָא בֵּיהּ רַבֵּיהּ, דְּהוּא אָעִיל לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בִּכְלָלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוֵי.
תָּאנָא, בְּהָנֵי חָמֵשׁ אֲמִירָן, כָּלִיל כֹּלָּא. בְּהָנֵי חָמֵשׁ אֲמִירָן, אִתְגְּלִיפוּ חָמֵשׁ אַחֲרָנִין, וַדַּאי חָמֵשׁ גּוֹ חָמֵשׁ. הָא כֵּיצַד. אָנֹכִי יְיָ' אֱלהֶיךָ, (פ''ד ע''ב) לָקֳבֵל לא תִּרְצַח. דְּתָנֵינָן, (אמר רבי יצחק אמר רבי יהודה) תְּרֵין אִלֵּין, בִּכְלָלָא חֲדָא אִתְּכְּלִילָן, דְּמַאן דְּקָטִיל, אַזְעִיר דְּמוּתָא וְצַלְמָא דְּמָארֵיהּ. דִּכְתִּיב, (בראשית ט׳:ו׳) כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וּכְתִיב (יחזקאל א׳:כ״ו) וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם.
אָמַר ר' חִיָּיא, כְּתִיב (בראשיתט) שֹׂפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ וְגו', (שפך דם האדם) מַאן דְּשָׁפִיךְ דָּמָא, כְּאִלּוּ אַזְעִיר דְּמוּתָא וְצַלְמָא דִּלְעֵילָּא, כְּלוֹמַר, לָא אַזְעַר דְּמוּתָא דָּא, אֶלָּא דְּמוּתָא אַחֲרָא, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. בָּאָדָם עִלָּאָה, מָטֵי הַאי פְּגִימוּתָא, מֵהַהוּא דָּמָא דְּאוֹשִׁיד. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וּבְגִין כָּךְ, הָא בְּהָא תַּלְיָא.
לֹא יִהְיֶה לְךָ, לָקֳבֵל לֹא תִּנְאָף דָּא מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִתְרְשִׁים בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ. וּבְדָא, כַּמָּה וְכַמָּה חוֹבִין וְגַזְרִין וְעוֹנָשִׁין, תַּלְיָין. וּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, (הושע ה׳:ז׳) בַּיְיָ' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ. וּכְתִיב לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְהָא בְּהָא תַּלְיָא.
לֹא תִשָּׂא לָקֳבֵל לא תִגְנוֹב. וּכְתִיב (משלי כ״ט:כ״ד) חוֹלָק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָּה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד. וַדַּאי הָא בְּהָא תַּלְיָא, דְּהָא גַּנָּבָא לְדָא אִזְדָּמַן, לְאוּמָאָה בְּשִׁקְרָא. מַאן דְּעָבִיד דָּא, עָבִיד דָּא.
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, לָקֳבֵל לא תַעֲנְה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. דְּאָמַר ר' יוֹסִי, שַׁבָּת סַהֲדוּתָא אִקְרֵי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְסַהֲדָא עַל הָא דִּכְתִּיב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ' וְגוֹ'. וְשַׁבָּת כְּלָלָא (נ''א סהדותא) דְּכֹלָּא. וְאָמַר ר' יוֹסִי, מַאי דִּכְתִּיב, (מיכה ז) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות לא) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, וּמַאן דְּאַסְהִיד שִׁקְרָא, מְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת, דְּהִיא סַהֲדוּתָא דִּקְשׁוֹט, וּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת, מְשַׁקֵּר בְּאוֹרַיְיתָא כֻּלָּא. וּבְּגִין כָּךְ, הָא בְּהָא תַּלְיָא.
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, לָקֳבֵל לא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ. וְאָמַר ר' יִצְחָק, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, אָבִיךָ מַמָּשׁ. דְּהָא מַאן דְּחָמִיד אִתְּתָא, וְאוֹלִיד בַּר, הַהוּא בַּר אוֹקִיר לְאַחֲרָא, דְּלָא
- [...] “ Honore ton père et ta mère (Ex., XX, 12). ”
Rabbi Hiyâ commença à parler ainsi : Il est écrit (Gen., II, 10) : “ De l’Éden sortait un fleuve pour arroser le Jardin. ” Ces paroles désignent la Source céleste qui donne naissance au fleuve qui arrose le paradis. Cette Source porte le nom de “ Père ”. C’est ce “ Père ” que l’Écriture commande d’honorer.
Rabbi Éléazar dit : Les mots : “ Honore ton père ” désignent le Saint béni soit-il. Les mots : “ ... Et ta mère ”, désignent la “ Communauté d’Israël ” ; le mot “ eth ” nous indique qu’il faut également honorer la Schekhina.
Rabbi Yehouda dit : Les mots “ père ” et “ mère ” désignent réellement le père et la mère d’après la chair. Quant au mot “ eth ” il désigne les êtres d’en haut que l’homme doit également honorer.
Rabbi Isaac dit : Le mot “ eth ” désigne le maître que l’homme est également tenu d’honorer attendu que c’est grâce au maître qu’on parvient à participer au monde futur.
Une tradition nous apprend que les cinq premiers commandements sont en rapport direct et intime avec les cinq derniers commandements. Ainsi, le premier commandement : “ Je suis le Seigneur ton Dieu ” est en rapport direct avec le sixième commandement : “ Tu ne tueras point ” attendu que celui qui tué son prochain offense l’image sacrée de son Maître, puisque l’homme est créé à l’image de Dieu ainsi qu’il est écrit (Gen., IX, 6) : “ Car l’homme est créé à l’image de Dieu ” et (Éz., I, 26) : “ Au-dessus trônait une image qui avait la figure d’homme. ” En disant donc : “ Je suis ton Dieu ”, il en résultait nécessairement l’autre commandement : “ Tu ne tueras point. ” Le deuxième commandement : “ Tu n’auras point de dieux étrangers devant moi ” est en rapport direct avec le septième commandement : “ Tu ne commettras point de fornications ” ainsi qu’il est écrit (Osée, V, 7) : “ Ils ont trahi Dieu car ils ont eu des enfants étrangers. ”
En effet, ces deux commandements ont pour but que l’homme n’efface pas la marque sacrée que le Saint, béni soit-il a imprimée sur chaque corps. Le commandement : “ Tu ne prendras point en vain le nom du Seigneur ” est en rapport avec le commandement : “ Tu ne voleras point ”, puisque chaque voleur est amené à faire des faux serments ainsi qu’il est écrit (Prov., XXIX, 24) : “ Celui qui s’associe à un voleur est ennemi de sa propre vie ; il l’entend abjurer et ne le dénonce pas. ” Le commandement : “ Souviens-toi de sanctifier le jour du sabbat ” est en rapport avec le commandement : “ Tu ne porteras point faux témoignage ”, puisque le jour de sabbat est appelé “ témoignage ” ainsi qu’il est écrit (Ex., XXXI, 17) : “ Et il est une marque entre moi et les enfants d’Israël etc. ” Le commandement : “ Honore ton père ” est en rapport avec le commandement : “ Tu ne désireras point la femme de ton prochain ” ; car celui qui au moment de son union avec son épouse pense à une autre femme attire l’âme que cette autre femme était destinée à attirer ici-bas, de sorte que l’enfant qui naît d’une telle union ne doit nullement l’honorer attendu qu’il n’est pas son père. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[90b]
אֲבוּי. וּכְתִיב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְגוֹ', לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ. וּכְתִיב הָכָא, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ' אֱלהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ. הַהוּא דְּיָהַב לָךְ, יְהֵא דִּילָךְ, וְלֹא תַחְמֹד אַחֲרָא. וַדַּאי הָא בְּהָא תַּלְיָא.
וְאִלֵּין חָמֵשׁ קַדְמָאֵי, כְּלִילָן חָמֵשׁ אַחֲרָנִין. וּבְגִינֵי כַּךְ, (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. דְּכֹלָּא אִתְעָבִיד יְמִינָא. וְעַל דָּא, בַּחֲמִשָּׁה קָלִין אוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת. אָמַר ר' יְהוּדָה, כֻּלְּהוּ הֲווֹ חָמֵשׁ גּוֹ חָמֵשׁ. לָקֳבְלֵיהוֹן חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה.
תָּאנֵי ר' אֶלְעָזָר, בְּאִלֵּין עֶשֶׂר אֲמִירָן, אִתְגְּלִיפוּ כָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, גְּזִירִין וְעוֹנָשִׁין. דַּכְיָא וּמְסַאֲבָא. עַנְפִין וְשָׁרָשִׁין. אִילָנִין וּנְטִיעִין. שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. יַמָּא וּתְהוֹמֵי. דְּהָא אוֹרַיְיתָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, מַה שְּׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלִיף בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן, אוּף אוֹרַיְיתָא אִתְגְּלִיפָא בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן. אִלֵּין עֶשֶׂר אֲמִירָן אִינּוּן שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא שְׁמָא חַד הֲוֵי, שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ.
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דְּמַאן דְּזָכֵי בָּהּ. מַאן דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, זָכֵי בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. (דקודשא בריך הוא ממש) ר' יוֹסִי אָמַר, בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ זָכֵי, (ס''א וכנסת ישראל) דְּהָא הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד הוּא, בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין אָמֵן. (שמות כ׳:כ׳) לא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶּסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב. אָמַר ר' יוֹסִי, (דבר אחר לא גרסינן מאי טעמא. משום דכתיב') (חגי ב׳:ח׳) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, אַף עַל גַּב דְּלִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, לא תַעֲשׂוּן אִתִּי, אִתִּי: כְּלוֹמַר אוֹתִי.
אָמַר ר' יִצְחָק, כְּתִיב (ירמיהו י׳:ו׳) מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ' גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה וְגוֹ', (גדול אתה וגדול שמך) גָּדוֹל אַתָּה, הַיְינוּ לִי הַכֶּסֶף. וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה, הַיְינוּ וְלִי הַזָּהָב. אִלֵּין תְּרֵין גַּוְונִין לָא מִתְחַזְיָין, וְלָא מִתְפָּאֲרָן, בַּר כַּד אִינּוּן גְּלִיפִין בַּאֲתָר חַד, בְּאָן אֲתָר אִתְגְּלִיפוּ. בְּיִשְׂרָאֵל. כָּאן אִתְחָזוּן גַּוְונִין לְאִתְפָּאַרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
ר' יְהוּדָה פָּתַח, (ישעיהו ס״א:י׳) שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי וְגוֹ', זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּחֶדְוְותָא וְתַפְנוּקָא דִּלְהוֹן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְיָ'. כֵּיוָן דְּאָמַר בַּיְיָ', אֲמַאי כְּתִיב בֵּאלֹהַי. אֶלָּא הָכִי אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, אִי בְּרַחֲמֵי אָתֵי עָלָנָא, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְיָ'. אִי בְּדִינָא, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלהַי.
מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּאִלֵּין בֵּיהּ אִתְגְּלִיפוּ, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״א:י׳) כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע. מַהוּ בִּגְדֵי יֶשַׁע. גַּוְונִין, דְּאִתְגְּלִיפוּ לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שמואל ב כב) יִשְׁעוּ וְגוֹ' אֶל יְיָ'. יֶשַׁע אִסְתַּכְּלוּתָא הוּא. מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בִּי, בִּגְוָונִין דִּילִי יִסְתָּכַּל. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״א:י׳) מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי, צְדָקָה מַמָּשׁ, דִּגְוָונִין בֵּיהּ אִתְגְּלִיפוּ. כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, הָא גַּוְונָא חַד. וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵּלֶיהָ, הָא גַּוְונָא אַחֲרָא. וְכַד גַּוְונִין מִתְחַבְּרָן, בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִתְחַזְיָין, וְכֻלְּהוּ תְּאִיבִין לְאַחֲזָאָה, וּלְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ.
ר' יוֹסִי אָמַר, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְיָ', תְּרֵין חֶדְוָון. בַּיְיָ': בְּרַחֲמֵי. תָּגֵל נַפְשִׁי, הָא (חד חדוה) בְּדִינָא. אָמַר ר' יְהוּדָה, בְּכֹלָּא חֶדְוָה עַל חֶדְוָה. וְחֶדְוָה דְּצִיּוֹן, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחְדָּאָה לְיִשְׂרָאֵל, בְּחֶדְוָותָא יַתִּיר מִכֹּלָּא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל״ה:י׳) וּפְדוּיֵי יְיָ' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְגו', וּפְדוּיֵי יְיָ' יְשׁוּבוּן, הָא חַד. וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, הָא תְּרֵי. וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, הָא תְּלַת. שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, הָא אַרְבַּע. לָקֳבְלֵיהוֹן דְּאַרְבַּע זִמְנִין דְּאִתְפְּזָרוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵי עֲמַמְיָא. וּכְדֵין כְּתִיב (ישעיהו י״ב:ד׳) וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַיְיָ' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ וְגוֹ'.
השלמה מההשמטות (סימן ב)
וְאֵלּוּ הֵם י''ב פִּקּוּדִין. א' יִחוּד יְיָ. ב' לְיִרְאָה אֵת יְיָ. ג' לְמִנְדַּע דְּאִית דָּיַּין וְאִית אֲגַר טָב וְכוּ'. ד' לְקַדֶשׁ אֵת יְיָ. ת לְהִתְפָּלֵל בְּכָל יוֹם שַׁחֲרִית מִנְחָה עַרְבִית. ו' לַעֲסוֹק בְּתוֹרָה. ז' לְמוּל אֵת הַבֶּן. ח' קַדֶּשׁ לִּי כָּל בְּכוֹר. ט' תְפִילִין. י' צִיצִית. י''א מֵזוּזָה. י''ב לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ בִּדְבֵקוּת (ה'). אֵלּוּ הֵם י''ב פִּקּוּדֵי שָׁמוֹר. א' דְּלָא לְמִיהָב רֵבוּ לְעֲבוֹדָה זָרָה. ב' דְּלָא לְמִבְנֵי מִגְדַּל לְעֲבוֹדָה זָרָה. ג' אַל תִפְנוּ וְגוֹ' (שלא) לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם. ד' לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם. ה' דְּלָא לְאִתְכָּפְיָּיא, דְּהַיְינוּ לא תָעָבְדֵם. ו' דְּלָא לְהַחֲלִיף יִחוּדָא דְּמָארֵיהּ דְּהַיְינוּ הַהֶמִיר. ז' דְּלָא לְהַרְהֵרָא, דְּהַיְינוּ לא תָתוּרוּ וְגוֹ'. ח' שֶׁלֹּא לִשְׁאוֹל בְּאוֹב. ט' שֶׁלּא לִשְׁאוֹל בְּיִדְעוֹנִי. י' שֶׁלֹּא לִדְרוֹשׁ אֶל הַמֵּתִים. י''א דְּלָא לְמֶעְבַּד חַרְשִׁין דְּהַיְינוּ וְחוֹבֵר חָבֶר. י''ב וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא תַזְכִּירוּ: (עד כאן מההשמטות) (שמותכ) וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כָּל הַדְּבָרִים, כְּלָלָא דָּא, הוּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא, כְּלָלָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא.
אָנֹכִי, רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יה''ו. אָנֹכִי, אִתְגַּלְיָא וְאִתְגְּנִיז. אִתְגַּלְיָא בְּרָזָא קַדִּישָׁא דְּכֻרְסְיָיא, דְּסִיהֲרָא קַיְּימָא בִּשְׁלִימוּ כַּחֲדָא, כַּד שִׁמְשָׁא שַׁלְטָא, וְסִיהֲרָא אִתְנְהִירַת, וְלֵית לָהּ שְׁבָחָא, בַּר שְׁבָחָא
- [...] Ainsi les cinq premiers commandements ont un rapport intime avec les cinq autres commandements. C`est pour cette raison que le mot “ voix ” est répété cinq fois dans le récit de la révélation au mont Sinaï ; et c’est également à cause de cela que les livres du Pentateuque sont au nombre de cinq.
Rabbi Éléazar dit : Les dix commandements renferment toutes les autres lois. C’est par la Loi que tout a été créé : les arbres, les plantes, le ciel et la terre, l’océan et les ondes. Car la Loi est le Nom du Saint, béni soit-il. De même que la création a été faite par les dix noms du Saint, béni soit-il, de même la Loi a été donnée par le Décalogue. Heureux la part de celui qui s’occupe de la Loi ! Il réussit à connaître le nom du Saint, béni soit-il.
Rabbi Yossé dit : Cet homme arrive à la connaissance de Dieu lui-même, car Dieu et son Nom ne forment qu’Un. “ Vous (Ex, XX, 23) ne ferez point de dieux d’argent, ni de dieux d’or. ”
Rabbi Yossé dit : Bien que l’argent et l’or appartiennent à Dieu, ainsi qu’il est écrit (Aggée, II, 8) : “ L’argent est à moi, et l’or est aussi à moi, dit le Seigneur des armées ”, cependant il est défendu d’employer ces métaux pour représenter l’image de Dieu.
Rabbi Isaac dit : La répétition du mot “ grand ” dans le verset suivant (Jér., X, 6) : “ Seigneur, il n’y a point de Dieu qui te soit semblable ; tu es grand, et ton nom est grand en puissance ” désigne les deux couleurs de l’argent et de l’or, symboles de la Clémence et de la Rigueur, qu’on retrouve en Israël. Car voici ce que Rabbi Yehouda nous apprend à ce sujet : L’Écriture (Is., LXI, 10) dit : “ Je me réjouirai dans le Seigneur (Jéhovah), et mon âme se délectera dans mon Dieu. (Élohaï). ” Pourquoi cette répétition (Jéhovah et Élohaï) ? Israël parla ainsi : Nous reconnaissons Dieu à ses couleurs ; s’il se révèle à nous sous la couleur de Clémence (Jéhovah), nous nous réjouissons en Jéhovah ; et s’il se révèle à nous sous la couleur de la Rigueur (Élohénou), nous nous délectons en Élohaï (52). Et l’Écriture (ibid.) ajoute : “ ... Parce qu’il m’a revêtu des vêtements de salut. ” Ces “ vêtements de salut ” désignent les diverses couleurs sous lesquelles Dieu se révèle aux hommes pour leur salut .
De même les paroles suivantes : “ ... Comme un époux qui a la couronne sur la tête, et comme une épouse parée de toutes ses pierreries ” désignent les deux couleurs : celle de la Clémence et celle de la Rigueur, sous lesquelles Dieu se révèle à Israël. Dans le verset cité, l’Écriture emploie deux fois le terme de “ joie ”. Mais la joie qu’Israël éprouvera à l’époque où le Saint, béni soit-il, le délivrera de l’exil sera beaucoup plus grande, puisque l’Écriture répéte à cette occasion plusieurs fois le terme “ joie ”, ainsi qu’il est écrit (Is., XXXV, 10) : “ Ceux que le Seigneur aura rachetés retourneront et viendront à Sion chanter ses louanges ; ils seront couronnés d’une allégresse éternelle ; le ravissement de leur joie ne les quittera point, etc. ” Le terme “ joie ” se trouve répété quatre fois dans ce verset pour correspondre aux quatre exils d’Israël. Et c’est à la délivrance du dernier exil que s’appliquent les paroles du verset suivant (Is., XII, 4) : “ Et vous direz en ce jour-là : Chantez les louanges du Seigneur, et invoquez son nom, etc. ”
SITHRÉ THORAH.
“ Et (Ex., XX, 1) (53) Élohim prononça toutes ces paroles. ” Par le mot “ toutes ”, l’Écriture nous indique que le mot “ Anochi ” (je suis) embrasse tous les Noms sacrés ainsi que tous les commandements de la Loi. Ce mot exprime aussi bien le Nom sacré de “ Jehou ”, qui désigne le Trône suprême dont la pleine lune est l’image, que l’autre lumière [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[91a]
דִּנְהוֹרָא דְּנָהִיר עָלָּה.
אָנֹכִי, בְּאַשְׁלְמוּת רָזִין דִּשְׁלִימוּ דְּכוּרְסְיָּיא לְתַתָּא, וְאִסְתָּלָּקוּ חֵיוָן קַדִּישִׁין, וְאִיהִי אִתְתַּקְנַת בְּתִקּוּנָהָא. וְכַד אִיהִי שַׁפִּירָא בְּחֵיזוּ, וּבַעֲלָהּ אָתֵי לְגַבָּהָא, כְּדֵין אִקְרֵי אָנֹכִי.
אָנֹכִי, רָזָא דְּכֹלָּא כַּחֲדָא, בִּכְלָלָא דְּכָל אַתְוָון, בִּשְׁבִילֵי אוֹרַיְיתָא, דְּנַפְקוּ מִגּוֹ רָזָא עִלָּאָה, בְּהַאי אָנֹכִי, תַּלְיָין רָזִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. אָנֹכִי, רָזָא לְמֵיהָב אֲגָר טָב לְצַדִּיקַיָּא, דְּקָא מְחַכָּן לֵיהּ וְנַטְרֵי פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, בְּהַאי, אִית לוֹן בִּטְחוֹנָא כַּדְקָא חֲזִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְסִימָנִיךְ (בראשית מא) אֲנִי פַרְעֹה.
אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, אִתְּמַר בְּרָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְדָא אִיהוּ זָכוֹר וְשָׁמוֹר. אָנֹכִי, רָזָא סְתִימָא וְגָנִיז, בְּכָל אִינּוּן דַּרְגִּין דְּעָלְמָא עִלָּאָה, בִּכְלָלָא חֲדָא. וְכֵיוָן דְּאִתְּמַר אָנֹכִי, אִתְחַבַּר כֹּלָּא כַּחֲדָא, בְּרָזָא חֲדָא.
אָנֹכִי, רָזָא דִּתְרֵין כֻּרְסְוָון. אֲנִי יְיָ דְכוּרְסְיָא אַחֲרָא (נ''א אני כורסייא חדא. כ', כורסייא אחרא עלאה.)
אָנֹכִי, דְּקָא אִתְדָּכֵי מַקְדְּשָׁא, וְנוּכְרָאָה לָא אִתְקְרַב בַּהֲדֵיהּ, וּמַקְדְּשָׁא נָהִיר בִּלְחוֹדוֹי, דְּקָא אִתְבַּטַּל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא יֵצֶר הָרַע מֵעָלְמָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ בִּלְחוֹדוֹי, וּכְדֵין אִתְּמַר אָנֹכִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. רָזָא שְׁלִים, בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. א': לְיַחֲדָא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּדַרְגּוֹי, לְמֶהֱוֵי חַד. בְּגִין דְרָזָא דִּילֵיהּ אִיהוּ ו'. נ': רָזָא לְמִדְחַל מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִנְדַּע דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין, וְאִית אֲגָר טָב לְצַדִּיקַיָּיא וּפוּרְעָנוּת לְרַשִׁיעַיָּא, בְּגִין דְרָזָא דִּילֵיהּ ה' תַּתָּאָה.
כ': לְקַדְּשָׁא שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּכָל יוֹמָא, לְאִתְקַדְּשָׁא בְּדַרְגִּין קַדִּישִׁין, וּלְצַלָּאָה צְלוֹתָא לְגַבֵּיהּ בְּכָל זִמְנָא, לְאִסְתַּלְּקָא כִּתְרָא עִלָּאָה, רָזָא דְּכוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, עַל גַּבֵּי חִיוָון עִלָּאִין, כְּדְקָא יֵאוֹת, וְרָזָא דִּילֵיהּ ה' עִלָּאָה. י': לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, וּלְמִגְזַר גְּזִירוּ, בְּרָזָא לִתְמַנְיָא יוֹמִין, וּלְקַדְּשָׁא בֻּכְרָא. וּלְאַנָּחָא תְּפִילִין וְצִיצִית וּמְזוּזָה. וּלְמִמְסַר נַפְשָׁא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. אִלֵּין אִינּוּן תְּרֵיסַר פִּקּוּדִין עִלָּאִין, דִּכְלִילָן רל''ו פִּקּוּדִין אַחֲרָנִין דְּאִינּוּן בְּרָזָא דְּאָנֹכִי, כְּלָלָא דְּזָכוֹר. וְאָת דָּא, לָא אִתְחַלָּף בְּאֲתָר אַחֲרָא דָּא, בְּגִין דְּאִיהִי י', רָזָא עִלָּאָה, כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְאִלֵּין תְּרֵיסַר, אִית תְּרֵיסַר מְכִילִין דְּרַחֲמֵי, דְּתַלְיָין מִנַּיְיהוּ, וְחַד דְּשַׁלְטָא לְמֶהֱוֵי תְּלֵיסַר.
לֹא יִהְיֶה לְךָ, רָזָא דְּשָׁמוֹר, בִּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. ל': רָזָא דְּלָא לְמֵיהַב יְקָר וּרְבוּ לֶאֱלָהָא אַחֲרָא. ל': מִגֲדְּלָא דְּפָרַח וְסָלִיק בַּאֲוִירָא, דְּלָא יִסְטֵי לִבָּא, לְמִבְנֵי לָהּ לֶאֱלָהָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּאִית רָזָא, דְּבוֹנֶא מִגֲדְּלָא. (לאלהא אחרא) ל': דְּלָא לְמִפְנִי בְּדִיּוּקְנָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּלָא לְהַרְהַרָא אֲבַתְרָהָא, דְּלָא לְסַגְּדָא, וְלָא לְאַכְפְיָא גַּרְמֵיהּ לֶאֱלָהָא אַחֲרָא.
א': דְּלָא לְחַלְּפָא יִחוּדָא דְּמָרֵיהּ, בְּגִין טַעֲוָון אַחֲרָנִין. א': דְּלָא לְהַרְהַרָא דְּאִית אֱלָהָא אַחֲרָא בַּר מִנֵּיהּ. א': דְּלָא לְמִסְטֵי בָּתַר בִּידִין וּדְכוּרוֹ, בְּרָזָא דְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, וְלָא בְּדִיּוּקְנָא אַחֲרָא. א': דְּלָא לְמִשְׁאַל מִן מֵתַיָּיא, וְלָא לְמֶעְבַּד חַרְשִׁין. א': דְּלָא יוֹמֵי בְּפוּמוֹי, בִּשְׁמָא דֶּאֱלָהָא אַחֲרָא. עַד הָכָא, תְּרֵיסַר אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן פִּקּוּדֵי שָׁמוֹר. וּבְאִלֵּין תְּרֵיסָר, תַּלְיָין תְּלַת מְאָה וְחַמְשִׁין וּתְלַת פִּקּוּדֵי דְּשָׁמוֹר אַחֲרָנִין, דִּכְלִילָן בְּאִלֵּין תְּרֵיסַר, וְרָזָא דָּא אָנֹכִי.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תּוּ תָּנֵינָן, אָנֹכִי כְּלָלָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, כְּלָלָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, כְּלָלָא דְּחֵיוָן קַדִּישִׁין, דִּכְלִילָן בֵּיהּ, כֹּלָּא הוּא בְּרָזָא דְּאָנֹכִי. לֹא יִהְיֶה לְךָ לְתַתָּא, רָזָא דִּתְרֵיסָר חֵיוָן תַּתָּאִין.
לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל. פִּסְלוּ מֵהַהוּא אֲתָר עִלָּאָה, מֵהַהוּא אֲתָר קַדִּישָׁא. פֶסֶל. פְּסוֹלֶת דִּקְדוּשָׁא דְּאִיהוּ רָזָא דְּטַעֲוָא אַחֲרָא. וְרָזָא דָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יחזקאל א׳:ד׳) וָאֵרֶא וְהִנִּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן וְגוֹ'. וְכָל תְּמוּנָה הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יחזקאל א׳:ד׳) וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. כִּי אָנֹכִי יְיָ' אֱלֹהֶיךָ, בְּגִין לְאַתְעֲרָא לִבָּא לְגַבֵּי עֵילָּא, וְלָא לְנַחְתָּא לְתַתָּא וְלָא לְמִקְרַב לִתְרַע בֵּיתָא. אֵל קַנָּא, דְּקִנְאָה אִיהוּ בְּהַהוּא אֲתָר.
וְרָזָא דָּא, (משלי ל׳:כ״א) תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ. וְאִיהוּ לא תַּעֲשֶׂה לְךָ, חַד. פֶסֶל, תְּרֵין. וְכָל תְּמוּנָה, תְּלַת. וְאֶרֶץ דָּא, עַל דָּא
- [...] qui se confond avec la lumière du Trône même. Lorsque, rayonnante de joie, la Schekhina est unie à son époux céleste, elle porte également le nom d’ “ Anochi ”. “ Anochi ” est le mystère de tout, la synthèse de toutes les lettres et de tous les mystères d’en haut et d’en bas. C’est “ Anochi ” qui contient le mystère de la récompense des justes qui observent les commandements. Le premier et le deuxième commandements correspondent aux deux expressions du Décalogue : “ Souviens-toi ”, et “ Observe ”. “ Anochi ”, contient le Mystère caché le plus mystérieux de tous. “ Anochi ” renferme le mystère des deux trônes ; c’est lui qui purifie le Temple et empêche les étrangers de s’en approcher. Il fait briller le Temple et exterminer les mauvais esprits du monde. Et le Saint, béni soit-il, seul se manifestera dans sa gloire. Ainsi donc “ Anochi ” contient le mystère du Nom sacré. La lettre Aleph du mot “ Anochi ” indique qu’on doit proclamer l’unité de Dieu ; la lettre Aleph représente la valeur numérique de un. Il contient le mystère du Vav du Nom sacré.
La lettre Noun du mot “ Anochi ” indique qu’on doit craindre le Saint, béni soit-il ; car il est un juge sévère ; il récompense les justes et punit les coupables ; la lettre Noun est l’image de la Rigueur ; car elle contient le mystère du dernier Hé du Nom sacré. La lettre Caph du mot “ Anochi ” indique qu’on doit sanctifier chaque jour le Trône suprême et sacré ; car la lettre Caph forme l’initiale du mot “ Kether ” ; elle contient le mystère du premier Hé du Nom sacré Enfin, la lettre Yod du mot “ Anochi ” indique qu’on doit se consacrer jour et nuit à l’étude de la Loi, qu’on doit circoncire le fils le huitième jour de la naissance, qu’on doit racheter le premier-né, qu’on doit porter des phylactères et des franges à l’habit rituel (Nomb., XV, 38), et fixer l’amulette (mezouza) à la porte, et qu’on doit, enfin, sacrifier sa vie pour le Saint, béni soit-il. Ainsi, les préceptes indiqués par les lettres dont est composé le mot “ Anochi ” sont au nombre de douze, lesquels joints aux deux cent trente-six autres préceptes contenus dans l’Écriture (54) forment ensemble deux cent quarante-huit, nombre équivalent à 13 valeur numérique du mot “ Zacar ” joint au Nom sacré (55) “ Jah ”, première moitié du nom de Jéhovah.
Ces douze préceptes contenus dans “ Anochi ” correspondent à douze voies de miséricorde et la treizième vient du chef. Le deuxième verset du Décalogue commence par les mots “ lo iheieh ” : “ Tu n’auras point de dieux étrangers, etc. ” Dans ce verset, est renfermé le mystère de “ schamar ” qui symbolise les trois cent soixante-cinq commandements de la Loi. Le Lamed nous indique qu’il ne faut pas honorer d’autre dieu. La lettre Lamed a la forme d’une tour (l) afin de nous indiquer que l’on ne doit point dresser d’autel aux dieux étrangers, qu’on ne doit point élever sa pensée vers les divinités étrangères. La lettre Aleph indique qu’on ne doit point admettre l’identité du vrai Dieu avec les divinités des païens, ni l’existence d’un autre dieu ; et que l’on ne doit point se laisser séduire par la magie et l’art d’évoquer les morts, et enfin que l’on ne doit point croire que Dieu se manifeste aux hommes sous la figure de l’homme ou sous une autre figure, que l’on ne doit pas évoquer les morts, et enfin qu’on ne doit point jurer au nom d’une divinité étrangére. Ces douze préceptes négatifs joints aux autres trois cent cinquante-trois préceptes négatifs contenus dans l’Écriture forment ensemble trois cent soixante-cinq, nombre équivalent à la valeur numérique du mot “ Schemi ” joint au nom sacré “ Jah ”. Rabbi Siméon dit : Le mot “ Anochi ” est la synthèse de tout ce qui est en haut et de tout ce qui est en bas ; les Hayoth sacrés d’en haut sont enfermés dans le mot “ Anochi ” et les douze Hayoth d’en bas sont contenus dans les mots : “ Tu n’auras pas... Tu ne feras aucune idole. ” Le mot “ pessel ” signifie les “ scories ” des choses sacrées dont les idoles sont formées, ainsi qu’il est écrit (Éz, I, 4) : “ J’ai vu un vent trés fort qui venait du Nord. ” “ Et aucune image ” fait allusion au “ feu flamboyant ” dont parle Ézéchiel (ibid) : “ Car je suis l’Éternel ton Dieu. ” Le cœur doit se tourner vers le haut et non pas vers le bas. “ Dieu jaloux ” fait allusion au verset (Prov., XXX, 21) : “ Pour trois choses ; la terre tremble... ” Les trois choses sont indiquées ici par les mots : “ Tu ne feras pas ” ; “ Une idole ” ; “ Une image ”. [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
[91b]
אִתְרְגִיזַת. (שמות כ) פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. אִלָנָא חֲדָא, דְּאִינְצִיב חֲדָא, וּתְרֵין זִמְנִין, וּתְלַת זִמְנִין, וְאַרְבַּע זִמְנִין, וְאִתְפְּקַד עַל חוֹבֵי קַדְמָאֵי, אָב וּבֶן. שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי חַד הוּא כַּד לָא אִתְתַּקַּן, וְלָא חָיִישׁ לְאִתְתַּקְנָא, וְכֵן בְּהִפּוּכָא דְּדָא, לְאִילָנָא דְּאִיהוּ אִתְתַּקַּן כַּדְקָא חֲזִי, וְקָאִים עַל קִיוּמֵיהּ (נ''א כדין) וְעוֹשֶׂה חֶסֶד וְגוֹ'.
(שמות כ) לא תִשָּׂא, רָזָא דָּא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד שָׁתִיל עָלְמָא, אַטְבַּע גּוֹ תְּהוֹמֵי, צְרוֹרָא חֲדָא, חֲקִיקָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאַטְבַּע לָהּ לְגוֹ תְּהוֹמָא. וְכַד מַיָּא בָּעָאן לְסַלְּקָא, חָמָאן רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, חָקִיק עַל הַהוּא צְרוֹרָא, וְתַיְיבִין וּמִשְׁתַּקְּעִין, וְהַדְרִין לַאֲחוֹרָא, וּשְׁמָא דָּא קַיְּימָא עַד יוֹמָא דָּא, גּוֹ תְּהוֹמָא.
וּבְשַׁעֲתָא דְּאוֹמִין בְּנֵי נָשָׁא עַל קְשׁוֹט, בְּקִיּוּמָא דִּקְשׁוֹט, הַהוּא צְרוֹרָא סַלְּקָא, וּמְקַבְּלָא הַהוּא אוֹמָאָה, וְאַהְדָּר וְאִתְקַיַּים עַל תְּהוֹמָא, וְעָלְמָא אִתְקַיַּים, וְהַהוּא אוֹמָאָה דִּקְשׁוֹט קַיָּים עָלְמָא.
וּבְשַׁעֲתָא דְּאוֹמוּ בְּנֵי נָשָׁא אוֹמָאָה לְשַׁקְּרָא, הַהוּא צְרוֹרָא סַלְּקָא לְקַבְּלָא לָהּ לְהַהִיא אוֹמָאָה, כֵּיוָן דְּחָזֵי דְּאִיהוּ דְּשִׁקְרָא. כְּדֵין הַהוּא צְרוֹרָא דְּהֲוָה סָלִיק, תָּב לַאֲחוֹרָא, וּמַיִין אַזְלִין וְשָׁטִין, וְאַתְוָון דְּהַהוּא צְרוֹרָא, פַּרְחָן גּוֹ תְּהוֹמֵי, וְאִתְבַּדְּרָן, וּבָעָאן מַיָּא לְסַלְּקָא לְחַפְיָיא עָלְמָא, וּלְאַהְדָּרָא לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין.
עַד דְּזַמִּין (נ''א דרמיז) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְחַד מְמָנָא, יְעַזְרִיאֵ''ל, דִּי מְמָנָא עַל שִׁבְעִין מַפְתְּחָן, בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעָאל לְגַבֵּיהּ דְּהַהוּא צְרוֹרָא, וְחָקִיק בֵּיהּ אַתְוָון כְּמִלְקַדְּמִין, וּכְדֵין אִתְקָיָּים עָלְמָא, וְאָהַדְרוּ מַיִין לְדוּכְתַיְיהוּ. (נ''א דההוא צרורא ורגיש להו לאתוון דשמא קדישא וחקיק להו כמלקדמין ואהדרו מיין לדוכתייהו וכדין אתקיים עלמא) וְעַל דָּא כְּתִיב לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא.
רעיא מהימנא
פִּקּוּדָא י''ב, לְאוֹמָאָה בִּשְׁמֵיהּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט. וּמַאן דְּאוֹמֵי שְׁבוּעָה, הוּא כָּלִיל גַּרְמֵיהּ, בְּאִינּוּן ז' דַּרְגִּין עִלָּאִין, דִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְכְּלִיל בְּהוּ. וְהָא שִׁיתָא אִינּוּן. הַהוּא בַּר נָשׁ דְּאוֹמֵי אוֹמָאָה דִּקְשׁוֹט עַל פִּי בֵּית דִּין, כָּלִיל גַּרְמֵיהּ בְּהוּ, וְהוּא שְׁבִיעָאָה, לְקַיְּימָא שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּדוּכְתֵּיהּ. ועַל דָּא כְּתִיב, (דברים ו) וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. וּמַאן דְּאוֹמֵי אוֹמָאָה לְמַגְּנָא וּלְשַקְּרָא, גָּרִים לְהַהוּא אֲתָר דְּלָא יִתְקָיָּים בְּדוּכְתֵּיהּ.
אוֹמָאָה לְקַיְּימָא פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, דָּא אִיהוּ שְׁבוּעָה דִּקְשׁוֹט, כַּד הַהוּא יִצֶּר הָרָע מְקַטְרֵג לְבַר נָשׁ, וּמְפַתֶּה לֵיהּ לְמֶעְבַּר עַל פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ. דָּא אִיהוּ אוֹמָאָה דְּמָארֵיהּ אִשְׁתְּבַּח בֵּיהּ, וְאִצְּטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאוּמָאָה בְּמָארֵיהּ עַל דָּא, ואִיהוּ שְׁבָחָא דִּילֵיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתְּבַּח בֵּיהּ. כְּגוֹן בּוֹעַז, דִּכְתִּיב, (רות ג) חַי יְיָ' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. הָא יִצֶּר הָרָע הֲוָה מְקַטְרֵג לֵיהּ, ואוֹמֵי עַל דָּא.
נֶדֶר אִיהוּ לְעֵילָּא, ואִינּוּן חַיֵּי מַלְכָּא, רָזָא דְּרמ''ח שַׁיְיפִין, וּתְרִיסַר קְטִירִין, כְּחוּשְׁבָּן ונֶדֶ''ר. וְעַל דָּא חָמִיר מִשְּׁבוּעָה. חַיֵּי דְּמַלְכָּא אִלֵּין, דְּיָהִיב חַיִּין לְכָל אִלֵּין שַׁיְיפִין, ואִקְרוּן הָכִי בְּגִין אִינּוּן חַיִּין, וְאִינּוּן חַיִּין נַחְתִּין מֵעֵילָּא לְתַתָּא. לְהַהוּא מְקורָא דְּחַיּין. וּמֵהַהוּא מְקורָא נַחְתִּין לְתַתָּא, לְכָל אִינּוּן שַׁיְיפִין.
שְׁבוּעָה לְקַיְּימָא דַּרְגָּא דִּלְתַתָּא, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. ודָא אִקְרֵי מֶלֶךְ עַצְּמוֹ, דְּרוּחָא עִלָּאָה וְגוּפָא דִּילֵיהּ, לְמִשְׁרֵי בְּגַוִּיהּ, וּלְדַיְּירָא בֵּיהּ, בְּרוּחָא דְּשַׁארֵי גּוֹ גּוּפָא. וְעַל דָא אִקְרֵי מֶלֶךְ עַצְּמוֹ דְרוּחָא עִילָאָה תַּאִיבָה דִּילֵיה לְמִשְׁרֵי בְּגָוִיה עַצְּמוֹ דְהַהוּא דְסַתִּיר לְעֵילָא. וּבְגִין כַּךְ, מַאן דְּאוֹמֵי בִּקְשׁוֹט, הוּא מְקַיֵּים לְהַהוּא אֲתָר, וְכַד קָאֵי הַאי אֲתָר מְקוּיָים, מְקַיֵּים כָּל עָלְמָא. נֶדֶר שַׁרְיָא עַל כֹּלָּא, עַל מִצְּוָה, וְעַל רְשׁוּתָא דְּלָאו הָכִי בִּשְׁבוּעָה, והָכִי אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. (ע''כ רעיא מהימנא) (פקודא י''ג לאתעסקא בפריה ורביה וכו' עד בכל סטרין. ומשם תלך ויקרא מ''ג ע''ב וביום השמיני)
- [...] L’Écriture (Ex., XXXIV, 7) dit : “ Tu rends l’iniquité des pères aux enfants et aux petits-enfants, jusqu’à la troisième et la quatrième génération. ” Tel un arbre dont la maladie se transmet jusqu’au quatrième greffage, tout péché commis laisse sa trace jusqu’à la quatrième génération. “ Tu (Ex., XX, 7) ne prendras point en vain le nom du Seigneur ton Dieu. ” Voici ce que les collègues ont dit à ce sujet : Lorsque le Saint, béni soit-il, créa le monde, il grava le Nom sacré sur un caillou qu’il jeta dans l’abîme. Les eaux de l’abîme monteraient et inonderaient le monde si, au moment de s’élever, elles n’apercevaient à l’orifice de l’abîme ce caillou sur lequel est gravé le Nom divin. A la vue de ce nom, les eaux reculent. Mais quand l’homme fait un faux serment, les lettres gravées sur le caillou s’effacent, et les eaux de l’abîme s’élèvent et menacent le monde d’inondation. C’est alors que le Saint, béni soit-il, envoie l’ange Yaazriël à qui est confiée la garde des soixante-dix clefs du Nom sacré. Cet ange grave de nouveau le Nom sacré sur le caillou qu’il pose sur l’orifice de l’abîme. Ce n’est qu’alors que les eaux retournent à leur place, grâce auquel retour le monde subsiste. Voilà pourquoi l’Écriture dit : “ Tu ne prendras point en vain le nom du Seigneur ton Dieu. ” [...] (Ⅰ)
|
|
|
|
|
